במציאות קיים כוח כבידה שלפיו בין כל שני עצמים בעלי מסה (=כמות חומר) פועל כוח שגורם להם להימשך ולהתקרב זה לזה, גם אם אין ביניהם מגע פיסי. מדוע אפוא, לדוגמה, שני כוסות המונחים על שולחן אחד לא מתקרבים זה לזה לפי אותו חוק הכבידה?
התשובה פשוטה, המסה של הכוסות היא אפסית ביחס למסה של כדור-הארץ, ולכן כוח המשיכה שקיים ביניהם הוא מזערי עד אפסי. כלומר, כוח הכבידה העצום של כדור-הארץ מושך את כל העצמים שבקרבתו אל מרכזו, ולכן הכוסות נשארים במקומותיהם, וזאת מכוח משיכתם החזקה למרכז כדור-הארץ, אשר מבטלת לחלוטין את כוח המשיכה המזערי שקיים בין הכוסות.
הזכרנו את "כוח הכבידה" שפועל בין כל שני גופים, ועתה נלמד על חוק נוסף שנקרא "חוק ההתמדה" לפיו, כל גוף יתמיד לנוע באותו כיוון במהירות קבועה, כל עוד לא ישפיע עליו שום כוח חיצוני שישנה את מהירותו או את כיוונו.
ביחס לכוח הכבידה, מסת כדור-הארץ היא פי 100 ממסת הירח, ולכן הירח הוא זה שנמשך אל כדור-הארץ ולא להיפך. וביחס לכוח ההתמדה, הירח נע למעשה בקו ישר בגלל כוח ההתמדה, אך בכל רגע פועל עליו כוח הכבידה של כדור-הארץ. שילוב שני הכוחות הללו בו זמנית גורם לירח לנוע בתנועה סיבובית תמידית סביב כדור-הארץ.
כפי שהירח נע סביב כדור-הארץ, כך נעים כל שאר כוכבי הלכת סביב השמש, שיש לה כוח כבידה עצום, ובדיוק מאותן הסיבות: שילוב של כוח הכבידה וכוח ההתמדה. נסיים אם כך בשאלה מעניינת: אם כל הכוכבים בגלקסיה שלנו נעים סביב השמש בגלל כוח הכבידה העצום שלה, מדוע בכל זאת הירח מקיף את כדור-הארץ, ולא מקיף אך ורק את השמש כמו כל שאר כוכבי הלכת? התשובה, הירח נמשך וסובב סביב כדור-הארץ בשל המרחק הקצר שיש בינו לבין כדור-הארץ, מרחק הירח מכדור-הארץ קטן פי 400 ממרחקו מהשמש.
הירח הוא גרם השמיים הקרוב ביותר לכדור הארץ, והמרחק בין מרכזו למרכז הארץ הוא כ-384,000 ק"מ בממוצע, ומשתנה בין כ-363,000 ק"מ לבין כ-405,000 ק"מ בלבד! תלוי במיקומו על מסלולו. אם המרחק בין כדור-הארץ לירח היה גדול יותר, אז כנראה היה קשה לבית הדין לקדש את החודש. והקב"ה באהבתו אותנו "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (תהלים קד, יט) – סמוך ונראה.
Comentários