ביום שלישי יט בסיוון תשפ"ד (25.6.2024), פורסם שיעור של תועה מבולבל בשם דניאל עשור. כותרת השיעור הינה: "תשובות ברורות למתנגדי חכמת הקבלה בדורנו". והואיל וספר האופל הינו ספר מאגיה ומינות פרו-נוצרי שחובה להוקיעוֹ ולשרפוֹ ולזרות את אפרו ברוח שאיננה מצויה, ראיתי לנכון לבחון את "תשובותיו הברורות" של דניאל, המין האומלל.
א. הרמב"ם אמר שהוא "לא זכה לקבל" את "חכמה הקבלה"?
טענתו הראשונה של עשור היא, שהרמב"ם אמר שהוא "לא זכה לקבל" את מה שעשור מכנה "חכמת הקבלה", ולכן הרמב"ם התעלם ממנה. ובכן, לא רק שרבנו לא אמר בשום מקום שהוא "לא זכה לקבל" את הזיות המאגיה הפגאניות של ספר-האופל – ההיפך הגמור והמוחלט, רבנו הרמב"ם תקף בחריפות את הוזי ההזיות המקובלים אשר מדמים שיש אמת בהזיות הפגאניות למיניהן. ואף תקף בחריפות את המכשפים אשר מדמים שניתן באמצעות "שמות קדושים" לשדד את מערכות הטבע, וכבר נכתבו בזה מאמרים רבים, ראו לדוגמה: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", ולא אחזור כאן על הדברים, ואסתפק בדבר ה' לעם-ישראל בתורה:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ [ההליכה בתמימות היא ביעור המאגיה ועקירת העבודה-הזרה, והיא היסוד ליראת שמים, ולכן אונקלוס מתרגם שם: 'שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ']" (דב' יח).
ב. אריסטו חזר בו והודה להזיות המאגיה?
טענתו השנייה היא שאפילו אריסטו "חזר בו", ומהי ראייתו? ובכן, ראייתו היא מסיפור שמובא במדרש "ילקוט מעם לועז" (מדרש מאוחר מאד שחובר במאות הי"ח והי"ט), ובכן, תמצית הסיפור היא כזו: אריסטו ביקש מאלכסנדר מוקדון שיבוא להרוג אותו מפני ש"חכם מחכמי היהודים הוכיח לו באותות ובמופתים שמשה אמת ותורתו אמת, ושחכמת הפילוסופיה היא שאוֹל גדול, וחכמת הטבע היא שאוֹל גדול לכלות בו את הזמן", כלשונו של עשור. פשש... איזו ראיה חזקה ועוצמתית, אגדה ב"ילקוט מעם לועז" שחוּבר על-ידי תועים מאגיקונים, שהחליטו שאריסטו חזר בו – פשוט הזיה מוחלטת! אך מי שמאמין שהזיות הקבלה הפגאנית אמת, כלל לא יבין מדוע האגדה המטופשת הזו על אריסטו היא פשוט עלבון לאינטליגנציה האנושית.
כמו כן, הייתכן ש"חכמת הטבע" היא שאוֹל גדול? הייתכן שהמדעים הם הבל מהובל? ועשור הלז נראה לי כאדם שאינו בקו הבריאות, לאן הוא הולך כאשר הוא חולה? הוא קורא מספר האופל שלו ומלהֵג שמות קדושים שיפעלו את פעולתם המאגית כדי שהוא יבריא? או שהוא הולך לבתי חולים ששם למדו רופאים את "חכמת הטבע" כדי שיצילו אותו מייסורי הגוף? ומדוע אין ולוּ ניסוי מדעי אחד שמוכיח שלחישת "שמות קדושים" מרפאת או פועלת במציאות?
ג. גם הרמב"ם חזר בו והודה להזיות ספר האופל?
טענתו השלישית של עשור (הוא מזכיר אותה בקצרה בתחילת דבריו ולקראת סוף שיעורו הוא מפרט עניין זה בהרחבה), היא שהרמב"ם "חזר בו" והודה להזיות המאגיה הפגאניות של ספר האופל, ואין לי צורך להתייחס לשקר הגס הזה, כי כבר ייחדתי לעניין זה מאמר נפרד ובו הוכחתי שמדובר בזיוף, ראו נא: "מגילת סתרים: האיגרת בשבח הקבלה שיוחסה להרמב"ם".
חשוב להבין שהמינים האירופיים הראשונים וכן ממשיכי דרכם המקובלים הפגאניים הם זייפנים, הם כתבו ספרי מינות וייחסו אותם לאנשים גדולים: כמו שייחסו את ספר יצירה לאברהם אבינו, וכמו שייחסו את ספר הבהיר לנחוניא בן הקנה, וכמו שייחסו את ספר האופל לבר-יוחי, ולא רק ייחוס ספרים שלמים לגדולי האומה במטרה להחדירם לעם-ישראל, הם גם זייפו תשובות רבות מתשובות הגאונים, ואף העזו ושלחו את ידם בספרות חז"ל, ועל מעט מזיופיהם את דברי הגאונים, ראו: "מאסף לזיופי ספרות הגאונים", ועל זיופיהם את ספרות חז"ל תוכלו לעיין בסדרת מאמריי על רש"י-שר"י שבה הנני מראה שוב ושוב, כיצד שר"י וחבר מרעיו השחיתו את ספרות חז"ל ומדרשיהם ועיוותום וסילפום לדרכי המינות האירופיות.
