בערך בשנת תש"ף נתקלתי בתגובה מקוממת של איזה דרדעי ביחס להשקפות האמת, איני זוכר מה הייתה תגובתו אשר עוררה אותי למתוח ביקורת על הדרדעים הנרצעים האוכלין מן התורה, והוא בינתיים אף מחק את תגובתו, כדי להקשות עלי לפרסם ולהנציח את הדברים. בתחילה הדרדעי כינה את עצמו בכינוי: "עלמוני" ולאחר מכן הוא עבר לכינוי: "ג'ון-דּוּ".
מכל מקום, מתוך הביקורת שמתחתי על הדרדעים ניתן להבין, כי בדבריו הדרדעי ביטא דברי רפיסות ונרצעוּת כלפי חכמי-יועצי-אשכנז, אשר התירו לו: לאכול מן התורה, ללכת בשרירות לבו, ולשקוע בהזיות של גדוילים – עד שנדמה לו שחכמי-תימן בכלל ואבותיו בפרט היו מלאכים אשר בארץ; ובדומה לדרדעי אחֵר שאוכל מן התורה, ואשר כתב ספר על סבו שנקרא: "מלאך השם", כאילו סבו היה מלאך ה' וכאילו אבותינו בתימן היו גדולי עולם כמשה רבנו ע"ה.
ומי שנדמה לו שאבותיו, שהיו שקועים בהזיות מאגיות אליליות, היו מלאכים עלי אדמות, הוא לא פחות מעובד אלילים בעצמו, שהרי הוא הולך בדרכי ההבל של חכמי-יועצי-אשכנז, אשר מרוממים את גדוליהם כאילו היו אלהים – וזאת כדי לפטם את גאוותם ורום לבבם, וכן כדי להפוך את עצמם ל"צדיקים וחסידים" אשר ראויים ליחס-מועדף, לכבוד, למימון ולתקציבים.
ועתה לביקורת שמתחתי על הדרדעים בעקבות דברי הרפיסות של הדרדעי:
ובהמשך לדברי ה"עלמוני" שאפילו אינו יודע לכתוב את המילה "אלמוני" כמו שצריך...
חבל שהדרדעים בימינו כל-כך רחוקים מדרך האמת שהם מייצגים, ונמצאו קרחים מכאן ומכאן – גם סופגים את החרפות הנאצות הגידופים וההשפלות של הסכלים שוחרי המאגיה והוזי ההזיות, וגם ערטלו את עצמם ממושגי האמת העדינים מענגי הנפש, ותקעו את עצמם ללמוד את הזיות הפויסקים העילגים... ודומים הם בימינו לאותו עבד אשר שכח את מעלת החופש ועומד וצווח: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמ' כא, ה–ו).
עד כאן מה שכתבתי לג'ון הדרדעי אשר קרא לעצמו בתחילה "עלמוני".
ג'ון הדרדעי הגיב על ביקורתי כלפיו כבר בשנת תש"ף בערך, ובמשך כשנתיים לא שמתי לב לתגובתו, לאחר כשנתיים הוא התעורר והגיב שוב, ואז שמתי לב לשתי תגובותיו. הבה נחל אפוא בתגובתו הראשונה שנכתבה לפני כשנתיים בשנת תש"ף, וזה לשונו:
אשרינו מה טוב חלקנו... לא שיערתי שחיים בינינו גדולי עולם כמוך... שאין זאת בלבד שאתה יודע דעת עליון, והבעלות על האמת היא רק אצלך [=וכי תוכחתי מדעתי היא? והלא היא מבוססת על דת האמת], וכל גדולי ישראל הם כאסקופה הנדרסת לרגליך, אלא שאתה גם מבזה אותם בצורה המשפילה ביותר ועושה חילול השם עצום. וכמובן שאין זה חילול השם ל"דעתך" שהרי אתה יודע דעת עליון וגם תתפלפל לי ותגיד שזה קידוש השם, שוב ל"דעתך".
