הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כג)

דוגמה ריח

בהמשך ספר-האופל (לב ע"א) שורבט כך: "רבי שמעון אמר: על הברית העולם נברא והתקיים, שכתוב: 'כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי' [יר' לג, כה], מי הברית? זה צדיק יסוד העולם [...] זה צדיק העולם שהוא ברית הקודש, והוא שואב ונוטל הכל ומפזר לים הגדול אותם מים עליונים [...] 'עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל' [שו' ה, ז], מה זה 'אֵם'? אלא אני הורדתי מים עליונים מלמעלה לקיים את העולמות [...] להראות שהעולם לא מתקיים אלא על ברית זו, וסוד הכל: 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' [מש' י, כה] כתוב".

מכשפי האופל קובעים שבכוחו של הצדיק (ובקטע זה מדובר בדבורה הנביאה), לפעול פעולות מופלאות בעליונים אשר "מקיימות את העולמות"! ומי הם "הצדיקים" בימינו? מי הם אלה שמסוגלים לשדד את מערכות הטבע ולהעניק לבני-האדם אושר בדרכים על טבעיות? כומרי העבודה-הזרה, הלא המה המקובלים הארורים למיניהם – שהרי הם "הצדיקים", הם "יסודות העולם" לפי דבריהם ולפי דברי השוטים שמרוממים ומפארים אותם. ובמלים אחרות, יש בכוח מקובלי האופל להיטיב ואולי אף להרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן אותם.

חשוב מאד לציין שפשט הפסוק שמכשפי האופל מנפנפים בו כראיה לכוחותיהם העל-טבעיים הטמירים, כלל אינו עוסק בכוחות מאגיים דמיוניים של הצדיקים, אלא בהצלתם מן הפורענות: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (מש' י, כה), כלומר הצדיק נותר איתן במקומו כאילו היה יסוד העולם, וזאת לעומת הרשע אשר במהלך הסופה נחרד ממקומו ואובד ברשעוֹֹ. וכך פירש רס"ג שם: "כמו שאבדו דור המבול ונשאר נח, ונתפלגו לשונות אנשי המגדל [מגדל בבל] ונשארו בני עבר, ואבד קרח ונשארו בניו, וכיוצא באלה [דהיינו משמעות הפסוק היא שהרשעים כָּלים ואובדים והצדיקים יישארו אחריהם נטועים איתנים, כאילו היו יסודות העולם]".

דוגמה ריט

בהמשך ספר-האופל (לב ע"א) שורבט כך: "מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל – בגלל ששתי דרגות הן: מילה ופריעה [...] זכר ונקבה, אות ברית זה יוסף, וברית זו רחל, וצריך לחברם. ובמה מחבר אותם? כשהוא גוזר ופורע, ומי שגוזר ולא פורע, כאילו עשו ביניהם פירוד".

מכשפי האופל קובעים שמי שמקיים את מצות המילה פועל גדולות ונצורות בעליונים, ולא סתם גדולות ונצורות, אלא שהוא מחבר בין זכר לנקבה, בין יוסף לרחל! ומזאת עולה תרתי: לא רק שיש זיווגים וחיבורים בעליונים בין זכרים ונקבות, אלא שמי שמבצע את החיבורים הללו הם בני האדם שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם! ובמלים אחרות, מעלתם של בני האדם נשׂגבה מאד-מאד שהרי ביכולתם להיטיב לעליונים, ולא סתם להיטיב אלא להיטיב בעניין גדול מאד, שהרי לפי דמיונם הם מחברים ישויות בעליונים ומסייעים להן להגיע לאושר ולשלמות!

וכמה חירוף וגידוף קמי שמיא יש בהזיות הללו של מכשפי האופל, שהרי מי הוא האדם אשר יפעל וישפיע על העליונים? ומי הוא האדם אשר יביא ישויות בעליונים לשלמות דמיונית? וכי אין שלמות בעולמות העליונים שהקב"ה ברא אלמלא יבואו להם כמה מכשפי אופל זימתיים אשר מתעסקים עם ילדים קטנים ועושקים אלמנות ויתומים, ויואילו בטובם לסייע להקב"ה להשלים את בריאת העליונים? וכי הקב"ה חסר או בעל מגרעת כל-כך חמורה עד שהוא זקוק לבני האדם השפלים והעלובים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! זאת ועוד, איך העזו מכשפי האופל לרמוז ברמזים עבים על-כך שיש יחסי אישות בעליונים בין זכר ונקבה? והלא רמיזות עבות שכאלה מחדירות בהכרח את ההזיה שעולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות! מקום שבו מתקיימים חיבורים וזיווגים! ולא הספיק להם עד שהוסיפו והעזו להכניס לקלחת הרותחת והסרוחה הזו את יוסף ורחל, ואיך העזו פניהם לרמוז על חיבור מסוג "זכר ונקבה" בהקשר של יוסף ורחל? והלא מדובר באֵם ובנה! וכדי ביזיון וקצף. ולכל זאת יש להוסיף, שהם הרסו לחלוטין את מצות המילה שתכליתה ריסון הייצר המיני בכך שהפכוהָ לאקט מאגי-פגאני-זימתי.