ולזייף כתבים קל מאד בעבורם, שהרי הם העזו לעשות דברים חמורים מזאת בהרבה, המינים האירופים ועבדיהם הספרדעים הנרצעים העזו לשלוח ידם ולשרוף את ספרי המדע ומורה הנבוכים, הם גם לא היססו למסור את תלמידי הרמב"ם לכנסייה הנוצרית, וגרמו לאסונות גדולים בעם-ישראל (ועל כך ראו: 'חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושׂריפתם'). אז מי שמסוגל לעשות כדברים הללו, וכי יקשה עליו לזייף ולהחדיר את המאגיה הפגאנית לעם-ישראל? ברור שלא, והספרים שנזכרו הם ספרי מינות גמורים ומוחלטים שדינם לשריפה, כי יש בהם הזיות אליליות שנוגדות את יסודות דתנו (ועל ספר יצירה ראו: 'ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?', ועל ספר האופל ראו: 'ספר הזוהר – הזיה פגאנית כעורה').
ד. "גדולי הראשונים" חלקו על הרמב"ם
עוד טענה שעשור מנפנף בה שוב ושוב היא הטענה ש"גדולי הראשונים" חלקו על הרמב"ם, כמו לדוגמה: הרמב"ן, הרשעב"א, רוקח האליל, הפוחז מפוסקיירא, נסים השקרן, קארו הקראי ועוד. כלומר, עשור מנסה לשכנע את שומעי פיגוליו שהרמב"ם טעה בגלל שהיו רבים שהלכו בדרכי המאגיה הפגאניות, והואיל ויש רבים שהלכו בדרכי האלילות, הדבר מוכיח שהיא אמת! ובכן, הייתכן כדבר הרע הזה? ואין לי צל של ספק שעשור היה מראשי נביאי הבעל והאשרה בימי אליהו הנביא, שהרי רובו המכריע של עם-ישראל עבד את הבעלים והעשתרות, כלומר, על כל נביא אמת היו מאות נביאי שקר ותועבה אשר פסקו הלכה כנגד דבר ה' צבאות.
עשור כנראה לא מבין שאחד היסודות החשובים ביותר בדת משה, הוא הכלל "קבל האמת ממי שאמרו", ואין שום ערך לשקר גם אם יחזרו עליו אפילו מיליארד איש, שהרי לא יעלה על הדעת שנתנצר או נתאסלם או נשתחווה לצלם בגלל שמיליוני כומרים מתועבים טוענים שדת משה היא שקר וכזב. קצרו של דבר, אין ערך לריבוי האומרים הטיפשים, רק לצדקת הטענה.
ה. עשור משקר ומוציא לעז על הרמב"ם
בהמשך דבריו עשור גם משקר שקר מכוער מאד, עשור אומר, שהרמב"ם טוען, שחכמי הישמעאלים, וחכמי הנוצרים, וחכמי הפילוסופים "הגיעו ליותר השגות משל הנביאים", ואיני יודע מאין הוא שתה את מימיו הרעים הללו, אך מדובר בהוצאת דיבה כנגד איש אמת, וכנגד דרך האמת שהוא מייצג, ובדבריו אלה הוא משחית את דרך האמת ומתעה אחרי ההבל. עשור גם לא טורח להביא ראיה לדבריו, הוא פשוט מנפנף בשקר החמור הזה, כאילו מדובר בעניין מפורסם שאין צורך להביא עליו ראיה. ורבנו הרמב"ם היה ממוקירי נביאי ישראל ע"ה.
דווקא עשור וחבר מרעיו הם משונאי הנביאים, שהרי הנביאים הטיפו כנגד העבודה-הזרה, ואילו עשור וחבר מרעיו מחדירים ומלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בעבודה-זרה. הם החדירו תורה חדשה לעם-ישראל, תורה ארורה שמרוצצת במגפיים מסומרים את יסודות דת האמת, ומשחיתה את כללי ההלכה ומוסרֵי התורה, והנה פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְוֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
ו. ראייתו של עשור ממסכת פסחים
בהמשך, עשור מנפנף בראיה לכך שיש אמת ב"נסתרות", דהיינו במה שהוא מכנה: "חכמת הקבלה", שאינה אלא זיהום ממאיר גרורתי ופגאני שדינו לשריפה ולזרייה ברוח. ומהי ראייתו לכך שיש אמת בהזיות המאגיות-פגאניות של הקבלה? ובכן, הוא מצטט מפסחים קיט:
"אמרו בסוף פסחים בעניין אמרוֹ: 'כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְיָ יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק' [יש' כג, יח; המלה 'עָתִיק' פירושה: נבחר, מורם, חזק], אמרו: למכסה דברים שגילן עתיק יומיא, ומאי ניהו? סתרי תורה" (הבאתי את הדברים מלשון רבנו בהקדמתו למורה ח"ג).
ובכן, עשור החליט ש"סתרי תורה" הללו הם ענייני מאגיה פגאניים! ורבנו הסביר במורה שם שמדובר במעשה מרכבה ומעשה בראשית, כלומר, מעשה בראשית (=לימוד מדעי הטבע) ומעשה מרכבה (=לימוד מדעי האלהות: ייחוד ה', הנהגתו, השגחתו, ועוד), הם בגדר סתרי תורה שאין לְלַמְּדָם אלא לראויים להם, וחובה על השׂרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, לעיין בהם ככל יכולתם ולרומם את נפשם לידיעת ה' יתעלה (ובמאמר: 'יסודות במדעי האלהות', הוסבר מדוע חכמים הורו להעלים את סתרי התורה מן ההמון). ואין שום קשר בינם לבין הזיות המאגיה של ספר האופל או להזיות המאגיה של הנצרות או להזיות ההבל של ההינדואיזם.
ולא רק יהודים רשאים ללמוד ולהשכיל בכל אלה, גם הגויים רשאים, כי גם הם בניו של ה' יתעלה, ומי מהם שירצה, יכול ורשאי לידע את בוראו ככל יכולת האדם, והוא יקבל שכר-כך מבורא-עולם. ומה שנאסר על הגויים הוא ללמוד את הלכות התורה, אך לא את כל מה שקשור לידיעת ה' ולייחודו, וברור שמותר להם ללמוד מדעים שבהם האדם לומד להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, כלשון חז"ל (ובעניין זה ראו נא: 'ידיעת פעולותיו היא ידיעתו'). וכן, אדם מחכמי אומות העולם, אם ילך בדרכי האמת, יוכל להגיע לדרגה גבוהה יותר מיהודים רבים, ויהיה קרוב לבוראו בשכלו ובמחשבתו יותר מאשר אדם מישראל, כי הוא יתרחק מדרכי הבהמיות וילמד לידע ולהשכיל את פעולותיו והנהגתו של בורא-עולם, ואף ישכיל לטהר את נפשו מכל סיגי ההגשמה והמאגיה וההזיות הפגאניות, עד שיזכך את תפישׂתו באמיתת כבוד ה' יתעלה.
וזלזולו של עשור בחכמי אומות העולם רק בגלל שהם גויים, פשוט מטופש, כי אין לזלזל באדם בשל מוצאו, ואם אדם חכם הוא אין לזלזל בו, כי כל המזלזל בו מזלזל בחכמה ובדעת, ובזה הוא משחית את דרך האמת ואת ייעודו של האדם מישראל לידע ולהתקרב במחשבתו לבוראו. ואף שר' אמי אמר בחגיגה (יג ע"א) שאין מוסרין סתרי תורה לגוי, אין הדבר אומר שאסור לגוי ללמוד בעצמו את הדברים הללו, וכמו שפוסק רבנו בסוף ספר זרעים, ביחס לכל באי העולם.
אגב, דינו של מין מישראל חמור בהרבה משל גוי עובד עבודה-זרה, כי מין מישראל דינו מורידין ולא מעלין, ומצוה רבה להורגו ובכל דרך אפשרית, ללא עדים וללא התראה וללא דיינים, ואף בתחבולות! ואילו גוי עובד עבודה-זרה, אין להרע לו, רק להביאו לבית-דין שם ישפטוהו. ובשל חומרת דינם של המינים ובשל הנזק העצום שהם גורמים לעם-ישראל, כמו כומרי הקבלה הפגאנית שיוחסה לבר-יוחי, ייחדו להם חכמים ע"ה קללה מיוחדת בתפילת שמונה-עשרה.
קצרו של דבר, לדעת רבנו סתרי התורה הינם ענייני מדעי האלהות, וכפי שכותב רבנו בפירושו למשנה מסכת חגיגה (ב, א): "וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשכל הנצמד לאדם, ומה שאחרי המוות". ואילו לפי עשור וחבר מרעיו המכשפים, מעשה מרכבה הינו ענייני מאגיה ועבודה-זרה למכביר, כלומר הם החדירו לתורת האמת ענייני מינות ותועבה והחליטו לקרוא להם "מעשה מרכבה" – פשוט כך! ורבות מהזיותיהם הפגאניות מנוגדות למצוות לא תעשה מפורשות בתורה, ומנוגדות לשלושה-עשר יסודות תורתנו, ולא רק להם הן מנוגדות, אלא גם לשכל הישר אשר למד מדעים ויודע להבחין בין אמת לבין הזיה.
כמו כן, לדעת רבנו בפירושו שם, מעשה בראשית הינו "מדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה", דהיינו לימודי המדעים, ואילו לפי עשור ושאר הזומבים הוזי ההזיות, מעשה בראשית הינם רצפי האותיות שבהם הקב"ה ברא את העולם, כאילו הקב"ה ברא את העולם בלחשי המכשפים! עד-כדי-כך התדרדרו בסכלותם, ולא ידעו שהקב"ה ברא את עולמו בכללי מדע וטבע משוכללים מאד, והתעלמו לחלוטין ממדעי הטבע, כי שכלם הנחות אינו מבין את העניינים המדעיים העמוקים הללו, וכל מה שהם מסוגלים להבין הוא לחשי המכשפים.
ובמלים אחרות, נדמה להם למכשפי האופל השוטים, שהקב"ה הוא מכשף גדול ונורא שחי בפנתיאון דמיוני בשמים, אשר ברא את העולם בלחשי כישופים ורצפי אותיות שאין להם מובן (כמובא בספר יצירה), ואם כך, וודאי שניתן לפעול "גדולות ונצורות" בשמות קדושים...
ז. לפי עשור אין מקום לשכל ולדעת
עוד טוען עשור, שלא ניתן לפרש את מעשה בראשית ומעשה מרכבה לפי "אומד הדעת", כלומר לא מדובר בעניינים שקשורים לצלם האלהים שהקב"ה העניק לנו, אלא מדובר בעניינים שקשורים למסורת בלבד. ובמלים אחרות, עשור טוען שאין צורך בשום מאמץ אינטלקטואלי כדי להשיג את העניינים העמוקים של מדעי האלהות. אלא, כל מה שאדם צריך לעשות הוא להידבק לאיזה מקובל פגאני, ואותו מקובל יגלה לו "סודות"... ובשלילת הדעת ובזלזולו בצלם האלהים שהוענק לנו, דהיינו ביכולת המחשבה, עשור חושף את נחיתותו המחשבתית, כי רק כסילים בהמיים ונבערים יזלזלו בצלם האלהים שה' העניק למין האדם, ובימינו, דור המדע והדעת, כבר כל אדם יכול להבחין ולהבין את עוצמת צלם האלהים שהקב"ה העניק לנו.
ואם אכן לא מדובר, כפי שעשור טוען, בעניין מחשבתי ואינטלקטואלי, מדוע חכמים ע"ה קבעו שאין למסור סתרי תורה, אלא למי שהוא "חכם ומבין מדעתו"? שהרי אם מדובר אך ורק בעניין של מסירה בקבלה, מדוע החכמה והתבונה היא התנאי המרכזי למסירת סתרי תורה?! ומדוע מוסרים אך ורק "ראשי פרקים"? וכי אדם שאין בו דעת מסוגל להבין רמזים דקים ונשׂגבים?
ח. הרמב"ם לא קיבל את מדעי האלהות במסורת?
עוד שקר שעשור מנפנף בו הוא שרבנו הרמב"ם לא קיבל את מדעי האלהות במסורת, והוא אף מצטט את דברי הרמב"ם בעניין זה בתחילת המורה חלק ג. ובכן, כל ענייני מדעי האלהות הינם עניינים שעברו במסורת והגיעו לידי הרמב"ם במסורת, כגון: מציאות ה', ודעתו, ותאריו, והנפש, והעולם-הבא ועוד, אלא, שהרמב"ם פיתח את היסודות שהוא קיבל במסורת בעזרת המחשבה והדעת (הפילוסופיה). לדוגמה, שלילת הגשמות הינה יסוד באומה ונאמרה בתורה ובנביאים, אך רבנו פיתח יסוד זה והוכיח שיש לשלול התעוררות נפשית; עוד דוגמה, ייחוד ה' הוא יסוד באומה מהר סיני, והרמב"ם ראה לפתחו ולהוכיח באופן פילוסופי שכל התארים גורמים למעשה לריבוי הבורא במחשבה; עוד דוגמה, מציאות ה' הינה יסוד תורני ברור כשמש, והרמב"ם פיתחו במורה והביא עליו ראיות פילוסופיות, והוא הדין ביחס לעניינים רבים מאד.
קצרו של דבר, כל ענייני מדעי האלהות שרבנו מדבר בהם, שורשם ויסודם הוא בענייני מחשבה שנמסרו לנו באומה, ויש להם ראיות ורמזים בתורה ובנביאים ובכתובים ובספרות חז"ל. על מה אפוא רבנו אומר שהוא לא קיבל מסורת? ובכן, רבנו מסביר שביחס לאותם עניינים נוספים, שהוא מפתח מדעתו על סמך היסודות שהוא קיבל ועל סמך דברי חכמים, העניינים הנוספים הללו, כמו ביאורו למעשה המרכבה שבתחילת יחזקאל, בעניינים הללו הוא לא קיבל מסורת, והוא מפתח אותם לפי כללי הדעת והמחשבה ובצלם האלהים שהוענק לאדם, והנה דבריו:
"נוסף לכך, שמה שנתברר לי ממנו [מסתרי תורה] הוא על דרך ההשערה והמחשבה, ולא נראה לי בו חזון אלוהי שילמדני שכך היא הכוונה בדבר, ולא קיבלתי את דעותיי בכך ממורה, אלא הורוני המקראות שבספרי הנבואה ודברי חכמים, עם מה שיש בידי מן ההקדמות העיוניות, שהדבר כך בלי ספק. ואפשר שיהיה הדבר בהפכו ותהיה הכוונה עניין אחר".
וכי יעלה על הדעת שביסוד מיסודות דתנו רבנו יאמר: "ואפשר שיהיה הדבר בהפכו ותהיה בו הכוונה עניין אחר"? וכי יש מקום לשלול איזה יסוד מיסודות דתנו? אלא ברור שכוונתו היא לפרטי ענייני מדעי האלהות, שאותם רבנו מחדש על סמך כללי המחשבה שהוא קיבל במסורת ועל סמך התובנות והרמזים שפיזרו חכמים ע"ה בכתביהם, וכן על סמך הקדמותיו העיוניות המחשבתיות, דהיינו על סמך צלם האלהים שהוענק לו – על סמך כל אלה רבנו הרמב"ם ישער וינסה להסביר עניינים נעלים מסוימים במדעי האלהות, אך יסודות מדעי האלהות וודאי שנתקבלו במסורת, והם-הם היסודות שבידי רבנו כדי ללמוד מהם לפרטי מדעי האלהות.
אגב, בעניין מרכבת יחזקאל רבנו ביקש להסביר שמדובר ברמזים לענייני מדעי הטבע, וייתכן שהדבר יהיה שונה מדעתו, דהיינו שמדובר ברמזים לעניינים אחרים, ואין בהשערה זו או אחרת שלילת יסודות דתנו או כפירה או שגיאה שיש בה נזק. כמו כן, רבנו סייע לנו להבין את הכיוון שבו יש לפרש עניינים מסוימים במדעי האלהות, דהיינו שכוונתם ומטרתם לרמוז על כללים טבעיים מסוימים שבהם הקב"ה ברא את העולם, דהיינו על מדעי הטבע המשוכללים!
ט. האם בענייני מאגיה ועבודה-זרה יש ערך לעדויות?
בהמשך דבריו עשור שב לטענתו שנזכרה בפרק ד, דהיינו לטענה ש"גדולי ישראל" מעידים שהם קיבלו את הקבלה הפגאנית, ובכן, אם ברור שהקבלה הפגאנית מנוגדת ליסודות דת האמת ולאמונת הייחוד של תורת ה' צבאות, ולמלחמתה של תורת ישראל כנגד העבודה-הזרה – וכי יש איזה ערך ל"גדולי ישראל" בעניין זה?! ואם קארו הקראי שר"י ועוד כל מיני הוזי הזיות מאגיות יצווחו עד לב השמים שיש אמת בעבודה-זרה, וכי נקבל אותה עלינו? מי הם בכלל?! ואפילו כל עם-ישראל יעבוד עבודה-זרה, כבימי אליהו הנביא, או בחטא העגל (למעט שבט לוי), וכי נצטרף אליהם? והלא תמצית מהותו של האדם הישראלי הוא לקרוא בשם ה' אל עולם! להילחם מלחמת חורמה בעבודה-זרה ואפילו שכל העולם נוהה אחרי טיפשותה וכיעורה!
ומה עושה עשור? הוא טוען שלא – בגלל ש"גדולי ישראל" שנזכרו שמותיהם לעיל קיבלו את המינות והעבודה-הזרה, אז זה סימן שהיא אמת! ובכן, בסדרה על ספר האופל ובעוד עשרות ואולי מאות מאמרים כבר הוּכח שהזיות ספר האופל וכן הזיות "גדולי ישראל" הטיפשים הללו, הינן הזיות פגאניות שמנוגדות לתורת ה' שקיבלנו בהר סיני! והנה רק מעט דוגמות להזיותיהם: מכשפי האופל אובססיביים מאד לתיאור בורא-עולם כבעל גוף ומאפיינים גופניים אשר זקוק לנבראיו ותלוי ומושפע מהערצתם; הם מזייפים את יסוד ייחוד ה' באמרם שמדובר בייחוד-זיווג של ישויות אלהיות בעליונים; הם מחדירים הזיות פגאניות כגון עוננות, ניחוש, כישופים, פנייה אל המתים, פנייה למליצי יושר ועוד; מערערים על מעמדו של משה רבנו; מרוממים את מעמדו של בר-יוחי עד להפיכתו לשיקוץ נעבד; מתארים ישויות אלהיות נוספות מבלעדי הבורא, כגון כוחות טומאה ובראשם הסטרא אחרא; משחיתים את יסוד השכר והעונש בתארם את האדם כמי שאינו אחראי למעשיו, אלא כל מעשיו הינם תוצאה של כוחות טומאה ושאר הזיות; טוענים שהתורה ומצוותיה הינן סגולות פגאניות שנועדו "להוריד שפע", ממש כמו עובדי האלילים הקדמונים; תופשים את מעשה בראשית כפשוטו; תופשים את אגדות חז"ל כפשוטן, ועוד.
והדוגמות להזיות הפגאניות הללו הינן רק קמצוץ משלל ההזיות הנגעלות שיש בספר האופל, כלומר, מדובר בספר מתועב שמלא וגדוש בדברי מינות וכפירה ותועבה וזימה. הייתכן אפוא שנקבל את טענתם של קארו הקראי והרשעב"א והרמב"ן הספרדעי הנרצע ועוד, שההזיות הפגאניות הללו הינן "סתרי תורה" – הייתכן כדבר הרע הזה? וכי לא עמדנו לרגלי הר סיני? וכי לא קיבלנו את התורה? וכי לא הוזהרנו שלא ללכת בחוקות הגויים? וכי לא איים עלינו הקב"ה שלא נלך בדרכי העבודה-הזרה? וכי לא נענשנו בגלות ובייסורים מחרידים על-כך שסטינו מדרך ה'? וכי לא די לנו בהתגשמות כל תוכחות התורה המזוויעות ואף יותר מהן? והלא עלינו להשליך ולרוצץ ולשרוף ולטחון ולפזר את ההזיות הפגאניות הללו! כך מצַווה עלינו התורה הקדושה!
