בעבר נכחתי בכנס שבו דיבר פרופ' הנשקה, מבכירי חוקרי כתבי הרמב"ם באוניברסיטת בר-אילן ומגדולי המפונקים האוכלין והזוללין מן התורה. בהרצאתו, צאצאוֹ של יפת חזר ללא הרף על המילה "שורשים" בעת שתיאר את ארבעת-עשר כללי הרמב"ם בספר-המצוות: בשורש הראשון הרמב"ם אומר כך, בשורש השני הרמב"ם אומר כך וכו'. סמנטיקה זו צרמה לאוזניי, מפני שחזרה על עצמה באופן מוזר, עד שהבנתי שמטרתו של ערל-הלב הלזה היא לעקור את תרגומו של קאפח למילה "אַצְּל" בסה"מ, ולהחדיר בכוח את תרגומֵי האירופים העילגים.
התעלמותו המוחלטת של הנשקה מְפוּנְּקָא מאפשרויות תרגום אחרות, ודבקותו הכפייתית בתרגום אירופי עילג ומשובש, עוררה בי יוזמה להוכיח את צדקת תרגומו של קאפח התימני. אין לי ספק כי שחץ האקדמיה האשכנזית, גזענות בכיריה וריחוקם מדרך האמת, הם הגורמים המרכזיים לדבקותו של אותו פרופ' גאוותן וחוקרים רבים אחרים כמותו בתרגומים מסורבלים וחסרי מעוף. להבנתי, הם אינם מוכנים להודות בצדקת תרגומו של קאפח התימני, מפני שהודאה כזו מטילה אור בהיר על שקריהם הגזעניים, ועלולה לערער את יוקרתם המדומה, הבנויה מבוססת ונשענת בראש ובראשונה על ארצות מוצאם האדומיות הטמאות.
אלמלא רדיפת הבצע והכבוד והתאוות השחיתה כליל את שאריות נפשם האומללה, הם לא היו דבקים באובססיביות בהבל האירופי כדי שלא תתגלה פסולת הסיגים אשר בידם, ואף לא היו מתבוננים בהתנשׂאות בלתי נתפשׂת ביהודים ממוצא מזרחי, ותימנים במיוחד. ולא רק כלפי המזרחים הם מתנשׂאים ומתרברבים, כלפי כל אדם שאינו דבק בסגנונם האקדמי המנופח והמרוקן מתוכן אמיתי. מתאמצים המה מאד לְיַפּוֹת את מחקריהם שעוסקים בדרך כלל בזוטות, אך מתעלמים המה לחלוטין מתפקידם של המחקרים – לעקור שגיאוֹת, כסילוּת ואלילוּת שחדרו וקנו אחיזה בליבו של עמֵּנו ולהדריך את עם-ישראל לדרך האמת. תפקידם של המחקרים בעיניהם הינה תועלתנית לחלוטין: להקנות להם נקודות אקדמיות כדי להתקדם במעלה התפקידים, השׂררה והכבוד, וכך לזכות למשׂכורות גבוהות ולשלל טובות הנאה.
אם ללמוד מהעבר גם העתיד לא מזהיר, שהרי לא הרבה השתנה בעשרות השנים האחרונות: אותו גזע לבן גרמני אליטיסטי יהיר מתנשא וגזעני, ואף שמאלני פרוגרסיבי עוכר ישראל, שולט ביד רמה כפרעֹה במוקדי הכוח של ההשׂכלה הגבוהה. והאמת היא שזה לא מפריע לי כל-כך, כי הפסדם בריחוקם מדרך האמת הוא רק שלהם, ומִסְננת המזרחים ואנשי האמת מחוגיהם הצקצקנים, היא רק טוב להולכים בתמים שלא יִזונו מרפש מימיהם העכורים והדלוחים.
במאמר זה הנני מבקש להוכיח, כי תרגומה הנכון של המילה "אַצְּל" בספר-המצוות הוא "כלל", כלומר אין לתרגם את ארבע-עשרה הקדמות הרמב"ם למניין המצוות כ"שורשים" אלא כ"כללים". מאמר זה מוקדש לאבא מָרי יוסף דחוח-הלוי ע"ה אשר נלחם בגזענות האקדמית. אבא מָרי נלחם למען סטודנטים תימנים שסירבו לקבלם בפקולטות השונות לרפואה, ולא מעט רופאים תימנים ומזרחים מצליחים בימינו, בארץ ובחו"ל, חבים לו את ראשית הצלחתם.
א. פירוש המילה "אַצְּל" לאור פירושה בפירוש-המשנה
מאמר זה הוא למעשה מאמר המשך למאמר הקודם שכותרתו: "מהו תרגום המילה 'אַצְּל' בפירוש-המשנה להרמב"ם: כלל או עיקר?", ואשר בו הוּכח באמצעות ל"ו ראיות צדיקות צודקות ונכונות, שכוונת רבנו הרמב"ם הייתה שיתרגמו את המלה "אַצְּל" במילה "כלל". כמובן שההקשר בכולן הוא הלכתי, ובכולן מדובר על הלכה חשובה ומרכזית. כללו של דבר, בכל מקום שהמילה "אַצְּל" צוֹרפה בפירוש-המשנה לפסק הלכה יש לתרגמה "כלל" ולא "עיקר", וכמובן לא "שורש". ויתרה מזאת, בדיקה העלתה, שבכל משנה-תורה המלה "שורש" איננה מופיעה בהקשר הלכתי, אלא, לעולם היא מיועדת במשנה-תורה לשורשי הצמחים שטמונים באדמה. בדיקה נוספת העלתה שכן הוא במשנה ובתלמודים – לעולם המילה "שורש" מיועדת לשורשי הצמחים שטמונים באדמה, ובשום מקום היא לא הושאלה כדי לבטא כללים.
זאת ועוד, עיינתי בכל המקומות במשנה שמופיעים בהם כללים, ובכל מקום שהרמב"ם מבארם הוא קורא להם "כללים" או מתרגמם במילה "אַצְּל", ברם בשום מקום הוא לא מציין את כללי המשנה במילה "עיקרים" או "שורשים". ואך טבעי והגיוני הוא שהרמב"ם ימשיך את דרכו של רבי יהודה הנשיא בקביעת כללים, ויקרא אף הוא להלכות מרכזיות בפירושו בשם "כללים", ובמיוחד לאור העובדה שנמצאו כללים רבים גם בספרו הגדול משנה-תורה – שהרי הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של רבי יהודה הנשיא בהנצחת התורה-שבעל-פה.
ב. תיאור כלל הלכתי כ"שורש" – השאָלה מיותרת מעולם הצומח
מהאמור עולה, כי בכל רחבי פירושו למשנה, כאשר מדובר בכללי הלכה, הרמב"ם איננו מתכוון שנתרגם את המילה "אַצְּל" במילה "שורש" אלא במילה "כלל". מדוע אפוא שלא ימשיך בדרכו גם בספר-המצוות? מדוע שדווקא בסה"מ הרמב"ם ישאיל את המילה "שורש" מעולם הצומח כדי לתאר כללים הלכתיים? מדוע שלא יתנסח גם כאן באופן ישיר, מדויק ובלתי אמצעי?
זאת ועוד, לקמן גם נראה שהשאָלה זו מעולם הצומח לכללי ספר-המצוות איננה מדויקת בעצם אופני השאלתה. ולכן, כלל לא ברור מדוע יש להניח שהרמב"ם ישתמש בשם מושאל ולא מדויק, כדי לבטא נוסחות הלכתיות למניין מצוות התורה. ההנחה הנכונה היא, שהוא ישתמש בשם שמשמעותו הראשונית תואמת למבוקשו, ומבטא את מהותן של אותן הנוסחות בדיוק ובדקדוק – דהיינו "כלל". וכבר ראינו שבפיהמ"ש הרמב"ם לא תרגם "אַצְּל" בשם מושאל.
ויתרה מזאת, כאמור בדקתי ומצאתי, ובכל ספרו משנה-תורה הרמב"ם נוהג להשתמש במילה "שורש" להטיותיה השונות, אך ורק במשמעות של שורשי הצמחים הטמונים באדמה! ובשום מקרה לא ככלל הלכתי או כנוסחה הלכתית. על סמך מה נבוא ונניח כי הרמב"ם ישאיל דווקא בספר-המצוות את המילה "שורש" מעולם הצומח כדי לבטא את כללי מניית המצוות?
ואסיים פרק זה בדברי קאפח התימני בספר-המצוות מהדורתו (עמ' ח): "המלה 'אַצְּל' מבחינה מילולית אפשר לתרגמה כלל, שורש, יסוד, עיקר, גזע. ויש לתרגם כל מקום לפי עניינו, וכבר העירותי על כך בפירוש המשנה לברכות פ"ז מ"ז הע' 5. וכאן [=בארבעת-עשר כללי ספר-המצוות] אין עניין לשרש וענף, אלא קבע רבנו כללים שעל פיהם אפשר לדעת מה למנות ומה לא למנות. ולפיכך תרגמתי כאן 'כלל' ור"ש [=כוונתו למשה אבן תבון] תרגם 'שרש'".
ג. כללי ספר-המצוות אוגדים פרטים הלכתיים רבים
בפירוש-המשנה כאמור, רבנו הרמב"ם התכוון שנתרגם את המילה "אַצְּל" כ"כלל", ומזאת עולה התובנה הבאה: אם הרמב"ם השתמש במילה "כלל" בפירושו-למשנה כדי להדגיש הלכה יסודית שלא בהכרח אוגדת בתוכה פרטים רבים, נראה כי יש לומר "כל שכן" על כללי ספר-המצוות, שהרי כללי ספר-המצוות הם למעשה כללים אשר אוגדים בתוכם פרטים הלכתיים רבים, ומשמשים למעשה כמעין "נוסחאות" למניין מצוות התורה. כלומר, השם "כלל" נכון ומתאים לכללי ספר-המצוות עוד יותר מאשר לכללי ההלכה שבפירוש-המשנה.
ד. המונח "שורשים" מתאר מצוות מהתורה
כללי ספר-המצוות הם כאמור נוסחות הלכתיות שנועדו להדריך אותנו כיצד למנות את מצוות התורה. ניתן אמנם להגדירם כ"עיקרים" במובן של יסודות וכללים (וכפי שנראה בדברי רבנו בפרק הבא), אך הגדרתם כ"שורשים" איננה נכונה במהותה, מפני שרבנו משתמש בסה"מ במילה "עיקרים" במובן של "שורשים" כדי לתאר את מצוות התורה, וכֹה דבריו (עמ' טו):
"ושמא תחשוב שאנו נמנעים מלמנותן [=את המצוות שתוקפן מדרבנן] מפני שאינן ברורות, ומפני שהדין הנלמד באותה המידה אולי נכון ואולי בלתי נכון – לא זאת היא הסיבה. אלא, הסיבה היא מפני שכל מה שנלמד [=בשלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן] הם ענפים מן העיקרים שנאמרו לו למשה בסיני בפרוש, והם שש מאות ושלוש-עשרה מצוות".
המילה "עיקרים" בדברי רבנו הללו קרובה במשמעותה למילה "שורשים", שהרי רבנו אומר ש"ענפים" יוצאים מן ה"עיקרים", ולכן ברור שהמילה "עיקרים" כאן משמעותה "שורשים". וכאמור, ה"עיקרים" דהיינו ה"שורשים" הללו שרבנו מתאר, הם משל למצוות התורה והענפים הם משל למצוות דרבנן. ברם, בנוסחות מניין המצוות לא מדובר על עיקרים או שורשים, מכיוון שהם עצמם, דהיינו הכללים, אינם ציווים או אזהרות! כלומר, הנוסחות הללו למניית המצוות אינן המטרה אלא רק אמצעי להורותֵנו כיצד יש למנות את העיקרים – הם מצוות התורה.
