א. בדור שלנו חובה לחלל-שם-שמים?
בהמשך שיעורו (דקה 1:46:48 ואילך) ארבל עובר לדון בדברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, יד), וכֹה דברי רבנו: "היה בעל אומנות יהיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום ובתורה תשע". ארבל טוען שלא ניתן לקיים את ההלכה הזו בימינו, והנני תמה, אם אפשר להתקיים ממשכורת חודשית עלובה מן הכולל, מדוע שלא יהיה ניתן להתקיים מעשיית מלאכה יומיים בשבוע? משכורת חילול-השם ממוצעת בכוייללי המינות הינה 2000 ש"ח בחודש, לעומת זאת, אם יש לאדם אומנות כאמור בהלכה, הוא יכול להרוויח מיומיים עבודה בשבוע למעלה מ-5000 ש"ח. לדוגמה, אם אדם הוא מתקן מזגנים, או שיפוצניק, או חשמלאי, או אפילו מנקה חדרי מדרגות, וכי הוא לא יכול לעבוד יומיים בשבוע ולהשתכר 5000 ש"ח בחודש? וודאי שהוא יכול!
ולא חייב דווקא יומיים, יכול לעבוד חצי יום, דהיינו בין שלוש לחמש שעות ביום, ולהרוויח אף יותר מכך בהרבה. אמנם, בהחלט יש עבודות שהוא לא יוכל לעבוד בהן, אשר דורשות מן האדם לשעבד את עצמו מן הבוקר ועד הערב, אך מי שמבקש לטהר את עצמו – מן השמים מסייעין בידו והוא ימצא לעצמו את המקום שבו הוא יוכל לעבוד לכל היותר חצי יום, לפרנס את עצמו וביתו בכבוד, ואף ללמוד תורה ולהגיע להישגים רוחניים אמיתיים נצחיים לחיי העולם-הבא.
ועתה לדברי השקר של ארבל הנוכל, אשר יוצא כנגד פסקי חכמי הסנהדרין ע"ה לפיהם בכל דור ודור ניתן וחובה לעבוד את ה' וללמוד תורה וחכמה בלא לחלל-שם-שמים, וזה לשונו:
"הרמב"ם כתב [...] יעסוק שלוש שעות במלאכה הצריכה לו ואחר כך תשע שעות בתורה, תראו שהרמב"ם מדבר בשעה שאפשר לעסוק שלוש שעות למלאכה ותשע שעות בתורה, זה היום אפשר לעשות? לא, אתה רואה שהרמב"ם דיבר באופן אחר בסגנון אחר".
וכאמור, בהחלט אפשר לעסוק במלאכה מכובדת וללמוד תורה, וארבל מכזב ומתעתע באמרוֹ שהרמב"ם דיבר "באופן אחר", כי הרמב"ם וכן חכמים ע"ה לא סייגו את האיסור ליהנות מדברי תורה, ולא תלוהו במצב השוק והכלכלה. וכאמור בחלקים הקודמים, העניות בימיהם הייתה קשה אלף מונים, ובכל תקופות המלחמה והשמדות והגלויות, לא התירו לחלל-שם-שמים. כמו כן, ברור לכל בר-דעת שדברי רבנו בהלכה הם האידיאל, ואליו צריך לשאוף, ומי שאין לו ומצבו הכלכלי דחוק, יעבוד כמה שהוא צריך ויתפלל לה' שיסייע לו לצאת לרווחה, כדי שיוכל ללמוד תורת-אמת לשם שמים, ואין לי צל צילו של ספק, שמי שיעשה כן, ה' אלהים יסייע בעדו.
וארבל מוסיף ללהטט בתעתועיו:
"מה גם שצרכי הדור מרובים, יוקר המחיה, יוקר השערים, אי אפשר, אפילו אדם מה שיעמול כל היום, כל שעות הפרנסה עדיין לא יוכל להשיג לקיומו, אז זה וודאי לא מה שדיבר הרמב"ם בזמן שלו, שהיה אפשר במתי מעט להשיג את צרכיו וכל השאר היה מותרות, על זה כתב הרמב"ם, יעסוק מעט ואת השאר יעסוק בתורה, כי היה אפשר אבל זה לא בדור שלנו".
