המכנסיים המטונפים של קנייבסקי

מי רוצה לקנות את המכנסיים המטונפים של קנייבסקי? לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי משפחתו רודפת הבצע והתאוות פרסמה מכירה פומבית למכנסיים המטונפים של החזיר הזימתי, ובין השאר נאמר בהצעה הפגאנית הזו כך: רק 4000 דולר להצעת "פרימיום", וייתכן שתזכה במכנסיים! ובכן, זו לא בדיחה טמאה, ברשת האינטרנט אכן פורסמה מכירה פומבית לרכישת "מכנסיו הקדושות" של קנייבסקי! וכך נכתב בפרסומת למכירה הפומבית:

מכנסי קודש של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. מכנסיים שהיו שייכים לשר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל ואשר לבשם במשך זמן רב. "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ [...] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם" (ויק' טז, ד). גודל העניין של חפץ קדוש אשר היה שייך לאדם גדול, מבואר בירושלמי מועד קטן (ג, א). ובירושלמי נדרים (ט, א): "מקלו של רבי מאיר הייתה בידו והיא הייתה מלמדו דעת".

וב'חתם סופר' על התורה (פרשת תולדות ד"ה הלא) כתב וז"ל: משמע בירושלמי ריש פרק ואלו מגלחין, דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והוא הדין בהיפוך, והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו, עכ"ד.

ובאוצר י"ד החיים (אות ר"פ) כתב וז"ל, מקור טהור בצדיקים שמקפידים ללבוש בראש השנה ויום הכיפורים וכו', מלבוש של הצדיקים הקודמים, עיין ירושלמי תענית (ד, א) וכו', עכ"ד.

למכנסיים מצורף מכתב חתום על-ידי נכדו של רבי חיים [גדליה הוניסברג], אשר מאשר שהוא [=קנייבסקי שר"י] אכן לבש את המכנסיים הללו במשך זמן רב. עד כאן לשון הפרסומת.

הסכום המינימלי להשתתפות במכירה הוא 3,200 דולר ו-4,000 דולר ל"קונֶה פרימיום", והסכום המקסימלי להצעה הוא לא פחות מ-520,000,000 דולר! דהיינו 520 מיליון דולר!

שקרי המינים

ובכן, אחל בפסוק מספר ויקרא (טז, ד) שצוטט בדברי המינים: "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם". נשים לב שהמינים השמיטו את סוף הפסוק שהוּדגש, שהרי סוף הפסוק הזה מלמד מדוע נקראו בגדי הכהן הגדול "בִּגְדֵי קֹדֶשׁ", וזאת מפני שעל הכהן הגדול לרחוץ במים את בשרו ורק לאחר-מכן ללובשם. ובמלים אחרות, על הכהן לנהוג קדושה וטהרה בבגדים, כי הוא עוסק במלאכת שמים, ויראת המקדש וכליו נועדו לעורר בקרב האדם יראת שמים מבורא-עולם.

לסיכום, לבגדי הקודש אין שום "קדושה" מאגית, אלא היחס כלפיהם צריך להיות קדוש, דהיינו יחס של זהירות וזריזות ויראת שמים, כי יחס שכזה אליהם מעורר את האדם ליראת בוראו.

כמו כן, עברתי על מסכת מועד קטן (ג, א) ולא מצאתי אפילו ריח של ראיה לכך שיש כוח בכלים או בבגדים של צדיקים להשפיע שפע חומרי ורוחני על האדם הלובשם או המשתמש בהם.

ביחס לירושלמי נדרים שנזכר, נאמר שם כך: "אית דאמרי מקלו של ר' מאיר הייתה בידי והיא מלמדת לי דעה", וכמובן שמדובר במשל: מקלו של ר' מאיר הוא משל לחכמתו ולמוסרו של ר' מאיר אשר מלמדים דעת ואמת לשומעי לקחו, שהרי השבט הוא משל לייסורי התוכחה, וכמו שנאמר במשלי (כט, טו): "שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה", ועוד נאמר שם: "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ" (כב, טו), "אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר" (יב, א).

