נשאלתי כך: "שלום אדיר ושבוע טוב, רציתי לשאול מה דעתך על...", לאחר דבריו אלה השואל שלח קישור לבלוג של מאן-דהו בשם: אשר מורסקי (soulology.co.il/שדים-ביהדות). בפוסט האמור, מורסקי טוען שהרמב"ם היה סבור שהשדים אכן קיימים בעולם, וראָייתו הייתה מדברי רבנו במורה (א, ז), והנה מקצת מדבריו והציטוט שהוא מביא ממהדורת שוורץ למורה שם:
מן המפורסמות הוא, שלדעת הרמב"ם אין ולא היו מעולם שדים [...] אני רוצה להביא כאן את לשון הרמב"ם במורה נבוכים בנוגע לשדים, ממנו נראה כי התמונה העולה בדעת הרמב"ם בעניין זה, היא מורכבת יותר, ואפילו הפוכה מהמקובל [האמנם?]. וזה לשון הרמב"ם:
"מכאן למדת, שכל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת (כוונתו, לצורה הרוחנית של האדם, לצלם אלוהים – א.מ.) אשר ביארנו את משמעותה, אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים שתבניתו ומתארו תבנית בן-אדם ומתארו, אלא שיש לו יכולת – שאין לשאר בעלי-החיים – לגרום מיני פגעים ולעשות מעשים רעים, זאת מכיוון שהמחשבה ושיקול הדעת שיש לו, מוכנים להשגת השלמות שלא הושגה, הוא מפעיל אותם במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשים רעים והמולידות פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחקה אותו. וכן היו ילדי אדם (אדם הראשון – א.מ.) אשר קדמו לשת (בנו של אדם – א.מ.). ואמרו במדרש: 'כל אותן מאה שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות'. והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה', הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): 'ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו'" [עד כאן הציטוט מדברי רבנו במורה, ומורסקי ממשיך:]
[...] כשכתוב על אדם, אומר הרמב"ם, שהוא הוליד רוחות, עד שהוליד את שֵׁת, רוחות אלו הם שדים, כלומר אדם הראשון ילד כל אותם השנים הללו, שדים! ומי הם השדים הללו? הם גוף של בן אדם, בדומה לקוף (שימפנזה למשל), שהוא דומה מאוד לבן אדם אך זה רק במראה החיצוני, בגופו ובתארו, אבל אין לו צלם אלוהים. [...] מדברי הרמב"ם עולה, שהוא סובר, שיצורים הנראים חיצונית דומים לבני אדם, שהם בלתי מפותחים ומנֻוונים מנטלית, כאלו שאין להם כלל צלם אלוהים – הם השדים עליהם דיברו חז"ל. זה מפורש בדבריו [האמנם?].
שדים ורוחות, לדעת הרמב"ם, קיימים אם כן בהחלט [...] הם יצורים נראים, ואפילו נראים מאוד כי הם בדמות אדם, אך רק במראם החיצוני. באמת, אין להם צלם אלוהים והם כמו קופים אכזריים המחוללים פגעים. יצורים הנראים כאנשים אך הם כמו חיות ללא צלם אלוהים. וולדות כאלו הוליד אדם הראשון כל זמן היותו נזוף מפני ה', עד שרצה בו ה' וחיבבו והוליד את שת. עד שת הוליד אדם הראשון – שדים, ומשת ואילך הוליד ילדים עם צלם אלוהים.
הרבה הקשו על הרמב"ם, כיצד הוא אומר וכותב שאין שדים כלל והכל דמיון, הרי בגמרא מוזכרים שדים לרוב, עם סיפורים ומעשים ממשיים, וכי כל דברי הגמרא בעניין זה הוא פרי דמיון חס וחלילה? לפי דברי הרמב"ם אלו שהבאתי קודם, קושיה מעיקרא ליתא (הקושיא מלכתחילה לא קיימת). לפי הרמב"ם אכן יש שדים ביהדות, והם כל אותם יצורים הנראים כאנשים, אבל אין להם צלם אלוהים. יצורים שהם ממש כמו בעלי חיים מזיקים.
נסכם במילים פשוטות: לפי הרמב"ם יש שדים!
