דוגמה קפו
בהמשך ספר-האופל (כז ע"ב), שורבט כך: "[א] לפני שגלו ישראל בגלות ושכינה עמהם, ציווה הקב"ה את ישראל: 'וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה' [ויק' יח, ז], והגלות הזו היא גילוי ערוות השכינה, זהו שכתוב: 'וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם' [יש' נ, א]. ועל גילוי עריות גלו ישראל ושכינה בגלות, וזוהי ערוות השכינה, וערווה זו היא לילית, אימם של ערב-רב. וערב-רב הם עריות שלה ועריות של ישראל שלמעלה, שעליו נאמר: 'עֶרְוַת אָבִיךָ וגו' לֹא תְגַלֵּה' [ויק' שם]. [ב] והם [=הערב-רב] הפרידו בין [האות] ה"א [לאות] ה"א שלא תתקרב [האות] וא"ו ביניהן, זהו שכתוב: 'עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה' [ויק' יח, יז]. והם שכינה עליונה ותחתונה, שבזמן שהערב-רב, שהם: נפילים, גיבורים, עמלקים, רפאים, ענקים – בין [האות] ה"א [לאות] ה"א, אין רשות להקב"ה להתקרב ביניהם, וסוד הדבר: 'וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ' [יש' יט, ה]. 'יֶחֱרַב' ב[אות] ה"א עליונה, 'וְיָבֵשׁ' ב[אות] ה"א תחתונה. כדי שלא יתפרנסו ערב-רב מ[האות] וא"ו, שהיא עץ החיים, ולכן אין התקרבות ל[אות] וא"ו בין [האות] ה"א [לאות] ה"א בזמן שערב-רב ביניהם".
מה שאתם רואים כאן הוא רק מעט-מזער מן הטמטום התהומי שקיים בספר-האופל, אך לא הבאתי את דברי ההבל והשכרות הללו שאין תחתית לאפסותם, רק כדי להראות את הגועל התהומי שבטמטום – אלא, הבאתי את הדברים הללו כדי להראות את שפל התועבה הפגאנית שמכשפי-האופל דרדרו את עצמם אליה ואת כל מי שהתעקש לסטות אחרי בהמיותם. ובכן, לפי הדברים הללו, "ערוות השכינה" היא ישות אלהית מתועבת וזימתית אשר נקראת "לילית", והיא זו שאחראית על לידתם של הערב-רב בעם-ישראל, דהיינו כלל המינים והאפיקורוסים והמושחתים והכופרים למיניהם, וכן היא אחראית על לידתם של "העריות של ישראל למעלה", דהיינו בעולמות העליונים. ולא רק שמכשפי-האופל מורים על-כך שיש ערווה ועריות בעליונים, אלא שהם מורים על-כך שהרשעים אשר משחיתים את נפשם ונפש זולתם בעוון העריות הממאירות, אינם אחראים למעשיהם, מי שאחראי ומי שצריך לתת את הדין על מעשיהם המתועבים היא איזו ישות אלהית דמיונית שנקראת "לילית" והיא "ערוות השכינה".
ומכך שיש עריות בעליונים עולה בבירור שהעולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף, ואם העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף, ברור שגם ה' יתעלה שמו מכל התועבות והנאצות הללו, גם הוא חומר וגוף, שהרי הקב"ה מתואר בספר-האופל כחלק בלתי נפרד מן העליונים, ולעתים לא רחוקות הוא אף מתואר כאלוה משני ולעתים אף כנחות ביחס לשאר האלוהויות שבעליונים. ואם יש בעליונים זימה ועריות, מי הוא זה שיכול לעמוד בפני ייצר הרע? ובמלים אחרות, כל מכשפי האופל יתירו לעצמם את העריות, שהרי אפילו בעליונים יש עריות, ומספיקה ההזיה שבעליונים קיימת האפשרות לחטוא בעריות כדי לפתוח פתח רחב כאולם לכל מקובלי האופל הזימתיים, לפשוט את ידיהם בעריות – כי אם אפילו יש רק מיעוט בעליונים ששוגים בעריות, ברור שאין שום הצדקה לדרוש מבני האדם השפלים להימנע מזאת.
ולא רק שאין שום הצדקה להקב"ה לתבוע ולצוות על בני האדם לרסן את עצמם מלפשוט את ידם בעריות, אלא שגם אין שום אפשרות להינצל מן העריות – כי אם העליונים המקורבים להקב"ה פושטים את ידם בעריות, מה יאמרו אזובי הקיר? מה יאמרו מכשפי-האופל הבהמיים שוכני-בתי-חומר? כל-שכן וקל-וחומר הם יאמרו: ואם בעליונים כך, הרי שבתחתונים הנפילה לתהום העריות, לא רק שהיא בלתי נמנעת לחלוטין אלא היא אף הכרחית, מובנת ומוצדקת.
חשוב גם לציין, שאין שום קשר בין פסוקי התורה לבין ההזיות של מכשפי האופל המתועבים, פסוקי התורה מורים לנו עניינים פשוטים וברורים, ומכשפי האופל הם אלה אשר מעוותים את דברי התורה והופכים מקור מים חיים, למקור של מינות, תועבה וזימה. הם גם מעוותים את הפסוק מישעיה, שהרי מכשפי האופל טוענים שהאימא שנזכרה בו היא "ערוות השכינה" שבעליונים, ואילו לפי מסורת התורה-שבעל-פה שבפי יונתן בן עוזיאל מדובר על כנסת-ישראל, והנה תרגומו: "הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" – "הָא בְּחוֹבֵיכוֹן אִזדַּבַּנְתּוּן וּבְמִרְדֵּיכוֹן אִתְרַחַקַת כְּנֵישָׁתְכוֹן". וכמה טהורים דברי הנביא וכמה מתועבים דברי המכשפים.
