במאמר על "תכלית הבריאה והנבראים" למדנו, כי לדעת הרמב"ם, תכלית כל הנבראים היא בשביל האדם, אם באופן ישיר – כגון מזון לאכילתו ובעלי-חיים לשימושו, ואם באופן עקיף – לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע נפלא ומופלא, עשיר באוויר נקי ובמים צלולים, נסוך בחן אומנות הבריאה האלהית. בשלב הבא, הרמב"ם פונה לחקור מהי תכלית האדם, וכֹה דבריו: "וכאשר ידענו שתכלית כל אלה היא מציאות האדם, חובה שנחקור גם מדוע נמצא האדם ומה תכליתו" (הקדמה לפירוש המשנה, עמ' כב).
חקירת תכלית האדם
הרמב"ם מתאר בקצרה את תהליך חקירת תכלית האדם, וכֹה דבריו שם: "וכאשר העמיקו [חכמי קדם] לחקור על כך, מצאו שיש לאדם פעולות רבות מאד, לפי שכל מיני החיים והאילנות אין להם אלא פעולה אחת או שתיים בלבד ותכלית אחת, כמו שאנחנו רואים, שעץ התמר אין לו פעולה אלא להניב תמרים, וכך שאר האילנות". נעיר, כי דבריו אלה נכונים לפי המדע העתיק, ברם לפי המדע המשוכלל בימינו יש לעצים תכליות חשובות נוספות, כגון הפיכת הפחמן הדו-חמצני לחמצן, פעולה שיש לה משמעות עצומה לעולם כולו, או החזקת הקרקע בשורשיהם ומניעת מפולות בוץ, ועוד מטרות אקולוגיות וביולוגיות רבות מאד.
בהמשך דבריו כותב הרמב"ם: "אבל האדם עושה פעולות רבות ושונות, ולכן חקרו כל פעולותיו אחת-אחת כדי לדעת מה תכליתו מכל הפעולות האלה. ומצאו שתכליתו פעולה אחת בלבד, ושאר פעולותיו אינן אלא להמשכת קיומו כדי שתושלם בו אותה הפעולה היחידית והיא השגת המושׂכלות וידיעת האמיתיות [=המדעים] על בורים". לפי חכמי קדם, תכליתו של האדם היא השגת המושכלות, כלומר ידיעת הפילוסופיה ומדעי האלוהות; וכן ידיעת האמיתיות, כלומר ידיעת המדעים: "המדעים המובילים", והם כל תחומי מדעי הטבע, אשר מובילים את האדם לידיעת המושכלות העמוקות; וכן "המדעים המכשירים", כגון מתמטיקה והנדסה וכיו"ב, אשר מכשירים את האדם לידיעת מדעי הטבע ולידיעת המושכלות: הפילוסופיה ומדעי האלהות.
הרמב"ם מסביר, ששום פעולה אחרת מפעולות האדם אינה בגדר תכלית האדם, מפני שכולן פעולות חולפות שאינן מוסיפות מאומה למהותו של האדם, וכן מפני שכל שאר הפעולות הללו משותפות לו ולשאר בעלי-החיים, וכֹה דברי רבנו שם: "כי לא יתכן שתהיה תכלית האדם לאכול או לשתות או לבעול או לבנות בית או להיות מלך, לפי שכל אלה מקרים עוברים עליו ואינם מוסיפים במהותו. ועוד, שכל הפעולות האלה משותפות הן לו ולשאר מיני בעלי-החיים".
"וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ, שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר [...] הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְיָ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ" (יש' מ).
המדע – תכלית האדם
הרמב"ם מוסיף ומבאר, כי המדע הוא זה שמבחין בין האדם לבין הבהמה, כלומר אדם שלא למד קרוב לדרגת הבהמה, מפני שרק באמצעות המדע-הדעת האדם קונה לעצמו מעלה אמיתית, מתרומם מדרגת הבהמה למעלת האדם, ומתקרב לידיעת ה' יתעלה. וכֹה דבריו שם: "המדע הוא [זה] שמוסיף במהותו [של האדם] ומעתיקו ממצב למצב, ממצב שפל למצב נעלה, לפי שהיה אדם בכוח ונעשה אדם בפועל – שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל האדם משאר בעלי-החיים אלא בהגיון [...] [כלומר ב]השגת המושכלות".
בהמשך דבריו, רבנו הרמב"ם מלמדנו כי הגדולה שבמושכלות היא השגת ייחוד ה' וידיעת ה', וכֹה דבריו: "וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלהיים, לפי ששאר המדעים [המכשירים והמובילים] אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלהות, והדיבור על העניין הזה בשלמות יארך מאוד".