וכאמור, אדרבה, אם צרכי הדור מרובים חובה על האדם לעבוד לפרנסתו כדי שלא יתדרדר לעניות. יתר-על-כן, צרכי הדור ברובם הינם הזיות ומותרות, ואם האדם יחיה נכון, באופן בריא ומתוקן, ולא יתפתה אחרי הזיות תרבות הצריכה המערבית, הוא יזכה לרווחה ולשגשוג. אך אם הוא לא יעבוד לפרנסתו, הוא יתקשה להשיג גם את צרכי החיים הבסיסיים, וכל ימיו יהיו צער ומכאובים. וזכורני יושב בישיבה אחד, אשר עד יומו האחרון היה מכתת רגליו ממקום למקום כדי להעביר את הלוואותיו מגמ"ח לגמ"ח (כך הינם נוהגים, וזה דבר מפורסם אצלם). הוא היה עצלן גדול, וגם לימוד תורתו היה עלוב ביותר, עד שמת בפרקינסון במכאובים.
קצרו של דבר, אדם יכול בהחלט ללמוד אומנות, לעבוד חצי יום לפרנסתו, להתקיים בכבוד, ולהגיע להישגים רוחניים אדירים – כי תורתו תורת אמת וה'-אלהים-אמת יעמוד לימינו. וגם אם רבנו דיבר על שלוש שעות, אין זו אלא השאיפה, אך אם האדם זקוק לעבוד חמש או שש שעות ביום יעבוד כמה שיצטרך, ולאט-לאט ירווח לו ויוסיף בלימוד תורתו כמעיין המתגבר.
ב. מלאכה המפרנסת תחילה!
בהמשך דבריו, ארבל עוסק בפסק רבנו בהלכות דעות (ה, כא), וכֹה דברי רבנו:
"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר-כך יקנה בית דירה, ואחר-כך ישא אשה, שנאמר: 'וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ', 'אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת', 'אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה' [דב' כ]. אבל הטיפשין מתחילין לישא אשה, ואחר-כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר-כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות: 'אִשָּׁה תְאָרֵשׂ [...] בַּיִת תִּבְנֶה [...] כֶּרֶם תִּטַּע' [דב' כח, ל]. כלומר, יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח דרכיך. ובברכה מה הוא אומר? 'וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַייָ עִמּוֹ' [ש"א יח, יד]".
ובכן, לפי דברים פרק כ, הסדר הוא: בניית בית, נטיעת כרם ולבסוף אירושין; ולפי דברים פרק כח, הסדר הוא: נטיעת כרם, בניית בית ולבסוף אירושין. דהיינו, לעולם על לקיחת האשה להיות לאחר שיש לו לאדם מלאכה ובית, כלומר מקורו של רבנו בזה הוא דבר ה' בתורה! ודומני שהסיבה לכך שבמקום אחד בתורה הקדימו את הפרנסה לבניית הבית, ללמדנו שיש בני אדם שלא תהיה להם אפשרות לבנות בית טרם שיעבדו לפרנסתם במו ידיהם, שהרי רבים הם אשר אין להם עזרה מן ההורים ונזקקים לעבוד לפרנסתם ולבנות את חייהם בעשר אצבעותיהם. והואיל ורוב בני האדם אינם יכולים לרכוש דירה מיד, כי אין להם הון מהוריהם, רבנו פוסק שעל האדם למצוא תחילה מלאכה המפרנסת, ולאחר-מכן יקנה דירה, ולאחר-מכן ישא אשה.
וכאמור, פסקו של רבנו נסמך על דבר ה' בתורה, דהיינו על סדר התורה ולא מדעתו!