עד כאן דברי מורסקי, ותיאורי האגדות בגמרא בעניין השדים רחוקים מדבריו של מורסקי (ראו: 'אמונתו של רש"י בשדים', שם נתבארו עשרות סוגיות בענייני השדים וכן הזיותיו של רש"י). על-כל-פנים, מורסקי השמיט את העיקר: אין ולא היו שדים בעולם, שדים הם משל לבני האדם הרעים אשר לא שכללו את נפשם והשפילו אותה לדרכי החיות והבהמות. מורסקי מתעקש לטעון שכן יש שדים כדי לאמת את הזיות חכמי-יועצי-אשכנז בשדים, וכדי לאמת את שיטתם להבין ולפרש את אגדות חז"ל כפשוטן, ובזה לכסות ולהסתיר את מינותם וסכלותם.
כלומר, נקודת ההתעיה של מורסקי היא בכך שהוא משמיט מדברי רבנו את העיקר, והוא שהשדים הם משל לבני אדם שלא שכללו את נפשם, ובכך הוא מכזב לטעון שמדובר ביצורים מופלאים בדמות קופים למשל, שמסתובבים בינינו, ומזיקים ומכשילים את בני האדם.
ועתה נשפוך אור על התעייתו מתוך דבריו, וכך הוא אומר לעיל:
"ומי הם השדים הללו? הם גוף של בן אדם, בדומה לקוף (שימפנזה למשל) [...] אבל אין לו צלם אלוהים [...] יצורים הנראים חיצונית דומים לבני אדם, שהם בלתי מפותחים ומנֻוונים מנטלית, כאלו שאין להם כלל צלם אלוהים – הם השדים עליהם דיברו חז"ל".
ובכן, מורסקי, לא מדובר ביצורים שנולדו בלי צלם אלהים, ולא מדובר ביצורים שהם "בלתי מפותחים ומנֻוונים מנטלית", אלא מדובר בבני אדם שבחרו ללכת בדרכים הרעים. מהתעייתו זו של מורסקי עולה, כאילו השדים הם בריאה חדשה שברא הבורא, ולא בני האדם הרעים.
והנה עוד ראיה לתעתועו של מורסקי: "שדים ורוחות, לדעת הרמב"ם, קיימים אם כן בהחלט [...] אין להם צלם אלוהים [...] יצורים הנראים כאנשים אך הם כמו חיות ללא צלם אלוהים. [...] עד שֵׁת, הוליד אדם הראשון – שדים, ומשת ואילך הוליד ילדים עם צלם אלוהים".
כלומר, לפי מורסקי אדם הראשון הוליד יצורים ללא צלם אלהים! אולם, מיסודות דתנו שכל בני האדם נבראו בצלם ונתחייבו במצוות: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בר' ט, ו), אלא שהבחירה בידיהם היא: אם ללכת בדרכים הטובים ולהוציא את שכלם מן הכוח אל הפועל, או ללכת בדרכי בהמיוּתם ולהרוס ולהחריב כליל את כוחם האנושי. וכך היו בניו של אדם הראשון כל אותן השנים, וזאת מפני שאדם הראשון בכל השנים הללו סטה אחרי תאוותיו וטרם השׂכיל לשוב אל ה' יתעלה ולהכות על חטא, ולכן הוא גם לא השׂכיל לחנך את בניו לדרך טובה – וזו גם משמעות דברי המדרש בעירובין: "כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן".
זאת ועוד, מורסקי מבקש להחדיר בכוח את הזיית השדים הפגאניים, שימו לב לדבריו:
"הרבה הקשו על הרמב"ם, כיצד הוא אומר וכותב שאין שדים כלל והכל דמיון, הרי בגמרא מוזכרים שדים לרוב, עם סיפורים ומעשים ממשיים [=האמנם מדובר בסיפורים ומעשים ממשיים? וכי יש להבין את אגדות חז"ל כפשוטן?], וכי כל דברי הגמרא בעניין זה הוא פרי דמיון חס וחלילה? [כלומר, וכי מדובר באגדות שאינן מתארות סיפורים פשוטים ופשטניים?] לפי דברי הרמב"ם אלו שהבאתי קודם, קושיה מעיקרא ליתא (הקושיא מלכתחילה לא קיימת). לפי הרמב"ם אכן יש שדים ביהדות [ואיזה שדים? השדים שמופיעים בפשטי אגדות חז"ל? בעלי כוחות מאגיים פגאניים?], והם כל אותם יצורים הנראים כאנשים, אבל אין להם צלם אלוהים. יצורים שהם ממש כמו בעלי חיים מזיקים. נסכם במילים פשוטות: לפי הרמב"ם יש שדים!".
ובכן, נסכם במלים פשוטות: מורסקי מתעתע, אין ולא היו לפי הרמב"ם שדים דמיוניים, וכן אין להבין את כל אגדות חז"ל כפשוטן! וכל מטרת תעתועיו של מורסקי היא כדי שהוא יוכל להחדיר את ההזיה ש"לפי הרמב"ם יש שדים!", וכך התועים יוכלו להמשיך ולאחוז בתהו ובהבל.
"לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת יְיָ לֹא יָדָעוּ" (הושע ה, ד).
תרגומו של שוורץ
התעייתו של מורסקי נחשׂפת אפילו בתרגומו של שוורץ הזייפן, והנה דברי שוורץ:
"מכאן למדת, שכל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת [...] אשר ביארנו את משמעותה [=רבנו ביאר שם במפורש שמדובר באדם שלא הוציא את שכלו מן הכוח אל הפועל, ולא ביצור שהוא בריאה חדשה ללא צלם אלהים], אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים שתבניתו ומתארו תבנית בן-אדם ומתארו [=וכי יש לשדים של חז"ל תבנית אדם ותארו?], אלא שיש לו יכולת, שאין לשאר בעלי-החיים, לגרום מיני פגעים ולעשות מעשים רעים, זאת מכיוון שהמחשבה ושיקול הדעת שיש לו [כלומר, הוא עושה מעשים רעים בגלל שיבושי המחשבה הרעה שלו, לא בגלל יכולות מאגיות דמיוניות], מוכנים להשגת השלמות שלא הוּשׂגה [=שוב, מדובר בבני אדם שלא הוציאו את שכלם מן הכוח אל הפועל ולא בבריאה חדשה ודמיונית]. הוא מפעיל אותם [את כוחות המחשבה והעורמה] במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשים רעים המולידים פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחקה אותו".
והנה לפנינו תרגומו המדויק של קאפח:
"וכבר ידעת שכל מי שלא הוּשׂגה לו הצורה הזו [=שלא הוציא את שכלו מן הכוח אל הפועל] [...] שאינו אדם אלא בעל-חיים בצורת אדם ותבניתו, אלא שיש לו יכולת למיני הנזקים והמצאת הרעות מה שאין לשאר בעלי-החיים, כי המחשבה והסברה שהייתה מעותדת לו [=שה' יתעלה חננוֹ בה] להשׂגת השלמות – אשר לא הוּשׂגה – משתמש בה במיני התחבולות המביאות לרעות והמצאת הנזקים, וכאילו הוא דבר הדומה לאדם או חיקויו, וכך היו ולדי אדם אשר קדמו לשֵׁת, ואמרו במדרש [=רבנו מדגיש שמדובר במדרש ולא בסתם סוגייה] [עירובין יח ע"ב]: 'כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן [=בעקבות חטאו בעץ הדעת], היה מוליד רוחות כלומר שדים, וכאשר נִרְצָה [=נמחל לו] הוליד דומה לו'. כלומר בדמותו כצלמו, והוא אמרו: 'וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ' [בר' ה, ג]".
ועתה שימו לב לתרגומו של קאפח:
"כי המחשבה והסברה שהייתה מעותדת לו [=שה' יתעלה חננוֹ בה] להשׂגת השלמות – אשר לא הוּשׂגה – משתמש בה במיני התחבולות המביאות לרעות והמצאת הנזקים". ושוורץ טשטש את המשפט הברור הזה, וסילפוֹ וזייפוֹ באופן שיאפשר למורסקי לתעתע, שהרי מדברי רבנו בתרגומו של קאפח עולה במפורש, שמדובר בבני האדם שבחרו בהבל ובתהו. ולביאור הפרק ההוא במורה (א, ז), וכן לביאור האגדה, ראו: "בעל חיים בצורת אדם ותבניתו".
דעת רבנו האמיתית על השדים
נשאלתי בעבר: היכן רבנו אומר במפורש שהשדים הינם הזיה? ובכן, הנה לפניכם המקורות המרכזיים, ודי בהם לכל מי שאינו מתעקש להתעות את עצמו, רבנו במורה (ג, כט) אומר כך:
"וספר זה [=ספר 'הפלחה הנבטית' של עובדי העבודה-הזרה הקדמונים] מלא מהזיות עובדי עבודה-זרה, וממה שנפש ההמונים נוטה אליו וקשורה בו, כלומר מעשה הטלסמות [=הקמיעות לכל ריבוי סוגיהן], והורדת הרוחניות [ספיריטיזם], והכשפים, והשֵּׁדים, והרוחות שוכני המדברות [...] ואף-על-פי שאיש כמוך אין צורך להעיר לו על זה, לפי שיש כבר בידך מן המדעים מה שימנע מִלְּהִתָּלוֹת במחשבתך משיגעונות ה'צאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה בתקופתו של אברהם אבינו ע"ה] והזיות הכשדים והאשפים העירומים מכל מדע שהוא מדע באמת, אבל הזהרתי מכך משמרת לזולתך, כי מאד נוטה ההמון להאמין בשיגעונות".