כלומר, כאשר אנו דנים בנוסחות הלכתיות למניין-המצוות אין לתארם כשורשים, מכיוון שהנוסחות הללו אינן ציוויים או אזהרות, אלא הן אמצעי בלבד המשמש לזיהוי העיקרים-השורשים שהם מצוות התורה ויסודות הדת. כך שגם אם נתעקש ונדחק את עצמנו להשתמש במלה "שורש" בספר-המצוות, עלינו לתאר במילה "שורשים" את מצוות התורה עצמן, ואילו את נוסחות מניין המצוות נתאר בדוחק במלה "ענפים", כי וודאי שאינן בגדר "שורשים".
ראיה לחשיבותם המשנית של כללי ספר-המצוות ביחס למצוות התורה, ניתן להביא מדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר-המצוות, אשר גילה לנו שמחשבתו הראשונה הייתה שלא להזכירם כלל, אלמלא "נהפכו ציריו עליו" מחמת השגיאות הרבות שחוללו מונֵי המצוות שקדמוהו:
"וכאשר התברר לי העניין הזה ועמדתי לחבר את הספר ולהזכיר את כל המצוות באופן סתמי ולמנותן בהקדמת הספר, תקפני צער שכבר נצטערתי בו זה שנים, והוא, שמנין המצוות כבר שגו בו בעניינים שלא אוכל לתאר עוצם זרותם" (הקדמת רבנו שם, עמ' ד).
כלומר, עצם כתיבתם ופרסומם של ארבעת-עשר הכללים נועד רק כדי להוכיח את צדקת מניינו של הרמב"ם, וזאת בשל השגיאות של החכמים וכל-שכן ההמונים בתקופתו, וכֹ"דְּ:
"וכאשר חשבתי בכך וידעתי את פרסום המָּנוי הזה בידי העם, ידעתי כי כשאזכיר אני את המָּנוי האמיתי שראוי למנותו, באופן סתום בלי ראיות, הרי הקורא הראשון שיקראֵהו יעלה בליבו שזו טעות. ותהיה לדעתו הוכחת הטעות, היותו היפך מה שכתב פלוני ופלוני, כי כך היא דעת רוב יחידי הסגולה בזמננו [=החכמים בעיניהם אנשי השֵּׁם], שאין אמיתת הדבר נבחנת בעניינוֹ אלא בהתאמתו לדברי מי שקדם, בלי לבחון את הדבר הקודם, וכל שכן ההמון" (שם).
ה. תשובת הרמב"ם בעברית לחכמי צור
לפי פרופ' בלאו, מתוך כ-460 התשובות שכתב הרמב"ם לשואליו כ-175 תשובות נכתבו על-ידי רבנו בעברית. תשובות אלה מופיעות בשלושה כתבי-יד: א) כתב-יד ששפורטאש המכיל 223 תשובות, מתוכן כ-100 תשובות בעברית; ב) כתב-יד אדלר המכיל 53 תשובות כולן בעברית; ג) וכתב-יד סימונסן ב' המכיל כ-150 תשובות, מתוכן כ-22 תשובות בעברית (ולעיון במקור לדברים אלה, ראו: שו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, חלק ג, עמ' 4–5, 8, 26).
ובכן, בתשובה קמ בכתב-יד סימונסן ב', מופיעה אחת מתשובות הרמב"ם לחכמי צור (בשו"ת הרמב"ם – פריימן, היא בסימן שסח; ובשו"ת הרמב"ם – בלאו, היא בכרך ב, סימן תמז. אגב, לפי בלאו במבואו, הרמב"ם כתב 32 תשובות לחכמי צור, ראו שו"ת מהדורתו, כרך ג, עמ' 17). תשובה זו נמצאת במקור בעברית, ולפריימן אף אין ספק שהיא נכתבה על-ידי הרמב"ם בעברית, וז"ל: "אותן התשובות הנמצאות עברית בכתבי-יד אלה בין התשובות הערביות, יש לדון עליהם, שכן נתחברו עברית במקורן" (שו"ת הרמב"ם – פריימן, מבוא, עמ' XLIX–L).
אמנם, בלאו סובר שלא כל התשובות העבריות נכתבו בלשון-הקודש במקורן אלא רק רובן [המכריע], שהרי הוא מגיה את דברי פריימן כך: "יש לדון על [רובן] שנתחברו עברית" (בלאו שם, כרך ג, עמ' 47). אך הסתייגותו של בלאו נסמכת על תשובה אחת בלבד בעברית (מתוך כ-175 תשובות עבריות) בכתב-יד ששפורטאש, שמופיעה גם בערבית בכתב-יד אוקספורד. ברם, אנו עוסקים בכתב-יד סימונסן ב', ושום תשובה שהוּבאה בו בעברית לא נמצאה בערבית. כמו כן, כתב-יד סימונסן ב' נחשב ככתב-יד מדויק באופן מופתי (בלאו שם, כרך ג, עמ' 3).
זאת ועוד, תשובה זו נמצאת בתוך מקבץ של תשובות שנכתבו בעברית. כלומר, בכתב-יד סימונסן ב' מרוכזים התשובות העבריות בשלושה מקומות: סימנים לא–לד, סימנים קיד–קטז, וסימנים קלג–קמז. תשובתנו נמצאת בסימן קמ, כלומר היא מובאת בערך באמצע הקובץ השלישי של התשובות העבריות. בלאו מעריך בעמ' 8 שם, כי "העורך כָּלַל בכת"י סימונסן (לפחות) שלושה קבצים כתובים עברית". כלומר, אף שהוא הגיה את דברי פריימן לעיל, וסייג שלא כל התשובות שנמצאו בעברית בתוך קבצי התשובות שיוחסו לרבנו, אכן במקורן כולן נכתבו בעברית; ביחס לקבצי התשובות העבריות שבכתב-יד סימונסן ב' עולה מדבריו, שכל התשובות מכתב-יד זה נכתבו במקורן על-ידי הרמב"ם בעברית. לאחר כל ההקדמות הללו, נעבור לעיין בדברי הרמב"ם בתשובה קמ שלִשְׁמה הקדמתי את כל האמור, וכֹה דברי רבנו:
"ספר אחד יש לי שחיברתיו לפני חיבור זה שהוא משנה-תורה, ואותו הספר קראתיו ספר-המצוות, ביארתי בו מנין כל המצוות מצוה-מצוה, והבאתי ראיות על כל מצוה שיש בה ספק, מן ספרָא או ספרֵי ומן התוספתות ומכל מקום בגמרא, וקבעתי בתחילתו ארבעה-עשר פרקים יש בהם כללים גדולים ועיקרים רבים שהן כהררים שכל הדברים תלויין בהם, וכולן הקדמתי אותן להבין הדרכים שיתפושׂ אדם במניין המצוות כדי שיעלו כהוגן, ולא ימנה כדרך שמנו רבים שלא תפשו כללים שראוי להישען עליהן" (שו"ת הרמב"ם – בלאו, כרך ב, תשובה תמז, עמ' 724; הועתקה גם על-ידי קאפח התימני במבואו לספר-המצוות מהדורתו, בשער, עמ' 9).
בלאו מציין במהדורתו, כי בתחתית התשובה בכתב-היד "נוסף בתחתית הגיליון 'צחחת מן כט ידה אלכרימה' = תיקנתי לפי כתב ידו האצילה". כלומר, הסופר שהעתיק את התשובה מצהיר מפורשות כי הוא העתיק תשובה זו ותיקן אותה לפי כתב-ידו של הרמב"ם בכבודו ובעצמו!
לאור האמור עולה, שהסיכויים שרבנו הרמב"ם כתב תשובה זו גבוהים מאד-מאד, ואולי אפילו וודאיים, וזו ראיה מיוחדת בחשיבותה, מפני שלפיה הרמב"ם בכבודו ובעצמו מבאר לנו כיצד יש לתרגם את ארבע-עשרה נוסחות מניין המצוות: פעמיים בדבריו רבנו מציין שמדובר בכללים: "ארבעה-עשר פרקים יש בהן כללים גדולים [...] שלא תפשו כללים שראוי להישען עליהן", ועל-פי שניים עדים יקום דבר, וצדקתו של קאפח התימני קמה וניצבה כתוכחה דוממת לאותם חכמים בעיניהם, שרואים בהגיגיהם המייגעים וביוקרתם המדומה חזות הכל.
ואיני יכול שלא להעיר, כי מבואותיהם המחקריים של פריימן ובלאו למהדורותיהם מסורבלים מאד, לא ידידותיים לקורא בלשון המעטה, וכל דבריהם האקדמיים האדומיים יגעים מאד ללא זיק של מעוף או שמחה. מטר האותיות ללא סדר ומשטר אמיתי מבלבל את הקורא, ונאלצתי לחלוב בקושי רב את מעט דברי התועלת ממקומות רבים. לא די בזאת, והנה בלאו העמיס את דברי פריימן על מהדורתו, והרכיב את דבריו בתוך דברי פריימן, והוסיף בלבול ומבוכה.
ואני, לאחר שהוּרגלתי למתק ולצחות לשונו של הרמב"ם, ולמהדורותיו המדויקות של התימני, נצטערתי לא מעט בין בתרי מהדורותיהם האירופיות המאובנות. ורוב החוקרים מהדור הקודם והדורות הקודמים יגעים ומייגעים מהם, אך האשכנזים מתעקשים לרומם את רבותיהם...
ו. זהויות לשוניות בין כללי פיהמ"ש לארבעת-עשר כללי סה"מ
אף שכבר הוּכח מעל לכל ספק לדעתי, כי הרמב"ם התכוון בארבע-עשרה נוסחותיו למניית המצוות לכללים, בשל שחץ האקדמיה ראיתי לנכון לצרף גם זהויות לשוניות בין כללי פירוש-המשנה לארבעת-עשר כללי ספר-המצוות. זהויות אלה יוסיפו עוד לחזק ולאשש את צדקת תרגומו של קאפח, דהיינו שיש לתרגם את ארבעת-עשר כללי ספר-המצוות כ"כללים". זאת ועוד, הרמב"ם כתב את ספר-המצוות מיד לאחר שסיים לכתוב את פירושו למשנה, וקרוב מאד לוודאי שהשתמש באותו סגנון כתיבה וניסוח – וכך כותב קאפח בהקדמתו לספר-המצוות בעמ' 21: "ואם כן, אם נניח כפי שצריך להניח שהחל בו [בכתיבת משנה-תורה] מיד לאחר סיום פירוש-המשנה [בהיותו בן 30], לאחר מתן שנה אחת שהוא זמן סביר לאישיותו של רבנו לכתיבת ספר-המצוות". נחל עתה אפוא בבחינת קטגוריות שונות של הזהויות הלשוניות.
ו.1. הקדמת הכללים לפרטים
ישנם לפחות שבעה מקומות בספר-המצוות, שבהם הרמב"ם מציין שארבעת-עשר כלליו הם למעשה הקדמות לספר-המצוות. גם בפירושו למשנה הרמב"ם הולך בדרך זו, ומצהיר שהוא מקדים כללים כהקדמות לפרקים, למסכתות או אף לסדרים (וראו: 'מהו תרגום המילה 'אַצְּל' בפירוש המשנה: כלל או עיקר?', בפרק א). מדוע אפוא שרבנו ישנה מדרכו, לשונו וסגנונו המדויקים והברורים, ויקרא דווקא לכללים שבהקדמתו לספר-המצוות בשם "שורשים"?