ואפילו יעמדו כל המינים שנחשבים ל"גדולי ישראל" באלף השנים האחרונות ויצווחו עד לב השמים שבר-יוחי כתב את ספר האופל, וכל ההזיות הכעורות שבתוכו הינן אמת, לא אתרגש מכך, להיפך, אם תהיה לי אפשרות אדרסם וארמסם ברגליי, וארוצץ את גולגולתם במקל.
עוד מלהג עשור הטיפש, שקארו הקראי אמר על הרשעב"א שהוא "אורו של עולם" וזו הראיה לגדולתו של הרשעב"א! ובאמת, ואם האפיפיור ישבח עתה איזה ארכיבישוף פדופיל שאוהב להרכיב ילדים על ברכיו, וכי הדבר יעלה או יוריד משהו מדעתי על אותו ארכיבישוף? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וראיותיו של עשור לגדולתם המדומה של המינים שנשענות על דברי מינים אחרים פשוט מגוחכות. וכל בר דעת מבין, שהם מרוממים את השקפות עולמם הבזויות.
י. לידתה של הקבלה הפגאנית
אחד העניינים שעשור מרבה לעסוק בו בשיעורו הוא זמן לידתה של הקבלה הפגאנית. עשור מתאמץ להראות מכל מיני הוזי הזיות, שיש ראיות לקיומו של ספר האופל עוד מלפני תקופת הרמב"ם, ובזה הוא מנסה להוכיח שמדובר בקבלה אמיתית שיסודה בהר סיני. ובכן, הוזה ההזיות הראשון שעשור מביא ממנו ראיה, הוא רש"י-שר"י! וכך אומר שר"י במסכת חגיגה (יג ע"א): "סתרי תורה – כגון מעשה המרכבה וספר יצירה ומעשה בראשית, והיא ברייתא". כלומר, בגלל ששר"י החליט ש"סתרי תורה" הינם "ספר יצירה" דהיינו שהבורא יתעלה ברא את העולם ברצפי אותיות בלתי מובנים כלחשי המכשפים והוברי ההברים המתועבים – אז זו הראיה לכך שיש אמת בקבלה הפגאנית – ומהי הַשֹּוֹטוּת הזאת?! ואם רש"י-שר"י הלך אחרי ההזיות הפגאניות יש ראיה לכך שיש בהן אמת? וכבר הרחבתי מאד בהזיותיו של שר"י בעשרות רבות של מאמרים, ואין כמעט הזיה פגאנית אחת שהוא לא נכשל ונחבל בה.
הראיה היחידה שניתן להפיק מדברי רש"י, היא שדרכי המאגיה והמינות החלו כבר בתקופתו של שר"י הצרפתי, ואף לפני כן, ובמאמריי בעניינו הוּכח ששר"י ייסד את חדירת המאגיה וההזיות הפגאניות לעם-ישראל בעיקר בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, אך לא רק. ובמלים אחרות, ספרות ההיכלות וההזיות שנזכרה לעיל, יצאה מבורותיהם הנשברים של המינים אשר רחשו והחלו לפעול את פעולתם הרבה לפני לידתו של רבנו, וכלפיהם רבנו מכוון את חיצי ביקורתו במקומות רבים ברחבי כתביו, ובראשם ב"מאמר תחיית המתים", והדברים עתיקים ומפורסמים מאד, והרוצה לעיין בהם יראה: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה".
עוד "ראיה" שעשור מביא לכך שיש אמת בקבלה הפגאנית היא מדברי בעלי המינות, וכך אמרו התוספות (יג ע"א): "אין דורשין במעשה בראשית – פירש ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו", וכאמור, כומרי אשכנז היו מיני מוות ארורים ודינם לשריפה. ובכל זה ראו: "שמותיו הקדושים של הקב"ה", "תורת שלילת התארים: השם המפורש".
יא. עשור מתבלבל בין סתרי תורה לטעמי המצוות
בהמשך דבריו עשור מביא ראיה ל"סתרי תורה" מן האמור במדרש במדבר רבה (חקת, יט), ושם נאמר כך: "א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה", ונדמה לו לעשור שטעמי המצוות הינם בגדר סתרי תורה, ודבר זה מראה עד כמה הוא כלל אינו מבין מה הם סתרי תורה, שהרי טעמי המצוות ברובם המכריע הם עניינים פשוטים מאד להבנה, וכל אדם שלא השחית את שכלו בהזיות מסוגל להבין אותם בקלות.
יתר-על-כן, מדובר בעניינים שחובה על כל אדם להשכילם ככל יכולתו, וחובה לפרסמם, כדי להראות את חכמת תורתנו ואת הגיונה הלוגי והמוסרי, וכדבר ה' יתעלה: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דב' ד, ו), ואיך העמים יתפעלו ממצוות התורה ואזהרותיה ויאמרו שהן עניינים מחוכמים נפלאים ומופלאים, אלמלא יבינו את הגיונם הלוגי והמוסרי? וכבר הרחבתי בעניין זה בכמה מקומות, ראו לדוגמה: "לימודי ליבה – הלב של עם-ישראל", בפרק ז. אגב, מדרש במדבר רבה הוא מדרש מינות שחובר בארצות המינים במאה הי"ב או הי"ג.