וכאילו לא די בכך שאתה בעל רוח-הקודש ויודע מה הולך בעליונים, אתה גם חוקר כליות ולב ויודע מה בליבי, ושאני ל"דעתך" גם כל-כך טיפש ולא יודע ש"אלמוני" כותבים באות אל"ף ולא באות עי"ן. ושמא זה בגלל שאתה צדיקא קדישא ופרישא זכית למעלות אלו, או-אז יובן בנקל הכיצד זה שכולם טועים כאשר אתה אומר שהם טועים גם כאשר זה רחוק מהמציאות והאמת.
עקב מעלותיך אלו נראה שראוי אתה לבזות את מי ש"דעתך" אומרת שהוא טועה, כי הרי לא מ"דעתך" אתה בודה, אלא שליח הקב"ה אתה? בענווה עצומה מול הוד קדושתך, עלמוני (ב-עי"ן). עד כאן דבריו של ג'ון הדרדעי משנת תש"ף, אשר כינה את עצמו אז "עלמוני".
מדבריו של ג'ון הדרדעי עולה הטקטיקה המרכזית שבה נלחמים כנגדי הדרדעים, לאחר שהם נכשלו כישלון חרוץ להשיב תשובות שיסתרו או אפילו שיערערו במשהו את דבריי, ואדרבה, כל תשובותיהם שבות על פניהם והם אבלים וחפויי ראש – ובכן, לאחר שנגמרו להם התשובות הם נוקטים בטקטיקה של לצייר את אדיר הקטן כאדם שתעה ולעה אחרי מידת הגאווה.
בדרך זו הם מנסים לטשטש את דברי האמת שהנני מטיח כנגד פניהם ומכה בהם על קדקדם, שהרי אם אדיר הקטן הוא אדם גאוותן כבלעם הרשע (ולכן ג'ון הדרדעי מלגלג לעיל בלשונו של בלעם: 'יודע דעת עליון') – הרי שכל דבריו אינם נובעים ממקור אמיתי של אמת והוכחות מושׂכלות, אלא ממקור של שחץ וגאווה המרוקן מכל תוכן אמיתי. ובכן, אם באמת הייתי יהיר וגאוותן, הרי שהיה עליהם לנתץ את דבריי בקלות, שהרי לא תוכן אמיתי והוכחות מושׂכלות עומדים מאחורי דבריי, אלא יהירות וגסות-רוח, ואם אכן כך, מדוע הם לא מנתצים את ראיותיי? מדוע הם מתמקדים בהשחרת דמותי האנושית ובהטלת רפש על מידותיי ודתיותי?
א. ג'ון הדרדעי כורע ומשתחווה לאדוניו האשכנזים
דרכו של ג'ון הדרדעי אינה חדשה, היא עתיקה מאד, כך נהגו חכמי-יועצי-אשכנז במלחמתם כנגד דרך האמת של רבנו, והם אלה אשר הורו את הדרך לעבדם הדרדעי התימני הנרצע, והראו לו כיצד לנהוג במי שתוקף אותם: את האדונים האשכנזים של הדרדעי הנרצע.
והנה לפניכם שניים מחכמי-יועצי-אשכנז הראשונים הארורים אשר הלכו בדרך זו:
הראשון שאציג לפניכם הוא אבו-ינקי, אשר באחת מתשובותיו השקריות הוא שלל לחלוטין את האפשרות לפסוק הלכה מתוך הספר "משנה תורה להרמב"ם". בין שקריו הרבים ועילגות לשונו המבחילה, הוא כותב על רבנו בלגלוג: "אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה" (פסקי הנחש לא, ט) – אבו-ינקי בא לגנות את הרמב"ם ונמצא משבחו... אך הנחש הזה לא היה הראשון, הוא למד זאת מנחש אחר, אשר קדם לו בדרך זו ובדיוק באותו עניין, דהיינו בשאלה האם ניתן לפסוק הלכות מ"משנה תורה": והוא הפוחז מפוסקיירא, שאף הוא בא לגנות את רבנו הרמב"ם ונמצא משבחו, וזה לשונו (בהשׂגה להקדמת רבנו למשנה-תורה):
"סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם [...] ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב, ואם אני גדול ממנו למה אבטל את דעתי מפני דעתו [...] אין זה אלא 'כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ' [דנ' ו, ד]".
