בעבר שוחחתי עם חבר יקר אשר סיפר לי שהוא דיבר בטלפון עם אחד הכומרים הדרדעים ועימת אותו עם טענותיי כנגד רש"י. תגובתו של אותו דרדעי זעוּף הייתה קשה מאד, הוא יצא עלי בשצף קצף וטען טענות שונות כנגדי באוזניו של חברי. חברי טלפן אליי ופרשׂ בפניי את טענותיו של הדרדעי הזעוּף. הנני מצרף לקמן את טענותיו של הדרדעי הזעוּף אשר גם מוכן להישבע שהוא לא נהנה מדברי תורה, אך יודע הנני היטב שהוא לוקח צ'ק ע"ס 550 ש"ח בכל פעם שהוא מגיע להרצות בישיבת ראש-חודש בנתניה, וכן קיבל כספים מבית-הכנסת שהוא שימש בו ברבנות, ואלה הם רק הדברים שאני יודע עליהם... ומי שלוקח פעם אחת חזקה עליו שייקח פעמים הרבה, כי אהבת הממון חזקה ומשחיתה מאד, ואם היא חדרה ללב הדרדעי אין תריס ומגן מפניה, ובמיוחד כאשר קאפַּח-זבל השכיר – מורו ורבו המוצהר – התיר לקחת ממון בעבור לימוד התורה, ואף מנמק זאת בתירוץ (תה' קיט): "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"!
ואיך ייתכן לבטל איסור שעוונו חילול-השם? הייתכן שחילול-השם ייכנס לגדר של "עת לעשות לה'"? הייתכן שעשייה למען ה', לכבודו ולקדש את שמו, תהיה בחילולו ובהשחתת תורתו? ובכל המקומות שבהם בוטל איסור כלשהו, לא היה בעצם האיסור חילול השם. כגון בעניין ביטול, ויותר נכון לומר דחיית איסור כתיבת תורה-שבעל-פה. כתיבת התורה-שבעל-פה איננה חילול-השם ישיר, אלא היא נאסרה כדי שתורת האמת לא תשתבש ותהפוך לששים תורות. או בעניין תקנת רבנו לבטל את תפילת הלחש, וכי בביטולה מתחלל שם שמים באיזה אופן?
וביתר ביאור: הייתכן לומר "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" במקום שחכמים שיבצו לצד הציווי המפורש איומים קשים ונוראים? הייתכן אפוא שחכמי האמת הותירו פתח לבטל את איסור ההנאה מדברי תורה בתירוץ של "עת לעשות לה' הפרו תורתיך"? היעלה על הדעת לבטל את איסור חילול השם? הייתכן שניתן לבטל את עוון הכרת שמכרית מחיי העולם-הבא? כלומר, בכל המקומות הבודדים מאד שבהם נאמר בתלמוד "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" באף אחד מהם לא נאמר פסוק זה כנגד ציווי מפורש שנאמרו בו איומים כל-כך חמורים ומחרידים!
נחזור עתה לענייננו, והנה לפניכם טענותיו של אותו דרדעי זעוּף, ובצדן תשובתי.
א. הטענה הראשונה
טענתו הראשונה היא, איך יעלה על הדעת שאדם אשר חיבר פירוש לכל התורה ולכל התלמוד יהיה מין? ומסקנתו היא שאם רש"י חיבר פירוש לכל התורה והתלמוד הוא בהכרח "גאון עולם". ואני תמה על ההיגיון של אותו דרדעי זעוּף, האם כתיבת ספרים הינה עדות לגדולת האדם או לאמיתת ספריו? והלא הנביא מזהיר אותנו מן המינים הארורים אשר הִרבו לחבר ספרים כדי להתעות בהם את עם-ישראל: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט). ולא רק המינים ועובדי האלילים הקדמונים, ספריות הוותיקן מלאות וגדושות בעשרות ומאות אלפי ספרים טמאים שחיברו הנוצרים הזימתיים והמושחתים במהלך הדורות, וכן ספריות דת האסלאם אף הן מלאות וגדושות בעשרות אלפי ספרים... האם האדם שיטייל בינות מאות ואלפי מדפי ספריותיהם צריך להתרשם ולהתפעל מחוכמתם הרבה?
ויתרה מזאת, משה רבנו ע"ה מסר לנו ספר אחד בלבד, ורבנו הרמב"ם אף הוא חיבר ספרים בודדים בלבד, לעומת משפחת עִזֵּי יוסוף לדוגמה, אשר חיברו עשרות רבות של ספרים, ולעומת המינים וצאצאיהם אשר חיברו עשרות אלפי ספרים! כלומר, האם ריבוי הספרים מעיד בהכרח על גדולת המחברים וחיבוריהם? האם מי שכותב יותר ספרים הוא בהכרח מי שהולך בדרך האמת? ובדרך-כלל ההיפך הגמור הוא הנכון, כי מי שמרבה בספרי מינות מהובלים, מטרתו להתעות את העם אחרי ההבל ולעקור ולכסות ולטשטש את האמת בריבוי הדברים עד בלי סוף – "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קה' יב, יב). וכבר הרחבתי בעניין מגרעת התרחבות הכתיבה ההלכתית במאמר בעניין כתיבת התורה-שבעל-פה, והמסקנה שם היא שריבוי בספרים ושיטות מעיד על תרבות אנשים חטאים.