בהמשך הקטע שראינו, מכשפי-האופל אומרים שהערב-רב שבעליונים מפרידים את האותיות של שֵׁם ה', דהיינו הם מונעים מה' להיות אחד, ומה כוונתם? ובכן, אם כוונתם לכך שהם משפיעים באיזה אופן על אמיתת עצמותו של ה' יתעלה שמו, הרי שהדבר חמור מאד, כי באמרם זאת הרי שהם מייחסים לבורא-עולם מגרעת חמורה מאד, הואיל ובורא-עולם יתעלה שמו כפוף ומשועבד לגחמות, ולא לסתם גחמות אלא לגחמות של יצורי עריות מרושעים – וכל ייחוס מגרעת הינו הגשמה ומינות, וייחוס שעבוד וכפיפות ליצורי עריות טמאים הינו תועבה נוספת על האמור, לספות עוד על חרון אף ה' על ישראל, להתיר למכשפים את כל העריות.
ואם כוונתם לכך שהפרדת אותיות שמו של הקב"ה משפיעה על התחתונים, דהיינו על עם-ישראל ועל נאמנותו לבורא-עולם, הרי שהרסו את כל תורת-משה וביטלו את כל דברי הנביאים ע"ה, שהרי אם נאמנותו של עם-ישראל תלויה ועומדת בחיבורי אותיות בעליונים – מה לנו כי נשמור על מצוות התורה? מדוע נצטווינו והוזהרנו בתורה? מדוע שלח לנו ה' יתעלה שמו את כל הנביאים ע"ה השכם והערב? והלא לפי מכשפי האופל הכל תלוי בחיבורי אותיות דמיוניים בעליונים, ולכן, כל ציוויי התורה מיותרים ואף מעשי ה' הבל המה מעשה תעתועים, דהיינו שליחת הנביאים השכם והערב: שובו בנים שובבים מדרכיכם הרעים – כל זה אפס מאופס, והיה על ה' יתעלה לעשות סדר בעליונים, אך כנראה שהוא אינו מסוגל לכך לפי המכשפים.
עוד תועבה שיש בקטע שסומן לעיל באות [ב], היא ההזיה שהמכשפים מלהגים ולפיה "בזמן שהערב-רב, שהם: נפילים, גיבורים, עמלקים, רפאים, ענקים – בין [האות] ה"א [לאות] ה"א, אין רשות להקב"ה להתקרב ביניהם", ומי-הוא-זה ואי-זה-הוא שנותן רשות להקב"ה? מי-הוא-זה אשר מסוגל לומר קמי שמיא שאין לו רשות לפעול ולעשות דבר מה? וכל-כך-למה? בגלל שהערב-רב נדחקים בין האות ה"א לאות ה"א שבשמו של הקב"ה? וכאמור, אלה לא רק דברי טמטום תהומיים שמחריבים את הדעת, אלה דברי מינות חמורים. ועל כל דברי התועבה הללו אומרים המכשפים: "וסוד הדבר" וכו', כאילו מדובר בסתרי תורה שמעוגנים בדברי הנביאים...
דוגמה קפז
בהמשך ספר-האופל (כז ע"ב), מכשפי האופל ממשיכים בהזיותיהם שראינו לעיל:
"ואין רשות לאות יו"ד להתקרב [לאות] ה"א השנייה, זהו שכתוב: 'עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה' [ויק' יח, טו]. והם [הערב-רב] הפרידו בין [האות] וא"ו ל[אות] ה"א העליונה, זהו שכתוב: 'עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה' [ויק' יח, ח]. ש[האות] יו"ד היא האב, [האות] ה"א היא אֵם, [האות] וא"ו היא בן, [והאות] ה"א היא בת. ולכן ציווה אליו [את האות] ה"א עליונה, 'עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה'. 'עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ' [ויק' יח, ט] – זו [האות] ה"א התחתונה. 'אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ' [ויק' יח, יז] – הן [האותיות התחתונות] ה"א וה"א, שהם תולדות של ה"א. 'עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ' [ויק' יח, יד] – זו [האות] יו"ד שהוא תולדה של האות יו"ד, והוא אח [לאות] וא"ו".
בנוסף להזיות שראינו לעיל, מכשפי-האופל מוסיפים על חרון אף ה' אל ישראל, שהרי הם מוסיפים ואומרים: "ש[האות] יו"ד היא האב, [האות] ה"א היא אֵם, [האות] וא"ו היא בן, [והאות] ה"א היא בת". כלומר, האותיות של שֵׁם ה' המפורש נועדות ללמד על אב, ועל אם, ועל בן, ועל בת – וקשירתם את האב והאם והבן והבת לשם המפורש, מעידה כאלף עדים על כוונתם ללמד על-כך שהאב והאם והבן והבת הינם ישויות אלוהיות נפרדות! ישויות אלוהיות נפרדות אשר בחיבורן ובזיווגן יתאחד שמו ואף עצמותו של בורא-עולם, שהרי אין חיבור ופירוד אלא לגוף אשר נפרד לחלקים, כל-שכן שמכנים את חלקיו בשמות עצם: אב ואם ובן ובת.
