במאמר זה נדון במאורעות שהובילו לטבח ולחרפה שספגנו. אירועים קשים אלה לא יאפשרו לאורתודוקסים התועים לחמוק מחשבון-נפש בניגוני "עם-ישראל חי", ועליהם נאמר: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (יש' ה, יב).
אותם אורתודוקסים עובדי אלילים יצאו בתקופת הבחירות בתרועות פנטזיית הגאולה ושדידת הקופה הציבורית, מחופשים בתחפושותיהם. הם נבחרו, ומאז הם קובעים עובדות בשטח כאילו היו דוד המלך בשעתו, רצים קדימה מתוך הזיה פגאנית שאלוהים אוחז ביד ימינם.
הקבוצה האורתודוקסית ועמה שאר מעריצי הכומרים ממפלגת הפשע למיניהם, מהווה רוב בגוש הקואליציוני הנוכחי, ולדעתם, ולדעת כמחצית מעם-ישראל, הם אלה ההולכים בדרך הרצויה לפני האלוהים, ועל סמך מה? על סמך זה שהם חובשים כיפות, מגבעות וסירטוקים.
כאמור, הם קובעים עובדות בשטח, ובגלל שהם בשלטון הם אלה המכתיבים את סדר היום הציבורי. כוחות הביטחון נאלצים להשלים עם המציאות הזו ולהגן עליהם, עד שלפני כחודשיים אפילו מפכ"ל המשטרה ירד לקבר יוסף בשכם, והנה מעט מהאירוע הפגאני (כאן):
"אנחנו מגיעים לקבר יוסף, למקום הקדוש הזה, מגיעים בהתרגשות גדולה, אנחנו זוכים לגעת ביוסף הצדיק, להתחבר לשורשים הכי העמוקים של עמנו. מכבד אותנו כאן המפקח הכללי של המשטרה – רב ניצב קובי שבתאי, שהוא ותיק כאן בשומרון במאבק על בטחון עם-ישראל עוד כמפקד מרחב שומרון. קובי, ההתיישבות בשומרון מצדיעה לך, אנחנו מודים לך ובאמצעותך – לכל השוטרים, לכל המג"בניקים, לכל היחידות המיוחדות, לחיילי צה"ל, לכל מערכת הביטחון. נמצא פה גם שיקו בן דוב – מפקד כבאות והצלה של מחוז יהודה ושומרון, מח"ט שומרון, מפקד המחוז. ההתיישבות בשומרון וכל עם-ישראל מחזקים אתכם ואנחנו שואבים מיוסף הצדיק שהוא היה משביר ומאחד את כל עם-ישראל – שואבים אחדות – להיות מאוחדים כמו שהמפכ"ל אמר, גם בדרך לכאן ראינו [כשרגמו אותם באבנים, השליכו בקבוקי תבערה ומטענים, ראו: כאן, כאן, כאן, כאן], וגם בכלל, הטרור שמכה בנו – נותן לנו פרופורציות, אנחנו עם אחד ומכוחו של יוסף הצדיק שהיה מאחד והמשביר – להתאחד ביחד לעם אחד, ובעזרת ה' נבנה את ארצנו שלנו".
מצחיק לראות את פניו של המפכ"ל. רואים על פניו עד כמה נפשו דוחה את להיטותם לעבוד עבודה-זרה, ודעו לכם, שהמפכ"ל כבר בעת כניסתו של איתמר בן-גביר לתפקיד השר לביטחון "לאומי" כמעט פוטר/התפטר, ואלה הדברים שהמפכ"ל התקומם נגדם (כאן):
"משטרת ישראל קטנה ביחס למשימות העומדות לפתחה והמצב הולך ומחמיר [כשבן-גביר תוקע לערבים אצבעות בעיניים השכם והערב], המענה במשל"טים [=מרכזי שליטה] חסר, אין די ניידות ואמצעים בתחנות, אין די שוטרים שימלאו את השורות ויתנו מענה לאירועים, חלקם אירועים מסכני חיים. פערים אלו, מובילים בהכרח לפגיעה בביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו".
