בראש המורה (א, עא) רבנו מסביר שרוב ענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה שהיו באומתנו אבדו במהלך שנות עינויי הגלות, הואיל וכל אותם הדברים לא היו מסורים כמו התורה-שבכתב לכל בני האדם, אלא ליחידי סגולה. ואגב עיסוקו של רבנו בעניין זה, הוא מלמדנו כלל חשוב, והוא שהתורה-שבעל-פה הייתה נלמדת בימי קדם אך ורק בעל-פה, מפני שהיה אסור לכתבה. ורבנו מוסיף ומסביר, שהסיבה לאיסור כתיבתה הייתה כדי שלא יתרבו הסברות והשיטות, וכדי שלא תהפוך התורה לשישים תורות – שהרי כאשר התורה-שבעל-פה נלמדת אך ורק בעל-פה, יש להשקיע מאמץ גדול כדי לזכרה ולשננה, והמאמץ המחשבתי בזכירתה חוסם את האפשרות להרחיבה ולעוותה. אולם, כאשר התורה-שבעל-פה כתובה, ומחשבת הפוסקים השוטים חופשיה להוסיף ולנפח ולעוות, הרי שהתוצר הסופי יהיה שהתורה תהפוך לשישים תורות, וכפי שאכן אירע באלף השנים האחרונות... וככל שדורות הסכלות והריחוק מדרך האמת מוסיפים לשקוע בהבל, כך מתרבות עוד ועוד תורות פרו-נוצריות פגאניות חדשות.
התרחבותה של התורה-שבעל-פה עד כדי עיוותה והחרבתה, התאפשר בידי התועים והמינים, מפני שבמהותה התורה-שבעל-פה הינה פרשנות לתורה-שבכתב, והואיל והיא בגדר פרשנות הרבה יותר קל לעוותה ולסלפה ולזייפה, כל-שכן כאשר מציאות החיים מחייבת תוספת או גרעון בתורה-שבעל-פה (בתקנות, בגזרות ובמנהגות וכיו"ב) – אל הפתח הזה נהרו כל התועים והמתעים והמתעתעים למיניהם במהלך אלף השנים האחרונות, והשחיתו את התורה-שבעל-פה, בהפכם אותה לכלי ולקורדום לעיצוב הדת החדשה שיצרו לעצמם ולצאן מרעיתם.
והנה דברי רבנו במורה (א, עא) בעניינים הללו:
"דע, כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת דברים הללו [דהיינו במעשה בראשית ומעשה מרכבה, ויתר סתרי תורה] אבדו במשך הזמן ובשלטון העמים הסכלים עלינו, ומפני שלא היו אותם הדברים מסורים לכל בני אדם כמו שביארנו [לעיל בפרק לד, ועוד], ולא היה הדבר המסור לכל בני אדם אלא מקראות הכתובים בלבד. וכבר ידעת כי אפילו תורה-שבעל-פה המקובלת [=שקיבלנוה במסורת האמת] לא הייתה כתובה לפנים, כפי הציווי המפורסם באומה: 'דברים שאמרתי לך על-פה אֵי אתה רשאי לאמרם בכתב' [גטין ס ע"ב], והרי זו היא תכלית החכמה בתורה[-שבעל-פה], לפי שהייתה הרחקה [=באיסור לכתוב אותה] ממה שאירע בה [=בתורה שבעל פה] בסופו-של-דבר, כלומר ריבוי הסברות והסתעפות השיטות, ומשפטים בלתי-ברורים שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כיתות ונבוכים במעשה [=ההבל והטמטום שולטים], אלא, נמסר הדבר בכל זה לבית-דין-הגדול כמו שביארנו בחיבורינו התורתיים וכפי שמורה על-כך לשון התורה. ואם במשפטי ההלכה חששו לקבעם בספר שיהא מסור לכל אדם מחמת מה שיארע בסופו-של-דבר מן ההפסד, קל וחומר לחבֵּר ספר בדבר מסתרי תורה הללו שיימָּסר לכל אדם, אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כמו שביארתי לך [לעיל בפרק לד], באמרם: 'אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים' וכו' [חגיגה יג], וזו היא הסיבה שגרמה להעדר היסודות העצומים הללו מן האומה, ולא תמצא מֵהֶם אלא הערות מעטות ורמזים נאמרו בתלמוד ובמדרשות, והם גרגרי תּוֹךְ מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שנתעסקו בני אדם באותן הקליפות [=בתפאורה, בפשטי האגדות] ודימו שאין מתחתיהן תּוֹךְ כלל [כלומר, הם דימו שיש להבין את פשטי האגדות כפשוטן]".
רבנו מוסיף ומחדד, שלא רק שעינויי הגלות גרמו לאבדן החכמה והדעת, ולא רק שענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה הנעלים נמסרו ליחידי הסגולה המעטים, אלא שהם כלל לא נכתבו עלי ספר! ואפילו התורה-שבעל-פה לא נכתבה עלי ספר בימי קדם וכו', כל-שכן ענייני הדעת העמוקים הללו, שנמסרו אך ורק ליחידי הסגולה הנדירים שבכל דור ודור. ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, הינם ספרים עתיקים באומה בעניינֵי מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ולפי רבנו טענתם זו לא תעלה על הדעת, כי לא רק שעניינֵי מעשה בראשית ומעשה מרכבה לא נכתבו עלי ספר, אלא שהם נמסרו אך ורק ליחידי הסגולה הנדירים מאד שבכל דור ודור.
