"כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (מש' כו, כה).
בעקבות המאמר: "ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?", נשלחה אלי תגובה וז"ל:
אחי, אני מאוד מזדהה עם התיעוב שלך את העולם החרדי וכל האמונות התפלות וההזויות שיש בעולם התורני היום, ולא פעם כולם לוקחים אותי ככופר גמור [אכן הנך], כי אני רציונליסט קיצוני, חובב פילוסופיה (לא נראה לי שיש פילוסוף גדול שאני לא מכיר בעל-פה את שיטתו). אז על זה באמת יישר כוח. אבל בכל זאת, אני ממש לא מצליח להבין איך אתה יכול לחשוב שרק הרמב"ם הוא מקור האור והיושר והאמת? אני יכול להראות לך עשרות מקומות שהרמב"ם טועה ומטעה בצורה חמורה מאוד, כי הוא הלך כמעט כמו עיוור אחרי אריסטו בכל מיני עניינים ונמצא שתורתו בטלה ומבוטלת בהמון תחומים ופירושים. החרדים והחסידים הולכים אחרי ה"גדוילים" והאדמו"רים כמו דבילים, ואתה עושה אותו דבר עם הרמב"ם.
לאף אחד מכל הרבנים אין את האמת, וגם בתלמוד יש המון טעויות. כלל ברזל: רימון מצאתי, תוכו אכלתי וקליפתו זרקתי. ספר היצירה כבר כתוב בתלמוד עצמו, וזה שאתה לא מבין אותו לא הופך אותו להזיה. צריך רק ללמוד אותו עם הבנה נכונה כדי לא ליפול באשליות המיסטיקנים האליליים למיניהם. דווקא הפירוש של רס"ג הופך אותו לדי מובן וקביל על הדעת. כמו כן הזוהר: ברור כשמש שיש הרבה-הרבה קליפות בזוהר, אבל נשארו עדיין כמה דברים מעניינים שם, אם מבינים אותם כשורה. ואם כל דבר הזוי אתה זורק לפח, אתה יכול גם לזרוק את כל התלמוד וכל המדרשים.
בעיני החילוניים, הכל מטופש ומטומטם ברמות בכל ספרות חז"ל. אתה בטח מכיר את אתר "דעת אמת", כל הסוגיות שהוא מביא שם הם פשוט מגוחכות ברמות. ובכל זאת, צריך לעשות עבודת סינון גדולה כדי לברר את הדברים החיוביים שיש בתוכו [כוונתו לאופל או לתלמוד?], ולשכלל אותו, כדי שנקבל תורה אמיתית לדורנו. אני לא חסיד של אף אחד מהרבנים, אני אוהב את הרמב"ם וראי"ה אהבת נפש, אבל זה לא מונע ממני להוציא ביקורות חריפות עליהם כאשר אני חושב שהם צודקים. ה"עדריות" הזו שלך לגבי הרמב"ם מתמיהה ברמות, כאילו הרמב"ם נקי מכל פגם והוא "חלק אלוה ממעל". מאוד מאוד מפתיעה בעיני צורת חשיבה זו...
תשובה:
בוא נתחיל עם זה שאני לא אחיך. ובהמשך תבין למה.
ובכן, אתה מתיימר להיות גאון הדור ובכל זאת הנך שוגה בעניינים מאד-מאד בסיסיים:
א) הרמב"ם הוא מקור היושר והאמת מפני ש-98 אחוז מפסיקותיו כלל אינן שלו, אלא הן של כלל חכמי המשנה והתלמוד, פסיקות אשר אושרו על-ידי הסנהדרין. הליכתי בענייני הלכה אחרי הרמב"ם נובעת מכך שהוא היה מבין הבודדים שהיה נאמן לכללי ההלכה ולמעתיקי השמועה חכמי המשנה והתלמוד ע"ה. ביחס לענייני מחשבה, ובכן, רובם המוחץ והמכריע של דבריו מתיישבים מאד עם השכל הישר ואין צורך לומר עם יסודות הדת ועם כללי ההלכה והמוסר, וכל עניין מחשבתי שבדבריו כבר נבחן באדני המחשבה והקבלה האמיתית של חכמי המשנה והתלמוד. ולכן, לעגך שהרמב"ם לבדו הוא מקור האור היושר והאמת מעידה על בורות חמורה בשיטתי ובדרכי, וגם על כסילות שנובעת משחצנות, שהרי העזת את פניך לומר דברים קשים מאד אף-על-פי שהנך בור ועם הארץ ואינך מבין יסודות בסיסיים מאד בדת משה.
ב) ביחס לטעויות של הרמב"ם: אם מדובר בענייני מדע אז אין בכך מאומה, כי ענייני מדע לא עברו במסורת התורה-שבעל-פה, אלא על-ידי אנשי המדע מן היהודים והגויים שבכל דור ודור, ואיני מקבל דברי מדע אלא על-פי הוכחות אמפיריות ומדעיות אמיתיות. ואם מדובר בטעויות בענייני הלכה ומחשבה, ובכן, למדתי את מורה-הנבוכים ובכל מקום שדברי אריסטו חולקים על מסורת התורה-שבעל-פה הרמב"ם דחה אותם, ובכל מקום שהם תואמים למסורת התורה-שבעל-פה רבנו השתמש בהם כדי לחזק את השקפות דת האמת כמו לדוגמה בעניין ייחוד ה' (ואין ולוּ זיק של אמת בעלילות הדם של חוקרי הרמב"ם הזייפנים והכזבנים, וכבר הוכחתי את תעתועיהם במאמרים לא מעטים, ובראיות רבות. ולא אפנה אותך למאמרים כי כסיל הנך).
הנה נמצא שוב שאתה משקר ומתעה, ולא הוכחת במאומה כיצד הרמב"ם הלך "כמו עיוור" אחרי אריסטו והנך חוטא בהוצאת שם רע קמי חכם גדול אשר דבק באמת בכל מאדו, וכן בהתעיית רשעים מתוחכמת בהראותך תומה ותחתיה ערמה, וזו מדרכי המינים.
ג) אין קשר בין הליכת החרדים והחסידים הפגאניים אחרי גדוליהם הכעורים לבין הליכתי אחרי הרמב"ם, ודבריך: "שאתה עושה אותו הדבר עם הרמב"ם" הם הוצאת שם רע, כי איני חושש לחלוק על הרמב"ם במקומות שלא מדובר במסורת תורה-שבעל-פה או אפילו בענייני הנהגה ומוסר. ודבריך מעידים על בורות בדרכי ובשיטתי, וכן על עזות פניך, שהרי העזת להטיח בי דברים קשים מאד אף שכמעט ואינך מכיר את דרכי, ודבריך המתעתעים יוכיחו.
ד) אמרת ש"לאף אחד מכל הרבנים אין את האמת", ובכך גילית שאתה כופר ואפיקורוס, שהרי הקב"ה הבטיח ש"לא תישכח מפי זרעו", דהיינו לעולם אבל לעולם יהיה מישהו שירים על נס את דרך האמת. והרמב"ם בהחלט מרים על נס את דרך האמת, ומהיכרותי עמו טעויותיו די נדירות, ובענייני הלכה אין לו כמעט שום טעות מפני שהוא היה נאמן לכללי הפסיקה של התלמוד, ופסק על-פי פסקי חכמי התלמוד הנאמנים, ישרי הדעת ואנשי המוסר.
ה) העובדה שהשם "ספר יצירה" נזכר בתלמוד אין בזה שום ראיה לכך שיש אמת בספר היצירה שנמצא לפנינו, ולא יעלה על הדעת שחכמים יורו להכמין סתרי תורה ביד אחת, ובידם השנייה יפיצו ספר אשר עוסק בסתרי תורה כביכול. ומעולם לא אמרתי שאיני מבין את ספר היצירה שלפנינו, אני מבין אותו היטב, אני מבין שהוא יצא ממקורותיהם הנרפשׂים של המינים והוזי ההזיות הפגאניים – והקב"ה נתן לי צלם אלהים והרמב"ם נתן לי כלים כדי לזהות עבודה-זרה וכדי להוקיע את האלילות והתועבה, ואת זאת בדיוק הנני עושה. ובכל דבריך המתעתעים לא הבאת ראיה אחת, רק הכפשת וקיללת בעטיפות של חברות וידידות, ורשע צבוע הנך.
ו) בהמשך דבריך אתה מכשיר את ספר-האופל, עד-כדי-כך הגעת! שהרי כתבת שיש שם "כמה דברים מעניינים". וכן השווית בין ספר-האופל לתלמוד ולכל המדרשים, דהיינו שהם אותו הדבר! ואם בעיני החילוניים הכל מטופש ומטומטם זו בעיה שלהם, ולא בגלל שהחילוניים אינם מבינים את התלמוד אשווה אותו לספר-האופל ואזרקהו לפח. כמו כן, אין לעשות שום "סינון" לספר מינות, והצעתך זו מעידה על בורות גדולה בהלכה ובמחשבת ישראל, ובורות גדולה בהבנת היחס של התורה למינות ולעבודה-זרה, ואף בורות גדולה בהבנת דת משה.
ז) לגבי אתר המינות "דעת אמת", ראיתי לא מעט, ובדרך כלל הוא משתמש בדברי המינים האורתודוקסים כדי להוכיח שאגדות חז"ל הן כפשוטן, ואם הוא היה בוחר ללכת בדרכו של הרמב"ם לא הייתה לו שום קושיה. אגב, אין צורך לסנן את התלמוד, פשוט אין ללמוד אותו, רק מי שלמד מדעים ואת יסודות התורה רשאי ללומדו, ויידע להפיק ממנו תועלת רבה. כל השאר – שיתרחקו ממנו. ברם, ביחס לספר-האופל, אין בו שום תועלת, מדובר בספר מינות גמור ומוחלט אשר דינו לשריפה – והשוואתך בין ספר-האופל לבין התלמוד פשוט מקוממת.
אגב, לכסילים כמוך אסור באיסור חמור ללמוד תלמוד כי הוא יוציא אותם למינות, ואתה עדות חיה לכך, ועליך נאמר: "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הו' יד, י). וכידוע, יש שנעשית לו סם המוות.
ח) אמרת שאתה אוהב את הרמב"ם ואת הקוקו "אהבת נפש" ואם אתה מסוגל לאהוב את הקוקו, עדות מוחצת היא לכך שלא הבנת מאומה לא בהלכה ולא ביסודות הדת ולא בפילוסופיה. אלא, הנך הוזה הזיות פגאניות נבער וכסיל, אשר מוסת בקלות למינות במלים יפות, ואשר מדמה שהוא חכם גדול: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו).
ט) בסוף דבריך טענת שוב שאני הולך באופן עיוור אחרי הרמב"ם וזו שטות מוחלטת והוצאת שם רע, כאילו הליכתי אחרי הרמב"ם נובעת מכסילות ופתיות ונחיתות מחשבתית או אפילו מטמטום, ולא מהבנה ושכל ישר, והנך מנסה להסיתני לדרכי המינות! עוד כתבת שהנני סבור שהרמב"ם "נקי מכל פגם", וזה שקר והתעיה, ושוב הוכחת שהנך כסיל ובער נבער אשר נדמה לו שהוא חכם, שהרי הנך קופץ למסקנות מתוך בורות מוחלטת, ומתוך עיון מועט מאד. "שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה, וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה" (נח' ג). ואחתום בדברי חכמים ע"ה במסכת יומא (עב ע"ב):
"רבי יוחנן רמי: כתיב 'זר' וקרינן 'זֵר' [ונאמר בתורה בשמונה מקומות 'זֵר זָהָב'], זכה – נעשית לו זֵר [=כתר], לא זכה – זרה הימנו. [...] אמר רבא: כל תלמיד חכמים שאין תוכו כברו – אינו תלמיד חכמים. אביי ואיתימא רבה בר עולא אמר: נקרא נתעב, שנאמר: 'אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה' [איוב טו, טז]. [...] אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה' [דב' ד, מד], לַמַּימִינִים בה – סמא דחיי, לַמַשְׂמְאִילִים בה – סמא דמותא [וזוהי הגרסה המדויקת, וכדלקמן]. והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחיי, דלא אומן לה – סמא דמותא [הוא סמא דמינותא]. אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי: כתיב 'פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב' [תה' יט, ט] וכתיב 'אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה' [תה' יח], זכה – משמחתו, לא זכה – צורפתו. ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא, זכה – צורפתו לחיים, לא זכה – צורפתו למיתה".
שלום רב.
לגבי סעיף א', איך אפשר לדעת שהרמב"ם צודק בפסיקותיו אם איני בקי בכל המשנה והתופסתא ומדרשי ההלכה והתלמודים?
הרי יוצא שאנחנו צריכים לסמוך על הרמב"ם בעיורון.
אולי אתה תלמיד חכמים והוכח לך שהרמב"ם צודק בפסיקותיו, אבל איני בקי בספרות התורה שבעל פה כמוך ואני מניח שרוב ישראל הם כמוני, ולפי שיטתך רוב ככל ישראל לא אמורים ללמוד תלמוד, אז למה שנסמוך על הרמב"ם? אם לא למדנו את הסוגיא התלמודית וראינו את דעותיהם של התנאים והאמוראים ואת המחלוקות בין הבבלי והירושלמי איך נדע מהי ההלכה?
אני לא טוען שהרמב"ם טועה בעניין הלכה מסויימת כי לא למדתי את הסוגיא, אבל גם לא טוען שהוא צודק מאותו טעם שלא למדתי את הסוגיא.
תודה.