בחלק זה נמשיך לעיין בתעתועיו של רומין אשר מבקש להציג את הרמב"ם, כאילו הוא היה מין ואפיקורוס. אך טרם שאחל לסקור את תעתועיו, אציין שבניגוד מוחלט לרומין, אנכי לא אשתמש בתרגומו של תיבון הצרפתי העילג והכופר, אלא בתרגומו של קאפח שהיה בקי בלשון הקודש ובשפה הערבית שהייתה לו לשפת אֵם, ואשר טבעו התימני השמרני לא נתן לו לסטות ימין ושמאל מלשונו ומסגנונו של רבנו, גם אם הדבר בא על חשבון קלילות הטקסט.
תעתועו הראשון
ובכן, תעתועו הראשון של רומין עוסק בדברי הרמב"ם במורה (ב, כה), והנה הם לפניכם:
"דע, שאין בריחתנו מלסבור קדמות העולם מחמת הכתוב אשר נאמר בתורה שהעולם מחודש [...] אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן [=שכר ועונש]. [...] ודע, כי עם הדעה בחידוש-העולם יהיו כל הניסים אפשריים, ותהיה התורה אפשרית, ותיפול כל שאלה שתישָּׁאל בעניין זה. עד שאם יֵאָמֵר: מדוע הִשרה ה' נבואה על זה ולא השרה על זולתו, ומדוע נתן ה' תורה זו לאומה מיוחדת ולא נתן לזולתה, ומדוע ציווה בזמן זה ולא ציווה לפניו ולא לאחריו, ומדוע ציווה מצוות אלה והזהיר על עבירות אלה, ומדוע ייחד הנביא בניסים אלה האמורים ולא בזולתם, ומה מטרת ה' בתורה זו, ומדוע לא נָטַע את הדברים הללו שציווה בהם ושהזהיר מהם בטבענו אם היו אלה בכוונתו. תשובת כל השאלות הללו היא לומר: 'כך רצה', או 'כך חייבה חכמתו', [כלומר] כשם שהמציא את העולם בעת שרצה בצורה זו, ואין אנו יודעים את רצונו בכך ולא אופן החכמה בייחוד צורותיו וזמנו, כך לא נדע רצונו או הכרעת חכמתו בייחוד כל מה שקדמה השאלה עליו. [אך] אם יֹאמר אדם כי העולם נתחייב כך [=וכהזיית הקדמות של אריסטו] הרי צריך בהכרח שישָּׁאלו כל אותן השאלות, ואין להימלט מהן כי אם בתשובות רעות הכוללות הכחשה וכפירה בכל פשטי התורה [!] אשר אין בהם ספק אצל מבין שהם כפי אותם הפשטים [=שהרי הם מורים על אמיתת הנסים, נבואת משה רבנו, קבלת התורה, נצחיותה, שכר ועונש, השגחה, ועוד], ומחמת זאת היא הבריחה מן ההשקפה הזו [=שהרי אימוץ הזיית הקדמות, מדרדר לכפירה בניסים ובכל התורה כולה!] [...] אילו הוּכח חידוש-העולם [בראיות פילוסופיות מוחלטות], ואפילו לפי השקפת אפלטון [אשר להבנתי סבר שהבורא יתעלה ברא וחידש את העולם מחומר שנתחייב ממנו, ועדיין כל יסודות תורתנו קיימים ושרירים למעט עצם חידוש-העולם יש מאין] – היה נופל כל מה שהעזו בו הפילוסופים נגדנו [=כל הפילוסופים שאחזו בהזיית הקדמות ושללו בה את תורת משה, תורת האמת]. וכן אילו נתקיימה להם הוכחה על הקדמות כפי השקפת אריסטו, הייתה נופלת כל התורה ויעבור הדבר להשקפות אחרות. הנה ביארתי לך שכל העניין תלוי בחקירה זו דעהו".
לאחר שרומין מצטט את הקטע הזה מתרגומו העקוש של תיבון, הוא אומר כך:
"דברים כדורבנות! ובשפה בת זמננו, השאלה העיקרית היא – האם קיימת חוקיות או לא קיימת חוקיות? ובלשון בוטה יותר: האם קיים בעולם סדר או חוק כלשהו, מלבד הקפריזות השרירותיות של אלהים?" (עמ' 14).
רומין טוען שלפי תורת משה לא קיים בעולם "סדר או חוק כלשהו" הכל נובע מן "הקפריזות השרירותיות של אלהים", ובמלים אחרות, לפי תורת משה אין שאיפה לחתור ולהבין את מעשה הבריאה ופעולות ה' בה, שהרי התשובה לכל שאלה היא "כך גזרה חכמתו". ברם, רומין משקר ומכזב, שהרי כל מה שרבנו אומר לעיל לפיו עלינו להשיב "כך רצה", או "כך חייבה חכמתו", הוא אך ורק בעניינים שאין אנו יודעים את סיבתם התורנית או המדעית – אך אין צל של ספק, שתורת משה מעודדת ואף מצווה עלינו ללמוד מדעים ולהשׂכיל את החכמה האלהית האדירה שנסוכה בהם, וזו תמצית מהותה של מצות ידיעת ה'! רומין טוען אפוא למעשה, שאין בתורת ה' מצוה ללמוד מדעים ולהשׂכיל את פעולות הקב"ה בבריאה, שהרי לפי רומין, תורת משה מטיפה לכך שאין חוקיות ואין סדר, אלא הכל נובע מן "הקפריזות השרירותיות" וכו'.
וביתר ביאור, לפי תעתועו של רומין, תורת משה מטיפה לסכלות ולבערות ולנחיתות מדעית, מפני שהיא גורסת שאין למעשה שום חכמה וחוקיות מדעית במעשה הבריאה, ולכן על כל שאלה מדעית וגם תורנית שעולה, האדם הדתי צריך לאטום את אוזניו ולטוח את עיניו, ולהשיב לעצמו: "כך רצה" או "כך גזרה חכמתו". ותעתועו הלזה כל-כך נחות, שהרי רוממות לימודי המדעים בפי הרמב"ם היא מן המפורסמות, וכבר ייחדתי לעניין יסודי זה מאמרים רבים, ראו לדוגמה: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו", והנה לפניכם כמה מקורות מדברי רבנו אשר שוללים מיניה וביה את תעתועו של רומין, וברשותכם אחל בדברי רבנו במורה (ג, נד), וכֹה דבריו:
"כבר בארו לנו גם הנביאים [...] שהשלֵמות שיש להתפאר בה ולשאוף לה היא ידיעתו יתעלה [...] אמר ירמיה: [...] 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי' [ט, כג] [...]. וכן כל המעשים התורתיים הללו כלומר מיני העבודות [=המצוות], וכן המידות המועילות לכל בני-אדם בעסקיהם זה-עם-זה, כל אלה אין להשוותן אל התכלית הזו הסופית [=ידיעת ה'], ואינן שוות לה, אלא הם מצעים בגלל התכלית הזו [כל המצוות כולן הן אמצעי לידיעת ה'] [...]. אמר, כי ההתפארות היא בהשׂגתי ובידיעת תאריי, כלומר מעשיו [=חקר היקום וכל אשר בו]".
והנה לפניכם גם דברי רבנו במורה (א, לד):
"ואין שָׁם [=במציאות] דרך להשׂיגו אלא על ידי מעשיו [=פעולותיו] והם המוֹרים על מציאותו [...] ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא [כלומר ללמוד את כלל המדעים, מכשירים ומובילים] כדי שניקח מכל דבר ודבר [=מדע ומדע] הקדמוֹת אמיתיות נכונות שיועילו לנו במחקרינו האלהיים: יש הקדמוֹת הנלקחות מטבע המספרים [=מתמטיקה], ומסגולות התבניות ההנדסיות [=גיאומטריה] [...] אבל ענייני התכונה הגלגלית [=אסטרונומיה] ומדעי הטבע [=פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו'] איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת [...] והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההגיון [=לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר [=מתמטיקה, גיאומטריה, פסיכומטרי וכו'], ואחר-כך במדעי הטבע [=פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו'] ואחר-כך במדעי האלהות [=לימוד 'מעשה מרכבה']".
והנה לפניכם גם דברי רבנו בספר המדע (הלכות תשובה י, י–יא), וכֹה דבריו:
"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש-ברוך-הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר: 'בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ' [דב' ו, ה; י, יב; ל, ו): אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה תהיה האהבה: אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשׂכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה [בפרקים ב–ד]".
ובהלכות יסודי התורה (פרקים ב–ד) רבנו ביאר יסודות במדעי הטבע האסטרונומיה והאלוהות, כפי המדע שהיה בזמנו, והנה לפניכם דברי רבנו בראש פרק ב שבהלכות יסודי התורה:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול [...] וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות [...]. ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים [מדעי הטבע!] כדי שיהיו פֶּתַח לַמֵּבִין לאהוב את השם".
עוד פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ד, יח), וכֹה דבריו:
"בזמן שאדם מתבונן [...] ומכיר כל הברואים: ממלאך וגלגל [=כוונת רבנו למדע האסטרונומיה, ידיעת גרמי השמים ומהלכיהם], ואדם [=ידיעת גוף האדם (אנטומיה)] וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש-ברוך-הוא בכל היצורים ובכל הברואים [=כל שאר מדעי הטבע המגוונים והמשוכללים] [...] תצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום-ברוך-הוא".