מדברי רבנו לעיל עולה תובנה חשובה נוספת, והנה דבריו: "ולא תמצא מהם [=מענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה] אלא הערות מעטות ורמזים נאמרו בתלמוד ובמדרשות", כלומר רק מעט-מזער מאגדות חז"ל הינן בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה! ואכן, רובן הגדול של אגדות החכמים נועד ללמד ענייני מוסר מגוונים. אמנם, יש גם אגדות שנועדו ללמד על מציאות חברתית או היסטורית מסוימת, יש אגדות שנועדו להנציח ענייני פולקלור ותרבות בעלמא, יש אגדות שנועדו למשוך את הלבבות ללימוד, יש אגדות שנועדו להפליא בגוזמאות, ואף יש אגדות שהן שגיאות ושיבושים – אך כאמור, רק מיעוט זעיר של האגדות עוסק בעניינים העמוקים.
וגם מדברי רבנו הללו נחשׂפים שקריהם של מכשפי האופל, שהרי אפילו חז"ל, שהסתירו את מעשה בראשית ומעשה מרכבה עמוק-עמוק באגדות, לא עשו כן אלא במקומות מעטים מאד, וכדברי רבנו: "ולא תמצא מֵהֶם אלא הערות מעטות ורמזים נאמרו בתלמוד ובמדרשות", היעלה על הדעת אפוא שמאן-דהו מחכמי התלמוד יכתוב סדרה של ספרים עבי כָּרֵס בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה? ואף לא יכמין את הדברים הנכבדים הללו באגדות, אלא ישרבט "סתרי תורה" בדברי פשט? דהיינו יציג לראווה את מעשה בראשית ומעשה מרכבה?
בהמשך דברי רבנו במורה שם (א, עא) הוא מסביר, שהיו "מקצת גאונים" שעסקו במחשבה, דהיינו "בעניינֵי הייחוד וכל הקשור בעניין זה", וגם המעטים הללו דבריהם בעניינֵי הייחוד הינם מעטים, וגם המעט הזה שיש בידי המעטים נלקח מכת ה"מתכלמין" המוסלמים, שהאריכו בעניינים הללו הרבה מאד. עוד בהמשך דבריו, רבנו מזכיר שתי כיתות מוסלמיות: ה"מעתזלה" וה"אשערייה", ה"מעתזלה" (=הפרושים) נוסדה ופעלה במהלך המאה השמינית ואילך, "ומיסודות עקרונותיה הרחקת התארים, ושהאדם בחירי ואין שום השפעה ממעל על פעולותיו, תנועה זו מחשיבה מאד את ההיגיון העיוני ושלטון השכל" (קאפח). לעומתה, ה"אשערייה" נוסדה כמאתיים שנה לאחר ה"מעתזלה", ומנהיגה, עלי אלאשערי, שעל שמו נקראה הכת, "הוא מייסד 'עלם אלכלאם' כלומר השימוש בהיקש המבוסס על הוויכוח והלהג" (קאפח).
וכֹה דברי רבנו בעניינים הללו במורה שם (א, עא):
"אבל אלה העוללות המעטות שתמצא שמדברים בעניינֵי הייחוד וכל הקשור בעניין זה למקצת הגאונים [=רק מקצת הגאונים עסקו במחשבה ובפילוסופיה, ללמדך על עוצמת אורו של רבנו הרמב"ם] ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה'מתכלמין' המוסלמים, והן עוללות בודדות מאד ביחס למה שחיברו המוסלמים בזה. ואירע עוד, כי בראשית התחלת האסלאם בדרך הזו [=בדרך המחשבה הפילוסופית] הייתה כת מסוימת והם ה'מעתזלה' ולקחו מהם חברינו מה שלקחו והלכו בדרכם [ונראה שכוונת רבנו לרס"ג שהלך בדרכי המחשבה הפילוסופית], ואחר זמן מסוים נתחדשה באסלאם כת אחרת והם ה'אשערייה' ונתחדשו להם סברות אחרות שלא תמצא אצל חברינו מאותן הסברות מאומה, לא מפני שהם בחרו את הסברה הראשונה על הסברה השנייה [כלומר הסברה הראשונה לא נבחרה אצלם כתוצאה מעיון אמיתי], אלא מפני שאירע שתפסו את הסברה הראשונה וקיבלוהָ וחשבוהָ לדבר שהוּכח [=נהו אחרי המפורסם]. אבל הספרדים מבני עמֵּנו כולם תופשים דברי הפילוסופים ונוטים לסברותיהם כל זמן שאינם סותרים יסוד תורני, ולא תמצאם כלל הולכים במאומה מדרכי ה'מתכלמין', ולפיכך הולכים בדברים רבים בכיוון שיטתנו במאמר זה באותם הדברים הבודדים המצויים לאחרוניהם [כלומר אחרוני הספרדים הבודדים שהלכו בדרכי הדעת והמחשבה, הלכו בדברים רבים בכיוון שיטתו של רבנו, אך לא ממש בשיטתו ובדרכו, כי לא התקרבו כלל לדיוק מחשבתו הפילוסופית]".
