כאשר אנו באים לסקור את העליות של יהודי-תימן לארץ מאז תרמ"ב, לא נמצא שום עליה של יהודים אלה, שלא נתייסרו בייסורי עליה קשים ומרים, מרגע עקירתם מעיירות ומכפרי גלותם ועד הגיעם למחוז חפצם. כך גם קרה לריכוז של שרידים, אשר מנה תשעים-ושש נפשות, שבאו ממחוז חג'ה – ג'בל עמר ואשגאדרה.
לפני פרוץ המהפכה בתימן עלה הריכוז האחרון מתימן (לפי הידיעות שבידינו, כעת נשארו עוד למעלה מאלף נפש יהודים, המפוזרים בכל רחבי תימן), ריכוז זה שעלה ארצה בעת האחרונה, לא הצליח משום מה לעלות בשנים תש"ט–תש"י (1949–1950). אף ירד עליו המסך, ולא ידענו, אם חבריו נשארו בחיים או לא. הקשר אתם נותק לחלוטין, ובתימן התהלכו שמועות שיהודי ישראל הושמדו על-ידי הערבים, ולא האמינו אחינו אלה, שאחיהם וקרוביהם עודם בחיים, הן משום שקשרי הדואר עם תימן נעשו בימי שלטון האימאם אחמד קשים מאד. אמנם היו ניסיונות ליצור קשר עמם, אך הדרכים היו מסובכות ולא התאפשר לבוא עמם במגע כדי לעודדם, וכל המכתבים שנשלחו לא הגיעו אליהם. גם המכתבים שנשלחו באמצעות אישים מארה"ב ובריטניה, נשארו בלי מענה.
למרות זאת, קרוביהם המשיכו לשלוח להם מכתבים, ובכל הדרכים, ורק אחרי פעילות והתכתבות מוגברת הגיע מהם מכתב ראשון בשנת תש"ך, שנדד שנה שלמה במקומות שונים, וכאשר הגיע, ישבו קרוביהם וטיכסו עצה כיצד לחלצם. הם פנו לסוכנות היהודית והביאו לפניה את בעייתם של יהודים אלה. הסוכנות התעניינה בדבר והטילה את הטיפול בהם על מר ברוך דובדבני ממחלקת העלייה, הידוע כאיש אשר עליית יהודי-תימן קרובה ללבו.
לאחר התייעצויות מרובות, אורגן באמצעות הסוכנות משלוח מכתבים ותמונות אל אותם יהודים כדי ליצור קשר עמם. הסוכנות, וכן הקרובים, התקשרו עם ועד יהודי עדן, והצליחו לשכנע שליחים אחדים להיכנס לתימן, ולהביא לאותם אחים יהודים מכתבים ותמונות. הם ניסו להביא לידיעתם את רצון אחיהם בעלייתם. ובכל זאת, על אף המכתבים הנרגשים, לא האמינו היהודים שנותרו בתימן שעוד קרוביהם חיים. הם אף חשדו שמא השליחים הללו זוממים להרגם בדרכים, כפי שקרה ליהודים אחרים. ההתכתבות עמם נמשכה למעלה משנה, ורק לאחר שניתנו להם סימנים מיוחדים מאת קרוביהם בארץ-ישראל האמינו סוף סוף, וידעו כי שעת גאולתם קרובה.
במכתבים שהגיעו מהם היו תיאורים מזעזעים של סבל וייסורים, בהם סופר בין היתר, כי חלק מהם חייב לנושים ערביים כספים, ואינם יכולים לעלות משום שנושיהם אינם מאפשרים להם זאת. עקב ידיעות אלה, נחלצו הקרובים וביקשו מהסוכנות לשגר שליח כלשהו אשר ידאג לא רק להעלותם, אלא גם לפדותם מיד נושיהם. הודגש שכל יום העובר עליהם הוא בחזקת סכנה ממשית, ואם לא תזורז עלייתם תיגזר עליהם, חלילה, כליה. הסוכנות נענתה לדרישה זו, ושלחה שליח שידאג לפדותם ולהחיש את עלייתם. הוא שהה שלושים יום, ואז הגיעה הבשורה הטובה שהם כבר נמצאים מחוץ לגבולות תימן, לשמחתם הגדולה של אחיהם וקרוביהם. מיד נשלח להם מברק עידוד, בו הובאה להם בשורת מדינת ישראל, וגם הודעה על ציפיית קרוביהם לבואם.
