בעקבות הפרק החמישי שבמאמר: "דיני ומנהגי כתיבת ספר תורה", שבו הנני מערער על ייחוס התשובה בעניין התגין לרבנו הרמב"ם (סימן קנד), נשלחו אלי השאלות הבאות:
1) את הדיון הזה על תשובות רבנו אפשר לעשות על אין-סוף תשובות, ואז להסיק שהמון מהן חרטא-ברטא. אבל אני חושב שההסקה אם הן חרטא-ברטא או לא, צריכה להיעשות באופן מחקרי ומדעי. אני לא יודע איך זה בדיוק אמור להיות, אבל... כלומר, לפי השיטה שלך כמעט כל התשובות שמיוחסות לרבנו, הוא לא באמת כתב אותן. למרות זאת, קאפח, שכן חקר בזה הרבה להבנתי, פסל רק את התשובות לאנשי לוניל. מדוע הוא לא פסל גם תשובות רבות אחרות? הרי בהכל יש לו את אותו האינטרס, למה שפעם אחת יפסול ואחת לא?
2) נעזוב רגע את התשובה הזו ונלך לפי המצב היום. היום המצב הוא שאם אתה מכניס ספר לבית-כנסת כדי שיקראו בו, אם הוא לא מתויג לא מוציאים אותו (לרוב, ולאחרונה ראיתי שזה קורה גם אצל תימנים), נמצא שבסוף כדי לעמוד על עניין מנהגִי אחד (התיוג – שלא פוסל אם הוא קיים או לא) מפסידים קריאה בספר-תורה כשר, כלומר מאבדים עניין הלכתי. אם יש כוח בידי האדם להשפיע על אנשי בית-הכנסת שיקראו בספר-תורה בלי תיוג, כשיש להם ספר מתויג אחר – אז בסדר גמור. אבל בפועל זו משימה כמעט בלתי אפשרית במציאות היום.
כלומר, האם כדאי לאמץ מנהג שלא גורע מספר התורה בכשרות שלו [דהיינו התיוג], כדי להצליח לגרום ליותר אנשים לקיים מצוה כראוי, או שמא כדאי להתעקש על-כך שאין בזה צורך, אבל אז, אם הציבור עקשן שלא מוכן לקרוא בספר לא מתויג – יצא אולי שכרו בהפסדו, כי [הסופר] יכול היה לגרום לציבור לצאת ידי חובה, בקריאתם בתורה בספר-תורה כשר.
תשובה: לשאלותיך,
1) אכן, רבות מתשובות רבנו הן מזויפות ומסולפות. ואיני מבין את ההיגיון שבדבריך: אם רבות מתשובותיו מזויפות זה אומר שצריך להכשירן? כלומר בגלל שרבות ואולי אפילו רוב תשובותיו מזויפות אז כדי שלא לקלקל את המותג "שו"ת הרמב"ם", צריך להכשיר את כל התשובות?
להבנתי, הדרך להסיק שהן מזויפות היא בראש ובראשונה בדרך מדעית והלכתית, דהיינו באמצעות עיון מושׂכל אשר תואם את כללי ההלכה והלוגיקה וכן את דרכי המחשבה והמוסר של רבנו. זו הדרך המרכזית. ואגב, זו גם הייתה דרכו של קאפח בפסילת התשובות שפסל.
העובדה שקאפח לא זיהה את הקושיות הרבות שיש על תשובה זו ועל רבות אחרות, אין בה שום ראיה למאומה, קאפח נכשל ביסודות הדת, אכל וזלל מן התורה, הכשיר את ספר האופל, הִפנה עורף לאמת וחָבַר למינים ארורים. אתה צריך להבין שקאפח ודומיו התעוורו מדרך האמת, ומכיוון שכך הקב"ה הסתיר מעיני הבשר רודפות הבצע שלהם עניינים רבים. לצערי הנך עדיין שבוי בתפישות אורתודוקסיות משובשות, ועדיין לא עקרת מקרבך שורש פורה ראש ולענה. ואם כך, עליך לשאול את עצמך האם מתאים לך הדבר לפנות אלי בשאלות.