עוד אומר רבנו במורה (ג, מו), וכֹה דבריו:
"ודע, כי האמונה הזו [בקיומם של השדים] התחדשה קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבים, וטעו בה בני אדם, תמצא זה מפורש בשירת האזינו: 'יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם' [דב' לב, יז]. וכבר ביארו חכמים עניין אמרוֹ: 'לֹא אֱלֹהַּ', אמרוּ שהם לא חדלו מלעבוד נמצאים עד שעבדו דמיונות [=כלומר מרוב נהִייתם אחרי עבודה-זרה לנמצאים – השמש והירח והכוכבים וכו', התרחבה תאוותם, הסתאבה מחשבתם והשתבש דמיונם לעבוד גם שדים דמיוניים שאינם מצויים כלל], לשון ספרי: 'לא דיין שהם עובדים חמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלהם, ובבואה שם הצל' [שם] [...]
ודע, שלא נאסר בשר-תאווה אלא במדבר בלבד, כי מאותן ההשקפות המפורסמות שהשדים שוכנים במדברות ושם הם מְדַבְּרִים ומתגלים [והיה חשש שהעם יזבחו לשדים]. אבל בערים וביישוב אינם נראים, עד שמי שרצה מאנשי-העיר לעשות דבר מאותן ההזיות, צריך לצאת מן העיר לישימון ולמקומות השוממים, ולפיכך הוּתר בשר-תאווה אחר שנכנסו לארץ. ועוד, כי תוקף אותו החולי [הזיית השדים] יורד בלי ספק, ומתמעטים הנוהים אחר אותן ההשקפות".
"והנה נגמר העניין ושלמה המטרה להפר האחווה בין השוטים באמת ובין שדיהם" (שם).
ולעיון בשלילת השדים ובביטולם, ועל-כך שהאמונה בהם הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, ראו את סדרת המאמרים על השדים: "השדים – נחלת השוטים והחטָּאים".
"אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ" (משלי כא, טז).
תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן
מורסקי כתב לעיל כך: "הרי בגמרא מוזכרים שדים לרוב, עם סיפורים ומעשים ממשיים, וכי כל דברי הגמרא בעניין זה הוא פרי דמיון חס וחלילה? [כלומר, וכי לא מדובר בגמרא בסיפורים פשטניים?]". והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ב, ו), ולאחר מכן בהקדמתו לפרק חלק:
"וכמה חמור סימאון הסכלים וכמה מזיק הוא, אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהם חכמי ישראל, כי ה' שולח מלאך נכנס בבטן האשה ומצייר שם את העובר, היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עוצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה, על-אף שהוא סבור [=אותו "חכם" מן הנחשבים לחכמי ישראל] כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה'. אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר הקובע תבנית איברים אלו ותארם והוא המלאך [...] יירתע מכך, מפני שאינו מבין עניין העוצמה והיכולת האמיתית הזו [דהיינו חכמת הטבע ושכלולו העצום והמופלא]" וכו'.
"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום, נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [=את אגדות חז"ל ומשליהם] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=הריחוק מהמדעים פותח פתח רחב להזיות ולמאגיה מחריבת הדעת], ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על-כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הַזָּרוּת עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל-שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל-שכן שימצאו חן בעיניו?
והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם [ואולי על הפתאים הנבערים שביניהם יש לרחם, אך לא על ראשי ומובילי הכת הזו אשר מתעים את העם אחרי ההבל ומחדירים מינות לליבו של עם-ישראל], לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכֻוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'.
והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי ייתן ושתקו כיוון שאינם מבינים – 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], או היה להם לומר: 'אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו', אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם, לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות [מסכת] ברכות ופרק חֵלֶק [פרק עשירי במסכת סנהדרין] וזולתן כפשוטן מילה במילה [=בדיוק כמו רש"י-שר"י וכל צאצאי המינים ממשיכי דרכו]. [...]