ולא רק שהשם המפורש והמקודש מכל השמות מתחלק לאב ואם ובן ובת בעליונים, יש לשם המפורש חלוקה נוספת, לאב ואם ובן ובת בתחתונים, והנה לנו עוד ארבע ישויות אלוהיות אשר נפרדות מן השם המפורש – ונראה ברור שהן במעלה פחותה מן הארבע הראשונות, וכנראה הישויות הראשונות שולטות בעליונים, והארבע האחרונות שולטות בתחתונים...
דוגמה קפח
בהמשך ספר-האופל (כז ע"ב–כח ע"א), שורבט כך:
"ולכן אדם, שהם ישראל, יש להם ייחוד בתורה [...] והיא הגבירה מלכות [...] ולכן אמר הקב"ה: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' [בר' ב, יח] – זו משנה, אשתו של אותו נער, והיא שפחת השכינה. אם זכו ישראל – היא עוזרת להם בגלות [...] ואם לא – היא כנגדו".
לפי מכשפי האופל, התורה היא הגבירה, ואילו המשנה היא "שפחה", ואיך יעלה על הדעת לומר על התורה-שבעל-פה שהיא שפחה? והלא התורה-שבעל-פה ניתנה לנו בהר סיני כפירוש לפסוקי התורה, ומעמדה ותוקפה שווה לחלוטין לקדושתה של התורה-שבכתב. וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות חדשה לתורה, ולמעשה ליצירת תורה חדשה: תורת מינות אשר תתיר לו את כל התועבות, ותכשיר ואף תצדיק את רדיפת הבצע ועושק ההמון.
ודברי מכשפי-האופל הללו הינם ערעור על היסוד השמיני, וכֹה דברי רבנו:
"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי-הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה 'דיבור'. [...] הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת [...] וכן פירושה המקובל [=התורה-שבעל-פה] גם הוא מפי-הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם, היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל-שליחות נאמן במה שהביא. והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרוֹ: 'בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי... כִּי לֹא מִלִּבִּי' [במ' טז, כח] [...] וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
זאת ועוד, אין לי ספק שהתורה שנזכרה בדברי מכשפי-האופל לעיל, אינה סתם תורה-שבכתב, אלא כוונתם לתורת הקבלה הארורה אשר מפרשת את התורה-שבכתב לפי דמיונם ודרכי מינותם. כלומר, מטרתם בדבריהם לעיל היא להשפיל את התורה-שבעל-פה ולרומם את לימוד ספר-האופל ודרכי הקבלה הפגאנית שהם החדירו לעם-ישראל, וכמו שראינו בדוגמה קפג.
ובהמשך דבריהם שם, מכשפי-האופל מוסיפים לחרף ולגדף את התורה-שבעל-פה: "ואשה שיש לה דם טוהר ודם נידה מצד של המשנה" וכו'. כלומר, המשנה מתוארת בדבריהם כדם הנידה הטמא! כמו כן, הם ממשיכים ורומזים באופנים עבים מאד שמשה רבנו נקבר מחוץ לארץ-ישראל כעונש על-כך שמסר לישראל את המשנה, דהיינו את התורה-שבעל-פה:
"ולכן נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה, וקבורתו היא [בגלל ה]משנה, [...] קבורתו [היא בגלל] המשנה ששולטת על הגבירה [כלומר, בגלל שמשה רבנו רומם את התורה-שבעל-פה יותר מכבודה של הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] ולכן [נאמר במשלי פרק ל:] 'תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ' – זהו עבד הידוע; 'וְשִׁפְחָה' – זו משנה; 'וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם' – זה ערב-רב" וכו'.
נשים לב, במשלי מדובר על חטאים חמורים מאד אשר גרמו לכך שהארץ הקיאה את יושביה, דהיינו מדובר בעונש החמור מכולם והוא הגלות! ובין החטאים החמורים הללו מונים מכשפי-האופל את לימוד המשנה! עד-כדי-כך! כלומר, המשנה, דהיינו התורה-שבעל-פה שמסרו לנו חכמי המשנה והתלמוד מעתיקי השמועה, איננה סתם שפחה שפלה ובזויה, היא עוון חמור! וזו אסקלציה חמורה, שהרי הורידו את מעמד התורה-שבעל-פה מסתם פחיתות וביזיון למעמד של מינות וכפירה. ובין כך ובין כך, דין המכשפים הוא מורידין ולא מעלין, כי כל פקפוק ולוּ הקל שבקלים באמיתתה ובקדושתה ובתוקפה הנצחי של התורה-שבעל-פה הינו בגדר מינות.
וכמעט שלא התייחסתי בדוגמה זו לחירופו ולגידופו של משה רבנו ע"ה, אשר מכשפי-האופל מתארים אותו כמי שחטא בעצם מתן התורה-שבעל-פה לעם-ישראל. כביכול משה רבנו ע"ה הִמרה את רצון הבורא יתעלה שמו בסירובו להתעות את עם-ישראל בתורת הקבלה הארורה, ובגלל שמשה רבנו לא בחר לשקוע בהזיות הקבלה הארורה – הוא נקבר מחוץ לישראל...
דוגמה קפט
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך:
"עוד פתח ואמר: 'וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם' [בר' ב, יט], אוי לעולם שהם אטומי לב וסתומי עיניים שלא מסתכלים בסודות התורה ולא יודעים, שוודאי 'חַיַּת הַשָּׂדֶה' ו'עוֹף הַשָּׁמַיִם' הם עמי הארץ, ואפילו באלו, שהם 'נֶפֶשׁ חַיָּה', לא נמצא בהם עזר בגלות לשכינה, ולא למשה שהוא עמה, שבכל זמן שגלתה שכינה לא זז ממנה".