אותו דרדעי זעוּף וחמוּץ אף הוסיף לההביל וטען: איך אפשר להסתדר בלי פירוש רש"י לתורה? ובכן, איני יודע מה הוא מלהג, ואם הוא כל-כך קשור לפירוש רש"י-שר"י עליו לידע שהוא הולך בדרכי המינים הארורים. והאמת שיש לטעון את הטענה ההפוכה: איך אפשר להעריץ את רש"י על פירושו לתורה ועדיין להיחשב לאדם חכם ונבון? איך אדם מזרע אברהם מסוגל לומר דבר כזה? איך אדם שנחשב לר"ב דרדעי בקי מסוגל להעריץ את רש"י? נניח שהוא לא קולט שרש"י היה מין, אבל לומר עליו שהוא היה גאון? והלא סכלותו ניבטת מכל פינה בפירושו!
אגב, גם הדרדעי הזעוּף הזה נסחף לאיומיהם של הכומרים השכירים, ואף הוא טען שהנני חוטא ועתיד ליתן את הדין וכיו"ב, בדיוק כמו איומי השוטים על המתנגדים לזוהר הפגאני. ואוי לנו שכך חושבים ונוהגים כומרי הדרדעים בימינו, בהליכתם העיוורת אחרי הרבנות הממסדית השקרית, ובחזרתם כמו תוכי אחרי הזיותיהם מבלי לבדוק ולחקור לגופו של דבר. ועתה הנכם מבינים מדוע הנני תוקף את הדרדעים המזויפים? והדרדעי הזה אינו רב ממסדי (הוא לא הצליח לקבל מינוי), ואם כך הוא מדבר, מה יאמרו הדרדעים הממוסדים אומני החציבה המיומנים?
ב. הטענה השנייה
טענתו השנייה היא, שישנם לא מעט עניינים שבהם פירושיו של רש"י זהים או דומים לפירושיו של רבנו. נמצא אפוא לפי ההיגיון של הדרדעי הזעוּף, שאם מצאנו זהויות בין הדתות השונות, דהיינו בין האסלאם והנצרות ליהדות – יש מהן ראיה לאמיתתן של הדתות הללו! כמו כן, לפי הגיונו המּעֻוות של הזָּעוּף, אם נמצא זהות רעיונית מסוימת בין העבודה-הזרה של הבודהה לבין דת משה, עובדה זו תְּאַמֵּת מיד ובאופן הכרחי את אמונת הבודהה! ומהי הַשּׁוֹטוּת הזו?
וכבר השבתי לטענה דומה לזו במאמר: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי", שם תמה עלי דרדעי זוטר ופחות זעוּף, כיצד הנני מעז למתוח ביקורת כל-כך קשה על רש"י, והלא יש בדבריו גם "דברי חפץ"? והנה תשובתי לדרדעי הטמבל ההוא בעניין זה, והיה על הדרדעי הזעוּף ללמוד מתשובתי לדרדעי הזוטר החכם בעיניו, אך כנראה שהזעוּף הזה אינו יודע שעל החכם ללמוד ולהבין ממה שנאמר לקטן, ואינו צריך שיאמרו לו במיוחד כי חרפה היא לו...
והנה מקצת מדבריי במאמר: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" (פרק ו):
הכותב מגלה בדבריו אלה שהוא לא העיפרון המחודד ביותר... כי אפילו אם הייתי מוצא דברי חפץ בפירוש רש"י, מה זה משנה? ואם תמצא דברי חפץ בקוראן או בברית-החדשה או בספר הזוהר הפגאני האם תאמץ אותם אל חיקך? האם תכשיר אותם אם תמצא שם כמה מצוות שהם העתיקו במדויק מספר-התורה הקדוש? האם תכשיר אותם רק בגלל כמה אמיתות? ואיני יודע אם תרצה להאמין לזאת, אבל בכל מסעי בחקר פירוש רש"י עד היום, לא מצאתי שום דבר שהוא בגדר "דברי חפץ". אולי מצאתי פה ושם העתקה של קמצוץ מדברים נכונים, מעורבבים עם הזיות כמובן, אך הם בודדים מאד, ואף הם מובאים בעילגות לשון מחרידה.
ועוד ראוי לשאול אותך, האם כאשר בית-הדין מוציא להורג עובד עבודה-זרה הדיינים שואלים את החייב אם הוא שמר שבת? או אם הוא גמל חסדים? או אם הוא הכניס אורחים? או אם הוא כיבד הורים? או אם הוא למד תורה? והלא כל זה לא מעניין כלל, ברגע שאדם הוא עובד אלילים – דינו אחד! כל-שכן וקל-וחומר ביחס למין גמור מישראל אשר מתעה את הרבים אחרי התהו ומרחיקנו מייעודנו, ולכן ביחס אליו אין זה משנה כלל מה הם שאר מעשיו, וכמו שרבנו פוסק לעיל, שספר-תורה שכתבו מין נשרף עם כל האזכרות שבו! ולפי ההיגיון שלך, למה? והלא לפנינו ספר-תורה גוויל כשר למהדרין! מדוע לשורפו עם כל האזכרות שבו? אך הסיבה פשוטה: "כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". ואצל רש"י המצב חמור בהרבה כי לא מדובר בספר-תורה גוויל כשר למהדרין, אלא בפירוש מלא וגדוש בצואת השקפות המינים.
ואם בספר-האופל עסקינן נימא ביה מילתא, כבר ברור גלוי וידוע לכל מי שאינו מתעקש להתעות את עצמו ולכל מי שאין לו אינטרס בהמי (כמו קאפח וערוסי, אשר התדרדרו להודות ואף לחתום על עצומות מפוקפקות אשר מכשירות עבודה-זרה), שספר האופל הוא ספר אלילי לחלוטין! ברם, אין לי ספק שאם תעיין בו היטב, ובדיוק כמו שאם תעיין היטב בקוראן או בברית-החדשה, אתה תמצא בו גם מעט עניינים ומצוות או השקפות נכונות למחצה לשליש ולרביע. האם יש במיעוט הזה כדי להכשיר את ספר-האופל או את הקוראן או את הברית-החדשה?
