האם יש לחתור לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש? ומי יבנה את בית-המקדש השלישי? האם אנחנו מצֻווים לבנותו או שמא עלינו להמתין עד שהוא ירד מהשמים? ובכן, מפירוש רש"י למסכת ברכות (ט ע"ב) עולה, שאין לפעול לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי לפי רש"י-שר"י, ממלכת כהנים וגוי קדוש הינה חלקם ונחלתם של עם-ישראל בחיי העולם-הבא!
וכך נאמר בגמרא שם: "אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי-ישראל, ולא לקראת מלכי-ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי-גויים, שאם יזכה – יבחין בין מלכי-ישראל למלכי-הגויים". ושם פירש רש"י: "שאם יזכה – לעולם-הבא [=רק אז תחזור המלכות לישראל] לראות גדולתן של ישראל". נמצא, ששיבת המלכות לישראל בימות-המשיח תהיה לפי רש"י בעולם-הבא! ובמלים אחרות, אין מה לחתור אליה כי היא כלל לא תתרחש כאן בעולם-הזה!
והנה לפניכם דברי רבנו בעניין הכופרים בימות המשיח בעולם-הזה:
"והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמֶּת שיבוא ואין לומר שנתאחר [כל-שכן שאין לומר שיבוא רק בעולם-הבא], [אלא] אם יתמהמה חכה לו. ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים: תפוח דעתן של מחשבי קצין. ולהאמין בו מן הגדוּלה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על-ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו [=כגון המתעה את הרבים שהמשיח יבוא אך ורק בחיי העולם-הבא] הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם נצבים. [...] וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
בדברי רש"י יש לא רק כפירה ביסוד מיסודות הדת, וכפירה בתורת ה'-אלהים-אמת אשר מְצַוָּה עלינו במפורש לחתור בעוז לכינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש בעולם-הזה – יש בהשקפתו זו גם הוראה הלכה-למעשה לחדול מכל שאיפה וכמיהה לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש!
ומצאנו מקום נוסף שבו רש"י קובע באופן חד-משמעי שאין לפעול לכינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולא רק זאת, מדבריו אף עולה שיש לשבת בחיבוק ידיים ולא להתכונן ולא לעשות שום פעולה לכינון בית-המקדש השלישי! שהרי בפירוש רש"י למסכת סוכה (מא ע"א) הוא כותב כך: "אבל מקדש העתיד שאנו מצפין [=בית-המקדש השלישי] בנוי ומשוכלל הוא [=אין צורך לבנותו, כי הוא] ייגלה ויבוא משמים, שנאמר: 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ' [שמ' טו, יז]".
וזו עוד הזיה מבית מדרשו של רש"י-שר"י וחבר מרעיו המינים, אשר גרמה למיליוני יהודים להשתקע ולשקוע בגלות הנוצרית הארורה, גדושת התאוות והתועבות, שהרי בדברי רש"י יש גושפנקא לאהבת-הגלות, כי הקב"ה טרם הוריד את בית-המקדש מן השמיים... ויש בדבריו גם הגשמה, שהרי לפי רש"י הקב"ה הוא זה שיבנה את בית-המקדש השלישי, והראיה לכך היא מן הפסוק: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". ובמלים אחרות, אם המקדש ירד באופן פשטני מן השמים, הרי שכל העניינים הנדונים הינם עניינים פשטניים, ומן ההכרח להוסיף ולפרש באופן פשטני גם את הפסוק "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" כאילו שה' יתעלה יבנה אותו במו "ידיו"...
רבנו, בניגוד גמור לרש"י, חקק את כל "הלכתא למשיחא" כהלכה-למעשה. כמו כן, רבנו תיאר בפרוטרוט כיצד יש לבנות את בית-המקדש ואת כל הדינים הנוהגים בו. כלומר, לדעת רבנו עלינו לחתור כל העת וללא לאות לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, לחתור ולא להרפות. זאת ועוד, מפסק רבנו וחז"ל ש"אין בין ימות המשיח לימינו אלא שעבוד מלכיות בלבד" עוד עולה בבירור, כי המציאות הטבעית לא תשתנה בימות-המשיח, לא יֵרד שום מקדש מן השמים, ומה שישתנה הוא אך ורק שאיפתו של עם-ישראל לממש את ייעודו לתכן תבל במלכות שדי.
נחזור לרש"י-שר"י הטמא, פירושו של רש"י הצרפתי חונק אפוא את שאיפת הייעוד, את הרצון, הכמיהה והכיסופים להיטיב את דרכינו ומעללינו ולכונן את בית חיינו – את בית-המקדש, הוא למעשה מצדיק ומכשיר את העוון החמור ביותר מכולם, העוון שעליו נחתם גזר-דינם של דור המדבר ודור השואה לכליה, והוא: שנאת ארץ-ישראל ואהבת הגלות זימותיה וטומאותיה.
ואין לי צל-של-ספק שהתקלה הגדולה והחמורה הזו יצאה תחת ידו בשל אהבת התאוות והשקפות הגויים: ובילדי נכרים ישׂפיקו, אשר גרמו לו בסתר לבו להשתוקק לגלוּת ולתועבותיה. ולא פחות מאהבתו את הגלות, הוא הנציח את ההזיה הזו כי הוא ידע במודע או בתת-המודע, שביום שעם-ישראל ישוב לארצו ולאלוהיו תתגלה סכלותו ומינותו במלא חרפתה וטינופה. כי ביום ההוא הבטיח לנו ישעיה הנביא ע"ה, שהארץ תימלא דעה את ה' כמים לים מכסים.
ובדיוק מן הסיבה הזו המינים וצאצאיהם בימינו מתנגדים לכל פעולה שמקרבת את בניין בית-המקדש, הם אמנם מתָרצים זאת בשקריהם שלא "להרגיז" את הגויים, כאילו אנחנו עדיין נמצאים בשטעטל הפולני הנגעל והארור, ובכל עת הגויים הצוררים עלולים לאלץ אותנו בכוח לעלות צפופים וחנוקים לרכבות השמד וההשמדה – וכך באמת סבר הטמא מנחם-המן שך, אשר סבר שבכל רגע עלולה להתרחש שואה נוספת! אולם, הסיבה האמיתית להתנגדותם היא, מפני שהם יודעים היטב שברגע שאוֹר המקדש והאמת יזרח ויתפשט, הוא יגרש את חושך הבערות, הסכלות והמינות שהם החדירו, זיהמו, השליטו וכפו על דת משה, ורשעותם וכסילותם, וכל הזיותיהם ותעתועיהם יתגלו ויֵחשפו לעין כל, כמו השמש המאירה בשמים.
ובמלים אחרות, המינים וצאצאיהם מתנגדים לכל פעולה שתקָרב אותנו לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש משום "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יח' כו, ב), וכדרש חז"ל במסכת פסחים (מב ע"ב) על אדום: "אם מלֵאה זו – חרֵבה זו, ואם מלֵאה זו – חרֵבה זו". כלומר, ככל שנתקרב לדרך האמת ולכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש – כך תחרב דרך השקר וההתעיה של המינים וצאצאיהם יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי ארץ אדום. וזו גם הסיבה שרבים מהם מתנגדים התנגדות חריפה ונחרצת ל"ציונות" ואף שונאים את ארץ-ישראל ואת צבא-ההגנה-לישראל שנאה עזה: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל" (במ' לב).
דוגמה בולטת להתנגדותם זו באה לידי ביטוי ב"איסור החמור" שלא לעלות להר-הבית, אף שידוע שכל האיסור להיכנס טמאי מתים הוא לפנים מן החֵיל, כך שאין שום בעיה לעלות להר-הבית, תוך שמירה על מרחק ביטחון ממקומו המשוער של בית-המקדש. ויש לעליה הזו חשיבות גדולה בעיניי, כי הָראינו לדעת, שכל הישג שהושג בארץ-ישראל, הושג באמצעות פעולות קטנות ועקביות, זו אחר זו, עד שהצלחנו להגיע להישגים ולקבוע עובדות בשטח.
והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (יא, א–ו):
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נידחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו [=משפטי האמת והצדק] כשהיו מקודם. ומקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר: 'וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ... וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ' וכו' [דב' ל ג–ה]. ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על-ידי כל הנביאים. [...] אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים [כגון רש"י-שר"י וחבר מרעיו]" וכו'.
"וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְיָ הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי [...] וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם" (יש' סה).
כל הטענות שאוסרות לעלות להר אינן רלבנטיות
כתבתי לעיל "שאין שום בעיה לעלות להר-הבית, תוך שמירה על מרחק ביטחון ממקומו המשוער של בית המקדש", ובכן, הדברים הללו נאמרו כמענה להזייתם של המינים וצאצאיהם אשר אוסרים לעלות להר-הבית, שהרי ניתן לעלות להר-הבית תוך שמירה על קדושתו. ברם, לדעתי אין שום בעיה לעלות להר-הבית ואפילו למקומו המשוער של בית-המקדש, ואסביר:
כל הטענות אשר אוסרות לעלות להר-הבית אינן רלבנטיות, מפני שאנחנו במצב של מאבק ומלחמה על השליטה בהר-הבית. ומכיוון שכך, כל ענייני הטומאה והטהרה וכן כל ענייני זיהוי מקום המקדש וכל שאר הטענות כלל אינן רלבנטיות, כי ברור שכולן בטלות ומבוטלות עד שנשיב את הר-הבית לשלטון גמור ומוחלט של ישראל והמאבק יוכרע לטובת עם-ישראל.
ובדיוק על כגון זה נאמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", וכמו שרבנו פוסק בתשובה (סימן רנו): "ואנחנו אומרים באיסורי תורה: 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ' [תה' קיט, קכו]".
לפיכך, מצוה גדולה ורבה היא לעלות להר-הבית, ואין שום צורך לטבול במקווה או במעיין מים חיים ואפילו לא ליטול ידיים! ולדעתי אף יש להורות לכתחילה שאין לטבול כדי שלא יתרשלו או יהססו או יחששו מלעלות להר-הבית! וכל זאת מפני שכל מי שעולה להר-הבית בימינו מקיים מצוה גדולה של קירוב עמֵּנו לצור מחצבתו, כלומר, כל יהודי שעולה להר מחזק את אחיזתנו במקום הקדוש הזה ומחליש את אחיזתם של המוסלמים הטמאים בהר קדשנו ותפארתנו.