ובספר דניאל נאמר הפסוק שציטט הפוחז לשבח ולרוממות, ראו נא את הכתוב שם: "כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל". ובמקום אחֵר, בין רסיסי האמת הקלושים אשר הכמין קאפח השכיר, הוא מוסיף: "וכבר נזרקה נבואה מפי הראב"ד שלא לרצונו כי הצלחת רבנו לעשות דבר השווה לקטן ולגדול, וכל אדם בכל רמה שהיא יכול למצוא בו דבר אמת כפי מידתו, היא מפני 'כי רוח יתירא ביה' האמור בדניאל לשבח מה שלא זכו אחרים לכך" (הקדמה לספר המצוות, הע' 22).
ואין זאת אלא כי טוב בעיני ה' לברך את הרמב"ם, ותהי על הבלעמים הללו רוח אלהים.
זאת ועוד, נשים לב, חכמי-יועצי-אשכנז האשימו את רבנו העניו בגאווה ובגסות-רוח, אך הם השחצנים הארורים, שהרי לעיל אומר הפוחז מפוסקיירא כך: "ואם אני גדול ממנו"! וכמה רחוקה יהירותו של הפוחז מפוסקיירא ממידותיו של רבנו ומשבילי מחשבתו, שהרי רבנו לא תעה בהזיות הגדוילים, ולא קבע מהי האמת לפי גדולת הפוסק ורוממותו בעיני עצמו או בעיני אחרים. אלא: "קַבֵּל האמת ממי שאמרו" – הדברים הנאמרים נבחנים לפי תוכנם ואמיתתם ולא לפי מעלתו הדמיונית של אומרם; וכבר הרחבתי בעניין זה במאמר: "מי גדול ממי?". כמו כן, לעיון בתשובת אבו-ינקי שנזכרה לעיל, ראו במאמר: "מאבו-ינקי ועד שיקוץ קנייבסקי".
הדרדעים האורתודוקסים מתלוננים עלי ושׂוֹטמים אותי על השקפותיי הנכונות, המבוססות והמוכחות, ועל שאני מרים על נס את אור האמת הבוהק שמכה אותם בסנוורים. כמו כן, הם אינם מבססים את תלונותיהם על ראיות אמיתיות, אלא על ראיות-כזב מתעתעות ואף אינם בוחלים בהוצאת-שם-רע, וכמו שאומר רבנו באיגרתו לתלמידו (עמ' קכח): "ואם יביאֵם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשיי יעשו זאת". וזכורני ששמעתי בעבר על כמה דרדעים שוטים מחבלים כרמים אשר טענו שאני "לא ישר". ובכן, בַּמֶּה אני לא ישר? במה שכל דבריי מבוססים על תורת-האמת ועל מקורות חז"ל ודברי רבנו והגאונים? במה שהם מבוססים על ההיגיון והשכל הישר? במה שהם בנויים בסדר מדעי ובהוכחות מופתיות נדבך על גבי נדבך? בַּמֶּה?
ב. הדרדעי האורתודוקסי מכה שנית
כאמור, לאחר כשנתיים, ג'ון הדרדעי היכה שנית, וכנראה לאחר שראה שלא השבתי לו, הוא החליט לשוב על קיאו ולכתוב תגובה נוספת, הפעם הוא כינה את עצמו "ג'ון-דו" (באנגלית משמעו פלוני אלמוני, כנראה החליט שלא לשבש הפעם את המילה 'אלמוני'), וזה לשונו:
"אחרי שהִקדחת תבשילך ברבים, מחקת את כל ה'הרצאות' בהם הראית את כסילותך לעיניי כל, מקווה שחזרת בך, אז תמחק גם את השטויות שכתבת פה בהערות".
