במשלי (ל, א–ג) נאמר כך: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה [...] וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע", ושם פירש רס"ג: "'וְלֹא' [וכו'], וגם כאשר לימדני אותו [=גם כאשר איתיאל רבו לימדו את משא החכמה] עדיין איני יודע את כל החכמה; ['וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע'] – ולא ידיעת ה' אדע".
ובפירושו הארוך הוסיף: "אמר [אגור]: ואף-על-פי שכבר תיארתי לכם שאיתיאל לימדני [...] הרי נשארה חכמה שלא לימדני אותה, לא מפני שהיה יודע אותה ומנעהּ ממני, אלא שגם הוא לא ידעהּ. ולא איתיאל לבדו נעלמה ממנו [...] אלא גם כל בני האדם לא ייתכן שֶׁיֵּדָעוּהָ בשום אופן כלל [...] לפיכך אמר: 'וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה' ואחר-כך אמר: 'וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע', ולא ידיעת ה' אדע [...] ויהיה 'קְדֹשִׁים' שֵׁם ה' כעניין 'קדוש', וכפי שכבר הקדמתי כי 'יום כפורים' [הוא] כפרה לשון יחיד, ו'ליל שמורים' [הוא] שמירה לשון יחיד, ו'איל המילואים' [הוא] לשון יחיד – כך 'אלהים' [הוא] אלוה לשון יחיד, ו'אדונים' [הוא] אדון יחיד, ו'קדושים' [הוא] קדוש יחיד.
והנה גילה על החכמה הנסתרת הזו שאף אחד לא ישׂיגנה שהיא חכמה לה' יתהדר ויתרומם, שהוא יחיד בה, והיא חכמת בריאת יש לא מיש [כלומר יש מאין], וקביעת טבע כל דבר כפי שאנו רואים. [...] אלא הייתה מטרתו [של אגור] להודיע ללומד החכמה היאך ילמדנה, ומה הם הדברים שיתבונן בהם ויוכל לעמוד עליהם, ומה הם הדברים שאין לו יכולת לעמוד עליהם, כדי להקל יגיעו וישיג מטרתו. לפי שיָּדַע כי הנער כאשר מתחיל ללמוד החכמה, יוצא אליה כשהוא תקיף וחריף, וכל דבר שעולה על דעתו מתחיל לשאול עליו בחשבו שאין שום דבר שישְׁאל עליו שאין לו תשובה, לפיכך אמר לו אגור: אל תדמה זאת בנפשך, כי יש כאן דברים שאין עליהם תשובה, וכיוון שאין להן תשובה אינן שאלות כלל [...] ולכן אל תחקור בהם כי לא תשיגם. [...] הסר את אלה מליבך כי הם לה' לא לבני אדם, כדי שלא תפזר את כוחות מחשבתך בהתעסק בהם, פְּנֵה בכל כוח תבונתך אל מה שאפשר לך לדעת אותו מדברים המסורים לבני אדם".
ושני עניינים חשובים למדנו מדברי רס"ג: האחד, שידיעת ה' היא בלימוד המדעים ככל יכולת האדם; והשני, הוא שיש דברים שנשׂגבים משׂכל האדם והאדם לעולם לא יכול לקבל עליהם תשובות, וכמה חשובים ויסודיים דבריו הללו לנבונים – שהרי רבים הם המינים המשׂכילים אשר נפלו לשוחת המינות בשל הפניית עורפם ליסוד החשוב הזה, דהיינו להבנה שיש דברים אשר נשׂגבים משכל האדם, ויש להניח להם. אך הם לא עשו כן, אלא ברוב גאוותם ושחץ ליבם ראו בשׂכלם חזות הכל, והחליטו שהם חכמים וראויים לידע ולהבין את כל הנסתרות. וכאשר ראו שהם נכשלים במטרתם זו, כי אי-אפשר לעשות נגד רצון ה' יתעלה, החליטו לכפור בעיקר, גם מפני שלא היו מוכנים לקבל ששכלם שהוא מקור גאוותם הינו מוגבל, וגם מפני שראו בזה עוול מצד הקב"ה להם – כאילו אם ה' לא פותח לשכלם את כל דלתות החכמה שהם ראויים לה, הרי שהוא אינו ראוי לכך שהם יעבדוהו ויעריצוהו, ולכן כפרו בו והִפנו לו את ערפם עד כדי יציאה למינות ולאתאיזם. וסיבת הסיבות לשחץ ליבם ולכפירתם היא סטייתם אחרי זימותיהם ותאוותיהם, ולכן מצאו להם דרכים לבעוט בתורה ולהציגה כפרימיטיבית שקרית וחשוכה.
