הכעס היא מידה רעה עד מאד ולכן אני משתדל שלא לכעוס כשאני רואה עבדים נרצעים יוצאים לרחובות ולצמתים וקוראים לעם-ישראל לאהבה את אליליהם בשר-ודם ולעבדם. וכשאני רואה את עבדאללה ואת משקפיו המכוערות או את זבּבּא זבּאלי מחופש לוולדמורט – מרוחים על לוחות המודעות ומתוארים כעבדי ה' נאמנים – אני משתדל לשמור על שלוות נפשי, אך בכדי להשקיטהּ – אני פוגע בהם בחזרה כפי שהם פוגעים קשות בעם-ישראל.
מה שהשפיע עלי לעשות זאת הוא הכתוב ביחזקאל (כב, ל): "וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי" – וכידוע, אמרו חכמים ע"ה: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.
***
אך טרם שאתאר בפניכם את דרכֵי מלחמתי עמם, אציין שמתסכלת אותי לא פחות אדישותם ופחדנותם של אנשי האמת למחצה לשליש ולרביע, אשר אִמרתם: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" היא בגדר אחד בפה ואחד בלב, מפני שהם אינם מסתייגים ממחבלי הכרמים ועוד יושבים במחיצתם לאהבה אותם, ושוגים במחשבה שניתן לשים בסל אחד את תורת-משה יחד עם תורת ההבל והאלילות אשר דרדרה רבי רבבות מישראל אל הכרת הנצחי!
ואין דינם של יודעי האמת המתכחשים לה, כמי שמתרשל להוכיח ו"נתפשׂ בעוון אלו", וכפי שמתואר בהל' דעות (ו, ז), אלא חמור מכך, מפני שהם מעמידים את עצמם לכתחילה וברצון בדרך של חטָּאים, ועל-כך תמה דוד ע"ה בתילים (נ, יח): "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ?".
***
ועתה אתאר בפניכם את חלקי הצנוע במלחמת הקודש שייסד אברהם אבינו ומשה רבנו, והנני נושא תפילה לה' יתעלה שיזכה אותי שלא אהיה היחיד במלאכת קודש זו:
1) אני מכין מודעות בגודל 3A או 2Aותולה על לוחות-המודעות בקרית-שמונה, שם הנני מתגורר. במודעות שאני מכין כתובים באותיות גדולות טקסטים של רבנו ושל חז"ל החושפים את נהייתם של כומרי הדת אחר השררה והממון, ושופכים אור על העובדה שמלבושי הקוז'קים שלהם הם תחפושת (לא מוצלחת) של אדיקות מזויפת.
אני מקווה שהעוברים ושבים מהרהרים בכתוב; ישנם שקוראים אותם ואז קורעים אותם אך אני חוזר ותולה שוב. עלי להתייחס לשליחותי במקצועיות, דהיינו לקבוע עיתים לנסוע באופניים אף כשחם או קר; לרדת בתחנות אוטובוס מרוחקות יחסית; להשקיע זמן רב וכסף בקניית דבק-מגע, צילומים, ועוד... תחושת הסיפוק מתפשטת בקרבי כאשר אני חולף על-פני המודעות, וככל שמתרבים שוחרי האמת.
"בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ" (מש' יד, יא).
2) כאשר אני הולך בדרכי בכל מקום בארץ שבו אני נמצא, אני קורע ותולש כל מודעה של הכופרים כגון זמריר כהן והברנז'ה, קנייבסקי שודד הבריות; קייטנת חב"ד; הזמנות לפולחני מתים;שיעורים של שלום ארוש הכלבלב ועוד רבים ורעים. פעם אחת כשתלשתי מודעות – מישהי שאלה אותי: "מה אתה עושה? ולמה בשבת?", עניתי לה שמצוה רבה היא לבער עבודה-זרה גם בשבת. היא עמדה מלכת, ואני המשכתי לקרוע את המודעות שמזמן עלו אחת על השנייה, כל המודעות עשו את דרכן אל המחזורית. היא עקבה אחרי והתרעמה, אדישותי הוציאה אותה מדעתה. כשהתקרבתי לבית הכנסת (שלא משתחווה ליאהדונהי; ראו מאמרי: "מי הוא ה' יתעלה לפי ספר הזוהר?", ו"האם ראוי ללכת לבית הכנסת בימינו?") הסתבר שאנו מתפללים באותו בית-כנסת! ומעולם לא ראיתי אדם כּה מתוסכל ומבולבל. בדרכי הביתה נתקלתי בה שוב, היא ביקשה מחילה, אך לא הבנתי על מה.