וברור שכל זה נכון כאשר מצבו הכלכלי של האדם מאפשר לו לקנות דירה לפני החתונה, ואם צריך לקחת הלוואה ייקח הלוואה, והואיל ויש לו פרנסה גם יהיה לו מהיכן להחזיר את ההלוואה – וכמובן שהאדם אשר מבקש לידע את ה' לא יקנה דירה יקרה, אלא יגור במקום ובדירה שמתאימים ליכולתו הכלכלית וליכולת ההחזר שלו, מבלי לשעבד את עצמו מעבר לחצי יום עבודה, ויש מקומות בארץ-ישראל אשר ניתן לרכוש דירה בזול למי שמצבו הכלכלי דחוק.
ועתה לדברי ארבל ביחס להלכה שראינו לעיל, וזה לשונו:
"היה כל-כך קל אצלו לקנות בית לפני החתונה [...] אצלנו זה כך? 50 שנה אדם משלם משכנתא ולא גומר עם זה, אז אם כן אתה רואה שהרמב"ם דיבר במציאות אחרת שהכל היה קל, הדברים היו קלים. [...] וגם אם נרצה להסתפק בהכרחי, אנחנו נוכל לספק את כל טיפולי הרפואה, טיפולי הבריאות, את הביגוד, את המיסים את הארנוניות, את הבית שצריך לקנות אותו 50 שנה, את האוכל היקר, את כל יוקר המחיה, יוקר השערים, כל זה נוכל להסתפק פה כמו שכותב הרמב"ם בעיסוק מועט, שלוש שעות ביום והשאר לעסוק בתורה?".
ודבריו שקר וכזב, כי המציאות בימי חכמי המשנה והתלמוד וכן בימי רבנו, כלל לא הייתה יותר קלה, היא הייתה קשה אלף מונים מאשר בימינו. ונראה לי שדירות ארבעה חדרים כמו שיש בימינו לא היו סטנדרט באותם הימים, ואין לי ספק שתלמידי חכמים רבים במהלך שנות הגלות בבבל התגוררו בדירות של חדר אחד, ובצריפים, ובמחסנים, ובכל אשר השִּׂיגה ידם, והיו ישנים כולם ביחד, ובקושי בגדים היו להם, אז על מה ארבל מדבר?! ובימינו, מי מוכן לגור בחדר או בשניים? כולם רוצים מיד דירת ארבעה חדרים חדשה בעיר מרכזית! ואחר-כך מתפלאים שהם משועבדים להלוואות עשרות שנים. יתר-על-כן, ימי החכמים היו ימי הגלות הקשים, ימי הרעב והמחלות, ימי הבצורת והמגפות, ימי עבודות הכפיים הקשות, ימי הרדיפות והרציחות, ימי העניות המרודה שהייתה משחירה את פניו של האדם, עד שאמרו חכמים בנדרים (ט, ט):
"באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה".
ובימינו? בנות ישראל מנוולות?! פֵאנים והחלקות ופאות קאסטם, צביעת שיער, בגדי מותגים, עשרות נעליים וסנדלים, תיקים מסוגים שונים, תכשיטים יוקרתיים, מייק-אפ מסקרה ואיפור, עשיית ציפורניים, ניתוחים קוסמטיים, טיפולי פנים, משחות וקרמים, ואפילו עדשות מגע צבעוניות, ועוד. דבריו של ארבל הם לא פחות מכפירה בכל הטוב שה' נתן לנו בארץ-ישראל.
כמו כן, על אלו טיפולי רפואה הוא מדבר? והלא הרפואה בארץ היא כמעט בחינם! הוא פשוט כפוי טובה, והייתי שולח אותו לאיזו מדינת עולם שלישי כדי להעריך את מה שיש לו כאן, או אפילו לארצות-הברית הגדולה, שם הוא היה צריך לשלם אלפי דולרים בחודש בעבור ביטוח רפואי לו ולמשפחתו, כי ללא ביטוח, כל ביקור קל אצל הרופא היה עולה לו מאות דולרים. והנני מכיר ישראלים שאין להם ביטוח רפואי בארה"ב ובאים לכאן לעשות ניתוחים בבתי החולים.