2) שאלתך השנייה לא פחות תמוהה מהראשונה, וכי יעלה על הדעת שנשעבד את דרך האמת לבתי-הכנסיות של עמי הארצות אשר מוציאין את האדם מן העולם?! מי שאין בו דעת אין לרחם עליו ואין להתחשב בו, ואין לקלקל את שורת דרך-האמת בשביל השוטים וזקני הַבּוּר.
ומה שנדמה לך שאתה משפיע על השוטים אם תתייג, זו עצת דמיונך המתעתע, כי אינך משפיע עליהם אלא נכנע להם, ואסביר: להשפיע הוא לשכנע, להסביר, ללמד, ולהאיר את עיניהם לדרך האמת. ברם, הפניית עורף לדרך האמת איננה השפעה אלא כניעה. ומה שיש תימנים שוטים הדבר לא מעלה ולא מוריד מאומה לעצם הדיון. ואיני מבין, חשוב לך שיוציאו את ספרך או חשוב לך שספרך יהיה מדויק ומאומת ומיושר לפי דרך האמת הדעת וההגיון?
וכאמור, לפי דעתי אין לתייג ספרי-תורה לא מפני שהדבר גורע מכשרותם ההלכתית, אלא מפני שהדבר גורע מכשרותם ומטהרתם המחשבתית, וזאת בניגוד לדבריך: "שאין בזה צורך" דהיינו שאין צורך להקפיד בעניין זה ושניתן לתייג ספרי-תורה למרות העדר מסורת נאמנה – שהרי כמו שהסברתי במאמר שנזכר, יש חשיבות רבה מאד שלא לספח מסורות לא ברורות לדרך האמת, וכלל זה הינו תריס ומגן וצינה בפני המינים הזייפנים והמשחיתים, אשר הרסו את דתנו והפכו אותה מדת של אמת וצדק ומדע, לדת של בצע ותועבה, נבלות וסכלות.
וביחס לאחריות שלך כלפי הציבור שיקראו בספר-תורה כשר, ובכן, האחריות שלך כלפי הציבור היא בראש ובראשונה לעורר אותם לדעות ולהשקפות נכונות, לעורר אותם לידיעת ה', ואחריות זו גדולה אלף-אלפי מונים מן האחריות שלך כלפיהם שהם יקראו בספר תורה כשר.
קצרו של דבר, ההזיות האורתודוקסיות עדיין מפעפעות בך.
ולסיום, מדבריך עולה שהתיוג הפך להלכה מחייבת! דהיינו השוטים האורתודוקסים יחד עם זקנֵי הבור והשחץ הוסיפו על חוקי התורה, והפכו את התיוג לעניין מחייב, וכפי שכתבת: "אם הציבור עקשן שלא מוכן לקרוא בספר לא מתויג" – וזו סיבה נוספת חשובה מאד שלא לתייג, דווקא, כדי להוציא מליבם של השוטים שמדובר בהלכה מחייבת, וכדי לעקור תוספת שהוסיפו על חוקי התורה, שהרי האיסור להוסיף על חוקי התורה הוא היסוד התשיעי מיסודות דתנו:
"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת חיבור זה. [...] וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
והנה לפניך גם הדברים שהובאו בפירוש ל"ספר יצירה" אשר יוחס לרס"ג בשקר (עמ' קל):
"ומוסרים [במסורת התורה-שבעל-פה כביכול] כי ספר-תורה, אם לא נכתב בדקדוק התגין אסור לברך עליו ולא לקרות בו בציבור, ואומרים: ולפיכך לא יחיה מי ששמתוהו בו אלא ימות במהרה [ועוד בעניין הזיות הספר הזה ראו: 'ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?']".
ואפילו אם לא יוציאו את ספרך לעולם, מעלתך תהיה גדולה מאד לפני בורא-עולם, הואיל ועסקת ביסודי היסודות ובעמודי החכמות – לידע את ה' יתברך ויתעלה שמו, שהרי הועלת ולוּ במשהו לדרך האמת בכך שלא תייגת את ספרך, ובזה קידשת שם שמים ברבים, וסוף מעשיך לחלחל ולהשפיע ולעורר ולהעיר, עד אשר תימלא את הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
Comments