להלן אפוא שבע הדוגמות מספר-המצוות, מקור ותרגום לפי מהדורתו של קאפח:
1) הקדמה לכללים, עמ' ו: "ואקדם אצולא ינבגי אן יעתמד עליהא פי עדד אלמצוות", תרגום: "ואקדים כללים שראוי לסמוך עליהם במניין המצוות".
2) הכלל הארבעה-עשר, עמ' נד: "פהד'א מא ארדנא תקדימה פי הד'א אלאצל, ובה כמלת אלאצול אלתי ינפע תקדימהא פי מא נחן בסבילה", תרגום: "זהו מה שרצינו להקדימו בכלל הזה, ובו נשלמו הכללים שהקדמתם תועיל למה שאנחנו עוסקים בו".
3) עמ' נה: "פאעלם הד'ה אלמקדמה ואחפט'הא מע אלאצול אלמתקדמה פי כל מא יאתי ד'כרה", תרגום: "דע הקדמה זו וזכור אותה עם הכללים שקדמו בכל מה שנזכיר לקמן".
4) עמ' רכט: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה", תרגום: "כמו שביארנו בכלל התשיעי מן הכללים שקדמו למאמר זה".
5) עמ' רנח: "כמא יבין למן פהם אלאצול אלמתקדמה פי הד'ה אלמקאלה", תרגום: "כמו שמתבאר למי שהבין את הכללים שקדמו למאמר זה".
6) עמ' רעה: "וביינא ד'לך אגיא ביאן פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלד'י קדמנא להד'ה אלמקאלה, פאלתמסה מן הנאך", תרגום: "וביארנו את זה באר היטב בכלל התשיעי מן הכללים שהקדמנו למאמר הזה, עיין עליו שם".
7) עמ' שט: "עלי מא קדמנא פי אלאצל אלתאסע", תרגום: "כמו שהקדמנו בכלל התשיעי".
וכאמור, מצאנו בפירושו של רבנו למשנה לשונות זהים ללשונות הללו מספר-המצוות, וכבר הוּכח במאמר הנפרד שנזכר לעיל, שיש לתרגם את המילה "אַצְּל" בפירוש-המשנה במילה "כלל". כלומר, ברור שאותם הביטויים שהרמב"ם משתמש בהם בפירוש-המשנה ככללים, אותם הביטויים ישמשו גם בספר-המצוות באותה המשמעות ובאותו התרגום בדיוק. והנה לפניכם ביטויים זהים מתוך פירוש-המשנה לביטויים שראינו בספר-המצוות, ויש עוד רבים:
מסדר זרעים: 1) עמ' יט: "כמא אצלנא" – "לפי הכללים שהקדמנו"; 2) עמ' שסא: "כמא אצלנא פי מא תקדם" – "לפי הכללים שקדמו"; 3) עמ' שפח: "עלי אלאצל אלמתקדם פי מסכת תרומות" – "לפי הכלל שקדם במסכת תרומות"; מסדר מועד: 4) עמ' טו: "כמא אצלנא פי אבתדי תאליפנא הד'א" – "כמו שביארנו כלל זה בהקדמת חיבורנו זה"; 5) עמ' קכט: "פעלי אלאצול אלתי קדמנא" – "לפי הכללים שהקדמנו"; 6) עמ' רסח: "וקד תקדמת פי הד'א אלסדר אצול" – "וכבר קדמו בסדר זה כללים"; 7) עמ' רצא: "וקד תקדם לך מן ד'לך אצול פי שבת" – "וכבר קדמו לך מזה כללים במסכת שבת"; מסדר נשים: 8) עמ' ז: "אקדם אצול להד'ה אלמסכתא" – "אקדים כללים למסכתא זו"; 9) עמ' כה: "ג'מיע הד'ה אלפרצ'את כלהא בינה עלי אלאצול אלתי קדמנא" – "כל הבבות האלו ברורות לפי הכללים שהקדמנו"; 10) עמ' קא: "עלי אלאצל אלד'י קדמנא" – "לפי הכללים שהקדמנו"; 11) עמ' שי: "עלי אלאצל אלמתקדם" – "לפי הכלל שקדם"; מסדר נזיקין: 12) עמ' לה: "אלאצל אלד'י תקדם" – "הכלל שכבר קדם"; 13) עמ' סד: "אלאצל פי הד'א כלה מא תקדם לך שרחה פי אלפרק אלאול מן קדושין" – "הכלל בכל זה הוא מה שקדם לך ביאורו בפרק הראשון דקדושין"; 14) עמ' קכב: "באלאצול אלמתקדמה" – "לפי הכללים שקדמו"; 15) עמ' רכב: "וקד בינא פי צדר תאליפנא הד'א אצול" – "וכבר ביארנו בהקדמת חבורינו זה כללים"; 16) עמ' רלט: "ובאלאצול אלתי קדמנא לך" – "ובאלו הכללים שהקדמנו"; מסדר קדשים: 17) עמ' קיג: "הד'ה כלה בין אד'א פהם ג'מיע מא אצלנא" – "כל זה ברור אם הובנו כל הכללים שהקדמנו"; 18) עמ' רלג: "הד'ה אלהלכה כלהא בינה מן אלאצול אלתי תקדם שרחהא פי אלפרק אלאול" – "הלכה זו כולה ברורה על פי הכללים שקדם באורם בפרק הראשון"; 19) עמ' שפ: "והד'א צחיח ללאצל אלד' תקדם" – "וזה נכון לפי הכלל שקדם"; 20) עמ' תב: "עלי אלאצל אלמתקדם" – "כפי הכלל שקדם"; 21) עמ' תנז: "הד'ה כלה בין, וקד תקדמת אצולה" – "כל זה ברור, וכבר קדמו כלליו"; מסדר טהרות: 22) עמ' לז: "לאן הד'ה אלאצול אלעט'ימה' אלכ'טר אלתי קדמת לך פי הד'א אלצדר" – "לפי שהכללים הללו גדולי הערך שהסדרתי לך בהקדמה זו"; 23) עמ' שטז: "כמא אצלנא פי אלצדר" – "כפי הכללים שביארנו בהקדמה"; 24) עמ' תד: "כמא אצלנא פי אלצדר" – "כפי הכלל שביארנו בהקדמה"; 25) עמ' תפו: "וקד בינא הד'ה אלאצול כלהא פי צדר הד'א אלסדר" – "וכבר ביארנו כל הכללים הללו בהקדמת סדר זה"; 26) עמ' תצו: "וקד אצלנא פי אלצדר" – "וכבר הזכרנו הכלל בהקדמה"; 27) עמ' תקפה: "והכד'א אלאצל ענדנא כמא בינא פי אלצדר" – "וכך הוא הכלל אצלינו כמו שביארנו בהקדמה"; 28) עמ' תרצה: "עלי אלאצול אלתי בינא פי אלצדר" – "כפי הכללים שביארנו בהקדמה". וכאמור, יש עוד דוגמות רבות כגון אלה.
ו.2. הביטוי "שראוי לסמוך עליהם"
בשני מקומות בספר-המצוות רבנו אומר על ארבעת-עשר כלליו "שראוי לסמוך עליהם":
1) עמ' ו: "ואקדם אצולא ינבגי אן יעתמד עליהא פי עדד אלמצוות", תרגום: "ואקדים כללים שראוי לסמוך עליהם במניין המצוות"; 2) עמ' ז: "ואנא אלאן אכ'ד' פי ד'כר אלאצול אלד'י ינבגי אן יעתמד עליהא פי עדד אלמצוות, והי ארבעה עשר אצלא", תרגום: "ועתה אתחיל בזיכרון הכללים שראוי לסמוך עליהם במניין המצוות, והם ארבעה עשר כללים".
ומצאנו בפיהמ"ש לשון דומה ביחס לכללי פיהמ"ש, שהוּכח שיש לתרגמם בלשון "כלל":
מסדר זרעים: 1) עמ' קנז: "הו אצל צחיח תטרדה פי ג'מיע אלשריעה" – "הוא כלל נכון שתסמוך עליו בכל התורה"; מסדר מועד: 2) עמ' סח: "אלאצל אלד'י תעתמד עליה" – "הכלל שתסמוך עליו"; 3) עמ' רסו: "אחפט' הד'ה אלאצול ואעמד עליהא" – "זכור כללים אלו וסמוך עליהם"; 4) עמ' רע: "הו אצל צחיח יעתמד עליה" – "הוא כלל נכון לסמוך עליו"; מסדר נשים: 5) עמ' נג: "ומן אלאצול אלצחיחה אלתי תעתמד עליהא" – "ומן הכללים הנכונים שתסמוך עליהם"; 6) עמ' קלה: "ואלאצל אלד'י תג'רי עליה הד'ה אלאחכאם כלהא ויעתמד עליה" – "והכלל שכל הדינים האלו סובבין עליו ושתסמוך עליו"; מסדר נזיקין: 7) עמ' לה: "יסנד עלי אלאצל אלד'י תקדם" – "סומך על הכלל שכבר קדם"; מסדר טהרות: 8) עמ' לז: "ולם יתלכ'ץ לה אצל יעמד עליה" – "ולא נתברר לו כלל לסמוך עליו"; 9) עמ' תרפ: "והד'א אלכלל אלד'י קאלה ר' יהושע הו צחיח, ג'ארי עלי אלאצול אלמתקדמה ולא מכ'תלף עליה, פאעמד עליה" – "וכלל זה שאמר ר' יהושע נכון הוא, ובהתאם לכללים שקדמו ואין חולק עליו, ולכן סמוך עליו".
נמצא אפוא, שגם על כללי פירוש-המשנה הרמב"ם אומר שניתן לסמוך עליהם, וכבר הוּכח שכל כללי פירוש-המשנה הם כללים ולא שורשים באדמה, ולכן ניתן בהחלט לסמוך עליהם להעיד כאלף עדים שארבע-עשרה ההקדמות לספר-המצוות הן כללים ולא שורשים.
ו.3. אזהרה משִׁכחת הכללים
כמו בפירוש-המשנה שנראה בפסקה הבאה, גם בספר-המצוות רבנו קורא לשִׁכחת ארבעת-עשר הכללים "העלמה", והנה הדוגמות מסה"מ: 1) עמ' ח: "וד'לך בגפלתהם ען מעאני הד'ה אלאצול אלארבעה עשרה אלד'י אביינהא אלאן" – "וזאת מפני שנעלמו מהם ענייני ארבעה עשר הכללים האלה שאבארם עתה"; 2) עמ' כה: "ולמא גפל גירנא פי הד'א אלאצל" – "ולפי שנעלם מזולתנו הכלל הזה"; 3) עמ' מז: "ולמא אגפל גירנא הד'א אלאצל ולא אבה אליה ג'מלה ולא חלט'ה" – "ולפי שנעלם כלל זה מזולתנו ולא הרגיש בו כל עיקר ולא שׂם אליו לב".
ועתה לדוגמות מפירוש-המשנה: מסדר נשים: 1) עמ' נד: "ולא תגפל פי הד'ה אלפרצ'את כלהא אלאצל אלד'י קדמת לך" – "ואל תתעלם בכל הבבות האלו מן הכלל שהקדמתי לך"; 2) עמ' קלו: "ולא תגפל ען אלאצל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" – "ואל תשכח את הכלל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם"; 3) עמ' קלט: "ולא תנסי את הכלל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" – "ואל תשכח את הכלל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם".