עוד אומר ארבל:
"אבל המציאות שלנו אי אפשר הדבר הזה [לעבוד רק שלוש שעות ביום], אין לך מלאכה שאפשר להתפרנס בה כל-כך בקלות [האמנם?], האדם צריך לעסוק כל היום, אם יעסוק כל היום במלאכה, יכול לעסוק בתורה אחר כך? בשעה שעתיים של אותו היום, בזמן הזה ילמד את כל התורה? יהגה בה, יבין אותה, יבין דבר לאשורו, ידקדק בכל קוץ, יידע את הדברים את הסעיפים המסתעפים את החילוקים את ההגדרות של כל דבר, זה דבר שדורש עיון, טורח ועמל גדול, של שעות על גבי שעות, מן הבוקר עד אמצע הלילה, יום אחרי יום, יום אחרי יום, במשך שנים ועשרות שנים כדי באמת ללמוד וללמד לשמור ולעשות בדורות הללו".
וכבר התייחסתי לכל דבריו לעיל ובהרחבה רבה מאד גם בחלק הקודם, ואחזור ואומר, שיפה שעה אחת של לימוד תורת-אמת, מאלף שנים של תעייה בכוייללי המינות והטומאה. ומי שזכה ללמוד שעה אחת ביום תורת אמת זכה וצלולה, יזכה להוסיף עוד ועוד, כי אהבה האמת והדעת הינה כמעיין המתגבר, בתחילתה זרזיף דק של מים צלולים, ובסופה שטף מים רבים אדירים.
ג. אין לסמוך על נאמני ההלכה?
בהמשך דבריו בשיעורו הפרו-נוצרי, ארבל טוען שאין לסמוך על כל מי שטוען בימינו שאסור ליהנות מדברי תורה ושחובה להתפרנס ממלאכה, וזה לשונו: "כל מה שאנחנו רואים אנשים שאומרים, כן, להתפרנס, זה משום שהאנשים הללו שנקראים 'רבנים', אני לא הייתי סומך עליהם, כמו שאתם לא הייתם הולכים למנתח שהוא למד חצי מהזמן, אולי למד רבע מהזמן, ועשה סטאז' של שעה אחת במקום לעשות סטאז' של 50 שעות וניתח ניתוח אחד במקום לנתח 100 ניתוחים כדי להיות מוכשר, הייתם סומכים על אדם כזה? אז מדוע אנחנו נשמע לרבנים הללו שכל-כך מפיצים את תורת הרמב"ם ומצדדים בדברי הרמב"ם?".
ובכן, שאלה גדולה קמה וניצבה כנגד דבריו של ארבל: האם ניתן לסמוך על "רבנים" שמחללים את השם? האם ניתן לסמוך על רבנים שאינם נאמנים למסורת התורה-שבעל-פה? האם ניתן לסמוך על רבנים שהופכים את תורת-האלהים לקורדום-חוצבים? האם ניתן לסמוך על רבנים שמרוממים מינים ומגשימים? האם ניתן לסמוך על רבנים שכל ראיותיהם מעשה תעתועים? האם ניתן לסמוך על רבנים שמשקרים ומכזבים? האם ניתן לסמוך על רבנים שאינם בקיאים ביסודות הדת במקרה הפחות גרוע, ועל-פי-רוב אף מרוצצים אותם ביד רמה ובשאט נפש?!
האם ניתן לסמוך על רבנים שכופרים בחובה הגדולה של שירות בצבא-ההגנה-לישראל? ואפילו בשעת מלחמה וסכנה קיומית לעם-ישראל? האם ניתן לסמוך על רבנים מתעתעים שמעקמים את ההלכה ומסלפים ומזייפים את התורה-שבעל-פה, וכפי שהוכחתי בסדרת המאמרים הזו ובעוד מאמרים מקיפים שנכתבו על שיטתו ושיעוריו? האם ניתן לסמוך על רבנים שאינם מצליחים לזהות מינות ועבודה-זרה שניצבות לנגד עיניהם במלא כיעורן? האם ניתן לסמוך על רבנים שנוהגים בשחצנות וסבורים שבזכותם כל העולם כולו עומד? האם ניתן לסמוך על רבנים שאינם עובדים לפרנסתם? שמנותקים ממציאות החיים היום-יומית?
וארבל ממשיך ואומר בשיעורו, ושימו לב לשחץ-ליבו:
"בדורות הללו שאתם סומכים עליהם, הם לומדים באמת שעה שעתיים ביום, ואנחנו רואים את הוראותיהם, הדבר בזוי, באמת, שפלות, הדעות שלהם, הדעות המשובשות, הדעות החסרות, והעניות בדעת שלהם, אנחנו רואים את הפסקים של אותם הרבנים, שהם בושה וכלימה ממש, בר בי רב דחד יומא היה כותב טוב מזה, אנחנו רואים אותם בבית המדרש, רואים אותם יום יום, איך הם באמת בדורות הללו אי אפשר, אלא שאדם יהגה בתורה יומם ולילה".
ואף שארבל לא התכוון אלי באופן אישי, הנני מזמין אותו להשיב לסדרה זו, כי במאמרֵי סדרה זו הוּכח ההיפך הגמור ממה שהוא כותב כאן. דהיינו דווקא כתביו של ארבל הם-הם הבושה והכלימה, הוא-הוא הבזוי, השפל, בעל הדעות המשובשות והחסרות, והעני המרוד מדעת. וכבר אמרו חכמים ע"ה: כל תלמיד חכמים שאין בו דעת נבילה סרוחה טובה ממנו...
ד. דייני הגזילות בירושלים
בדקה 1:50:30 ארבל מזכיר את דייני הגזילות שהיו בירושלים בימי המקדש, וכן את מלמדי הלכות שחיטה וקמיצה לכהנים אשר היו נוטלים את שכרם מתרומת הלשכה – ובכל העניינים הללו ועוד כבר עסקתי בהרחבה במאמר: "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים (חלק ב)".
ה. שכר הבטלה לדיינים
בהמשך דבריו ארבל מנפנף בסוגיית שכר הבטלה לדיינים, וכבר עסקתי גם בזו בהרחבה במאמר בעניין פסיקת הדינים שנזכר לעיל (בחלק א), והנה דבריו של ארבל בעניין זה:
"הגמרא אומרת, שכר בטלה מותר לאדם [=לאדם? רק לדיין התירו, לא לסתם אדם!], אסור לו לקבל שכר לקבל על התורה עצמה [=איזו תורה? והלא שכר בטלה נאמר אך ורק לדיינים שמתבטלים ממלאכתם בפועל כדי לדון], אבל שכר בטלה שהוא מתבטל ממלאכתו ומשום זה הוא חייב. צריך לעסוק בתורה [?] ומשום זה הוא חייב להתבטל ממלאכתו, השכר על הבטלה שהוא מתבטל ממנה מותר לו לקבל, התורה לא אמרה לו שיהיה עני בשביל האחרים [=ומהי הַשּׁוֹטוּת הזו? וכי אדם לומד תורה 'בשביל אחרים'? או מאהבת האמת ואהבת ה' יתעלה?]".
ובכן, ארבל משקר במצח נחושה, שהרי שכר הבטלה שהותר לדיינים (לפי ארבעה תנאים מאד מוקפדים), כלל לא הותר לשום אדם אחר ולא נזכר עניין זה כלל ביחס ללימוד התורה, דהיינו אין שום היתר ליהנות מן התורה ולקבל "שכר בטלה" וכל העניין הזה הינו המצאה פרו-נוצרית כעורה מאד. ומי שמעיין במאמר שנזכר ויראה במה דברים אמורים יבין את רשעותו של ארבל אשר כאמור קובע, שכמו שהתירו שכר בטלה לדיינים כך התירו "שכר בטלה" ליושבי הישיבות שאין להם כלל פרנסה ומלאכה, ואפילו דיין, אם אין לו מלאכה אינו זכאי ל"שכר בטלה".