וכך בדיוק נוהגים הדרדעים התועים אחרי השר"י, חלושי הדעת, החברים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, אשר עורכים חיפושים מפרכים ברש"י ולאחר שסוף-סוף הם מוצאים "דברי חפץ" שנראים להם כנכונים למחצה לשליש או לרביע, הם מנפנפים בהם בתרועת ניצחון מהובלת, ואומרים: "ראו עד כמה חכם וגאון הוא אלילינו רש"י!"... וכך בדיוק ניתן לנהוג גם בקוראן, גם בברית-החדשה, וגם בספר-האופל יימח שמו וזכרו מעם-ישראל. וראוי להזכיר כאן גם את ה"שולחן ערוך", אשר לצד החדרת המאגיה והאלילות וכן לצד החדרת מנהגי אשכנז המתועבים והמחרידים, הוא מעתיק את לשון רבנו מדפוסי "משנה תורה" מילה במילה! היש בזה כדי להכשיר את חיבורו? היש בזה כדי להכשיר את המאגיה שהוא החדיר וזיהם בה את עם-ישראל? היש בזה להכשיר את מחיקת כל יסודות-הדת המחשבתיים? היש בזה כדי להכשיר את התֵּירו להפוך תורת-אלהים לקורדום-חוצבים? ועל העוולות הנוראיות של קארו הקראי בשולחנו המאוס, ראו: "האמנם ה'שולחן ערוך' הוא שמונים אחוז רמב"ם?", ועוד.
ג. הטענה השלישית
הטענה השלישית של הדרדעי הזעוּף והזעוּם היא, איך ייתכן שאף-לא-אחד מעם-ישראל במשך אלף השנים האחרונות תקף את רש"י? ובמלים אחרות, איך ייתכן שכל עם-ישראל ישגה אחר ההבל? כנגד טענה זו יש שבע תשובות, והנה הן לפניכם:
ג.1) תשובה ראשונה
תשובתי הראשונה לטענה זו כבר הובאה במאמר שנזכר לעיל, והנה דבריי שם:
מדוע לא ייתכן שכל העם ישגו אחרי ההבל? והלא התורה ייחדה קרבן מיוחד למקרה כזה אשר כל עדת ישראל שוגים אחרי ההבל: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ" (ויק' ד, יג). ובפסוק הזה מדובר בסנהדרין אנשי אמת יראי אלהים שונאי בצע, אשר משתדלים ככל יכולתם שלא לשגות, כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר בעדה האשכנזית הפרו-נוצרית שמכסה על פשעיו של שר"י באופן ממוסד ושיטתי במשך אלף שנים! ומקבלת סיוע מאינסוף סייענים ספרדים ותימנים כמוך.
זאת ועוד, את הטענה הזאת בדיוק השמיעו כנגד מָרי יחיא קאפח בקדשוֹ מלחמה כנגד ספר האופל: איך העז לתקוף בעוז את הספר "הקדוש" הזה, שמֵאות רבות מחכמי ישראל ואולי אף כולם סמכו את ידיהם עליו, וצווחו ויללו שמחברוֹ הוא לא פחות מאשר בר-יוחי! והנה מקצת מתשובתו באיגרתו להם ('עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם'): "ומה בכך שלפי דבריהם קיבלו אותו כל ישראל ולא הרגישו במרורות הפתנים אשר בקרבו? והלא בימי שפוט השופטים ובימי אחאב קיבלו כל ישראל לעבוד את הבעלים (הם האלילים הזכרים), ואת העשתרות (הם האלילות הנקבות), ולא נשאר בימי אחאב זולת אליהו ומאה איש אשר החביא עובדיה!".
כלומר, לפי דבריו לא מן הנמנע שכל עם-ישראל ישגה אחרי הבלי העבודה-הזרה במשך מאות רבות בשנים, וכולם יחשבו שהם אמת! וראוי להוסיף גם את חתימת תשובתו מפני שהיא מבטאת היטב את רחשי ליבו וצדקת דרכו: "ובה' בטחנו, כי אף אם יחשבו דוברי עָתָק האלה לבזותנו ולהשפילנו, אין בהם כוח לעשות אותנו שפלים ונבזים! כי ממקום קדוש נהלך, ה' אל אמת בפינו ובלבבנו ותרועת תורתנו הקדושה בנו" (הדגשים וסימן הקריאה במקור).
ואצרף לדרדעי הזעוּף עוד הלכה אחת מהלכות עבודה-זרה (א, י–יג):
"ואביו ואימו [של אברהם אבינו] עובדין עבודה-זרה והוא היה עובד עמהם. וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, ויָדע שיש שם אלוה אחד [...] ויָדע שכל העם טועים [...] כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים" וכו'.
וראוי להוסיף את תשובתו של אהרן חמדי לשאלה מדוע עלינו להיות נאמנים לדרך האמת של הרמב"ם? ואולי אנחנו טועים? והלא כל "העולם הדתי" הולך בדרכים ההפוכות לדרכו של רבנו ובמיוחד בענייני מחשבה והגות! והוא השיב לשואלו: "אברהם אבינו יחיד היה, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו טעה?". "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא).