נמצא גם כאן, שלשונות שבהם רבנו מתאר את כלליו בפירוש-המשנה, באותם הלשונות בדיוק הוא מתאר את ארבעת-עשר כלליו בספר-המצוות, ולכן ברור שגם אותם יש לתרגם כללים ולא שורשים. זאת ועוד, שתי המלים בשני המקורות הראשונים: "ולא תגפל" תורגמו בנדפס: "ואל תפשע", ושגה המתרגם שהרי במקור השלישי הרמב"ם כתב לשון אחֵר "ולא תנסי" שמשמעוֹ "ואל תשכח", בדיוק לאותו עניין שהזכיר במקור השני. ודרך אגב, נראה שמשה אבן-תבון תרגם בספר-המצוות "ואל תפשע" בעקבות שיבושי מתרגם פיהמ"ש לסדר נשים הוא יוסף בן יצחק בן אלפואל. ואסביר: במשנה שבת (ז, ב) רבנו מפרש כך: "ויתם עדד אלתסע ואלת'לאת'ין באלתסטיר לאנה מן אבות מלאכות, ואגפל אלתנא תקיידה ענד אלתדוין אד' ג'עלה מן אסבאב הכותב". ושם תרגם קאפח: "ויושלם מנין השלושים ותשע בשרטוט שהוא מאבות מלאכות והשמיטוֹ התנא בעת חיבור המשנה לפי שעשאו ממכשירי הכתיבה", אך בנדפס תורגם: "ואגפל אלתנא" – "ופשע התנא" (!). עוד מצאנו שאומר רבנו שם (יט, א): "ומתי מא אגפל אלסכין יג'אב בשבת", ושם תרגם קאפח: "ואם שכח הסכין מביאו בשבת", ובנדפס תורגם: "אגפל אלסכין" – "וכשפשע בסכין", וקאפח העיר שם: "בנדפס 'וכשפשע בסכין' ואינו נכון, כי אין בהוראת 'אגפל' עניין פשיעה, ועניינה שכחה הקרובה לאונס".
ו.4. תזכורת שהכלל כבר נתבאר
בעשרה מקומות בספר-המצוות, הרמב"ם מזכיר לנו כי כלל מסוים מארבעת-עשר הכללים כבר נתבאר בדבריו לעיל, ולכן הוא אינו מבארו שוב. להלן התזכורות הללו שנמצאו בסה"מ:
1) עמ' יב: "וקד ביינא מעני הד'א אלאצל וברהננאה" – "וכבר בארנו ענין הכלל הזה והוכחנוהו"; 2) עמ' מה: "עלי מא ביינא פי אלאצל אלתאסע מן הד'ה אלאצול אלתי נחן מחאולין תביינהא" – "כדרך שבארנו בכלל התשיעי מן הכללים הללו שאנו עוסקים בביאורם"; 3) עמ' ריא: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי"; 4) עמ' רכט: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי מן הכללים שקדמו למאמר זה"; 5) עמ' רלא: "וקד ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "וכבר ביארנו בכלל התשיעי"; 6) עמ' רס: "לכנא מא עדדנאה לאלעלה אלתי ביינא פי אלאצל אלת'אני" – "אבל לא מנינו אותו מהטעם שביארנו בכלל השני"; 7) עמ' רעה: "וביינא ד'לך אגיא ביאן פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלד'י קדמנא להד'ה אלמקאלה, פאלתמסה מן הנאך" – "וביארנו את זה באר היטב בכלל התשיעי מן הכללים שהקדמנו למאמר הזה, עיין עליו שם"; 8) עמ' רעה: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי"; 9) עמ' רצב: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שביארנו בכלל התשיעי"; 10) עמ' שכה: וקד ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "וכבר ביארנו בכלל התשיעי".
מן הדוגמות הבאות שהועתקו מפיהמ"ש עולה, שהרמב"ם נוקט בגישה הדידקטית האמורה בספר-המצוות גם בפירוש-המשנה שקדם לספר-המצוות, וכבר נתבאר שיש לתרגם את כללי פירוש-המשנה במילה "כלל", ולא במילה "שורש" או "עיקר". כלומר, גם מזהות לשונית זו עולה בבירור שהרמב"ם התכוון לתרגם את ארבעת-עשר כללי ספר-המצוות במילה "כלל".
להלן הדוגמות מפירוש-המשנה ויש עוד רבות: מסדר מועד: 1) עמ' קעג: "קד תבינת אצול הד'ה אלקול" – "כבר נתבארו כללי דין זה"; 2) מסדר קדשים: 2) עמ' ריא: "וקד בינא הד'א אלאצל באחסן כלאם" – "וכבר ביארנו כלל זה באר היטב"; 3) עמ' רמט: "וקד תבינת הד'ה אלאצול פי מואצ'עהא" – "וכבר נתבארו כללים אלו במקומן"; מסדר טהרות: 4) עמ' קלז: "ואצול ד'לך כלה קד תבינת" – "וכבר נתבארו כללי כל זה"; 5) עמ' קעו: "עלי מא אצלנא פי אלצדר [...] וקד שרחנא הד'ה אלאצול פי צדר כלאמנא" – "כפי הכללים שביארנו בהקדמה [...] וכבר ביארנו כללים אלו בהקדמת דברינו"; 6) עמ' קעז: "והד'א אצל קד בינאה ואטלנא פי שרחה פי צדר כלאמנא" – "וכבר ביארנו כלל זה והארכנו בפירושו בהקדמת דברינו"; 7) עמ' רפא: "וקד בינא אן אלאצל ענדנא" – "וכבר ביארנו שהכלל אצלינו"; 8) עמ' רצז: "וקד בינא אצול ד'לך כלה" – "וכבר ביארנו כללי כל זה"; 9) עמ' תריד: "וקד בינא הד'ה אלכללות פי מואצ'עהא" – "וכבר ביארנו כללות אלו במקומותיהן"; 10) עמ' תרלב: "וקד תבינת הד'ה אלאצול פי צדר הד'א אלסדר" – "וכבר נתבארו כללים אלו בהקדמת סדר זה"; 11) עמ' תרנ: "וקד בינא הד'א אלאצל פי אכ'ר מקוות" – "וכבר ביארנו כלל זה בסוף מקוות"
ו.5. זירוז להבנת ולזכירת הכללים
מצאנו בספר-המצוות ארבע פעמים שרבנו מזרז להבנת ולזכירת כלל מארבעת-עשר כללי הקדמתו לספר, כגון אמרוֹ: "הבן כלל זה", "שים כלל זה נגד עיניך" וכיו"ב, והנה הן:
1) עמ' כו: "פאפהם הד'א אלאצל אנה עמוד התווך פי מא נחן בסבילה" – "והבן כלל זה, כי הוא עמוד התווך במה שאנחנו עוסקים בו"; 2) עמ' מב: "ואג'על הד'א אלאצל בג'מלתה חד'א עיניך דאימא פאנה מפתאח כביר ג'דא לתחקיק עדד אלמצוות" – "שים כלל זה בכללותו נגד עיניך תמיד, כי הוא מפתח גדול מאד לבירור אמתת מנין המצוות"; 3) עמ' נה: "פאעלם הד'ה אלמקדמה ואחפט'הא מע אלאצול אלמתקדמה פי כל מא יאתי ד'כרה" – "דע הקדמה זו וזכור אותה עם הכללים שקדמו בכל מה שנזכיר לקמן"; 4) עמ' קנד: "פאפהם הד'א אלאצל וחצלה" – "והבן כלל זה ודעהו [נאמר על הכלל השלישי]".
כפי שנראה לקמן, גם בפיהמ"ש יש לשונות כאלה ביחס לכללי פיהמ"ש. התנסחותו של רבנו באופנים לשוניים זהים לארבעת-עשר כללי ספר-המצוות מלמדת, שלדעת רבנו יש לתרגמם במילה "כלל". הנה אפוא כמה דוגמות מפיהמ"ש, ויש עוד עשרות רבות של דוגמות דומות:
מסדר זרעים: 1) עמ' תכג: "פאפהם הד'ה אלאצל" – "והבן כלל זה"; 2) מסדר נשים: עמ' רמו: "פאחפט' הד'ה אלאצול כלהא וחצלהא" – "וזכור את הכללים האלו והבינם"; מסדר נזיקין: 3) עמ' קכב: "פאחפט' ג'מלה' הד'ה אלאצול אלמג'לובה פי הד'א אלמוצ'ע ואל ילוזו מעיניך" – "וזכור כל הכללים האלו המובאים כאן, ואל ילוזו מעיניך"; 4) עמ' קכב: "ואעתבר ד'לך באלאצול אלמתקדמה" – "והבן את זה לפי הכללים שקדמו"; 5) עמ' קלא: "פחצל הד'ה אלאצול ולא תד'הב עיניך" – "והבן את הכללים האלו ולא ילוזו מעיניך"; מסדר קדשים: 6) עמ' שס: "פאחפט' הד'ה אלאצול ואג'עלהא נצב עיניך" – "וזכור כללים אלו ושימם נגד עיניך"; מסדר טהרות: 7) עמ' קנג: פחצל הד'א אלאצל ותפהמא ג'דא" – "דע כלל זה והבן אותו היטב"; 8) עמ' תלב: "האד'אן אצלאן אג'עלהמא חד'א עיניך" – "שים שני כללים אלו לנגד עיניך"; 9) עמ' תקנד: "פאפהם הד'א אלאצל ותצפחה" – "והבן כלל זה ודקדק בו"; 10) עמ' תרעא: "פאחפט' הד'ה אלאצול כלהא ואפהמהא ולא תחוג'ני לתכרירהא" – "וזכור כללים אלו והבן אותם ואל תצריכני לחזור עליהן".
ו.6. הודעה על קביעת הכללים
במהלך סה"מ רבנו מפנה לארבעת-עשר הכללים שקבע בראש ספרו, הנה הדוגמות:
1) עמ' לח: "עלי מא אצלנא פי הד'א אלאצל" – "כפי שקבענו בכלל הזה"; 2) עמ' רכז: "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, עלי מא אצלנא פי אלמקדמאת אלתי קדמנא להד'א אלמצות" – "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, כפי הכללים שקבענו בהקדמות שהקדמנו למצוות אלו".
בתרגומו של אבן-תבון הוא מתרגם "עלי מא אצלנא" (שבדוג' 1): "כפי מה שהשרשנו בזה השורש", ואיך יעלה על הדעת תרגום אירופי מסורבל שכזה? האם לא ברור שיש לתרגם כאן כמו שקאפח תרגם לעיל? מכל מקום, הנה דוגמות ללשונות דומים בפירוש-המשנה, אשר כבר הוּכח שיש לתרגם את כלליו במילה "כלל", והן ראיה לצדקת תרגומו של קאפח התימני:
מסדר נזיקין: 1) עמ' רכו: "יבין לך אלאצל אלמאצל ענדנא" – "יתבאר לך הכלל הקבוע אצלינו"; מסדר טהרות: 2) עמ' רסח: "עלי מא תאצל" – "כפי הכלל שנקבע"; 3) עמ' שא: "עלי מא קד אצלנא ובינא פי צדר הד'א אלסדר" – "כפי הכללים שקבענו וביארנו בהקדמת סדר זה"; 4) עמ' שצ: "לאנה קד אצל" – "לפי שכבר קבע כלל"; 5) עמ' שצו: "קד אצל" – "כבר קבע כלל"; 6) עמ' תנו: "וקד תאצל ענדנא אצל" – "וכבר נקבע אצלינו כלל"; 7) עמ' תסב: "ואלאצל אלת'אלת' אן כל מא קלנאה ואצלנאה פי צדר הד'א אלסדר" – "והכלל השלישי שכל מה שאמרנו וקבענו בהקדמת סדר זה".