ובכן, מכשפי-האופל צווחים בהתחסדות: "אוי לעולם שהם אטומי לב וסתומי עיניים שלא מסתכלים בסודות התורה ולא יודעים", האמנם?! האמנם הקב"ה דורש מהמוני בני האדם שבעולם ללמוד את סודות התורה? וכי על-כך יש להתחסד ולצווח "אוי"? והלא סודות התורה האמיתיים-המחשבתיים אינם אלא ליחידי-סגולה שביחידי-הסגולה! ומה הם "סודות התורה" לפי מכשפי האופל? משחקי מלים מדרשיים! וכמו שנאמר לעיל: "שוודאי 'חַיַּת הַשָּׂדֶה' ו'עוֹף הַשָּׁמַיִם' הם עמי הארץ [...] הם 'נֶפֶשׁ חַיָּה'" – ואלה אינם "סודות התורה", שהרי מן המפורסמות הוא שעמי הארץ נמשלו לבהמות נדמו: "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תה' מט). ומי שסובר שעניין פשוט זה הוא בגדר "סודות התורה" הוא טיפש גמור, ומי שממלא את ספרו בהבלים ומתייהר לכנותם כ"סתרי תורה" הוא שוטה רשע וגס-רוח, אשר משחית את נפשו ואת נפש עם-ישראל ההולכים אחרי תעתועיו.
זאת ועוד, מכשפי-האופל מתלוננים על עמי הארצות שבגלות, על-כך שהם אינם עוזרים לשכינה שמצויה בגלות, ואף אינם עוזרים למשה רבנו שגלה אף הוא עם השכינה. ובכן, מזאת עולה שמכשפי-האופל סבורים שיש בכוחם של עמי הארצות להועיל לשכינה שגלתה עִם עַם-ישראל, וכבר ראינו בשלל מקומות באופל שהשכינה היא ישות אלהית שמתחברת ומתייחדת עם בורא-עולם (דוגמה סה), או שהיא-היא הקב"ה: "שהוא יהוה וזו שכינה" (דוגמה קמט).
מכשפי-האופל מתלוננים אפוא מדוע עמי הארצות אינם עוזרים לבורא-עולם? או מדוע הם אינם עוזרים לאיזו ישות אלוהית עליונה שמתייחדת ומתחברת עם בורא-עולם? וכך-או-כך מדובר בדברי מינות, כביכול יש ישות עליונה שמתחברת עם בורא-עולם, ואם ה' יתעלה נתון לפירוק ולהרכבה הוא בהכרח גוף; ואף אם הוא זקוק לעזרת עמי הארצות בגלות הוא בהכרח גוף, שהרי מי שזקוק לעזרת מאן-דהו, הרי שיש בו תלות וכפיפות וחולשה וצורך לזולתו שישלימוֹ, וכל ייחוס מגרעת מכל סוג שהוא ואפילו מגרעת שאיננה כֹּה בוטה, הוא בגדר מינות. כל-שכן שהם מנפנפים בקולמוסם שהקב"ה זקוק לעזרת עמי הארצות, וזו תועבה מגוחכת.
זאת ועוד, מכשפי-האופל משרבטים שמשה רבנו מצוי עם השכינה בגלות וזקוק לעזרת עמי הארצות... ושוב מכשפי-האופל מציגים את אדון הנביאים כמי שמצוי בעונש, בגלות, ואף כמי שזקוק לזולתו, ולמי הוא זקוק? לעמי הארצות! וכל אלו חרפות ונאצות אשר מערערות את יסודֵי התורה, שהרי מיסודות תורתנו לידע שלא קם ולא יקום אדם כמשה רבנו, וכל ערעור או פקפוק קל ברוממותו, מערער על מעמדו כמוסֵר הבלעדי של תורת משה, ופותח שער להשחתתה.
וכבר ראינו בשלל דוגמות שמכשפי-האופל מציגים את משה רבנו ע"ה באופנים מחפירים, ובזאת הם מחריבים את היסוד השביעי משלושה-עשר יסודות תורתנו, שהוא תריס בפני השחתת תורתנו, ואסביר: השחרת פניו של משה נועדה להשחיר את מוסֵר התורה, והשחרת מוסֵר התורה נועדה ואף הכרחית להחדרת מוסֵר תורה חדשה, הלא הוא בר-יוחי שיקוצם וגילולם. ולאחר שהם החדירו ורוממו למעלת אלוה מוסֵר תורה חדשה, רק אז ניתן להחדיר את עצם תורת המינות שבידם, ולהציגה כתורה חדשה שירדה מן השמים באיזו מערה טמאה.
והנה לפניכם רק מעט מן האמור ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות תורתנו:
"והיסוד השביעי נבואת משה רבנו. והוא, שנדע שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימָּצֵא. ושהוא [משה רבנו] עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעוֹ ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושיים [=כל חוּשֵׁי החומר] בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר [=הושבת חומרו הבהמי לחלוטין], ונשאר שכל בלבד, ועל עניין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה' בלי אמצעות המלאכים" וכו'.
וברור שהחדרת תורה חדשה הינה ערעור על יסוד נוסף, התשיעי, וכֹה דברי רבנו: "והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת חיבור זה".