נשים לב, בדבריו האחרונים של הדרדעי יש טקטיקה נוספת שבה משתמשים הדרדעים כנגדי, והיא הטענה שאדיר הקטן "הקדיח תבשילו ברבים", דהיינו הדרדעים מציגים אותי כתלמיד סורר סכל ושחצן, אשר יצא לדרך של כפירה ומינות. כלומר, הדרדעים משתמשים בסיסמאות כדי להציג אותי כאילו הנני כופר ואפיקורוס, ובדיוק כמו שתיאר רבנו לעיל באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קכח): "ואם יביאֵם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשיי יעשו זאת".
ומהו הכרח הדברים שהביאם לכך? ובכן, הדברים ברורים, אדיר הקטן רוצץ את ראשו של אלילם הראשי הלא הוא יוסף קאפַּח אשר חילל-שם-שמים, עבר על "ארור לוקח שוחד", ואף הודה בעבודה-זרה! וכן תעה בעניינים יסודיים אשר כתבתי עליהם במאמריי שבו חשפתי את מעלליו ונכלוליו. כמו כן, אדיר הקטן מפרסם מאמרים כנגד אלילם המשני הלא הוא רצון ערוסי, ומוכיח שהוא כומר צייקן ומסואב, שמחלל-שם-שמים באופנים חמורים מאד-מאד, ואף שותף לניסיון להכחיד את דרך האמת, ולהפוך אותה לעוד זרם ביוב אורתודוקסי אשר אוכל מן התורה (ראו לדוגמה את תשובתו של ערוסי במורשת 'שאין עוד היום דרדעים', כולם נכחדו!).
ואולי החמור מכל, אדיר הקטן מפרסם מאמרים כנגד האשכנזים! כלומר, כנגד אליליהם ואדוניהם, כגון רש"י-שר"י וחבר מרעיו הארורים! ותאמינו או לא, הדרדעים תקפו אותי פי כמה וכמה בעניינו של רש"י-שר"י מאשר בעניינם של קאפח וערוסי! ויותר מדויק לומר, שכמעט ולא שמעתי מהם בעניין חשיפת פניהם המכוערים של קאפח וערוסי, אך בעניינו של רש"י-שר"י נכתבו על-ידיהם השׂגות רבות, והשבתי להם תשובות ארוכות ומפורטות מאד.
קצרו של דבר, העדר ראיות והוכחות אמיתיות מאלץ את הדרדעים הנרצעים להשתמש בסיסמאות ריקות ונבובות, כדי לנסות ולהשחיר באמצעותן את דמותי ומידותיי. ולכן השבתי לאותו תועה בתשובה קצרה, שכל דבריו הם למעשה חלולים-חלולים, וכך כתבתי לו:
באת לקלל ונמצאת מברך [כמו אבו-ינקי הנחש הקדמוני והפוחז מפוסקיירא שראינו]. בחנתי את דבריך, הם ריקים ומרוקנים מכל טענה אמיתית. לפיכך, אשאל אותך כמה שאלות:
א) מי-הוא-זה ואי-זה-הוא ג'ון הדרדעי, אשר מסתתר מאחורי כינוי ורועד כעלה נידף?
ב) הנך טוען טענות קשות, בעוד שיש מדור שלם באתר אור הרמב"ם (מדור 'כתבי הגנה') שבו הנני מתמודד עם כל הטענות של כמוך ושכמותך, וכולן מתגלות ונחשׂפות כאפס מאופס, ולעתים אף כהתעיות כזבים נכלוליות ומרושעות! ואם אכן הנני כמו שאתה אומר, איך זה שעד היום אף-לא-אחד מן הדרדעים האורתודוקסים הצליח לנתץ ולוּ תוכחה אחת מדבריי?
ג) לגבי ההרצאות, לא אנכי מחקתי אותן כי לא אנכי העליתי אותן, ולא ידעתי בכלל שהן נמחקו, והדבר רק מחזק את טענתי בעניין סתימת הפיות בקרב הדרדעים הסוגדים לקאפח. ומאז שהתחלתי לתקוף את קאפח וערוסי אליליהם, כל הדרדעים השוטים הִפנו אלי עורף ולא פנים, ונוהגים עמי כמו שנהגו לבן-ובניו עם יעקב: "וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (בר' לא, ב).
עד כאן מה שכתבתי לדרדעי האורתודוקסי הנרצע.
ושימו נא לב, כל מה שייאמר לדרדעים חלושי-הדעת הללו לא ייכנס לשכלם, הם אוכלין מן התורה ומסונוורים בשעבוד נרצע קשה ועמוק מאד לאדוניהם האשכנזים צאצאי המינים, ולכן הם לעולם לא יראו את אור האמת, והדרדעי אכן ממשיך וכותב לי בהמשך תגובתו כך:
"הבנתי, אז תרשה לי להניח שלא חזרת בך מלדבר סרה על גדולי ישראל מארץ תימן! אמת?".
מדברי ג'ון הדרדעי נחשפת תהום נחיתותו ושעבודו: מדבריו לעיל וכן מדבריו לקמן מוכח באופן ברור שמדובר בדרדעי תימני אשר מכיר אותי היטב וכנראה שהיינו מיודדים בעבר ודרכינו נפרדו – ואף-על-פי-כן, הוא לא מסוגל לשוחח עמי באופן ישיר וגלוי, אלא הוא חייב להתחבא מאחורי כינוי "ג'ון-דו" – כֹּה גדול הוא חששם ופחדם שפשעיהם וסכלותם יתגלו לעין כל.
וכך השבתי לג'ון, הדרדעי התימני הנרצע:
לג'ון-דו הדרדעי שאין לו שֵׁם בישראל... מה גרם לך לחשוב שחזרתי בי? האם רמזתי על-כך באיזה מקום? ולמה אתה אומר שהבנת, ושוב שואל האם חזרתי בי? ולמה אתה אומר שחכמי תימן הם גדולי-ישראל בעוד שהם שגו בהזיות ובדמיונות ובעבודה-זרה? ולמה אתה אומר שהנני מדבר סרה כאשר הנני אומר את האמת, ומרחיק את האנשים מלתעות אחרי סכלות אבותינו שהמיטה עלינו אסונות? אגב, עתה אנכי יודע בוודאות שהנך דרדעי תימני שוטה...
ומתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו, גם אם נדמה לך שהם מלאכי השם צבאות...
עד כאן דבריי לג'ון הדרדעי, והנה תשובתו על-כך:
ציטוט מהרב שלך למקרה ששכחת: "כשהחל לפרסם את דעותיו, ראיתי שהוא טועה בשתיים: בדרכי הסקת מסקנותיו, שהן מוטעות, וחמור מכל בפרסום דעותיו הבוטות שפוגעות בכבוד גדולי חכמי ישראל. בעבר הוכחתיו ללא הצלחה. אני מאוד מיצר על כך, כי יהודי כזה יקר מאוד, אך טועה טעות גדולה מאוד מאוד. אני חוזר וקורא לו מקרב לב, מלב אוהב מאוד, שקול מחדש את דרכיך אלו. ואל תבוש לחזור בך, כי חזרה מטעויות, וכל שכן טעויות כאלה, הן בגדר רדיפת האמת, שהיא חותמו של הקב"ה, והיא באה ממקום של ענווה וגבורת הנפש".