והכת השלישית והם חַי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם 'כת' כמו שאפשר לומר על השמש 'מין' [שהם נדירים ויחידים כנדירות ויחידות השמש!], והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוּב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על עניינים אמיתיים מאד – ואף-על-פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחיבוריהם, הרי הם מראים על שלמותם [של חז"ל] והשׂגתם את האמת. וגם נתברר אצלם [אצל יחידי הסגולה] מניעת הנמנעות ומציאות מחויב המציאות [=הקב"ה], וידעו שהם [=חז"ל] עליהם השלום לא דיברו דברי הבאי [=פשט דבריהם במדרשיהם אינו המטרה ואין ללמוד מפשטיהם מאומה, אלא המשלים השזורים בהם הם המטרה והיעד], ונתברר אצלם [ליחידי הסגולה] שיש בדבריהם [של חז"ל] פשט וסוד, ושכל מה שאמרו [חז"ל] מִדְּבָרִים שהם בלתי אפשריים [מן הנמנעות וההזיות] אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל. וכך הוא דרך החכמים הגדולים [לדבר במשלים וחידות], ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים [שלמה המלך] ואמר: 'לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם' [מש' א, ו], וכבר ידוע אצל חכמי הלשון כי 'חידה' הם הדברים שעניינם בסודם ולא בפשוטם, וכמו שאמר [שמשון]: 'אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה' וכו' [שו' יד, יב], לפי שדברי כל בעלי החכמה בדברים הנשׂגבים שהם התכלית – אינם אלא בדרך חידה ומשל.
ומדוע נתפלא על ש[חכמים ע"ה] חיברו את החכמה בדרך משל [שיבצו את החכמה במדרשים ובאגדות] ודימו אותם [את הנמשלים – הרעיונות והמסרים] בדברים שפלים המוניים? והנך רואה החכם מכל אדם עשה כן ברוח-הקודש, כלומר, שלמה במשלי בשיר-השירים ומקצת קהלת. ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם [של חז"ל] ולהוציאם מפשוטן, כדי שיהא תואם את המושׂכל ומתאים לאמת ולכתבי-הקודש? והרי הם עצמם [=חז"ל] מבארים את פסוקי הכתובים ומוציאים אותם מפשוטם ועושים אותם משל והוא האמת, כפי שמצאנו שאמרו שזה שאמר הכתוב: 'הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב' [ש"ב כג, כ] כולו משל, וכן מה שנאמר: 'וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר' [שם] וכו' משל, ואמרו: 'מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם' [ש"ב כג, טו] ושאר מה שאירע כל זה משל. וכן ספר איוב כולו אמר אחד מהם: משל היה, ולא ביאר לאיזה עניין נעשה המשל הזה. וכן מְתֵי יחזקאל אמר אחד מהם: משל היה, ורבים כאלה.
ואם אתה הקורא מאחת משתי הכתות הראשונות אל תעיין בדברי בשום דבר מן העניין הזה, כי לא יתאים לך ממנו מאומה, ולא עוד אלא שיזיק לך ותשׂנאהו, כי איך יתאימו מיני המזון קלי הכמות ממוצעי האיכות לאדם שכבר הורגל למיני המזון הרעים והכבדים, הלא רק יזיקוהו וישׂנאם, הנך רואה דבר אותם [=יוצאי מצרים] שהורגלו באכילת הבצלים והשומים והדָּגים על המן: 'מָן הוּא' [שמ' טז, טו], 'וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל' [במ' כא, ה].
ואם אתה מאנשי הכת השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו, תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ המחשבה בהבנתו, דואֵג למצוא דרך האמת ורעיון הצדק, כמו שאמר [שלמה המלך]: '[בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת] לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת' [קה' יב, י]. התבונן בדברי תשיג תועלת אם ירצה ה' יתעלה".
"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (משלי כו, יב).
חזק וברוך!
קראתי את המאמר שם, אנשים מתווכחים ויכוחים ילדותיים כמו האם קין והבל היו שדים.
הגבתי לו שם וכתבתי כך:
"שלום לאשר, איני סבור שצריך לפלפל כל כך בענין השדים.
שיטת הרמב”ם ידועה והיא שאגדות חז”ל אינן כפשטן, כך שלהקשות על הרמב”ם מפשט אגדות זו קושיא שבכלל לא מתחילה.
כך שלפי הרמב”ם שד במובן של יצור מאגי לא קיים בכלל במציאות.
הוא סך הכל הסביר במורה שהשדים בדברי חז”ל שנאמרו עליהם כל מיני משלים, הם בעצם הרשעים.
זה לא שמדובר ביצור אחר לגמרי מהאדם, אלא כל בני אדם הם “אדם”,
אלא שיש כאלה שראויים להקרא אדם ויש כאלה שכל כך רחוקים מלקיים את יעודו של האדם עד שלמרות שהם אדם במובן הביולוגי והרוחני של המילה, הם לא ראויים להקרא…