מדברי רבנו עולה, כי אהבת ה' נקבעת לפי הדעה שיש באדם להשׂכיל בחכמות המודיעות לו את קונו! נמצא, שמצות ידיעת ה' היא גם השער למצות אהבת ה', שהרי לעולם לא תהיה אהבה ללא ידיעה, וכגודל העונג הרוחני שבידיעה כך תגדל האהבה וההערצה לה' יתעלה.
וכֹה דברי רבנו בעניין זה במורה (ג, כח):
"אבל שאר ההשקפות הנכונות בכל המציאות הזו, אשר אלה הם כל המדעים העיוניים לכל ריבוי מיניהם, אשר בהם יתקיימו אותן ההשקפות שהן התכלית הסופית [=והן ההשקפות הנכונות בעניין מדעי האלהות], הרי אף-על-פי שהתורה לא קראה אליהן בפירוש כמו שקראה אל ההם [=התורה לא קראה בפירוש ללימוד המדעים כמו שהיא קראה לידיעת מציאות הבורא וייחודו וכו'], כבר קראה אליהם [=ללימוד המדעים] באופן כללי, והוא אמרו: 'לְאַהֲבָה אֶת יְיָ' [דב' יא, יג], וכבר ידעת את ההדגשה שנאמרה באהבה: 'בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ' [דב' ו, ה], כי האהבה הזו לא תהיה אלא בהכרת המציאות כפי שהיא ובהתבוננות בחכמתו בה" וכו'.
ויש עוד מקורות רבים מדברי רבנו אשר מהם עולה שהקב"ה ברא את היקום בחכמה מדעית נפלאה ומופלאה והקב"ה ציוונו לחקור את אופני הבריאה המשוכללים, כי מתוך כך אנחנו מכירים את מי שאמר והיה העולם, ובמלים אחרות, מתוך הפעולות אנו לומדים על פועלן. ודרך אגב, אנחנו לא מחויבים ללמוד ולהשׂכיל ולהעמיק רק במדעים המכשירים והמובילים, אנחנו מצֻווים גם ללמוד ולהשׂכיל ולהעמיק בהבנת טעמן של המצוות! וכדברי רבנו במורה (ג, נא): "וכן כל זמן שאתה עושה מצוה, [אם] אתה עושה אותה באיבריך כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה, ולא ממי בא [מי הוא אל-אמת אשר ציווה בו] ולא מה תכליתו [מה הטעם שנצטווינו בו] – אל תחשוב שהגעת אל התכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם: 'קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם' [יר' יב, ב]".
ברור אפוא, שדבריו הבאים של רומין (עמ' 13), שקדמו לדבריו לעיל, אף הם שקר וכזב:
"האמת היא, כי בין התפיסה המדעית לתפיסה הדתית קיימת תהום שאינה ניתנת כלל לגישור [...] הסתירה בין השקפת עולם דתית להשקפת עולם מדעית היא סתירה פילוסופית עקרונית, ונוגעת לשאלה הראשונית, כיצד יש להסביר את העולם ולהבין את היקום. מבחינה זו, אדם דתי יכול לתפקד כמדען רק אם יוותר על המוטיבציה המניעה את רוב המדענים ואת המדע בכלל [שהיא להבין תהליכים], ידחה לגמרי את הפילוסופיה העומדת בבסיסו של המדע [דהיינו שיש סיבה מדעית לכל תופעה] ויסתפק במחקר היישומי והמעשי [...] ועדיין, המדע לא היה קם מלכתחילה לולא דחו מייסדיו באופן מוחלט את הגישה הדתית להבנת היקום, וגם כיום, הפילוסופיה העומדת בבסיסו של המדע היא בהכרח אנטי-דתית במהותה" וכו'.
כלומר, לפי רומין, התפישׂה הדתית היא שאין להסביר את העולם ולהבין את היקום! שהרי אין שום "סדר וחוקיות", כלומר אין שום חכמה מדעית נפלאה ומופלאה בבריאה הסובבת אותנו! לפי שקריו של רומין, התפישׂה הדתית של הרמב"ם היא, שהקב"ה ברא את העולם באמצעות "קפריזות שרירותיות" אשר אין ולא יהיה ביניהן שום קשר מדעי, ממש כמו מכשף שיכור... ולכן, לפי רומין, אדם דתי לא יכול להיות מדען עד שידחה לחלוטין את נשמת אפו של המדע, את נשמת אפה של מצות ידיעת ה', והיא התשוקה והכמיהה האנושית להבין את החכמה המשוכללה שבחומרים ושבתהליכים המדעיים הנפלאים והמופלאים שמתרחשים סביבנו.
והמסקנה המתבקשת היא: שתורת משה הינה שקר ופלסתר, שהרי ברור היום לכל מי שסיים לימודי תיכון, שהיקום הנפלא והמופלא שסובב אותנו לא נברא ב"קפריזות שרירותיות", לא בראוֹ מכשף שיכור כפי שרומין מבקש לייחס לתורת משה – אלא, ברור היום לכל מי שלמד מעט מדעים, שהעולם הנפלא והמופלא שסביבנו נברא בחכמה מפוֹארה ומשוכללה מאד! ואם כאמור, לפי תורת משה העולם נברא ב"קפריזות שרירותיות" אין ספק שהיא שקר.
יתר-על-כן, לפי רומין, אם המדענים לא היו כופרים בתפישׂה הדתית כביכול שהוא מציג, הרי שהם לא היו מגיעים לשום הישג מדעי! כלומר, אלמלא כפירתם בתורת משה ובמציאות ה' יתעלה שמו, האנושות הייתה עדיין נותרת בתקופת האבן, חשוכה ופרימיטיבית. ובמלים אחרות, רומין מציג את תורת משה כאסון לאנושות כולה, ורק בגלל שהמדענים הואילו בטובם לכפור במציאות האלוה ובתפישות הדתיות כביכול, רק בזכות זאת אנחנו חיים בעולם מודרני ומפותח... וכל דבריו הללו שקר וכזב, ואיני יכול להעלות על דעתי שרומין, שמחזיק מעצמו "מומחה" ו"בקי" ואף מאשים את החולקים עליו שהם "תמימים שאינם יודעים לזהות את ההקשר" (וכפי שראינו בחלק הקודם), שרומין לא ידע את תפישׂתו המדעית של הרמב"ם, לפיה המדעים הם-הם השער למצות ידיעת ה' – המצוה הראשונה שנצטווינו עליה בסיני! ולא רק למצות ידיעת ה', הם גם השער לידיעת מדעי האלהות וסתרי תורה! כמו כן, היעלה על הדעת שרומין אינו מכיר את הפרקים הנרחבים במורה שבהם רבנו עוסק בטעמי המצוות? ואולי רומין כלל לא למד את המורה והוא משקר ומכזב שהוא "מומחה" ו"בקי"? כך או כך רומין עז הפנים משקר ומכזב במצח נחושה, "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם" (יר' ג, ג).
ורומין ממשיך לכזב, ולהציג את תורת משה כתורה חשוכה ופרימיטיבית (עמ' 14):
"הסקרנות האינטלקטואלית והכמיהה להסבר למה כך ולא כך, הן מן התכונות הבסיסיות ביותר של הטבע האנושי, והן אלו שהקימו את המדע וקידמו את האדם ממצבו הפראי הבראשיתי לציוויליזציה בת זמננו. אין ילד הנחשף לפלאי היקום ואינו מתקיף את אביו בשאלות כגון: למה השמים תכולים? מדוע דברים נופלים ארצה? איך הציפורים עפות? וכדומה. יראי-שמים מן השורה ישיבו לילדיהם על כל השאלות מסוג זה את אותה התשובה: 'כך ברא ה''. זוהי אכן תשובה נפלאה [=אומר בלעג], הסותמת את פיו של הילד מראש ומונעת את הטרדתו של האב בשאלות נוספות מאותו סוג. ילד חכם במיוחד אפשר אולי שיוסיף לשאול: 'אבל למה ברא ה' כך ולא אחרת?', אבל גם זאת יוכל האב לפתור בקלות, בניסוחו של הרמב"ם: 'כן רצה, או כן גזרה חכמתו!'. איש מדע, לעומת זאת, ייאלץ להזדיין בסבלנות ובתחכום גדולים בהרבה כדי להתמודד עם שאלותיו של הילד. על השאלה למה השמים תכולים, יצטרך לפצוח בהסבר על תדירויות האור הנראה, הגורמות לפיזור האור, ורגישות העין האנושי. במענה לשאלה מדוע דברים נופלים ארצה, יזדקק לפתוח בהרצאה על חוק הכבידה. לעניין איך עפות הציפורים, יתחיל בדרשה על מבנה אווירודינמי וכוח העילוי; וכן הלאה. [...] מצבו של האב יהיה [...] עדיף בהרבה משל מדען דתי, איש 'תורה ומדע'. מסכן כזה הרי לא ייצא מן התסבוכות לעולם".
