דוגמה רג
טרם שאמשיך לדוגמה רג וכדי שיובנו שרבוטי מכשפי האופל, עלינו לחזור לדוגמה רב:
בהמשך ספר-האופל (כט ע"ב), שורבט כך:
"כשמחשבה עולה ברצון של חדווה מטמיר של כל הטמירים, מגיע ושופע מתוכו נהר אחד, וכשמתקרבים זה בזה בשביל אחד שלא ידוע למעלה ולמטה, וכאן הוא ראשית הכל. ו'בְּ' – מלך סתם, מהראשית הזאת נתקן [המלך הסתם] [...] ובכוח זה ברא אלהים את השמים".
המחשבה שעולה ברצון והנהר ששופע אינם אלא לכבודו של "האחד שלא ידוע למעלה ולמטה", שהוא "ראשית הכל". כלומר, יש אלוה נשׂגב מעל לכֹּל שהוא אינו ידוע לא למעלה ולא למטה, אלוה נסתר ונשׂגב שרק ספר-האופל יודע על קיומו... כמו כן, יש "מלך סתם" שהוא נתקן "מהראשית הזאת", דהיינו יש אלוה סתם שבראוֹ האלוה "שלא ידוע". ומהמשך הדברים עולה ש"המלך הסתם" הזה הוא בורא-עולם – שהרי בכוח "הראשית הזאת" הוא ברא את השמים ואת הארץ, ומשפט לפני-כן נאמר ש"המלך הסתם" נתקן מכוחה של "הראשית".
ומכשפי האופל ממשיכים ללהֵג ולהחדיר את המינות בעניין "המלך הסתם":
"['בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם'] – 'אֵת' למעלה, והוא כוח של כלל עשרים ושתים אותיות שהוציא [...] אלהים זה [=המלך הסתם] ונתן לשמים [...] והיינו 'אֵת הַשָּׁמַיִם', להכליל זה בזה ולחבֵּר אותם זה בזה להתקיים כאחד באותם חיי המלך, מלך סתם להזין ממנו שמים". נמצא אפוא, ש"אלהים זה" שנאמר בפסוק (להבדיל מן האלוה שאינו ידוע), ואשר ברא את השמים "והכלילם וחיברם וקיימם", הינו "המלך הסתם" – ומי שבראוֹ הוא כמובן האלוה "שאינו ידוע", אשר ברא את "האלהים הזה" כדי "להזין ממנו שמים", דהיינו כדי לברוא ולהכליל ולחבֵּר ולקיים את השמים. ואין זו הפעם הראשונה שספר-האופל חושף את "האלוה שאינו ידוע" אשר ברא לפי דמיונם את בורא-עולם, ובעניין התועבה הזו ראו דוגמות: יא, לב, מח, צה.
עד כאן מדוגמה רב. נמשיך עתה בשרבוטי ספר-האופל (כט ע"ב), וכך נאמר שם בעניין האלוה שנקרא "הראשית של הכל", ובעניין האלהים שנברא מכוחו, ומתברר שיש יותר מאחד:
"וסוד של אלהים עליון עשה שמים וארץ [...] והוציא אותם כאחד בכוח שלמעלה הראשית של הכל. כמו זה סוד עליון, יורד למטה גם [סוד אלהים תחתון], והאחרון הזה עשה שמים וארץ למטה. וסוד של הכל שני עולמות הם, ובראוּ עולמות [='בראוּ' מלשון רבים], זה [=האלהים העליון ברא את] העולם העליון, וזה [=האלהים התחתון ברא את] העולם התחתון. זה כמו זה. זה [=האלהים העליון] ברא שמים וארץ, וזה [=האלהים התחתון] ברא שמים וארץ. ועל זה שני עולמות הם. זה [=האלהים העליון] הוציא שני עולמות, וזה [=האלהים התחתון] הוציא שני עולמות, והכל בכוח של הראשית העליונה [=והכל מכוחו של האלוה הראשית העליון]".
משרבוטי מכשפי האופל העילגים דבר אחד עולה באופן ברור: יש אלוה שברא את העולם העליון ויש אלוה שברא את העולם התחתון, ומעליהם יש אלוה נשׂגב שנקרא: "הראשית של הכל". זאת ועוד, לפי מכשפי האופל יש בעולם העליון שמים וארץ כמו שיש בעולם התחתון, והם "זה כמו זה", כלומר העולם העליון הוא עולם של חומר וגוף, ואם כך וודאי שגם דיירי העולם העליון, ובכללם כמובן האלהים (איזה מהם שתבחרו מן השלושה שנזכרו) הוא גוף.
דוגמה רד
בהמשך ספר-האופל (כט ע"ב), שורבט כך:
"ממימי השמים ניזונה הארץ ומימיו נשפכים לתוכה, אלא שעליונים זכר ותחתונים נקבה. והתחתונים ניזונים מן הזכר. ומים תחתונים קוראים לעליונים כנקבה שפתוחה לזכר, ושופכת מים כנגד מים של הזכר לעשות זרע. והנקבה ניזונה מן הזכר, זהו שכתוב 'וְאֵת הָאָרֶץ'" וכו'.