ג.2) תשובה שנייה
זאת ועוד, מדוע לא ניתן להניח שכל עם-ישראל שגה בעניין זה? שהרי לא יעלה על הדעת שסבלנו לחינם ייסורי גלות אלפיים שנים! כמו כן, האם לחינם בית-המקדש חרֵב? האם לחינם אמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו? האם לחינם העולם הדתי האורתודוקסי רחוק מדרך האמת? האם לחינם הפכו מנהיגיו תורת-אלהים לקורדום-חוצבים? האם לחינם עם-ישראל נוהה אחרי הזיות מאגיות אליליות? האם לחינם עד היום ספר האופל הפגאני נחשב בעיני העולם הדתי האורתודוקסי לספר קדוש כתורה? האם לחינם הקב"ה העניש את עם-ישראל ובמיוחד את השטעטל הפולני-ליטאי בשואה הנוראה? האם לחינם עד היום אנחנו סובלים ייסורים על ריחוקנו מדרך האמת והצדק? האם לחינם עדיין אנחנו צריכים להתמודד עם שכנים רעים, צרים ואויבים? האם לחינם גויי העולם שונאים אותנו שנאת-מוות עזה?
ברור אפוא שיש לכל הדברים הללו סיבה גדולה וחזקה מאד, והתשובה כבר נמצאת בתורתנו הקדומה, שהרי בספר דברים נאמר כך (כט, כא–כז): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".
וחרון האף והקצף הגדול שמתוארים בפסוקי התוכחה הללו מתאימים מאד למוראות השואה המבעיתים, והסיבות אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'.
נמצא אפוא, שעם-ישראל חטא בגלותו האירופית בעוון חמור מאד של עבודה-זרה, כי רק עוון כזה מצדיק את הייסורים הרבים והעצומים שחווינו ואשר מתוארים במפורש בתורה, ולכן די ברור שעם-ישראל התרחק מאד מדרך האמת, ובכלל זה גם העיוורון מפירוש רש"י ומדרכי המינים! ועד היום העולם הדתי האורתודוקסי ממשיך ללכת ולשקוע בדרכי המינים, ועד היום לא זזים מדרכיהם הרעים כמלא הנימה – וכל מי שהולך בדרכיהם הרעים מנציח את הפגעים ושוגה בדרכי המינות והאלילות אשר המיטו עלינו ייסורים גדולים ועצומים באלף השנים האחרונות. זאת ועוד, העבודה-הזרה הזו שבעקבותיה באו עלינו ייסורים נוראים באלף השנים האחרונות, דרדרה את עמֵּנו גם להשקפות איומות ונוראות נוספות, כגון שנאת ארץ-ישראל.
קצרו של דבר, לא היו באים עלינו ייסורים כל-כך איומים ונוראיים במשך אלף שנים, אלמלא ישנה יתד חלודה ומזוהמת אשר תקועה עמוק בליבו של עם-ישראל ואשר גורמת לנו לריקבון מחשבתי איום ומחריד, ומדובר בנמק חולני ומסוכן במיוחד אשר גרם לכריתת חלקים נרחבים מעם-ישראל לפני כשמונים שנה! ועד שהיתד התקועה הזאת לא תמוש ולא תינתק, עדיין אנחנו נשגה בהזיות ובהבלים אליליים, ועדיין יהיה חרון אף כנגדנו מלפני ה' יתעלה.
לפי דעתי היתד החלודה שתקועה בליבו של עמֵּנו היא הנטייה אחרי העבודה-הזרה, וכדברי התורה המפורשים, כלומר, הנטייה אחרי ההזיות גרמה להחרבת דת משה באופן שיטתי וליצירת דת אלילית חדשה. ומכאן אנחנו שוב מגיעים לרש"י, כי בראש המחריבים והכסילים עומד האליל הגדול מכולם שם רשעים ירקב, אשר הרחיק את עם-ישראל לחלוטין מיסודות הדת המחשבתיים והחדיר לנו אינסוף הזיות מאגיות אליליות – עד-כדי-כך שאפילו ספר האופל שבא בעקבותיו נועד למעשה לחקות את שיטותיו ושיטות חבר מרעיו המינים הראשונים.
כלומר, רבים מחכמי ספרד ההוזים והמהובלים ביקשו להחניף ולחקות את דרכי המאגיה והתועבה של המינים, ואף קינאו בהם: על הפיכתם תורת חיים לקורדום חוצבים, ועל החדרת התאוות הזימות והתועבות לדת משה, ולכן ביקשו להם חשבונות רבים והלכו בדרכי הרֶשע וההזיות, ואף עלו על מוריהם ביצירת ספר האופל הפגאני ו"עולם הקבלה". כלומר, לא רק שהם פירשו את אגדות חז"ל כפשוטן באופנים שיתאימו להזיותיהם ולתאוותיהם, הם אף יצרו במוחם הקודח והתאוותני תיאורי מינות פגאניים נגעלים, אשר חתמו את הגולל על הפיכתו של עם-ישראל ל"רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", וכדברי רבנו בפירושו לפרק חלק.
בחינת היסטוריית הייסורים של עמֵּנו לצד תהליך קבלת פירוש רש"י והפיכתו למשה רבנו החדש ומנחיל התורה החדשה, הביאו אותי למסקנה שהיתד התקועה הזו היא פירוש רש"י, וכאשר היא תישלף מליבו של עם-ישראל ותישרף, ממילא גם ספר האופל הפגאני וכל הזיותיו יישלפו ויישרפו על המוקד כראוי להם. וכמו שעשה משה רבנו ע"ה לעגל הזהב כך ראוי לעשות לפירוש רש"י ולזוהר הפגאני שהוא פרו-רש"י, וכֹה דברי התורה הקדושה (שמ' לב, כ): "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
וזכורני כשישבנו שבעה על גיסי עודד חמדי ז"ל (נפטר ביום ו בכסלו תשע"ב), הגיע לנחם ד"ר אפרים יעקב ז"ל, הוא ישב על הארץ לצד האבלים ואמר דברי ניחומים. הנושא והדברים שעליהם דיבר נגעו לענייני המיסטיקה והקבלה, ועוררו אותי לשאול אותו מהו המקור לקבלה ולמאגיה, והנני זוכר היטב את תשובתו אף שלא הבנתי אותה אז: "חפש אצל חכמי אשכנז".
"הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" (עובדיה א, ח).
ג.3) תשובה שלישית
סיבה נוספת מדוע לא תקפו את רש"י עד היום, היא שאנו רואים מה קורה למי שתוקף אותו, אנו רואים את עוצמת ההתנגדות למי שמגלה את ערוות מינותו וסכלותו של רש"י. עוצמת התנגדות אשר מזכירה לי את המוסלמים הטיפשים חמומי-המוח אשר די בקריקטורה אחת על נביאם המשוגע כדי לגרום להם לרצוח ולהשתגע. ובמלים אחרות, עוצמת ההתנגדות להסרת הלוט מעל מינותו וסכלותו של רש"י הינה הראיה והעדות על עומק תקיעת היתד האלילית בליבו הטהור של עם-ישראל. ובמלים אחרות, עומק החרדה לשמירה על השקר שרש"י הינו "רבן של ישראל", מעיד על עומק השקר שהנחילו לנו באלף השנים האחרונות.
ובמאמר: "איך עד היום לא נחשפה מינותו של שר"י?", עמדתי על העובדה המדהימה שעד היום לא נכתב שום ספר השגות על רש"י. על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! אולי בעלי תוספות המינות חולקים עליו פה ושם כדי לרומם ולגדל את עצמם, אך השגות יסודיות שמטרתן לערער באופן משמעותי על אישיות הפוסק, ישרותו, מוסריותו, חוכמתו וצדקתו, את זאת לא ראינו! ואין לי שום צל של ספק, כי יש כאן קשר אשכנזי מובהק, אשר מגן בחירוף נפש על גדול אלילי אשכנז. כי אם יתגלה ויתברר שרש"י לא היה "רבן של ישראל" אלא "רשעם ואלילם של ישראל" – אנה יוליכו את חרפתם? איך יוותרו על שלטונם ותאוותם? איך ישפילו את גאוותם?
"וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם. לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם, וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם [=אל כל האלילים והאדמו"רים] וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם, כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה [=ועד היום לכל עיירה עלובה בפולין יש איזה אליל נגעל שנקרא על שמה אשר מקבץ אחריו כת של חסידים שוטים] [...] וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם" (יר' יא, ט–יד).
"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי [=מקדשים את החיצוניוּת] וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי [=נעדרי ידיעת ה' ונעדרי מחשבה ישרה והשקפות שמובילות לידיעת ה'] וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה [=ריקים מהשקפות טהורות ונפוחים בהזיות מאגיות אליליות], לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר [=עד שאפילו אנשי מדע, רבנים ופרופסורים אינם רואים את אור האמת]" (יש' כט, יג–יד).
ג.4) תשובה רביעית
במשך אלף שנים הטעו אותנו שרש"י הוא גדול חכמי ישראל באלף השנים האחרונות, וכמו שנוהגים צאצאי המינים לכנות אותו: "רבן של ישראל", וקשה מאד להשתחרר מעבודה-זרה שמחדירים לאדם עוד בהיותו ילד קטן מאד, ואף ממשיכים לטפח אותה במשך כל התפתחות האדם מילדות ועד בחרות ועד זקנה ושיבה, וכמו שקאפח אומר במורה (א, נ): "להשתחרר מן הדעות הקדומות שהולעטת בהם על ידי זקני בור או נשים בלות משחר עלומיך". עד-כדי-כך קשה להשתחרר מדעות קדומות שהולעטנו בהם משחר עלומינו, עד שאפילו בימינו, דור המדע והדעה, רק בודדים מתבוננים בפירושו של רש"י-שר"י בעין מדעית וביקורתית, שהרי ברור לכולם שהוא היה "גאון עולם" בדיוק כמו שהגננת דרורה החדירה לנו בגן הילדים...
וזכורני יהודי תימני בהמי אחד, אשר סיפרתי לו על מחקריי על שר"י, ולא פחות ולא יותר אמר לי שהוא שומע אותי וכל שערות ידיו עומדות למשמע הדברים, עד-כדי-כך נחרד הכסיל הזה! ואף לי היה הדבר לא היה קל ונחשפתי למינותו בדרך מקרה רק בשנים האחרונות: בעת לימוד בבית-המדרש את ביאורו של רבנו במורה (א, ט; א, כח) לפסוק: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמ' יז, טז), הובא לפניי פירוש רש"י שם, ונדהמתי לגלות שאונקלוס ורס"ג ורבנו כל-כך מתאמצים להרחיק בפסוק זה ובכלל בכל מקום מן ההגשמה, ואילו רש"י-שר"י במחי-יד קובע פירוש חמור מאד בהגשמתו: "ידו של הקדוש-ברוך-הוא הורמה לישבע בכיסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית". המשכתי לעיין ומצאתי פירושים מגשימים רבים נוספים בפירושו של רש"י, ולא רק הגשמה מצאתי, אלא אף תעייה וסכלות כמעט בכל יסודות הדת המחשבתיים!