***
במשלי (ל, ה–ו) נאמר כך: "כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ, אַל תּוֹסְף עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ", ושם פירש רס"ג: "כָּל – כל אִמרות ה' צרופות והוא מגן לחוסים בו; אַל – ולכן [=הואיל וכל ציווייו ואזהרותיו שלמים ומושלמים באיזונם ובאמיתתם] אל תוסיף על דבריו מאומה, פן יוכיחֲךָ ותיכרת", ובפירושו הארוך הוסיף רס"ג וביאר את העניין שהחל בו:
"פירשתי 'וְנִכְזָבְתָּ' – כָּרֵת, כעניין שנאמר: 'אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו' [יש' נח, יא] [...] ועניין הצריפה – הדיוק, כי המשׂכיל כאשר יֵיטיב להתבונן, ימצא כי שכלו מחייב עשיית האמת והצדק והיושר וכל הדומה לכך, והרחקת העוול והעושק והשקר וכל הדומה לכך, ושני היסודות הללו נספחים אליהם רוב המצוות [כלומר, שהיסודות הללו: עשיית האמת והצדק והיושר וכו', הם תכלית רוב המצוות]. [...] ובכלל אמרוֹ: 'אַל תּוֹסְף עַל דְּבָרָיו', חובת הלימוד והמעשה במה שציווה בלבד [מבלי להוסיף עליהם מאומה!] [...] ואחר כך הודיע כי לעוזב אותם [את מצוות התורה הקדומות והמקוריות, דהיינו מי שממציא לו מצוות וחומרות שלא נצטווינו בהן] עונש חמור, והוא אמרוֹ: 'פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ', אמר: אם תוסיף על מצוותיו יוכיחך [ה' יתעלה שמו] במה [=בעונש] שבו תיכרת. [...] והכריתה אשר איים בה היא לכמה פנים: או במחלה שאז ייכרת מתנועותיו ותאוותיו, כמו שנאמר: 'וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ... וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם' [איוב לג, יט–כ], או בייסורים מטמאים שיגזרוהו מן הציבור, כמו שאמר ב[מלך] עוזיה [שנצטרע]: 'כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְיָ' [דה"ב כו, כא], או בעוני שיפריד בינו לבין ידידיו, כמו שנאמר: 'וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד' [מש' יט, ד], או במוות הסופי שיפריד בין רוחו וגופו, או בעונש לעולם-הבא שיכריתֵהו מחבורת הצדיקים, כמו שנאמר בתורה בכמה מקומות: 'והכרתי' 'ונכרתה', כפי ערך גודל העוונות".
מדברי שלמה ורס"ג למדנו אפוא, כי מי שמוסיף וכל-שכן מי שגם מעוות את דיני התורה הצרופים הקדושים והטהורים, דינו חמור מאד-מאד! ושמא תאמרו מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אשר מלאוֹ ליבו לגרוע ולהוסיף על חוקי התורה ולעוות את דיניה הקדושים והטהורים? ובכן, חכמי-יועצי-אדום הם אשר הוסיפו וגרעו, ערכו וטשטשו, עיוותו וסילפו, זייפו וכיזבו, סירסו והתחזו, עיקמו ועיקשו, והפכו תורת חיים אלהית לדת פגאנית פרו-נוצרית. דת אשר בועטת בעיטה גסה בידיעת ה' יתעלה ובייחוד שמו הנורא. דת אשר דורסת ומרוצצת במגפי ברזל מסומרים את כל יסודות התורה המחשבתיים, וכורעת כריעה מפושטת לאלהים אחרים. דת שמכשירה ודוחפת בכוח להזיות ולשיקוצים ולתאוות בשרים, ולשם כך הופכת תורת אלהים לקורדום חוצבים. דת אשר מְחַקָּה את שיטות הנוצרים ומרימה על נס מינים עילגים וכופרים ארורים.
וכל מי שיתמה על דבריי ויאמר: אתמהה! וכי "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו או מינים או כופרים או מכשפים או תועים או פתאים? ובכן, התשובה שלי היא: כן! רובם הגדול והמכריע ואף המוחץ היו סכלים ומחוסרי דעת וחלק ניכר אף חמור מכך, ולא לחינם עם-ישראל התייסר בגלות ארוכה וחשוכה, ולא לחינם יהודי אדום סבלו ייסורי אימים מחרידים "אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו" (ש"א ג, יא). ובדורנו לא רק שמענו על הייסורים האיומים הנוראים הללו, אלא אף ראינו אותם במו עינינו, וזאת בשלל סרטונים שצולמו במהלך מלחמת העולם השנייה. "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג).
באלף השנים האחרונות המינים וצאצאיהם הובילו את עם-ישראל בדרכי חתחתים ודרדרו את עמֵּנו במדרון הסכלות והתאוות והאלילות והמינות, אשר הולידו את אהבת הגלות ושנאת ארץ-ישראל. עוונות אלה, ובמיוחד השניים האחרונים, המיטו עליהם עונש בלתי נתפשׂ במהלך מלחמת העולם השנייה. אהבת הגלות ושנאת ארץ-ישראל הן תוצאות ישירות של השקפות המינות שאחזו בהן המינים וצאצאיהם, והן-הן אשר גזרו וחתמו את גזר-דינם: זקנים וזקנות, אנשים ונשים, ילדים וילדות, עוללים ופעוטות – כולם נגזרה עליהם כליה מלפני ה' יתעלה.
