"כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (משלי כו, כה).
בתאריך כב בכסלו תשפ"ה פרסם המין המתחנחן אורי סופר שר"י סרטון שׂטנה כנגד הרב חן שאולוב. אין זו הפעם הראשונה שהנני נתקל בליצן המינות הלזה, כבר נתקלתי בו ובחבר מרעיו דייני המינות, אשר החליטו לנדות ולהחרים את שאולוב, ובעקבות סרטון הנידוי המגוחך של שלושת הליצנים הללו כתבתי מאמר שכותרתו: "ליצני המינות מנדים את חן שאולוב".
בסרטון השני, הנדון במאמר זה, המין המתחנחן אורי שר"י מאריך לפרט כל מיני תכתובות שהיו בינו לבין שאולוב בעבר, והוא שב ומתלונן מדוע שאולוב לא מוכן להיפגש עמו. ובכן, כבר השבתי במאמר שנזכר בעניינו של המין המתחנחן הלז, על טענתו זו ועל טענות נוספות שהוא משמיע בקיצור נמרץ בסרטון השני הנדון, ואיני רואה צורך להכות שוב את הכסיל בזה.
מכל גיבובי ההבלים המייגעים של המין המתחנחן ראיתי לנכון להתייחס רק לקטע האחרון שבסרטון, שבו הוא גם מזכיר את אתר אור הרמב"ם, והנה טיפשותו שבידחה אותי מאד:
"אבל תדעו לכם, מה שהוא [=שאולוב] פרסם נגדי [=נגד המין המתחנחן אורי סופר שר"י] זו ההוכחה הגדולה ביותר על היותו שקרן ונוכל, כי הוא יודע, הוא יודע שכל ההקלטות שדיברתי אתו זה בתקופה הקודמת, שלא פרסם בצורה כל-כך בוטה, הוא לא יצא בצורה כל-כך בוטה, לקרוא לזוהר בכאלה שמות גנאי, לזוהר הקדוש, ולרש"י הקדוש, להגיד 'שם רשעים ירקב' על גדול מפרשי התורה, זה דברים חמורים ביותר. והוא הולך ביחד עם האתר הטמא והמטונף שנקרא אור הרמב"ם – זה נקרא ללכת לאנשים הכי משוקצים והכי טמאים, זה לא התורה. רבותיי היקרים, מי ששומע את 'משפטיו לנגדי', את חן שאולוב, הוא שומע רפורמי, הוא שומע קראִי, כופר, הוא לא שומע את התורה הקדושה. רבותיי היקרים, הוא עקר את עצמו, הוא חושב שהוא לבד יכול להבין רמב"ם והוא לא למד רמב"ם, אפילו את המורה-נבוכים הוא לא למד, ולכן הוא לא יודע שכל דברי הקבלה, כל דברי הקבלה זה רק בשביל שהאדם לא יגשים את הבורא. אם הוא היה אומר כמו שיש בסידורים בליל שבת, לפני תפילת ערבית אומרים כל המתפללים חלק של הזוהר הקדוש, קוראים לזה 'כגוונא' ששם אנחנו מתארים את אחדותו של הבורא יתברך, זה חלק מהזוהר הקדוש. כל עניין הזוהר הקדוש, זה הפוך, זה אחדות הבורא, לא להגשים את הבורא, אבל זה צריך באמת לשמוע הקדמות" וכו'.
ובכן, אין זו הפעם הראשונה שהמין המתחנחן מעלה את הטענה לפיה "כל דברי הקבלה זה רק בשביל שהאדם לא יגשים את הבורא", וכן ש"כל עניין הזוהר הקדוש זה אחדות הבורא". כבר בסרטון שבו ליצני המינות מנדים את חן שאולוב הועלתה הטענה הזו, וכבר השבתי לה בהרחבה תוך הבאת דוגמות מתוך דבריהם וראיותיהם של ליצני המינות לכך ששקר בפיהם. וגם במאמר זה, אביא דוגמה לכך שספר-האופל הינו ספר מינות מכוער ביותר, ודווקא מתוך הראיה שציין המין המתחסד, דהיינו מתוך פיוט המינות האפל שהזכיר, שנקרא "כגוונא".
המין המתחסד מביא ראיה מתוך "הפיוט" לכך שכל מטרתו של ספר-האופל הינה להרחיק מן ההגשמה, ולרומם את אחדותו של הבורא יתעלה. ובכן, הבה נעיין בתרגום הפיוט לעברית:
כגוונא [=כמות שהן]
כמו שהן [המידות העליונות] מתאחדות למעלה ב'אחד', כך גם היא [=השבת, וכדלקמן] מתאחדת למטה בסוד ה'אחד', להיות עמהן למעלה אחד כנגד אחד. הקב"ה הוא אחד. למעלה אין הוא יושב על כיסא כבודו, עד שנעשית היא [=השבת] בסוד ה'אחד', כמוהו, להיות אחד באחד. והנה ביארנו עניין 'ה' אחד ושמו אחד'. סוד השבת: היא השבת המתאחדת בסוד ה'אחד' כדי שישכון עליה סוד ה'אחד'. תפילת ערב שבת (עניינה הוא), שכן מתאחד הכיסא הנכבד הקדוש בסוד ה'אחד', ונעשית מוכנה שישכון עליה המלך הקדוש העליון.
כאשר נכנסת השבת, היא נבדלת ופורשׁת מה'סטרא אחרא', וכל הדינים מסתלקים ממנה, והיא נשארת בייחוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות כלפי המלך הקדוש. וכל כוחות הכעס ובעלי הדין, כולם בורחים ומסתלקים ממנה, ואין כוח אחר בכל העולמות. ופניה מאירות באור העליון, ומתעטרת למטה בעם הקדוש. וכולם מתעטרים בנשמות חדשות, בשעת התחלת התפילה, לברך אותה בשמחה, במאור פנים [ספר האופל, שמות קלה].
עד כאן הפיוט הכעור הלז, וברוך שעשני תימני שלא טונפתי מינקותי במינות הרצוצה שבו.
א. המידות העליונות "מתאחדות" עם בורא-עולם
בפיוט נאמר כך:
"כמו שהן [=המידות העליונות] מתאחדות למעלה ב'אחד'" וכו'.
ובכן, מן הדברים הללו עולה באופן מפורש ש"מידותיו" של הקב"ה שמתוארות בספר-האופל, דהיינו עשר הספירות או כל הזיה פגאנית אחרת שעלתה בדמיונם של המכשפים, אינן "הנהגות", וכפי שטען מקובל פגאני אחר (ראו: 'שקר ענה בוהדנה') – שהרי המידות העליונות "מתאחדות" עם אמיתת עצמותו של בורא-עולם, דהיינו הן חלק בלתי נפרד מאמיתתו!
הזיה זו הינה סתירה מפורשת ליסוד ייחוד ה', שהרי לפיה הוא מורכב! ולא רק שהוא אינו אחד, אלא שהוא חָסֵר עד ש"המידות" הדמיוניות הללו "מתאחדות" עם אמיתת עצמותו. כלומר, לא רק שיש בדברים הללו שיתוף וריבוי, שהרי הוא אינו אחד, אלא שיש בהם גם הגשמה ברורה, מפני שכל מי שהוא חסר וזקוק להשלמת זולתו, הוא בהכרח גוף ובעל חומר. ולא שאולוב הוא זה שלא למד את מורה-הנבוכים, אלא מקובלי האופל הפגאניים אשר נמשלו לבהמות נדמו, אשר מכזבים ומגשימים ומשַׁתפים ומרַבים, ונכשלים בכל הזיות המינות ואינם יודעים.
והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, לו) בעניין חומרת ייחוס מגרעת לבורא-עולם:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
ב. זיוף יסוד ייחוד ה'
ולא רק שמדובר בהגשמה ובייחוס ריבוי והרכבה לה' יתעלה, אלא שיש בזה זיוף יסוד ייחוד ה', ואסביר: מצות ייחוד ה' מורָה לייחד את הבורא במחשבה של האדם, ואילו לפי מכשפי האופל מצות ייחוד ה' הינה חיבור של הבורא יתעלה עם חלקיו או עם ישויות אלהיות אחרות!
וביתר ביאור, ייחוד ה' לפי מכשפי האופל אינו מבטא אחדות מהותית של אמיתת ה', אלא חיבור של ה' יתעלה עם שאר חלקיו או עם שאר הישויות העליונות הדמיוניות שהגו במוחם המעֻוות. נמצא, שעצם הגדרת ייחוד ה' של מכשפי האופל הינה שיתוף, שהרי אין משמעה אחדות אלא חיבור של ה' עם גורמים אחרים לישות אחת – והגדרת האחדות המעֻוותת הזו של מכשפי האופל זהה להגדרת האחדות המעֻוותת שבנצרות, שהרי גם בנצרות האל הוא אחד, אלא שהוא מורכב משלושה, והנה דברי רבנו בזה במאמר תחיית המתים (עמ' סט):
"כאשר נתכוון רבן של כל הנביאים להודיענו במצוות ה' שהוא יתעלה אחד ואין כיוצא בו, ולסלק מדעתנו אותן הסברות הבטלות אשר סברום בעלי הַשַּׁנְיוּת, אמר בבארוֹ את היסוד הזה: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד], והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרו: אמר 'יְיָ', ואמר 'אֱלֹהֵינוּ', ואמר 'יְיָ' – הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי כן 'אֶחָד', ראיה שהם שלושה [האב הבן ורוח הקודש] ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".
ובמקומות רבים בסדרה: "הזוהר – הזיה פגאנית כעורה" נמצא, שמכשפי האופל הורסים כליל את יסוד ייחוד ה' באופנים דומים, אלא שברוב המקומות שראינו בסדרה, ייחודו של בורא-עולם אף תלוי ומשועבד לגחמת ליבם של נבראיו בני האדם, שוכני-בתי-חומר! הם אלה אשר מייחדים את בוראם ובזכותם הוא נהיה שלם באמיתת עצמותו! ועל הטמטום הזה כבר אמר ישעיה הנביא ע"ה: "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ?" (י, טו). וברור שזו גם כוונתם לעיל, דהיינו שבאמירת "כגוונא" המתפללים מחברים את בוראם לאחד...
וזעקה אילמת פורצת מקרבי: מה חושבים לעצמם מכשפי האופל? מי הם בכלל?! וכי מכשפי הזימה והתועבה הזו מסוגלים להזיז איבר של יתוש קטן? ואיך הזו בשחץ ליבם שיש להם יכולת להיטיב עם בורא-עולם, ואף התגאו בכך שכל ייחודו ושלומו תלוי בפעולותיהם ומעשיהם. קצרו של דבר, מכשפי האופל הינם כסילים שחצנים אשר מתפרצים קמי שמיא בגבהות ליבם.
"דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" (משלי ד, יט).
"וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט).
ג. "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ)
בהמשך דברי המינות של מכשפי האופל, הם משווים את הקב"ה לשבת. לשיטתם, כמו שהקב"ה מתאחד עם המידות העליונות הדמיוניות, כך גם השבת מתאחדת עם עניינים נוספים, עד שהיא נעשית "כמוהו", דהיינו כמו ה' יתעלה שמו! ולא רק שהיא מתאחדת עם עניינים נוספים "כמוהו", אלא שהיא הופכת להיות "אחד באחד", דהיינו בסופו של דבר היא מתאחדת גם עם בורא-עולם, והנה לנו עוד הרכבה – שהרי לאחר שהרכיבוהו עם המידות העליונות הדמיוניות, הרכיבוהו הרכבה נוספת עם ישות אלהית דמיונית שנקראת "שבת":
"כמו שהן [המידות העליונות] מתאחדות למעלה ב'אחד', כך גם היא [=השבת, וכדלקמן] מתאחדת למטה בסוד ה'אחד', להיות עמהן למעלה אחד כנגד אחד. הקב"ה הוא אחד. למעלה אין הוא יושב על כיסא כבודו, עד שנעשית היא [=השבת] בסוד ה'אחד', כמוהו, להיות אחד באחד. והנה ביארנו עניין 'ה' אחד ושמו אחד'".
ואיך עלה בדעתם הפגאנית הרקובה, לדַמּוֹת את בורא-עולם לאיזו ישות אלהית אשר דומָה לו? אשר מתייחדת כמוהו? ואף טוענים שההזיה הפגאנית הזו היא עניין הפסוק: "וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכ' יד, ט). ולעיון בפרשנות-אמת עמוקה לפסוק הזה, ראו: "תורת שלילת התארים: השם המפורש", ואצרף את תרגומו של יונתן שם: "וְתִתְגְּלֵי מַלְכוּתָא דַּייָ עַל כָּל יָתְבֵי אַרְעָא, בְּעִדָּנָא הַהוּא יִפלְחוּן קֳדָם יְיָ כְּתַף חַד, אֲרֵי שְׁמֵיהּ יַצִּיב בְּעָלְמָא לֵית בָּר מִנֵּיהּ", דהיינו באותם הימים לא יכירו בשום אלוה מבלעדי ה'-אלהים-אמת.
וטיפשותם וסכלותם של המינים גרמה להם להפוך גם את השבת לאלוהות, ובכל מקום שנגעו צצה וצמחה הזיית מינות, עד-כדי-כך התדרדרו בשפלותם הבהמית ובאפסותם המדעית.
ד. מי הוא זה שיושב על כיסא כבודו?
בהמשך הדברים בפיוט המינות הנדון, נאמר שהקב"ה "יושב על כיסא כבודו" וכו'.
נמצא, שהכיסא האמור אינו מיועד לשכינת יקרו, וכמו שלימדונו הנביאים והחכמים בביטוי המדרשי: "כיסא כבודו", ובזה ביקשו להרחיק את ההגשמה מה' יתעלה שמו, שהרי אם הכיסא הוא לאמיתת עצמותו, הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף יכול לנוח ולשבת על כיסא... אולם, לפי מכשפי האופל הכיסא האמור הוא להקב"ה, לאמיתת עצמותו, שהרי הם אומרים שהוא יתעלה זה שיושב על הכיסא! נמצא, שמכשפי האופל זייפו את ביטוי שלילת ההגשמה של חז"ל והפכוהו לביטוי מפורש של הגשמה, שהרי הם מחקו את ההבנה שמדובר בכיסא לשכינת יקרו, דהיינו לאור נברא ולא לאמיתת עצמותו, והחדירו את ההזיה שהכיסא נועד לה', ואף העזו להחציף את פניהם ולהוסיף שהקב"ה "יושב" על כיסאו, כביכול יש לו אחוריים...
"מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ" (ירמיה י, ו), דהיינו אין כיוצא בך.
ואם תרצו להבין עד כמה בזוי זיופם הלזה של מכשפי האופל, ועד כמה נזהרו אונקלוס ויונתן בפרשנותם בזה, ראו: "כתר או נקדישך?", "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי – האם הקב"ה יושב על כיסא?".
ה. הקב"ה שוכן על השבת ומתאחד עמה? ומי גורם לו לשלמות הזאת?
בהמשך הדברים בפיוט המינות הנדון, מכשפי האופל רומזים לאחדות בעליונים בין ישות זכרית, שהיא כמובן הקב"ה לפי דמיונם המעופש, לבין השבת שהיא ישות נקבית:
"למעלה אין הוא יושב על כיסא כבודו, עד שנעשית היא [=השבת] בסוד ה'אחד', כמוהו, להיות אחד באחד. והנה ביארנו עניין 'ה' אחד ושמו אחד'. סוד השבת: היא השבת המתאחדת בסוד ה'אחד' כדי שישכון עליה סוד ה'אחד'. תפילת ערב שבת (עניינה הוא), שכן מתאחד הכיסא הנכבד הקדוש בסוד ה'אחד', ונעשית מוכנה שישכון עליה המלך הקדוש העליון".
ופעמיים מכשפי האופל רומזים לאחדות בין ישות זכרית לנקבית, שהרי פעמיים הם אומרים "שישכון עליה", ולזאת הם מוסיפים שהקב"ה והשבת מתאחדים "אחד באחד" – וריבוי התיאורים המגשימים הללו מחדירים בכוח לתת-המודע את ההזיה שיש אישות בעליונים. ואגב, גם הכיסא מתאחד עם בורא-עולם, וכנראה שהם סוברים שהקב"ה "מתלבש" בו...
ומי הם אלה אשר מייחדים את בורא-עולם עם השבת ועם כיסאו? לא טעיתם, אנחנו, הנבראים שוכני בתי חומר! אנחנו, בתפילת ערבית של ליל שבת אנו גורמים להקב"ה להיות שלם עם השבת ועם כיסאו, וכאמור לעיל: "תפילת ערב שבת (עניינה הוא), שכן מתאחד הכיסא הנכבד הקדוש בסוד ה'אחד', ונעשית מוכנה שישכון עליה המלך הקדוש העליון". ואם אנחנו גורמים להקב"ה את כל הטוב הזה, את כל האחדות והשלמות הזאת, הרי שהוא נזקק לנו – שהרי אנחנו משפיעים על מצבו בעליונים, ממצב של חוסר וזקיקות למצב של אחדות ושלמות!
וביתר ביאור, הקב"ה לפי מכשפי האופל נתון וכפוף להשפעותיהם של בני האדם שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, וזו הזית מינות די נפוצה בספר-האופל, וכבר הוּסבר כמה פעמים שתפישׂתם הזו של מכשפי האופל מעידה על שחצנות ובהמיוּת, כביכול בורא-עולם זקוק נואשות לחסדיהם של מאמיני האופל הפגאניים, ואם כך, הרי שהוא בידם כחומר ביד היוצר, והם יכולים להשפיע עליו ואף לשעבד אותו להשׂגת מאווייהם ושאיפותיהם וסטיותיהם.
קצרו של דבר, מכשפי האופל הם-המה אשר מפעילים את הקב"ה. זאת ועוד, דבריהם מעידים לא רק על שחצנות ובהמיוּת אלא אף על הזיות מינות נחותות, שהרי מי שתלוי בזולתו, וכל-שכן מי שתלוי במכשפי אופל פגאניים פולטי שכבת זרע, הרי שהוא גרוע מהם בהכרח.
ואין לי צל של ספק, שמכשפי האופל ששרבטו את הגיגיהם, לא ידעו מאומה בענייני השקפות התורה הבסיסיות, כל-שכן השקפות התורה העמוקות – וכמו תינוקות שמלהגים, כך מכשפי האופל למיניהם חיברו את כתביהם, והתנהלותם כל-כך גסה ונעדרת יראת אלהים וידיעתו, עד שניתן בהחלט לדמות את שרבוטיהם להשתוללותו של פיל עיוור ושיכור בחנות חרסינה.
"גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה, גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ, שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְיָ וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ, קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְיָ מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו" (ישעיה סו, ג–ו).
ו. השבת היא ישות אלהית נקבית עצמאית!
ראינו לעיל פעם אחר פעם שהקב"ה שוכן "על השבת" ומתאחד עמה, ומהמשך דברי האופל בפיוט, עולה ומתחזקת מאד ההזיה לפיה השבת הינה ישות אלהית נקבית עצמאית:
"כאשר נכנסת השבת, היא נבדלת ופורשׁת מה'סטרא אחרא', וכל הדינים מסתלקים ממנה, והיא נשארת בייחוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות כלפי המלך הקדוש. וכל כוחות הכעס ובעלי הדין, כולם בורחים ומסתלקים ממנה, ואין כוח אחר בכל העולמות. ופניה מאירות באור העליון, ומתעטרת למטה בעם הקדוש. וכולם מתעטרים בנשמות חדשות, בשעת התחלת התפילה, לברך אותה בשמחה, במאור פנים".
והדגשתי זאת, מפני שחיזוק היותה ישות אלהית נקבית, מחזק את ההזיה שיש יחסי אישות בעליונים, בין הישות הזכרית – הקב"ה יתעלה שמו לעילא-לעילא מכל הבלי האופל הטמאים, לבין הישות הנקבית – היא השבת, שריבוי תיאוריה אינו מותיר שום מקום לספק, כמו לדוגמה האמור לעיל על השבת שהיא "מתעטרת בכמה עטרות כלפי המלך הקדוש", כלומר היא מתייפייפת לפני הקב"ה כדי למצוא חן בעיניו... לפנינו אפוא ריבוי תיאורי מינות, ומכולם עולה שהשבת לפי מכשפי האופל היא ישות אלהית נקבית עצמאית. ומי שיעיין בסדרה שנזכרה על ספר האופל, ימצא מקומות רבים באופל שמתוארות בהם אלוהויות שונות לצד בורא-עולם.
ז. "סטרא אחרא" ו"כוחות טומאה" עליונים נוספים
בהמשך הפיוט מתוארות באופל שלל ישויות אלוהיות: "סטרא אחרא", "דינים", "כוחות הכעס", "בעלי הדין", וכבר הוּסבר במאמר: "השדים – נחלת השוטים והחטָּאים" שאמונה בכוחות טומאה הינה חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא. כמו כן, כל הכוחות הדמיוניים הללו, אינם פועלים ביום השבת, אך בימות השבוע הם פועלים במלא המרץ... והנה הדברים:
"כאשר נכנסת השבת, היא נבדלת ופורשׁת מה'סטרא אחרא', וכל הדינים מסתלקים ממנה, והיא נשארת בייחוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות כלפי המלך הקדוש. וכל כוחות הכעס ובעלי הדין, כולם בורחים ומסתלקים ממנה, ואין כוח אחר בכל העולמות".
וכבר ראינו בסדרה האמורה בדוגמה קי, את ההזיה לפיה "כוחות הטומאה" שולטים בימות השבוע, ואילו ביום השבת שולטים "כוחות הקדושה", והנה האמור בדוגמה קי, לפניכם:
ושתי השקפות פגאניות נחותות מאד עולות מדברי מכשפי-האופל הללו:
1) יש "כוחות קדושה" ששולטים ביום השבת, ויש "כוחות טומאה" ששולטים בשאר ימי החול, ואין צורך לומר שזו הזיה פגאנית שהינה חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כי אין שום כוחות בעולם שפועלים באופן עצמאי מבלי רשותו של ה' יתעלה ויתרומם שמו. כמו כן, לא יעלה על הדעת שה'-אלהים-אמת ישליט "כוחות טומאה" דמיוניים על ימות החול, האדם הוא זה שמשליט על עצמו את "כוחות הטומאה", דהיינו את בהמיוּתו ויצרו הרע. ואולי בדרך זו מכשפי האופל הפגאניים מכשירים לעצמם את הטומאות והזימות, שהרי הם לא אשמים בהתגברות בהמיוּתם וחייתיוּתם, ה'-אלהים-אמת הוא זה שאשם לפי דמיונם, שהרי הוא זה שהשליט על ימות החול את "כוחות הטומאה", ובראשם ה"סטרא אחרא" הפגאנית הידועה לשמצה.