בקטע זה רומין מציג את תורת משה כתורה אשר מנוגדת ל"תכונות הבסיסיות ביותר של הטבע האנושי", שהרי התפישות התורניות מטיפות לחסום כל סקרנות אינטלקטואלית, ובמלים אחרות, תורת משה איננה תורה אלהית שהרי לא ייתכן שתורה שמנוגדת לטבע האנושי היא תורה אלהית. יתר-על-כן, דווקא אותן "התכונות הבסיסיות ביותר של הטבע האנושי", אשר כאמור נחסמות ומוחנקות בתורת משה, דווקא הן אלה "שהקימו את המדע וקידמו את האדם ממצבו הפראי הבראשיתי לציוויליזציה בת זמננו". ובמלים אחרות, תורת משה היא אסון חמור לאנושות! אין דרך אחרת להבין את דבריו, ואלה דברי מינות חמורים.
רומין גם לועג לאב הדתי, אשר לפי רומין נאלץ תמיד להשיב לבנו תשובות שרירותיות – ולא מיניה ולא מקצתיה, שהרי לפי תורת משה לימוד המדעים הינו האמצעי המרכזי להשׂגת המצוה הראשונה שנצטווינו עליה בהר סיני! ולכן, האב הדתי שבנו ישאלהו את השאלות הללו שנזכרו, ישיב לו בהרחבה ככל יכולתו, ורק אם בנו ישאל אותו שאלות שנשׂגבות מבינת האדם, או שאלות שהמדע המשוכלל טרם הצליח לתת להן מענה, או אז ישיבוֹ: "כך רצה או כך גזרה חכמתו", ומשמעות התשובה הזו היא: הקב"ה ברא את העולם ברצונו, וכל מעשיו הינם בחכמה נפלאה ומופלאה, אלא שעדיין אין אנו יודעים את התשובה לשאלה ששאלת – ולעתים גם לא נדע לעולם, כמו בשאלה מדוע הקב"ה ברא את העולם מלכתחילה? או מדוע הוא החליט בשלב מסוים לברוא את העולם, ועל האדם הדתי להתאזר בענווה ולהבין שיש מוגבלות לשכל האנושי, ולא להתפרץ קמי שמיא בעניינים עמוקים אשר מעבר ליכולת תפישׂתנו.
אולם, רומין ויתר המינים השחצניים למיניהם לועגים לתשובה זו, ומתעתעים ומציגים אותה כתשובה נחותה ופרימיטיבית, שהרי שׂכלם הוא חזות הכל, אין דבר אשר נשׂגב ממנו, ולכן הם מלעיבים ומלעיגים על תורת משה אשר מורָה להשיב תשובה שמצביעה על העדר ידיעה. אך הִתנשאותם של המינים הינה אך ורק כלפי תורת משה, הואיל ומטרתם היא הכפירה והמינות וההִתפרצות קמי שמיא – שהרי הם לעולם לא ילעיגו על המדעים או על המדענים, וזאת למרות שאין לאנושות תשובות בעניינים מדעיים רבים מספור, והשכל האנושי נעצר מלהבינם. מדוע אפוא זה לגיטימי לומר בעניינים מדעיים ששכלנו נעצר מלהבינם: "אין אנו יודעים" או "כך רצה וכך גזרה חכמתו", אך בתורת משה בעניינים עמוקים אלף פעמים, כגון מדוע הקב"ה החליט לברוא את עולמו? או מדוע הוא החליט לבוראו דווקא באופנים המדעיים הללו? מדוע יש בהודאה במוגבלות שׂכלנו בעניינים הללו, משום פחיתות ושפלות? אדרבה! רק האדם שמבין ששׂכלו מוגבל ויש דברים ששׂכלו נעצר מלהבין, רק אדם שכזה הוא האדם השלם! שהרי רק אדם שכזה מבין נכוחה ונכונה את טבע האדם וטבע המציאות, ויצליח וישׂכיל.
וכבר איני מדבר על ענווה קמי שמיא, אלא הנני מציג אך ורק טעמים לוגיים, אך ברור שאין להתפרץ קמי שמיא בעניינים העמוקים, אלא להתקדם בהם בענווה לאט-לאט, ולא כפי שנוהגים המינים כרומין ודומיו, אשר מתנשׂאים ומתרברבים ומתפרצים קמי שמיא בעניינים עמוקים מאד – כאילו שׂכלם כל-כך מפותח ומשוכלל, עד שלא נשׂגב מהם מאומה, ממש כאילו היו אלהים, והמינים השחצנים הללו עובדים את שׂכלם, והפכוהו לאלוה בקרבם. ובכל העניין הזה ראו: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו – ענווה והכנעה בהשׂגת ה' יתעלה". ודרך אגב, המילה "ענווה" כלל אינה בלקסיקון של השיכנז הללו, והם כלל לא מבינים מהי ומהי זיקתה למושׂכלות.
ורומין ממשיך לתעתע בשקריו:
"העיקרון הפילוסופי [=לפיו יש חוקיות מדעית] שעמד בבסיס התיאוריה של אריסטו בדבר קדמות העולם, נותר אפוא שריר וקיים גם לאחר שאבד הכלח על הפיזיקה האריסטוטלית, והוא ממשיך להוות את הבסיס התיאורטי של המדע המודרני. הפילוסופים האריסטוטלים בימי הביניים דחו את תיאוריית הבריאה התנ"כית, מפני שהיא שוללת מן העולם את מושגי החוקיות והסיבתיות ומותירה את היקום ללא כל הסבר, מלבד: 'כך ברא ה''. 'כך ברא ה'' איננו הסבר, ואפילו לא הסבר פרימיטיבי, שכן הדוגלים בהסבר זה טוענים בהכרח, כי אלוהים יכול היה לברוא גם אחרת, לו רצה בכך. אך אם כן, סוף-סוף, למה ברא כך ולא אחרת? ככה! למה? ככה, ובניסוחו של הרמב"ם לעיל: 'כן רצה, או כן גזרה חכמתו!'. לפי שיטה זו, לא קיימים באמת חוקי טבע או מערכת מחייבת כלשהי, שכן הכל נוצר פתאום לפי רצונו השרירותי של אלוהים, ועשוי להשתנות בכל רגע נתון אם רק ירצה אלוהים לשנותו. זוהי בדיוק משמעותם של כל סיפורי הנסים והנפלאות העל-טבעיים שבתנ"ך, שנועדו ללמד כי למרות הסדירות הנראית לעינינו לא קיים למעשה שום טבע [דהיינו מדע], והכל עלול להתהפך על ראשנו לפי החלטתו של אלוהים, שאינו מחויב לעולם לחוק כלשהו. בניגוד לכך, התיאוריה בדבר קדמות העולם מלמדת כי ישנו טבע וישנה חוקיות. העולם וחוקי הטבע הם נצחיים ואף אחד אינו יכול לשנותם. מדוע העולם קיים? כי הוא קיים, אף פעם לא היה אחרת, ולא ייתכן אחרת!".
לפי רומין, רק לפי התיאוריה של אריסטו בעניין קדמות העולם, ישנה חוקיות מדעית לעולם. וזה שקר וכזב, שהרי כאמור, גם לפי תורת משה יש חוקיות מדעית לעולם, ואנחנו אף מחויבים ללמוד אותה ולהשׂכיל ולהעמיק בה, כי בה אנחנו מכירים את מי-שאמר-והיה-העולם, ובה נתרומם גם לידיעת מדעי האלהות. ולכן, דברי רומין לפיהם: תורת משה "שוללת מן העולם את מושגי החוקיות והסיבתיות ומותירה את היקום ללא כל הסבר", הם פשוט מגוחכים. אלא, שההבדל הוא, שבְּמָקום שפעולותיו של הקב"ה נשׂגבות משׂכלנו האנושי המוגבל, אין אנחנו ההולכים בתורת משה נופלים לשחץ המינות והכפירה, ואומרים: אנחנו חייבים לדעת הכל, ואם יש משהו שהוא נשׂגב משׂכלנו הרי שהוא לא קיים במציאות! אלא, אנחנו מתאזרים במידת הענווה וההכנעה קמי שמיא, מתחננים לה' יתעלה שיאיר את עינינו במאור תורתו ובחכמת המדעים, ומניחים את הדעת בינתיים, עד שנשׂכיל את העניין הנדון אם הדבר אפשרי, בתשובה: "כך רצה, או כך גזרה חכמתו". רק בדרך זו האדם יכול להגיע להישג מדעי אמיתי.
יתר-על-כן, במהות העניין הנדון אין שום הבדל בין שיטת הקדמות לבין השקפת החידוש, שהרי גם שיטת הקדמות איננה יודעת להשיב על אותן השאלות שנזכרו, דהיינו מדוע בכלל העולם התחייב מעצם מציאותו של הבורא יתעלה? מדוע שיתחייב משהו ממנו? ומדוע העולם התחייב מעצם מציאותו של הבורא יתעלה, דווקא באופנים הללו שעומדים לנגד עינינו? כלומר, אין שום הבדל בין הקדמות לחידוש בעניין זה, כי גם לקדמות אין תשובות על אותן שאלות יסודיות וראשוניות שנוגעות לראשית היצירה, וגם אריסטו ייאלץ להשיב: "כך נתחייב או כך גזר חיובו". נמצא אפוא, שרומין משקר ומכזב באמרוֹ שרק תורת משה גוזרת תשובות חשוכות ושרירותיות אשר חוסמות את ההִתפתחות האנושית, ושוללות את חשיבות המדעים.