והנה תשובתי לג'ון הדרדעי:
אתה לא מעודכן... התשובה הזו של ערוסי היא מתשרי תשע"ט. ומאז כבר פורסמו באור הרמב"ם מאמרֵי תוכחה רבים לערוסי הצייקן, לתלמידיו ולחבר מרעיו, והוא כשל מלהשיב ולוּ תשובת-אמת אחת. ראה לדוגמה: "ערוסי מכחיש את האמת!", "ערוסי מכחיש את האמת ועושה ביד רמה!", "למה ערוסי הגן על הנבל שמואל טל?", ועוד רבים אשר נכתבו כתשובות לדבריו ולטענותיו-תעתועיו, כגון: "אין משיבין את הארי לאחר מיתה?", "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא חָלַף", ויש עוד מאמרים בעניינו.
ואולי יתרה מכולן:
היש בדברי ערוסי לעיל ראיה או הוכחה? מאומה! רק טענות כלליות ריקות ונבובות. האם אתה סכל עד-כדי-כך עד שהנך מקבל טענות של רודף-בצע שכיר ללא ראיה והוכחה? או שאתה ממעריציהם הנבערים של הכומרים השׂכירים אשר מקבלים את כל דבריהם כמפי-הגבורה?
ואם אכן כך, הרי שאתה אפילו יותר סכל ממה שחשבתי בתחילה... "וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי? אָמַר יְיָ צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי" (מלאכי א, ו).
עד כאן תשובתי לג'ון-דו, הדרדעי התימני.
אגב, לגבי מה שערוסי אומר לעיל: "בעבר הוכחתיו ללא הצלחה". ובכן, מעשה שהיה כך היה, בשנת תשע"ח פרסמתי מאמר שנקרא: "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז". נדמה לי שפרסמתי את המאמר ביום חמישי או רביעי, וביום שישי ערוסי ישב עם תלמידיו בכוילל הדרדעים האורתודוקסים שבקרית-אונו. אחד מתלמידיו שכנראה שנא אותי באופן אישי מזה זמן רב, העלה לדיון בכוילל את מאמרי, ערוסי נדהם, הוא לא האמין למשמע אוזניו! אדיר הקטן תוקף את גדולי אשכנז? האמנם? ובכן, לא חרה לדרדעים שתקפתי אחֵרים ואפילו את קאפַּח! אך כאשר תקפתי באופן ישיר את אלילי אשכנז הראשונים, הם לא יכלו לשתוק עוד...
ביום שישי לאחר השיעור בכוילל קיבלתי טלפון בהול מערוסי, הוא שאל אותי בזעזוע עמוק: "אדיר, מה קרה לך?" וכו'... השבתי לו: "האם קראת את המאמר?", הוא השיב: "לא", אז הוספתי ושאלתי: "אז איך אתה מותח עלי ביקורת חריפה כזו כאשר לא קראת את המאמר?", הוא השתתק, ביקש סליחה והשיחה הסתיימה. זוהי "התוכחה" שערוסי מדבר עליה.
ג. ג'ון הדרדעי סוטה ללשון הרע
לקראת סוף ההתכתבות בינינו ג'ון הדרדעי סוטה לרכילות ולשון הרע, פשוטו כמשמעו, לאחר שהוא הבין שהוא לא יצליח לערער אותי במסגרת של הכפשות וחרפות, הוא מנסה לערער אותי באמצעות החדרת חבריי הקרובים לשעבר וכן בני משפחתי לתוך הקלחת – אולי משם הוא יצליח לערער את שיווי משקלי ושיקול דעתי, ולגרום לי לטעות ולשגות בדבריי.
לפיכך, לאחר שג'ון הדרדעי הכניס את ערוסי לתמונה, הוא מנסה להכניס נוספים, וזה לשונו: "ויוסי פרחי? וחמדי?". כלומר, הוא שואל: מה מערכת היחסים שלך עם חברך הוותיק לשעבר יוסי פרחי? וכן עם חותנך אבי-רעייתך אברהם חמדי? כלומר, הוא מנסה לדלות ממני פרטים אישיים אשר עלולים קל מהרה לגלוש לרכילות זולה וללשון הרע, עד-כדי-כך ג'ון הדרדעי התימני פגום במידותיו! "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ" (הושע ד, ו).