2) לפי מכשפי-האופל יש מצבור של אלוהויות מרושעות ששולטות בימי החול. כל האלוהיות הנקביות הללו שבראשן ניצבת כמובן "הסטרא אחרא" הן אלוהויות עצמאיות, הן אינן כפופות לבורא-עולם ושאיפתן הינה להשחית ולשלוט ולהתערב בזרע ישראל. נמצא אפוא, שלא רק שיש עוד אלוהויות בעליונים מלבד ה'-אלהים-אמת, אלא שהן אלוהויות שיש בכוחן להתגבר על יכולתו של בורא-עולם. כלומר, לא רק שיש לפנינו שיתוף וחירוף וגידוף, אלא שלפי ההזיה הפגאנית הזו, ה'-אלהים-אמת עזב את הארץ והפקיר אותה למעללי אלוהויות מרושעות, ולא רק זאת, אלא שהוא גם אינו משלם שכר טוב ליראיו ולא מעניש את הרשעים כגמולם, שהרי אם הוא איננו שולט באופן מוחלט, איך הוא ימְנע עוול מן הצדיקים ויגיש פורענות לרשעים?!
ודברי האופל הללו מתנגשים חזיתית עם לפחות שלושה מיסודות דתנו, והנה הם לפניכם:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן שאין להתיירא ולפרסם אלוהויות מרושעות דמיוניות, ולחרף ולגדף בהן את שמו הנכבד והנורא], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
"והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ [...]. והיסוד האחד-עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. [...] ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא, לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".
ומה דינו של מי שרק מפקפק ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו? הנה דינו לפי רבנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק בצנעה לעצמו] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכאמור, עיקר מטרת מכשפי-האופל בהזיותיהם הפרו-נוצריות הללו היא להצדיק ולהכשיר את זימותיהם ומעלליהם, שהרי אם ישנן אלוהויות מרושעות אשר שוות בכוחן לבורא-עולם ואף עלולות להתגבר עליו בכוחותיהן, והן מבקשות להשחית ולהרע לעם-ישראל – מי יעצור את מכשפי-האופל מלבצע את שחיתוּיוֹתיהם וזימוֹתיהם? שהרי בכל פשעיהם הם מיד יאשימו את ה"סטרא אחרא" הדמיונית שלהם, ואף ידמיינו שהם משרתים אותה ונותנים לה את חלקה... וכך בדיוק נוהגים הכומרים הנוצרים בהתעללוּיוֹתיהם בילדים ובילדות, הם מדמים שהם "נותנים לשטן חלקו", וייצר-הרע אינו זקוק להרבה כדי להפעיל את הבהמיִים והזימתיִים, די בהצדקה הקלושה והדמיונית והמטופשת ביותר כדי לעוררם ולהדהירם לכל התועבות.
והנה האמור בעניינה של ה"סטרא אחרא", מתוך דוגמה קיה:
ושוב מכשפי-האופל מתעלמים ממציאותו של בורא-עולם, כאילו כל הרעות שבאות לעולם אינן בגלל הפניית עורף לדרך המוסר ופנייה לדרכי ההבל האלילות והבהמיוּת, אלא, מה גורם לשיטתם למחלוקות ולייסורים? ובכן, התעוררותה של ה"סטרא אחרא", היא זו שמגבירה את שלהבת הדינים והייסורים... ומתוכה יוצאות קליפות שנקרשות: זכר ונקבה, ו"רוח הטומאה" שורה בחוזקה על אותן קליפות הקלמנטינה הדמיוניות של מכשפי-האופל שוחרי הזימה והתועבה. ומקליפות הזכר והנקבה הללו יוצאים "מינים רעים למיניהם", וגם הם מתחזקים במינים רעים מאד שנקראים אפעה ונחש, וגם שם יש זיווגים והולדות וכו'. ומוטיב הזכר והנקבה והזיווגים חוזר אצל מסוממי האופל שוב ושוב, ללמדך על רדיפתם אחרי הזימות.