אך כאמור, רומין לא יעז לומר על עולם המדע, אשר לעתים קרובות מאד נאלץ להרים את ידיו ולומר: "איני יודע", ואף רבות מן התיאוריות הרווחות בימינו אינן אלא השערות מושׂכלות ותו לא – רומין לעולם לא יעז לומר שעולם המדע גוזר תשובות חשוכות ושרירותיות אשר חוסמות את ההִתפתחות האנושית... אז מדוע העדר ידיעה בתורת משה לעניינים אשר עמוקים פי אלף, כגון מדוע נברא העולם? או מדוע הוא נברא דווקא כך ולא אחרת? מדוע יש גנאי בעיניו של רומין לתשובותיה של תורת משה: "כך רצה" או "כך גזרה חכמתו?", כל-שכן וקל-וחומר, כאשר העניינים הללו אינם עניינים מדעיים גרידא, אלא עניינים אשר ברומו של עולם, סתרי אלהות – מדוע רומין אינו מתאזר בסבלנות כמו שהוא מתאזר כלפי עולם המדע החסר?
אלא, חוסר ההגינות האינטלקטואלי של רומין נובע ממקור נרפשׂ של מינות ושחצנות תהומית: ליבו הערֵל כל-כך השׂיאו וגבה בקרבו, עד שנדמה לו שאלהים חייב לו משהו, ואם אלהים לא מוכן לתת לרומין תשובות לשאלות: מדוע הוא ברא את העולם? או מדוע הוא בראוֹ כך ולא אחרת? וכן כל כיו"ב – הרי שאלהים מונע מרומין את הכבוד הראוי לו ולשׂכלו המרומם והנשׂגב, ואף האלהי. והואיל ואלהים נוהג בחוסר צדק, יש לרומין את הזכות והחובה לכפור באלהים, שהרי אלהים העז שלא לכבד את רומין! אלהים העז שלא לתת תשובות לרומין ולדומיו בענייני האלהות העמוקים. קצרו של דבר, רומין העז להחליט, שאם אלהים לא העניק לשׂכלו של רומין את הכבוד האלהי ואת הרוממות הראויים לו, הרי שהוא לא ראוי שיעבדוהו ויעריצוהו, כי אם אלהים לא השׂכיל להכיר באלהותו וברוממות שכלו של רומין המין, הרי שהוא לא אלהים...
רומין גם מכזב לעיל, באמרוֹ שהכל "עשוי להשתנות בכל רגע נתון אם רק ירצה אלוהים לשנותו", וזה שקר וכזב, שהרי טבע העולם לעולם לא ישתנה וזה אחד מיסודות תורתנו. מה כן יכול להשתנות? יכול להיות שבמקום מסוים הקב"ה יעשה אות ומופת כדי להורות את הדרך לעם-ישראל או לאנושות כולה, חריגה זמנית קצרה ונדירה מאד מדרך הטבע, כקריעת ים סוף. ולכן, מה שאומר רומין: "זוהי בדיוק משמעותם של כל סיפורי הנסים והנפלאות העל-טבעיים שבתנ"ך, שנועדו ללמד כי למרות הסדירות הנראית לעינינו לא קיים למעשה שום טבע, והכל עלול להתהפך על ראשו לפי החלטתו של אלוהים", אף הדברים הללו הם שקר וכזב, שהרי שום דבר לא עלול להתהפך על ראשנו לפי החלטתו של אלהים, כי עולם כמנהגו נוהג. וגם אם יקרה איזה נס על-טבעי ביום מן הימים, הוא זמני, והוא לא ישנה את נוהג העולם הטבעי.
ורבנו קובע את ההשקפה הזו מפורשות במורה (ב, כט), ושוב עולה תמיהה כנגד רומין: מדוע הוא מכזב ומשקר? או שהוא אינו "מומחה" ו"בקי" כמו שהוא מתרברב, או שהוא משקר ביודעין כדרכם של המינים העֵרַבְרַבִים די בכל דור ודור, והנה מעט מדברי רבנו במורה שם:
"והעניין אשר אנו סובבים סביבו כבר נתבאר, והוא, שהפסד העולם הזה ושינויו מכפי שהוא, או שינוי דבר מטבעו והתמדתו כפי אותו השינוי, הוא דבר שלא נאמר לנו בו לשון נביא, וגם לא דברי חכמים [...] ומה שתמצא לכל החכמים תמיד והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי המשנה וחכמי התלמוד, הוא אמרוֹ: 'וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' [קה' א, ט], ושאין שם חידוש כלל ולא בשום סיבה [...] אבל אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו ויתמיד כפי אותו השינוי, מתוך זהירות בנסים, כי אף-על-פי שנהפך המטה לנחש ונהפכו המים לדם והיד הטהורה הנכבדה [הפכה] לבנה, ללא סיבה טבעית המחייבת זאת, הרי הדברים הללו ודומיהם לא התמידו ולא נעשה טבע אחר, אלא כמו שאמרו ז"ל: 'עולם כמנהגו הולך' [ע"ז נד ע"ב], זו היא השקפתי והיא הדעה הראויה לסברה [...] הנה נתבאר לך הדבר וסוּכמה השיטה, והיא, שאנו מסכימים עם אריסטו בחצי השקפתו, [כלומר:] וסבורים אנו כי המציאות הזו היא נצחית לעד כפי הטבע הזה אשר רצהו יתעלה, לא ישתנה ממנו מאומה כלל זולתי בפרטים על דרך המופת [הוי אומר, רבנו מסכים עם אריסטו שטבעו המדעי של היקום והבריאה לא ישתנה לעולם, למעט על דרך המופת ולזה אריסטו כמובן אינו מסכים] – ואף-על-פי שיש בידו יתעלה היכולת לשנותו כולו, או להעדירו, או להעדיר איזה טבע שירצה מטבעיו [וגם השקפה זו מנוגדת לדברי אריסטו]".
עוד אומר רומין: "והכל עלול להתהפך על ראשנו לפי החלטתו של אלוהים, שאינו מחויב לעולם לחוק כלשהו", ודברים אלה פשוט הזויים! ומה חשב לעצמו הכסיל הלזה? שאלהים מחויב לחוקים? וכי אלהים הוא חלק מן הבריאה החומרית כדי שהוא יהיה כפוף ונתון לחוקיה? ותמיהתו של רומין חושפת את מינותו, כי רק מי שסבור שאלהים הוא גוף, יעז להתקומם כנגד אלהים על כך שהוא מעז להסיר מעליו את חוקי הטבע... ובכלל, איך הוא מעז להתפרץ כך קמי שמיא? להתחצף כנגד ה' יתעלה שמו, ולהתרעם עליו מדוע הוא לא מחויב לחוקים?!
ואפילו בן כלפי אביו הביולוגי לא היה מעז לטעון: אבא, למה אתה לא כפוף לחוקים שלי? אפילו ילד קטן מבין שאבא הוא עניין חשוב ומכובד, ושאין להחיל עליו את הכללים והחוקים שנועדו אך ורק לילדים הקטנים. ומסכן אביו של רומין, שהרי אם רומין מעז להתקומם כך כנגד בורא-עולם, אין לי צל של ספק, שהוא העז הרבה יותר מזה בהתקוממוֹ על אביו מולידו המסכן.
עוד אומר רומין: "בניגוד לכך, התיאוריה בדבר קדמות העולם מלמדת כי ישנו טבע וישנה חוקיות [והתיאוריה הזו אינה מנוגדת לתורת משה]. העולם וחוקי הטבע הם נצחיים ואף אחד אינו יכול לשנותם. מדוע העולם קיים? כי הוא קיים, אף פעם לא היה אחרת, ולא ייתכן אחרת!". כלומר, גם בורא-עולם אינו יכול לשנות את חוקי הטבע, והכסיל הלזה מעז לייחס לבורא-עולם חוסר יכולת! ובמלים אחרות, מגרעת. ואין מגרעת אלא לחומר מוגבל שיש לו סוף וקץ לכוחו. לעומת זאת, בורא עולם, שאינו גוף ודמות הגוף, שום דבר לא נשׂגב מיכולתו.
ואחזור על דברי רבנו במורה (א, לו) אף שכבר ראינום בחלק הקודם, וכֹה דבריו:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
רומין ממשיך להתבוסס בשפלות מינותו, והנה המשך דבריו בספרו:
"לפי התנ"ך [...] גם אם נפרש איכשהו את סיפורי בראשית כמתארים התפתחות אבולוציונית, הרי שבסופו של דבר אלוהים, ככל-יכול, יכול היה לברוא ולעשות הכול גם מבלי להיזקק לחוקי האבולוציה. [...] האמונה בחידוש העולם מייתרת מבחינה תיאורטית את חוקי הטבע כולם [...] לפי מאמיני החידוש, העולם התחיל בגלל תנועת רצונו השרירותי של האל הכל-יכול".
