אחד הרשעים הגדולים ביותר שקמו בעם-ישראל בדורות האחרונים הוא המסומם הקוקו הידוע בציבור. מדובר בשיכור והוזה הזיות מתועב ביותר, אשר הִתעה רבים אחרי ההבל באמצעות לשון מליצית ופיוטית שבה משך את ההמונים ליפול ברשת המינות הטמטום והכפירה.
באחת מאיגרותיו (אגרות הקוקו, ח"ב, תרכו), הקוקו מחווה את דעתו בעניין ספר-האופל וספרֵי המקובלים. באיגרת זו הוא גם רומז ברמז עבה מאד למָרי יחיא קאפח ומסביר כיצד יש לנהוג בו, ואכן, מעט לאחר כתיבת האיגרת הזאת של הקוקו הנגעל (ח בטבת תרע"ד) נכתבו מכתבי השׂטנה הידועים והמפורסמים כנגד מָרי יחיא קאפח (בשנת תרע"ה) – וכלל לא אתפלא אם הקוקו הנוכל היה ממציתי החרמות, אף שהוא עצמו אינו חתום על מכתבי החרמות עצמם, וכמנהג הקוקיה הטפילה, אשר מטילה את ביציה בקינים של ציפורים זרות, כך פעל הקוקו.
והנה דברי הקוקו:
"הנני בזה לגלות את דעתי הענייה [ואכן דעתו ענייה מאד, לא קיימת] ע"ד [=על דבר] השאלה אודות קדושת ספר-הזוהר וספרי-המקובלים מבֹּאריו ושותי מימיו, שכבר הלכה רווחת בישראל מגאוני הדורות, ראשונים כמלאכים וגדולי וקדושי האחרונים עד דור אחרון, שדברי הזוהר-הקדוש הם קודש קדשים, ומקורם מקור מים חיים, של רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה. אלא, שעל-פי-רוב הדברים הם סתומים וחתומים, מפני שאי-אפשר לדבר בדברים נשׂגבים כאלה, כי-אם על-פי משל וחידה, יבינו מהם הראויים לזה כל אחד ואחד לפום דרגיה".
זוהי טענתו העניינית היחידה של הקוקו לכך שספר-האופל הוא "קודש קודשים", ולפיה, ספר האופל הוא ספר "סתום וחתום", ספר נשׂגב של משלים וחידות... וזהו מפלטם ותעתועם האחרון של המינים, דהיינו הטענה שספר-האופל הוא ספר של חידות ומשלים, ולכן אין להתייחס לתועבות האמורות בו כפשוטן, וכך למעשה הם מבקשים להכשירוֹ כספר אלהי.
ברם, שאלה גדולה קמה וניצבה: הייתכן שמדובר בספר של משלים נעלים וחידות נשׂגבות? וכי מקובלי האופל לדורותיהם היו ממביני משלים וחידות? והלא אפילו את אגדות חז"ל הם לא הצליחו להבין כפי אמיתתן, ונכשלו לפרש את כל ענייניהן באופנים מאגיים פגאניים! ובמלים אחרות, הייתכן שכסילי-האופל שנכשלו ונחבלו בעניינים הפשוטים, דהיינו בהבנה הבסיסית שחכמים דיברו באגדותיהם בחידות ובמשלים, הייתכן שכסילים כֹּה נבערים אשר "יותר תועים מהבהמות" ואשר ראוי לומר עליהם "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", הייתכן שהם יידעו לא רק לפרש אלא אפילו לחבֵּר אגדות ומשלים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה?!
לתובנה זו ישנה חשיבות מכרעת בניתוץ תעתועיהם של המינים, אשר כדי למלט את ספר-האופל מהרשעה במינות ותועבה, מכזבים וטוענים שמדובר במשלים ולא בענייני מינות. ברם, כאמור, איך ייתכן לטעון שמכשפי האופל מלהגים במשלים ובחידות נשׂגבות, כאשר הם אפילו לא התרוממו להבין שדברי חכמים אינם כפשוטם? תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן הינה עדות מוחצת להעדר חשיבה ריאלית, להשתלטות הטמטום והמאגיה הפגאנית על מחשבתם, ולכך שמכשפי האופל פירשו את ספר-האופל באופנים פשטניים – שהרי מי שנכשל לחלוטין בדבר הקל, דהיינו בהבנה שיש לדברי חז"ל משמעות נסתרה, לא ייתכן שיידע לפרש ולחבֵּר משלים וחידות בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה. יתר-על-כן, מי שעיוות את דברי חז"ל ונפל לשוחת המינות בדבר קל, לא ייתכן שהוא יתרומם לפסגת הדעת והחכמה וקרבת האלהים.
יתר-על-כן, הזיות פגאניות שמופיעות בפשטי שרבוטי ספר-האופל הינן השקפות והלכות רווחות מאד בקרב כומרי הדת האורתודוקסית וחסידיהם השוטים – וזו ראיה נוספת לכך שספר-האופל אינו ספר משלים בעיני המקובלים הפגאניים, אלא ספר שכל דבריו אינם יוצאים מדי פשוטם למעט אולי מקומות בודדים מאד, ממש כמו ספר תורת-האמת שקיבלנו בסיני!