לפי מכשפי האופל, הפסוק הראשון שבספר התורה נועד בין השאר ללמד על-כך שהארץ ניזונה מן המים שבשמים, ובאמת שלא ידענו שהארץ זקוקה למים כדי להצמיח... פשוט הזיה, ואין צורך לשום לימוד מדרשי מיוחד לשם כך, כי הדברים מפורשים בתורה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְיָ אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" (בר' ב, ה). אלא, כל מטרתם של מכשפי האופל ב"לימוד" הזה, הוא להחדיר הזיות זימתיות כדי למשוך את לב הקוראים הפתאים והבהמיים, וכדי לזהם ולטנף את מחשבת כומריהם בתועבות.
דוגמה רה
בהמשך ספר-האופל (ל ע"א) שורבט כך: "כתוב: 'עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ' [שיה"ש א, יב], 'בִּמְסִבּוֹ' – להתיישב במלכות תחתונה [...] 'נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ' [שם] – זה מלך תחתון, שברא עולם שלמטה כמו שלמעלה, ומעלה ריח טוב עליון לשלוט ולעשות, ויכול ושולט ומאיר באור עליון". נמצא, שיש "מלך תחתון" שברא את ה"עולם שלמטה", והוא "יכול ושולט ומאיר באור עליון". כלומר, יש אלוה שברא את העולם התחתון והוא שולט בו בכוח עליון, ואף הביטוי "מלך" מורה בבירור על-כך שמדובר באלוהות ששולטת ומושלת – והמסקנה הברורה היא: שיש "מלך עליון" דהיינו אלוה נוסף, גדול מן האלוה התחתון וכאמור בדוגמות לעיל, אשר ברא את "העולם העליון".
דוגמה רו
בהמשך ספר-האופל (ל ע"ב) שורבט כך: "בארבעים ושתיים אותיות נחקק העולם והתקיים, וכולם עיטור של השם הקדוש. כשמצטרפות [...] מתעטרות בעטרות [...] ויכול העולם להתקיים". וההזיה הזו לפיה העולם נברא ברצפי אותיות מהובלים, דהיינו בלחשי המכשפים, הינה שורש המינות וההגשמה והשער הפרוץ לטמטום ולאלילות, כי היא הורסת את ההשקפה הראשונה בתורת-משה לפיה הקב"ה ברא את העולם בחכמה מדעית משוכללה ומופלאה נשׂגבה מבינתנו – ואילו מכשפי האופל קובעים, בעקבות המינים הראשונים, שהקב"ה דומה למכשף פגאני שהרי הוא ברא את היקום באמצעות הבלי לחשושי מכשפים והזיות המאגיה. והכיעור הזה נפוץ מאד בספר-האופל, ולעיון נרחב במשמעותו ובמקורותיו, ראו דוגמה כז.
דוגמה רז
בהמשך ספר-האופל (ל ע"ב) שורבט כך:
"מים נשקלו במשקל אלף וחמש מאות באצבעות. שלוש נטפו לתוך המשקל. חצי מהם לקיום וחצי שנכנסו למטה. אלו עולים ואלו יורדים. כיוון שעלו בעליית היד [ידו של מי?], עמד המשקל בדרך ישר ולא סטה לימין ולא לשמאל, זהו שכתוב: 'מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם' [ישעיה מ, יב]".
וזו פרשנות מינות בוטה ומפורשת! ואסביר: לפי מכשפי האופל המשלים שבנבואת ישעיה בעניין מדידת המים והשמים ועפר-הארץ וכו' – כל אלה אינם משלים אלא מדידות מוחשיות וחומריות שהתרחשו כפשוטן וכהווייתן! שהרי מכשפי האופל מאריכים ללהֵג ולפרט בעניין המשקל: כיצד ובמה נשקלו המים, ומה אירע לשלוש הטיפות, וחצין כך וחצין כך, והמשקל עמד ולא סטה וכו', כאילו הם מתארים מדידות בחנות סוחרים! דהיינו כאילו כל העניין הינו עניין פשטני! והם אף מתארים את הקב"ה כמי שמעלה מים בידיו "כיוון שעלו בעליית היד".