כשבועיים שהו העולים עד לסידור עלייתם, ואחר-כך הועברו באווירון לארץ שכנה, בה שהו שבוע ימים עד בוא האנייה שהביאה אותם סוף סוף לנמל אילת.
בבואם לאילת קידמו קרוביהם את פניהם, הפגישה איתם הייתה נרגשת ביותר, כיוון שעברו מספר שנים רצופות מאז נפרדו מהם. אולם, משבאו עובדי הקליטה כדי לטפל בהם התחילו אלה לנהוג בהם ביחס מוזר. תחילה ביקשו קרוביהם האחים משה ויוסף דחוח, שהיו הפעילים לזירוז עלייתם, שיאפשרו להם לעלות לאנייה, לשוחח עם קרוביהם ולעזור ברישומם, אולם עובדי הקליטה סירבו. כך יצא, שמחמת אי-ידיעת שפתם של עולים אלו, רשמו עובדי הקליטה את שמותיהם ואת גיליהם ברישום לא נכון. עד עכשיו מתחבטים עולים אלה בשינוי גיליהם, שאינו מתאים למציאות, ואף עיכב את סידור בניהם לגנים ולבתי הספר. גם ביום בואם שהו העולים כשבע שעות, מהשעה ארבע אחרי-הצהריים עד השעה אחת-עשרה בלילה, בלי שתהא דאגה לפת לחם לפיהם; וכאשר סירבו העולים לעזוב את הנמל בלי חפציהם, הובטח להם שחפציהם יישלחו אחריהם למקום מגוריהם. אך עובדי הקליטה לא קיימו את ההבטחה, וחלק מהחפצים עדיין נמצא בנמל.
יש לציין לטובה את יחסם הטוב של מר דובדבני ומר חמני ואת יחסה של הסוכנות בכלל, שעשו כמיטב יכולתם היהודית והאנושית כדי להציל עולים אלה מן הגולה. רק את יחסם הבלתי-אוהד של עובדי הקליטה יש לבקר ולציין בצער ובכאב. יחס זה היה לעתים בלתי-נסבל, יחס של זלזול וביטול, דבר שגרם לקשיים בקליטתם הכלכלית והחברתית.
להלן חמישה מסמכים מתוך תיק ההתכתבויות והטיפול בעלייה זו (התיק מצוי בידיהם של משה ויוסף דחוח). המסמך הראשון הוא המכתב הראשון שהגיע מיהודי ג'בל עמר מזה זמן רב אחרי אשר התגלגל שנה שלימה בדרכים. המכתב השני נשלח מאוחר יותר, אף הוא מג'בל עמר. המכתבים השלישי והרביעי נשלחו מישראל לתימן במטרה לזרז את שרידי היהודים בתימן לעלות ארצה. המכתב החמישי נשלח על-ידי המתעסקים בעלייה אל מר שלמה גמליאל ממחלקת העלייה בסוכנות.