כמו כן, בספר האופל יש ריבוי קיצוני מטורף של מליצות והגשמות פשטניות, וריבוי שכזה אף הוא מעיד על-כך שהן לא נועדו לשמש כמשלים. וכבר הוּכח בשלל דוגמות שמכשפי האופל אינם רואים בפטפוטי ספר-האופל משלים וחידות, אלא עניינים שאינם יוצאים מדי פשוטם למעט במקומות בודדים, ממש כספר התורה שקיבלנו בסיני, שאין מקרא בו יוצא מדי פשוטו! ולעיון נרחב בתעתועי המינים בעניין זה, ראו: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות".
וגם אם יקום איזה מקובל פגאני ויודה שכל מכשפי-האופל לדורותיהם היו מינים וכופרים אשר שגו בהבנת ספר-האופל, ויתעקש לטעון שמדובר בספר של משלים וחידות, ובכן, לכסיל הזה אשיב: הייתכן שה' יתעלה ייתן תורה חדשה? הייתכן שהוא ייתן תורה חדשה בארמית ולא בלשון הקודש? הייתכן שהוא ייתן תורה חדשה בסגנון ובניב עילגים כֹּה משובש וכעור?
וכנגד ההזיה הזו נקבע היסוד התשיעי בשלושה-עשר יסודות תורתנו:
"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה [...] וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן ביד רמה בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
ומכשפי האופל למיניהם מתעקשים שוב ושוב לקרוא לספר-האופל "הזוהר הקדוש", ומשווים אותו בזה לתורה הקדושה שקיבלנו בהר סיני... ואפילו לתלמוד, שהוא פרוטוקול של דיוני חז"ל ומשוקעת בו התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו בהר סיני, הם אינם קוראים הגמרא הקדושה או התלמוד הקדוש – רק לספר-האופל הם קוראים "הזוהר הקדוש", ללמדנו שבעיניהם ספר-האופל שווה במעמדו לספר תורת משה, ספר שאינו יוצא מדי פשוטו ממש כמו ספר התורה, והשוואה שכזו מעידה על דבר אחד בלבד: על תורה חדשה שירדה מן השמים, לפי דמיונם.
***
ולאחר שהשבתי לטענתו העניינית הכללית של הקוקו הפרזיטי, אמשיך באיגרתו, וז"ל:
"וגדולי המקובלים ז"ל ביארו כמה עניינים מרזי קודש הללו, והסבירום קצת, וגם דבריהם הקדושים צריכים תמיד ביאור [=ברור, כי הם היו כסילים נבערים, ואיך דבריהם יהיו ברורים?], מגדולי הדורות וקדושיהם ברוח ד' אשר עליהם [=פשש... מכשפי האופל הפגאניים לדורותיהם היו בעלי 'רוח הקודש']. אבל חלילה, חולין היא לנו, ומוקצה מן הדעת ומן האמונה הטהורה מורשת אבותינו הקדושים מדור דור, לחשוב מחשבת פיגול על קדשי-שמים הללו [דהיינו על ספר-האופל ועל מכשפי-האופל]. וכבר נתבררו הדברים למדי זה כמה, וכל הטענות ששתו על הדברים הקדושים שבספרי-קודש הללו הושׂמו לאַל [=האמנם?! מדוע אפוא הקוקו אינו מביא לפחות טענה אחת או שתיים כנגד ספר-האופל, ומראה את סתירת אותן הטענות?]".
הקוקו מתחמק מדיון ענייני, הוא טוען שהכל כבר נתברר וכל הטענות כנגד האופל כבר "הושׂמו לאַל", דהיינו כל הטענות שכנגד ספר-האופל כבר נותצו לרסיסים! ושוב הנני שואל, אם כל הטענות שכנגד ספר-האופל נותצו לרסיסים, מדוע הקוקו מתחמק מדיון ענייני? והלא אם אכן כל הטענות נותצו ובקלות רבה כפי שעולה מדבריו הנואלים, אין לי ספק שהקוקו היה טורח להביא לכל הפחות כמה דוגמות לעליונות טענתו, ולצדקת "קדושתו" של האופל. והוא אף מחויב בכך מבחינה תורנית ומוסרית ואינטלקטואלית, שהרי לא יעלה על הדעת שלא להגן על תורת ה' (לפי דמיונם של הקוקו ומכשפי האופל), ושלא לטרוח בניתוץ השקר והשווא...
לאחר הדברים הללו הקוקו מגיע לטענתו המרכזית השנייה לצדקתו השקרית של ספר-האופל, אך טענתו זו איננה טענה עניינית אשר בוחנת את תוכנו של ספר-האופל, אלא היא מסוג "טענת הסמכות", דהיינו, לפיה הואיל ועשרות ואף מאות של מכשפי-אופל לדורותיהם הסכימו על "קדושתו" של ספר-האופל – זו ראיה לאמיתתו ולצדקתו, ולכך שמקורו הוא מקור אלהי! ושאלה גדולה קמה וניצבה: ואם עם-ישראל יחליט, למעט כמה מאות או אלפים בודדים, שיש אמת בעבודה-זרה, ושתורת משה מורָה לשתף את עבודת הפסילים והאשֵׁרות עם עבודת ה'-אלהים-אמת – וכי החלטתם זו תהפוך את העבודה-הזרה לאמת? היעלה על הדעת שיש בכוחו של הרוב לשלול את תורת ה' צבאות? וכך אומר ה' יתברך לאליהו הנביא: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ" (מ"א יט, יח).
יתר-על-כן, אם ברור כשמש לנבונים שהקבלה הפגאנית מנוגדת ליסודות תורת האמת, להשקפת הייחוד של תורת ה' צבאות, ולמלחמתה של תורת ישראל כנגד העבודה-הזרה – וכי יש איזה ערך ל"גדולי ישראל" בעניין זה?! ואם קארו הקראי שר"י ועוד כל מיני הוזי הזיות מאגיות יצווחו עד לב השמים שיש אמת בעבודה-זרה, וכי נקבל אותה עלינו? מי הם בכלל?! ואפילו כל עם-ישראל יעבוד עבודה-זרה, כבימי אליהו הנביא, או כחטא העגל (למעט שבט לוי), וכי נצטרף אליהם? והלא תמצית מהותו של האדם הישראלי היא לקרוא בשם ה' אל עולם! להילחם מלחמת חורמה בעבודה-זרה ואפילו שכל העולם נוהה אחרי טיפשותה וכיעורה!
והנה לפניכם דברי הקוקו בעניין הסכמתם של מכשפי האופל על "קדושתו" של האופל:
"והסכימו על קדושתם וצדקם, ואמיתת האמונה שבהם מנאמן לנאמן עד יסוד הלכה למשה מסיני, ואור איתן האזרחי אברהם אבינו ע"ה, ולמעלה בקודש מקדמי עולם מיום היות אדם על הארץ ודבר ד' אליו הופיע. וגאוני עולם וקדושי עליון מוסכמים לכל ישראל, לגדולי הדורות בתורה ובחסידות בקדושה ובטהרה, מסרו נפשם על הלימודים הקדושים של ספרי הקודש הנ"ל, וכן לא ימוש מפינו ומפי זרענו עד דור אחרון, שיופיע אור ד' על-ידי משיח צדקנו וכל קדושים עמו, כתקות כל אסירי התקוה, הקשורים באמונת אומן בכל לב ונפש".
מדברי הקוקו עוד עולה, שתורת האופל הפגאנית נמסרה "למעלה בקודש מקדמי עולם מיום היות אדם על הארץ, ודבר ה' אליו הופיע", כלומר האופל קדם לתורת משה שניתנה בסיני! ובמלים אחרות, הקוקו מציב את תורת האופל למעלה מתורת משה! היא בעיניו חשובה יותר מתורת משה שניתנה רק אלפי שנים לאחר מכן בהר סיני, אך האופל? הוא כבר ניתן לאדם הראשון! ורק מינים כעורים מסוגלים לרומם את האופל ועוד יותר מתורת ה'-אלהים-אמת!
לאחר כל דברי ההבל הללו של הקוקו, הוא מגיע לפסק ההלכה המעשי בעניין המבזים את ספר-האופל הכעור, ואף שהוא לא מזכיר את מָרי יחיא קאפח אין ספק שכוונתו אליו, וז"ל:
"על-כן האיש אשר יזיד לבזות את ספרי הקודש הנ"ל ואת גדולי עולם שעסקו ועוסקים בהם, וידבר עליהם דופי חלילה, דינו פסוק כדין מבזה ת"ח, ואנו חייבים להזהירו בדברים טובים, שיסור מדרכו הרעה, וישמור פיו ולשונו מִדַּבֵּר עתק על גדולי ישראל וקדושת תורתם, שהיא חיי עולם ונשמת תורה הקדושה [=תורת האופל היא נשמת התורה שקיבלנו בסיני?!]. ואם אחרי ההזהרה עוד חס וחלילה יוסיף סרה ויחזיק באיוולתו, להוציא דיבת שקר ולדבר תועה על קודש ישראל לד', הספרים הקדושים הנ"ל, והעוסקים בהם מדור דור – חייבים כל חכמי ישראל לצאת נגדו בקנאתה של תורת אמת מורשה קהילת יעקב, לכבוד קדושי עליון שבכל הזמנים והתקופות מקדם קדמתה, עד דור עני זה דור אחרון, אסירי הגולה המצפים לתשועת ד', על עַם ד' ועל כל מעשיו אשר עשה ברב חסדו ורחמיו, כדת מבזה תורה הקדושה וחכמיה ומלעיב במלאכי אלקים, ולהחמיר עליו לפי ראות עיני חכמי המקום שלומי אמונים שופטי צדק, עד אשר ישוב ורפא לו, ויקבל עליו את הדין, וביחוד להחזיק במוסָר על להבא שלא ישוב עוד לכסלה אז תהפוך שמאל הדוחה ותהיה לימין מקרבת, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו".
וכל "גדולי ישראל" הללו הינם אלילים ואִטִּים, אובות וידעונים ארורים, וכל "הספרים הקדושים" הללו הינם ספרי מינות שדינם לשׂריפה, וכל דבריו הללו של הקוקו הם דברי בלע אשר מנציחים את לפיתת המינות הממאירה בליבו של עמֵּנו, ומוסיפים להרחיק אותנו מייעודנו, ואף ממיטים עלינו אסונות וייסורים, בשל התְּעייה בהבלי האופל וריחוקו של עמֵּנו מדרך החיים והאמת.
ורבים הם מכומרי הציונות "הדתית" שהולכים בעיוורון מוחלט אחרי הקוקו, כמו לדוגמה שרלו השיכנזי רפה-השכל, אשר בולע את כל הזיותיה של תרבות המינות האשכנזית, ואף מפיץ אותה וממשיך לזהם את עַם ה', עם שנועד להיות עם חכם ונבון, ולא עם פגאני ונחות.
"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [השקר והמינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הן אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה]" (מורה ב, מז).
דוגמה קצו
בהמשך ספר-האופל (כח ע"ב), שורבט כך:
"'וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה' וגו' [בר' ג, א]. ערום לרע מכל החיות של אומות העולם עובדי עכו"ם, והם [=אומות העולם] בני הנחש הקדמוני שפיתה את חווה. וערב-רב וודאי הם היו זוהמא שהטיל נחש בחווה, ומאותה זוהמה יצא קין והרג את הבל רועה צאן, שנאמר בו: 'בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר' [בר' ו, ג]. 'בְּשַׁגַּם' זה הבל, 'בְּשַׁגַּם' וודאי הוא משה. והרג אותו [קין הרג את הבל הוא גלגולו של משה רבנו], והוא היה בן בכור של אדם. ועם כל זה, משה, כדי לכסות על ערוות אביו [=אדם הראשון], לקח את בת יתרו שנאמר בה: 'וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה' [שו' א, טז], והרי פירשוה: למה נקרא קיני? שנפרד מקין, כמו שאמר: 'וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן' [שו' ד, יא]".
לפי מכשפי האופל, "הנחש הקדמוני" פיתה את חווה והטיל בה זוהמה: "זוהמא שהטיל נחש בחווה", ומאותה הזוהמה "יצא קין והרג את הבל" – ואפילו אם היה מדובר במשל הרי שמדובר בתיאור זימתי ומכוער, אך כאמור לא ייתכן שהתיאור הזה הינו משל, שהרי מכשפי האופל אומרים שמשה "כדי לכסות על ערוות אביו", לקח את בת יתרו, ופרט זה הינו פשט גמור!
כלומר, מכך שמכשפי האופל החדירו עניין פשטני לתוך תיאוריהם הזימתיים, אנו למדים על-כך שתיאוריהם אינם סתם משלים נחותים וזימתיים, אלא פשטים זימתיים ומכוערים! זאת ועוד, השימוש במילה "וודאי" פעמיים מעיד על-כך שלא מדובר במשלים אלא בפשטים.
כמו כן, ההזיה לפיה הבל הוא "וודאי" משה רבנו וקין הרג למעשה את משה רבנו, הינה הזיה מטופשת מאד, וברור שהיא נסמכת על הזיית "גלגולי הנשמות", של מקובלי התועבה. והנה לכם ראיה נוספת לכך שלא מדובר בטקסט של משלים, שהרי לית מאן דפליג שהזיית גלגולי הנשמות איננה משל וחידה, אלא מדובר בהזיה פגאנית פשטנית גמורה ומוחלטת! כלומר, מכשפי האופל לדורותיהם ראו בהזיה הפרו-הודית הזו שבספר-האופל עניין פשטני שמורֶה על-כך שאכן הקב"ה מגלגל נשמה מאדם לאדם... וכן הוא בטקסט לעיל, דהיינו שהבל אחיו של קין הוא משה רבנו, ואין אחד ממכשפי האופל שיטען שמדובר במשל, אלא בגלגולי נשמות, דהיינו בעניין פשטני מוחשי וממשי, אשר לפיו משה רבנו הוא הנשמה המגולגלת של הבל. ובעניין הבלי גלגולי הנשמות ההודים הפגאניים, ראו: "בחינת אמונת גלגול הנשמות".
דוגמה קצז
בהמשך ספר-האופל (כח ע"ב), שורבט כך:
"אחר כך רצה [משה] להחזיר ערב-רב בתשובה לכסות את ערוות אביו, שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקב"ה: הם מגזע רע תישמר מהם [...] ועם כל זה, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שהוא לא קיבל אותם [בתשובה], ונתן בהם אות ברית אלא לכסות ערוות אביו [של משה, הוא אדם הראשון לפי ההזיה הנחותה הזו]. והקב"ה אמר לו: 'וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ' [במ' יד, יב] [...] שהם מזרע עמלק, שנאמר בו: 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק' [דב' כה, יט], והם גרמו לשבור את שני הלוחות של התורה" וכו'.
ובכן, לאחר שמשה רבנו התחתן עם בתו של יתרו כדי "לכסות על ערוות אביו", משה רצה להחזיר את הערב-רב בתשובה גם-כן כדי "לכסות את ערוות אביו", וזאת למרות שלפי מכשפי האופל, הערב-רב הללו שמשה רבנו ביקש להחזיר הם "מזרע עמלק"! ומכשפי האופל הפכו את משה רבנו למורד בתורה ובה' יתעלה שמו, שהרי הקב"ה ציווה את משה רבנו מפורשות למחות את זכר עמלק: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דב' כה, יט) – איך ייתכן אפוא שמשה רבנו יבקש להשיב אותם בתשובה? וכל-כך למה? לא לשם שמים, לא כדי לרומם את שמו של ה' יתברך בעולם, אלא כדי לכסות על ערוות אביו! כלומר, לא רק שמשה רבנו היה מורד בה' יתעלה, אלא שהוא מרד בה' יתעלה במטרה לכסות על ערוותו וקלונו!
ולפי מכשפי האופל משה רבנו היה הבזוי שבאדם, גם מורד בה' יתעלה וגם איש קלון, אשר מנסה כל העת להסתיר את חרפתו ערוותו וקלונו. וכל החרדה הפגאנית הזו של מכשפי-האופל נועדה למטרה מרכזית אחת: לערער על מעמדו של משה רבנו, כי כמו שכבר אמרתי, והנני חוזר ואומר, ערעור על מעמדו ומעלתו של משה רבנו הוא הפתח לשלילת תורת האמת, ולכן מעמדו הנבואי הייחודי עוּגן ביסודות תורת משה! ואסביר: כדי להחדיר תורה חדשה מן ההכרח להחדיר מוסֵר חדש לתורה החדשה, והשלב המקדים וההכרחי הוא ערעור על מוסֵר תורת האמת הנאמן, כי רק הערעור על מעמדו פותח את הפתח להחדרת מוסֵר חדש ודת חדשה. וכך נהגו כל כומרי הדתות למיניהם, הנצרות – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא ישוע; האסלאם – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא מוחמד; הדת האורתודוקסית – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא רש"י-שר"י; והקבלה הפגאנית – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא שיקוץ שמעון בר יוחי.
נקודה נוספת, הפסוק שמצוטט באופל: "וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ", הוא מפרשת המרגלים, בה ביקש ה' להשמיד ולהכרית את כל עם-ישראל ולהותיר אך ורק את משה רבנו! ולפי מכשפי האופל, הקב"ה מפציר במשה שיסכים להשמדת כלל עם-ישראל ולעשותו לגוי גדול ועצום, מפני "שהם מזרע עמלק", דהיינו עם-ישראל לפי מכשפי האופל הוא מזרע עמלק! והם-הם מזרע עמלק הרשע, מכשפי האופל הארורים אשר העזו פניהם ולשונם קמי שמיא.
דוגמה קצח
בהמשך ספר-האופל (כט ע"א), לאחר דברי הבל ורעות רוח שדילגתי עליהם, שורבט כך:
"'וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה' [בר' ג, ט], כאן רמז לו שעתיד להחריב בית-המקדש ולבכות בו 'איכה', זהו שכתוב: 'אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד' [איכה א, א]".
ואפילו במגילת איכה שאין ספק שנאמרה בלשון מליצית ופיוטית, אפילו בה לא נאמרה ההזיה הזו שה' "בכה", אלא המשל שם הוא על ירושלים שהיא זו שבכתה, וכך נאמר בפסוק השני במגילה: "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים" – ותיאורו של ה' יתברך כבוכה, ועוד כבוכה "בו" דהיינו בבית-המקדש החרב, הינו חתירה להגשמה, שהרי לא רק שתיארו את ה' יתעלה כמתפעל ובעל רגשות, אלא שתיארוהו כמי ששוהה במקום מסוים, דהיינו בבית המקדש החרב ובוכה "בו". כמו כן, סגנון שרבוט מכשפי האופל לעיל אינו סגנון מליצי אלא פרשני, דהיינו שרבוט של פרשנות פשטנית!
דוגמה קצט
בהמשך ספר-האופל (כט ע"א), שורבט כך:
"כל שלמה שנאמר בשיר השירים, במלך שהשלום שלו [=הקב"ה], במלך [=ויש ספרי אופל שבמקום 'במלך' נאמר: 'בנקבות המלך', וכדי ביזיון וקצף] סתם בנקבה".
כלומר, סתם "מלך" שנאמר בשיר השירים הוא "בנקבה", ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי יש אלוה זכר ואלוה נקבה? וכי אנחנו עובדים לאלוה שהוא מורכב מזכר ומנקבה? וברור שמדובר בהזיית מינות מתועבת במיוחד, שהרי לא רק שייחסו לבורא גופניות, אלא שייחסו לו את הנקביוּת. ולפי ספרי האופל שגורסים "בנקבות המלך", הרי שיש להקב"ה הרמון של נקבות...
ומכשפי האופל ממשיכים בתעלוליהם: "'אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן' [שיה"ש ג, ט] [...] והוציא ארזים עליונים גדולים [...] זהו שכתוב מעצי הלבנון, וכתוב: 'אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע' [תה' קד, טז], שהרי מאלו [מאותם ארזי הלבנון] עשה את האפיריון ההוא".
כלומר, לפי מכשפי-האופל יש להקב"ה אפיריון שעשוי מארזי הלבנון! ואם יש לו אפיריון חומרי הרי שהקב"ה הוא בהכרח חומר וגוף, כי רק לגוף יש צורך באפיריון מארזי הלבנון... וכבר הרחבתי בעניינים אלה במאמרים רבים, לדוגמה: "כתר או נקדישך?", "'הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי' – האם הקב"ה יושב על כיסא?", ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון:
הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. במסגרת מגמתו זו, הוא מנתח את תרגומו הזה של אונקלוס, וכֹה דבריו שם (א, כח):
"אבל אמרוֹ 'וְתַחַת רַגְלָיו' [...] הרי פירוש אונקלוס בו כפי שכבר יָדַעְתָּ [=מחובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום], שהוא עשה כינוי 'רגליו' מוסב על הכיסא ואמר: 'וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ', והבן והתפלא על התרחקות אונקלוס מן הגשמות ומכל מה שמביא לכך ואפילו בדרך רחוקה, לפי שלא אמר 'וּתחוֹת כּוּרסֵיה', לפי שאם יְיַחֵס לו את הכיסא [...] היה משמע שהוא נח על גוף, ויחייב גשמות, לפיכך יֵיחַס את הכיסא ליקריהּ כלומר לשכינה שהיא אור נברא".
כלומר, אונקלוס הרחיק פעמיים מן ההגשמה: פעם אחת כאשר אמר שהרגליים אינן רגלי הבורא יתעלה ויתרומם אלא רגלי הכיסא, ופעם נוספת כאשר אמר שהכיסא בעצמו אינו של הבורא – כי אם יאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! לפיכך, אונקלוס תרגם "וְתַחַת רַגְלָיו": תחת רגלי הכיסא שעליו שוכן אור נברא היא שכינת ה' יתעלה. למדנו אפוא, כי אסור לייחס חפצים כגון כיסא או כתר לה' יתעלה – מפני שבזה תתחייב הגשמות! וכמו שאונקלוס ע"ה הרחיק מייחוס חפצים לה' יתעלה, כך ראוי שינהגו מייחדי ה' יתעלה.
עד כאן מן המאמר, וברור שהוא הדין לאפיריון שנעשה מארזי הלבנון, וזו הגשמה ברורה. ולא די להם למכשפי האופל בייחוס אפיריון לבורא-עולם, אלא שבהמשך דבריהם הם מדגישים שהאפיריון הזה נעשה לצורכו ולתיקונו של בורא-עולם! פשוט לקרוא ולא להאמין, וז"ל:
"'אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה', 'לוֹ' – לעצמו, 'לוֹ' – לתיקונו".
כלומר, מכשפי האופל מדגישים חזור והדגש, שהאפיריון נעשה לעצמותו של הבורא יתעלה, ואף לתיקונו, דהיינו כדי לסייע לו להיות מתוקן ושלם ביכולותיו או במצביו! וכל ההדגשות הללו נועדו להחדיר באופן אגרסיבי מאד מחשבות מינות והגשמה למוחות הפתאים והכסילים.
דוגמה ר
בהמשך ספר-האופל (כט ע"א), שורבט כך: "'וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים' [תה' סג, יב] – כשמתעוררת גבורה עליונה לאחוז בו תחת ראשו ולקרבו בחדווה להיות הכל אחד".
כלומר, המלך לפי מכשפי-האופל הינו "גבורה עליונה", ואותה גבורה עליונה שמחה באלהים, דהיינו מתעוררת ואוחזת בו-באלהים "תחת ראשו" ומקרבת אותו "בחדווה להיות הכל אחד". ויש בזה גם תיאורי הגשמה בוטים וגסים קמי שמיא, כביכול יש לו ראש שניתן לאחוז בו, וגם תיאורי הרכבה ושיתוף, שהרי הגבורה העליונה מקרבת את האלהים "להיות הכל אחד", דהיינו הגבורה העליונה "מתאחדת" עם אמיתת עצמותו של בורא-עולם! ובמלים אחרות, הספירה גבורה איננה "הנהגה", אלא חלק בלתי נפרד מהווייתו האחדותית של בורא-העולמים! והיא אף מתוארת כאלוהות בעלת מודעות עצמאית לחלוטין, שהרי היא מתעוררת ואוחזת בבורא-עולם "תחת ראשו", וברצונה היא זו שמקרבת את האלהים ומשלימה אותו להיות אחד...
לאחר הדברים האלה, מכשפי האופל מציעים פרשנות נוספת לפסוק הנדון בתהלים:
"'וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים' – שמחה [של ה]אור [=הקב"ה] באור שמאיר, שהוציא בשביל אחד טמיר וגנוז [הקב"ה] ונכנס בו בשניים שהם אחד, ועל זה העולם נתקן בקיום שלם".
מכשפי האופל מתארים את "שמחתו" של הקב"ה שהוא "האור" הראשון שנזכר, ב"אור שמאיר", דהיינו באור אשר מאן-דהו הוציא בעבורו ולשמחתו. כלומר, מכשפי האופל מתארים למעשה אלוה נוסף, שהוא זה "שהוציא [את אותו האור המאיר] בשביל אחד טמיר וגנוז". ולא רק שמכשפי האופל מתארים ריבוי באלהות, ולא רק שהם מתארים את בורא-עולם כבעל שמחה והתפעלות, אלא שהם מוסיפים חטא ועוון על מינותם, בתארם את בורא-עולם "מתאחד" עם האלוה האחֵר או עם האור המאיר שנברא בעבורו: "ונכנס בו בשניים שהם אחד", ואין זו אחדות אלא הרכבה – וזיוף יסוד ייחוד ה' הינו מן המאפיינים הבולטים והמרכזיים ביותר של ספר-האופל, ועל האחדות הדמיונית הזו אומרים מכשפי האופל: "ועל זה העולם נתקן בקיום שלם", כלומר אין צל של ספק שמדובר בחיבורו והרכבתו של בורא-עולם, שהרי רק על דבר שכזה ראוי לומר (לפי דמיונם של המכשפים): ש"העולם נתקן בקיום שלם".
והואיל וזיוף יסוד ייחוד ה' נפוץ מאד בספר-האופל והוא אף יסוד מיסודות תורת-האופל, ארחיב בו מעט: ובכן, מצות ייחוד ה' מורָה לייחד את הבורא במחשבה של האדם, אולם לפי מכשפי האופל מצות ייחוד ה' הינה חיבור של הבורא יתעלה עם חלקיו או עם ישויות אלהיות אחרות! כלומר, ייחוד ה' לפי מכשפי האופל אינו מבטא אחדות מהותית של אמיתת בורא העולמים, אלא חיבור של ה' יתעלה עם שאר חלקיו או עם שאר הישויות העליונות הדמיוניות שהגו במוחם. נמצא, שעצם הגדרת ייחוד ה' של מכשפי האופל הינה שיתוף, שהרי אין משמעה אחדות אלא חיבורו של ה' עם גורמים אחרים לישות אחת – והגדרת האחדות המעֻוותת הזו של מכשפי האופל זהה להגדרת האחדות המעֻוותת שבנצרות, שהרי גם בנצרות האל הוא אחד, אלא שהוא מורכב משלושה, והנה דברי רבנו בזה במאמר תחיית המתים (עמ' סט):
"כאשר נתכוון רבן של כל הנביאים להודיענו במצוות ה' שהוא יתעלה אחד ואין כיוצא בו, ולסלק מדעתנו אותן הסברות הבטלות אשר סברום בעלי הַשַּׁנְיוּת, אמר בבארוֹ את היסוד הזה: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד], והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרו: אמר 'יְיָ', ואמר 'אֱלֹהֵינוּ', ואמר 'יְיָ' – הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי כן 'אֶחָד', ראיה שהם שלושה [האב הבן ורוח הקודש] ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".
"דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" (משלי ד, יט).
דוגמה רא
בהמשך ספר-האופל (כט ע"ב), שורבט כך: "'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' [בר' א, א] 'בְְּ' 'רֵאשִׁית', ראשית חכמה כשכונס הכל לתוכו ונעשה ים גדול לשאוב הכל". ובמלים אחרות, הקב"ה הוא חלק בלתי נפרד מעולם החומר, שהרי כל הבריאה החומרית כנוסה בתוך ה' יתעלה שמו! ואין צריך לומר שמדובר בהגשמה ובהזיית מינות נחותה מאד, וכבר הרחבתי בזה בכמה מאמרים, לדוגמה: "האם בורא-עולם מצוי בתוך החומר שביקום?", "'רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ' – וכי השמים רכובו?". כמו כן, הזיות מכשפי האופל מנוגדות לחלוטין להשקפת חז"ל, אשר הורו לנו שהקב"ה אינו חלק מעולם החומר והוא נפרד ממנו לחלוטין, וכֹה דברי רבנו במורה (א, ע):
"ולשון חגיגה [יב ע"ב], אמרוּ: ערבות רם ונישא שוכן עליו, שנאמר: 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת', ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא: 'לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' וכתיב התם: 'רֹכֵב שָׁמַיִם'. הנה נתבאר, כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל [...]. והתבונן אמרם: 'שוכן עליו' ולא אמרוּ 'שוכן בו', כי אילו אמרוּ [חכמים ע"ה] 'שוכן בו' היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה [האל יתברך] כוח בו [בדומה לאדם שהוא כוח בגוף, דהיינו נפש שכנוסה בגוף], וכמו שדימו כיתות ה'צאבה' שה' רוח הגלגל, והרי באמרם 'שוכן עליו' ביארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל ואינו כוח בו".
בסוף דבריו האחרונים רבנו מצביע על נקודה חשובה מאד, ואסביר: לדעת רבנו, במסכת חגיגה שם (יב ע"א), חכמים ע"ה בחרו דווקא בביטוי: "שוכן עליו", ולא בחרו בביטוי: "שוכן בו", מפני שהביטוי: "שוכן בו" מוביל קל מהרה לאחת משתי הזיות מינות: 1) או שהקב"ה שוכן במקום מסוים, ואם הקב"ה יתרומם שמו שוכן חלילה במקום מסוים, הרי שהוא בהכרח חומר וגוף, כי רק חומר וגוף תופס מקום במרחב היקום החומרי; 2) או שהקב"ה הוא כוח מופשט שכנוס במקום מסוים, כמו נפש האדם או נפש הבהמה אשר כנוסים בחומר וגוף. ואם כך, הרי שהקב"ה הוא בהכרח גוף, שהרי הוא מורכב מכוח, דהיינו מרוח או נפש, שכנוסים בחומר. קצרו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו!
ובדיוק בעניין הזה נכשלו ונחבלו מכשפי האופל לעיל, שהרי הם משרבטים ומלהגים שה' יתעלה שמו כנס לתוכו את כל הבריאה כולה, דהיינו שהוא חלק בלתי נפרד מן הבריאה!
