תוצאות החיפוש

קצרו של דבר, אימוץ השגתם מעבר ליכולתה הטבעית האנושית האפשרית, ומתוך ההזיה שאין דבר שנשגב משכלם, שבעיניהם נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה לאחר המבוא, נעבור לעיין בדברי רבנו במורה (א, לב). הראייה למרחק]; או אם תסתכל בכתב-דק-מאד או כיור-דק שאין בכוחך להשיגו ואימצת את ראייתך לראותו כפי דיוקו [אימוץ בהמשך דברי רבנו שם הוא קושר בין העיון במדעים לבין משל אימוץ כוח הראייה האמור, וסוף דבריו מעט קשים להבנה וברור שמדובר בהטעיה, שהרי רק אימוץ המחשבה מעבר ליכולתה הוא זה שנאסר והוא זה שהוזהרנו מפניו.

נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות נחל אפוא לעיין בדברי רבנו במורה (א, לג): "דע, כי ההתחלה במדע זה מזיק מאד

במסכת נידה (ל ע"ב) מובא מדרש שבו מתואר הולד במעי אימו, בין שלל התיאורים מקופלים ומוכמנים גם רעיונות מחשבתיים ומוסריים נעלים, הבה נחל אפוא בדברי המדרש: "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אימו? בקטע שהובא לעיל יש להתמקד אך ורק במלים: "מקופל ומונח כפנקס", וכוונת הדברים היא לכך שהתינוק במעי אימו ואם היה לו נר דלוק שמונח על ראשו, אימו הייתה מתה בייסורים איומים ונוראיים. [מהי הראיה מן הפסוק שמשביעין את התינוק במעי אימו?]

שכלו מלהתפרץ לעניינים שאין בכוחו להבינם, רק הוא ייצא בשלום (ובעניין זה ראו: 'מגבלות השכל האנושי', 'נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה'). אך במקום שדברי אריסטו נכונים, כגון בעניין ייחוד ה' וידיעתו ועוד יסודות חשובים במחשבה, רבנו אימץ ושכלל

מחוסר יכולתו המחשבתית להבין את דקות העניינים, או בשל דעות קדומות שהולעט בהן עוד בהיותו ילד קטן בחיק אימו , וכך נעתק מחיק אימו לחיק אשתו. והקדמנו פרק זה למה שיבוא אחריו [בפרק לב, בעניין נזקי אימוץ ההשגה, דהיינו, נזקי המַאֲמָץ המחשבתי שהינו

רבנו הבין היטב שיש לשכל גבול שהוא עומד אצלו, ושיש להיזהר בזה מאד בלימוד מדעי האלהות, ובעניין זה ראו: "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה" , "נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות" , ועוד.

במאמר: "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה", ניתחתי בהרחבה את סיבת שגעונו וטירופו של ישעיה אחֵר, ובקצרה נֹאמר ואין ספק שהאבחון שהבאתי במאמר: "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה" אשר נסמך על דברי רבנו במורה (א, לב) משלים

האלה ראו את המאמרים הבאים שבסדרת "מורה הנבוכים": "מגבלות השכל האנושי", "גורמי העיוורון מדרך האמת", "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה", "נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות", "הסיבות למניעת התחלת הלימוד במדעי האלהות

ובכן, בדקנו ומצאנו כי ישנן לפחות שבע תועליות העולות מאימוץ דעת הרמב"ם: ג.1) מהו הנזק האמיתי שעלול לגרום ג.7) אימוץ השקפה נכונה מקרבת את האדם לאמת, ובהתקרבות לדרך האמת ולהשקפות ישרות בריאות ונכונות שכלו של כל נזק שאינו ניכר אין עליו חיוב ממוני, על אף שיש בו נזק ממוני עצום. ג) נזקי עין רעה הם נזקים ניכרים מאד, שהרי אם אדם מסוגל להזיק בעין רעה הוא מסוגל לגרום לחברו לתאונה ואפילו ולגבי גרמא, במקרה עבודת התזה שלי הינה על גרמא וגרמי, כך שחקרתי היטב את הנושא, וברובם הגדול של נזקי גרמא

אהבה שתביא להעלמה כמעט מוחלטת של השנאה הקנאה והתחרות, וסילוק כמעט מוחלט של נזקי האדם לזולתו? ברם, אם הייתה לאדם חכמה היו נמנעים נזקיו מעצמו ומזולתו, כי החכמה היא עיני הדעת, והיא זו שמנחה את האדם כי אז היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו". ברם, יש להבין: על איזו חכמה רבנו מדבר? למעלת האנושיוּת, היא אהבת האמת וידיעתה, וכֹה דבריו: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי

או רוב המאכלות האסורות ומצא שערכיהם התזונתיים דלים מאד], ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחֵלב [כלומר, מכל המאכלות האסורות, רק ביחס לחזיר ולחֵלב ניתן להעלות על הדעת שאין בהם נזק החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות, ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי יְשׁוּתְּקוּ התאוות, ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת ארץ ושמים, ובסבלכם נזקי האסלה לא יודו על האמת: גם כי הם מינים וסכלים לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, וגם כי הדבר עלול לגרום נזק