ושלל הזיות המינות השחצניות שלהם נועדו בראש ובראשונה להציג את המקובלים העוסקים בתורת "הסוד" הפגאנית – כאלהים, ואף כיותר גדולים ועצומים מאלהים, כי מי שמפעיל את אלהים ומי שמשלים ומתקן את פעולותיו ובריאתו של אלהים אף יותר טוב וחכם מאלהים. ובמלים אחרות, מכשפי האופל מבקשים להיות כאלהים, הם רוצים שיעריצום ויעבדום, וכל זאת במטרה לתעתע בהמונים ולהפיק מהם את תאוותיהם וזימותיהם הבהמיות והנגעלות. "יְיָ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ, אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" (תה' קמד, ג).

דוגמה רכ

בהמשך ספר-האופל (לב ע"א) שורבט כך:

"רבי יוסי אמר: כתוב 'וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה' [איוב כח, כה], במידה ממש התקין אותם שהגיעו [המים] לתוכה [=המים הגיעו לתוך כלִי המידה] [...] אמר רבי אבא: כך היו הראשונים אומרים, כשהיו מגיעים למקום הזה, מרחשות שפתי החכמים ולא אומרים דבר, כדי שלא ייענשו".

לפי מכשפי האופל הקב"ה תיכן את מי העולם באמצעות כלִי מדידה: "במידה ממש", והם אף מוסיפים שהמים "הגיעו לתוכה", דהיינו שהמים הגיעו לתוך כלי המדידה! ואם יש להקב"ה כלי מדידה למדידת מים, הרי שהוא בהכרח גוף, שהרי רק גוף נעזר בכלים חומריים כדי לפעול במציאות, כלומר ייחוס כלי חומרי להקב"ה כמוהו כייחוס הגשמה. ואגב, בסמוך נאמר באופל: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד – מתחת השמים ממש". ללמדנו שמשמעות המילה "ממש" בספר-האופל מתארת מציאות ממשית ומוחשית, ואין ספק שיש עוד דוגמות כאלה.

וכבר קדם למכשפי האופל רש"י-שר"י, אשר קבע שהיד האמורה בתורה קמי שמיא היא "יד ממש": בשמות (ז, ה) נאמר: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם", ושם פירש: "אֶת יָדִי – יד ממש להכות בהם". עוד שם (יד, לא) נאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם", ושם פירש רש"י: "אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה – את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה. והרבה לשונות [במקרא] נופלין על לשון יד [ביחס לה'] וכולן לשון יד ממש הן".

ומהי מילת "ממש" אם לא מציאות מוחשית וממשית?! ואם כן, מהי אפוא "יד ממש"?! ואגב, הגשמתו של שר"י בזה חמורה משל מכשפי האופל, שהרי שר"י ייחס איבר גופני לה' יתעלה, ואילו מכשפי האופל הגשימו את הבורא באופן פחות גס ובוטה, בייחסם לו חפץ חומרי.

וטרם שארחיב בעניין ייחוס כֵּלים גשמיים לה' יתעלה, אוסיף ואעיר: בסוף דבריהם האחרונים אומרים מכשפי האופל: "כך היו הראשונים אומרים כשהיו מגיעים למקום הזה, מרחשות שפתי החכמים ולא אומרים דבר, כדי שלא ייענשו". ואם כן, איך העזו פתאום מכשפי האופל "לגלות" את "הסוד הגדול" לפיו הקב"ה תיכן את מי העולם בכלִי מדידה ממש? ומדוע לא חששו לשיטתם שהם ייענשו בעונש חמור? ובדבר אחד צדקו, מי שמעז לטעון קמי שמיא את ההגשמה "מקנא ומכעיס וקודח-אש ומעלה-חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה" (מורה א, לו) – ודברי רבנו החמורים הללו אמורים בהגשמוֹת פחות גסות מייחוס כלִי מדידה לה' יתעלה, כגון ייחוס התפעלויות או מגרעות אשר הן חזון נפרץ בספר-האופל.

כללו של דבר, לפי מכשפי-האופל יש להקב"ה כלי מדידה שבו הוא תיכן את מי העולם, ואם יש לו כלי מדידה חומרי הרי שהקב"ה הוא בהכרח חומר וגוף, כי רק לגוף יש צורך בכלי מדידה... וכבר הרחבתי בעניין זה במאמרים רבים למשל: "כתר או נקדישך?", "'הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי' – האם הקב"ה יושב על כיסא?", ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון:

הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. במסגרת מגמתו זו, הוא מנתח את תרגומו הזה של אונקלוס, וכֹה דבריו שם (א, כח):

"אבל אמרוֹ 'וְתַחַת רַגְלָיו' [...] הרי פירוש אונקלוס בו כפי שכבר יָדַעְתָּ [=מחובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום], שהוא עשה כינוי 'רגליו' מוסב על הכיסא ואמר: 'וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ', והבן והתפלא על התרחקות אונקלוס מן הגשמות ומכל מה שמביא לכך ואפילו בדרך רחוקה, לפי שלא אמר 'וּתחוֹת כּוּרסֵיה', לפי שאם יְיַחֵס לו את הכיסא [...] היה משמע שהוא נח על גוף, ויחייב גשמות, לפיכך יֵיחַס את הכיסא ליקריהּ כלומר לשכינה שהיא אור נברא".

כלומר, אונקלוס הרחיק פעמיים מן ההגשמה: פעם אחת כאשר אמר שהרגליים אינן רגלי הבורא יתעלה שמו אלא רגלי הכיסא, ופעם נוספת כאשר אמר שהכיסא בעצמו אינו של הבורא – כי אם יֹאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! לפיכך, אונקלוס תרגם "וְתַחַת רַגְלָיו": תחת רגלי הכיסא שעליו שוכן אור נברא היא שכינת ה' יתעלה. למדנו אפוא, כי אסור לייחס חפצים כגון כיסא או כתר לה' יתברך – מפני שבזה תתחייב הגשמות! וכמו שאונקלוס הרחיק מייחוס חפצים לה' יתעלה, כך ראוי שינהגו מייחדי ה' יתעלה – ומכל זאת ברור, שייחוס כלי מדידה "ממש" שמשמש את הקב"ה לבריאת העולם, הינו הגשמה גסה.

ואחתום בפסוקים שנדונו לעיל (איוב כח, כד–כו): "כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה, לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה, בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת". וברור כשמש שהפסוקים הללו מתארים את הטבע הטבעי שהקב"ה טָבַע בכל אחד מן החומרים והיסודות שבבריאה. כלומר, כמו שהמלים: "בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק" מורות בבירור על טבע טבעי מסוים, כך המידה האמורה במים היא הטבע הטבעי המסוים שהקב"ה טָבַע במים בבריאת העולם.

דוגמה רכא

בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן לב) שורבט כך:

"[...] במזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המוח של אדם ובא לאמה, ומשם [דהיינו מן המוח] הוא הזרע, שכתוב: 'מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ' [יש' מג, ה]".

לפי מכשפי האופל זרע האדם זורם מן המוח, ויש בהזיה העלובה הזו ראיה לכך שספר-האופל הוא ספר שקרי ופגאני – שהרי מכשפי האופל טוענים שספרם הטמא נמסר מאת ה' יתעלה לבר-יוחי אשר הפכוהו לשיקוצם הנעבד. הוי אומר: מקור ספר-האופל הוא מקור אלהי, כאילו ספר התועבה הזה נאמר בסיני מפי-הגבורה! ואם כן, איך יעלה על הדעת שיש בספר-האופל נתונים מדעיים שגויים? וכי בורא העולמים אינו יודע את האופנים שבהם ברא את עולמו?! ודרך אגב, אין שום קשר ואפילו רחוק מאד בין הפסוק שמכשפי האופל מצטטים לבין טענתם בעניין מקור זרימתו של זרע האדם: "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ, אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (יש' מג, ה–ו), הנה הראינו לדעת, שהפסוקים הללו בכלל עוסקים בקיבוץ הגלויות ובתקומתו של עם-ישראל.

ויודע אנכי גם יודע, כי יקומו להם כסילים אורתודוקסים חכמים בעיניהם אשר יצווחו כנגדי שגם חז"ל אמרו שהזרע זורם מן המוח, ובכן, לא רק שדברי חז"ל בזה אינם מפורשים וכפי שנראה לקמן, יתרה וגדולה מזאת: חז"ל לא התיימרו ולא התרברבו כמינים לטעון שכל דבריהם ואגדותיהם נאמרו מפי הגבורה, אדרבה! הם הזהירו אותנו שלא להבין את אגדותיהם כפשוטן, ולכן הם קראו להן "אגדות" כדי שנבין שלא מדובר בעניינים פשטניים, אלא במשלים וחידות. לפיכך, גם אם חז"ל אכן רמזו בדברים שנראה לקמן לשיטת המדע היווני הקדום בעניין מקור זרימת הזרע, לא הייתה להם שום כוונה שנלמד מכך שדבריהם אלה נמסרו להם מפי-הגבורה. לעומת זאת, מכשפי האופל מתרברבים שספרם נאמר מפי-הגבורה, והטיפשים הללו לא הבינו שכל טעות מדעית שתימָּצא בו הינה הוכחה חותכת לכך שמדובר בגיבוב נחות של שקרים.

והנה מעט ממה שכתבתי בעניין זה במאמר: "שאלה בעניין קדושת הזיווג": בעניין האמור בחולין (מה ע"ב), ובכן, להבנתי אין בדברים שהובאו שם ראיה מכרעת לכוונתו של אביי, וז"ל הגמרא: "לוי הוה קאי בי מסותא [=בית המרחץ], חזייה לההוא גברא דטרייה לרישיה [=שהטיח ראשו בקיר], אמר: נתמזמז מוחיה דדין. לאו דלא חיי? אמר אביי: לא, לומר שאינו מוליד".

ואין בזה בהכרח ראיה לכך שאביי סבר שזרע האדם זורם מן המוח, אלא כידוע, המוח שולט על כלל האיברים, ופגיעה במוח עלולה לגרום לשיתוק ולתפקוד לקוי של איברים רבים ושונים. לדוגמה: נזק מוחי מסוים עלול לגרום לשיתוק פעולת היד או הרגל או שרירי הפנים, כידוע. אולם, מי שקפץ להבין מדברי אביי הסתומים שהזרע זורם מן המוח הוא רש"י-שר"י הטיפש, וכך הוא מפרש בחולין שם: "שאינו מוליד – תולדות [=זרע] האיש מן המוח היא באה, שגיד הנשה של ירך וגיד הגווייה [איבר המין של האיש] כולן מחוברין לחוט השדרה, שהוא מתפצל ויוצא מתחת השדרה ונעשה גיד אצל הירכיים ונכנס לתוכו". וכנראה שזהו היסוד להזיה של כל המינים והוזי ההזיות למיניהם, שכאילו זרע האדם זורם מן המוח, וזו שטות מוחלטת.

דוגמה רכב

בהמשך ספר-האופל שם ובהמשך לדוגמה הקודמת, שורבט כך:

"כשישראל טובים – מזה המקום [דהיינו מן המוח] 'אָבִיא זַרְעֶךָ', יתחדש לך זרע חדש. וכשישראל רעים – מן הזרע שכבר בא לעולם, שכתוב: 'דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא' [קה' א, ד], דור שכבר בא. [...] משל למה הדבר דומה? לבן מלך שהייתה לו כלה נאה וצנועה בחדרו" וכו'.

מדברי מכשפי האופל עולָה הזיית גלגולי הנשמות, שהרי "כשישראל רעים", הזרע שבא לעולם הוא "מן הזרע שכבר בא לעולם" – ואיזה זרע כבר בא לעולם, אם לא הזרע של הרשעים אשר "מתגלגלים" בכל מיני גלגולים הודיים פגאניים דמיוניים? וכבר הרחבתי בזה, ראו נא: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות". ואף שהרחבתי בזה, יש בדברי המכשפים לעיל הזיה נוספת, שהרי לפי דבריהם ירידת נשמות מגולגלות לעולם-הזה תלויה בהתנהגותו של עם-ישראל. כלומר, הקב"ה מגלגל נשמות ומורידם לעולם-הזה כאבן או כבהמה או כאדם וכו', על סמך התנהגותם של עם-ישראל? ואיזה מן משפט צדק הוא זה? כלומר, בנוסף לכך שעצם הזיית גלגולי הנשמות מנוגדת לחלוטין לצדק האלהי וכבר הרחבתי בזה במאמר שנזכר, בנוסף לכך יש בדבריהם כפירה נוספת בצדק האלהי – שהרי הקב"ה מוריד את נשמות הרשעים בגלגולי מחילות דווקא בדור שעם ישראל חוטאים ופושעים לה' יתעלה, ואיך הרשעים ישובו דווקא בדורות הללו? האין זה עוול נורא כלפי הרשעים שחטאו בתקופות שבהם ישראל היו טובים או אפילו רק בסדר?

כמו כן, עוד עולה מדברי המכשפים שעניין גלגולֵי הנשמות וכן ההזיה בעניין מקור זרימת הזרע, שני אלה כלל אינם משלים וחידות, אלא מדובר בפשטים השקפתיים ומדעיים גמורים – שהרי אם שני העניינים הללו הינם בגדר משלים וחידות, איך ייתכן פתאום לומר: "משל למה הדבר דומה?". אלא, מן ההכרח להסביר שעד כֹּה נאמרו דברי פשט גמורים, ובזאת יש עוד ראיה לכך שמגמת מכשפי האופל הייתה לחבר ספר פשטים פגאני, שאין הזיה בו יוצאת מדי פשוטה.

דוגמה רכג

טרם שאמשיך לדוגמה הבאה אעתיק לפניכם את פירוש רס"ג לשני פסוקים בישעיה: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ" (יש' ג, י–יא), ושם פירש רס"ג: "כדרך שראוי לומר על הצדיק 'מה טוב הוא' ושהוא עתיד לאכול פרי מידותיו, כך ראוי לומר: אוי לרשע רע", ברור אם-כן שהפסוק הנדון עוסק באדם שהוא צדיק ולא באלוה.

ועתה נמשיך לעיין בספר-האופל (לג ע"א) שם שורבט כך:

"[מכשפי האופל השיכורים דורשים את הפסוק בבראשית (א, י): 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב':] אמר רבי חייא: מקווה המים [האמור בפסוק] זה צדיק, שכשמגיע[ה התורה] למקווה המים, כתוב: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב', וכתוב: 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב' [...] רבי חייא אמר: זה צדיק היינו מה שכתוב 'קָרָא יַמִּים', משום שנחלים ומעיינות ונהרות – את כולם הוא נוטל, והוא [הצדיק] המקור של הכל והוא נוטל הכל [...] ועל זה [נאמר]: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב', [ועל זה] כתוב: 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב' [...] ביום השלישי עשתה הארץ פירות מכוח הצדיק הזה [...] 'עֹשֶׂה פְּרִי' [בר' א, יא] – זה צדיק יסוד עולם. 'עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' – של כל בני אדם שיש להם רוח קדוּשה [...] וצדיק עושה פרי הוא, ואותו אילן [עושה פרי] מתעבר ומוציא אותו פרי למינו, למינו [...] עושה פרי שיהיה כמותו. אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [...] 'עֹשֶׂה פְּרִי' – זו ברית קודש אביו, 'לְמִינוֹ' – שידמה לו ויירשם בו".

ובכן, תחילה אסביר שלא יעלה על הדעת ש"הצדיק" האמור הוא הקב"ה, שהרי נאמר: "ביום השלישי עשתה הארץ פירות מכוח הצדיק הזה", כלומר לא מדובר בהקב"ה שברא את השמים ואת הארץ אלא במאן-דהו שמכוחו הארץ עשתה פירות ביום השלישי. יתר-על-כן, נאמר על אותו "צדיק יסוד עולם" שהוא "עֹשֶׂה פְּרִי" ושהוא "מתעבֵּר ומוציא אותו פרי למינו", ואיך ייתכן לומר על הקב"ה שהוא מתעבֵּר? ולא רק זאת, אף נאמר על הצדיק שהוא "עושה פרי שיהיה כמותו", ואיך ייתכן לומר על הקב"ה שהוא עושה פרי כמותו? ועוד נאמר על הצדיק: "'עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' – שידמה לו", ואיך ייתכן לומר על הקב"ה שהוא מתעבֵּר ועושה פרי שדומה לו?!

זאת ועוד, קשה לפרש שהצדיק שנזכר בקטע הזה הוא מכשף בשר ודם הולך על שתיים, וכמו שנזכר בדוגמה ריח בסמוך, שהרי לפי גיבובי מכשפי האופל, הצדיק הזה כבר היה קיים ביום השלישי: "ביום השלישי עשתה הארץ פירות מכוח הצדיק הזה". ולכן נראה שמדובר בישות אלהית פגאנית, שהרי נאמר עליו לעיל: "משום שנחלים ומעיינות ונהרות – את כולם הוא נוטל, והוא [הצדיק] המקור של הכל והוא נוטל הכל". מדובר אפוא בישות פגאנית בשר ודם, שהרי הוא מתעבֵּר ומוציא "פרי כמותו דומה לו", ואף יש לו אמא ואבא שהוא דומה להם.

כללו של דבר, לפי מכשפי האופל ישנה ישות אלהית פגאנית בשר ודם אשר יש לה אבא ואמא, כלומר יש לפנינו שלוש ישויות אלוהיות פגאניות גופניות לפחות (לא כולל המטפלת והגננת שלו כשהיה קטן)... ואותו "צדיק" אף מתעבֵּר ומוציא פירות כמותו בדומה לו, והוא "המקור של הכל", והוא אף הממונה על כל הנשמות שיש להם קדוּשה, והוא זה ששולח אותן לרחם אימן, שהרי נאמר: "'עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ' – של כל בני אדם שיש להם רוח קדוּשה". וכל הדברים הללו שעולים מספר-האופל הינם תועבות ונאצות חמורות, שהרי מכשפי האופל מתארים בהזיות הנחותות הללו משפחות ענֵפות של יצורים אלהיים גופניים בעליונים, ולא רק שמדובר בשיתוף שם שמים ברור של ה'-אלהים-אמת עם שלל אלוהויות גופניות מטונפות, אלא שמדובר כאן בהגשמה ברורה – שהרי אם העולמות העליונים הם עולמות גופניים, ברור שגם הקב"ה...

ולהזכירכם, בדוגמה ריח "הצדיק יסוד עולם" הוא מכשף בשר ודם, ללמדכם שאין שום הגיון או סדר ומשטר בשּׁוֹטוּת ובמינות, ופעם הם מתגודדים כך ופעם אחרת מתגודדים אחרת...

דוגמה רכד

בהמשך ספר-האופל (לג ע"ב) שורבט כך: "אמר רבי חייא: כתוב 'עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ' [יר' י, יב], מה זה? 'עֹשֵׂה אֶרֶץ' – זה הקב"ה למעלה; 'בְּכֹחוֹ' – זה צדיק. [...] 'עֹשֵׂה אֶרֶץ' – זה הקב"ה שמתקין ארץ ומתקין דרכיה, ובמה? בכוח, כפי שאמרנו". ובכן, תחילה מכשפי האופל אומרים ש"עֹשֵׂה אֶרֶץ" – זה הקב"ה למעלה, ומהו "למעלה"? וכי הקב"ה מצוי למעלה? או שמא כוונתם לומר שיש הקב"ה למעלה והקב"ה למטה? וכך או כך מדובר בדברי מינות, ואסביר:

בתורת משה נאמר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דב' ד, לט), ורבנו מבאר בהלכות יסודי התורה (א, ז) את הפסוק הזה:

"הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקב"ה גוף וגוויה. שנאמר: 'כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת' [יהו' ב, יא], והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר: 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה' [דב' ד, טו], ונאמר: 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה' [יש' מ, כה]" וכו'.

נמצאנו למדים, שהקב"ה שלל את ההגשמה באמרוֹ בתורת משה שהוא מצוי גם בשמים וגם בארץ, והואיל ולא ייתכן שהגוף יהיה מצוי בשני מקומות, המסקנה המתבקשת מכך היא שהוא אינו גוף. הוי אומר, כל מי שקובע שהקב"ה מצוי "למעלה" הוא בהכרח מגשים – כל-שכן וקל-וחומר כאשר הוא אומר: "זה הקב"ה למעלה", שמשמעוֹ הוא שיש עוד הקב"ה למטה. לסיכום, האומר: "זה הקב"ה למעלה" לא רק מגשים אלא גם משתף, שהרי לפיו יש שתי אלוהויות.

וטרם סיימתי לנתֵּח את כיעורם של מכשפי האופל בקטע הנדון, שהרי בהמשך הקטע הם אומרים כך: "'בְּכֹחוֹ' – זה צדיק". כלומר, הקב"ה בורא את העולם בכוחו של הצדיק! ובמלים אחרות, הקב"ה העניק ל"צדיקים" כוחות על-טבעיים מופלאים של בריאה ושידוד מערכות! ומכשפי האופל חוזרים על ההזיה הפגאנית הזו פעם נוספת בקטע לעיל באמרם: "ובמה?", כלומר במה הקב"ה "מתקין ארץ ומתקין דרכיה"? והם משיבים: "בכוח, כפי שאמרנו". דהיינו בכוחם של הצדיקים, או יותר נכון לומר המכשפים... ושוב מכשפי האופל מחדירים את ההזיה שהקב"ה העניק כוח על-טבעי ל"צדיקים" שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם – ואם תמהתם: ומי הם "הצדיקים" הללו בימינו? ובכן, כמו שראינו בדוגמה ריח לעיל, ללא ספק מדובר בכומרי העבודה-הזרה, הלא המה המקובלים הארורים למיניהם – שהרי הם "הצדיקים", הם "יסודות העולם" לפי דבריהם ולפי דברי השוטים שמרוממים ומפארים אותם. ובמלים אחרות, יש בכוח מקובלי האופל להיטיב ואולי אף להרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן אותם.

ועתה גם יובן היטב מדוע הם אומרים בראש הקטע הנדון: "זה הקב"ה למעלה", שהרי מטרתם היא למצֵּב את עצמם כאלהים עלי אדמות, ולכן הם רומזים שהקב"ה שנזכר בראש הפסוק הוא "הקב"ה למעלה", והמסקנה המתבקשת מהמשך הקטע היא ש"הצדיקים" הם "הקב"ה למטה". ואם תשאלו: ומדוע מכשפי האופל רק רומזים ברמז עבה לכך שהם "הקב"ה למטה" ולא אומרים זאת במפורש ברחל בתך הקטנה? ובכן, משיטותיהם ותכסיסיהם היא שהם אינם קובעים על עצמם באופנים מפורשים מדי שהם כאלהים, אלא אך ורק ברמזים עבים, כדי שלא יהיה ניתן להאשים אותם בשחצנות, וכדי שלא יהיה קל מדי להוכיח את מינותם וטיפשותם.

ואם תשאלו ומדוע הם רומזים ברמזים עבים ולא ברמזים דקים? ובכן, אם רמזיהם יהיו דקים, ההמונים אשר הם קהלם ואשר להם הם מייעדים את ההזיות הללו – ההמונים הנבערים הללו שעשויים להאמין להם ולהעריץ אותם כאלהים לא יבינו רמזים דקים, ולכן המקובלים פועלים בתחום הרמזים העבים: מצד אחד הם אינם אומרים על עצמם במפורש שהם כאלהים, אך מצד שני הם דואגים שרמזיהם יהיו עבים וגסים מספיק כדי שיחדרו למוחות הפתאים.

ברם, מכשפי האופל למיניהם לא הבינו דבר חשוב: ברגע שמאן-דהו טוען כמעט במפורש שיש לו כוחות על-טבעיים לשדד את מערכות הטבע קל מאד לנתֵּץ את שקריו! ואסביר: חסידי המכשפים מאמינים שרבותיהם מסוגלים להעניש בכוחותיהם העל-טבעיים את כל מי שיקום ויתקומם כנגד סמכותם האלהית, וכל-שכן להעניש בחומרה רבה את כל מי שיעז לחרף ולגדף ולארוֹר אותם כפי שהקב"ה בשמים ובארץ מחייב אותנו – ולכן, כאשר קמים כנגדם אנשים ללא חת, ועוברת שנה ועוד שנה, ומקובלי האופל אינם מצליחים "להעניש" אותם בכוחותיהם הדמיוניים – חסידיהם השוטים מתחילים לפקפק בכוחותיהם העל-טבעיים! ולא רק זאת, אלא שכאשר ההמונים רואים שאין למכשפי האופל מה להשיב כנגד טיעונים חזקים וקטלניים של אנשי האמת, הספקות עוד יותר הוממים ומכים ומפרקים את מוחותיהם לחתיכות: "הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה", ולעומתם אנשי האמת: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן", "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (תה' מח;פד;קח).

דוגמה רכה

בהמשך ספר-האופל (לג ע"ב) שורבט כך:

"אמר רבי יצחק, כתוב: 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' [תה' לג, ו], 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ' – אלו שמים שלמטה שנעשו בדבר שמים שלמעלה; 'וּבְרוּחַ פִּיו' – שהוציא קול עד שהגיע לאותו נהר ששופע ויוצא ולא פוסקים מימיו לעולמים".

ודברי המכשפים הללו הם דברי הגשמה מפורשים, שהרי לפי הזיותיהם הקב"ה "הוציא קול", כלומר הם מפרשים את המלים "וּבְרוּחַ פִּיו" שנאמרו בתהלים כפשט פשוט ופשטני, מציאות כהווייתה: רוח וקול שיצאו מפיו של הקב"ה! ואם יצאו ממנו רוח וקול, הרי שיש לו פה והוא גוף בהכרח, ורבנו הרמב"ם כבר הרחיק מן ההגשמה בעניין זה במורה (א, סה), וכֹה דבריו:

"והנה, כל מה שנאמר במעשה בראשית: 'וַיֹּאמֶר', 'וַיֹּאמֶר' – עניינו רָצָה או חָפָץ. וכבר אמר את זאת זולתנו [=רס"ג], ונתפרסם מאוד. וההוכחה לכך, כלומר שהמאמרות הללו [שנזכרו בפסוקי מעשה בראשית] הם רצונות לא דיבורים, כי הדיבורים לא יהיו אלא למצוי שיקבל את אותו הציווי [ובמעשה בראשית טרם היו נבראים שיקבלו ציוויים ואזהרות]. [...] [הוכחה נוספת:] 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' [תה' לג, ו], כשם ש'פִּיו' ו'רוּחַ פִּיו' – הַשְׁאָלָה, כך דְּבָרוֹ ומאמרו – השאלה, והכוונה שהם [=הנבראים] נמצאו בחפצו ורצונו".

ורבנו מוסיף: "וזה ממה שלא נעלם מאף אחד מחכמינו המפורסמים", כלומר מדובר בפרשנות נפוצה ורווחת באומה, ללמדנו שמכשפי האופל מרדו בפרשנות האמת ובחרו ללעות בתהו.

דוגמה רכו

בהמשך האופל (לג ע"ב) שורבט כך: "'יְהִי מְאֹרֹת' [בר' א, יד] היא הלבנה שבה תלויה אסכרה לתינוקות העולם". וכבר הרחבתי בעניין ההזיה הפגאנית הזו ומקורה בדוגמות קכו–קכז, וראוי להוסיף בעניינה, שכל מי שמאמין שמתרחשים אסונות ופגעים בגלל השפעה פגאנית חיצונית כלשהי, כגון הלבנה או תקופת ספירת-העומר או כל הזיה אחרת – כופר בתורה! ואסביר:

אחד היסודות החשובים ביותר בתורת משה הוא הפקת מוסר מהייסורים שבאים על האדם הפרטי או על האומה. תכלית הייסורים היא להביא את האדם או את האומה לידי התבוננות מעמיקה במעשיהם ולצאת לדרך חדשה, טהורה ונקייה מסיאוב הדעות הרעות וההשקפות המשובשות, אשר מדרדרות את האדם והאומה לחטאים ולפשעים ולתועבות קשות. חובה עלינו אפוא להתבונן באסונות ובפגעים ולהבין ולהשׂכיל ככל יכולתנו מדוע היכה ה' יתברך את הרשעים במכות ובייסורים? כלומר, חובה לערוך חשבון נפש ולתת מענה לשאלה: מדוע עשה ה' ככה ומה חָרי האף הגדול הזה? והנה לפניכם מקצת מדברי רבנו במורה (ג, יז) בזה:

"וכן מכלל יסודות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה אין עָוול לפניו בשום פנים ואופן, ושכל הבא על בני האדם מן הייסורין, או מה שמגיע להם מן הטוב, האדם היחיד או הציבור, הכל מפני שהם ראויים לכך במשפט הצדק אשר אין עוול בו כלל, ואפילו ניגף האדם בקוץ בידו וסילקו מיד – הרי זה לו עונש, ואפילו השִּׂיג הנאה כלשהי – יהיה זה לו גמול, וכל זה להיותו ראוי לכך, והוא אמרוֹ יתעלה: 'כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא' [דב' לב, ד], אלא שאין אנו יודעים היאך נעשו ראויים [בני האדם, לשכר ולעונש שהם מקבלים] [...]

ואנחנו סוברים, שכל המצבים האנושיים הללו הם כפי מה שהאדם ראוי לו, וחלילה לאל מעוול, ואינו מעניש אדם אלא שֶׁחַיָּיב עונש, זהו אשר אמרה אותו תורת משה רבנו, שהכל הולך כפי מה שראוי [הטובות והרעות שחלות על האדם נקבעות לפי הזכויות והחובות], ועל-פי השקפה זו נמשכים דברי המון חכמינו [=וכוונתו שרובם הגדול של חז"ל אחזו בהשקפה הנכונה הזו, וכמו שקאפח מעיר שם, שבמקור, המילה 'המון חכמינו' עניינהּ: 'רוב' או 'כמעט כל'], [שהרי] אתה מוצא אותם [את חז"ל] אומרים בפירוש: 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון' [שבת נה ע"א], ואמרוּ [במשנה]: 'במידה שאדם מודד בה מודדין לו' [סוטה א, ז]".