בסוף דברי רבנו לעיל הוא אומר: "והרי באמרם 'שוכן עליו' ביארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל ואינו כוח בו", כלומר מטרת חכמים ע"ה במשל זה היא ללמד שאין שום נקודת השקה השוואה ודימוי בין אמיתתו של הקב"ה לבין נבראיו, ולכן נאמר שהוא "עליו" ולא "בו". ובמלים אחרות, בנוסף לשלילת ההגשמה שראינו וטיפוח השקפות אמת, חכמים ביקשו ללמדנו בזה שאין שום דימוי בין הבורא יתעלה לבין נבראיו, ובהשקפה הזו רבנו מרחיב בהמשך המורה שם (א, ע):
"ודע, שהוּשאל לו יתעלה [הביטוי] 'רֹכֵב שָׁמַיִם' לדימוי [=למשל] המופלא והנפלא, והוא [הנמשל] שהרוכב יותר נעלה מן הרכוב, ולא אמרנו 'יותר נעלה' אלא דרך אי-ההקפדה בדיבור: כי אין הרוכב ממין הרכוב, ועוד, שהרוכב הוא המניע את הבהמה ומוליכהּ כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותהּ כחפצו, והוא נקי ממנה ואינו מחובר בה אלא חוץ ממנה, כך ה' יתרומם שמו: הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו ינוע כל נע בו, והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כוח בו".
ובקיצור, אין שום דמיון ולוּ הקלוש והרחוק ביותר בין אמיתתו של ה' יתעלה, לבין נבראיו, והוא יתעלה, אשר מקיים את כל היקום שברא ומעניק לו חִיּוּת, אינו חלק מעולם החומר שברא. לעומת זאת, לפי מכשפי האופל לעיל, כל העולם כולו כנוס בעצמותו של ה' יתעלה שמו...
דוגמה רב
בהמשך ספר-האופל (כט ע"ב), שורבט כך:
"כשמחשבה עולה ברצון של חדווה מטמיר של כל הטמירים, מגיע ושופע מתוכו נהר אחד, וכשמתקרבים זה בזה בשביל אחד שלא ידוע למעלה ולמטה, וכאן הוא ראשית הכל. ו'בְּ' – מלך סתם, מהראשית הזאת נתקן [המלך הסתם] [...] ובכוח זה ברא אלהים את השמים".
המחשבה שעולה ברצון והנהר ששופע אינם אלא לכבודו של "האחד שלא ידוע למעלה ולמטה", שהוא "ראשית הכל". כלומר, יש אלוה נשׂגב מעל לכֹּל שהוא אינו ידוע לא למעלה ולא למטה, אלוה נסתר ונשׂגב שרק ספר-האופל יודע על קיומו... כמו כן, יש "מלך סתם" שהוא נתקן "מהראשית הזאת", דהיינו יש אלוה סתם שבראוֹ האלוה "שלא ידוע". ומהמשך הדברים עולה ש"המלך הסתם" הזה הוא בורא-עולם – שהרי בכוח "הראשית הזאת" הוא ברא את השמים ואת הארץ, ומשפט לפני-כן נאמר ש"המלך הסתם" נתקן מכוחה של "הראשית".
ומכשפי האופל ממשיכים ללהג ולהחדיר את המינות בעניין "המלך הסתם":
"['בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם'] – 'אֵת' למעלה, והוא כוח של כלל עשרים ושתים אותיות שהוציא [...] אלהים זה [=המלך הסתם] ונתן לשמים [...] והיינו 'אֵת הַשָּׁמַיִם', להכליל זה בזה ולחבר אותם זה בזה להתקיים כאחד באותם חיי המלך, מלך סתם להזין ממנו שמים". נמצא אפוא, ש"אלהים זה" שנאמר בפסוק (להבדיל מן האלוה שאינו ידוע), ואשר ברא את השמים "והכלילם וחיברם וקיימם", הינו "המלך הסתם" – ומי שבראוֹ הוא כמובן האלוה "שאינו ידוע", אשר ברא את "האלהים הזה" כדי "להזין ממנו שמים", דהיינו כדי לברוא ולהכליל ולחבר ולקיים את השמים. ואין זו הפעם הראשונה שספר-האופל חושף את "האלוה שאינו ידוע" אשר ברא לפי דמיונם את בורא-עולם, ובעניין התועבה הזו ראו דוגמות: יא, לב, מח, צה.
חזק וברוך!
לגבי סעיף קצז הנה דבריהם המתועבים של ברסלב על סגידה לנחמן והחלפת משה רבינו 4 פעמים:
עמוד הצדיק" מתוך הספר "שארית יצחק"
א.נשמת משיח קדמה להעולם,והוא שורש נפשות ישראל ,וכל הבריאה כולה ,בסוד כל העולם לא נברא אלא
בשביל לצוות לזה וצדיק יסוד עולם.
ב.עמו נתייעץ הב"ה בבריאת עולמו כמו שכתוב את מי נועץ ויבינהו וילמדנהו באורח משפט.
ג.הוא ערב להקב"ה שיתקן העולם.
ד.כל העבודות של כל העולם ,כל הגלגולים והברורים והנסיונות,והתגלות האמונה על ידי ,כמו שכתוב 'בכל ביתי
נאמן הוא'.
ה.אליו נתן הקב"ה הממשלה והמלכות ע"ד צדיק מושל ביראת אלוקים.
ו.הוא הבית דין שלמעלה.
ז.הוא התגלות יד ה',היינו ההשגחה פרטיית בין ברוחני בין בגשמי הוא מגלה.
ח.הוא ההתגלות של התפילה.כמו שכתוב 'ואני תפילה'.
ט.הוא המרכבה לשכינה אמר…
לא רק לקוקו אין תשובה עיניינית אלא לכל ההזויים למיניהם אין כל תשובה אלה הם הולכים סחור סחור. וילכו אחרי ההבל ויהבלו..