נזקי הנפש משאיפת המותרות לדעת הרמב"ם הנפש קשורה בגוף האדם, ולכן, שינויים שחלים על הגוף משפיעים על הנפש בהמשך דבריו שם, רבנו מוסיף לתאר את נזקי שאיפת המותרות, ואת סכלות האדם ששוגה בהן, עד-כדי-כך שהוא מתרעם

מדוע אין הגדרות וכללים משפטיים שבאמצעותם ניתן לאבחן ולזהות נזקי עין רעה? לדיני ממונות ולדיני נפשות להתמודד עם נזקים מסוג זה? ג) מדוע אין פיצויים מוגדרים לנזקי עין רעה? וברור שכל אלה הם משלים וכמו שרבנו מסביר במורה (ג, יא): "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק.

החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות, ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי יְשׁוּתְּקוּ התאוות, ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת שמים וארץ, ובסִבלכם נזקי

החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות,  ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי התאוות,  ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת שמים וארץ, ובסִבלכם נזקי וכבר לימדנו רבנו שמי שמבקש להוכיח דבר-אמת בתירוצים דחוקים וקלושים (כל-שכן בשגיאות ובשיבושים) גורם נזק

באופנים כֹּה חמורים עד כדי רצח, ברור כשמש שהייתה לכל הפחות מסכת שלמה בגמרא אשר עוסקת בדינים המשפטיים של נזקי לגדול ולקטן, ששום אדם לא ירצה שחברו יתבונן לתוך חצרו, לא מפני שהוא חושש מנזקים מאגיים-פגאניים כגון נזקי בעין רעה שדפקה לו אימו או בעין רעה שדפק לו אביו! הייתכן כדבר הרע הזה?! במקום לפשפש במעשיו ולחפש מדוע ה' הביא עליו ייסורים, הוא ילך לקלל את אביו ואת אימו! וכי הקב"ה הפקיר את עולמו לנזקי עיני בני אדם? ומה זה אומר על הקב"ה אם הוא ברא את עולמו באופן שכזה?

בבטן אימו, האם הם בגדר "נפש" שעוברים עליה בלא תעשה? עובר שטרם יצא ממעי אימו הואיל ואפילו עובר שיצא ממעי אימו אינו בגדר "נפש", אלא לאחר שכלו לו חודשיו או לאחר שחי שלושים יום, ברור כשמש שגם עובר שעדיין לא יצא כלל ממעי אימו אינו בגדר "נפש". כלומר, מדוע רבנו אומר "אפילו" לגבי בן נח שהרג עובר במעי אימו? ויתרה מכל זאת, הואיל ומדובר באיסור דרבנן, אין-צל-של-ספק שמותר להפסיק היריון במקום שעלול להיגרם נזק פיסי

מדברי הגמרא עולה בבירור, כי הפתגם הנדון נאמר בעניינים שאין בהם עבירה או גנאי או נזק מכל סוג שהוא, כגון כל-שכן וקל-וחומר, כאשר ראובן אימץ מנהג מהובל או השקפה רעה או מידה מגונה מחברו או מרבו האורתודוקסי, וכי אלא כאמור, הוא נועד לתת הרגשה טובה לזולת, בדבר שלא יסב לו שום נזק, ואפילו לא בדרך רחוקה. וכֹה דברי רבנו בהקדמתו למסכת אבות (פרק ד, עמ' רנב), בעניין נזקי החברה: "ודע, שאלו המעלות והמגרעות אינן ומוסר, ולכן לא די בכך שאיש האמת ישב בדד וידום, אלא עליו לצאת ממגורי הערים אל המקומות השוממים הרחוקים מנזקי

החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות, ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי יְשׁוּתְּקוּ התאוות, ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת שמים וארץ, ובסבלכם נזקי

ואלו השקפות שהוא אימץ לעצמו בלא התבוננות באמיתתן? וממשיך הרמב"ם ומבאר שם: "ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל [...] לסיכום, הדעה היא קניית השקפה מתוך חקירה יסודית מקיפה מעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של

אני חושב שהמלחמה על השבת צריכה להיות מלחמה של כל יהודי כמו מלחמה על אימוץ יסודות האמונה [וכי מותר להוסיף חשש למראית עין, דהיינו כלל לא מדובר באיסור חמור, והחמרה בעניין זה אף שאסור להחמיר בו, לא רק שגורמת נזק יתר-על-כן, אף שאין חשש שמא העבודות יתָּקעו, יש וודאות גמורה ומוחלטת שייגרם נזק כלכלי וחברתי ותעסוקתי עוד טענת: "אני חושב שהמלחמה על השבת צריכה להיות מלחמה של כל יהודי כמו מלחמה על אימוץ יסודות האמונה". וכל-שכן כאשר יש צורך גדול מאד שימנע נזק כלכלי, חברתי, תעסוקתי, ואף חילול-שם-שמים.

במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי חשוב לציין שישנו הבדל בין נזק קבוע ללא קבוע, וכדברי רבנו (שם, ד): "ולמה שנו נזקים אלו משאר נזקים? לפי שאין דעתו שלאדם סובלת נזק מאלו, וחזקתו שאינו מוחל, שהזיקן הזק קבוע". ולי נראה שאף לרעש ניתן לקרוא נזק קבוע, ועל האדם למחות בתושבי סביבתו עד שיִמָנעו מדיבורים בשעות לא סבירות

דקלום ואמירה לעומת אימות במחשבה בהמשך המורה (א, נ) רבנו מבאר, שדקלום כותרת ההשקפה שה' הוא אחד או שאינו גוף, במקביל לאימוץ ההשקפה שיש לה' תארים כגון: רחום, חנון, חכם, גדול, גיבור ועוד, מרוקן למעשה את שתי ולכן אומר רבנו לעיל שקביעת דעה היא "אימות מה שהושכל, שהוא גם מחוץ למחשבה [במציאות האמיתית] כפי שהושכל החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות, ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי יְשׁוּתְּקוּ התאוות, ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת שמים וארץ, ובסִבלכם נזקי

כלומר, עם-ישראל, אשר בעקבות צאצאי המינים כבר הורגל וחונך כאמור להבנת אגדות חז"ל כפשוטן, אימץ אל חיקו, מפיהם דבר-אמת פה ושם, אין זה אלא לאחר שאותם כומרים שכירים בדקו היטב שבעים פעמים שדבריהם לא יגרמו להם נזק ברם, אם הייתה לאדם חכמה היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו, כי החכמה היא מאור עיני הדעת, היא מנחה את האדם כי אז היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו". ומרוממת אותו למעלת אדם, היא אהבת האמת וידיעתה, וכֹה דבריו: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי

לעומת יושרו וצדקתו של יעקב שהיו נטועות עמוק בנימי נפשו, עד שכאילו הוא השתוקק ללמוד תורה כבר בהיותו בבטן אימו וכי הוא מודע לעולם שמחוץ לבטן אימו עד שהוא עשוי להשתוקק לעבוד עבודה-זרה או ללמוד תורה? אלעזר היא לחובת השמירה על הבן עד גיל שלוש-עשרה, כלומר, כל עוד הבן פחות משלוש-עשרה שנים, אם הוא גורם נזק : "ברוך שפטרני מעונשו של זה", דהיינו מחובת תשלומֵי נזקיו. שנועדו לכפר על חטאי כלל האנושות, וכך הם מסבירים מדוע הוא סבל ייסורים קשים מאד ואף-על-פי-כן הוא היה נקי

וכמו שאומר רס"ג שם בפירושו: "רק תראה אותם בעיניך [כלומר תראה את נזקי האסונות בעיניך מבלי שיזיקו לך, ומה וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד – מובטח לו שלא יִמְצָא נזק ולא תגיעוֹ רעה,

כמובן שגם מדבריו אלה עולה שהטמבל אכן האמין בקיום השדים, והוא אף "מגלה" לנו שכל השדים נולדו מנעמה, אימו או לא יעניק כלים לבתי-הדין להתמודד עם נזקים עלומים אלו? מדוע אין הגדרות וכללים משפטיים שבאמצעותם ניתן לאבחן ולזהות נזקי עין רעה? לדיני ממונות ולדיני נפשות להתמודד עם נזקים מסוג זה? ג) מדוע אין פיצויים מוגדרים לנזקי עין רעה?

הוסיפה והעמיקה את התדרדרותם במדרון ההזיות והתאוות, והם התבוססו עוד ועוד בבהמיוּתם והגדישו את סאת סכלותם באימוץ וכך, באימוץ הזיה-אחרי-הזיה, כבשו הליסטים את דת משה ועיצבו מחדש את פניה – וכאמור, בין שאר הזיותיהם הם בערותם ואי-יכולתם להבחין בין האמת לבין השקר הביאה אותם לאמץ הזיות ודמיונות מסוגים שונים, ובכללן אימוץ ואם המלומד – כך] כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל, ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אימו כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם, אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת,

אימוץ הגישה שגורסת שיש לשים את הילד במרכז, גרמה לכך שההורה או המורה הופך מדמות מכוננת בחייו של הילד, האמת היא שרובם המכריע רקובים ושפלים מאד מבחינה מוסרית, ולכן יש לדחות את דבריהם ולסלקם ממחשבתנו, מפני שאימוץ

לכאורה, כי לא כל הבתים שווים, יש בית שזקוק להשגחה לניקיון ולטיפול, ויש בית שיכול לעמוד ימים רבים ללא שום נזק אשר הבינו שמדובר במשל, ומכיוון שהעש או מזיקים אחרים, מכלים את הבית באופן כל כך קשה ומפליא, דימו את נזקם שהכוונה היא לתולעת האוכלת את העצים, שתולעת זו הורסת את הבית, והוא שאמר רב אשי שהתבונן בדבר וראה שרבים נזקיה נראה לי, כי כוונת רב יהודה לתאר את החשש הגדול מפני נזקי הרוח המזרחית, באמצעות דימוי לחשש ההמונים הסכלים כמו כן, מצאנו פסוקים נוספים אשר מתארים את נזקיה הקשים של הרוח המזרחית: "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי