במשלי (כט, כ) נאמר כך: "חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ", ושם פירש רס"ג: "חָזִיתָ, אם ראית איש דוחֵק בענייניו, דע כי לכסיל תקוה יותר ממנו". כלומר, אם ראית אדם שמתנהל בפזיזות ובאגרסיביות ואינו מסוגל לעצור את עצמו ולכלכל את צעדיו במתינות ובאורך רוח, הרי שהכסיל טוב ממנו. ובפירושו הארוך הוסיף רס"ג: "ואמרוֹ 'תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ' אינו בכל כסיל, אלא בכסיל הפשוט שהוא יודע שהוא סכל באותו הדבר, זה יש לו תקוה שאם יתגלה לו מה שיש בו [דהיינו יבין במה הוא חסר ובאיזה עניין הוא נבער ומגשש באפלה] – יחזור בו. אבל מי שכבר גילו לו או שנתברר לו טעות דרכו והוא דבֵק בה – רחוק לקוות לו שיחזור בו ממנה".
ולא מעטים המה אשר הוכחתים על טעותם וחזרו בהם, אך דומני שיותר מהמה הם הכסילים אשר דבקו ודבקים בשגיאותיהם, ונדמה להם שהם חכמים גדולים, לאלה אין כמעט תקווה. אך ביחס לכומרי הדת שמתעים את העם אחרי ההבל, כמו כל אלה שחשׂפתי את שגיאותיהם ונכלוליהם ותעתועיהם במאמרים מפורטים, כל אלה הינם מינים ארורים שאין להם תקווה.
***
במשלי (כט, כא) נאמר כך: "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", ושם פירש רס"ג: "ועניינוֹ אל תשליט את התאוות על נפשך, כי אז תהיה להן עבד ולא תוכל להתנגד להן עד שיוציאוך מגדר הדת והנימוס יחד, אלא הצטמצם בכך לפני שתשקע בהן". ובימינו הפכו את השקיעה בתאוות למצוה גדולה ורבה, שהרי רבים מגדולי הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, עבים ונשׁפכים מאד, אולי אפילו יותר מעגלון מלך מואב, ואף שהם תועים בתאווה, מתייחסים אליהם כאילו היו מלאכים עלי אדמות, והעיקר שהם אוכלים ושותים בהכשר עדת המינים הארורים. אך הינם נבלים שלא ברשות התורה, וגרועים מאוכלי השפנים והחזירים, כי המטרה באיסורי המאכלות היא שנהיה אנושיים ונבונים מרחיקי הבהמיוּת, והם הפכו את הבהמיוּת לְמַעֲלָה.
ואגב, ברור מדוע הם מעודדים את הבהמיוּת וההִתבהמות: גם בגלל שהם בעצמם בהמות ושוחרי בצע ותועבות; גם כי נוח להם לרכֵּז את ההמון סביבם בעידודם ללכת אחרי שרירות ליבם הרע; וגם בגלל שעידוד ההִתבהמות והבהמיוּת משמעו עידוד הצריכה! וגדולי המינים החרדים חברים המה לאנשים משחיתים, אשר מרוויחים הון עתק מצריכת-היתר המחליאה של החברה המודרנית, ושלמוני הדמים הללו מגיעים ישירות או בעקיפין גם לגדולי-טחורי-האסלה. בדרך זו הם הורסים את בריאותם על מזבח הבהמיוּת, ואת בריאותם של צאן מרעיתם על מזבח הכוח הפוליטי והכלכלי, כי השוחד וכוח הצריכה הם כוחות עצומים ומחריבים.
ועתה גם יובן מדוע המינים מכשירים את הזללנות ואת הטיפול המחפיר והמחריד בבהמות ובעופות, תוך כפירה באחריות האנושית והתורנית לשמור על העולם, ולהתייחס לכל בעל חיים באנושיות ובחמלה. כלומר, מפני שהכסף הפך להיות אלהי האלהים ואדוני האדונים, כל שאר מצוות התורה ומוסריהָ אשר מתנגדים או אפילו מעמעמים את אלהי הכסף, הופכים להיות לנטל ולעול על המינים החרדים, והם מוחקים אותם מספריהם, וכך זייפו את כל תורתנו.
***
במשלי (כט, כב) נאמר כך: "אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע", ושם פירש רס"ג: "צמוד לאף [=לכעס] תמיד החטא לבני אדם בחירופים וגידופים ודברי ריבות, כמו שנאמר: 'וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל' [בר' ל, ב], 'וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן' [בר' לא, לו], 'וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן' [ש"א כ, ל], 'וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה' [דה"ב כה, י], 'וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד' [בר' לד, ז], 'וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא' [איוב לב, ב], ואף ייענש על-ידי השופט על-כך: 'כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים' [דב' כה, א], ו[ייענש ב]עונש ממון: 'וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים' [שמ' כא, יח], ו[ייענש בעונש] מיתה, כגון: 'וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים' [שמ' כא, כב], ו[ייענש בעונש] מאת ה' אם ישבע ואשם, או אם יזניח דבר מענייני הדת [בשל כעסו וזעמו ורעיעות נפשו]. וכשיתרגל למיעוט הכעס יסלק כל הפגעים הללו גם יחד".
***
במשלי (כט, כג) נאמר: "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד", ושם פירש רס"ג:
"כשם שיש במציאות דברים רבים המשפילים את האדם והגאווה אחד מהם, כך יש במציאות דברים רבים מחייבים לו כבוד, והענווה אחד מהם. וכבר ידעת כי קרח ודתן ואבירם ביקשו את הכהונה והושפלו, ואלדד ומידד לא ביקשו את הנבואה ונתעלו בה ונתכבדו".
***
במשלי (כט, כד) נאמר כך: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד", ושם פירש רס"ג: "השיתוף עם הגנב [או עם בעלי ההון הרשעים אשר עושקים את עמֵּנו] הוא בכמה סוגים: או שֶׁיְּיָעֵץ לו בכך [=וכמו שמייעצים גדולי האסלה המינים לבעלי ההון], או שישבחנו בכך [=כמו שמרוממים גדולי-טחורי-האסלה את בעלי ההון בכינוסיהם מתוך חמדת ממונם], או שיִּראֵהו ולא יעיד עליו בכך [=ורבים מגדולי האסלה המינים שותפים המה לסתרי העושק והחמס של בעלי ההון], או שיובא לפניו ולא ישפוט אותו בצדק [=ואיך ישפוט בצדק והוא לוקח שוחד?]".
וממשיך רס"ג שם: "ואף-על-פי שכל אלה [=הדיינים המושחתים] לא לקחו מאומה ממה שלקח הגנב, הרי הם שותפים עמו מפני שעזרוהו או עודדוהו [=כל-שכן המינים למיניהם אשר מקבלים שוחד מבעלי ההון]. וכן מי שהוא עֵד על הלוואה או פיקדון ונשבע עליה ואינו מעיד, הרי הוא שותף לכופר או לרמאי, וכמו שאמרה התורה: 'אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ' [ויק' ה, א]".
וגדולי טחורי המינים עֵדים ושותפים לרֶשע ופשע בממדים שלעולם לא נדע, רק לעתים מתגלה קצה הקרחון של שותפויותיהם ועסקאותיהם עם בעלי ההון, בין באופנים ישירים ובין באמצעות שלוחיהם המשתלחים ועסקניהם העסקקנים. אוי לה לדת משה ואוי לה לדת האמת מפני הארורים הללו, אשר מחללים שם שמים, והופכים את תורת האמת לכלי גס וכעור למילוי תאוותיהם וזימותיהם. ואוי ואבוי לצאן מרעיתם הנבער והפתי, אוי ואבוי להם ולנפשם, אוי ואבוי להמונֵי הפתאים על שהם מרוממים בהמות גסות וארורות לגדולי עולם ולחכמי הדור, על שהם מפארים עובדי אלילים משוקצים וטמאים, ועל שהם זונחים את אהבת ה' יתעלה ודרך האמת, כדי לדבוק בנביאי שקר אלילות ותועבה אשר מדרדרים אותם לתֹּהו ולבהמיוּת.
"צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ).