ועתה לדברי ישעיה, הנביא שואל על דרך המשל: מי מדד בכף ידו מים? ושמים בזרת תיכן? ושקל בפלס הרים? וכו' כאמור בפסוק שם, וראו נא כיצד יונתן בן עוזיאל מתרגם שם, וכיצד הוא מרחיק מן ההגשמה: "מַן אֲמַר אִלֵּין קַיָּים אָמַר וְעָבֵיד, דְּכָל מֵי עָלְמָא חֲשִׁיבִין קֳדָמוֹהִי כְּטִיפָּא בִשְׁעוּלָא, וּמִשְׁחָת שְׁמַיָּא כְּאִלּוּ בְזַרְתָּא מְתֻקְּנִין, וְעַפְרָא דְּאַרְעָא כְּאִילּוּ בִּמְכִילָא אִתְּכָל, וְטוּרַיָּא כְּאִילּוּ מִתְקָל תְּקִילִין, וְרָמָתָא הָא כִד בְּמוֹזְנַיָא". תרגום לעברית: "מי אמר זאת? קַיָּים [=הקב"ה] אמר ועושה, שכל מֵי העולם נחשבים לפניו כטיפה בכף היד [=ולא כף היד שלו שהרי במקור נאמר: 'מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם', ואילו יונתן אומר: 'כְּטִיפָּא בִשְׁעוּלָא' ללא שום שיוך, דהיינו נחשבים לפניו כמו שנחשבת הטיפה בסתם כף-יד אדם], ומידות השמים כאילו בזרת נתכנו, ועפר הארץ כאילו במיכל נכללו, וההרים כאילו במשל נשקלו, והגבעות הנה כי במאזנים".
וכבר ראינו את תועבותיהם של מכשפי האופל בעניין זה בדוגמה קיט, והנה קטע משם:
בהמשך ספר-האופל (יח ע"ב) שורבט כך: "מדידת הניצוץ החזק, שכתוב: 'מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם' [יש' מ, יב], וזהו 'יִקָּווּ הַמַּיִם' [בר' א, ט], כאן שיעור של יוצר העולמות יהוה". ישעיה שואל על דרך המשל: מי מדד בכף ידו מים? ושמים בזרת תיכן? ושקל בפלס הרים? וכו' כאמור שם. ומה עושים מכשפי-האופל? הם מסבירים ואף קובעים שזהו "שיעור של יוצר העולמות יהוה". כלומר, ממשלֵי מדידת הקב"ה את העולם, ניתן ללמוד על שיעורו של "יוצר העולמות יהוה", דהיינו מתיאורי המדידות בפשט דברי ישעיה, מכשפי האופל דימו ושיערו את ממדי הקב"ה.
דוגמה רח
בהמשך ספר-האופל (לא ע"ב) שורבט כך:
"'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם' – חיבור זכר ונקבה כראוי. אחר-כך בו [=ב'חיבור זכר ונקבה כראוי'] נברא העולם למטה, בו [=ב'חיבור זכר ונקבה כראוי'] נתן כוח לכל".
נמצא, שאלהים ברא את השמים והארץ ולמעשה את כל בריאתו באמצעות "חיבור זכר ונקבה כראוי", ואיך יעלה על הדעת שיש חיבורֵי זכר ונקבה בעליונים? ואף שהם לא אומרים זאת במפורש, זהו רמז עבה מאד לכך שיש אצל הקב"ה "חיבורֵי זכר ונקבה", וכדי ביזיון וקצף. ואפילו במשל אסור לרמוז על הקב"ה או על העליונים שיש אצלם "חיבורֵי זכר ונקבה".
דוגמה רט
בהמשך ספר-האופל (לא ע"ב) שורבט כך:
"'אֵת הַשָּׁמַיִם', שמשמע שהשמים הוציאו 'אֵת' בכוח של סוד אלהים חיים, אחר שראשית [זוכרים את 'ראשית' האלוה העליון?] הוציא אותו [לאחר שראשית הוציא-ברא את אלהים]".
כך הוא אפוא סדר הדברים לפי מכשפי האופל הפרו-נוצריים: "ראשית" הוא האלוה העליון (והוא נקרא בספר-האופל גם 'הנסתר שאינו ידוע', הואיל והוא לא נזכר במפורש בספר התורה כאלוה), והוא זה שהוציא, דהיינו ברא, את אלהים... והאלהים הידוע לנו מספר בראשית ומתורת משה הוא זה שברא את העולם מכוחו של האלוה העליון שנקרא "ראשית".
ובהמשך דבריהם מכשפי האופל ממציאים דרשה ומייחסים אותה לר' יוסי בשקר:
"אמר ר' יוסי, זה שכתוב: 'אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו' [דב' ד, ז], 'קְרֹבִים'? 'קרוב' צריך להיות! אלא, אלהים עליון. אלהים של פחד יצחק [הוא] אלהים אחרון. ומשום כך כתוב 'קְרֹבִים', וגבורות רבות הם שיוצאים מאחד [מאיזה מהם? מהראשון או מהאחרון?], והכל אחד".
ובכן, לפי מכשפי האופל יש שני אלהים: אלהים ראשון ואלהים אחרון, האלהים הראשון הוא האלהים העליון, והאלהים האחרון הוא ה"אלהים של פחד יצחק", ולכן נאמר בפסוק "קְרֹבִים", כדי ללמדנו על מציאותם של שניים: האלהים הראשון והאלהים האחרון... וכדי לרכך את דברי המינות המפורשים הללו, הם משתמשים בתכסיסי הנוצרים בחתמם באמירה "והכל אחד".
וכבר הובא בדוגמה קנב פירושו של רס"ג לפיו "שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' והוא אחד", כלומר ניתן לקרוא לנכבד בלשון רבים, ואין צורך לומר שניתן לקרוא לה'-אלהים-אמת בלשון רבים; ואונקלוס פירש שם: "דְּלֵיהּ אֱלָהּ קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדָּן עָקְתֵיהּ", ותרגומו: "אשר לו אלוה קרוב אליו לקבל תפילתו בעת צרתו", דהיינו לא מדובר בשתי אלוהויות. והנה גם דברי רבנו ב"מאמר תחיים המתים" (עמ' סט) בעניין תעתועי הנוצרים:
"כאשר נתכוון רבן של כל הנביאים להודיענו במצוות ה' שהוא יתעלה אחד ואין כיוצא בו, ולסלק מדעתנו אותן הסברות הבטלות אשר סברום בעלי הַשַּׁנְיוּת, אמר בבארוֹ את היסוד הזה: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד], והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרו: אמר 'יְיָ', ואמר 'אֱלֹהֵינוּ', ואמר 'יְיָ' – הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי כן 'אֶחָד', ראיה שהם שלושה [האב הבן ורוח הקודש] ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".
דוגמה רי
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן כט) שורבט כך:
"'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ' – בזמן שהקב"ה היה בקליפות האלה, היה בונה עולמות ומחריבן [...] ויש מי שאומר שעלה במחשבתו לבנות עולמות ולהחריבן, ואמר: זה מועיל לי וזה לא מועיל לי. אלה שנאמר בהם: 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' – מועילים לי, והאחרים שנאמר בהם: 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ' [...] עולמות שעלה ברצונו לבנותם ולא עשה אותם [מכיוון שאינם מועילים לו] [...] ובזמן שהקב"ה בקליפות הללו, נאמר בו: 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה' [איכה ג]".
ואיך יעלה על הדעת לומר קמי שמיא שהוא מצוי בקליפות?! והלא קליפות הקלמנטינות הללו לפי מכשפי האופל הינן ישויות מאגיות פגאניות מרושעות ואכזריות עד מאד (ראו דוגמות: קיה, קל), ואם כך, הרי שיש עתים שבהם הקב"ה שבוי ומשועבד וכפוף ל"קליפות", דהיינו ליצורֵי רוע מאגיים פגאניים! היש מגרעת חמורה מזו שה' יתברך משועבד וכפוף לשדים ולדמיונות פגאניים כעורים? וייחוס מגרעת לה' יתעלה, וכל-שכן מגרעת כֹּה חמורה ובזויה, הינה הגשמה ברורה ומפורשת, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לו), בעניין חומרת ייחוס מגרעת לבורא-עולם:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
ובכלל, איך יעלה על הדעת לומר שיש איזה שהוא שינוי במצבו של ה' יתעלה? וכל ייחוס שינוי למצבו של ה' יתעלה כמוהו כהגשמה, והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, יא): "ולפי העניין הזה האחרון [=הקיום והיציבות] נאמר עליו יתעלה: 'אַתָּה יְיָ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב' [איכה ה], 'הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם' [תה' קכג], 'יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם' [תה' ב] – [כל אלו משמעם:] היציב אשר לא ישתנה בשום אופן מאופני השינוי – לא שינוי עצמי, ואין לו מצב מסוים זולת עצמותו שאז ישתנה בו, וגם אין יחסו לזולתו משתנה כי אין יחס בינו לבין הזולת שישתנה באותו היחס כמו שיתבאר. וכאן יחליט על היותו בלתי משתנה כלל ולא בשום פנים, כמו שבאר ואמר: 'כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי' [מלאכי ג] – שום שינוי כלל, ועל עניין זה מכנים בישיבה בכל מקום שיוחסה לו יתעלה".
ולעיון נרחב בעניין זה ראו: "כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי – האם הקב"ה משתנה?".
זאת ועוד, מדברי מכשפי האופל לעיל עולה השקפה רעה נוספת, והיא ההזיה שהקב"ה זקוק לנבראיו, שהרי נאמר לעיל שיש עולמות ונבראים שמועילים לה' יתעלה! ואיך יעלה על הדעת לומר קמי שמיא שיש משהו בעולמות החומר שהוא מועיל לו? הייתכן שהקב"ה זקוק לנו? וזו עוד הזיה שחצנית מבית היוצר של המינים נטויי הגרון, אשר ליבם הערֵל כל-כך גבה בקרבם, עד שהם מדמים שה' יתברך זקוק להם... ואם בני האדם מועילים במשהו לבורא יתעלה, הרי שהוא בהכרח גוף, שהרי רק גוף או נפש בגוף עשויים להפיק תועלת משוכני-בתי-חומר.
ונקודה אחרונה, לפי מכשפי האופל, "בזמן שהקב"ה בקליפות הללו, נאמר בו: 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה' [איכה ג]". כלומר, בזמן שהקב"ה שבוי וכפוף ומשועבד לשדים ולבניהם, מסוֹכֵך ענן דמיוני בינינו לבינו, והענן הזה אינו מאפשר לתפילות לעבור ולהגיע אליו. וזו הזיה פגאנית עלובה במיוחד שהרי לפיה, תפילות בני האדם תלויות בשדים הדמיוניים! ברור אפוא שעדיף כבר להתפלל לשדים שישחררו את בורא-עולם מלפיתתם, רק כדי להיות בטוחים שהם לא חוסמים את הדרך לתפילות... וכמובן שזו הזיה בזויה ונגעלה אשר מוֹצָאָה במוחותיהם הבהמיים והמושחתים של המינים, והאמת? "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תה' נא, יט), "קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תה' קמה, יח).
והנה עוד קטע פגאני מהמשך הדברים שם אשר מבטא את ההזיות שתוארו לעיל:
"תוהו וחושך, עליהם נאמר: 'וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ' [שמ' יד, כ], ואלו קליפות האגוז. [...] ובזמן שמתגברות הקליפות הללו [כלומר בזמן שמתגברים כוחות הטומאה] ונשברות מהאגוז, התפילה, שהיא שכינה, אדני, עולה לבעלה שהוא יהוה, ומעלה הכל. שבזמן שהוא מתכסה ממנה בקליפות הללו, היא נקראת ענייה יבשה, ואין לה אלה מה שנותנים עבדים בחשאי".
התפילה היא השכינה? והשכינה היא אדני?! מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! ויש כל-כך הרבה עניינֵי הבל מהובל שהנני מדלג עליהם בעוברי על ספר-האופל, הבלים שמחריבים כליל את הדעת והמידות. ומכשפי האופל ממשיכים במסכת ההזיות בענייני קליפות הטומאה המרושעות:
"ובאותו זמן שמתפשט הקב"ה מן הקליפות הללו [...] ומה שהייתה יבשה [=התפילה, היא השכינה, היא אדני] [...] נקראת הברכה שלו, הקרבן שלו, [קרבן] עולה שלו ששורף את כל הקליפות הללו. [...] שכתוב: 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה' [ויק' ו, ב], 'הִוא הָעֹלָה' – בתפילת שחרית, היא העולה אליו [גם] בתפילת מנחה בכמה ריחות ובשׂמים של גן עדן".
ומן הדברים הללו עולה בבירור שהקב"ה מפיק תועלת גדולה מבני-האדם, שהרי בני-האדם בתפילתם שורפים את כל הקליפות שמכסות אותו... כמו כן, נאמר שהתפילות לה' יתעלה עולות אליו "בכמה ריחות ובשׂמים של גן עדן", וגם אם נתייחס לדברים כמשל, הרי שהתפילות גורמות לעונג לה' יתעלה שמו. כלומר ה'-אלהים-אמת מתענג על תפילות מקובלי האופל, ולכן ראוי להעריץ ולעבוד את מקובלי האופל, שהרי הם יודעים כיצד לשחד את בורא-עולם... כמו כן, אם הקב"ה מתענג מבני האדם אין ספק שהוא גוף, כי רק גוף יושפע מגוף ויתענג ממנו.
וכמובן, מכשפי האופל אינם יכולים גם בלי להחדיר עניינֵי זימה: "גן עדן, שהיא גן התורה, זהו שכתוב: 'גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה' [שיה"ש ד, יב], סתומה שלא נפתחת אלא לבעלה". ומי ביקש מהם להחדיר את המחשבה שהתורה היא כמו אשה "סתומה שלא נפתחת אלא לבעלה"? וכי ראוי לפרש את המשל הזה בציורים גסים ובהמיים? והלא מטרת הפסוקים הללו ללמד על תשוקת הנפש למושׂכלות וכמיהתה לחיי נצח לאחר מות הגוף. ובאו מכשפי האופל הבהמיים והמנאפים, ובמקום ללמד על תשוקת הנפש למושׂכלות, מחדירים בגסות תיאור זימתי, אשר לא רק שאינו מקרב את האדם לאהבת המושׂכלות, אלא להיפך, מדרדרוֹ לבהמיוּת. ורדיפתם של כהני האופל השפלים לבצע ולתאוות הבהמיוֹת אינו צריך ראיה, והוא מן המפורסמות.
דוגמה ריא
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן כט) שורבט כך:
"וכשיבוא בעלה, שהוא 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח' [תה' נא, יז], דלת עליונה נפתחת אליו, כתרים בשני עמודי אמת, ומקבלת אותו בשתי זרועות. זהו שכתוב: 'שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי' [שיה"ש ב, ו]. יהוה יורד אליה. וזהו סוד 'אמן' גימטריא יאהדונהי, שהוא חיבור שני שמות באותיות, ולכן גדול העונה אמן יותר מהמברך, בזמן שהם שניים בראש הצדיקים".