ואין שום בעיה לפרש את תיאור הבריאה שבספר בראשית כמשלים וכראשי פרקים לתהליכי בריאה ארוכי שנים, ונכון גם הדבר שאלהים היה יכול לברוא את העולם בכל אופן שהיה רואה לנכון לבראו, גם מבלי להיזקק לחוקי מדע או אבולוציה אמיתיים או דמיוניים. אולם, שקר הדבר הוא שהאמונה בחידוש העולם "מייתרת [...] את חוקי הטבע כולם", שהרי עינינו הרואות שה' ברא את עולמו בכללים ובחוקים מדעיים משוכללים, והוא אף ציווה עלינו ללמוד ולהשׂכיל ולהתבונן בפעולותיו ובאופני בריאתו המשוכללים כדי שנלמד מהם להכיר את בוראנו!
גם נכון הדבר ש"העולם התחיל בגלל תנועת רצונו השרירותי של האל הכל יכול" (אף שניסוח הדברים של רומין הוא ניסוח מינות כפרני, שהרי רצון האל איננו 'נע' אלא מניע), אך לפי תורת משה ולפי השקפת חידוש העולם, אותו רצון ראשוני שאין אנו יודעים מאומה ביחס אליו כי נשׂגב מעמנו הדבר מאד-מאד – מאותו רצון ראשוני החל העולם להתפתח באופנים מדעיים משוכללים, כלומר, אותו רצון ראשוני הצית ואף מניע תהליכים מדעיים וטבעיים עצומים.
ורומין מתחיל בסיכום העניין ואומר כך:
"כללו של דבר, אם כן: המוטיבציה העומדת בבסיסו של המדע – מתן הסבר ליקום – אינה קיימת כלל מבחינתו של המאמין. מבחינתו של המאמין, ההסבר ליקום כבר קיים, והוא אחד ואין בלתו: אלוהים ורצונו החופשי והשרירותי. אין צורך ואין תועלת בחוקי טבע, ולמעשה אין בהם אלא לקלקל. אם ישנו טבע, אלוהים למה לי? המדע אפוא נוסד ומתקיים מתוך גישה אנטי דתית, הדוחה את השרירותיות ומקדשת את החוקיות והסיבתיות, דרכן היא מבקשת להבין את היקום. בין הפילוסופיה העומדת בבסיסו של המדע לאמונה הדתית לא ייתכנו בשום צורה לא חיבור ולא פשרה, ומאמציהם של אנשי 'תורה ומדע' בכיוון זה נידונו מראש לכישלון".
וכמובן שגם דבריו אלה של רומין הם שקר וכזב, שהרי חז"ל מורים לנו על ענף חכמה שלם שנקרא "מעשה בראשית", ובו השתדלו חכמים ע"ה ללמוד על אופני הבריאה של העולם, כפי הבנתם, וכפי התפתחות המדעים שהיו בימיהם. כלומר, האמת היא ההיפך מדברי רומין, מתן הסבר ליקום הינו אחת המשׂימות הנעלות ביותר של האדם הדתי, ואיך עליו לחתור להגעה ליעד הזה? באמצעות לימוד המדעים הסובבים אותנו כפי התפתחותם וכפי יכולת האדם. יתר-על-כן, בניגוד מוחלט לדברי המין השיכנז השקרן הלז, יש צורך גדול ואף תועלת עצומה בלימודי המדעים – שהרי באמצעות לימודם האדם לומד להכיר את מי שאמר והיה העולם, מהתבוננות בפעולות אנו למדים על פועל הפעולות, וכאמור זהו אחד היסודות היסודיים במשנת רבנו.
אולם, רומין אינו רק בור ועם הארץ, שהרי בור ועם הארץ שמתרברב להתפרץ קמי שמיא הינו גם רשע ושקרן, ואסביר: רומין אינו מסתפק בהזיה לפיה לפי תורת משה "אין צורך ואין תועלת בחוקי הטבע", אלא הוא מעז להוסיף ש"אין בהם [=במדעים] אלא לקלקל". כלומר, לפי תורת משה המדעים גורמים לקלקול האדם והאנושות. ובמלים אחרות, תורת ה' הינה תורה פרימיטיבית וחשוכה אשר שוללת את המדע והדעת וההיגיון! ממש כמו עבודה-זרה! ואם המדעים שאנו רואים לנגד עינינו ואין חולק על חשיבותם ורוממותם, כֹּה מתועבים בתורת ה', הרי שזו תורה שפלה וכעורה אשר מבקשת להמיט אסון ואף חורבן על האנושות כולה.
עוד שואל רומין בהתחסדות: "אם ישנו טבע, אלוהים למה לי?", ועל שאלה זו אשיב לרומין כך: הטבע הוא למעשה הביטוי המובהק לפעולותיו של אלהים, והטבע הזה נועד בראש ובראשונה כדי שנתבונן בו, וכדי שנלמד ממנו על פועל הפעולות, על מי שאמר והיה העולם – זו מטרתם המרכזית של המדעים, וכל שאר מטרותיהם, כגון קיום חיים תקינים ובריאים ונוחים, כל זאת לא נועד אלא לשרת את המטרה הגדולה והנעלה: לידע את ה' יתברך ככל יכולת האדם.
ולכן, המשך דברי רומין לעיל אף הם שקר וכזב: "המדע אפוא נוסד ומתקיים מתוך גישה אנטי דתית, הדוחה את השרירותיוּת ומקדשת את החוקיוּת והסיבתיוּת". רומין מבקש לרתום את המדע כקורדום לכפור ולהתקומם כנגד בורא-עולם, גם בשל שחץ ליבו הערֵל אשר אינו מסוגל להיכנע ורואה את עצמו מרומם ונשׂגב כאלהים, אך גם בשל בהמיוּתוֹ אשר מובילה אותו לעברי אשפתוֹת הזימה והתועבה, ורק ביטולה ובזיונה ודריסתה ורמיסתה ורציצתה של תורת משה, מאפשרוֹת לו לרומין ללכת בשרירות ליבו הוא, ולהיות חופשי ללכת בכל תועבות ליבו הרע.
ובדבריו האחרונים הוא ממשיך להתעיב ולהחציף ולהקדיח ולהעלות-חֵמה: "בין הפילוסופיה העומדת בבסיסו של המדע לאמונה הדתית לא ייתכנו בשום צורה לא חיבור ולא פשרה, ומאמציהם של אנשי 'תורה ומדע' בכיוון זה נידונו מראש לכישלון". האמנם? ובכן, פעולתו של רבנו הרמב"ם היא הראיה וההוכחה להצלחה כבירה! שהרי רבנו הרמב"ם חיבר נאמנה בין התורה לבין המדע והראה שלא רק שאין בהם שום סתירה, אלא שהמדעים הם אמצעי נעלה וחשוב מאין כמותו לקיים את מצוות התורה! ואיני מתכוון רק לכך שבלימוד מדעי הטבע האדם לומד להכיר את מי שאמר והיה עולם, אלא לכך שמתוך לימוד המדעים המכשירים, האדם לומד להבחין בין אמת לבין שקר, בין עבודה-זרה לייחוד ה', בין סגולת-הבל לבין אמונה טהורה! כלומר, ההיפך הגמור הוא הנכון, המדעים הכרחיים לפי תורת משה, כי רק בהם האדם יצליח להבין את התורה באופן המושׂכל והנכון, ולא יתדרדר להזיות מאגיות פגאניות אשר יוציאו אותו מן העולם, וכפי שאירע לרבותיו ולאבות-אבותיו הטמאים של רומין, חכמי-יועצי-אדום.
בהמשך דבריו רומין מתעתע באופן מאד מקומם, רומין טוען, שהעובדה שהרמב"ם זלזל מאד בכת המתכלמין, היא ראיה לכך שהרמב"ם זלזל בכל מדען דתי שמבקש למצוא סיבות מדעיות לתופעות טבעיות! והדברים הללו הם שקר וכזב, כי הרמב"ם לא זלזל בכת המתכלמין בגלל עצם העובדה שהם ביקשו למצוא סיבות לתופעות ולתהליכים טבעיים, אלא, הרמב"ם זלזל בכת המתכלמין מפני ששיטות המחקר שלהם היו משובשות לחלוטין, הרמב"ם זלזל בהם מפני שהם זיהמו את עולם המחקר הטהור בדמיונות ובהזיות! ממש לא כדברי רומין!
וכך מתארם רבנו בהקדמתו לאבות פ"א: "וכאן טעו כת ה'מתכלמין' הטעות המוזרה החמורה אשר עליה בנו יסוד הטעיותיהם בחלוקת המחויב והאפשרי והנמנע, שהם חשבו או דימו לבני אדם שכל המתדמה אפשרי, ולא ידעו שהכוח הזה מרכיב עניינים נמנעי המציאות"; וכן אומר רבנו במורה (א, עא): "שהם במקומות רבים הולכים אחרי הדמיון וקוראים אותו שכל".