ובאיגרת-תימן רבנו מוסיף לרומם את החובה להתבונן בעונשי ה' יתעלה ויתרומם שמו, ורבנו אף מוסיף ומדגיש, כי אי-עיון והתבוננות בעונשי ה' יתברך נחשבים לחטאים חמורים, אשר עלולים להביא עלינו מכות נוספות, גרועות מאלה הראשונות, וכך כותב רבנו שם (עמ' מו):

"ועל ההשקפות הללו [=שלפיהן האירועים והייסורים חלים במקרה] הזהיר יתעלה בספרו [=בספר התורה] והודיענו ואמר: שאם אתם מְרִיתֶם והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם, אם תהיו בדעה כי חֲלוֹתָם בכם דבר שאירע במקרה ואין סִבָּתָם מפני שֶׁמְּרִיתֶם, הריני מוסיף לכם מאותו המקרה ואכפילהו, והוא אָמרוֹ בתוכחה: אם תלכו 'עִמִּי (ב)קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי' [ויק' כד, כג–כד], וקרי הוא המקרה והאירוע. אמר: אם עשיתם עָנשי אירוע שאירע במקרה, הריני מוסיף עליכם מחומר אותו המקרה 'שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם' [שם]".

ובזה בדיוק מכשפי האופל כופרים בתורה ומורדים בה' יתעלה, שהרי הם סבורים שאסונות ופגעים נוחתים בגלל אֵי-אלו עניינים חיצוניים כגון הלבנה או תקופת ספירת-העומר וכיו"ב כאמור – והתועים שנכשלים ונחבלים אחריהם, אשר סובלים ייסורים על ריחוקם מה' יתברך, תולים את ייסוריהם בשלל הזיות פגאניות למיניהן, ונמנעים מעריכת חשבון נפש אשר עשוי להשיבם ולוּ במשהו לדרך האמת, ולמנוע את הישנותם של הייסורים הקשים שחלו בהם.

ומכשפי האופל מתעים את העם אחרי הזיה נוספת שעולה מן המחשבה הרעה לפיה בני-אדם נענשים בייסורים קשים בשל סיבות חיצוניות פגאניות: וכוונתי להזיה לפיה הקב"ה אינו אֵל צדק ואמת, שהרי אם הקב"ה ברא את עולמו באופנים שבהם בני האדם סובלים ייסורים, ולעתים אף ייסורים מחרידים שכל שומעו תְּצִלֶּינָה שתי אוזניו, וכל זאת על לא עוול בכפם – הרי שהוא יתברך אינו אל אמת וצדק, להיפך, הוא אל עוול ונקם כאלילֵי הגויים האכזריים. וההזיה הזו שעולה מטיפשותם של המכשפים הינה כפירה נוספת בתורה ובדברי הנביאים:

"הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בר' יח, כה). "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט" (יש' סא, ח). "וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ", "וְרִיב לַייָ עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ" (הושע ד, ט; יב, ג). "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב), "וַייָ צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי" (יר' יא, כ), "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ" (תה' קז, יז). "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ, הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה" (מש' ה, כב–כג). "וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע" (מש' יא, ה).

ואגב, בעניין הלבנה מכשפי האופל הטיפשים ממשיכים ואומרים שם כך: "ובה תלוי 'מְאֹרֹת', בגלל שהיא מאור קטן מכל המאורות", האמנם? והלא יש מאורות קטנים ממנה, הכוכבים.

דוגמה רכז

בהמשך ספר-האופל (לד ע"א) שורבט כך: "ושני עולמות הם: עולם עליון ועולם תחתון – תחתון כמו שלמעלה, שכתוב: 'מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם' [תה' קו], מלך עליון ומלך תחתון".

אחת ההזיות הרווחות בספר-האופל היא שהעולם התחתון הוא למעשה בבואה של העולם העליון, וביטוי נוסף להזיה הזו אנו רואים בקטע לעיל לפיו העולם התחתון הוא "כמו שלמעלה". הזיה זו מובילה קל-מהרה למינות ולהגשמה, שהרי אם העולם התחתון הוא כמו העולם העליון של הקב"ה והמלאכים – הרי שבהכרח העולם העליון הוא עולם של גופות וחומרים, ואם כך ברור כשמש שגם ה' יתברך ומלאכיו הינם בעלי גופות ועשויים מחומר. וכבר ראינו בדוגמה קד את דברי האופל: "לשמור משמרת המשכן בתריסר שערים עליונים שיש בירושלים העליונה". וזכורני שהייתי שומע את ערוסי מקשקש על ירושלים של מעלה כנגד ירושלים שלמטה.

ולא רק סכלות ומינות, יש באמור גם שיתוף – שהרי לפי מכשפי האופל יש "מלך עליון ומלך תחתון", דהיינו יש אלוה ששולט בעליונים ויש אלוה נוסף אשר שולט על התחתונים. דברי השיתוף והמינות ששרבטו מכשפי האופל כאן ובמקומות רבים מעידים כאלף עדים על כסילות ושחצנות שהוממות את מוחם של מכשפי האופל – שהרי הם מתרברבים לידע את הנסתרות כאילו היו אלהים עלי אדמות, בעוד שהם שוקעים וטובעים בהזיות פגאניות נחותות: "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ, כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ" (תה' קג).

הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כג).pdf

הורידו את PDF • 263KB