וכך השבתי לו:
לאחר שתזדהה בשמך ותוכיח שזה אכן אתה, אשקול אם להשיב לך על שאלות אישיות. וכמה רועד אתה מחטאיך עד שאינך מסוגל להזדהות בשמך? וכמעט שהנני מרחם על סכלותך ועליבותך. אגב, לתשומת ליבך: ג'ון הוא אחד מכומרי מייסדי הנצרות, וכן באנגלית ג'ון היא מילת סלנג למקום המוֹצאוֹת... ובתימנית ג'ון הוא מלשון מג'נון, דהיינו משוגע, בהמה בדמות אדם. "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תה' מט).
ד. "הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם!" (יר' מט)
ואצרף סיפור קצר, מכיוון שהזכרנו את יוסי פרחי שכידוע נמנה על עדת מעריציהם העיוורים של קאפח וערוסי, אספר לכם כיצד נפרדו דרכינו, דהיינו דרכי ודרכו של יוסי פרחי.
זכורני לפני כמה שנים בראשית ביקורתי על יוסף קאפח, חזרתי לאחר תפילת ליל שבת מבית-הכנסת "תפילת אבות" בנתניה. הלך עמי אז יוסי פרחי. היינו חברים קרובים, שוחחנו, ולקראת ההגעה למקום שבו נסתיימה ההליכה המשותפת, יוסי פרחי הטיח בי שאיני יכול לומר על קאפח שהוא "תועה ומתעה". ושוב, בלי ראיות ובלי הוכחות ובלי דיון ענייני. פשוט כך, אתה לא יכול לומר על קאפח שהוא "תועה ומתעה", למה? ככה! כי אני יוסי פרחי אמרתי! השבתי לו בכאב אך בנחרצות: יוסי ידידי, אני לא עובד את קאפַּח, אני עובד את יתברך...
וכאשר הנני מתבונן באותה ההליכה וכיצד היא נסתיימה, הנני מבין כמה סמלי היה הדבר שהשאלה והתשובה ליוסי היו בסוף דרכנו המשותפת מבית-הכנסת. סוף הדרך ההיא סימלה את סוף דרכנו החברית והרעיונית המשותפת, שכנראה מתחילתה הייתה די רעועה. וליוסי פרחי שבחר בהבל הנני אומר: "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (מש' ט, יב).
ויוסי לא הראשון וגם לא האחרון שבחר בהבל, כבר קמו לפניו רבים מאד: "וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם" (יר' ז, כז–כח).
"וְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה [...] וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב, מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה" (יח' ב). ואין תקוה למי שאין בו אהבה לה' יתעלה, למי שרודף אחרי הכבוד ותאוות העולם-הזה...
"וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְיָ לְהַצִּילֶךָ" (ירמיה א, טז–יט).
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ" (ישעיה מא, ח–יב).
"אֲדֹנָי יְיִ נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים, אֲדֹנָי יְיִ פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי, גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק, וַאדֹנָי יְיִ יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ, קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי, הֵן אֲדֹנָי יְיִ יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם, מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו, הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן" (ישעיה נ, ד–יא).
ה. גם את זה לעומת זה ברא האלהים
להלן מכתב שנשלח אלי: שלום לך אדיר היקר, 1) אני קורא נלהב של מאמריך באור הרמב"ם, ועוד לפני שנחשפתי לאתר התקרבתי למשנתו של רבנו הרמב"ם מבחינת השקפות העולם וההלכה. הנני מוצא קושי בשילוב בין המקום בו אני נמצא מבחינה מחשבתית לעולם "הדתי" ה"מיינסטרימי". דבר זה בא לידי ביטוי בבית-הכנסת, בלימוד התורה, וכמעט בכל מה שקשור לעבודת ה'. הנני מרגיש ניכור לעולם "הדתי" ומרגיש צביעות שילדיי סופגים דעות כוזבות ושאר סיפורי הזיות. כיצד מתמודדים עם המציאות הזאת? 2) ברצוני לברר לגבי העניין של בריאת העולם והאדם ככתוב בתורה. אני מאוד מתחבר לתפישׂה כי סיפורי התורה אינם כמובן ככתבם וכלשונם, אלא משל, ושהתיאוריה של התפתחות אבולוציונית מניחה את הדעת, יותר מדעתם של "הבריאתנים". רציתי לדעת מהי דעתך בנושא? אשמח לשמוע ממך, תודה.