כלומר, בנוסף לתועבות הפגאניות הנחותות הללו, ובנוסף לערעור יסודות דתנו שראינו לעיל לפיהם הקב"ה שולט ומנהיג את עולמו באופן מוחלט ואף גומל ומשלם לצדיקים ולרשעים – בנוסף לכל זאת, יש בדברים הללו התכחשות מוחלטת ליסוד "אין ייסורים בלא עוון" דהיינו התעלמות מוחלטת מן הייסורים שהקב"ה מביא על החוטאים והפושעים, שהרי אם כל הרעות שבאות לעולם נובעות מכל מיני אלוהויות פגאניות מרושעות – הרי שבטל יסוד התשובה ויסוד חשבון הנפש, ולעולם האומה תתמיד במִריהּ ובִפשעיהָ, שהרי גם אם ה' ימיט עליה ייסורי אימים, היא לא תתעורר מהם להכות על חטא, שהרי היא תתלה את ייסוריה ב"סטרא אחרא". וההשקפה הזו היא הרס הדת, וכפירה בתורה ובדברי הנביאים שנשלחו לעוררנו לאמת.
ואין ספק שחובה עלינו לקחת מוסר מייסורי הפרט והאומה, שהרי הקב"ה מזהיר אותנו בתורה שלא נתייחס לאירועים שבאים עלינו כאל אירועים מקריים (ויק' כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אלא, עלינו לפשפש במעשינו ולחקור ולבדוק מדוע באה אלינו הרעה הזאת, וכמו שעשו אחֵי יוסף באמרם (בר' מב, כא): "עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", וכמו שעשו המלחים הגויים בספר יונה: כאשר ספינתם נטרפה בים הסוער, חקרו ובדקו מדוע עשה להם ה' ככה באמרם (א, ז): "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ".
ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים, שנשׂכיל לקחת מוסרים ולהפיק לקחים! וכמו שנאמר במפורש בספר דברים (פרק כט): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".
וחרון האף והקצף הגדול שמתואר בפסוקים הללו מתאים מאד למוראות שואת המינים באירופה, והסיבות הן אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'. "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם, הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת [...] יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן" (איכה ד).
"מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה). ובדברי ירמיה: "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יז, י; לב, יט).
ח. לַשַּׁבָּת יש פנים אשר מאירים ב"אור העליון"
לאחר שהשבת תוארה בשלל תיאורים ופעלים כאלוהות נקבית עצמאית, אשר שווה ומשתווה לבורא-עולם ואף מתאחדת עמו ומביאה אותו לשלמות ולאחדות – ברור כשמש שגם התיאור שיובא בהמשך אינו משל, שהרי ריבוי מליצות ופירוטן הקיצוני מעיד שלא מדובר במשלים, אלא בתיאורים פשטניים. ומהו התיאור הנוסף? "ופניה מאירות באור העליון", נמצא שיש לשבת גם "פנים", בנוסף להיותה ישות אלהית נקבית עצמאית – ואם היא דומה לבורא-עולם וכמו שנאמר ונרמז שוב ושוב בפיוט הפגאני הזה, הרי שגם להקב"ה יש פנים, דהיינו גוף!
יתר-על-כן, לית מאן דפליג מקרב מכשפי האופל למיניהם ש"הסטרא אחרא" איננה משל, אלא כוח טומאה מרושע ועוצמתי שקיים בעליונים, ואם כך, הרי שכל הפיוט הינו פשט.
ט. הפכו את השבת לעבודה-זרה!
ובסוף הפיוט הפגאני נאמר כך: "וכולם מתעטרים בנשמות חדשות, בשעת התחלת התפילה, לברך אותה בשמחה, במאור פנים". ולאחר כל מסכת התיאורים של השבת כישות אלהית נקבית עצמאית, להעז ולומר שכל עם-ישראל מברך אותה בשמחה בשעת התחלת התפילה? במאור פנים? כלומר, לא רק שיש לפנינו אמונה בכוחות אלהיים מבלעדי ה'-אלהים-אמת, שזה לבדו חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, אלא שיש לפנינו גם הטפה מפורשת לעבוד את אותה ישות הלכה למעשה! שהרי מכשפי האופל מורים ומתארים את עם-ישראל כמי שמברך את הישות האלהית הנקבית הזאת, את השבת הדמיונית הזאת, וזו פנייה אלילית מפורשת.
וראו נא לעיל את היסוד החמשה משלושה-עשר יסודות תורתנו, ותבינו שמדובר במינות.
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ [...] וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דב' ד, לה;לט).
"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד" (מ"א ח, ס).
"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ? אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים! [=אכן שיקר אורי סופר], הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח).