מדברי רבנו עולָה אפוא נדירותם המפליאה של ענייני החכמה והדעת בעמֵּנו באותם הימים, וכן למדנו שמייסד כת ה"מתכלמין" הנבובה והנחותה היה מנהיג כת ה"אשערייה". בהמשך דבריו שם רבנו מסביר, שכל הקדמותיהם של ה"מעתזלה" ו"האשערייה", לקוחות מספרי היוונים והסורים הנוצרים שחלקו על סברות הפילוסופים וביקשו לבטל את דבריהם. רבנו גם מבאר מדוע היוונים והסורים חיברו ספרים נגד הפילוסופים, ובכן, לאחר שהנצרות חדרה ליוון ולסוריה, ראו המלכים וכומרי הדת הנוצרים באותם המדינות שסברות הפילוסופים מקעקעות את דתם, ואז אומר רבנו "נתפתח אצלם מדע זה של ה'כלאם'", דהיינו הם החלו לקבוע הַקְדָּמוֹת דמיוניות ולהשיב על סברות הפילוסופים "המנתצות יסודות תורתם [הנוצרית]". לאחר כל הדברים האלה, הגיעו ליוון ולסוריה הנוצריות גם ספרי המוסלמים שנתחברו נגד הפילוסופים, והנוצרים הללו אימצו אל חיקם גם את ספרי המוסלמים הללו, וכֹה דברי רבנו:
"ודע, כי כל מה שאמרו המוסלמים באותם העניינים, ה'מעתזלה' או ה'אשערייה', הם כולם סברות בנויות על הַקְדָּמוֹת, אותן ההקדמות לקוחות מספרֵי היוונים והסורים אשר דימו לחלוק על סברות הפילוסופים ולבטל דבריהם. והייתה סיבת הדבר [=לחיבור ספרֵי היוונים והסורים שחלקו על סברות הפילוסופים] שכאשר הציפו העמים הנוצרים את אותם העמים [=היווניים והסורים], וטענת הנוצרים [בעניין השילוש] הרי כבר ידועה, והיו סברות הפילוסופים נפוצות באותם העמים ומהן נתפתחה הפילוסופיה, ועמדו מלכים [ביוון ובסוריה הנוצריות] המגינים על הדת, וראו חכמי אותם הדורות מן היוונים והסורים כי אלה [=טענות דתם הנוצרית, הינן] טענות שהסברות הפילוסופיות סותרות אותן סתירה גדולה וברורה, ואז נתפתח אצלם מדע זה של ה'כלאם', והחלו לקבוע הַקְדָּמוֹת שיועילו להם בדעותיהם, ולהשיב על אותן הסברות [של הפילוסופים] המנתצות יסודות תורתם [הנוצרית]. וכאשר באה אומת האסלאם והגיעו אליהם ספרי הפילוסופים, באו אליהם גם אותן התשובות אשר נתחברו נגד ספרי הפילוסופים, ומצאו דברי יחיי אלנחוי, ואבן עדי, וזולתם בעניינים אלה, והחזיקו בהם, והשיגו דבר עצום לפי דעתם. ובחרו עוד מסברות הפילוסופים הראשונים כל מה שנראה לו לַבּוֹחֵר שהוא מועיל לו, ואף-על-פי שהפילוסופים האחרונים כבר הוכיחו ביטולו, כגון החלקיק והחלל הריק, וחשבו כי [שני] אלה דברים משותפים [למוסלמים ולנוצרים], והַקְדָּמוֹת שכל בעל דת זקוק להם".
נמצא, שכל ההקדמות הראשונות בעניינֵי ייחוד ה' של המוסלמים, ובכללם ה"מתכלמין", כולן הינן לקוחות מן ה"מתכלמין" הנוצרים, דהיינו מן היוונים והסורים ששרבטו להם הקדמות כדי להגן על דתם הנוצרית מפני השקפות הפילוסופים. כמו כן, עם התפשטות האסלאם, ה"מתכלמין" הנוצרים לקחו גם הקדמות מדברי מוסלמים שכתבו נגד השקפות הפילוסופים, וערבבו אותן יחד עם הקדמותיהם, ואף לקחו מדברי הפילוסופים השקפות מסוימות אשר מועילות להזיותיהם, אף שמדובר בהשקפות שאחרוני הפילוסופים כבר הוכיחו את ביטולן.
במהלך השנים, ה"מתכלמין" המוסלמים הרחיבו מאד את תורתם והשקפותיהם, ועלו ולעו בסכלותם על ה"מתכלמין" הנוצרים – אשר עוד היו קרובים מעט לסברות הפילוסופים, ואשר מֵהֶם, מ"המתכלמין" הנוצרים, ה"מתכלמין" המוסלמים לקחו את הקדמותיהם הראשונות.
וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו במורה שם (א, עא):
"ורחבו הדברים [אצל ה'מתכלמין' המוסלמים], והתדרדרו לדרכים אחרים מוזרים שלא תעו בהם כלל ה'מתכלמין' [הראשונים] מן היוונים וזולתם, כי אלה היו קרובים לפילוסופים".
לאחר שקיעתם של ה"מתכלמין" המוסלמים עוד ועוד בהבלים ובהזיות, דת האסלאם המשיכה להתפתח, כיתות מוסלמיות נתפרדו זו מזו, השקפות והזיות חדשות נתגלעו ונתפרסמו, וכל כת מוסלמית נחלצה לקבוע לה הקדמות השקפתיות שיועילו לה בפרסום שיטתה ודרכה:
"ואחרי-כן נוצרו באסלאם דברים דתיים מיוחדים להם, והזקיקם הצורך לפרסמם, והייתה גם ביניהם מחלוקת בכך, וקבעה כל כת מהם הַקְדָּמוֹת המועילות לה בפרסום סברתה".
לאחר כל הדברים הללו רבנו מוסיף מאמר מוסגר, וכֹה דבריו: "ואין ספק שיש דברים הכוללים את שלושתנו, כלומר היהודים והנוצרים והמוסלמים, והוא עניין חידוש העולם, אשר באימותו יתאמתו האותות וזולתם". חידוש העולם הוא אפוא יסוד אמיתת קבלת התורה, שהרי קבלת האותות והמופתים שמובאים בתורה, ובראשם אותות יציאת מצרים ומעמד הר סיני, ואף עצם קבלת התורה שניתנה לנו באותות ובמופתים ובנבואתו הייחודית של משה רבנו – כל אלה לא ייתכנו אלא לפי השקפת חידוש העולם, הואיל ורק לפיה הקב"ה פועל באופן יזום בעולמו.
