לוחם אמיץ

תודה רבי אדיר היקר. בזכותך הלכות הרמב"ם נשמרות ומועברות.

וכי לעסוק בהלכות נפילת אפיים נוגע לבעלי מעלה נשגבה? תשובתך משקפת בורות מוחלטת. אני מפציר בך לכוון חזק יותר בברכת "חונן הדעת".

היי מורנו אדיר, תודה על התשובות. חידוד השאלה לגבי "והוא רחום": לא התכוונתי ל"והוא רחום" שאיתו פותחים את סדר היום בכל תפילה, אלא לתחנון המורחב שקוראים בימי שני וחמישי (קטעי תחינות המתחילים במשפט "והוא רחום" ונגמרים ב"שמע ישראל"). כידוע, קטעי תחינות אלו אינם מופיעים בסידור רס"ג, רמב"ם, עמר"ם ואף לא בתכלאל. הנוסח הבלאדי הכניס את קטעי תחינה אלו לסדר התפילה, על אף שהם לא היו שם במקור. רציתי לדעת מה אתה חושב על קטעים אלו. האם יש חובה לאומרם בימי שני וחמישי ועי"י כך להרחיב בתחנונים? או שמדובר בהוספה מיותרת. ליל חמישי מבורך, תודה.

מעבר לעניין התורני וההלכתי של העניין (שהוא העיקר - כי אין אמת מאשר תורת האלוהים הקדושה.). אתה טוען כי הדבר לא יפגע בכוך המשפחתי. הרשה לי לחלוק עליך: בדרך כלל, אנחנו נוטים להתרגש מדברים "חדשים", וזאת מכיוון שהתרגלנו לדברים הישנים. במאכלים שלא עתירי סוכרוז לדוגמה, רמת הדופמין עולה, ככל שאנחנו מגוונים בסוגים השונים. כך גם מבחינת יחסי אישות. אתה סבור שאם תסכימו "מראש" - אזי אחרי האקט הכל יחזור לקדמותו. טעות חמורה בידך. הרבה מחקרים מראים שתמיד יהיה צד שיקשר לגורם אחר. מי הבטיח לך שאחרי מעשה נתעב וסוטה שכזה, אשתך לא תהפוך לסוטה יותר? (התורה אומרת מפורשות שמדובר במעשה מתועב של סוטים). היא יכולה להמשיך להיפגש עם אותו בחור, להתחיל לגלוש באתרים פרוצים ורעים, ולבצע דברים מאחורי גבך. גם אתה אינך חסין לכך, ואי אפשר לדעת כיצד תנהג. במקרה הקיצוני - דברים כאלו יכולים בהחלט לפרק את הכוך המשפחתי. והכל בגלל ריגוש זמני וחסר ערך. אני עד ומכיר סיפורים רבים של "חילופי זוגות" או "הוספת גורם" שנגמרו בפירוק מסיבי של הבית. לא סתם האל העליון אסר עלינו לעשות כך, התוצאות הרסניות ויגרמו לעצב ויגון בטווח העליון.