סוף דבר
התבוננות בסרטון המטופש של המין המתחנחן, והתמקדותו בזוטות מוחלטות, דהיינו באֵי-אלו תכתובות במייל שהיו בינו לבין שאולוב – עוררו אותי להבין שהמין המתחנחן הלזה נחות מאד מבחינה אינטלקטואלית, ורמתו השכלית כל-כך נמוכה ועלובה ומגוחכה עד שהוא לא מתבייש להתקוטט עם שאולוב על זוטות: על הפגישות שנקבעו ובוטלו, על אֵי-אֵלו משפטים שנאמרו, אף שכל הזוטות הללו שרובו המוחלט של הסרטון נסב סביבן, אין להן שום קשר ישיר ולא עקיף לעצם הדיון בעניין ספר האופל, ובעניין השאלה מי הוא הצודק מבין השניים?
בריחתו של סופר השקר, מלדון באופן עניינִי והתמקדותו במלחמה על "הכבוד", דהיינו מי הוא זה שפנה למי, ומי הוא זה שביקש פגישה עם מי, ומי הוא זה שסירב להיפגש עם מי, ועוד אֵי-אֵלו פרטים הזויים – כל אלה מעידים על דבר אחד: המין המתחנחן, סופר השקר הלז, מתחיל לקרוס, הוא מתחיל להבין שהוא עירום ועריה, שאין בידו תשובות אמיתיות ומשכנעות, ושהוא אינו מסוגל לעמוד כנגד אנשי דרך האמת. ולכן, מרוב פחדו העצום אשר מחריד את מה שנותר מרסיסי נפשו העשוקה, סופר השקר פונה להאשים את שאולוב בפחדנות – וכל זאת במטרה אחת ויחידה, כדי להסתיר את הפחד המשתק שאוחז בו הוא עצמו, את הריקנות שבה הוא שרוי, ואת תחושתו שהוא חשוף לחלוטין, עירום ועריה, בחושך אפֵלת האופל הממאירה.
ואחתום בהערה בעניין תעתועי המכשפים שספר-האופל הינו ספר משלים עמוקים...
ובכן, מכשפי האופל תעו ולעו בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן ולנקודה זו יש חשיבות רבה, כי מפלטם ותעתועם האחרון של המינים הוא בטענה שספר-האופל הוא ספר של משלים, ולכן אין להתייחס לתועבות האמורות בו כפשוטן – אך שאלה גדולה קמה וניצבה כנגד שקריהם: הייתכן שכסילים אשר נכשלים ונחבלים בעניינים כל-כך פשוטים, דהיינו בהבנה הבסיסית שחכמים דיברו באגדותיהם בחידות ובמשלים, הייתכן שכסילים כֹּה נבערים אשר "יותר תועים מהבהמות" ואשר ראוי לומר עליהם "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", הייתכן שהם יידעו לא רק לפרש אלא אפילו לחבֵּר אגדות ומשלים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה?!
הייתכן שכסילים שנכשלים ונחבלים באפלֵת ההזיות יידעו פתאום לצרף משלים עמוקים בעניינים נשׂגבים? וכבר הוּכח בשלל דוגמות בסדרה על ספר-האופל שנזכרה לעיל, שמכשפי האופל אינם רואים בפטפוטי האופל משלים וחידות, אלא עניינים שאינם יוצאים מדי פשוטם למעט במקומות בודדים, ממש כספר תורת-האמת שקיבלנו בסיני! ולעיון נרחב בתעתועי המינים בעניין זה, ראו: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות". עוד הוּכח, שבספר האופל יש ריבוי קיצוני מטורף של מליצות והגשמות פשטניות, וריבוי שכזה מעיד על-כך שהן לא נועדו לשמש כמשלים. יתר-על-כן, הזיות פגאניות שמופיעות בפשטי האופל הינן השקפות והלכות רווחות בקרב כומרי הדת האורתודוקסית וחסידיהם השוטים – וזו ראיה נוספת לכך שהאופל איננו ספר משלים בעיני המקובלים הפגאניים, אלא ספר שכל דבריו אינם יוצאים מדי פשוטם למעט אולי מקומות בודדים מאד, ממש כמו ספר תורת-האמת שקיבלנו בסיני! ואגב, בהחדירם תורה חדשה לעמֵּנו רוצצו את היסוד התשיעי, לפיו תורתנו לא תשתנה ולא תוחלף לעולם!
חזק וברוך!
יש לציין שאפילו אם יתרצו המקובלים שכל האלהויות שנזכרו בזוהר הטמא הן לא עצמאיות אלא כפופות לבורא יתברך הרי שעדיין מדובר בעבודה זרה.
פירוש- גם אם יאמרו שלא הסטרא אחרא צותה לעבוד אותה אלא ה' יתברך ציוה לעבוד אותה, מדובר בנביאי שקר שמתנבאים בשם ה' לעבוד עבודה זרה.