מדברי מכשפי האופל עולה שהתפילה שהם מפטפטים בפיהם העילג והטמא הינה אלוהות! שהרי לא רק שהם אומרים לעיל שהתפילה היא השכינה היא אדני, אלא שהם מוסיפים כאן ואומרים שהתפילה מתחברת עם הקב"ה עד שהם הופכים לשתי אלוהויות מחוברות: אדני ו-יהוה, שחיבור אותיותיהם הוא יאהדונהי! ושתי האלוהויות הללו "הם שניים בראש הצדיקים". כלומר, יש לפנינו שתי אלוהויות מחוברות שהם שניים בראש עוד אלוהויות רבות נוספות! שהרי ברור שהצדיקים האמורים כאן הם אלוהויות נוספות, כי הקב"ה ואשתו לפי דמיונם אינם יושבים בראש בני אדם, אלא בראש אלוהויות נוספות הקרובים להם במעלת אלוהותם.
הוי אומר, לפי מכשפי האופל הם בעצמם אלוהות! שהרי הם מולידים בפיהם הערֵל והטמא כוחות עצומים שהופכים לאלוהות, אלוהות שמתחברת עם הקב"ה ויושבת עמו בראש הפנתיאון הפגאני שהמציאו להם המקובלים הפרו-נוצריים! ולא רק שיש להם כוחות אלוהיים, אלא שאלהים גם זקוק להם נואשות, שהרי רק בשל תפילתם של המקובלים, הקב"ה הזכרי זוכה שתישלח אליו אשתו האהובה הנקבית, אשר עמה הוא מתחבר לישות אחת מורכבת: יאהדונהי, ועמה הוא מושל ביד רמה בראש הפנתיאון הפגאני של "הצדיקים" שבשמים...
ושלא יפתו אתכם מקובלי האופל שמדובר במשלים שרחוקים מן הדברים שתוארו לעיל, שהרי מכשפי האופל קובעים: "וזהו סוד 'אמן' גימטריא יאהדונהי, שהוא חיבור שני שמות באותיות, ולכן גדול העונה אמן יותר מהמברך, בזמן שהם שניים בראש הצדיקים". כלומר, מכשפי האופל גוזרים הלכה למעשה מהגיגיהם המאוסים, ללמדנו שלא מדובר באגדות עלי בבא וארבעים השודדים או האחים גרים הגרמנים – שהרי לא יעלה על הדעת לפסוק הלכה מפשטי האגדות שהן תפאורה נבובה וריקנית, ולכן מדובר בהכרח בעניין מפורש, פשוט ופשטני!
ואגב, האם שמתם לב שמכשפי האופל מפרשים את האמור בשיר השירים כפשוטו? שהרי הם מפרשים את הפסוק: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי", כך שהתפילה, היא השכינה, היא אדני, "מקבלת אותו [את בעלה הוא ה' יתעלה] בשתי זרועות", ואף שדבריהם אינם תואמים את פשט הכתוב, שהרי השמאל והימין הם של הדוד ולא של הרעיה, מכל מקום ברור שהם מפרשים את כל האמור בשיר השירים כפשוטו, בתוספת הזיות פגאניות לרוב, כמובן.
יתר-על-כן, נשים לב שבשיר השירים כלל לא נאמר שמדובר בה' יתעלה! לכל אורך שיר השירים נאמר שמדובר ב"דוד" וב"רעיה". כלומר, לכל אורך שיר השירים שלמה המלך נזהר לשמור על המשלים נקיים ולא הכניס לתוכם את ה' יתברך. לעומת זאת, בספר-האופל קובעים מפורשות שמדובר באלהים! דהיינו לא הדוד הוא זה ש"דלת עליונה נפתחת אליו", ולא הדוד הוא זה ש"מתקבל בשתי זרועות", ולא הדוד הוא זה ש"יורד אליה" לתפילה-שכינה-אדני, ולא הדוד הוא זה שמתחבר, אלא ה' בעצמותו! ובעשותם כן החריבו את המשל שהרי הם החדירו את הנמשל לתוך המשל, ובהחדירם את הנמשל למשל כפי אי-הבנתם הפכוהו למעשה לפשט גמור ומוחלט. פשט שיש בו ריבוי של מליצות מגשימות מפורשות, פשט של מינות ונצרות.
דוגמה ריב
בדוגמה הקודמת ראינו שהקב"ה מתחבר עם התפילה-השכינה-אדני, והם הופכים להיות לאל חדש ומורכב ששמו: יאהדונהי. עוד ראינו ששתי האלוהויות שהתחברו להם יחדיו לאל אחד, יושבים "בראש הצדיקים", דהיינו יושבים בראש הפנתיאון של האלים "הטובים". ברם, מיד בהמשך הדברים באופל שם, מובאת האפשרות ששתי האלוהויות שהתחברו להם יחדיו: יהוה ואדני, אינם יושבים בראש האלים הטובים: "הצדיקים", אלא בראש הפנתיאון של האלים-השדים "הרשעים", והנה הדברים מהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן כט):
"אבל כשהם [=כשיאהדונהי יושבים] בראש הרשעים [בראש האלים 'הרשעים'], כנסת ישראל אומרת להם [כנראה למועצת האלים הכללית]: 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת' [שיה"ש א, ו], מאלה ששורים לפתות לבני אדם, כמו שהיו מפתים את ישראל בעגל בשש השעות".
הסבר הדברים: לפי מכשפי האופל, הקב"ה, לאחר התחברוֹ עם אשתו-אדני עשוי-עלול לשבת בראש הפנתיאון של האלים "הרשעים"! ואיך יעלה על הדעת לומר שהקב"ה יהיה בראש מועצת חכמי התורה של ש"ס או אגודת ישראל? הייתכן שה' יעמוד בראש מועצת הרשעים הארורים? ומי שמעלה על דעתו שייתכן כדבר הזה ומייחס לה' את הרֶשע, אינו עובד את ה', אלא אל פגאני דמיוני שיצר לעצמו במוחו המעֻוות, ואם הוא מפיץ את ההזיה הזו דינו בסקילה. ובקיצור: היש מגרעת חמורה יותר מאשר לייחס לה' יתעלה שמו את הרִשעות והאכזריות?
זאת ועוד, לפי מכשפי האופל, כאשר יאהדונהי יושבים לפני האלים הפגאניים הרשעים, כנסת ישראל, כלומר האל או המלאך או הסניגור או כל דמיון אחר שתרצו להעלות במוחכם שהוא ממונה על כנסת ישראל, מליץ טוב על עם-ישראל לפני מועצת האלים הכללית – מפני שהוא מאשים למעשה את האלים הרשעים הללו, את חברי המועצה הללו, בחטאי עם-ישראל, שהרי הם אלה ששרו על עם-ישראל, והם אלה שפיתו את ישראל לשגות בחטא העגל החמור.
ובמלים אחרות, יאהדונהי בחרו לשבת בראש רשעים ומשׂטינים, ואלה השרו איזו רוח טומאה על עם-ישראל ואף פיתו אותם בכל מיני פיתויים נבזיים, עד אשר גרמו להם לחטוא בעגל.
וכמובן שכל החיזיון הבהמי הזה מעיד על טומאת המחשבה של מכשפי האופל. יתר-על-כן, יש בזה גם השקפה רעה מאד, לפיה בני האדם אינם אחראים על חטאיהם ופשעיהם, שהרי מי שאחראי על חטאיהם ופשעיהם ומעלליהם הם חברי מועצת האלים-השדים הרשעים, אשר שורים עליהם ומפתים אותם לשגות בכל הטומאות והתועבות. ומדוע השקפה זו כֹּה רעה? מפני שהיא מכשירה למעשה את העבודה-הזרה וכן את התועבה, הניאוף והזימה! ואסביר: ההזיה שהאדם אינו אחראי למעשיו והוא מוּסָּת על-ידי כוחות מאגיים על-טבעיים מרושעים – הזיה זו הינה דלק סילוני לייצר הרע, שהרי האדם יצמית את מה שנותר ממצפונו בהזיה הזו, באמרוֹ לעצמו שסטיותיו ומעלליו והתעללויותיו בזולתו נובעים מפעולות חיצוניות של שדים, ולכן, הואיל ואין לו שום יכולת לשלוט בשדים, הוא ייתן דרור לכל מאווייו האפלים ביותר.
מקורה הנרפשׂ של ההזיה הזו הוא בנצרות הכעורה, שם הכומרים הזימתיים מצדיקים את כל תועבותיהם בהזיה שהם מוּסתים על-ידי כוחות מאגיים מרושעים על-טבעיים – ואם אכן כך, אין להענישם על מעשיהם, אדרבה, יש לחזקם ולעודדם כדי לתת לשטן ולשדים את חלקם. ואגב, תרבות האופל הקבלית הגדילה להרשיע אף יותר מן הנצרות, שהרי לפי מכשפי האופל לא רק שניתן להרשיע בהזיה שהאשמים בתועבה הם כוחות טומאה דמיוניים, אלא שמכשפי האופל הוסיפו עוד הצדקה לזימותיהם, והיא האמתלה שמדובר ב"תיקונים" הכרחיים מאד...
ובהמשך דבריהם שם, מכשפי האופל מדגישים שכל הדברים האמורים הם פשט גמור:
"וביארוהָ [=כאילו חז"ל כבר ביארו את כל העניין הזה, כלומר הנה לכם ראיה לכך שהכל כפשוטו, דהיינו שאכן האלים-השדים הרשעים השרו על עם-ישראל רוח טומאה ופיתו אותם בפיתויים נבזיים], מה זה 'בֹשֵׁשׁ'? [שמ' לב] אלא, בשש שעות עשו את העגל, כדי להפרידם משבע. זה שכתוב: 'אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר' [שמ' יב], 'אַךְ' חלק, בין שש לשבע".
ושתי הראיות הללו שמביאים מכשפי האופל לכך שאכן מדובר בשש שעות כפשוטן, מעידות כאלף עדים על-כך שלא רק השעות הללו שפיתו השדים את עם-ישראל הינן כפשוטן, אלא כל הסיפור הפגאני הלזה הינו כפשוטו, וכך מכשפי האופל מחדירים את המינות לעם-ישראל.