יב. עשור מתעקש שספר האופל אינו ספר פגאני
עשור טוען שלא ייתכן לומר ש"חכמי הקבלה הם גנוסטים", דהיינו שהם סברו שיש שני אלים: אל טוב ואל רע שמצויים במלחמה תמידית. ובכן, עשור צודק בזה, מכשפי הקבלה לא היו רק גנוסטיים אלא הם היו הרבה יותר פגאניים מן הגנוסטיים, אין כמעט הזיה פגאנית מאיזו דת אלילית שהם לא החדירו לדת משה: לא רק אל אחד טוב כנגד אל אחד רע, לפי מקובלי האופל יש שלל "כוחות טומאה" אלהיים לעומת שלל "כוחות טהרה" אלהיים; הם החדירו ריבוי קיצוני מאד של הגשמות פשטניות לספר-האופל, והשתמשו בתיאורים בהמיים שפלים ביותר ביחס לבורא, עד כדי שרמזו ואף תיארו את בורא-עולם כמי שמקיים יחסי מין עם אלהות נקבית; יש משפחה שלמה של אלוהויות בפנתיאון הדמיוני שלהם: יש סבא ויש אבא ואמא ויש את הבנים שלהם, ויש את לילית וסמאל וכוחות טומאה וכוחות טהרה, משׂטינים ומקטרגים – הכל בכל מכל כל; לפי ספר האופל בורא-עולם משועבד לנבראיו, שהרי האדם הוא זה אשר גורם לזיווגים ולייחודים בעליונים, כלומר הבורא זקוק לנבראיו כדי להזדווג עם ישויות נקביות! ובמלים אחרות הם רומזים לכך שהם משחדים את בורא-עולם בשוחד מיני, ולכן בורא-עולם נמצא למעשה בכיס שלהם, שהרי הוא משועבד לתיקונים ולטקסים הפגאניים שלהם ומפיק מהם הנאה עצומה; במקומות רבים מכשפי האופל הולכים בדרך הנצרות, כלומר הם מרבים ומרכיבים את הבורא בכל מיני דרכים, ולאחר שהם סיימו את ריבוי האלהות, הם אומרים: "והכל אחד". וכל מה שכתבתי הוא רק מעט-מזער משלל ההזיות הפגאניות הנגעלות שיש בספר-האופל.
יג. עשור טוען שרק המקובלים מבינים קבלה
כדי לתרץ את קיומן של רבבות הזיות מינות פגאניות בספר-האופל, יש בידי עשור וחבר מרעיו המקובלים הארורים כמה וכמה טענות, הראשונה היא שההזיות הפגאניות שיש בספר-האופל הינן "פנימיות התורה", כלומר הם מנפנפים בכך שמדובר בעניין פנימי עמוק, ואין זה אלא שם מכובס להזיות פגאניות; השנייה, הם טוענים שכל מי שמאשים את מכשפי האופל במינות אינו מבין קבלה, והכסילים הנבערים הפגאניים הללו אף אומרים לו "לך ללמוד". כמה מבדח, הטיפשים הללו אשר אינם יודעים להבחין בין הזיה למציאות, אומרים לאחרים שעליהם "ללכת ללמוד", ועל כגון דא כבר אמרו חכמים ע"ה: טול קורה מבין עיניך, כלומר הטיפשים אשר יותר תועים מן הבהמות מעזים להתרברב שהם יודעים ומלומדים... וכאמור, כל מי שיעיין עיון מדעי אמיתי בספר-האופל יגלה שמדובר בספר מינות נגעל מאד, וכמו שמכשפי האופל מכשירים את ספר-האופל, באותה מידה ובקלות רבה בהרבה ניתן להכשיר את "הברית החדשה", וכן את ספרי עובדי האלילים למיניהם, שהרי על הכל ניתן לומר שמדובר ב"פנימיות התורה"...
והשלישית, הם טוענים שכל הריבוי הקיצוני הבהמי והשפל של ענייני מינות והגשמה ותועבה בספר-האופל, הכל הוא בגדר משלים ומליצות, סמלים ורמזים שאין להבינם כפשוטם! ואנכי תמה, והלא מחברי ספר האופל וכן מקובלי האופל שבאו בעקבותיהם אינם מסוגלים אפילו להבין את אגדות חז"ל כמשלים ומליצות, הייתכן שפתאום הם יכתבו ויִלְמדו סדרה שלמה של ספרי מינות בדרך של משלים וחידות וסמלים ורמזים?! היעלה על הדעת שמי שמתעקש להבין את ספרות המדרש והאגדה של חז"ל כספרות פשטנית, אף שהיא הוגדרה על-ידי חז"ל באופן מפורש כספרות מדרשית שאין להבינה כפשוטה – הייתכן שהוא פתאום יהפוך לחכם עצום כשלמה שיודע לפרש סדרה שלמה של ספרי מינות באופני החידה והמליצה והחידוד? הייתכן שמי שסבור שכל ענייני השדים והרוחות והכישופים וכל הנמנעות שתוארו באגדות חז"ל שכולם הם כפשוטן, הייתכן שהוא פתאום יחליט להסביר ענייני מאגיה ותועבה אשר מפורשים ומפורטים אלף מונים מאשר בספרות האגדה, פתאום הוא יחליט שמדובר במשלים וחידות?