לעומת זאת, השימוש שעושה משפחתו רודפת הבצע של קנייבסקי במקל שנזכר בירושלמי, הוא בדיוק כשימושם של עובדי האלילים האילמים שנזכרו בדברי הנביא הושע (ד, יב):

"עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם".

וראו גם את דברי הנביא ירמיה (י, ג–ח), אשר מגנה בעוז את ייחוס הכוחות לעצים: "כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ, בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק, כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ, אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם [...] וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא".

והנה גם דברי חבקוק (ב, יח–יט), אשר מתאר את המייחסים כוחות למקלות: "מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר, כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים, הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם – הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ".

וסוף דברי הנביא מתאימים מאד למשפחת קנייבסקי, רודפי הבצע, הזימות והתאוות.

האם מדובר בעבודה-זרה?

ונשאלתי האם מדובר בעבודה-זרה? ובכן, אכן זו עבודה-זרה, מפני שמייחסים לאליל כוחות מאגיים ששפעו למכנסיו המטונפים, ועתה הכוחות הללו עשויים להועיל לבעליהם.

מהות העבודה-הזרה היא ייחוס כוחות מאגיים לפסילים וקמיעות וכיו"ב (והוא הדין לייחוס כוחות מאגיים למכנסיים מטונפים של אליל אשכנזי פגאני וזימתי) או לבשר ודם או לשאר הנבראים החומריים: האמיתיים המצויים בעולם או הדמיוניים כגון השֵּׁדים שרוחשים במוחות השוממים. קצרו של דבר, ייחוס כוחות מאגיים להבלי העולם-הזה הינו סעיף מסעיפי העבודה-הזרה, חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, והעובדם חייב סקילה. גם מי שמייחס כוחות מאגיים למלאכים או לנביאים הופך אותם לאלילים, שהרי כוחם אינו כוח מאגי שופע, אלא הם שליחים לעניינים מסוימים מאד, ולנסיבות נדירות מיוחדות וייחודיות מאד, לשידוד מערכות הטבע.

והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו:

"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ' (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה [...] וכאשר יפקפק [אפילו יפקפק בצנעה כל-שכן לרבים] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".

סוף דבר

האמונה בקיומו של כוח מאגי על-טבעי שפועל באופן עצמאי, זולת אל אמת, כמו שדים ורוחות-רעות ודיבוקים ומכשפים מטונפים וכיו"ב, וכל מין ממיני אמונות העבודה-זרה, כל זאת הוא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י):

"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".

זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):

"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְו‍ֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".

יתר-על-כן, הלובש את מכנסי החזיר חייב גם בסקילה, ואסביר: הואיל וקנייבסקי שר"י הוא בגדר עבודה-זרה – שהרי מי שסובר שהוא מוריד שפע מקנייבסקי באמצעות לבישת מכנסיו המטונפים עובד עבודה-זרה לקנייבסקי; והואיל ובפרסום שראינו, הפכו את לבישת מכנסיו "הקדושים" לעוד אחת מדרכי עבודתו שנועדה להוריד שפע לעובדיו – הלובשם חייב סקילה.

ואסיים בדברי רבנו במורה (ב, מז):

"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא, ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה [כדת המינות האורתודוקסית], כי התורות [=המצוות] הם אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]".

ועוד בעניין זה ראו: "אל תפנו אל האלילים".

"נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם, הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ, לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (ירמיה י, יד–טז). "הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים? הֲלֹא אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה" (ירמיה יד, כב).

תמונת שער הרשומה מאת: לויוני-YL - נוצר על־ידי מעלה היצירה; רשיון: CC BY-SA 4.0.

המכנסיים המטונפים של קנייבסקי

.pdf

הורידו את PDF • 155KB