מכתב א[1]
ש"ש[2] לאדון השלום, אל בני כבוד המנוח מ"ו סאלם ן' מ"ו עואץ אלדחוח יש"ל,[3] הארישון[4] מאהם[5] יעיש וב'[6] יוסף וחיים ומשה ובניה ואמם תרנג'ה הי"ו, כללם נודיע לכם אחי שאנחנו בקו הבריות תל"י[7] כלל אחנו[8] יוד[9] ג'בל עמר, נודיע לאכם[10] אנחנו תמיהים עליכם לו[11] זכרתם אותנו לו[12] אתם הארישונים[13] ולו[14] אנחנו האחרונים ח"ו[15] מכם היא שכחא[16] או אם אינכם יודעים באנו[17] צער שאנחנו יושבים בערי התימן, אלא אנחנו בוכים ומבכים לילה ויומם עליכם בשביל לא זכרתם אותאנתנו,[18] ולא עמך[19] סעיד ולא אחותכם שמעה ולא נעמה ולא עמך[20] אבראהם ולא עמתך[21] נעמה, ואמא[22] עמך[23] הארון ורומיה וחמאמה הם נגאלו לארץ ישראל ולא החזירו לנו במכתב אחד, רק תמונת עמי[24] הארון היא וצלת אלינא[25] ומכתב לו[26] נתן לאנו,[27] וראתה אמי תמונתו ובכתה עליו חודש בשביל לא נתן לה מכתב אפילו יזכור אמו לבד הו חי או חולא,[28] ויאמר לנו מא[29] היא מלכתם[30] ומאעסאהם[31] ומא היא אשכחה[32] שכחתם אותנו אתם וכלל אחינו ישראל אלדי[33] נגאלו מן ערי התימן. אנחנו יושבים בג'בל עמר תצטי ותחרוב וירושלים תבנה ותכונין[34] בב"א,[35] ואחרית מנין נודיע לכם שאתם תתנו לאנו[36] תמונת כל אדם מי שהוא חי[37] בארץ-ישראל הם ובניהם ונשיהם וטפם, וכל אדם יאמר לנו מא היא ממשלתו[38] ושלום, דש"ו[39] הקל שבקלים ועפר רגלי חכמים סעיד ו' סעיד עואץ' אדחוח יש"ל.[40]
[תוספת בכתוב:] וזא[41] המכתב שאני כתבתי לכם אלא בשבוש הדאעת[42] וחפצי לאמר לכם בשימות[43] אחינו שנגאלו לארץ ישראל ושמותם.[44] ולאסעאר אלדי היא ענדנא ארובטה אלקאת בריאל ונצף, ורבע סמן בריאל, ורטלין שרך בריאל.[45]
[המשך מאחורי המכתב באלכסון:] ואנא יא אבן עמי סאלם אן אנא עאגב עליכום, וקלת לאבי לא תעזם אלא בעד מא אנביך ונחנו ראכנין עלא מא דכרת.[46] ושלום אליך. סעיד סגיר ולדה[47] יחיא בג'בל עמר. האדא אלכט סטרה סאלם כסרה.[48]
הערות שוליים למכתב א
[1] התאריכים הושמטו מסיבות מובנות. [2] שלום שלום. [3] יהי שמו לעולם. [4] הראשון. [5] מהם. [6] ובניו. [7] תהלה לאל יתברך. [8] אחינו. [9] יהודי. [10] לכם. [11] לא. [12] לא. [13] הראשונים. [14] ולא. [15] חס ושלום (חס וחלילה). [16] שכחה. [17] בנו. [18] אותנו. [19] דודך. [20] דודך. [21] דודתך. [22] אבל. [23] דודך. [24] דודי. [25] הגיעה אלינו. [26] לא. [27] לנו. [28] חולה. [29] מה. [30] מלאכתם. [31] ומה מעשיהם. [32] השכחה. [33] אשר. [34] ותכונן. [35] במהרה בימינו אמן. [36] לנו. [37] עניינו: מי שנותר בחיים. [38] היהודים שנשארו בתימן האמינו, כתוצאה מהתעמולה הערבית, שכביכול נכבשה ישראל על-ידי מדינות ערב, ומכאן השאלה. [39] דורש שלומכם וטובתכם. [40] יהי שמו לעולם. [41] וזה. [42] הדעת. [43] בשמות. [44] מרמז שחשש לציין שמות האנשים, דבר העלול לסכן אותם. [45] [תרגום:] המחירים אצלנו: חבילת קאת באחד וחצי ריאל, רבע רוטל סמן (חמאה מבושלת) ריאל אחד, שני רוטלים בשר בריאל אחד. [46] ואני מתפלא עליכם, בן דודי סאלם, שמאותה עת בה אמרתי לאבי: אל תסע אלא לאחר שאודיעך, ואנו סמכנו על דברתך. [47] ובנו. [48] [הערת שוליים:] מכתב זה נשלח בידי סאלם כסרה.