למרבה הפלא, שתי מצוות יסודיות אלה, לצד מצוות יסודיות מחשבתיות רבות נוספות, נעדרות לחלוטין מהספרות הרבנית. למעט אישים בודדים, כגון הרמב"ם, רובם המכריע והמוחץ של "חכמי ישראל" ראו בדת משה דת הלכתית-טכנית של אסור ומותר בלבד. ברם, לדעת רבנו הרמב"ם, המצוות המעשיות הינן אמצעי והכשרה להשגת ידיעת ה' וייחודו. זאת ועוד, רבנו ראה בידיעת המדעים מצוה מן המעלה הראשונה. יש מדעים שמכשירים את האדם לידיעת ה' (כגון מתמטיקה והנדסה וכיו"ב), ויש מדעים שמרוממים את האדם לידיעת ה' (כל מדעי הטבע למיניהם), מפני שבהם לומדים על פעולות הבורא בבריאה ואופני הנהגתו אותה.
המידות – שער למדע
בהמשך דבריו רבנו כותב, שכדי להגיע למעלת אדם, חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות, מפני שהעדפת החושניוּת משעבדת את שׂכל האדם לתאוותיו, מדרדרת אותו לדרגת הבהמה, ומכבה את האור האלהי שבו. וכֹה דבריו: "עם השגת המושכלות חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות [...] לפי שאם היה האדם רודף אחרי התאוות, ומעדיף את החושניות, ושעבד שכלו לתאוותו, ונעשה כבהמות שאין בדמיונם אלא האכילה והשתייה והבעילה – הרי אז לא יוּכר בו הכוח האלהי [=צלם האלוה שהוענק לו, כלומר אנושיותו]".
"אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תה' מט, כא).
וכך רבנו הרמב"ם מסכם שם את דבריו (עמ' כג):
"הנה נתברר [...] שהתכלית בעולמנו [...] הוא איש מלומד בעל מידות טובות, וכאשר נקנו למי שהוא [=לאדם כלשהו] מהמין האנושי המדע והמעשה: רצוני [לומר] ב'מדע' – השגת האמיתיות [=המדעים] על בורים והשגת כל מה שאפשר לאדם להשיג; וב'מעשה' – המיצוע והאיזון בעניינים הטבעיים [=שידו משׂגת את כל צרכי גופו], ואל ישקע בהם ולא ייקח מהם אלא מה שיש בו קיום הגוף, וכן שיפור כל המידות – אדם שהוא במצב זה הוא המטרה".
סוף דבר
לאחר שמאמר זה פורסם לראשונה נתקבלה תגובה מתעתעת ביותר בעניינו, וזה לשונה:
[המגיב מצטט תחילה שתי שורות מדבריי:] "למרבה הפלא, שתי מצוות יסודיות אלה, לצד מצוות יסודיות מחשבתיות נוספות, נעדרות לחלוטין מהספרות הרבנית". השורות האלה אינן נכונות כלל!!! שכחת את חובות הלבבות או את הכוזרי ועוד ועוד, מדוע כתבת דברים שכאלה? זו ממש טעות חמורה והכפשת עולם הרבנים ללא כל הצדקה. מרדכי כהן.
להלן תשובתי:
אתה טועה ומטעה, ובהתעייתך הזו אתה בוחר להימנות על הגרועים שבתולדות עמנו אשר מחקו את המצוות החשובות והנעלות הללו כליל! אמור נא לי מוטי כהן, היכן מופיעות מצוות ידיעת ה' וייחודו בשו"ע שהוא כידוע ספר הפסיקה המרכזי של היהדות האורתודוקסית? כמו כן, בפירוש רש"י-שר"י, שהוא המקור המרכזי של היהדות האשכנזית האורתודוקסית הפרו-נוצרית, או בשאר כתביהם של ממשיכי דרכו האירופים – היכן מופיעות שתי מצוות אלה?
אתה גם מוזמן לשאול כמעט כל יושב מהובל בישיבה מהן מצוות ידיעת ה' וייחודו, לא יידעו לומר לך כמעט מאומה. להיפך! לשיטתם לימוד המדעים והפילוסופיה הוא כפירה חמורה! וכן כל הפילוסופים לדורותיהם, היהודים והגויים, שעסקו בייחוד ה' ובהרחקת הגשמות ובידיעת מדעי האלוהות, כולם לשיטתם הם כופרים ואתאיסטים! אז על מה אתה מדבר בכלל?
ולמה הדבר דומה? למי שימצא מקור אחד בכל הברית החדשה שייאמר בו שה' אלהים אחד (אגב, זה מופיע כמה וכמה פעמים, הם רק אומרים שהאחד הוא שלושה והשלושה הם אחד), ויקפוץ כמו אחרון המינים להצדיק את הנצרות שהרי היא אומרת שה' אלהים אחד!
ואשתבוש כהני...