ואיך ייתכן שהם יתעקשו להבין את ספרות האגדה כפשוטה, ואילו את ספרי האופל עבי הכרס, אשר כלל אינם מוגדרים כספרות מדרשית, הם יפרשו כספרות מליצית? והלא מכשפי האופל מפיקים הלכות ומנהגים מעשיים מפשטי ההזיות שבספר-האופל – איך ייתכן פתאום שהכל משלים? ואגב, גם למשלים יש גבולות די ברורים, ותיאורי המינות המזעזעים שיש בספר-האופל פשוט מחרידים כל יודע-מדע אשר למד את יסודות דתנו, ובקי מעט בהשקפותיה.
והרביעית, עשור טוען שוב ושוב בשיעורו שספר האופל הינו קבלה איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה, ואם כך, איך ייתכן שאין עדויות ברורות ומפורשות לקבלה הזו בספרות חז"ל? והלא מיסודות דתנו שלא תבוא תורה חדשה אחרי תורת משה, איך אפוא ייתכן שבעניין כֹּה חמור חכמים ינהגו בעמימות ולא יקדישו עשרות מאמרים שיסבירו לאומה ברחל בתך הקטנה שספר-האופל אינו תורה חדשה, וכל המאמין בו אינו כופר ומין ואפיקורוס שעובר על היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו: לפיו התורה שקיבלנו בסיני לעולם לא תבטל ותוחלף!
והנה דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו:
"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת חיבור זה. מריו ויש לו חלק [לעולם-הבא], והוא מפושעי ישראל [ואין לאהבו ולחמול עליו וכו']. [...] וכאשר יפקפק אדם [ואפילו יפקפק בסתר ליבו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
יד. עשור מפנה עורף לצלם האלהים שהוענק לו
בהמשך דבריו עשור מגלגל עיניו לשמים ושואל: למי עלינו להאמין? "האם להאמין לריטב"א, האם להאמין לרשב"א? האם להאמין לרוקח? האם להאמין לר"ן? האם להאמין לרמב"ן? או נעזוב את כולם ונאמין לרמב"ם?". שאלתו זו של עשור מעידה על טמטום פגאני שנפוץ אצל הגויים, שהרי עשור, כמו עובדי האלילים, כלל לא מפעיל את בחינת והכרעת השכל כאשר הוא בא לבחון האם האופל הינו ספר פגאני או לא – העניין המרכזי שהוא נשען עליו הוא אמונתו בריבוי עובדי האלילים שהוא הזכיר לעיל, וזו מהותו של עובד האלילים לעומת מהותו של האדם החכם מישראל: עובד האלילים מאמין לשקרים ולכזבים שכומריו והוריו הלעיטו אותו משחר ינקותו, ואילו האדם מישראל מפעיל את שכלו ומתבונן: מי ברא את העולם? אל אחד ויחיד שאין כיוצא בו? או אולי משפחת האלילים השׂטנית והזימתית שמתוארת בספר-האופל?
והוא ממשיך לכזב בעניין רוב מניין ורוב בניין, שהוא מושג שכלל לא נוגע לענייני הכרעת הלכה או השקפה, אלא לענייני טומאה וטהרה. כלומר, לפי עשור, העובדה שרוב "גדולי ישראל" באלף השנים האחרונות קיבלו עליהם את תועבות ספר האופל, היא הראיה לצדקתו! ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי ה'-אלהים-אמת אינו גובר באחדותו וברוממותו על כל מיליארדי עובדי האלילים? למי נשמע? לתורת ה' צבאות אשר נצטווינו בה לעקור ולמחות כל זכר לעבודה-זרה, או ל"גדולי ישראל" באלף השנים האחרונות אשר סטו אחרי המאגיה הפגאנית של חכמי-יועצי-אשכנז? למי נשמע? למשה רבנו ע"ה ולכל הנביאים והחכמים שהעתיקו את תורת האמת איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה, או ללהקת כלבים סרוחים עובדי אלילים אילמים?
ומה שייך בעניין שאנו בו כללי פסיקה? וכי יש מה לנפנף בכללי פסיקה כאשר דנים בעבודה-זרה? וטמטומו הפגאני של עשור פשוט מקומם! כללי פסיקה נאמרים במקום שאין לנו הלכה שנתקבלה במסורת התורה-שבעל-פה והחכמים נחלקו בדין המחודש שלפניהם, או במקום שהסנהדרין נחלקת בדין מסוים, אבל בענייני עבודה-זרה שייך לומר כללי פסיקה? ואפילו כל עם-ישראל יעבוד עבודה-זרה, וכי נאמר שבשל כללי פסיקה גם עלינו להצטרף לכל עובדי האלילים האילמים לובשי השחורים וחובשי המגבעות והקפוטות? הייתכן כדבר הרע הזה?
ומהותו של האדם מישראל היא לעמוד כנגד כל העולם ולזעוק: בשם ה' אל עולם!
コメント