בהמשך אף גיליתי שהאמת הייתה לנגד עיניי כל העת, ופשוט לא ראיתי אותה מרוב המסכים שהעמידו לנגד עינינו המינים וצאצאיהם באלף השנים האחרונות, כי האמת ניצבת ועומדת בשחקים, ברורה מאירה ומזהירה בפרק הראשון של המורה! ולמדתי את הפרק הזה לפחות חמישים פעמים ולא שמתי לב שהאמת מאירה ומזהירה לנגד עיניי במלא הודה והדרה!
וכך כותב רבנו בפסקה הראשונה שבפרק הראשון של המורה (א, א):
"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר [שלילת הגשמות היא כפירה בתורה ובמציאות האל!], אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס להשם".
בסוף דבריו שם, רבנו מוסיף וקובע מפורשות: "לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית" – כלומר, כל מי שסובר שהאדם נברא בצלם (=בדפוס=בתבנית) של יוצרו, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה לכל בר-דעת, שלא ניתן להתווכח עמה כלל.
והנה לפניכם דבר ה' בספר בראשית (א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ". לא אחזור על ניתוח כל ענייני ההגשמה שיש בפירוש רש"י-שר"י לפסוק הזה (את זאת עשיתי בסדרת המאמרים על רש"י, חלק ד), שהרי כאמור אנו עוסקים רק במלה הראשונה שבצמד המלים "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" – ואת המלה "בְּצַלְמֵנוּ" פירש רש"י שם כך: "בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו".
ובל נשכח כי מיד בפסוק הבא (א, כז), שר"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם", וכך הוא פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית וכו'], שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא [!]".
הנה אתם רואים שלא המצאתי את הגלגל, ועובדת היות רש"י מין נמצאת בפרק הראשון במורה הנבוכים! ולכאורה תמוה מאד מדוע קאפח לא העיר שם הערה קטנה, שלוש מלים בלבד לא יותר: "ראו פירוש רש"י", וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א?! אך ברור כשמש ביום בהיר, שעובד שכיר הנוטל משכורות מפוטמות מאד במשך יובל שנים, אינו יכול אפילו לרמוז על האדמו"ר הגדול ביותר של מעסיקיו שהוא מין! ולמעשה לומר על מעסיקיו ועל כל חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם שהלכו בדרכו ובהשקפותיו הטמאות של רש"י מתוך הערצה אלהית – שהם יותר תועים מן הבהמות... וכל-שכן כאשר הכסף שקיבל הועבר לו בניגוד מוחלט להלכה, והוא בגדר שוחד וטובות הנאה, ואף חילול-שם-שמים חמור מאד.
לאור דברים אלה לא אתפלא, אם בשל כפיפותו ושעבודו של קאפח למעסיקיו הפרו-נוצרים, הוא גם תרגם במורה "תבנית" ולא "דפוס". כלומר, ברור שרבנו התכוון לפירוש רש"י וחבר מרעיו אשר פירשו צלם – דפוס, ורבנו אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. ואף-על-פי-כן, קאפח משום מה תרגם "תבנית", ושמא קאפח ביקש להסתיר את האמת?
ובמקום אחר הבאתי ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ), וכך לדעתי ראוי לתרגם גם במורה לעיל..
ג.5) תשובה חמישית
סיבה נוספת מדוע לא תקפו את רש"י-שר"י עד היום, נעוצה בגאוותם ואכזריותם ונקמנותם של המינים וצאצאיהם, הפחד ממידותיהם הרעות שיתק ומשתק רבים מההולכים בדרכו של רבנו למחצה לשליש ולרביע, וגורם להם בסופו-של-דבר לשגות ביסודות הדת היסודיים ביותר, כגון: באיסור חילול השם שבהנאה מדברי תורה, וכן בהתכחשות לחשיבות ידיעת ה' וייחודו, וכן בהתעלמות כמעט מוחלטת מכל שאר יסודות הדת שבספר המדע. ומי שאינו מבין על מה אני מדבר, ילך לשמוע את שיעוריהם של הדרדעים הממסדיים השׂכירים למיניהם ויבין.
וישנו דרדעי ממסדי אחד מבקעת העצמות שעד-כדי-כך מתיירא על מעמדו ויוקרתו ושׂררתו ומשכורתו, עד שהוא מעולם לא לימד את הלכות יסודי התורה! וכמנהג המינים וצאצאיהם להתמקד רק בעניינים הלכתיים, וברור מדוע, כדי שהוא לא ייאלץ להתעמת עם השקפותיהם האליליות... ויתרה מזאת, הוא לא מחמיץ שום הזדמנות להצטלם עם המינים הממסדיים למיניהם, תוך שהם מתבוננים עליו במבטי התנשאות וגיחוך, ובתוך לבם בזים לו או מפליקים לו סטירה עד שפניו מאדימים ומתעוותים מבושה, וכל זה חרפה גדולה מאד לדרך האמת.
"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ" (ש"א טו, יט).
ג.6) תשובה שישית
סיבה נוספת מדוע לא תקפו את שר"י עד היום, היא ההנאה מדברי תורה, וזו אחת הסיבות המרכזיות. כלומר, כל מי שנהנה מדברי תורה משוּחד לשיטות המינים האירופים אשר העתיקו ואף שכללו את שיטות הנוצרים להפיק רווחים מדת משה, ולא יסכן את מעמדו ויוקרתו וטובות ההנאה שלו כדי להודות על האמת. ויתרה מזאת, האמת כבר לא תיראה בעיניו כאמת, שהרי השוחד מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים (וכל-שכן את עיני הנחשבים לחכמים), והוא יהיה בטוח באלף אחוז שרש"י הוא "גאון עולם" ו"קדוש עליון" כמשה רבנו – ואילו אדיר הקטן שוגה ותועה וחוטא, שהרי המצלצלים והמרשרשים הם-הם המדברים מתוך לבו הערֵל, ולופתים את מחשבתו להטותה לדרכים עקלקלות וללכת כפעם בפעם לקראת נחשים. ובמלים אחרות, כל הדרדעים השכירים האוכלין מן התורה למיניהם יתנגדו נחרצות לביקורתי על רש"י, כי השוחד והתאווה כבר עיוורו את עיני שכלם מן האמת – לא ראו אור בהיר הוא בשחקים.