ועתה נבחן את עצם הדוגמאות שהבאת:
מה שמובא ב"תורת חובות הלבבות" בשער הראשון הוא אכן יוצא דופן, ואגב, האורתודוקסים למיניהם לא לומדים את השער הראשון, הם מדלגים עליו כי הם לא מבינים ממנו מאומה.
ויש לתמוה עליך, האם העובדה שבספר אחד יש שער אחד שעוסק בייחוד ה' מערערת במשהו את מסקנתי האמיתית? והלא יש מאות אלפים ואולי אף מיליונים של ספרים בדת היהודית! לך תבדוק כמה ספרים יש בספריה הלאומית בירושלים באגף מדעי היהדות, ובפעם האחרונה שבדקתי נאמר לי שיש שם כשלושה וחצי מיליון ספרים!
ובאותה המידה היית יכול לתעתע ולטעון שרבנו הרמב"ם כותב על המצוות הללו במורה הנבוכים ולהביא משם ראיה שהדבר מופיע ביהדות... פשוט סכלות שאין כדוגמתה, ולא סתם סכלות, סכלות מסוכנת ביותר. אגב, לגבי הכוזרי, מדובר בספר מבולבל שלשונו עילגת ובלתי מובנת. אין בו כמעט שום תועלת ולכן אין לי שום צורך להתייחס אליו בעניין זה.
כמו כן, אמרת "עוד ועוד", איזה עוד מקומות מצאת? אולי הספר "מלחמות השם" למָרי יחיא קאפח? אולי "הנבחר באמונות ודעות" לרס"ג? או אולי "ספר המדע" לרבנו הרמב"ם?
לסיכום,
אנכי הצעיר ישבתי גם בכולל וגם באקדמיה למדעי היהדות קרוב לעשרים שנה ומעולם, אבל מעולם, לא שמעתי אפילו פעם אחת איזה רמז ביחס למצוות הללו! אפילו לא פעם אחת!
גם ניגשתי לכל הבחינות של הרבנות הראשית לישראל (יורה-יורה), וגם התמחיתי בספרות הרבנית, בעיקר בספרות השוֹ"טים, במסגרת לימודיי ועבודותיי לתואר השני והשלישי, ומעולם אבל מעולם, אפילו לא שמעתי את צמד המילים "ידיעת השם", אז על מה אתה מדבר?
קצרו של דבר, מתוך מאות אלפי ספרי היהדות האורתודוקסית שקיימים בימינו רק בודדים ונדירים מאד-מאד עוסקים בענייני מחשבה אמיתית, ובמצוות ידיעת ה' וייחודו. ואפילו אם תמצא מאה ספרים שעוסקים בנושא הזה (ולפי דעתי לא תגיע לעשרה ספרים), דבריי ומסקנתי עומדים בעינם, כי הלכה למעשה, כל העניין הזה שהוא יסוד היסודות נמחק לחלוטין מבתי המדרשות של צאצאי המינים הפרו-נוצרים! ולא רק נמחק, אלא כמו שאמרתי לעיל, שני הנושאים הללו, דהיינו ידיעת המדעים וידיעת מדעי הפילוסופיה מוגדרים ככפירה חמורה.
כך שלא רק שהמצוות הללו נמחקו, המינים וצאצאיהם הפכו אותם לכפירה!
איך העזת אפוא לערער על השקפה כל-כך יסודית בדת משה, אשר בה תלויה שיבת עמֵּנו לדרך האמת, והיא חשיפת הרשע והפשע במחיקת שתי המצוות היסודיות והנעלות הללו?!
בערעורך על דברי אמת ועל הזעקה בעניין העדר מצוות ידיעת ה' וייחודו, הנך משתף פעולה עם המינים וצאצאיהם אשר מנציחים ברשעם את המצב הקיים, דהיינו את היותנו עם סכל ונבל אשר נוהה אחר המינות האלילות והטמטום, עם פרו-נוצרי רודף בצע ושׂררה ומחלל-שם-שמים, אשר ראוי לעונשים כבדים, כמו העונש שקיבלו המינים וצאצאיהם בשואה הנוראה.
"הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְיָ תֶּאֱהָב? וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ!" (דה"ב יט, ב), ואחתום את דבריי לך ולשאר הוזי ההזיות בתוכחתו של ירמיה הנביא ע"ה (ב, ה–ט):
"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר יְיָ מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ. וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם. וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ. לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב".
וכמה קולעת תוכחה זו לדבריך המתעתעים.
למרבה הפלא, שתי מצוות יסודיות אלה, לצד מצוות יסודיות מחשבתיות נוספות, נעדרות לחלוטין מהספרות הרבנית. - השורות האלה אינן נכונות כלל!!! שכחת את חובות הלבבות או את הכוזרי ועוד ועוד, מדוע כתבת דברים שכאלה ? זו ממש טעות חמורה והכפשת עולם הרבנים ללא כל הצדקה. מרדכי כהן