***
במשלי (כט, כו) נאמר: "רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל וּמֵיְיָ מִשְׁפַּט אִישׁ", ושם פירש רס"ג: "אמר [שלמה] שלא כל מי שהגיע אל המלך [בתחינה להינצל] – [המלך] מצילו; כמו שלא כל מי שהסתחר [ששלח ידו במסחר] – מרוויח; ולא כל המוליד – מגדל [כלומר זוכה לגדל את צאצאיו, כי ייתכן שימות בדמי ימיו]; ולא כל הבונה – נהנה בו; אלא, יש מהם מאושר ויש מהם להיפך, והכל בצדק ובמשפט, שנאמר [בסוף הפסוק הנדון]: 'וּמֵיְיָ מִשְׁפַּט אִישׁ', וכמו שאמר: 'כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט [זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים', תה' עה]. ולכן, אל תרוץ למה שתְּקַווה בו דבר, כי אם לאחר הביטחון עליו [על ה' יתעלה] וההִתמסרות לו, ועַתֵּד את נפשך להיות מרוצה במה שיגזור לך".
***
במשלי (כט, כז) נאמר כך: "תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ", ופירש שם רס"ג: "תּוֹעֲבַת – כמו שמתעבים הצדיקים את איש העוול, כך מתעבים הרשעים את ישר הדרך".
ומוסיף רס"ג ואומר בפירושו הארוך:
"דבריו אלה [של שלמה, הינם] הקדמת הודעה למי שמשתדל להיות צדיק, אומר לו: אל תחשוב שאם תהיה צדיק יאהבוךָ כל בני אדם, אלא, כשם שיאהבוךָ מקצתם כך ישׂנאוךָ המקצת האחר, ועל-מנת כן התקדם [כלומר מתוך ההבנה שזו המציאות בעולם השקר, ואל תיתן לשנאת הסכלים לרַפּוֹת את ידיך מללכת בדרך האמת]. וכמו שאמר אחד מבעלי המוסר לבנו: בני, יותר ממה שאתה מתפלא מסכלות הסכלים, מתפלאים הסכלים על תבונתך. והקדים לו דבר זה כדי שלא יראה שיש בני אדם מזלזלים בו, וימאס את חוכמתו. לפיכך אמר לו, כשם שֶׁמִּתְּאָרֶיךָ שיאהבוךָ הנבונים והצדיקים, כך מתנאיךָ שישׂנאוךָ הסכלים והרשעים".
וכמה נפלאה ומופלאה תשובתו! וכך יש להשיב לכל אח וחבר לדרך האמת הזכה, אשר חלשה מעט דעתו למול גלי הרפש הסכלות והמינות, ומתיירא או מתלבט או מתייאש מעט מללכת בדרך האמת במלוא העוז והנחישות: "בני, יותר ממה שאתה מתפלא מסכלות הסכלים, מתפלאים הסכלים על תבונתך!". כלומר, יותר ממה שאתה מתקומם ומתפלא על דבקותם של הסכלים והרשעים והמינים בדרכם הרעה, וזאת למרות שאור האמת בהיר הוא בשחקים – יותר מכך הם, כאשר הם קוראים את דבריך או שומעים את אמריך, יותר מכך הם נחרדים ונבעתים ועומדים המומים ומשותקים כנגד חוכמתך ותבונתך אשר מאפיסה את הזיותיהם וחושׂפת את כל תכסיסיהם – וכמה עמוקים ונוקבים דבריו למי שמבין אותם ואת המציאות.
והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה באיגרת תימן (עמ' כ):
"וכן כל מתווכח הזומם לבטל מה שבידינו יאפיס ה' הוכחתו [=ה' יתברך יגלה לכל באי עולם כי הוכחתו היא תהו והבל] ויבטלהּ, וידחה אותה ולא תעמוד, כמו שאמר יתברך ויתעלה בהבטחתו: 'כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי' [יש' נד, יז]".
בדברי רבנו טמון יסוד חשוב מאד, והוא שהקב"ה לעולם יהיה בעזרו של איש האמת, ויסייע לו תמיד להוכיח את האמת, ולחשוף ולמוטט ולפורר את כל תכסיסי ותעתועי המינים למיניהם.
תמונת שער הרשומה מאת: לויוני-YL - נוצר על־ידי מעלה היצירה; רשיון: CC BY-SA 4.0.
ברוך השם על דברי אמת איזה יופי
איזה מתוקים פירושי רס"ג, עליו ראוי לומר באמת ראש ראשוני הפרשנים.
איפה פירוש רס"ג ואיפה החרפה שנקראת פירוש רש"י על התנ"ך - וכגבוה שמים על הארץ...
גם אם נתעלם מהבעיות האמוניות שבפירוש רש"י, נמצא את פירושו - פירוש רדוד ואגדי במובן הרע של המילה.