דוגמה קצ
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך: "ולכן משה לא מת, והוא נקרא 'אדם', ובגללו נאמר בגלות האחרונה: 'וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר' [בר' ב, כ], אלא כולם [כל עם-ישראל, ואולי אף כל הנבראים כולם] – כנגדו! וכן נאמר בעמוד האמצעי [=הוא ישות אלהית מרוממה יחסית בסולם האלוהויות]: 'וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר' שיוציא שכינה מהגלות. זהו שכתוב: 'וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ' [שמ' ב, יב], ומשה הוא בדמותו ממש, שנאמר בו: 'לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' [בר' שם]".
מכשפי האופל ממשיכים במסע ההשחרה כנגד משה רבנו ע"ה, שהרי לפי דבריהם משה רבנו נכשל בתפקידו להוציא את עם-ישראל מן הגלות! ואפילו הישות האלהית שנקראת "העמוד האמצעי" (=שהיא לפי מכשפי האופל מרוממה יותר מהקב"ה, ובעניינה ראו דוגמות: קח, קט, קכה, קמה, קמט, קסא, קסו, קסח, קע, קעט, קפא, ועוד), לא הצליחה למצוא למשה עזר אשר יעזור לו למלא את שליחותו! ובמלים אחרות, משה רבנו הוא לא-יוצלח, אשר אפילו ישות אלהית נשׂגבה לא הצליחה למצוא למשה עזר אשר יסייע לו להוציא את ישראל מהגלות! כמו כן, מדברי מכשפי-האופל עולָה השקפה רעה מאד, לפיה גאולתם של עם-ישראל אינה תלויה בתשובתם, אלא ביכולתו של משה להוציאם מן הגלות, ולכן, גם אִם עַם-ישראל ישובו לה' בלבב שלם, כל עוד הם לא ימצאו להם מושיע אחֵר, הם יישארו להירקב בייסורי הגלות...
דוגמה קצא
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך: "באותו זמן 'וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם' [בר' ב, כא], 'יְיָ אֱלֹהִים' – אבא ואמא, [...] 'וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו' [בר' ב, כא] – מצלעותיו של מי? אלא מאותן עלמות של הגבירה נטלוּ אבא ואמא אחת מהן [=מצלעות אחת העלמות]".
לפי מכשפי-האופל השם המפורש שבפסוק הנדון הוא "אבא" ושם האלוהות שבפסוק הוא "אמא", וברור שמדובר בשתי אלוהויות נפרדות, שהרי הישויות הללו הן אלה שבראו את האדם! כלומר לא מדובר ב"הנהגות" שה' יתעלה ברא באמצעותן את האדם הראשון, אלא בישויות שהן עצמן בראו את האדם הראשון וכדברי המכשפים לעיל: "נטלוּ אבא ואמא אחת מהן", ברור אפוא כשמש שמדובר בישויות אלוהיות נפרדות, והן-הן אלה שבראוּ את אדם!
ואם תתמהו ומאין למדו מכשפי-האופל לדרוש את המלים "יְיָ אֱלֹהִים" וללמוד מהן על קיומן של שתי אלוהויות נפרדות? ובכן, התשובה בדברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' סט):
"כאשר נתכוון רבן של כל הנביאים להודיעָנו במצוות ה' שהוא יתעלה אחד ואין כיוצא בו, ולסלק מדעתנו אותן הסברות הבטלות אשר סברום בעלי הַשַּׁנְיוּת, אמר בבארוֹ את היסוד הזה: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד' [דב' ו, ד], והנה למדו הנוצרים בפסוק זה כי ה' יתעלה שלישי לשלושה, ואמרו: אמר 'יְיָ', ואמר 'אֱלֹהֵינוּ', ואמר 'יְיָ' – הרי אלו שלושה שמות, ואמר אחרי כן 'אֶחָד', ראיה שהם שלושה [האב הבן ורוח הקודש] ושהשלושה אחד, יתעלה ממה שסכלו".
וברור שמכשפי האופל יטענו כדי לכסות על מינותם שלא מדובר בישויות אלוהיות נפרדות אלא מדובר ב"הנהגותיו" של בורא-עולם, והם ינפנפו בכל בדל עלוב של התעיה כדי להעמיד את שיקוציהם. ברם, כאמור, מדברי מכשפי-האופל עולה מפורשות שהישויות האלוהיות הללו הן אלה שבראו את האדם, כלומר מדובר באלוהויות ולא בהנהגה! ובאותה מידה ניתן לטעון לזכוּת הנוצרים ששילושם הטמא אינו ריבוי ומינות (וגם הם עצמם טוענים שהשלושה הם אחד), אלא, האב והבן ורוח-הקודש אצלם הינם רק "הנהגות" ולא ישויות אלוהיות נפרדות. ואף יותר קל לעשות כן בנצרות שהרי שם יש רק שלושה, ואילו בספר-האופל יש לפחות עשרה...
ויתרה אף מזאת! מדברי מכשפי-האופל עולֶה, שהצלע של האדם לא נלקחה מן האדם כפי שנאמר בפשט דברי תורת האמת, אלא הצלע הזו נלקחה "מאותן עלמות של הגבירה", וברור שהגבירה הזו היא שֵׁם-קוד לישות האלהית שנקראת "שכינה" (ראו דוגמות: סה, קמא). יוצא אפוא, שלא רק שמכשפי-האופל כופרים באופן מפורש בפשט פסוקי התורה, שהרי גם אם לא נתייחס לפסוק כפשוטו לא ניתן לומר שהצלע הזו נלקחה מן "העלמות של הגבירה", ולכן מדובר בכפירה בתורה; וחמור מכך, ועל זאת אמרתי לעיל "ויתרה אף מזאת": לפי מכשפי-האופל העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף וזכר ונקבה, שהרי הצלע שממנה נבראה האשה נלקחה מאיזו עלמת-חן של איזו גבירה בעולמות העליונים! ואם העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף, וזכר ונקבה, ברור הוא שכל העליונים ובכללם הקב"ה יתעלה שמו (אשר לעתים מתואר בספר-האופל כאלוה משני ולעתים אף נחות ביחס לשאר האלוהויות), ברור שהם ישויות גופניות-חומריות אשר עסוקות בתאוות ובמגרעות ובזיווגי זכר ונקבה...