איתמר בן-גביר אינו היחידי שמציק למערכות הביטחון, אליו הצטרף גם סמוטריץ', שניהם ניצלו בתעמולת הבחירות את הכעס בעם-ישראל כלפי המחבלים והגיעו לרקוד על הדם לשם מאווייהם הפוליטיים. זוהי למעשה האג'נדה אשר העלתה את "הציונות הדתית" לשלטון.
בימים אלה הצטרף למעלליהם מתנחל בשם צבי סוכות, אשר החליט להוכיח את עצמו והקים לשכה בעיר חווארה שבאזור שכם, לשם הגיע סמוטריץ' ואמר את הדברים הבאים (כאן):
"השר במשרד הביטחון [=סמוטריץ'] ביקר בלשכה הפרלמנטרית שהקים בחווארה ח"כ סוכות ממפלגתו אחרי פיגוע הירי, ותקף את מערכת הביטחון: 'נדרשת הפנמה ושינוי תפיסה'".
הדברים הללו נאמרו יום לפני טבח שמחת-תורה. פעולותיהם הרתיחו את השטח והפעילו לחץ כבד על ראש הממשלה ומערכות הביטחון, שהרי יש להם ארבעה-עשר מנדטים והם יכולים להפיל את הממשלה אם יעצבנו אותם, וראו עוד מהנאמר שם בחווארה (שם):
"הבהרתי לו [סמוטריץ' אומר לנתניהו] שכך לא ניתן להמשיך. אני מתרשם שהוא מבין ומסכים עם שינוי הגישה הנדרש. סיכמנו להמשיך לדון בעניין לעומק היום ובימים הקרובים, ואני מקווה שיחד עם השר לביטחון לאומי נצליח להוביל לשינוי המדיניות הנדרש".
אירוע נוסף שהעסיק את כוחות הצבא ביהודה ושומרון יומיים לפני המתקפה, הוא כאמור העבודה-זרה בקבר יוסף אשר דרשה כוח צבאי עצום כדי לקיים את בטחונו (כאן): "יותר מ-3,000 מתפללים בכל רחבי הארץ הגיעו הלילה (חמישי [5.10.23]) להתפלל בקבר יוסף בשכם לציון יום האושפיזין של יוסף הצדיק".
לאחר פרוץ המלחמה, ארבעה ימים לאחר מתקפת הטבח על ישראל, פרסם ניר דבורי, הכתב הוותיק לענייני צבא וביטחון, תיעוד של המחדלים הגדולים, הוא כותב (כאן): "עשרים-וארבע שעות לפני המתקפה, גדוד וחצי מועברים מעזה לתגבר את יהודה ושומרון". "גדוד וחצי" משמעותו במספרים היא כשבע-מאות חיילים, אשר בוודאות היו בולמים את המתקפה הראשונית אשר כללה – לטענת ניר דבורי – כמאתיים מחבלים בלבד!
גם אם נניח ומתקפת העזתים הייתה מלֻווה בתקיפה אווירית מוצלחת, וגם אם נניח וזה היה איזה כוח עילית – עדיין – הם היו מצליחים לבלום אותה די בקלות.
כעבור זמן מסוים תקף גל שני של מחבלים וכך מתעד ניר דבורי (שם):
"גל שני רכוב, של כחמש-מאות מחבלים חמושים, נכנס ללא הפרעה דרך הפרצות. בחסות נטרול קו ההגנה של כוחותינו – הם דוהרים לישובים".
אם אותם שבע-מאות חיילים היו יוצרים קו הגנה כלשהו, אזי עד שהגל השני היה מגיע, מסוקי אפאצ'י היו כבר באוויר מפציצים את המחבלים העזתיים העלובים הרכובים על הטוסטוסים.
אך במציאות, בשלב הזה הם כבר רצחו את התצפיתניות. התצפיתניות הנטבחות ביקשו והתחננו לתגבורת אך אותו גדוד וחצי היה ביהודה ושומרון, שומר על המתנחלים ועל המינים עובדי הקברים.