ז. כל שאר הכללים שנזכרו בספר-המצוות
ברשימה הבאה העתקתי את כל הכללים שנזכרו בספר-המצוות מלבד ארבעת-עשר הכללים הידועים שנזכרו פעמים רבות בסה"מ. מסתבר שישנם עוד כללים רבים מחוץ לארבעת-עשר כללי ההקדמה למצוות. בעצם עובדה זו יש לחזק את צדקת תרגומו של קאפח התימני, מפני שהיא מעידה על שיטתו הכללית של הרמב"ם לקביעת כללים בספריו, כולל בספר-המצוות. כלומר, הרמב"ם ממשיך בדרך שסלל בפירוש-המשנה גם בספר-המצוות. ובהמשך אף נראה, שיש כללים זהים – אשר מופיעים גם בספר-המצוות וגם בפירוש-המשנה בשם "כללים".
1) עמ' יד: "מע אלאצל אלד'י אפאדונאה ע"ס והו קולהם אין מקרא יוצא מידי פשוטו" – "על אף הכלל שלימדונו אותו ע"ה, והוא אמרם 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' [שבת סג ע"א]"; 2) עמ' נד: "לכן אלאצל ענדנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "אלא שכלל הוא אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 3) עמ' נה: "ליטרד לנא אצל 'לא ענש אלא אם כן הזהיר' [...] פאעלם הד'ה אלמקדמה ואחפט'הא מע אלאצול אלמתקדמה פי כל מא יאתי ד'כרה" – "כדי שיתקיים לנו הכלל 'לא ענש אלא אם כן הזהיר' [...] דע הקדמה זו וזכור אותה עם הכללים שקדמו בכל מה שנזכיר לקמן"; 4) עמ' סו: "ואן כאן אלאצל ענדנא התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת" – "ואף על פי שכלל הוא אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת"; 5) עמ' פ: "אד' ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה – עשה" – "לפי שהכלל אצלנו לאו הבא מכלל עשה – עשה"; 6) עמ' קז: "מן אג'ל אלאצל אלד'י ד'כר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה" – "מחמת הכלל אשר הזכיר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה"; 7) עמ' קח: "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כמא תאצל ענדנא" – "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כפי הכללים שאצלנו".
8) עמ' קיד: "[...] הד'א אלאצל אלד'י ביינת לך אן הד'א להטהר שיעשה כך, ודין זה הוא המצוה" – "אלא כוונתי בכך דין טבילה, והוא שאנו נצטוינו שכל הרוצה להטהר מטומאתו לא יתכן דבר זה אלא בטבילה במים ואז יטהר. [...] לכלל הזה שבארתי לך שזה דין בלבד, מי שרוצה להטהר שיעשה כך, ודין זה הוא המצוה"; 9) עמ' קיז: "ואלאצל ענדנא, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב [...]" – "והכלל אצלנו, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו, יבוא עשה וידחה את לא תעשה"; 10) עמ' קנד: והד'א לאו הבא מכלל עשה אלד'י הו עשה כמא אצלנא" – "וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה לפי הכלל שבארנו [לעיל בדוגמה 5]"; 11) עמ' קצג: "עלי מא תאצל ענדנא אן מיתה האמורה בתורה סתם חנק. וקד עלמת אלאצל אלד'י ביינת לך פי אלאצל אלראבע עשר מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה, והו קולהם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "כפי הכלל שאצלנו שמיתה האמורה בתורה סתם – חנק. וכבר ידעת את היסוד שבארתי לך בכלל הארבעה-עשר מן הכללים שקדמו למאמר זה, והוא אמרם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 12) עמ' ריג: "ומעלום אן אלהתראה אנמא הי להבחין בין שוגג למזיד. פאעלם הד'א אלאצל ולא תטלבני בתכרירה" – "וידוע שההתראה אינה אלא להבחין בין שוגג למזיד [וכן פוסק רבנו בסנהדרין ב, ב]. ודע כלל זה ואל תבקשני לחזור עליו"; 13) עמ' רכו: "ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה – עשה הוא" – "וכלל הוא אצלנו לאו הבא מכלל עשה – עשה הוא"; 14) עמ' ריא: "ולכון אלאצל לא ענש אלא-אם-כן הזהיר" – "וכיוון שהכלל הוא לא ענש אלא-אם-כן הזהיר"; 15) עמ' רכז: "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, עלי מא אצלנא פי אלמקדמאת אלתי קדמנא להד'א אלמצות" – "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, כפי הכללים שקבענו בהקדמות שהקדמנו למצוות אלו"; 16) עמ' רכז: "אד' אלאצל אלצחיח ענדנא מקריבין אף-על-פי שאין בית" – "לפי שהכלל הנכון אצלנו מקריבין אף-על-פי שאין בית" (וראו הלכות מעשה הקרבנות יט, טו); 17) עמ' רכט: "וקד צח ענדנא אן אלאצל אלצחיח אין לוקין על לאו שבכללות" – "וכבר נתברר אצלנו שהכלל הנכון אין לוקין על לאו שבכללות"; 18) עמ' רלט: "מתעמדא עלי אלאצל אלד'י תביין פי מכות" – "סומך על הכלל שנתבאר במכות"; 19) עמ' רנד: "ואלאצל ענדנא אין אסור חל על אסור אלא אן יכון אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת עלי מא ביינא פי מוצ'עה מן מסכת כרתות פי שרחנא" – "וכלל הוא אצלנו אין אסור חל על אסור, אלא אם כן היה אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת כמו שביארנו במקומו במסכת כרתות בפירושנו [ג, ד]", ובסה"מ שם קאפח מוסיף: "'איסור מוסיף' כגון באשה זו כיוון שנתאלמנה נאסרת לכהן גדול ומותרת לכהן הדיוט. כיון שנתגרשה נוסף בה אסור גם לכהן הדיוט, ועדין מותרת לאכול בתרומה. נתחללה נוסף בה אסור לאכול בתרומה. נעשית זונה הואיל ושֵׁם זנות פוסל גם בישראל, שאם זינת אשתו ברצון נאסרה על בעלה, לפיכך נוסף בה אסור זה גם לכהן. ו'אסור כולל' כגון האוכל חלב ביום הכפורים חייב שתים, שיום הכפורים כולל כל האוכלין. ו'איסור בת אחת' כגון הבא על אשת אחיו חייב שתים, משום אשת איש ומשום אח ששני האיסורין באין כאחת"; 20) עמ' רנח: "וקד תביין פי אכ'ר הוריות הד'א אלאצל אן כהן הדיוט אונן לא יעבוד וכהן גדול עובד והו אונן" – "וכבר נתבאר הכלל הזה בסוף הוריות שכהן הדיוט לא יעבוד, וכהן גדול עובד כשהוא אונן".
21) עמ' רסו: "ולהד'ה אלאצול קאלוא פי גמר מכות [...] והו תפסיר גיר צחיח, לא יטרד ולא יתם אלא עלי כ'לאף אלאצול אלצחיחה אלמתברהנא פי נץ אלתלמוד" – "ולפי הכללים האלה אמרו בגמר מכות [טז ע"ב] 'אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש' [...] וזה פירוש שאינו נכון, לא ייתכן ולא יתקיים אלא בהיפך הכללים הנכונים המבוארים בלשון התלמוד"; 22) עמ' רסו: "וקד תביין בטלאן הד'א, ואנה לא יצ'רב שתי מלקיות על לאו אחד בוג'ה [...] וקד קדמנא נחן הד'א אלאצל וביינאה מראת" – "וכבר נתבאר ביטול דבר זה, ושאין לוקין שתי מלקיות על לאו אחד כלל [...] וכבר הקדמנו אנו כלל זה וביארנוהו כמה פעמים"; 23) עמ' רסט: "פאחפט' הד'ה אלאצול ותפהם הד'ה אלמעאני לאנה דבר דבור על אפניו" – "לכן זכור כללים אלו והבן עניינים אלה, לפי שהוא דבר דבור על אפניו"; 24) עמ' רעג: "והנא ינבגי לי אן אנבה עלי אצל כביר לם יתקדם לי ד'כרה, וד'לך אן קולה תעאלי לא תבשל גדי בחלב אמו [...] פלהד'א אלאצל [...] כמא אצלנא" – "וכאן ראוי לי להעיר על כלל גדול שעדיין לא הזכרתיו, והוא, שאמרו יתעלה לא תבשל גדי בחלב אמו [...] ולפי הכלל הזה [...] כפי הכלל שקבענו"; 25) עמ' רעד: "פתפהם ג'מיע הד'ה אלאצול ואחפט'הא" – "והבן כל הכללים הללו וזכור אותם"; 26) עמ' רעה: "וקד תקדם לך אלאצל 'כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה" – "וכבר קדם לך הכלל [בסוף הכלל השמיני] 'כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה'"; 27) עמ' רעז: "עלי אצולנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "לפי הכללים אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 28) עמ' רפ: "והד'א איצ'א לוקין עליו בשרט אן יכון ת'ם מעשה כמא ד'כרנא, עלי מא תאצל מן אלאצול פי מסכת שבועות" – "וגם זה לוקין עליו בתנאי שיהא שם מעשה כמו שהזכרנו, כפי הכללים שנתבארו במסכת שבועות"; 29) עמ' רפב: "כמא תביין הנאך בחסב אלאצול אלמתקדרה פי אהלות" – "כמו שנתבאר שם לפי הכללים המבוארים באהלות"; 30) עמ' רפד: "ואעלם אן אלאצל ענדנא, כל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה [...]" – "ודע כי הכלל אצלנו, כל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה, כל זמן שקיים עשה שבה אינו לוקה, ואם לא קיימו לוקה"; 31) עמ' שמ: "פאחפט' הד'ה אלאצול כלהא וכן להא ד'כרא" – "כל חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי [...] דע כל הכללים האלו, והוי זכור אותם".
ח. כללים זהים שנזכרו בפיהמ"ש ובסה"מ בשם כללים
ברשימה הבאה לפניכם העתקתי כללים שמופיעים בספר-המצוות, וייחודם הוא בכך שהם מופיעים גם בפירוש-המשנה בשם "כללים". כלומר, רבנו הרמב"ם שזר ושיבץ בספר-המצוות כללים הלכתיים ולאותם הכללים שבספר-המצוות, הוא קורא בשם "כללים" בפירוש-המשנה, ומזאת נוסיף ונלמד על דרכו ושיטתו לקרוא להלכות או לנוסחותיו הלכתיות בשם "כללים". יתר-על-כן, לאור העובדה שאבן-תבון תרגם גם את כללי ספר-המצוות הנוספים (דהיינו מלבד ארבעה-עשר כללי ההקדמות) כ"שורשים", וכפי שיוּכח לקמן הוא שגה בכך מפני שיש לתרגמם "כללים" – ניתן להניח בסבירות קרובה לוודאי, שהוא גם לא דייק בתרגומו לארבעת-עשר כללי הקדמת ספר-המצוות, בתרגמוֹ אותם "שורשים" במקום תרגומם הנכון "כללים". להלן הכללים שמובאים בספר-המצוות ואשר נמצאו גם בפירוש-המשנה בשם "כללים":
1.א) עמ' נד: "לכן אלאצל ענדנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "אלא שכלל הוא אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 1.ב) עמ' נה: "ליטרד לנא אצל לא ענש אלא אם כן הזהיר" – "כדי שיתקיים לנו הכלל לא ענש אלא אם כן הזהיר"; 1.ג) עמ' קצג: "וקד עלמת אלאצל אלד'י ביינת לך פי אלאצל אלראבע עשר מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה, והו קולהם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "וכבר ידעת את היסוד שבארתי לך בכלל הארבעה-עשר מן הכללים שקדמו למאמר זה, והוא אמרם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 1.ד) עמ' ריא: "ולכון אלאצל לא ענש אלא אם כן הזהיר" – "וכיוון שהכלל הוא לא ענש אלא אם כן הזהיר"; 1.ה) עמ' רכז: "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, עלי מא אצלנא פי אלמקדמאת אלתי קדמנא להד'א אלמצות" – "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, כפי הכללים שקבענו בהקדמות שהקדמנו למצוות אלו"; 1.ו) עמ' רעז: "עלי אצולנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "לפי הכללים אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר".