והסיבה שרבנו מציין שגם הנוצרים והמוסלמים קבעו להם ליסוד את חידוש העולם, היא מפני שמיד בהמשך דבריו רבנו מתאר את התעסקותם של המוסלמים והנוצרים בקביעת הַקְדָּמוֹת-הבל שבהן יבססו את השקפותיהם וביניהן יסוד חידוש העולם, שהוא יסוד דתם כמו שהוא יסוד תורתנו. ברם, רבנו מבהיר ש"אנו אין לנו צורך בהן [=בהקדמותיהם] כלל", וכֹה דבריו:
"אבל יתר הדברים אשר הטילו על עצמם שני העמים הללו [הנוצרים והמוסלמים] לעסוק בהם, כהתעסקות ההם בעניין השילוש, והתעסקות מקצת כיתות של אלה ב'כלאם', עד שהוזקקו לקבוע הַקְדָּמוֹת [הבל וריק] כדי שיבססו באותן ההקדמות אשר בחרו את הדברים אשר עסקו בהם והדברים המיוחדים לכל עַם מהם, ממה שהוּנח אצלם, אנו אין לנו צורך בהן כלל".
ומדוע אין לנו, להולכים בתורת ה' יתעלה שמו, צורך בהקדמותיהם? ובכן, רבנו מסביר לקמן, שכל הקדמותיהם של ה"מתכלמין" למיניהם, הנוצרים והמוסלמים, כולן הינן הזיה, מפני שהלכו בהן אחרי הדמיון ולא אחרי המציאות והשכל. כלומר, ה"מתכלמין" למיניהם ראו לנגד עיניהם את ההשקפות שהם צריכים לאמֶּת כדי להעמיד את שיטתם ותורתם, ובדקו ובחנו מהי המציאות אשר תתאים לקיום ההשקפות הנחוצות להם, ולאחר-מכן החליטו שהמציאות היא אכן כפי האופנים הרצויים להם אשר יתאימו לקיום השקפותיהם, ולפי המציאות המדומה הזו הם "הוכיחו" את הקדמותיהם אשר בהן מאמתים לפי דמיונם את השקפותיהם ותורותיהם. ולקמן רבנו קורא להם "נבונים", כי ביחס לאחרוני ה"מתכלמין" הם בגדר "נבונים", מפני שהם לכל הפחות הייתה להם מטרה, לקיים את הקדמותיהם שבהן תתאמתנה השקפותיהם. אולם, אחרוני ה"מתכלמין" סברו, שכל מטרת ההקדמות הללו הייתה להכות בפילוסופים ותו לא...
וכֹה דברי רבנו בעניינים הללו בהמשך דבריו במורה שם (א, עא):
"כללו של דבר, כל ה'מתכלמין' הראשונים מן היוונים שהתנצרו, ומן המוסלמים, לא הלכו בהקדמותיהם תחילה אחרי הגלוי והנראה מענייני המציאות, אלא התבוננו היאך ראוי שתהיה המציאות כדי שתהא ממנה ראיה על אמיתת הסברה הזו או שלא תהיה סותרת אותה, וכאשר התברר להם אותו הדמיון [=המציאות הרצויה להם] הניחו כי המציאות היא בצורה זו וזו, ואז החלו להוכיח את קיום אותן הטענות המהוות בסיס לאותן ההקדמות אשר בהן מאמתים את השיטות או לא יסתרו אותן. ככה עשו הנבונים אשר הניחו את ההנחות האלה תחילה, והניחום בספרים, וטענו כי העיון המוחלט הביאם לכך ללא נטייה לאיזו שיטה וללא סברה קדומה".
וכאמור, רבנו ממשיך ומבאר, וכֹה דבריו:
"אבל האחרונים [מן ה'מתכלמין'] אשר עיינו באותם הספרים [=שבהם הוכיחו ה'מתכלמין' הראשונים את הקדמותיהם] אינם יודעים מאומה מכל זה [=מנחיצותן של ההקדמות לקיום השקפותיהם], עד שכאשר מוצאים באותם הספרים הקדומים למידויות מרובות והִתאמצות גדולה לקיים דבר-מה או לבטל דבר-מה, יחשבו כי אותו הדבר אין צורך כלל לקיימו או לבטלו במה שצריך לו ביסודות הדת, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לבלבל סברות הפילוסופים בלבד ולהכניס ספקות במה שחשבוהו הוכחה. ואלה האומרים דבר זה לא העלו על ליבם ולא ידעו שאין הדבר כפי שחשבו, אלא הייתה יגיעת הקדמונים לקיים מה שדימו לקיימו ולבטל מה שדימו לבטלו, בגלל התוצאה הנובעת ממנו בביטול סברה שהם רוצים לקיימה, ואפילו על-ידי מאה הקדמות, ולכן הקדמונים מן ה'מתכלמין' עקרו אותם [=את דברי הפילוסופים ההורסים את דתם, ולא מפני שכל מטרתם הייתה לשלול את דברי הפילוסופים כדי להשפילם] את המחלה מעיקרה [ורבנו קורא לסברות הפילוסופים 'מחלה' כפי שהן בעיני ה'מתכלמין']".