מכתב ב
מן ג'בל עמר אלא חג'ה אלא ארץ-ישראל תובב"א.
לא ענד והום אכ'ותנא יעיש ומשה ויוסף וחיים עיאל מרי סאלם ו' עואץ' אדחוח.
ליקרת ומעלת אחינו היקרים אשר אתם יושבים בקו הבריאות בארץ-ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, עיאל מרי סאלם ו' מרי עואץ' דחוח ואחותיכם אד'י בערי התימן פי מחל ג'בל עמר, ושמותן שמעה ונעמה בנאת מרי סאלם עואץ' אדחוח. ונעלמכום יא אכ'ותנא אנחנא פי וחשה עליכ'ם יום חן מאזד ד'כרתונא. ותדכרו לנא מא מאלכם אנתום וכתנא בנייה ואמנא תרנג'ה בנת המנוח יוסף דחוח. ואעלמונא מן עאד מנכום בכ'ירין ומן קד מאת. ואחנא קד ארסלנא לא ענדכ'ם אתניין מכאתיב ולם רג'ע לנא כבר ולא גואב האל אנתום נאסיין לנא אלא כייף ומא קד ד'כרתונא מן חין דכ'לתו ארץ-ישראל ואחנא מראעיין, לא כ'בר מנכום תכ'ברונא מא חאלתכום ומא חאלת אלכ'ברה אד'י דכ'לו מן דגאהכום ומן קבלכום. ואנחנא מסתעגבין עליכום יא אכ'וה יום מא קד דכרתונא לא פי סנה ולא פי כתאב וחנא כ'ואתכום שמעה ונעמה בנאת מרי סאלם ו' עואץ דחוח. וקד אחנא נבלגכ'ום אלף רבוא שלום אנתום ואכ'תנא בנייה ואמ'נא תרנג'ה. ואלהאלה לא תנסונא ואחנא פי צער גדול פי מחל גבל עמר. ואחנא נשתי נסאפר אלא אחנא מראעיין לבאדיכום, ואלהאלה לא תחירו אלגווב. ותעלמו לאן קד אכ'תתכום נעמה אלמנה והיא מגורשת מאישה יעיש ו' יוסף דחוח ויש לה בן ובת, ונסבכום סאלם ו' יחיא ו' יוסף ועיאלה ג'מיע יבלגוכום אלף סלאם ושלום.
סדר אחרי מות קדושים, חודש אייר... הצעיר אבראהים אבן חיים אצבטאני מעיר אלמחוית.
[מאחורי המכתב:] ב"ה 9.6.61 שלום רב, זה המכתב הגיע מתימן מחבריכם, תחזירו להם תשובה בהקדם ושלום. הצעיר צדוק בן הרב זכריה עומיסי.
תרגום המכתב
נשלח מג'בל עמר אל חג'ה אל ארץ-ישראל תובב"א, ומיועד לאחינו יעיש ומשה ויוסף וחיים בני מרי סאלם בן עואץ' דחוח.
ליקרת ומעלת אחינו היקרים אשר אתם יושבים בקו הבריאות בארץ-ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, בני מרי סאלם בן מרי עואץ' דחוח, ואחיותיכם אשר בערי תימן במחוז ג'בל עמר ושמותיהן: שמעה ונעמה בנות מרי סאלם עואץ' דחוח.