ויתרה מזאת, רומין לא שם לב אך הוא סותר את עצמו מיניה וביה, שהרי בטענתו זו רומין אומר למעשה שהרמב"ם לא באמת כפר ביסוד חידוש העולם, ואסביר: אם הרמב"ם זלזל במדעני המתכלמין, וזאת בהתאם להשקפתה של תורת משה ביסוד חידוש העולם כפי שטוען רומין – הרי שהרמב"ם היה נאמן ליסוד חידוש העולם, הואיל וגם הרמב"ם זלזל במדעים ובחוקיות שיש במדעי הטבע, והיה סבור שכל העולם נברא ב"קפריזות השרירותיות של אלהים"!
ואנא שימו לב לדבריו הבאים, לפי רומין, "בחינת יחסו של הרמב"ם לדמות המדען הדתי כפי שהיא מצטיירת בידי הכלאם, היא ההוכחה החזקה ביותר לענייננו". כלומר, העובדה שהרמב"ם זלזל במדעני המתכלמין היא "ההוכחה החזקה ביותר" לכך שהרמב"ם כפר ביסוד חידוש העולם?! ההיפך הגמור! אם הרמב"ם זלזל במדענים אשר מבקשים למצוא סיבה ותכלית לתופעות ולתהליכים טבעיים, זו דווקא הראיה לכך שהרמב"ם היה נאמן ליסוד חידוש העולם לפי הבנתו המעֻוותת של רומין! שהרי לפי רומין יסוד חידוש העולם בז למדעים!
"זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב" (תהלים נח, ד).
לכל תעתועיו והזיותיו הללו רומין מביא כמה ראיות בודדות מדברי הרמב"ם במורה, אולם, דווקא מתוך המובאות שהוא מצטט (מתרגומו הצרפתי העילג של תיבון כמובן), עולה האמת שהצגתיה בפניכם, דהיינו: א) הרמב"ם זלזל בכת המתכלמין לא בגלל עצם העובדה שהם חקרו ובדקו אלא מפני שהם הפכו את הדמיון לשכל; ב) וכן שתורת משה חותרת תמיד לידע את האמת המדעית אם הדבר ניתן, ורק כאשר הדבר לא ניתן משיבים: "כך רצה" או "כך גזרה חכמתו". הבה נעיין בקטעים שרומין מעתיק מן המורה, וכך אומר רבנו במורה (א, עג):
"הם סבורים כי כל העולה בדמיון ייתכן מבחינת הַשֵּׂכֶל, כגון שייעשה כדור הארץ גלגל סובב, וייעשה הגלגל כדור הארץ, ותיתכן אפשרותו מבחינת השכל. [...] [וכן] אמרוּ: וכך כל דבר מן הנמצאים הללו שאנו רואים, היות דבר מהם גדול מכפי שהוא או קטן, או בהיפך מכפי שהוא מצוי בתארו ומקומו, כגון שיהיה אחד האדם כגודל הר עצום בעל ראשים רבים מרחף באוויר, או שֶׁיִמָּצֵא פיל בגודל פשפש ופשפש בגודל פיל, כל זה אמרוּ ייתכן אצל השכל, ועל דרך זו מן ההיתכנות יהיה כל העולם [...] מבלי להביט לתיאום המציאות עם ההנחות שלהם – לפי שהמצוי הזה לדבריהם [=כל נברא], שיש לו צורות ידועות ושיעורים מוגדרים ומצבים חיוביים בלתי משתנים ולא מתחלפים, אין הווייתם כך אלא על דרך הנוהַג, כמו שנוהַג המלך שאינו עובר בחוצות העיר אלא כשהוא רוכב ולא נראה מעולם כי אם כך, ואין מן הנמנע אצל השכל שיהלך רגלי בעיר, אלא הדבר אפשרי בלי ספק וייתכן היותו, כך אמרוּ: היות הארץ נעה למרכז והאש אל-על, או היות האש שורפת והמים מצננים, אינו אלא מהלך נוהֵג, ואין מן הנמנע בשכל שישתנה נוהַג זה ותצנן האש ותנוע למטה כשהיא אש, וכן יחמם המים וינוע למעלה כשהוא מים, ועל-פי-זה נבנה כל העניין [=כל מגדל הזיותיהם הרעוע של המתכלמין הטיפשים]".
ובכן, אני כבר מתבייש להסביר את דברי רבנו, שהרי הדברים כל-כך פשוטים וברורים: רבנו הרמב"ם בז לכת המתכלמין מפני שהם הִפנו עורף ליושר העיון ולמחקר המדעי הטהור – ואיך העלה רומין על דעתו לתעתע ולכזב שֶׁמִן הדברים הללו מוכח שהרמב"ם זלזל ב"מתכלמין" בגלל שהוא-הרמב"ם בז ותיעב את המדעים? וזו הזיה שבלתי ניתנת להבנה, ואין לי ספק, שהשימוש בתרגומו העילג והעקוש של תיבון שם, שהוא מאד כבד ולא ברור, סייע לא מעט לרומין בתעתועו הלז... ולא כי הדברים שאמרתי לא עולים גם מתרגומו של תיבון, אלא מפני שתרגומו כֹּה מייגע מסורבל ומאוס, עד שרומין פשוט סומך על-כך שהקורא יתייאש מלקרוא ומלהבין, ופשוט יסמוך על רומין שכך אכן עולה מדברי רבנו לפי תרגומו העלוב של תיבון...
והנני מזכירכם, לפי רומין, זוהי "ההוכחה החזקה ביותר" לכך שהרמב"ם בז למדעים, וכן לכך שלפי יסוד חידוש העולם ותורת משה, אין חוקיות במדעי הטבע וכל העולם נברא אך ורק לפי "הקפריזות השרירותיות של אלהים" – ואם ההוכחה החזקה ביותר של רומין הינה התעיה אירופית כל-כך עלובה ונחותה ורקובה, מהי אם-כן רמתו האינטלקטואלית של רומין?
ושימו לב לעומק שקיעתו של רומין בסכלות הרותחת, והנה המשך דבריו שם:
"ואמנם, הבוז שרוחש הרמב"ם למדען דתי כזה [כלומר למדען דתי שבכל זאת מתעקש למצוא איזו חוקיות בטבע] אינו מוטל בספק. הוא כותב על הכלאם 'שהם ביטלו טבע המציאות ושינו בריאת השמים והארץ, בחושבם שבהקדמוֹת ההם יביאו מופת על היות העולם מחודש'".
ובכן, הבה נעיין בקטע שאותו מצטט רומין, וכֹה דברי רבנו במורה (א, עו):
"שהם ביטלו טבע המציאות ושינו התכונה הטבעית של השמים והארץ, בְּדַמּוֹתָם שבאותן ההקדמוֹת יוכח שהעולם מחודש. והרי את חידוש העולם לא הוכיחו" וכו'.
כלומר, כל טענתו של הרמב"ם בעניין זה כנגד ה"מתכלמין" היא שהם הרסו את מדעי הטבע, וניסו, באמצעות דמיונות והזיות שקראו להם "מדעים", להוכיח את יסוד חידוש העולם, וגרמו בזה נזק עצום לעצם הדבר שאותו ביקשו להוכיח, דהיינו ליסוד חידוש העולם. וכבר הרחבתי בכל העניין הזה לעיל במאמר זה, במקור החמישי, והשישה-עשר, והשניים-ועשרים.
נמצא שאין שחר לטענתו של רומין, לפיה יש ללמוד מהקטע האחרון שציטט על-כך שהרמב"ם בז ל"מדען הדתי" – דהיינו שהרמב"ם בז למדעים מפני שלפי תורת משה אין שום חוקיות בתופעות ובתהליכים הטבעיים, וכאמור, רומין לא שׂם לב שבתעתועו הלזה הוא למעשה מודה שהרמב"ם לא היה כופר – שהרי לפי רומין, הרמב"ם זלזל במדעים ובחוקיותם, ולפי רומין, כל האוחז ביסוד החידוש בהכרח מחויב לזלזל במדעים ובחוקיותם, מכיוון שלפי יסוד החידוש הקב"ה ברא את העולם ב"קפריזות שרירותיות", ולא באופנים מחוכמים ומשוכללים. קצרו של דבר, גם לפי עיוותו המחריד והמקומם של רומין את יסוד חידוש העולם ואת תורת משה, עדיין רבנו הרמב"ם לא היה כופר, לא ביסוד חידוש העולם, ולא בהשקפותיה של תורת משה...
בהמשך, רומין מצטט התקפה נוספת של הרמב"ם על המתכלמין, מתוך המורה (ג, כה):
"אבל הכת הזו מבעלי העיון אשר חשבו [=שגו לחשוב] שאין ה' עושה דבר בגלל דבר אחר, ואין שָׁם סיבות ולא מסובבים, אלא כל מעשיו כפי הרצון [דהיינו רצון שרירותי ללא תכלית], ואין לדרוש להם תכלית ואין לומר: 'מדוע עשה זה?', אלא, כל אשר יחפוץ יעשה ואינו תוצאה של חכמה – הרי יהיו מעשי ה' אצל אלו נכללים בחלק ההבל [...] אבל אלה שאמרו כי כל מעשי ה' לא כֻּוונה בהם תכלית מסוימת, הביאם לידי כך הכרח [...] ובהכרח אמרוּ דברי כל מי שמודה בחידוש העולם, שהוא כך רצה לא לסיבה אחרת [דהיינו הם אמנם מודים ביסוד חידוש העולם, אך תשובתם אינה כתשובת תורת ה': 'כך גזרה חכמתו', אלא: 'לא לסיבה אחרת', כלומר לשיטתם רצונו הינו 'קפריזות שרירותיות'], וממשיכים עקרון זה בכל פריטי העולם, עד שאינם מודים כי נקב הענבית [קשתית העין] ושקיפוּת הקרנית כדי שיעבור הרוח הרואה למען ישיג מה שישיג, אלא אינם עושים את זה סיבה לראייה כלל. ולא ניקבה שכבה זו ונעשית אשר עליה שקופה בגלל הראייה, אלא כך רצה, ואף-על-פי שהראייה הייתה אפשרית בהיפך זה".