בהמשך דבריו רבנו תוקף בחריפות את כת ה"מתכלמין", וקובע למעשה ששיטות המחקר שלהם רקובות ופסולות מיסודן, הואיל והם המציאו לעצמם מציאות מדומה אשר תתאים להקדמות שבהן הם מוכיחים את השקפותיהם, בין אם מדובר בהשקפות נכונות ואמיתיות כמו יסוד חידוש העולם, ובין אם מדובר בהזיות נבובות, וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו שם:
"וכלל אני אומר לך, כי הדבר כמו שאמר תאמסטיוס [=מבכירי פרשני כתבי אריסטו], אמר, אין המציאות נמשכת אחרי הסברות אלא הסברות הנכונות נמשכות אחרי המציאות. וכאשר עיינתי בספרי ה'מתכלמין' הללו כפי מה שנזדמן לי, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי דרך [כל כיתות] ה'מתכלמין' כולן דרך אחת בסוג, אף-על-פי שהן שונות במין, והיא: שבסיס הכל שאין להתחשב במציאות כפי שהיא, מפני שהיא נוהַג שמתקבל על הדעת הֶפְכּוֹ, ועוד שהם במקומות רבים הולכים אחרי הדמיון וקוראים אותו שׂכל. וכאשר הקדימו אותן ההקדמות אשר נשמיעך אותן, חרצו משפט על-פי הוכחותיהם [הרעועות] שהעולם מחודש. וכאשר נתקיים שהעולם מחודש נתקיים בלי ספק שיש לו עושה שחידשו, ואחר-כך מביאים ראיות שאותו העושה אחד, ואחר-כך יקבעו בהיותו אחד שאינו גוף – זוהי דרך כל 'מתכלם' מן המוסלמים בכל פרט מן העניין הזה. וכן המחקים אותם מבני עמֵּנו אשר הלכו בדרכיהם [רס"ג?]. אבל אופני למידויותיהם והקדמותיהם בקיום חידוש העולם או בביטול קדמותו שונים הם, אלא שהדבר הכללי לכולם קיום חידוש העולם תחילה, ובחידושו יתקיים כי ה' מצוי".
נמצא, שלפי כת ה"מתכלמין" המציאות היא עניין נזיל וגמיש מאד-מאד, לשיטתם המציאות היא "נוהַג שמתקבל על הדעת הֶפְכּוֹ", כלומר מתקבל על הדעת שטבע המציאות ישתנה, כגון שהמים יעלו למעלה ושהאש תשאף למטה וכיו"ב מן ההזיות. "ועוד [אומר רבנו לעיל], שהם במקומות רבים הולכים אחרי הדמיון וקוראים אותו שׂכל", דהיינו שנדמה להם שכל מה שעולה בדמיון הוא אפשרי במציאות, כגון שיש פיל מעופף או נמלה בגודל פיל וכיו"ב מן ההבלים.
ומהי לפי דעתכם דעתו של רבנו על שיטתם זו של ה"מתכלמין"? ובכן, כפי שנראה לקמן, רבנו תוקף בעוצמה רבה את "כת המדברים" מפני שהם גרמו נזק אדיר ליסוד חידוש העולם, ואם תשאלו: מדוע? והלא הם קבעו את יסוד חידוש העולם באמונתם? ובכן, הם הוכיחוהו בראיות רעועות ושקריות, עד שכל נבון שיתבונן בשקריהם וברעיעות הוכחותיהם ישגה לסבור שיסוד חידוש העולם אינו אמת, שהרי כל הוכחותיהם הבל המה, וכֹה דברי רבנו במורה שם:
"וכאשר התבוננתי בדרך הזו נקעה נפשי ממנה נקיעה רבה מאד, ובצדק נקעה, לפי שכל מה שמדמים שהוא הוכחה על חידוש העולם יש בו ספקות, ואינו הוכחה החלטית אלא אצל מי שאינו יודע להבחין בין הוכחה לבין הוויכוח לבין ההטעיה. אבל אצל מי שיודע את המלאכות הללו [את דרכי ההיגיון והמחשבה לפיהן קובעים הוכחה אמיתית להשקפת אמת], הרי הדבר ברור ומבואר שכל אותן הראיות יש בהן ספקות, ונשתמשו להן בהקדמות שלא הוּכחו".
בהמשך דברי רבנו במורה שם, הוא קובע שהשקפת הַקַּדְמוּת בטלה, כלומר, אף שאין לדעת רבנו הוֹכחה פילוסופית מוחלטת בעניין חידוש העולם, ואף שיסוד זה נשען בעיקרו על דברי תורה ומסורת נביאים, כֵּן ניתן לדעתו לבטל בהוכחות פילוסופית את השקפת הַקַּדְמוּת:
"ולדעתי כל יכולת איש האמת מבעלי הדת היא לבטל ראיות הפילוסופים על הַקַּדְמוּת, וכמה נעלה דבר זה אם יש יכולת לכך [כלומר, די בביטול או אפילו בהטלת ספק בהשקפת הקדמות כדי לקיים את השקפת חידוש העולם אשר מסרו לנו משה רבנו וכל הנביאים]. וכבר ידע כל מעיין נבון איש אמת, שאינו מטעה את עצמו, כי השאלה הזו, כלומר: קדמות העולם או חידושו, אין להגיע אליה בהוכחה החלטית, ושהיא דבר שהשכל נעצר אצלו, ועוד נדבר בזה הרבה".
ולכן, הואיל ואין הוכחה פילוסופית מוחלטת ליסוד חידוש העולם, לא ניתן להישען על יסוד חידוש העולם בלבד כדי להוכיח את מציאות ה' מבחינה פילוסופית, אלא, הואיל ואין מחלוקת בכך שהעולם או קדמון או מחודש, יש להוכיח את מציאות ה' בשתי הדרכים, כדי שלא יהיה ספק ולוּ הקל שבקלים במציאותו יתעלה שמו. והנה המשך דברי רבנו במורה שם (א, עא):
"ודי לך בשאלה זו שפילוסופֵי הדורות חלוקים בה מאז שלושת אלפים שנה ועד זמננו זה, במה שאנו מוצאים בחיבוריהם והמובא בשמם [=ולכן אל תמהר לשגות בהזיית הַקַּדְמוּת כאילו היא עניין שהוּכח, אלא סמוך על מסורת התורה והנביאים, ובראשם אברהם אבינו ומשה רבנו], וכיוון שהדבר בשאלה זו [בשאלת חידוש העולם או קדמותו] כך הוא [דהיינו שלא ניתן להוכיח את חידוש העולם או קדמותו בראיות פילוסופיות מוחלטות], היאך נעשה אותה הקדמה [איך נעז לקבוע שחידוש העולם אמת בהוכחות פילוסופיות] ונבנה עליה [על הוכחת חידוש העולם, את] מציאות ה', ויהיה אם כן מציאות ה' דבר מסופק: אם העולם מחודש – הרי יש שם אלוה, ואם קדום הוא – הרי אין אלוה; או [שנשׁגה] באופן זה: או נטען שהוּכח חידוש העולם, וניאבק על-כך בכל כוחנו, כדי שנטען שאנו ידענו את ה' בהוכחה. וכל זה התרחקות מן האמת.