2.א) עמ' פ: "אד' ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה – עשה" – "לפי שהכלל אצלנו לאו הבא מכלל עשה – עשה"; 2.ב) עמ' קח: "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כמא תאצל ענדנא" – "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כפי הכללים שאצלנו"; 2.ג) עמ' קנד: "והד'א לאו הבא מכלל עשה אלד'י הו עשה כמא אצלנא" – "וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה לפי הכלל שבארנו [לעיל בדוגמה 2]"; 2.ד) עמ' רכו: "ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה – עשה הוא" – "וכלל הוא אצלנו לאו הבא מכלל עשה – עשה הוא".
3) עמ' קז: "מן אג'ל אלאצל אלד'י ד'כר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה" – "מחמת הכלל אשר הזכיר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה".
4) עמ' קיז: "ואלאצל ענדנא, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב [...]" – "והכלל אצלנו, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו, יבוא עשה וידחה את לא תעשה".
5) עמ' רכט: "וקד צח ענדנא אן אלאצל אלצחיח אין לוקין על לאו שבכללות" – "וכבר נתברר אצלנו שהכלל הנכון אין לוקין על לאו שבכללות".
6) עמ' רנד: "ואלאצל ענדנא אין אסור חל על אסור אלא אן יכון אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת עלי מא ביינא פי מוצ'עה מן מסכת כרתות פי שרחנא" – "וכלל הוא אצלנו אין אסור חל על אסור, אלא אם כן היה אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת כמו שבארנו במקומו במסכת כרתות בפירושנו [ג, ד]".
7) עמ' רעה: "וקד תקדם לך אלאצל כל מקום שנאמר השמר, פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה" – "וכבר קדם לך הכלל כל מקום שנאמר השמר, פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה'".
8) עמ' שמ: "פאחפט' הד'ה אלאצול כלהא וכן להא ד'כרא" – "כל חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי [...] דע כל הכללים האלו, והוי זכור אותם". [הערה לגבי דוגמה 7 לעיל: הכלל האמור שם נזכר בסוף הכלל השמיני].
והנה רשימת כללי ספר-המצוות שראינו לעיל, בהופעתם בפירוש-המשנה:
1) מכות ג, א: "עלי אלאצל אלד'י ענדנא [...] והו קולנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "לפי הכלל שאצלינו [...] והוא מה שאנו אומרים לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר".
2.א) זבחים יד, ט: "ומן אצול פקהנא לאו הבא מכלל עשה, עשה" – "ומן הכללים בתורתנו לאו הבא מכלל עשה, עשה"; 2.ב) חולין ה, א: "ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה עשה" – "וכלל הוא אצלינו לאו הבא מכלל עשה עשה".
3.א) שבת יט, ה: "ואלאצל ענדנא לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה" – "וכלל הוא אצלינו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה"; 3.ב) פסחים ז, י: "ואלאצל ענדנא אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה" – "וכלל הוא אצלינו אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה"; 3.ג) ראש השנה ד, ח: "ואלאצל ענדנא לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה" – "וכלל הוא אצלינו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה"; 3.ד) בבא מציעא ב, י: "ומן אצולנא אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה" – "ומן הכללים אצלינו אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה".
4.א) נגעים ז, ה: "ומן אצולנא כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם יכול אתה לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה" – "ומן הכללים אצלינו כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם יכול אתה לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה"; 4.ב) נזיר ו, ה: "ואלאצל פי ג'מיע אלשריעה קולהם בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם יכול אתה לקיים את שניהם מוטב ואם לאו – יבוא עשה וידחה את לא תעשה" – "וכלל הוא בכל התורה כולה אמרם, בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם יכול אתה לקיים את שניהם מוטב ואם לאו – יבוא עשה וידחה את לא תעשה".
5) מכות ג, א: "ילזם אן תחצל הד'ה אלאצול אלכת'ירה אלתי אד'כרהא [...] ואלקסם אלסאדס לאו שבכללות אין לוקין עליו" – "צריך אתה לדעת את הכללים המרובים האלו שאזכיר [...] והחלק הששי לאו שבכללות אין לוקין עליו".
6.א) יבמות ג, יג: "לאנה ואן כאן אלאצל ענדנא אין אסור חל על אסור פנחן נעתקד אסור כולל ואסור מוסיף ואסור בת אחת, ובהד'ה אלת'לאת'ה אצול יתחייב קרבנות הרבה, וסנבין הד'ה אלאצול כלהא פי ת'אלת' כרתות" – "ואף על פי שכלל הוא אצלינו אין אסור חל על אסור, הרי אנו סוברים אסור כולל ואסור מוסיף ואסור בת אחת, ועל פי שלושת הכללים האלו יתחייב קרבנות הרבה, ויתבארו כל הכללים הללו בשלישי דכרתות"; 6.ב) זבחים יג, ב: "והנאך נבין אן אסור כולל מן אלאצול אלמעול עליהא פי ג'מיע אלאשיא" – "ושם נאמר שאסור כולל מן הכללים שהם למעשה בכל העניינים"; 6.ג) כרתות ג, ד: "לאן מן אצולנא אין אסור חל על אסור" – "כי מן הכללים אצלינו אין אסור חל על אסור"; 6.ד) שם: "פאחפט' הד'ה אלאצול ואג'עלהא נצב עיניך, לאנא לא יג'תמע פי אלפעל אלואחד חרמאנאת כת'ירה אלא באחד הד'ה אלת'לת'ה אצול או בכלהא, והי אסור בת אחת ואסור כולל ואסור מוסיף" – "וזכור כללים אלו ושימם נגד עיניך, לפי שלא יצטרפו בפעולה אחת אסורים רבים אלא באחד משלשה כללים אלו או בכולם, והם אסור בת אחת ואסור כולל ואסור מוסיף"; 6.ה) שם, ה: "אלפרצ'ה אלאולי ג'אריה עלי אצלין מן תלך אלת'לת'ה אלאצול, והמא אסור בת אחת ואסור מוסיף" – "הבבא הראשונה היא על שני כללים מאותם שלשת הכללים, והם אסור בת אחת ואסור מוסיף".
7.א) מכות ג, א: "כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה" – "כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה"; 7.ב) זבחים יד, ט: "וקד בינא פי אכ'ר מכות אן אלאצל ענדנא, כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה" – "וכבר ביארנו בסוף מכות שכלל הוא אצלינו, כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה"; 7.ג) נגעים ז, ד: "וקד אצלנא פי מסכת מכות אן כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה" – "וכבר הזכרנו את הכלל במסכת מכות, כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן' ו'אל' אינו אלא מצות לא תעשה".
8) יבמות ד, ב: "אלאצל ענדנא, כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי" – "כלל הוא אצלינו, כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי".
ט. מדוע שגה המתרגם הראשון בתרגומו?
נראה לי שטעותו של המתרגם משה אבן-תבון נובעת מכך שבאחד המקומות הראשונים שיש לתרגם את המילה "אַצְּל" בספר-המצוות, אכן יש לתרגמה בזיקה לעולם הצומח. ברם, אבן-תבון לא ידע ולא יבין, כי כפי שנראה לקמן גם תרגומו שם אינו מדויק. מכל מקום, ייתכן שזיקת המילה "אַצְּל" לעולם הצומח בתחילת ספר-המצוות השפיעה על תרגומו משם ואילך, ולכן הוא תרגם את כל שאר המופעים של המילה "אַצְּל" ללא הבחנה ובהשאלה מעולם הצומח.
וכך נאמר בסה"מ (עמ' טו): "ולעלך תט'ן אנא נהרב מן עדהא לכונה גיר מתיקנה וכון אלחכם אלמסתכ'רג' בתלך אלמדה צחיח או ליס בצחיח, ליס הד'ה היא אלעלה, בל אלעלה כון כל מא יסתכ'רג' פרוע מן אלאצול אלתי נאמרו לו למשה בסיני בביאן והי שש מאות ושלש עשרה מצות", וכך תרגם אבן-תבון: "ואולי תחשוב שאני בורח מלמנותן להיותן בלתי אמתיות והיות הדין היוצא במדה ההיא אמת או בלתי אמת, אין זו הסיבה, אבל הסיבה כי כל מה שיוציא אדם הם ענפים מן השרשים שנאמרו לו למשה בסיני בביאור והם תרי"ג מצות", וכך תרגם קאפח: "ושמא תחשוב שאנו נמנעים מלמנותן מפני שאינן ברורות, ומפני שהדין הנלמד באותה המידה אולי נכון ואולי בלתי נכון, לא זאת היא הסיבה, אלא הסיבה מפני שכל מה שנלמד הם ענפים מן העיקרים שנאמרו לו למשה בסיני בפירוש, והם שש-מאות-ושלוש-עשרה מצוות".
כלומר, הרמב"ם מבאר שהוא נמנע מלמנות את כל המצוות שנלמדו באחת משלוש-עשרה המידות, מפני ש"אז היה מגיע מספר המצוות לאלפים רבים" (סה"מ עמ' יד), וברור אפוא שכל האלפים הללו הן מצוות דרבנן, למעט אלה שנאמר בהם בפירוש שהם "גוף תורה או שזה מדאורייתא" (סה"מ עמ' יג). נמצא, שמצוות אלה הן דרבנן ונקראו "ענפים מן השורשים" לפי תרגומו של תבון, או "ענפים מן העיקרים" לפי תרגומו של קאפח. ולפי דעתי תרגומו של קאפח מדויק יותר, מפני שענפים אינם יוצאים מן השורשים כי אם מן הגזעים דהיינו העיקרים.
סוף דבר
בתום עבודתי להוכיח את צדקת תרגומו של קאפח, לפיו יש לתרגם את המלה "אַצְּל" במילה "כלל" ולא במלים "שורש" או "עיקר", הנני נזכר בדברי רבנו הרמב"ם בתחילת מאמרו הנפלא בעניין תחיית-המתים, וכֹה דברי רבנו שם:
"אין זה בלתי מצוי שיתכוון אדם לבאר את העניינים, כלומר עניין משפט מסוים בדברי הסבר פשוטים וברורים, שדייק בהם להסיר כל ספק ולסלק כל אפשרויות ביאור אחר, ואף-על-פי-כן יבארו בו חולֵי הנפשות מאותם דברי ההסבר היפך המשפט אשר נתכוון לבארו. וכבר אירע כיוצא בזה בדברי ה' יתעלה, והוא, כאשר נתכוון רבן של כל הנביאים להודיענו במצוות ה' שהוא יתעלה אחד ואין כיוצא בו, ולסלק מדעתנו אותן הסברות הבטלות אשר סברום בעלי השניוּת, אמר בבארוֹ את היסוד הזה: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד]. והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרוּ: אמר 'יְיָ', ואמר 'אֱלֹהֵינוּ', ואמר 'יְיָ' – הרי אלו שלושה שמות; ואמר אחרי כן 'אֶחָד' – ראיה שהם שלושה ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו. ואם זה אירע בדברי ה', קל וחומר שיארע כיוצא בזה בדברי אדם".
ואכן, מתרגמי הרמב"ם הראשונים והאחרונים לא ראו אור בהיר והוא בשחקים, ואם עוד ניתן לדון לכף זכות את המתרגמים הראשונים העילגים והמסורבלים, שלא היה להם את קאפח התימני שיורה להם את דרכם בלשון הערבית, מה נאמר על המתרגמים האחרונים?