ולסיום דוגמה זו הנני מבקש להזכיר, שבדוגמה קפז לעיל בחלק זה, האבא הוא האות יו"ד של השם המפורש, והאמא היא האות ה"א של השם המפורש, והבן הוא האות וא"ו של השם המפורש, והבת היא האות ה"א האחרונה שבשם המפורש, וכאמור שם: "ש[האות] יו"ד היא האב, [האות] ה"א היא אֵם, [האות] וא"ו היא בן, [והאות] ה"א היא בת". והזכרתי זאת רק כדי להראות שוב, שאין סדר ומשטר במינות, וכל דברי האופל מעורבבים ומעורבלים כמינים.
דוגמה קצב
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך:
"אבל לגבי הקב"ה נאמר בו: 'וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים הַצֵּלָע' [בר' ב, כב], אבא ואמא בונים אותה אליו [...] אבא ואמא עליהם נאמר: 'וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע' [שם]".
את שרבוטי מכשפי האופל הללו ניתן לפרש כך, ש"אבא ואמא" הם ישויות אלוהיות אשר משרתות את ה' יתעלה, אך על-כל-פנים עולה שמדובר בישויות אלוהיות, שהרי נאמר שהן בונות, דהיינו הן בונות באופן עצמאי ומגישות את יצירתן להקב"ה, כלומר כך-או-כך מדובר בדברי מינות. ברם, להבנתי המילה "אליו" ששורבטה בינות הדברים הינה בגדר התעיה, שהרי שוב ושוב מכשפי האופל חוזרים על-כך ש"אבא ואמא" הם "יְיָ אֱלֹהִים" או האות יו"ד והאות ה"א וכיוצא בזה מהבלי המינות המבחילים, והם, האבא והאמא, הם אלה אשר בונים ובוראים באופן עצמאי לחלוטין, ורק תוספת המילה "אליו" עשויה ללמד על משהו מעט שונה. ובמלים אחרות, מתכסיסי המינים להוסיף מדי פעם מילה פה ושם כדי לתעתע ולהחדיר את הספק: שמא כוונתם לשם שמים? שמא כוונתם לומר ש"אבא ואמא" הן "הנהגות"? ובכן, גם אם נקבל ש"אבא ואמא" הן אינן ה' יתברך ושותפתו, הרי שסוף-סוף הן ישויות אלוהיות עצמאיות, שהרי כאמור, הן מתוארות כבונות ובוראות ויוצרות, לא בפקודת ה' אלא מדעת עצמן.
כמו כן, נשים לב להמשך דברי המכשפים באופל שם: "'אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם' – זה העמוד האמצעי". כלומר, אותה ישות אלהית שנקראת "העמוד האמצעי" ואשר כבר נזכרה רבות לעיל, היא זו שלקחה את הצלע מן האדם. והנה לנו עוד ישות אלהית עצמאית אשר מעורבת בבריאת האדם, ושוב הננו רואים שדברי מכשפי האופל מעורבבים ומעורפלים כערפילים.
עוד בעניין "העמוד האמצעי" נאמר בהמשך הדברים שם: "'וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם' – [העמוד האמצעי האלהי הלז] הביא אותו [את האדם] אל הצלע שלקח מִן ה"א, העלמה שלה". ובכן, לפי המשך הדברים, האלוה שנקרא "העמוד האמצעי" לקח את הצלע מהאות ה"א של השם המפורש, ומהי האות ה"א הזו? היא "העלמה שלה", דהיינו העלמה של הגבירה-השכינה שנזכרה בדוגמות בסמוך. ואי-אפשר לעכל כל-כך הרבה טמטום, שהרי לעיל אומרים מכשפי-האופל שהאות ה"א היא האֵם, והאות ה"א השנייה היא הבת, ועתה הם אומרים שהאות ה"א היא העלמה של הגבירה. הטמטום בהתגלמותו. אך לא רק טמטום, יש בדברים הללו גם מינות, שהרי לפי ההבלים הללו הצלע שממנה נבנתה האשה לא נלקחה מן האדם, אלא מן העלמה של איזו ישות אלהית, וכאמור יש בזה גם כפירה בתורה וגם ייחוס גוף וגופניות לעליונים. ואם יש גופניות בעליונים וה' יתברך הוא חלק בלתי נפרד מהם – הרי שגם הוא מורכב מחומר.
אגב, במקומות אחרים בספר-האופל האות ה"א יוחסה לעניינים אחרים, ואין גבול לשוטות. קצרו של דבר, כל ספר-האופל ושרבוטיו הם מקשה אחת עקושה ויקושה של מינות וטמטום, ללא סדר וללא משטר אמיתי. כלומר, מדובר בדברים מעורבבים מאד, אשר גם אם ניתן לחבר ביניהם בקווים מעורפלים מאד (וכמעשה החוקרים הטמאים) אין זאת אלא כמו שניתן לחבר את דברי השיכורים שבבתי המרזח – כך מעורפלים ומעורבלים המה שרבוטי ספר-האופל.