אלא, האופן הנכון לדעתי, והיא דרך ההוכחה אשר אין בה פקפוק, לקיים מציאות ה' ואחדותו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, אשר אותם הדרכים בנויים על קדמות העולם. לא שאני בדעה שהעולם קדמון, או שאני מודה להם בכך, אלא מפני שבאותו הדרך תתברר ההוכחה ויושג הנכון המוחלט בשלושת הדברים הללו, כלומר: במציאות ה', ושהוא אחד, ושאינו גוף – מבלי לחרוץ משפט על העולם אם הוא קדום או מחודש. וכאשר יתקיימו לנו שלוש הדרישות הנעלות והגדולות הללו [=הוכחת מציאות ה', אחדותו, ושאינו גוף] בהוכחה אמיתית [לפי שיטת סוברי הקדמות], נשוב אחר כך לחידוש העולם, ונֹאמר בו כל מה שאפשר להוכיח בו.
ואם אתה ממי שמספיק לו מה שאמרוּ ה'מתכלמין', ואתה בדעה שכבר נתבררה ההוכחה על חידוש העולם – יערב לך [שהרי אף שאתה טועה אין נזק ליסודות תורתנו]. ואם לא הוּכח לך, אלא אתה תופשׂ שהוא מחודש, סומך על דברי הנביאים – אין נזק בכך [שהרי גם אם אין בידך הוכחה פילוסופית ברורה, הנך מחזיק ביסודות תורתנו]. ואל תאמר היאך תתקיים הנבואה אם היה העולם קדמון, עד שתשמע דברינו בנבואה במאמר זה [ב, לב], ואין אנו עתה בעניין זה".
בהמשך דבריו, רבנו חוזר על-כך שה"מתכלמין" עיוותו את המציאות כדי להביא ממנה, דהיינו מהמציאות המדומה שציירו, ראיות להשקפותיהם: "כי ההקדמות הניחום [...] יש בהן מהיפוך העולם ומשינוי סדרי בראשית" – אך עיקר דבריו הוא הסבר כללי על דרכו בהוכחת שלושת היסודות היסודיים ביותר בתורת משה, והם: מציאות ה', ואחדותו, ושאינו גוף, וכֹה דבריו:
"וממה שאתה צריך לדעת, כי ההקדמוֹת הניחום ה'אצוליין' כלומר ה'מתכלמין' לקיום חידוש העולם, יש בהן מהיפוך העולם ומשינוי סדרי בראשית מה שתשמע, לפי שאני בכל אופן אזכיר לך את הקדמותיהם ודרך למידותם [לקמן במורה]. אבל דרכי זו היא כפי שאתאר לך את כולה עתה. והוא, שאני אומֵר, העולם לא יבָּצר מכך שיהיה קדמון או מחודש: אם היה מחודש הרי יש לו מחדֵּש בלי ספק, וזה מושׂכל ראשון, כי המחודש לא יחדֵּש את עצמו אלא מחדשוֹ זולתו, אם כן, מחדֵּש העולם הוא ה' [כלומר, הוכחת מציאות ה' לפי יסוד חידוש העולם קלה ופשוטה להבנה]; ואם היה שהעולם קדמון, הרי חיובי בהכרח בראיה זו ובראיה זו שיש שם מצוי – זולת כל גופי העולם – שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, אין לו עילה ולא ייתכן שינויו, והוא האלוה. הנה נתבאר לך, כי [ה]ראיות [על] מציאות ה', ואחדותו, ושאינו גוף – ראוי לקחתן לפי הנחת הקדמות, שאז תושג ההוכחה בשלמות, יהיה העולם קדמון או מחודש".
הוי אומר, כל מטרתו של רבנו בעיסוק בשיטת הַקַּדְמוּת ובהוכחותיה, היא שהראיות על שלוש ההשקפות היסודיות: מציאותו, אחדותו, ושאינו גוף – יהיו מוחלטות, דהיינו כדי שלא להותיר שום פתח לשלילת השקפה משלוש ההשקפות הללו, אלא, בין להשקפת החידוש ובין לשיטת הקדמות – יהיה ה' מצוי ואחד ואינו גוף. והנה המשך דברי רבנו בזה במורה שם (א, עא):
"ולפיכך תמצא שאני תמיד בכל מה שחיברתי בספרֵי ההלכות, אם נזדמן לי הזכרת יסודות שבהם אעסוק ב[יסוד] קיום מציאות ה', הריני מקיימוֹ בדברים הנוטים לצד הקדמות. לא שאני סובר את הקדמות, אלא שאני רוצה לקיים את מציאותו יתעלה בדעתנו בדרך [פילוסופית] מוכחת, שאין בה וויכוח כלל, ולא נניח את ההשקפה הזו הנכונה [מציאות ה'], רמת המעלה, נשענת על בסיס שכל אדם יזעזעהו ויחשוב לנתצו [דהיינו על יסוד הוכחת חידוש העולם שאין בו הוכחה פילוסופית מוחלטת], ואחֵר יחשוב כי לא נבנה מעולם כלל. ובפרט כאשר אותן הראיות הפילוסופיות על שלוש הדרישות הללו [מציאות ה', אחדותו ושאינו גוף] לקוחות מטבע המציאות הנראית לעין, אשר אין להכחישן אלא מחמת התחשבות בהשקפות מסוימות [=אין להכחיש את הראיות מטבע המציאות, אלא לאחר התכחשות למציאות, וכדרך ה'מתכלמין']".