ג.7) תשובה שביעית
סיבה נוספת מדוע הדרדעי הזעוף השכיר הלז ודומיו, אינם מסכימים להודות על האמת, נעוצה בעובדה שאותם דרדעים שכירים הוגים בפירוש רש"י במשך עשרות רבות בשנים, ולא העלו על דעתם במשך כל הזמן הזה שמדובר בפרשן כופר ומין! ובמלים אחרות, אם הדרדעים העיוורים הללו יודו עתה לאדיר הקטן, מה הם בעצם יאמרו? שהם נכשלים בחושך במשך כל ימי חייהם? שהם תעו ולעו עשרות רבות בשנים אחרי עובד אלילים? ואם הם יודו לאדיר הקטן, רובם הגדול יצטרכו למחוק כמעט את כל מה שלמדו עד היום, ולהתחיל מחדש כמו ילדים קטנים ללמוד את דת משה הטהורה... ואיך יוותרו על כל השׂררה והגדוּלה? איך יכפּפו את קומתם ויודו לאדיר הקטן אשר כֹּה עלוב בעיניהם? והחמור מכל, כיצד ירוממו שוב את גאוותם ויהירותם? כיצד ישקמו את יוקרתם ומעמדם הרבניים המדומים שכל-כך התאמצו לטפח?
ד. טענה רביעית
טענה נוספת ששמעתי היא, מדוע מָרי יחיא קאפח לא תקף את רש"י-שר"י? וכי הוא לא שָׂם לב שרש"י היה מין גמור? ואף שוטה וסכל נחות מאד שעמוס בהזיות מאגיות אליליות?
ובכן, לפי ההיגיון הזה יש להכשיר גם את ספר האופל, שהרי נכדו השכיר של מָרי יחיא קאפח לא קידש מלחמה נגד הזוהר הפגאני, להיפך, הוא אפילו הכשיר אותו במידה רבה כאשר הוא הביא ממנו מובאות כראיות לעניינים הלכתיים או אפילו מחשבתיים! ובשום מקום קאפח לא מודה על האמת שספר האופל הוא ספר טמא ואלילי אשר יוחס לבר-יוחי בשקר גמור וחמור.
האם אפוא ניתן להביא ראיה משתיקתו של קאפח כדי להכשיר ולהצדיק את ספר-האופל הפגאני? וכמו שאין להביא ראיה משתיקתו של קאפח להכשיר ולאמֵּת את ספר-האופל הארור, כך אין להביא ראיה משתיקתו של מָרי יחיא קאפח ביחס לפירוש רש"י. ולא רק ביחס לפירוש רש"י, מָרי יחיא קאפח שתק ביחס להרבה משוטי ישראל הראשונים והאחרונים אשר הזו הזיות אליליות חמורות ביותר וקידשו את ההזיות המאגיות הקבליות, כגון הרמב"ן המכשף או הרשעב"א השחצן והנבער, אשר החרים את לימודי הפילוסופיה-המחשבה ברוב סכלותו, ולמעשה ביטל בזאת את כל יסודות הדת המחשבתיים ובראשם ידיעת ה' יתעלה וייחודו.
ואגב, במה שקאפח הביא ראיות מספר-האופל הפגאני הוא למעשה בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות; ואף הִפנה עורף לדברי רבנו הרמב"ם, אשר קובע במורה שאסור להוכיח את האמת באמצעות ראיות פח יקושות ועקושות, כי סופן של אותן הראיות האליליות להחליש את דרך האמת, וכמו שקאפח השכיר בעצמו מתמצת במורה את דעת רבנו בעניין זה (עמ' תמא): "מי שמנסה להוכיח דבר שהוא אמת כשלעצמו בדרכי הטעיה והשאה, לא רק שאינו מועיל מאומה, אלא אף מחליש את אמיתת הדבר שרצה להוכיחו".
והנה דברי רבנו במורה (ב, טז): "ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישהּ וגורם להכחישהּ, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות תיחלש הנפש מלאמת את אותו הדבר שהובאו עליו הראיות". וקאפח הוסיף שם: "כי גם כאשר הדבר אמת כשלעצמו, ובא מי שאינו יודע ומביא עליו ראיות חלושות, גורם לבני אדם לחשוב שאותו הדבר מבוסס על אותן הוכחות רעועות וידחוהו". וכן כותב גם רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' ל): "מילה שאדם שומעהּ מן הכופרים ותחדור לליבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה [...] ואינו חושב שאם לא יגן [=ואינו מעלה על דעתו שלא להגן] על עצמו מפני החום והקור כדי שלא יפגעו בו ויאבדוהו וימיתוהו".
ודברים אלה עומדים כתוכחה קשה נגד קאפח על-כך שהביא ראיות מספר האופל הפגאני, ותלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הִרשו לעצמם לחתום על עצומות מפורשות אשר מכשירות את ספר האופל ומרוממות אותו כאחד מספרי הקודש של עם-ישראל!