דוגמה קצג
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך:
"ולכן בהר זה ייבנה בית-המקדש על-ידי הקב"ה, יהיה קיים לדורי דורות, ועליו נאמר: 'גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן' [חגי, ב, ט], שהראשון נבנה על-ידי אדם, וזה על-ידי הקב"ה, ולכן 'אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ' [תה' קכז, א]".
מדברי מכשפי האופל עולה באופן ברור שבית-המקדש השלישי עתיד לרדת אלינו מן השמים, ובמלים אחרות, אין לעשות שום השתדלות לבניין בית-המקדש, אלא להמתין שהוא ירד באופן מופלא מן השמים, וכבר הרחבתי בהזיה הרעה הזו במאמר: "עלייה להר הבית בזמן הזה".
דוגמה קצד
בהמשך ספר-האופל (כח ע"א), שורבט כך:
"'זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי' [בר' ב, כג] – זו שכינה המאורסה ל'עמוד האמצעי', נאמר בה: 'זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי', אני ידעתי שהיא עצם מעצמי ובשר מבשרי. 'לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה' [שם] – מצד עליון שהיא 'אמא', 'כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת' [שם] – מצד של אבא שהוא [האות] יו"ד, וכן משה בדמותו למטה".
מבליל ההזיות המבחילות והמטמטמות הללו עולה נקודה אחת מרכזית: העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות, שהרי על השכינה, המאורסה לאלוהות שנקראת "העמוד האמצעי", נאמר: "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", דהיינו היא עצם מעצמותיו ובשר מבשרו של "העמוד האמצעי". כמו כן, היא גם מצד "עליון שהיא 'אמא' [...] ו[גם] מצד של אבא'", ועל שני הצדדים הללו אומרים המכשפים: "וכן משה בדמותו למטה", וברור שמשה רבנו "בדמותו למטה" הוא נפש בגוף, ואם הוא דומה ואף זהה במשהו לצדדים העליונים של "אבא" ו"אמא", הרי שהצדדים העליונים הללו מורכבים מחומר וגופניות, וכדי ביזיון וקצף – שהרי כמו שכבר אמרתי לעיל, אם העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף, ברור שכל האלוהויות שמצויים שם, ובכללם ה' יתעלה ויתרומם מהבלי ספר-האופל, ברור שכולם מורכבים מחומר וגוף.
יתר-על-כן, אם העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות, הרי שהישויות האלוהיות אשר נזכרות שוב ושוב בספר-האופל, דהיינו אבא ואמא ובן ובת וכו', הן אינן "הנהגות" כמו שמבקשים לכזב המקובלים השוטים והשחצנים שבימינו – אלא ברור, שמדובר בישויות אלוהיות נפרדות ונבדלות, שהרי ל"הנהגות" אין חומר וגוף, רק ליצורים נפרדים ומורכבים.
דוגמה קצה
בהמשך ספר-האופל (כח ע"ב), שורבט כך: "באותו זמן [לימות המשיח] יזכו ישראל כל אחד ואחד לבת זוגו, וזהו שכתוב: 'וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם' [יח' לו, כו], וכתוב: 'וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם' וגו' [יואל ג, א], ואלו הם נשמות חדשות שעתידים להיות על ישראל, כמו שפירשוהָ: 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף', ואז החדשות יבואו".
לפי מכשפי האופל, האגדה שבתלמוד לפיה "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" הינה כפשוטה, דהיינו רק לאחר שיכלה סכום מסוים של נשמות, רק לאחר-מכן ירדו "נשמות חדשות" אשר יהיו ממושמעות לדבר ה' יתברך, ורק אז עם-ישראל יזכה לתחייה רוחנית. ובכן, תפישׂת האגדה הזו כפשוטה רעה מאד-מאד לעם-ישראל ולעולם כולו, מפני שלפיה אין כמעט שום משמעות לשיבת עם-ישראל לאלהיו, עם-ישראל לעולם לא יזכה לגאולה רוחנית ולא יזכה לרוממות מדינית, אלא לאחר שימותו אנשים במספר מסוים: רק אז יכלו כל הנשמות "הישנות והרעות", ורק אז יבואו נשמות "חדשות וטובות" ועם-ישראל והאנושות כולה יזכו לתחייה.
ובמלים אחרות, עם-ישראל אינו אשם בכל ייסורי הגלות, עם-ישראל לא חטא ופשע והִפנה עורף לה'-אלהים-אמת, אלא, כל הייסורים הללו של אלפי השנים הינם תוצאה של "נשמות רעות" שאין להן תקווה ותכלית, וממסקנה פשוטה זו עולה טרוניה ותלונה עצומה קמי שמיא: מדוע הקב"ה ייסר את עם-ישראל בייסורי אימים מחרידים אם אין לו שום אחריות למעשיו? שהרי מי שאחראי לריחוקנו העצום מה' יתעלה, הוא אותו מצבור של "נשמות רעות", ומה אשם האדם או האומה שאנשיה נולדו מאותו מצבור של "נשמות רעות"? מדוע אפוא הקב"ה מאיים ומעניש את עם-ישראל? והלא מדובר בעוול נוראי, הקב"ה מוריד לעולם נשמות רעות, ולאחר-מכן מעניש את אותן הנשמות באלף-אלפי מיתות משונות מחרידות ומזוויעות?!