והנני מודע היטב לפסק רבנו בהלכות בית הבחירה (ז, ו), וכֹה דבריו:
"אף-על-פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו – לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא יישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח: שנאמר: 'אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ' [ויק' יט, ל; כו, ב] – מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף-על-פי שחרב, בקדושתו עומד".
אלא, שכאמור, המציאות בימינו ייחודית ומיוחדת מאד, ועת לעשות לה' ולבית תפארתו. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמ' יט). כללו של דבר, צעדים קטנים שעם-ישראל מסוגל לעשות מבחינה ציבורית ובינלאומית – רצויים ומחויבים, כגון עלייה של מתפללים להר הבית (ללא פרובוקציות), וכן התיישבות מרוסנת ביהודה ושומרון. ברם, צעדים קיצוניים שאין עליהם הסכמה רחבה בעם-ישראל, כגון בנייה מאסיבית בהתנחלויות ללא הסכמה רחבה בעם, התנפלות על פועלים ערבים שאינם מחבלים, לקיחת החוק לידיים בשטחי יו"ש, התקפה שלטונית ומדינית על ערביי ארץ-ישראל, ועוד – כל אלה אסורים בתכלית האיסור, כי איננו ראויים לנהוג בגויים ובארץ-ישראל כפי ההלכה, וזאת בשל ריחוקנו מדרך האמת, ועוד בעניין זה ראו: "תשובה לרווית הכהניסטית".
סוף דבר
אצרף לפניכם תגובה שקיבלתי בעניינו של רש"י-שר"י, וזה לשון התגובה:
דרך אגב, רש"י סותר את עצמו בנוגע למי היוזמה לבנות את בית-המקדש. במסכת סוכה הוא החדיר את ההזיה (שרבנים שׂכירים רבים רואים בה אמת מוחלטת) שבית-המקדש ייפול כמו מטאור מן השמים, אך בספר יחזקאל בתיאור הנביא את המקדש העתידי, רש"י כותב לכאורה דברים הפוכים. על הפסוק: "וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו, וְכָל צוּרֹתָו וְכָל תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם", רש"י כותב: "וְיִשְׁמְרוּ – ילמדו ענייני המידות מפיך, שיידעו לעשותם לעת קץ". מדבריו כאן משתמע שעל העם ללמוד את תבנית המקדש ואת מידותיו, כדי לדעת איך ליישם את בנייתו בפועל – ואין לחפש היגיון בדברי המינים המתעתעים.
ואחתום בשאלה שנשאלתי: מה ביחס לקריאוֹת לבניין המקדש בימינו טרם ביאת המשיח? תשובה: יש לעסוק בשאלה הזו רק לאחר שנסיים את השלב הראשון של בניית המקדש והוא סילוק המוסלמים הרשעים מהר-הבית, ופינויו מכל המסגדים ובתי התִּפלות שלהם. לכן, כרגע גם שאלה זו אינה רלבנטית, אלא יש להתמקד בחיזוק אחיזתנו ושליטתנו בהר-הבית, והאמצעי היחיד שיש בידינו לעשות זאת בימינו הוא על-ידי עליית יהודים מדי יום ביומו להר-הבית. ככל שיעלו יותר יהודים להר-הבית, כך תתחזק אחיזתנו במקום ונוכל בצעד-אחר-צעד לדחוק את רגלי המוסלמים מן ההר, ונשיבוֹ לידי עם-ישראל העם הנבחר אשר לוֹ ניתן ההר לנחלה.
"הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא), כלומר, הנחֵה אותנו והנהֵג אותנו באופנים מחוכמים אשר יעוררו אותנו וירוממו אותנו לשוב בתשובה שלמה לפניך, אכי"ר.
שלום, אני חש בסתירה בנושא של עליה להר הבית לצורך חיזוק אחיזתנו לבין המתנחלים אשר גם כן, מחזקים את אחיזתנו במקומות אחרים; ואני תוהה, מה ההבדל? שהרי בשני המקרים איננו ראוים.
ערב טוב
מחזק את דבריך הישרים והנוקבים
דרך אגב, רש״י סותר את עצמו בנוגע למי היוזמה לבנות את בית המקדש.
במסכת סוכה הוא החדיר את ההזיה (שרבנים שכירים רבים רואים כאמת מוחלטת) שבית המקדש ייפול כמטאור מהשמיים, אך בספר יחזקאל בתיאור הנביא את המקדש העתידי רש״י כותב לכאורה דברים הפוכים.
על הפסוק:
"וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב, לְעֵינֵיהֶם; וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ, וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו--וְעָשׂוּ אוֹתָם"
רשי כותב שם:
"וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך , שידעו לעשותם לעת קץ"
מדבריו כאן משתמע שעל העם ללמוד את תבנית המקדש ואת מידותיו, כדי לדעת איך ליישם את בנייתו. בפועל.
ואין לחפש היגיון בדברי המינים המתעתעים.