3) ישנה פינה ברמת-גן שבה נמצאים עשרות עלוני סכלות שבועיִים משלל רבנים שכירים וכופרים, וגם: ספרונים מבית היוצר של "ברסלב"; ה"חזון איש"; ספר הזוהר; דפי "סגולה" למיניהם... כולם נזרקים קל מהרה אל המחזורית בכל פעם שאני עובר שם.
וישנם עובדי עבודה-זרה אשר נמצאים בצמתים ומחלקים את אותם דברי סכלות ומינות, להם אני קורא בשמם: "מין מסריח" או "עובד עבודה-זרה" או אומר להם: "אתה דורש אל המתים", "עוף מפה". מאז השתפרתי וגנבתי לא פעם את השקיות עם כל האספקה שלהם וברחתי. ובאחת מן הפעמים, ראה אותי אחד הליצנים הללו וזעק: "תחזיר לי", ואף איים שיתקשר למשטרה. צעקתי בחזרה: "רשע מרושע", "מחטיא הרבים", "מחלל שם שמיים"...
4) מדבקות וסטיקרים שקוראים להערצת אליליהם – אני מגרד, ועד היום הסרתי מאות שכאלה מעמודים, מתקני חשמל ותקשורת, שלטים, ועוד-ועוד, אשר נמצאים בכיכרות, ברחובות ובצמתים גדולים וקטנים. לא מזמן הסרתי כרזה גדולה ויקרה מתחנה-מרכזית שעליה היה כתוב: "משיח כאן" ובתמונה הר"בּבּי מילובּבּי שחסידיו השוטים טוענים שהוא "חי וקיים" כאחרוני עובדי האלילים! כך חושבים גם חסידיו השוטים של ה"צדיק מיבניאל". וכל אלה (ברסלב וחב"ד) כותבים שאלות על דפים ומכניסים אותם לספרים שכתבו, והיכן שפותחים – שם תשובתם כביכול! וזה נפוץ מאד בקהילותיהם הסרוחות.
סוף דבר
רבנו אומר שיש ואדם זוכה לחיי העולם-הבא בזכות מצוה אחת שהוא עושה לשם שמים. יהי רצון שאזכה לקיים את המצוה הזו בשלמות, ואולי בזכותה אזכה לחיי הנצח.
"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמ' כג, כד).
ויהי רצון שיהיו כל מעשינו לשם שמים.
והנה לפניכם שני הקטעים שבחרתי לתלות עד כֹּה מתוך מפעלו של רבנו:
מתוך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור להנות בדברי תורה בעולם הזה.
אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציווּ ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קָרדום לחפור בהן. ועוד צִיווּ ואמרו: אהוב את המלאכה, ושׂנָא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה. וסוף אדם זה שיהא מלסטם [=שודד] את הבריות".
משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה (ג, י)
לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com
***
מתוך דברי הרמב"ם בפירושו למסכת אבות:
דע שזה שאמר [ר' צדוק]: אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני-אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, [...] וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל.
כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינים, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] ויהיה העושה כן "דְבַר ה' בָּזָה" [במ' טו, לא], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחים ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם.
מסכת אבות (ד, ז) עם פירוש הרמב"ם
לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com
כן ירבו כמותכם
שלום איתמר. כל הכבוד לך!!! אם אתה צריך איזושהי עזרא צור איתי קשר בטלפון-053-333-70-43 אני גר בנשר.עזור לך במה שאני יכול בשמחה!!!