שחצני האקדמיה למיניהם ממשיכים ללכת בדרכי המתרגמים הראשונים בהתעקשות בלתי מובנת, כאילו רק כדי להראות שתרגומו של התימני איננו התרגום הטוב ביותר... והם, שרק לאחרונה למדו ערבית לצורך "תרגומם" ולא דיברו ערבית מינקותם; ואף עברית תקנית אין בפיהם אלא בלעגי שפה ידבֵּרוּ עד שלדעת חז"ל ורבנו אינם יכולים לשמש כש"ץ; ואף רחוקים משבילי מחשבתו של רבנו כרחוק מזרח ממערב – היעלה על הדעת שדווקא הם יצליחו להוציא דבר מתוקן מתחת ידם? המעֻוות יבאר את המתוקן? העכור יבהיר את הצלול? עולם הפוך ראו חז"ל ועולם הפוך נשאר, יציבא בארעא וגיורֵי בשמי שמיא, עד תמלא הארץ דעה את ה'.
ועל מה שאמר הרמב"ם לעיל "חולֵי הנפשות", מעיר קאפח שם: "בעלי דעות קדומות בלתי-הגיוניות, הבנויות על הזיות והבלים", ואלה המתרגמים האירופיים למיניהם אשר מתעקשים לסטות מדרך תרגומו של קאפח, אף שלא היו מסוגלים לתרגם פרק אחד בלעדיו – נגועים המה ואבותיהם בדעות קדומות ובטומאת שחץ-הלב האירופי. רואים הם את עצמם כחלק מהגזע הארי הנבחר, וכל מה שהם מוציאים מתחת ידם קדוש ומושלם, ואמת מארץ תצמח ותטפח על פני כל היהירים והרברבנים הרחוקים מדרך האמת, ומתעים את הרבים מלילך בה.
לא ראו אור בהיר והוא בשחקים – האמת הייתה נגד פניהם לאורך כל הדרך: התשובה כיצד לתרגם את ארבע-עשרה הקדמות רבנו לספר-המצוות, נמצאת בעמ' הראשון במבואו של קאפח לספר-המצוות! שם הוא מעתיק את לשון רבנו בתשובה ובה רבנו בכבודו ובעצמו מתאר פעמיים ככללים את אותן ארבע-עשרה ההקדמות לסה"מ, והנה שוב דברי רבנו לפניכם:
"ארבעה עשר פרקים יש בהן כללים גדולים [...] שלא תפשו כללים שראוי להישען עליהן".
ועל-פי שניים עדים יקום דבר, וצדקת תרגומו של התימני קמה וניצבה כתוכחה דוממת לאותם גסי רוח אשר אוכלין וזוללין מן התורה, ומתייחסים בזלזול לכל מי שלא זורם בעורקיו דם אירופי טמא של גויים ארורים. נדמה להם שהגיגיהם השחצניים ויוקרתם המדומה הם חזות הכל.
ולכאורה הקורא עלול לתמוה: מדוע הנני מתעכב על עניין שולי יחסית, תרגום של מילה אחת, מרכזית ככל שתהיה, האם ראוי לייחד לה כל-כך הרבה מלים? ובכן, סמנטיקה איננה עניין של מה בכך, סמנטיקה כזו או אחרת מפילה ממשלות וממליכה מלכים, שאלו כל פרופ' ועיתונאי ופוליטיקאי על כוחה של מילה, ועל השימוש המתוחכם שעושים בהן הנוכלים הללו למיניהם, אשר שוקלים לרעה כל ניב וביטוי שיוצא מפיהם. האמירה שיש לתרגם את ארבעת-עשר כללי הרמב"ם בספר-המצוות דווקא כשורשים ולא ככללים, היא למעשה הבעת זלזול וביטול מוחלט כלפי תרגומו של קאפח התימני – והיא נובעת מאהבת הממון והשלטון, מאהבת הכבוד והרהב וההִתנשאות, ויותר מכולם משׂנאת דרך האמת אשר מכה את עיני אדום בסנוורי סדום.
לקראת סיום, אציין שבפרויקט השו"ת ביקשו להכניס תחילה את מהדורת הדפוסים לפירוש-המשנה להרמב"ם. ובזכות איזה דרדעי אורתודוקסי אשר נותרו בו כמה רסיסי דעת אשר נוצצים ונעלמים, הצדק וההיגיון ניצחו לבסוף, והוּכנסה לפרויקט מהדורתו של קאפח. אך לצערי, עד היום לא ראו אור היושבים בפרויקט השוֹטים, שהרי הם הכניסו למאגרם את מהדורות התרגום הישנות והמעֻוותות למורה-הנבוכים וספר-המצוות. כיצד לא היה ברור להם שיש להכניס את תרגומו של קאפח?! ואין לי ספק שאם סיומת שֵׁם משפחתו הייתה "סקי" או "ביץ'" או "שטיין" וכו', ספריו היו נכנסים ראשונים למאגר. מצד שני, אם הוא היה נמנה על אותם גיורֵי בשמי שמיא, תרגומיו היו עקושים ויקושים כדרכם וכעלילותם של העילגים.
והנה דברי רבנו במורה (עמ' ז) על הכסילים שלא ראו אור אף שהוא בשחקים לנגד עיניהם:
"אבל אותם שלא ראו אור אף פעם אלא הם מגששים באפֵלתם, והם אשר נאמר בהם: 'לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ' [תה' פב, ה], ונעלם מהם האמת לגמרי על אף עוצם בהירותו, כמו שאמר בהם: 'וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים' [איוב לז, כא]" וכו'.
"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת [...] יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב, וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם, גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם, בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה, אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי, תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְיָ לֹא בָחָרוּ, לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי, וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ, כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם [=מינותם של שר"י ותלמידיו תהרגם, בכך שהיא תחדיר לליבם את ההבל והתהו שמחריבים את דעתו ונפשו של אדם] וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם [כגון: אל תעלו לארץ-ישראל, הכל יהיה בסדר]" (מש' א).
"הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
"הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" (עובדיה א, ח).
נספח: כל כללי הרמב"ם בספר-המצוות
1) עמ' ו: "ואקדם אצולא ינבגי אן יעתמד עליהא פי עדד אלמצוות" – "ואקדים כללים שראוי לסמוך עליהם במנין המצוות"; 2) עמ' ז: "ואנא אלאן אכ'ד' פי ד'כר אלאצול אלד'י ינבגי אן יעתמד עליהא פי עדד אלמצוות, והי ארבעה עשר אצלא" – "ועתה אתחיל בזכרון הכללים שראוי לסמוך עליהם במנין המצוות, והם ארבעה עשר כללים"; 3) עמ' ח: "וד'לך בגפלתהם ען מעאני הד'ה אלאצול אלארבעה עשרה אלד'י אביינהא אלאן" – "וזאת מפני שנעלמו מהם עניני ארבעה עשר הכללים האלה שאבארם עתה"; 4) עמ' ח–ט: "אלאצל אלאול [...] ואלאצל אלת'אני [...] ואלאצל אלת'אלת' [...] ואלאצל אלראבע [...] ואלאצל אלכ'אמס [...] ואלאצל אלסאדס [...] ואלאצל אלסאבע [...] ואלאצל אלת'אמן [...] ואלאצל אלתאסע [...] ואלאצל אלעאשר [...] ואלאצל אלחאדי-עשר [...] ואלאצל אלת'אני-עשר [...] ואלאצל אלת'אלת'-עשר [...] ואלאצל אלראבע-עשר [...] ואנא ארג'ע עלי תביין אצל אצל מנהא ואלאסתדלאל עליה אן שא אללה" – "הכלל הראשון [...] הכלל השני [...] הכלל השלישי [...] הכלל הרביעי [...] הכלל החמישי [...] הכלל השישי [...] הכלל השביעי [...] הכלל השמיני [...] הכלל התשיעי [...] הכלל העשירי [...] הכלל האחד-עשר [...] הכלל השנים-עשר [...] הכלל השלושה-עשר [...] הכלל הארבעה-עשר [...] והנני חוזר לבאר כל כלל מהם ולהביא ראיות עליו אם רצה ה'". וכך חוזר וכותב גם בראש כל אחד מארבעת-עשר הכללים, הכלל הראשון, וכו'.
5) עמ' יב: "וקד ביינא מעני הד'א אלאצל וברהננאה" – "וכבר בארנו ענין הכלל הזה והוכחנוהו"; 6) עמ' יג: "והד'א איצ'א אצל קד והם פיה גירנא" – "וגם זה כלל שכבר שגה בו זולתנו"; 7) עמ' יד: "מע אלאצל אלד'י אפאדונאה ע"ס והו קולהם אין מקרא יוצא מידי פשוטו" – "על אף הכלל שלמדונו אותו ע"ה, והוא אמרם 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' [שבת סג ע"א]"; 8) עמ' טז: "ולהד'א אלאצל" – "ולפי הכלל הזה"; 9) עמ' טז: "וקד גלט גירנא איצ'א פי הד'א אלאצל" – "וכבר טעה זולתנו גם בכלל הזה"; 10) עמ' יח: "והד'א מא קצדנא תחצילה פי הד'א אלאצל" – "וזה מה שרצינו להשיגו בכלל הזה"; 11) עמ' יח: "וקד גלט פי הד'א אלאצל" – "וכבר טעו גם בכלל הזה"; 12) עמ' כ: "וקד גלט גירנא פי הד'א אלאצל איצ'א" – "וכבר טעה זולתנו גם בכלל הזה"; 13) עמ' כ: "והד'א מא קצדנא ביאנה פי הד'א אלאצל" – "וזה מה שרצינו לבארו בכלל הזה"; 14) עמ' כה: "ולמא גפל גירנא פי הד'א אלאצל" – "ולפי שנעלם מזולתנו הכלל הזה"; 15) עמ' כו: "פאפהם הד'א אלאצל אנה עמוד התווך פי מא נחן בסבילה" – "והבן כלל זה, כי הוא עמוד התווך במה שאנחנו עוסקים בו"; 16) עמ' לז: "וממא ינבגי אן ינצ'אף אלי הד'א אלאצל" – "וממה שראוי לספח לכלל הזה"; 17) עמ' לח: "עלי מא אצלנא פי הד'א אלאצל" – "כפי שקבענו בכלל הזה"; 18) עמ' מב: "ואג'על הד'א אלאצל בג'מלתה חד'א עיניך דאימא פאנה מפתאח כביר ג'דא לתחקיק עדד אלמצוות" – "שים כלל זה בכללותו נגד עיניך תמיד, כי הוא מפתח גדול מאד לבירור אמתת מנין המצוות"; 19) עמ' מד: "והד'א אלאצל עויץ אלפהם ג'דא" – "והכלל הזה קשה מאד להבנה"; 20) עמ' מה: "עלי מא ביינא פי אלאצל אלתאסע מן הד'ה אלאצול אלתי נחן מחאולין תביינהא" – "כדרך שביארנו בכלל התשיעי מן הכללים הללו שאנו עוסקים בביאורם".