לאחר כל הדברים הללו, רבנו מוסיף שהוא עתיד להביא ראיה מסוימת לחידוש העולם. כלומר, רבנו מתאמץ מאד לדבוק ביסוד חידוש העולם, ורק חשיבות הוכחת שלוש ההשקפות האמורות: מציאות ה' ואחדותו ושאינו גוף, אילצוהו להוכיחן גם לפי שיטת הקדמות, כדי שלא יהיה בהן שום ספק. ולהזכירכם, גם לשיטת הַקַּדְמוּת אין הוכחה פילוסופית מוחלטת. אולם, הואיל ולא ייבָּצר שהעולם מחודש או קדמון, ראוי להוכיח את ההשקפות הנ"ל בשתי הדרכים, כי בהוכחתן בשתי הדרכים הללו, לא יישאר עוד שום ספק ופקפוק בהן, וכֹה דברי רבנו שם:
"אבל ראיות ה'מתכלמין' לקוחות הן מהַקְדָּמוֹת שהן היפך טבעֵי המציאות הנראית לעין, עד שנזקקו לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל [כלומר, כללי המדע אינם חלים על שום נברא]. ואני אייחד לך במאמר זה פרק, כאשר אדבר על חידוש העולם, אבאר לך בו ראיה מסוימת על חידוש העולם [לקמן ב, יט], ואגיע אל התכלית [=להוכיח את יסוד חידוש העולם] אשר חשב עליה כל 'מתכלם', בלי שאבטל טבע המציאות. ולא אחלוק על אריסטו במאומה ממה שהוכיח [כדי שלא לערער את הוכחת שלוש ההשקפות האמורות, וכך תהיה הוכחתן מוחלטת], כי הראיה שלומדים בה מקצת ה'מתכלמין' על חידוש העולם, והיא החזקה שבראיותיהם, אשר לא הוּנחה להם עד שביטלו טבע כל המציאות, וחלקו על כל מה שבארו הפילוסופים, הרי אני אגיע לכמו אותה הראיה, ולא אחלוק על טבע המציאות, ולא אזדקק להכחשת המוחשות".
קצרו של דבר, ה"מתכלמין" הללו היו נוכלים והוזי הזיות. הם לא בחלו בעיוות כְּלָל מדעי הטבע, ובעיוות כְּלָל טבע המציאות הנראית לעין והמושׂגת במושׂכל ראשון, וכל זאת כדי לקיים את השקפותיהם ותורותיהם. ואף שיש בהשקפותיהם השקפות אמת, כגון מציאות ה' ואחדותו ושאינו גוף, וכן יסוד חידוש העולם – הרי שהם גרמו לנזק אדיר לאותן השקפות-האמת, ובראש ובראשונה ליסוד חידוש העולם, אשר עליו הם בונים את כל הוכחותיהם לשאר היסודות.
והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ב, טז) בעניין הנזק העצום שגרמו ה"מתכלמין":
"פרק זה אבאר לך בו את דעתי בשאלה זו [באמיתת השקפת החידוש לעומת שיטת הקדמות], ואחר-כך אביא ראיות על מה שאנו חושבים [בשאלה זו]. ואוֹמַר, כי כל מה שאומֵר מי שחושב מן ה'מתכלמין' שהוא הוכיח את חידוש העולם – אין אותן הראיות לפי רצוני [='אינן מתקבלות על דעתי ואיני מסכים עמהן' (קאפח)], ולא אטעה את עצמי לקרוא לדרכֵי ההטעיה – 'הוכחות' [כלומר, רבנו נאמן לאמת, ואף שחידוש העולם הוא יסוד בתורת משה, לא יעלה על הדעת להוכיחוֹ בדרכי הטעיה, ולא רק כי מדובר בדרכֵי שקר, אלא גם כי יש בזה נזק לתורת משה].
[ועתה רבנו יסביר מדוע יש בזה נזק לתורת משה:] ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה [=ההשקפה], אלא החלישהּ וגורם להכחישהּ, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות, תיחלש הנפש מלאמֶּת את אותו הדבר שהוּבאו עליו הראיות [=שהרי הנבונים שיתבוננו בראיות החלושות יסברו שהשקפת-האמת מבוססת על אותן הראיות הרעועות, ויבואו בזה לדחותה] – ושהדבר אשר אין עליו הוכחה: אם יישאר סתום כדבר שיש עליו חקירה [דהיינו שיישאר בלא הוכחה], או לקבל בו אחת הקצוות הנגדיות, יותר טוב [או אפילו שיסברו באותה השאלה את אחת משתי התשובות הנגדיות, יהיה זה עדיף על הבאת ראיות רעועות, מפני שהן מכחישות ומחלישות את השקפת-האמת]".