וארבל ממשיך בדבריו מעלי החרון, וכל סימוכיו הם ממינים אירופים פרו-נוצרים ארורים:
"האנשים שהציבור צריך שיעסקו בתורה כל היום, מקבלים את שכרם מהציבור, לא רק שמותר להם לקבל את שכרם כיוון שהם מתבטלים ממלאכתם כל היום, וזה אפילו עדיף משכר סתם בטלה שהוכח כמו שכתבו בתוספות בבכורות, וגם הרא"ש וגם הר"ן בנדרים, לא רק זה שמותר להם לקבל את השכר כיוון שהם לא עוסקים במלאכה, צריכים לעמוד לצרכי הציבור, כל יום ללמד תורה בישראל, ולא רק זה, אלא שהציבור מחויב לתת להם את השכר הזה, כיוון שזה צרכי ציבור, והציבור חייב להעמיד לעצמו מורי הוראות, חייב מלמדי הלכות שחיטה, חייב מלמדי הלכות קמיצה, הוא חייב את האנשים הללו, לכן הציבור כופין אותו כותב הכסף משנה והפוסקים, שכופים את כל הציבור לשלם לאנשים הללו, מכיוון שהציבור צריך להם".
שמעתם? לא רק שמותר ומצוה אלא כופין את הציבור לשלם למחללי-שם-שמים! ואזכיר את דברי רבנו בפירוש המשנה בעניין השׂררות התורניות (דיינות, רבנות וכו'), וכֹה דבריו:
"דע, שזה [ר' צדוק] אמר: 'אל תעשה את התורה קרדום לחפור בָּה', כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר: 'שכל הנהנה בעולם-הזה [מדברי תורה] הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא' [=כָּרֵת! לא פחות!]. והתעוורו בני האדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גוום, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים, והִשגו את בני האדם בהטעייה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים שמתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל. [...] וטעו אלו המכחישים את האמת ואת הלשונות הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל-כרחם במעשיות שמצאו בתלמוד על בני אדם בעלי מומין בגופן או זקנים באים בימים, עד שאינם יכולים לעשות מלאכה ואין להם שום דרך אלא לקבל, ומה יעשו, הימותו? זה לא חייבה תורה. ואתה מוצא את המעשה שלמדו ממנו באמרוֹ: 'הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ' [מש' לא, יד], שהוא בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה. אבל מי שיש לו יכולת אין למצוא בתורה לזה דרך".
ו. דברי רבנו באיגרתו לתלמידו
בדקה 1:53:00 ארבל מציין את דברי רבנו באיגרתו לתלמידו, וכבר התייחסתי לזה בהרחבה במאמר: "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף (חלק ב)", ודווקא מאיגרת רבנו לתלמידו עולָה תמונת עולמם המסואבת של ממסד הכמורה האורתודוקסי הפרו-נוצרי השׂכיר במלוא פיגולה וגיעולה, ומי שיעיין באיגרת הזו ובמאמר שצוין, יבין עד כמה מגוחכת ראייתו זו.
ז. הכומרים האורתודוקסים הם אוויר לנשימה?
עוד אומר ארבל הטיפש, שהכומרים האורתודוקסים הם "אוויר לנשימה" לעם-ישראל, ולכן, הואיל ואנחנו זקוקים להם כל-כך, אנחנו מחויבים לממן אותם ואף לנשק את כפות רגליהם:
"וכיוון שהאדם הזה עומד ומלמד תורה ברבים, עומד והציבור צריך אותו, לכן זה פשוט שהציבור נותן לו את פרנסתו, כל מי שהציבור צריך אותו, חובת הציבור היא להעמיד ולספק לו את צרכיו, אז לא רק שתלמידי חכמים היום מותר להם לקבל מהציבור, אלא אדרבה, כופים את הציבור לתת להם [וכאמור], למה? כי בלי תלמידי חכמים שיהיו היום בישראל, איך תהיה תורה בישראל? עוד עשר, עשרים, שלושים, ארבעים שנה? מי יפסוק את הדין? מי יורה את ההוראה? מי יכתוב את הגט? מי יפסוק בגיטין? מי יפסוק בקידושין? מי יפסוק בטרפות? כל ישראל יאכלו טרפיות, יהיו ממזרים יהיה ניאוף לא יהיה גיטין, לא יהיה גרויות, הכל יהיה גויים, כל זה כשאין תלמידי חכמים, אדם צריך להבין שכל יומו הוא צריך את תלמידי החכמים, יותר מאוויר לנשימה. הוא צריך את זה בשביל האוכל שלו, בשביל ההנהגות שלו, בשביל הקידושין, בשביל הגיטין, בשביל העירוב שלו, בשביל השבת שלו, בשביל לפסוק לו את הדין מה מותר ומה אסור, אם לא יהיו תלמידי חכמים בישראל איך יידע ישראל את האסור ואת המותר?".