נודיעכם אחינו שאנחנו שרויים בדאגה רבה עליכם, מכיוון שלא זכרתם אותנו עוד. הודיעונו מה מצבכם אתם ואחותנו בנייה ואמנו תרנג'ה בת המנוח יוסף דחוח. כן הודיעונו מי נותר מכם בחיים ומי נפטר. וכבר שלחנו אליכם שני מכתבים ולא חזר אלינו לא מענה ולא ידיעה כלשהי מכם. או אולי כבר שכחתם אותנו שלא זכרתם אותנו מאז נכנסתם לארץ ישאל ואנו מייחלים, אין כל ידיעה מכם שתבהיר לנו מה מצבכם ומה מצב חברינו שנכנסו לפניכם ושקדמו לכם. ואנו תמהים עליכם אחינו שלא זכרתם אותנו עוד, והתעלמתם ממנו לחלוטין והן אנו אחיותיכם, שמעה ונעמה, בנות מרי סאלם דחוח. בזה נאחל לכם אלף רבוא שלומות, אתם ואחותנו בנייה ואמנו תרנג'ה. בשם ה' אל תזניחונו שאנחנו בצער גדול במושב ג'בל עמר. אנו כמהים לנסוע מכאן, אלא שאנו מחכים לפנייתכם תחילה. בשם ה' אל תעכבו את תשובתכם. כן תדעו שאחותכם נעמה אלמנה והיא מגורשת מאישה יעיש בן יוסף דחוח ויש לה בן ובת. גיסכם שלום בן יחיא בן יוסף ובניו כולם שולחים לכם אלף שלומות, ושלום.
סדר "אחרי מות קדושים", חודש אייר שנת... הצעיר אבראהים בן חיים אצבטאני מעיר אלמחוית.
מכתב ג
לכבוד דודי היקר, מר סעיד דחוח ורעייתו ובניו הי"ו, ואחיותיי היקרות שמעה ונעמה, וגיסי סאלם בן יחיא יוסף ויעיש דחוח ובניהם, ודודי אברהם ואמו וכלל יהודי ג'בל עמר הע"י.
אדש"ו, נודיעכם שקבלנו מכתבכם ושמחנו שמחה רבה. עשרות מכתבים נשלחו אליכם בצרוף תמונותינו ולצערנו, הודעתם לנו שלא הגיעו לידיכם.
אנו קוראים לכם שוב לצאת מארץ גלותכם וה' יהיה עמכם בדרככם. נצלו את ההזדמנות הבאה לידיכם, אל תתמהמהו ותחמיצו את השעה. עליכם להגיע לשם ועלייתכם מובטחת. לא נעלם מכם סבלנו הרב שהתייסרנו בדרכים קרוב לשבע שנים עד שזכינו לעלות לארץ. מהרו ועלו, אל יעכב אתכם רכושכם ושטן ומשטין, כי בנפשכם הדבר. קרובינו – קרוביכם, אשר נפרדו מכם לפני כמה שנים הגיעו אלינו בריאים ושלמים, וכולם דורשים בשלומכם, עשו כמוהם וצאו לדרך ובטחו בה', שאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" [שמות יד, טו]. אנו נקיים את הבטחתנו לכם ונעזור ונסייע לכם במיטב יכולתנו, כאמור: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ" [דברים כג, כד]. אולם כל עוד אתם תקועים בתימן אין ביכולתנו לעזור למרות רצוננו הטוב. אין קשר בין ישראל ותימן, ודי למבין.
השבוע קבלנו מכתב ממר סאלם כסרה. הוא הצליח להגיע לשם, מצפים אנו לכם בכיליון עיניים. תפלתנו שיזכה אתכם האל לעלות במהרה, ושמחת עולם על ראשכם.
במכתב זה מצרפים אנו את תמונותיהם של האחים יוסף, חיים ומשה דחוח, נשותיהם, בניהם ותמונת אמם תרנג'ה דחוח. במכתב הבא נשלח לכם בעה"י תמונותיהם של ישעיה דחוח, אשתו ובניו, תמונת דודנו יחיא דחוח ודודתנו חמאמה ותמונת משפחת דוד דחוח.
דרישת שלום מדודתי נעמה לבתה בנייה ובעלה יוסף הבה. היא מבקשת מכם לשדל את בתה וגיסה להצטרף אליכם לעליה. כמו כן מסרו ליהודי ג'בל עמר הנותרים, בשמנו, שאנו מוכנים לעזור להם. עליכם אתם לזרזם לעליה. ונחתום בדרישת שלום מדודי אהרן דחוח לאמו ואחיו ולאחותו. ושלום.