ואם הזכרנו את מָרי יחיא שתרם מאד לדרך האמת, הלוואי ורק עשרה אחוז מאלה שנקראים "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו כמוהו. ואף שהוא לא תקף את רש"י-שר"י ושתק מעוולות רבות בעולם הדתי האלילי, הוא עדיין עשה דבר נפלא ומופלא במה שהלך בדרכיו של אברהם אבינו ועמד כנגד כל העולם, והוכיח בנחישות את חכמי ישראל הטיפשים שנהו אחרי ההזיות וההבלים. ואי אפשר לצפות מאדם אחד לקדש מלחמה בכל התחומים, ובמיוחד שמשאביו היו מאד מוגבלים ביחס למשאבים הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שיש בדורנו, ולכן די לנו במה שנלחם למעננו בעניין הזוהר הפגאני. וקאפח נכדו לא רק הִפנה עורף לאברהם אבינו ולרבנו הרמב"ם בהעתיקו "ראיות" מהזוהר הפגאני ובהכשירו אותו בדרך זו, הוא למעשה בגד קשות בסבו, בגידה שמעידה על העדר חמור של הכרת-הטוב לסבו שגידל וטיפח וריבה אותו, ואוי לו לקאפח שכך עיוורו טובות ההנאה הממסדיות המופלגות את עיני שכלו.
"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ" (ש"א טו, יט).
ה. טענה חמישית
עניין נוסף שהעלה הדרדעי הזעוּף הוא "גאונותו" של פירוש רש"י לתלמוד, ובכן, האמת היא שרש"י זיהם את התלמוד הבבלי בכל-כך הרבה הזיות ודמיונות עד שאין חקר לסכלותו, כי התלמוד הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות וחלקן אף מאגיות אליליות, ורש"י-שר"י אימץ את כל הפשטים הללו כפשוטן! שוו בנפשכם כמה הזיות הוא החדיר כך לדת משה! לפיכך, מבחינה זו פירושו לתלמוד גרוע מפירושו לתורה, כי התלמוד עוסק רבות באגדות וכן בסוגיות השקפה והלכה דחויות רבות מאד, ובאלה, ובמיוחד באגדות חז"ל, כר-המרעה להזיות ולדמיונות רחב אלף-מונים מאשר בספר התורה. ורצוי מאד גם לעיין במאמר: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", כדי להבין את מעמדו האמיתי של התלמוד.
ואחתום בנבואתו של ישעיה (כב, כה), אשר קובע שיבוא יום ותמוש היתד התקועה הזו אשר הינה לדעתי הדת החדשה האורתודוקסית הפרו-נוצרית: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְיָ דִּבֵּר".
סוף דבר
בעודי כותב מאמר זה נשלחה אלי ביקורת קשה נוספת מדרדעי שאינו חוצב מן התורה כמו הזעוּף הלז, וזאת בעקבות מאמר תוכחה קצר שכתבתי אגב ניתוח פירוש רס"ג למשלי (כו, ד–ה): "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה, עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו".
והנה דברי הביקורת שנשלחו אליי:
1) סוף-סוף אתה תוקף את כל הרבנים ולא רבנים מסוימים. זה כבר התקדמות; 2) להזכירך אינך נביא ולא בן נביא. קצת צניעות לא תזיק לך; 3) כשבוחנים אדם, על יתרונותיו וחסרונותיו, מבחינת תרומתו ליהדות ולעם ישראל, גם אם הציון הוא 80 או 90, עדיין זה ציון טוב. ומי שמבקר צריך להשוות עצמו למבוקריו, באותם כלי בקרה, ולהגיע למסקנות הראויות.
עד כאן ביקורתו, ומכאן תשובתי לאותו דרדעי חכם בעיניו:
1) אינך בקי כלל במחקריי, ו"מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה" (מש' יח, יג).
2) במקום שיש חילול-השם אין חולקין כבוד אפילו לא לרבו המובהק, כל-שכן לרבנים סתם, וכל-שכן לחבורה של כומרים פוליטיקאים שׂכירים וכסילים ועובדי אלילים שהחריבו את דתנו, והפכו את הפקת הרווחים מדת משה לאמנות מבחילה. ואיני מבין מה שייכת כאן צניעות או נבואה? וכי יש לנהוג עמם בסלחנות או בהתרפסות? וכי אין ללמוד מן הנביאים, ממעשיהם ומדבריהם הנחרצים החדים והנוקבים? וכי נבואותיהם אינן נבואות נצחיות לדורי דורות?
כמו כן, מעמדי האישי לפני בורא-עולם כלל אינו שייך לעניין, אלא קבל האמת ממי שאמרו. שגיאתך זו מלמדת על-כך שאינך בודק את האמת לפי תוכן הדברים אלא לפי תפישׂתך את האומר. דבריך אפוא הינם ביטוי להשקפה רעה מאד שמקורה בבורות הנשברים של המינים. ומכל מקום הנני מודה לך על תוכחתך ואשתדל להיות שפל רוח מאד-מאד כמצות ר' לויטס.
3) כדי להבין את עומק התופת והמינות שהכמורה האורתודוקסית המיטה עלינו, אתה מוזמן לקרוא את מאמריי ולהבין את רוע מעלליהם, ובעניינים כל-כך חמורים אשר נוגעים לעבודה-זרה ולחילול-השם אין מקום לציון של 80 או 90 – והציונים הגבוהים שנקטת בהם רק מלמדים על ריחוקך העצום מדרך האמת ועל ריחוקך מהבנת חומרת חילול-השם וההנאה מדברי תורה. על-כל-פנים, ברור כשמש שאינך רוצה להבין, ולא בכל שעתא מתרחש ניסא לשוטים...
"וְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה [...] וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב, מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה" (יח' ב).
"אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (מש' ט, יב).
Comments