ובכן, לפי הכת הזו שנזכרה, כל מעשי ה' הינם "קפריזות שרירותיות", והרמב"ם אכן שולל את שיטתם באמרוֹ שהיא הזיה מוחלטת: "הרי יהיו מעשי ה' אצל אלו נכללים בחלק ההבל". ורבנו ממשיך ומסביר מה גרם לאותה הכת לשגות בהזיה הזו: רבנו מסביר, שאותה הכת היא מן הכיתות שסוברות את יסוד חידוש העולם, ואין תורת משה נכללת בהן בדברי רבנו כאן (וכפי שהוּכח וכפי שיוּכח עוד לקמן), שהרי בשונה מתורת משה תשובתם אינה "כך גזרה חכמתו", אלא "כך רצה לא לסיבה אחרת", דהיינו לפי שיטתם העובדה שהקב"ה החליט לברוא את העולם בשלב מסוים, וכן שהוא החליט לברוא את עולמו באופנים מסוימים דווקא, אינה מעידה על מקור של חכמה, אלא, שני העניינים הללו נובעים מ"קפריזות שרירותיות של אלהים".
לאחר הדברים האלה רבנו מסביר, שאת העיקרון המשובש שלהם, לפיו רצונו של הקב"ה הינו רצון שרירותי-קפריזי, הם החילו על כל פריטי הבריאה, כלומר על כל פרט ופרט מן הנבראים הם אומרים: "כך רצה לא לסיבה אחרת", דהיינו אין תכלית ואין חכמה בשום בריאה מן הנבראים, אלא הכל נובע מרצון קפריזי-שרירותי, ומגחמות אקראיות נעדרות חכמה ודעת.
לאחר שרומין מצטט את דברי רבנו ומסיח את דעת הקורא להסבר מדעי בעניינֵי קשתיות וקרניות (כדי להראות שהוא בקי בעניינֵי מדע, כך שגם אם הקורא יתהה על 'ראיותיו' החלושות הוא בכל זאת יקבל אותן מכוח סמכותו 'המדעית' המופלאה), הוא אומר כך: "הרמב"ם מודה מיד ביושר כי 'כבר נמצאו אצלנו קצת פסוקים שמשמעם בתחילת העיון זה העניין'". כלומר, הוא מתאר את מי שכופר בתורה וביסוד חידוש העולם כאדם "ישר", שהרי הרמב"ם "מודה ביושר", שגם פסוקי התורה מודים לכך שהקב"ה ברא את עולמו ומנהלוֹ באופן קפריזי...
ברם, כפי שנראה לקמן, וכפי שאפילו מופיע לעיל בציטוט שרומין מביא, אין זה אלא "עיון ראשון", דהיינו התבוננות שטחית ובלתי מעמיקה בפסוקים, ועל אותה ההתבוננות השטחית והבלתי מעמיקה רובין מעז לומר שהיא המסקנה הסופית שבה הרמב"ם "מודה ביושר"...
והנה לפניכם דברי הרמב"ם שם, אשר גם רומין מצטט את רובם הגדול, וכֹה דברי רבנו:
"ויש למצוא גם אצלינו כמה מקראות שמראה פשוטם בעיון ראשון עניין זה [=ורומין הצרפתי אפילו אינו מבין את המושג 'עיון ראשון', ללמדנו שהוא כסיל רברבן ובהמי], כגון אמרוֹ: 'כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה' [תה' קלה, ו], וכגון אמרוֹ: 'וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ' [איוב כג, יג], וכגון אמרוֹ: 'וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה' [קה' ח, ד]. ועניין מקראות אלו ודומיהן [הוא,] שהדברים שה' רוצה בהם נעשים בהחלט, ואין שָׁם [=במציאות] מעכֵּב שיעצור בעד הפעלת חפצו, אלא שהוא יתעלה אינו חפץ כי אם האפשרי, ולא כל אפשרי, אלא כל מה שמחייבת חכמתו שיהיה כך [כלומר כל מעשי ה' בחכמה!] [...] וזו היא השקפת כל בעל דת, וגם השקפת הפילוסופים, וכך השקפתנו אנו. כי אנו [ההולכים בתורת משה], עִם מה שאנו בדעה שהעולם מחודש, הרי כל חכמינו ומלומדינו אינם סוברים כי זה בסתם רצון בלבד [דהיינו ברצון קפריזי נעדר דעת וחכמה], אלא אומרים כי חכמתו יתעלה, אשר נעלם ממנו השׂגתה, חייבה מציאות העולם הזה בכללותו בהכרח בזמן שנמצא, ואותה החכמה עצמה אשר לא תשתנה חייבה את ההעדר לפני שימָּצֵא העולם. תמצא עניין זה חוזר הרבה בדברי חכמים בפירוש: 'את הכל עשה יפה בעתו'.
וכל זה בריחה ממה שצריך לברוח ממנו, והוא שיעשה העושה מעשה שאין מכֻוון בו תכלית כלל [=וזה לא יעלה על הדעת קמי שמיא]. וכך דעת המון חכמי תורתנו, ובכך דיברו בפירוש נביאינו [כלומר גם לפי מסורת הנביאים הכל נברא בחכמה משוכללה!], והוא שפרטי המעשים הטבעיים [=הנבראים] כולם עשויים בחכמה, סדורים וקשורים זה בזה, וכולם סיבות ומסובבים, ואין מהם מאומה הבל ולא שׂחוק ולא בטל, אלא מעשי חכמה מופלגה. כמו שאמר: 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ', ונאמר: 'וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה' [תה' קד;לג], ונאמר: 'יְיָ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה' [מש' ג] וזה חוזר הרבה אין ראוי לסבור הֶפְכּוֹ [...]
ודע, כי אשר הטילו על עצמם זָרות זו [=הכיתות שאחזו בחידוש העולם], עד שנעשו מעשיו יתעלה בעיניהם כעין מעשי ההבל אשר אין בהם כוונה לתכלית כלל, לא ברחו מלעשותם תוצאה של חכמה, אלא כדי שלא יבוא הדבר לאמירה בקדמות העולם, לפיכך חסמו את הדרך לכך [=היה נדמה להן שאם יודו שה' פועל בחכמה יחייב הדבר את הקדמות]. וכבר הודעתיך השקפת תורתנו בזה, ושהיא אשר ראוי להיות בה בדעה, כי אין זָרוּת באומרֵנו שכל הפעולות הללו מציאותן והעדרן תוצאת חכמתו יתעלה, ונעלם ממנו [מבני האדם] הרבה מאופני החכמה במעשיו. ועל השקפה זו נבנית תורת משה רבנו כולה, ובה פתחה: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד', ובה סיימה: 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ' וגו' [דב' לב, ד]. דע זאת, וכאשר תעקוב אחרי השקפה זו וההשקפה הפילוסופית [...] בכל הפרקים שקדמו במאמר זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא ביניהם מחלוקת כלל בשום דבר מפרטי המציאות כולה, ולא תמצא מחלוקת אלא במה שביארנו מקדמוּת העולם לדעתם, וחידושו לדעתנו. והבן זה".
ואיני רואה צורך להסביר מאומה, כי דברי רבנו מאירים ומזהירים, אין בהם אפילו רמז ולוּ קלוש להזייתו של רומין לפיה רבנו כפר ביסוד חידוש העולם ואחז בהזיית הקדמות של אריסטו. ומהי בכל זאת הראיה שאותה מביא רומין מדברי הרמב"ם הללו כדי ללמד על-כך שרבנו כפר ביסוד חידוש העולם, ואחז בסתר ליבו בהזיית הקדמות אשר הורסת ומחריבה את כל יסודות תורתנו, ואשר לפיה מעמד הר סיני כלל לא התקיים, ועם-ישראל לא יצא ממצרים, ולא ניתנה לנו תורה-אמת משובבת נפש וכו' וכו' – ובכן, לא תאמינו, רומין קובע שהרמב"ם כפר ביסוד חידוש העולם ואחז בהזיית הקדמות של אריסטו, מפני שהרמב"ם אומר לעיל: "ודע [...] דע זאת [...] והבן זאת", לפי רומין המלים הללו מורות באופן ברור ומוחלט על-כך שהרמב"ם כפר בסתר-ליבו ביסוד חידוש העולם ואחז בהזיית הקדמות הממאירה, ואם אינכם מאמינים הנה לפניכם דבריו: "כשהרמב"ם חוזר על ביטויים כמו 'ודעהו', 'והבן זה', רואים זאת המפרשים בדרך כלל כרמז או קריצה לכך שהדברים אינם כפשוטם, וקיימת כאן התחכמות כלשהי". ובכן, יצא מרצע המינות מן השק הסרוח של רומין, הוא לא באמת מביא ראיות מדברי רבנו לכך שהרמב"ם כפר כביכול ביסוד חידוש העולם, הוא מביא ראיות מדברי פרשני המינות של הרמב"ם, בעיקר אלה שגדלו בצרפת הממאירה, לכך שהרמב"ם היה כופר בחידוש העולם! ומהי ראָייתם של פרשני המינות הללו? שהרמב"ם אמר: "ודע [...] דע זאת [...] והבן זאת"!