דוגמה ריג
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן כט) שורבט כך:
"'וְרוּחַ אֱלֹהִים' [בר' א, ב] – זו רוחו של משיח [...] 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְיָ אֱלֹהִים' [בר' ג, כג] – מיד, את המשיח הזה שהיה בגן עדן [...] ולמה? לעבוד את האדמה שהיא שכינה".
אז אדם הראשון הוא עכשיו גם המשיח לפי מכשפי האופל הטיפשים... אך בהמשך כבר לא מדובר בטמטום מחריב דעת גרידא, שהרי בהמשך הם אומרים שהמשיח, הוא אדם הראשון, נשלח לעבוד את האדמה שהיא שכינה. ואם השכינה היא התפילה היא אדני, אז את מי בדיוק האדם נשלח לעבוד? ומה שבטוח שהוא לא נשלח לעבוד את בורא-עולם. כמו כן, לרשימת ההבלים ניתן להוסיף עוד אחד: היא התפילה, היא השכינה, היא אדני, היא האדמה... ויש בדברי המכשפים הללו גם חתירה להגשמה, שהרי הם מלהגים ש"אדני" הוא גם האדמה.
דוגמה ריד
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן כט) שורבט כך: "אם זכו ישראל, מטה כלפי חסד [...] ואם לאו, מטה כלפי חובה, לצד הגבורה, ששם הנחש אֵל אחר שמבקש לשפוך דם, ונהרג משיח ורבים מישראל". כלומר, ספירת הגבורה היא אֵל אחר, אל רצחני וצמא דם.
דוגמה ריה
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ל) שורבט כך:
"'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' [בר' א, ג], וזהו האור שברא הקב"ה בתחילה והוא אור העין [כלומר הוא אור שנראה לעיני הבשר!], [...] והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר: 'מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ' [תה' לא, כ]".
ואיך יעלה על הדעת לומר שדוד המלך ראה את טוב העולם הבא בעיני הבשר? וכי העולם הבא הוא עולם חומרי שניתן לחזות בו בעיני הבשר? וברור מזאת שלפי מכשפי האופל העולם-הבא הוא עולם של תענוגות גופניים, וכבר הרחבתי בזה במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות?".
ומכשפי האופל ממשיכים שם בהזיותיהם בעניין זה:
"ובשעה שראה הקב"ה שיעמדו שלושה דורות של רשעים [...] גנז אותו [...] ונתן אותו הקב"ה למשה [...] ואחר שלושה ירחים [כשהיה תינוק] נכנס לפני פרעה, לקח אותו הקב"ה ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבל את התורה, והחזיר לו אותו האור והשתמש בו כל ימיו. ולא יכלו בני ישראל לקרב אליו עד שנתן מסווה על פניו, שנאמר: 'וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו' [שמ' לד, ל]".
הנה ראיתם שוב, שהאור הזה נראה לעין הבשר, וכאמור, השאלה האמורה קמה וניצבה.
דוגמה ריו
בהמשך ספר-האופל (לב ע"א) שורבט כך:
"אותו אור יצא מתוך החושך שנחקק במטה שנסתר מכל [...] ונחקק בשביל אחד טמיר לחושך שלמטה [...] ומיהו החושך שלמטה? אותו שנקרא 'לילה', שכתוב בו: 'וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה'".
מכשפי האופל טוענים שהאור האמור נחקק, כלומר נברא באמצעות רצפי אותיות, "במטה שנסתר מכל", ובזה הם למעשה מורים על-כך שהקב"ה הוא מכשף בעל גוף שחי בשמים – שהרי מי הוא זה שברא את האור באמצעות מטה, אם לא מכשף שאוחז את המטה בידו? כמו כן, הם רומזים ברמז עבה לאלוה נוסף "אחד טמיר לחושך שלמטה" והוא נקרא "לילה".
דוגמה ריז
בהמשך ספר-האופל (לב ע"א) שורבט כך:
"ובגלל ששבת נקרא דיבור [=מכשפי האופל החליטו שהשבת נקראת 'דיבור'], דיבור של חול אסור בשבת, וכך היה עושה רבי שמעון, כשהיה רואה את אימו שהייתה מדברת, היה אומר לה: 'אמא, שתקי, שבת היום ואסור', בגלל שדיבור זה צריך לשלוט ולא אחר".
ואיך יעלה על הדעת שר' שמעון יאמר לאימו "שתקי"?! והלא לפי ההלכה יש להוכיח את האב או האֵם בלשון של שאלה עדינה מאד! (ראו: ממרים ו, יג). כמו כן, זה שהשבת נקראת "דיבור" אין זה משל, אלא פשט גמור, שהרי מזאת גזרו לפי דמיונם את ההלכה שאין לדבר בשבת דברי חול, וזו ראיה נוספת לכך שמדובר בספר פגאני של פשטים כמו הברית החדשה הארורה.
Comments