נחזור לפרק הנדון (א, עא), בהמשך דבריו רבנו סוקר את עבודתו בפרקים הבאים:
"וראיתי להזכיר לך הַקְדָּמוֹת ה'מתכלמין' הכלליות אשר בהן מקיימים חידוש העולם, ומציאות ה', ואחדותו, ושלילת הגשמות ממנו, ואראה לך את דרכם בכך, ואבאר לך תוצאות כל הקדמה מהן, ואחר כך אזכיר לך הַקְדָּמוֹת הפילוסופים הקרובות בעניין זה, ואראך את דרכם. ואל תבקשני במאמר זה לברר נכונות אותן ההקדמות הפילוסופיות אשר אסקור לך אותן, כי זהו המדע הטבעי והאלהי ברובם, כשם שלא תשאף שאשמיעך במאמר זה הוכחות ה'מתכלמין' על אימות הקדמותיהם, כי בכך כָּלו ימי חייהם ויכלו ימי הבאים. ורבו ספריהם, כי כל הקדמה מהן פרט לבודדות יסתור אותן הנראה מטבע המציאות, ויחולו עליהן הספקות, ויזדקקו לחיבורים וויכוחיים בקיום אותה ההקדמה ופירוק הספקות החלים עליה [כלומר, כדי לקיים שקר אחד הם נזקקו לתעתע בכזבים רבים נוספים], ודחיית המוחש הסותר אותה, אם לא תהיה בכך עצה [כלומר, ה'מתכלמין' יקיימו את השקפותיהם בכל מחיר, ולשם כך אף ידחו את המוחש, דהיינו יעקמו את המציאות]. וההקדמות הפילוסופיות הללו אשר אסקור לך [כדי] להוכיח על שלוש הדרישות הללו, דהיינו מציאות ה' ואחדותו ושלילת הגשמות, רובן הקדמות שֶׁיוּשָּׂג לך בהן הנכון מראשית שמיעתן והבנת עניינן, ומקצתן יוֹרוּךָ על נקודת ההוכחה שבהן מספרי הטבע, או מה שאחר הטבע [מטאפיזיקה, המדע שעוסק בשאלות מדעיות-פילוסופיות, כגון: נפש וגוף, השגחה ועוד], ואז תעיין עליו במקומו ותברר מה שאולי טעון בירור".
אגב סקירתו זו של רבנו את עבודתו בפרקים הבאים, הוא שוב ושוב מותח ביקורת חריפה על כת ה"מתכלמין", בתארוֹ אותם ככת-הבל שהִפנתה עורף לשכל, וכפי שראינו בדבריו. כמו כן, רבנו מקדים ואומר שהוא לא מתכוון לעסוק בהוכחותיהם המהובלות של ה"מתכלמין" להקדמותיהם "כי בכך כָּלו ימי חייהם ויכלו ימי הבאים"; ואף לא בהוכחותיהם של הפילוסופים, הואיל וההוכחות עליהן מקיפות מדעים רבים מאד, וכדברי רבנו לעיל: "כי זהו המדע הטבעי והאלהי ברובם". ויתרה מזאת, מדברי רבנו עולה שרוב הקדמות הפילוסופים די ברורות לשכל הישר, וכלשונו: "רובן הקדמות שֶׁיוּשָּׂג לך בהן הנכון מראשית שמיעתן והבנת עניינן", ומקצתן אשר אינן ברורות דיין, ניתן לעיין בהוכחותיהן "בספרי הטבע או מה שאחרי הטבע". וברור שאם רבנו היה מתעכב על הוכחת כל טענה וטענה, הוא לעולם לא היה מסיים את המורה... "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קה' יב, יב).
בהמשך דבריו במורה שם (א, עא), רבנו ממשיך לשׂרטט את תוכנית עבודתו לפרקים הבאים, ודרך אגב הוא מלמדנו עניין חשוב מאין כמותו, והוא שידיעת ה' נרכשת באמצעות לימוד המדעים הסובבים אותנו, כלומר מן הפעולות נלמד על פועֵל הפעולות, או בלשון חכמים ע"ה: "מתוך כך אתה לומד להכיר את מי שאמר והיה העולם", וכבר הרחבתי בזה במאמרים לא מעטים, ראו לדוגמה: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו", והנה המשך דברי רבנו במורה שם:
"וכבר הודעתיך [לעיל א, לד] שאין שָׁם זולת ה' יתעלה והמציאות הזו, ואין למידות עליו יתעלה כי אם מן המציאות הזו מכללותה ומפרטיה [=ההתבוננות במציאות, בכלליה ובפרטיה, היא הלימוד עליו, כלומר ידיעת המדעים היא ידיעת ה']. ולכן חובה בהחלט להתבונן במציאות הזו כפי שהיא [במדעי הטבע], ומניחים את ההקדמוֹת ממה שרואים בטבעה [=אין להניח הקדמות אלא לאחר שהן תואמו עם המדעים שהוּכחו, היפך מעשה ה'מתכלמין']. ולפיכך חובה לדעת צורתה וטבעה הנראים [של המציאות, דהיינו חובה ללמוד מדעים, אלה שנלמדים במושׂכל ראשון, ואף את העמוקים], ואז אפשר ללמוד ממנה על זולתה [=רק לאחר עיון מדעי טהור ואמיתי, ניתן להיעזר במדעים כדי להוכיח השקפות פילוסופיות תורניות]. ולפיכך נראה לי שראוי שאביא תחילה פרק אבאר לך בו כל המציאות על דרך ההודעה [ולא על דרך ההוכחה, כי הדבר יארך מאד וכאמור] במה שכבר הוּכח ונתאמת אמיתות שאין בה ספק; ואחר-כך אביא לך פרקים אחרים אזכיר בהם הקדמוֹת ה'מתכלמין' ואבאר דרכיהם אשר בהם הם מבארים את אותן ארבע הדרישות [=החידוש, ומציאות ה', ואחדותו, ושלילת הגשמות]; ואחר-כך אביא לך פרקים אחרים אבאר בהם הקדמוֹת הפילוסופים ודרכי למידויותיהם על אותן הדרישות; ואחר-כך אסכם לך את הדרך אשר אלך בה כפי שהודעתיך, באותן ארבע הדרישות".
Comments