פשש... שמעתם? איזו ראיה מדהימה, וראיה זו כל-כך משמעותית וכל-כך עצומה בעיני רומין, עד שראוי לכפור ביציאת מצרים, במעמד הר-סיני, בכל התורה-שבכתב, בכל קבלת התורה-שבעל-פה, בכל דברי הנביאים, בכל דברי הכתובים, ובכל דברי החכמים ע"ה – וכל זאת למה? כי הרמב"ם אמר במורה: "ודע [...] דע זאת [...] והבן זאת"! פשוט לקרוא ולא להאמין. ולא לחינם רבנו אמר: "ודע [...] דע זאת [...] והבן זאת", כי הוא הבין שיש כסילים נבערים אשר יתפתו אחרי יצרם הרע ואחרי הקפריזות הבהמיות שלהם, ויחפשו להרוס את תורת משה. ולכן רבנו מזהיר: "ודע [...] דע זאת [...] והבן זאת", כדי ללמדנו על חשיבות הדברים שרבנו אומר לעיל, כי בהם, ולא רק בהם כמובן, רבנו מאיר באורו ומכה בסנוורים את הולכי החשֵׁכים.
והנני שב ומזכירכם, לפי רומין, ההזיה המגוחכה הזו שלו היא "ההוכחה החזקה ביותר" לכך שהרמב"ם כפר ביסוד חידוש העולם ואחז בהזיית הקדמות של אריסטו, נא לרשום לפניכם. ואם תוסיפו ותתמהו ומה גרם לרומין להיכשל ולהיחבל בטמטום כל-כך עלוב ופרימיטיבי? ובכן, רבנו כבר לימדנו ששאיפותיו הבהמיות של רומין הן-הן שגרמו לו, וככל שההזיה שממנה מביא הכסיל לכסילותו מגוחכה ועלובה יותר, כך סטייתו של הכסיל אחרי התאוות והזימות גדולה יותר – שהרי רק סטייה חריפה מאד אחרי התאוות והזימות מסוגלת לעוור עד-כדי-כך את עיני הכסיל, לומר דברי הבל ורעות רוח, ולרוממם לאמת מוחלטת שהיא "החזקה שבראיותיו".
והנה דברי רבנו בעניינו של רומין ודומיו במורה (ב, כג):
"וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".
רומין ממשיך להתפלפל, להיכשל ולהיחבל, ומנסה לכפות את הזיותיו על דברי רבנו, אך כבר איני רואה צורך גדול לדון בדברי הכסיל בזה, שהרי את העיקר ראינו והוא את "ראיותיו" מדברי רבנו, רומין חותם את דבריו בעניין ה"הוכחה החזקה ביותר" שלו לכפירתו, בדברים הבאים:
"נותר מקום רב לחשד [=וכי מותר לחשוד בכשרים? וכל-שכן בחכמים!] שמא בליבו קיבל הרמב"ם דווקא את גישת הקדמות והחוקיות האריסטוטלית. השילוב הבלתי אפשרי שמנסה הרמב"ם לערוך בין חידוש, דהיינו שרירותיות, לחוכמה, דהיינו חוקיות, אינו אלה הדרך שהוא בוחר כדי לרמוז לקורא על חוסר התוחלת שבאמונת החידוש ונכונותה של גישת הקדמות".
וכבר הסביר רבנו היטב שמשמעות יסוד החידוש כלל איננה שרירותיוּת, אלא חכמה מופלאה, ועצם התשובה של הרמב"ם לשאלות הקמאיות של הבריאה מורה על כן: "כך גזרה חכמתו". ולכן כלל לא מדובר כאן בשילוב "בלתי אפשרי" כדברי רומין, אלא בשילוב מושׂכל מאד, לפיו כל מעשי הבורא בחכמה מופלאה, אלא שבעניינים העמוקים שאין אנו מבינים, אנו אומרים: "כך גזרה חכמתו", כלומר כך קבע ה' יתעלה בחכמתו המופלאה אשר לעולם לא נגיע עד חקר אמיתתה, וכבר איני צריך לשכנע בזה, שהרי דברי רבנו לעיל מורים על כך באופן ברור.
ואצרף לדיון בעניין הזה קטע נוסף מדברי רבנו באותו הפרק שאנו דנים בו (ג, כה), קטע שאותו משום מה רומין לא ציטט בדבריו, ויש כמו קטע זה עוד קטעים דומים לרוב בכתבי רבנו:
"ואחר ביאור זה אומר, שאין מקום לבן דעת לומר כי דבר ממעשה ה' בטל או הבל או שחוק. אבל לפי השקפתנו אנו, כל הנוהים אחרי תורת משה רבנו, הרי מעשיו כולם טובים וחשובים. אמר [בר' א, לא]: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' [=כל אשר עשה טוב מאד, דהיינו בחכמה מופלאה, כולל עצם בריאת היקום והאופן שבו בראוֹ], שכל מה שעשה יתעלה בגלל איזה דבר, הרי אותו המעשה הכרחי במציאות אותו הדבר המכֻוון, או מועיל מאד.
למשל, תזונת החי הכרחית לקיומו, ומציאות העיניים לו מועילים מאוד בקיומו, ואין הכוונה במזון אלא קיום החי זמן מסוים, ואין מטרת החושים אלא התועליות הנמצאות לחי בהשגותיהם ['כלומר הראות להשיג דברים הנראים, והריח להשיג דברים המוּרָחִים, וכך כל השאר' (קאפח)]. וכך היא גם ההשקפה הפילוסופית, שאין בכל הדברים הטבעיים מאומה על דרך ההבל, כלומר: כל מה שאינו מלאכותי [=כל מה שלא נעשה במלאכה, דהיינו בידי אדם] הרי הם כולם פעולות, הכוונה בהן תכלית מסוימות, בין שידענו תכליתן או שלא ידענו".
ורבנו מרחיב בזה גם בהקדמת פירושו למשנה, ראו: "תכלית הבריאה והנבראים".
"הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ [...] וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא [ואכן הגיעה אליהם שואה] עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם" (יש' י, א–ג).
***
אסיים חלק זה ביסוד תחיית-המתים. לפי רומין, הרמב"ם שיקר וכפר גם ביסוד תחיית-המתים. לשיטתו, "מאמר תחיית המתים" הינו "חיבור להמונים", ובמלים אחרות, רומין משתחץ, שוב. ראייתו לכך שהרמב"ם כפר ביסוד התחייה היא מכך שהרמב"ם ראה בגופניוּת ובחוש המישוש חרפה גדולה. ברם, להבנתי, גם אם הרמב"ם תיעב את הגופניוּת והחושניוּת, וראה בהן דבר שפל, כפי שהן אכן, אין לי ספק שהוא לא היה מתנגד לשוב לעולם-הזה ולראות בעיני הבשר בשוב ה' ציון, בשׂמחת הצדיקים, ובמפלת הרשעים הארורים שעינו את עמֵּנו אלפי שנים.
היש שמחה גדולה מזו?! ואף ששמחת הנפש בהשׂגת ה' יתעלה שמו היא דבר נעלה מאד, הרי ששמחת הצדיקים בפרסום צדקת דרך האמת בעולם היא שמחה נשׂגבה מאד, ואשמח מאד לחזור לעולם-הזה כדי לראות כיצד מתפרסם בכל העולם שרשעים מלעיבים ומתעתעים כמו רומין ודומיו, ועוד רבים מאד כמותו, הופכים לדיראון עולם. ואהיה מן הראשונים להשחית את קברו של רומין ורש"י-שר"י וכל המינים הארורים שהרסו את דתנו. כמו כן, אשמח לחיות שוב בעולם-הזה, כאשר האמת איננה נעדרת, והארץ מְלֵאה דעת את ה' כמים לים מכסים.
לא אוותר על כך בשום פנים ואופן. גם אם אצטרך לשוב לבשר לתקופה מסוימת. ואין לי ספק שהקב"ה מסוגל להשיבני לעולם-הזה מבלי שיהיה בדבר צער לנפשי, כי איני רואה בשׂכלי חזות הכל, והנני מבין שיש דברים רבים שנשׂגבים משׂכלי האנושי המוגבל, וכבר הרחבתי בזה במאמר: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם", ואחתום בדברי ישעיה (סו) ודניאל (יב):
"וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר", "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם".
בתמונת שער הרשומה: וולטר רתנאו, מין גרמני שחצן ורברבן שבז לתורת ה', בשנת 1922 היה שר החוץ היהודי הראשון של גרמניה עד שנרצח על-ידי פעילי ימין קיצוני, קציני צבא לשעבר.
Comentarios