מסכת הייסורים המבעיתים ואלפי המיתות המשונות שנחתו על המינים האירופים וצאצאיהם לא באו במקרה, שהרי אין מקרה: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי [כלומר, אם תטענו שהעונש בא במקרה ולא בגלל עוונותיכם] וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" (ויק' כו, כא). ולא רק שאין מקרה בענייני שכר ועונש, אחת ההשקפות היסודיות ביותר בתורה היא, שכל מעשי הקב"ה בצדק מדוקדק ונוקב עד התהום: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד) – וכל הכופר ביסודות הללו כופר בתורה.
ומן הכופרים האירופים לכומרים האורתודוקסים השׂכירים למיניהם, אשר מגלגלים עיניהם לשמים בהתחסדות, ומורים לנו לסתום את העיניים ולהחשיך את המחשבה – ואיך יעלה על הדעת שהקב"ה יכה את עם-ישראל באופנים כל-כך קשים, ולא יפתח לנו צוהר כפתחו של אולם כדי שנבין על-מה-ולמה עשה ה' לנו ככה, ומה חרי האף הגדול הזה? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה, אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד, יכה את עמֵּנו מכת אכזרי אנושה מבלי אזהרה ומבלי תוכחה? הזו היא דרכו של ה' יתעלה שמו? דרך האֵלים המשוקצים חמומי המוח?
והאמת הישרה היא, שהתשובה לשואה הנוראה ניצבת ועומדת לפנינו מאז ומעולם בהירה מאירה ומזהירה באור יקרות, גלויה וברורה לכל מי שרק ירצה להתבונן (דב' כט, כג–כו):
"וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ [כל הגויים]: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [=כל קללות התוכחה ועוד]".
אך המינים וצאצאיהם מתעקשים לכסות את עיניהם וללכת בשרירות ליבם הרע, אף שאור האמת בהיר הוא בשחקים, וכדברי איוב (לז, כא): "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים".
מדוע המינים וצאצאיהם אינם מודים באור האמת הבהיר אשר בשחקים? ובכן, גם לזה התשובה פשוטה מאד: הם רוצים להמשיך במעלליהם ובתעלוליהם, להמשיך באהבתם לגלות ולטומאותיה, להמשיך ולאחוז בגאוותם האדומית בתאוותיהם ובהזיותיהם, ולהמשיך ולזהם ולטמא ולסאב את תורת משה כדי להפיק את מאווייהם וגילוליהם. ומכיוון שהם "בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה – גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ" (יש' סו, ג–ד).
ועוד אומר ישעיה הנביא ע"ה:
"מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה).
ועוד אומר עמוס הנביא ע"ה:
"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם! הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ? הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ? הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד? הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ? הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד? אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַייָ לֹא עָשָׂה?" (עמוס ג).
"אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ" (מש' כא, טז), "וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת" (איוב לו, יב).
***
והיה תימני אומלל אחד ושמו אבשלום תם, אשר הגיב על הדברים האחרונים וכתב כך:
שלום. ומה הסיבה שהיהודים בתימן סבלו כל-כך? כל-כך הרבה תינוקות, נערים, בחורים וזקנים ויולדות מתו במחלות משונות, ברעב ובצמא. מדוע סבלו מהשפלות ומגירושים בתוך תימן? מדוע כל-כך הרבה ילדים ותינוקות התייתמו משני הוריהם? מדוע היה דילול נוראי של תינוקות, שאישה שילדה עשרה נשאר לה ילד אחד בחיים? למה? אבשלום תם.
וכך השבתי לו:
יהודי תימן היו הוזי הזיות פגאניות קשות וממאירות, הם זנחו את דרך אבותיהם ואבות אבותיהם וסטו אחרי הזיותיהם של רש"י, השו"ע והקבלה. ראה לדוגמה כמה הם נלחמו עם מָרי יחיא קאפח רק כדי שלא לפתוח בית ספר למדעים! עד-כדי-כך התדרדרו בסכלותם!
ויחד עם זאת, ייסוריהם לא הגיעו לרמת ייסוריהם של המינים וצאצאיהם, ולא קרוב לכך, דהיינו של השמדה שיטתית, ושל התממשות כל הקללות הכתובות בתורה, ביבשת אירופה. והסיבה לכך היא, שהם לא שקעו במינות ובאלילות כמו יהודי אשכנז, ולכן הם שנאו את הגלות ואהבו את ארץ ישראל. ובלי התימני שמעריץ את אדוניו הלבנים, המכים אותו בשוטים ובעקרבים, ואף מגן בחירוף נפש על המינים האשכנזים, לא היינו תימנים... תודה לאל שיש אותך!
"וְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה [...] וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב, מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה" (יח' ב).
"וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם" (ירמיה ז, כז–כח). "כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְיָ, אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת, דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (ישעיה ל).
בתמונת שער הרשומה: חגיגות ל"ג בעומר בחצר המערה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בהשתתפות ערבים ודרוזים.
Comments