כאשר המלך אחשוורוש מעניק את חותמו המלכותי, דהיינו את טבעת המלך למרדכי ואסתר, מרדכי שולח איגרות לכל מדינות המלך ובהם פקודת גיוס לכל היהודים, וכך נאמר במגילה:
"וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז, בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (פרק ח, י–יג).
מרדכי היהודי אינו מצווה להוסיף בלימוד התורה, או להתקהל בבתי המדרשות, מרדכי מצווה על היהודים להתארגן במיליציות חמושות ולהשמיד להרוג ולאבֵּד את כל אויבי ישראל.
ואכן, היהודים נענים לקריאתו של מרדכי, הם לא מפגינים "נמות ולא נתגייס", הם לא קוראים למגייסים "נאצים", הם לא זועקים כנגד פקודת הגיוס "ייהרג ובל יעבור", הם לא קוראים למרדכי היהודי "רוצח", הם לא מכנים את פקודת הגיוס "רצח עם", ואף לא זורקים טיטולים עמוסים בצואה על החיילים האמיצים שנענים לפקודתו של מרדכי. הם מתגייסים מיד!
וכך נאמר בהמשך המגילה בפרק ט:
"נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים [...] וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם, וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ".
ברם, לא היה די ביום שלושה-עשר באדר כדי לנקום בצוררי עמֵּנו, ולכן אסתר מבקשת מהמלך אחשוורוש שגם ביום ארבעה-עשר באדר יינתן ליהודים אשר בשושן לנקום באויביהם:
"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ, וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (שם ט, יג–טו).
בשושן הבירה הרגו היהודים בשני הימים 800 איש, וביתר ערי ומדינות המלך אחשוורוש הרגו היהודים 75,000 איש, וכפי שנאמר בהמשך הפרק:
"וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם, בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה".
ועד כמה מטומטמים הם יושבי הישיבות אשר מאמינים לאליליהם המצחינים, אשר מורים להם שאסור באיסור חמור של "ייהרג ואל יעבור" להתגייס לצה"ל, וכן שבעת מלחמה יש ללמוד תורה כדי להציל את עם-ישראל (לפי דמיונם, וכל-שכן שתורתם תורת מינות ארורה). מה חושבים לעצמם יושבי הישיבות בעת שהם שומעים בבית-הכנסת את החזן קורא את הפסוקים הללו שהעתקתי לעיל? שהרי מן המגילה עולה באופן מפורש וברור כשמש שבְּעֵת צרה וצוקה על כל היהודים להתגייס כדי להילחם ולהציל את נפשם, ולא לשבת בישיבות... ויש לזכור שחז"ל שילבו את המגילה בספר התנ"ך, דהיינו חז"ל סמכו עליה את ידיהם!
ואולי זו הסיבה שהאורתודוקסים העילגים הפכו את קריאת המגילה לפסטיבל גויים מחריש אוזניים, לקרנבל של תחפושות אירופיות אשר מחשיכות את הדעת מלהתבונן בדברי המגילה – וכל זאת כדי שלא נשמע את האמת עולה ונוצצת וטופחת על פניהם הוורדרדות. ואולי זו גם הסיבה שהם החדירו את השתייה לשכרה ואת איבוד צלם האלהים בפורים – כדי לחנוק את כתב ההרשעה הנוקב שניצב כנגד תרבותם הפרו-נוצרית וכנגד דרך המרגלים שבחרו להם, שהרי הם בדיוק כמו המרגלים: מסרבים בתוקף לשמוע לצו ה' להילחם על ארץ-ישראל ולמלא את ייעודו הנשׂגב של עם-ישראל – ולא ניתן למלא את ייעוד ה' ללא ביטחון ושגשוג כלכלי.
ושיתף עמי חבר אשכנזי ממוצא חרדי, שגם בחנוכה החרדים עושים הכל כדי להתמקד אך ורק בנס פך השמן, ומעלימים עד כמה שהם יכולים את הניצחון הצבאי של החשמונאים. וכמו בעניין צו ה-8 שנזכר במגילה, גם הניצחון הצבאי שאירע בחנוכה חושׂף את השקר שעליו עומדת כל תורת המינות שבידם, ואשר לפיו לימוד התורה הוא האמצעי שבו יש להתגונן. ועוד בעניין החובה הנעלה בקדושתה לשרת בצה"ל, ראו: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות".
עוד סיפר לי אותו חבר, שכאשר הוא גדל בחברה האורתודוקסית החרדית הוא תמיד שמע שמדברים באובססיביות על "אד דלו ידא". לדבריו, החרדים אוהבים לטעון ללא הרף שהסיבה לכך שפורים הוא היום הגדול ביותר בשנה, מפני שמדובר ביום שמחנך ומדגיש את נחיתות השׂכל, וכן את חוסר התוחלת והשקר וההונאה שבקניית הדעת וההשׂכלה. פורים לדידם הוא יום שמוכיח את אפסות השׂכל והדעת – שהרי נצטווינו בו להשליך את השכל והדעת ולתת דרור מוחלט לרגשות הבהמיים והיצריים להתפרץ ולהנחות את פעולותינו ומחשבותינו.
ולכן הם טוענים שחובה להשתכר ולהשחית את השכל, כי רק בהשחתתוֹ ובריסוקוֹ מתרוממים לפי דמיונם לפסגת הרוחניות – וזו נעלָה לעילא-לעילא מן השׂכל וההיגיון, מפני שהשכרות לפי דמיונם פותחת את השער לתובנות אמיתיות ומעמיקות ביחס לעולם ולסתרי תורה... כלומר, לפי דמיונם פורים הוא חג שִׂנאת הדעת וההשׂכלה! שהרי תפקידו להחדיר להולֵלים את ההזיה שאסור באיסור חמור להפעיל את השכל בכיוונים רציונליים. בדרך זו הם פוטרים את עצמם מהתבוננות בשאלות ביחס לייעודו של עם-ישראל ולתכלית המצוות והקיום, ואף עוצמים את עיניהם לחלוטין ממהלך החיים וההיסטוריה ואינם לומדים מהם מאומה ביחס לדרישות ה' מעם-ישראל – שהרי לפי דמיונם יש להשליך את השכל לחלוטין, להתעלם מכל מה שעשוי לרומם את האדם להתבוננות, ולשקוע אך ורק בדמיונות ובהזיות הפגאניות של אליליהם.
בתמונת שער הרשומה: חיילי מילואים של צה"ל חוזרים אל חצי האי סיני ממצרים לאחר מלחמת יום כיפור, אפריל 1974.
חזק וברוך.
שמעתי גם טענות מישיבות להצדיק את ההשתכרות, טענתם שהרבה פעמים השכל מסתיר את הרגשות האמתיים של האדם והשכר משחרר את הרגשות שלו, כך שפורים הוא מבחן אם הוא עבד את ה' כל השנה, אם הוא מתחיל להגיד דברי תורה ללא הרף(אפילו בצורה עילגת) זה מוכיח שהוא באמת אוהב את התורה וזה שישב בישיבה זה לא היה תחפושת, והוא הדין אם הוא מתחיל לבכות על בית המקדש וכיוצא בזה.
ואם כאשר הוא משתכר הוא מדבר רק שטויות, מוכח שכל התורה שלמד כל השנה הייתה חיצונית, וכל השנה הוא רק עשה הצגה.
לכן הוא צריך לעשות חשבון נפש ולתקן את מעשיו.