תשובה: נועם היקר, אור הרמב"ם הוּקם כדי למלא את החלל העצום שהנך מדבר עליו. הִרגשתי בודד ומתוסכל עד שהחלטתי לתת מענה לנפשי ולעוד אנשים כמוני, אשר חפצים בָּאֱמֶת וקצה נפשם בעולם השקר וההתעיה של היהדות האורתודוקסית ורבניה רודפי-הבצע. אכן עלינו להתמודד יום-יום עם עולם דתי מעֻוות ולעתים הדבר אף גורם לתסכול רב מאד. אני משתדל ללמֵּד את בתי בת השבע השקפות נכונות כל עוד הדבר אינו מתנגש באופן ישיר עם בית-הספר שבו היא לומדת. ככל שהיא תגדל ותבין שלא להתעמת עם המורים התועים, כך אוסיף להעשירה. ולאחר שהתלות שלה בבית-הספר תסתיים אלמד אותה דברים לאשורם.
יש להתייחס לתסכול הזה כאל כל ייסורים, ותמיד עלינו לזכור שעדיפים ייסורי הבדידות המחשבתית מייסורי העיוורון והסכלות והגישוש באפלה המייסרת. זאת ועוד, אין לאבד תקווה ועלינו לְצַפות תמיד לישועתו של הקב"ה שקרנה של דרך האמת תרום ויפוצו מעיינותיה. ואכן זכינו לעדנה בדורנו, השקפות רבות שתעו ולעו בהן אבותינו הוּכחו בימינו כהבל מהובל, וזאת בזכות התפתחות המדע. לדוגמה, מי היה מאמין שתיחשף סכלותו ונבלותו של רש"י?
ביחס לבריאת העולם, כל תיאוריה מדעית שהוּכחה מבחינה מדעית ואיננה מתנגשת עם יסודות הדת – ראויה ואפשרית בהחלט. בעניין זה ראה את המשא ומתן שנערך ביני לבין אתאיסט אחד בפורום. דומני שעסקנו שם גם בנושא האבולוציה. מה שבטוח הוא שמעשה בראשית אינו כפשוטו, ותהליך בריאת העולם ואולי גם בריאת האדם ארכו מיליארדי שנים. ורבנו אומר בדומה לזה דברים מפורשים במורה, דהיינו שמדובר בתהליכים טבעיים ארוכים מאד, ועלינו לאמץ את כוחותינו המדעיים בכל דור ודור כדי לנסות ולהבין ככל יכולתנו בעניינים הללו שהם בגדר סתרי תורה – ובזה נזכה להתרומם ולידע את מי-שאמר-והיה-העולם.
בהצלחה לך ולכולנו. ויהי רצון ויצטרפו לדרך האמת עוד ועוד אנשים, ותחושת הבדידות תפוג ולוּ מעט. ברשותך אשמח לפרסם את שאלתך ותשובתי בפורום. אולי יש עוד אנשים שיש להם את אותן המחשבות וההתמודדויות. בברכת ה' עמך! עד כאן דבריי לנועם והנה תשובתו לדברים האחרונים: תודה רבה לך אדיר היקר על תשובתך. שימחתני וניחמתני. יש לך אישור כמובן לפרסם את ההתכתבות בינינו. מאחל לך בריאות, אושר, והצלחה בכל!
ממש דברים שיורדים לחדרי בטן למתבונן הישר
ישר כוח כבוד הרב
האמת חביבה מהכול