וכל מה שנאמר בספרי הנביאים בעניין התחדשותו הרוחנית של עם-ישראל, אין זה אלא לאחר התהליך הרוחני שעם-ישראל יעבור, רק לאחר דרך הייסורים שעם-ישראל יעבור בעקבות הפניית עורפו לה' יתעלה – רק לאחר דרך הייסורים הזו, רק לאחר שעם-ישראל יבקש לשוב אל ה' אלהיו באמת ובלבב שלם, רק אז ה' ישפוך את רוחו על כל בשר, דהיינו רק לאחר-מכן נזכה לשיבת הנבואה לעם-ישראל, ואף נזכה לתחייה רוחנית ולאושר הקרבה לבורא-עולם.
והדברים מפורשים בתורת משה, וכֹה דבר ה' יתברך לנו בפרשת ואתחנן (דב' ד, כה–לא):
"כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ, הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן, וְהֵפִיץ יְיָ אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְיָ אֶתְכֶם שָׁמָּה, וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן, וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם [=מתוך ייסורי הגלות והאלילות] אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ, כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".
ועתה נעבור לעיין במדרש (יבמות סב ע"א ובעוד מקומות) שם נאמרה האגדה בעניין הנשמות: במדרש נחלקו חכמים בשאלה: האם מי שבניו מתו יצא ידי חובת מצות פריה ורביה? לדעת רבי יוחנן הוא לא יצא ידי חובת המצוה, ולדעת רב הונא יצא. טעמו של רב הונא הוא משום: "שאין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", ויש להבין: למה כוונתו של רב הונא? ובכן, נראה לי שכוונת המדרש הזה לומר, שמלך המשיח לא יבוא עד שבני האדם יחדלו להיות משועבדים ליצרם, וזו משמעות הביטוי "עד שיכלו כל נשמות שבגוף", דהיינו עד שיכלו כל הנשמות המשועבדות לגופניות-לבהמיות. ומה הראיה שהביא רב הונא מן המדרש לכך שאדם שבניו מתו יצא ידי חובת מצות פריה ורביה? לפי רב הונא, מטרת מצות פריה ורביה היא לקרב את ביאת המשיח ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש: או בהליכה בדרכי ה' יתעלה שמו או במירוק העוונות בייסורי המיתה – ואותם הבנים שמתו כבר מילאו את ייעודם, שהרי ייסורי מיתתם מירקו את עוונותיהם. ברם, לפי רבי יוחנן מטרת מצות פריה ורביה היא יישוב העולם, ולכן, אדם שבניו מתו לא יצא ידי חובה. כלומר, ר' יוחנן לא הפליג לימות המשיח, אלא סבר שמטרת המצוה היא כאן ועכשיו (אגב, להלכה נפסק כרבי יוחנן, ראו: הלכות אישות טו, ד).
נחזור למכשפי האופל, מכשפי האופל פירשו את המדרש כפשוטו, דהיינו שיש מצבור של נשמות שעד שהן לא יסתיימו לא יבוא המשיח. מדבריהם עולה אפוא, שעם-ישראל יכול לעבוד עבודה-זרה ולשקוע בכל התאוות והזימות והתועבות (וכפי שנוהגים החרדים האורתודוקסים השחורים הפרו-נוצרים), שהרי ממילא לא ניתן לשוב בתשובה שלמה ולהכרית מקרבנו את הבהמיוּת (וכפי שנצטווינו בתורה ובתוכחות הנביאים) – אלא, כל שיש לאל ידינו לעשות הוא להמתין עד שיתרוקן מצבור "הנשמות הרעות", ואך ורק בזה תלויה ביאת גואל צדק! וכמובן שדבריהם מנוגדים ליסודות תורתנו ולדברי הנביאים לפיהם: "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם [לִדבר ה'] – טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם – חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר" (ישעיה א, יט–כ).
לעובדה שמכשפי האופל תעו ולעו בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן יש חשיבות רבה, כי מפלטם ותעתועם האחרון של המינים הוא בטענה שספר-האופל הוא ספר משלים, ולכן אין להתייחס לתועבות האמורות בו כפשוטן – אך שאלה גדולה קמה וניצבה כנגד רשעותם ותעתועיהם: הייתכן שכסילים אשר נכשלים ונחבלים בעניינים כל-כך פשוטים, דהיינו בהבנה הבסיסית שחכמים דיברו באגדותיהם בחידות ובמשלים, הייתכן שכסילים כֹּה נבערים אשר "יותר תועים מהבהמות" ואשר ראוי לומר עליהם "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", הייתכן שהם יידעו לא רק לפרש אלא אפילו לחבֵּר אגדות ומשלים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה?! הייתכן שכסילים שנכשלים ונחבלים באפלֵת ההזיות יידעו פתאום לצרף משלים עמוקים בעניינים נשׂגבים? ולעיון בתעתועי המינים בזה, ראו: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות".
אלה הם אפוא פניה של כת החרדים העקומה והנחותה, הזיות פגאניות מטופשות ומטמטמות אשר מדיחות את עמֵּנו מדרך האמת והצדק, ומרחיקות אותנו ממילוי ייעודנו: מלהיות עם חכם ונבון, אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובמקום אוֹר הדעת, הזיות פרימיטיביות נחותות – הזיות שמטרתן להרבות בילודה, ולהרבות בעדרים-עדרים של כסילים נבערים עובדי אלילים. עדרים-עדרים של בהמות אשר יעריצו את גדולי האסלה, ירוממו אותם, ויממנו ויפטמו אותם.
Comentários