21) עמ' מז: "ולמא אגפל גירנא הד'א אלאצל ולא אבה אליה ג'מלה ולא חלט'ה" – "ולפי שנעלם כלל זה מזולתנו ולא הרגיש בו כל עיקר ולא שם אליו לב"; 22) עמ' מח: "והד'א אלאצל לכ'ץ לנא אמר אלקרבנות כלהא" – "והכלל הזה ברר לנו ענין כל הקרבנות"; 23) עמ' מט: "לכן גלט פי מא יתעלק בהד'א אלאצל גלטה עט'ימה ג'דא שניעה" – "אבל טעו במה שתלוי בכלל הזה טעות גדולה מאד ומוזרה"; 24) עמ' נב: "וקד כ'לט גירנא פי הד'א אלאצל תכ'ליט לא יחתאג' עליה רד" – "וכבר ערבב זולתנו בכלל הזה ערבוב שאין צורך להשיב עליו"; 25) עמ' נד: "פהד'א מא ארדנא תקדימה פי הד'א אלאצל, ובה כמלת אלאצול אלתי ינפע תקדימהא פי מא נחן בסבילה" – "זהו מה שרצינו להקדימו בכלל הזה, ובו נשלמו הכללים שהקדמתם תועיל למה שאנחנו עוסקים בו"; 26) עמ' נד: "לכן אלאצל ענדנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "אלא שכלל הוא אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 27) עמ' נה: "ליטרד לנא אצל 'לא ענש אלא אם כן הזהיר' [...] פאעלם הד'ה אלמקדמה ואחפט'הא מע אלאצול אלמתקדמה פי כל מא יאתי ד'כרה" – "כדי שיתקיים לנו הכלל 'לא ענש אלא אם כן הזהיר' [...] דע הקדמה זו וזכור אותה עם הכללים שקדמו בכל מה שנזכיר לקמן"; 28) עמ' ס: "כמא ביינת פי אלאצל אלראבע" – "כמו שבארתי בכלל הרביעי"; 29) עמ' סו: "ואן כאן אלאצל ענדנא התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת" – "ואף על פי שכלל הוא אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת"; 30) עמ' פ: "אד' ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה – עשה" – "לפי שהכלל אצלנו לאו הבא מכלל עשה – עשה".
31) עמ' קז: "מן אג'ל אלאצל אלד'י ד'כר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה" – "מחמת הכלל אשר הזכיר אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה"; 32) עמ' קח: "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כמא תאצל ענדנא" – "ולאו הבא מכלל עשה – עשה הוא, כפי הכללים שאצלנו"; 33) עמ' קיד: "[...] הד'א אלאצל אלד'י ביינת לך אן הד'א להטהר שיעשה כך, ודין זה הוא המצוה" – "אלא כוונתי בכך דין טבילה, והוא שאנו נצטוינו שכל הרוצה להטהר מטומאתו לא יתכן דבר זה אלא בטבילה במים ואז יטהר. [...] לכלל הזה שבארתי לך שזה דין בלבד, מי שרוצה להטהר שיעשה כך, ודין זה הוא המצוה"; 34) עמ' קיז: "ואלאצל ענדנא, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב [...]" – "והכלל אצלנו, כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו, יבוא עשה וידחה את לא תעשה"; 35) עמ' קנד: "והד'א לאו הבא מכלל עשה אלד'י הו עשה כמא אצלנא" – "וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה לפי הכלל שבארנו [לעיל בעמ' פ בסה"מ]".
36) עמ' קנד: "פאפהם הד'א אלאצל וחצלה" – "והבן כלל זה ודעהו"; 37) עמ' קצג: "עלי מא תאצל ענדנא אן מיתה האמורה בתורה סתם חנק. וקד עלמת אלאצל אלד'י ביינת לך פי אלאצל אלראבע עשר מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה, והו קולהם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "כפי הכלל שאצלנו שמיתה האמורה בתורה סתם – חנק. וכבר ידעת את היסוד שבארתי לך בכלל הארבעה-עשר מן הכללים שקדמו למאמר זה, והוא אמרם: לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 38) עמ' ריג: "ומעלום אן אלהתראה אנמא הי להבחין בין שוגג למזיד. פאעלם הד'א אלאצל ולא תטלבני בתכרירה" – "וידוע שההתראה אינה אלא להבחין בין שוגג למזיד. ודע כלל זה ואל תבקשני לחזור עליו"; 39) עמ' רכו: "ואלאצל ענדנא לאו הבא מכלל עשה, עשה הוא" – "וכלל הוא אצלנו לאו הבא מכלל עשה, עשה הוא"; 40) עמ' ריא: ולכון אלאצל לא ענש אלא אם כן הזהיר" – "וכיוון שהכלל הוא לא ענש אלא אם כן הזהיר"; 41) עמ' ריא: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי"; 42) עמ' רכז: "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, עלי מא אצלנא פי אלמקדמאת אלתי קדמנא להד'א אלמצות" – "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, כפי הכללים שקבענו בהקדמות שהקדמנו למצוות אלו"; 43) עמ' רכז: "אד' אלאצל אלצחיח ענדנא מקריבין אף על פי שאין בית" – "לפי שהכלל הנכון אצלנו מקריבין אף על פי שאין בית"; 44) עמ' רכט: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלמתקדמה להד'א אלמקאלה" – "כמו שביארנו בכלל התשיעי מן הכללים שקדמו למאמר זה"; 45) עמ' רכט: "וקד צח ענדנא אן אלאצל אלצחיח אין לוקין על לאו שבכללות" – "וכבר נתברר אצלנו שהכלל הנכון אין לוקין על לאו שבכללות"; 46) עמ' רלא: וקד ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "וכבר בארנו בכלל התשיעי"; 47) עמ' רלח: "וקד ביינת לך פי אלאצל אלתאסע מן הד'ה אלמקאלה" – "וכבר ביארתי לך בכלל התשיעי מן המאמר הזה".
48) עמ' רלט: "מתעמדא עלי אלאצל אלד'י תביין פי מכות" – "סומך על הכלל שנתבאר במכות"; 49) עמ' רנד: "ואלאצל ענדנא אין אסור חל על אסור אלא אן יכון אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת עלי מא ביינא פי מוצ'עה מן מסכת כרתות פי שרחנא" – "וכלל הוא אצלנו אין אסור חל על אסור, אלא אם כן היה אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת כמו שבארנו במקומו במסכת כרתות בפרושנו [ג, ד]"; 50) עמ' רנח: "וקד תביין פי אכ'ר הוריות הד'א אלאצל אן כהן הדיוט אונן לא יעבוד וכהן גדול עובד והו אונן" – "וכבר נתבאר הכלל הזה בסוף הוריות שכהן הדיוט לא יעבוד, וכהן גדול עובד כשהוא אונן".
51) עמ' רנח: "כמא יבין למן פהם אלאצול אלמתקדמה פי הד'ה אלמקאלה" – "כמו שמתבאר למי שהבין את הכללים שקדמו למאמר זה"; 52) עמ' רס: לכנא מא עדדנאה לאלעלה אלתי ביינא פי אלאצל אלת'אני" – "אבל לא מנינו אותו מהטעם שביארנו בכלל השני"; 53) עמ' רסב: "פאפהם הד'א אלאצל וחצלה" – "והבן כלל זה ודעהו"; 54) עמ' רסו: "ולהד'ה אלאצול קאלוא פי גמר מכות [...] והו תפסיר גיר צחיח, לא יטרד ולא יתם אלא עלי כ'לאף אלאצול אלצחיחה אלמתברהנא פי נץ אלתלמוד" – "ולפי הכללים האלה אמרו בגמר מכות [טז ע"ב] 'אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש' [...] וזה פירוש שאינו נכון, לא ייתכן ולא יתקיים אלא בהיפך הכללים הנכונים המבוארים בלשון התלמוד"; 55) עמ' רסו: "וקד תביין בטלאן הד'א, ואנה לא יצ'רב שתי מלקיות על לאו אחד בוג'ה [...] וקד קדמנא נחן הד'א אלאצל וביינאה מראת" – "וכבר נתבאר ביטול דבר זה, ושאין לוקין שתי מלקיות על לאו אחד כלל [...] וכבר הקדמנו אנו כלל זה ובארנוהו כמה פעמים"; 56) עמ' רסז: "אתרי האולא אלד'י קד אצלו הד'א אלאצל אלסקים" – "האם ראית שאלה שקבעו את הכלל המשובש הזה".
57) עמ' רסט: "פאחפט' הד'ה אלאצול ותפהם הד'ה אלמעאני לאנה דבר דבור על אפניו" – "לכן זכור כללים אלו והבן עניינים אלה, לפי שהוא דבר דבור על אפניו"; 58) עמ' רעג: "והנא ינבגי לי אן אנבה עלי אצל כביר לם יתקדם לי ד'כרה, וד'לך אן קולה תעאלי לא תבשל גדי בחלב אמו [...] פלהד'א אלאצל [...] כמא אצלנא" – "וכאן ראוי לי להעיר על כלל גדול שעדיין לא הזכרתיו, והוא, שאמרו יתעלה לא תבשל גדי בחלב אמו [...] ולפי הכלל הזה [...] כפי הכלל שקבענו"; 59) עמ' רעד: "פתפהם ג'מיע הד'ה אלאצול ואחפט'הא" – "והבן כל הכללים הללו וזכור אותם"; 60) עמ' רעה: "וקד תקדם לך אלאצל 'כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה" – "וכבר קדם לך הכלל 'כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה' [בסוף הכלל השמיני]"; 61) עמ' רעה: "וביינא ד'לך אגיא ביאן פי אלאצל אלתאסע מן אלאצול אלד'י קדמנא להד'ה אלמקאלה, פאלתמסה מן הנאך" – "ובארנו את זה באר היטב בכלל התשיעי מן הכללים שהקדמנו למאמר הזה, עיין עליו שם"; 62) עמ' רעז: "עלי אצולנא לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר" – "לפי הכללים אצלנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר"; 63) עמ' רעז: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי".
64) עמ' רפ: "והד'א איצ'א לוקין עליו בשרט אן יכון ת'ם מעשה כמא ד'כרנא, עלי מא תאצל מן אלאצול פי מסכת שבועות" – "וגם זה לוקין עליו בתנאי שיהא שם מעשה כמו שהזכרנו, כפי הכללים שנתבארו במסכת שבועות"; 65) עמ' רפב: "כמא תביין הנאך בחסב אלאצול אלמתקדרה פי אהלות" – "כמו שנתבאר שם לפי הכללים המבוארים באהלות"; 66) עמ' רפד: "ואעלם אן אלאצל ענדנא, כל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה [...]" – "ודע כי הכלל אצלנו, כל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה, כל זמן שקיים עשה שבה אינו לוקה, ואם לא קיימו לוקה"; 67) עמ' רצב: "כמא ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שבארנו בכלל התשיעי"; 68) עמ' שט: "עלי מא קדמנא פי אלאצל אלתאסע" – "כמו שהקדמנו בכלל התשיעי"; 69) עמ' שכה: וקד ביינא פי אלאצל אלתאסע" – "וכבר בארנו בכלל התשיעי"; 70) עמ' שמ: "פאחפט' הד'ה אלאצול כלהא וכן להא ד'כרא" – "כל חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי [...] דע כל הכללים האלו, והוי זכור אותם".
ואחתום בדברי רבנו בהקדמתו למשנה-תורה, אשר הטריפו את יועצי-אדום המתרברבים:
"ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בן מיימון הספרדי [=ההדגשה הזו ייסרה קשות את גאוותם של המינים האירופים גסי הרוח, כיתושו של טיטוס בשעתו], ונשענתי על הצור-ברוך-הוא, ובינותי בכל אלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני התורה: כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה-שבעל-פה כולה סדורה בפי הכל [=הקטנים והגדולים] – בלא קושיה ולא פירוק, לא זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על-פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבנו הקדוש [=רבי יהודה הנשיא] ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל. אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה-שבעל-פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם, שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה 'משנה תורה' לפי שאדם קורא בתורה-שבכתב תחילה, ואחר-כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה-שבעל-פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם".
Opmerkingen