המתפלל ומצפה לגאולתכם, יוסף בן שלום דחוח
מכתב ד
לכבוד אמי היקרה חממה כסרה, ואחי היקרים סעיד דחוח, אברהם עואץ' דחוח ורעייתו, ואחותי נעמה ובעלה דוד הי"ו.
נלאינו לשלוח לכם מכתבים ולהתחנן לפניכם שתעלו. מכל קצות תבל באים לחונן עפרה של הארץ ואתם, לחרדתנו, נשארתם בארץ ציה וצלמות, ארץ אוכלת יושביה היא. ודאי ובודאי אתם יודעים את תורת משה רבנו עליו השלום, שציותה אותנו לעלות לארץ, לזכות בבניינה ולשמוח בשמחתה. נאמר בתורת משה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" [שמות יד, טו].
אנו בטוחים בשם יתברך, שאתם תשמעו בקול תורת אלהינו, שהיא תורת אמת, ותעקרו את רגליכם ממקומכם הטמא, ותתקדשו לאלהי ישראל, ותהיו נכונים בלב ונפש לעלות לציון עירכם, המחכה ומצפה לבניה מכל קצות העולם. אל תאמרו לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה, אל תאמרו עוד לא מכרנו את חפצינו, את בתינו, אל תאמרו הגויים חייבים לנו כסף, עזבו הכל, ככתוב: "רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ" [ירמיה נא, ט] "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" [דברים ח, ט].
השליחים יגיעו אליכם בקרוב ומיד סעו ועלו אל הר בית ה'. אל תשמעו למוציאי דיבת הארץ רעה אשר יעכבו אתכם, עליהם נאמר: "יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם" [ויקרא כו, לט]. ויתקיים בכם מקרא שכתוב: "וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" [ישעיה לה, י], אמן.
ממני, אהרן בן המנוח מרי עואץ' דחוח
מכתב ה
לכבוד, מר ש' גמליאל, הסוכנות היהודית, מח' העליה – ירושלים, א"נ
קיבלנו את מכתבך מיום 4.1 ושמחנו על בשורתך שניתנה הוראה לנציגכם במקום לטפל בעליית קרובינו לישראל.
השבוע נתקבל מכתב מאחד הקרובים שהגיע בינתיים מתימן. במכתב סופר על מצבם החמור של יהודים אלה, ובמיוחד לנוכח המצב המדיני בתימן, שאינו יציב, והתרגשות מדינית צפויה, ועלולה להתרחש כל רגע, ובתנאים אלה מצב היהודים הולך ומחמיר ועת לעשות להצילם, ובהקדם, שמא יארע ח"ו משהו בתימן, ואז יהיה מאוחר להצילם מידי בני עוולה.
מצורף בזה רשימת מספר היהודים בשני כפרים ג'בל עמר ואשגאדרה. לנו נראה שמספרם גדול יותר מאשר ברשימה שהעברנו לכם, כי לא הבאנו בחשבון את הילדים, שאין אנחנו יודעים עליהם.
נבקש מכ' להשתדל ולעשות כמיטב יכולתו להמריץ את הממונים לעשות הכל לחלץ את שארית הפליטה מידי מעניהם ושוביהם.
אנו בטוחים שעניין עלייתם של יהודים אלה קרוב מאד ללבך, ולא תחשוך כל מאמץ כדי להביא את קרובינו למקום תוחלתם ותקוותם. אנו תפלה לאלהי ישראל שתצליח במעשי ידיך ויזכו לראות בנחמת ציון וירושלים אכי"ר.
אנא, הודיענו אם נתקבלו ידיעות נוספות על כך מעדן, ומבקשים ממך עוד להודיענו מי הם המטפלים בעניין העלייה מתימן.
בתודה ובהוקרה, יוסף ומשה דחוח
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת אפיקים גיליון כ, טו במנחם-אב תשכ"ז, עמ' 4–5.
בתמונה: עולים תימנים ממתינים לטיסה לישראל בשדה התעופה בעדן.
Comments