שם המשחק הוא סד"כ [=סדר כוחות] וזה מלמדנו שגם לחראדים המשתמטים יש דם על הידיים! והם בעולמם, בעת המלחמה הם המשיכו לתבוע את התקציבים שהובטחו להם, שהרי גם הם אוחזים בהמון מנדטים ויכולים להפיל את הממשלה בכל עת. על-כך התקומם עיתון "The Marker" וביקש תגובה רשמית משׂר האוצר סמוחטה: מדוע מעביר מאות מיליוני שקלים בעת מלחמה במקום להשקיע באמצעי לחימה ובשיקום? וכך ענה (כאן):
"משרד האוצר תומך במאמצי הלחימה בכלל המישורים, ובמקביל דואג שכלל משרדי הממשלה והפעילויות יימשכו כסדרן, ובכלל זה העברות תקציביות ומימוש תקציבים לטובת כלל אזרחי ישראל".
עוד אמר סמוחטה (שם):
"אף שכבר מזמן איבדנו אמון ביכולתכם [בערוץ התקשורת 'The Marker'] לשמור על סטנדרט עיתונאי מינימלי, מצופה אפילו מכם לקחת הפסקה בהסתה והפילוג, ולא להצית את אש המחלוקת ההרסנית בשקרים ומניפולציות. זמן לאחדות ושילוב ידיים לניצחון ישראל".
אחדות? שילוב ידיים? זה מזכיר לי פסוק ממשלי, הבה נעיין שם (ו, י–יא):
"מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן".
ופירש שם רס"ג:
"אמרו 'מְעַט שֵׁנוֹת... וּבָא כִמְהַלֵּךְ' – [זה] בענייני העולם-הבא, כלומר, [אתה] המחסֵּר מעבודת ה' השוקע בעבירות, בעודך בעוצם התעלמותך [בשל רדיפת ההבל, מן הסכנות האורבות לפתחך] והנה הגיע קצך כאדם המתהלך ועמו נשק [הקץ משול למחבל צמא דם] שאינו מתמהמה בדרכו, ומה אם כן תעשה אז? וכמו שנאמר: 'וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל' [איוב לא, יד], 'וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה' [יש' י, ג], וכל כיוצא בכך מן האזהרות מפני המוות".
נמשיך עוד מעט בפרק (שם, יז–יט): "עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים".
ופירש שם רס"ג: "עיניים רמות היא הגאוה והעזות, ולא יתכנו אלה כי אם באמצעות השקר, שיאמר האדם על עצמו מן הייחוס והמוסר והמדע והממון והצדקות – מה שאין בו [=יתרברב], כפי שידעת על אבשלום שאמר: 'אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו' [שמ"ב טו, ד], והוא משקר בכך [וגם סמוחטה משקר כי תורתו שקר], וגם נשפך דם על-ידי השקר".
הם עלו לשלטון בעזרת קלף אחד: הם ניצלו את יראת-השמיים של חלק ניכר מעם-ישראל. "אנחנו רוצים מדינה יהודית!", כך אמרו, וסמוטריץ' אף ציטט פסוק בתורה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", כדי לתאר את האג'נדה שלו. ראו כאן. עוד אמר (כאן): "ככל שמדינת ישראל תקדֵּם יותר תורה [=תורת מינות], יותר יהדות [אורתודוקסית], יותר מצות יישוב הארץ, יותר חסד ויותר ערבות הדדית – אז הקדוש-ברוך-הוא ישפיע לנו שפע גדול ואגב, גם יהיה לנו ביטחון".
שום ביטחון לא הגיע, ההיפך המוחלט! דם רב נשפך, וברגע אחד התנפצה אשליית המינות שלהם אל הסלע, וברור לכל מי שאינו מטעה את עצמו שהם הוליכו שולל חצי מהעם.
ויתרה מזאת, החצי השני של העם אשר מסתייג משחיתותם, לעולם לא יסלח לחצי העם שחיזק את ידי הרשעים. בוגדים שמאלנים קראו להם, ביזו והשפילו אותם במשך שנים רבות, גינו אותם "הם שכחו להיות יהודים" וכו' – חצי העם הזה, העובד והמשלם מיסים, מסר עתה את נפשו למען עם-ישראל, שילם במיטב בניו ובנותיו, ומשפחות שלמות שבחרו להקים משפחות במקומות מסוכנים, אשר מהווים צעדים קטנים, מרוסנים ומוסכמים על כלל עם-ישראל, לחזק את הארץ ולהפריח את השממה – הופקרו.
Commentaires