ותורתם תורת-מינות פרו-נוצרית, ולא רק שאין אנו צריכים אותם, הם מתעים את עמֵּנו בהזיות והבלים וממיטים עלינו ייסורי אימים. הם משחיתים את תורתנו ומרחיקים אותנו ממילוי ייעודנו, ובעזות מצחם הם טוענים בשחץ שאנחנו זקוקים להם, ואין גבול לגסות רוחם ולסירחונם.
ח. ארבל מבזה את תורת ה' ואת חכמי האמת
והנה דבריו:
"כמו שאדם לא הולך למנתח שהוא חצי מנתח, לרופא שהוא חצי רופא, לא מזמין מסגר שהוא חצי מסגר, אותו דבר גם אסור לו לשמוע להוראות וקל וחומר שזה חיי העולם הבא שלו, שאסור לו לשמוע הוראות ממי שהוא חצי רב חצי חכם, עוסק בהתנדבות".
ובכן, לפי ארבל, אסור לשמוע בימינו לכל חכמי המשנה והתלמוד, ולכל הנביאים ובראשם משה רבנו ע"ה, אשר סירבו בתוקף ליהנות מדברי תורה והקדישו את כל ימי חייהם לסייע לעם-ישראל בהתנדבות! גם אסור לשמוע לאבות האומה, לאברהם יצחק ויעקב, שהרי הם היו רועי צאן, הם וכל אשר להם, ומשה רבנו אף עסק ברעיית צאן עד הגיעוֹ לגיל שמונים שנה!
וארבל ממשיך בהזיותיו:
"מישהו היה אומר לרמטכ"ל לעסוק בהתנדבות? לעסוק לפרנסה בבוקר ושיבוא יתעסק עם הצבא בהתנדבות? למה הוא לוקח שמונים ומאה אלף שקל מקופת הציבור? למה נשיאת בית המשפט לוקחת 120 אלף שקל מקופת הציבור? שיתעסקו לפרנסתם ויבואו ויתעסקו לשם שמים לצרכי ציבור, אף אחד לא אומר, כי אנחנו רוצים אותם, לא אותם, אנחנו לא רוצים אותם, ייקחם האופל את האנשים הללו, אבל הציבור מבין, שיש לו אנשים שהוא לא יכול לחיות בלעדיהם, הוא חייב לספק צרכיהם ברווח, בנחת, בהרווחה, כי הוא רוצה אותם 24/7 כפתגם העממי, אם כן כל-שכן וכל-שכן תלמידי חכמים, אם אנחנו מבינים שהיא חיינו ואורך ימינו, אנחנו צריכים לשאוף לרצות להתחנן לתלמידי חכמים שיעסקו בתורה יומם ולילה 24/7 כדי שיהיה לנו מורי הוראות בישראל, יהיו דיינים, יהיה לנו שחיטה, יהיה לנו איסורים, איסורים והיתר, קידושין, גיטין ועוד כל מה שצריך היהודי, כי היא העיקר, הוא חייך ואורך ימיך".
ובכן, לפי ארבל, שחיתותם של שופטי בית-המשפט-העליון וצמרת צה"ל, בלקיחת משכורות עתק, מצדיקה את חילול השם שבידי ארבל וחבר מרעיו... כמו כן, ארבל משווה בין לימוד תורת ה' צבאות, לבין מקצוע ומלאכה, ולא הבין שלימוד תורת ה' איננו מקצוע ומלאכה. ומה שמותר להעניק משכורות סבירות למפקדים ולחיילים ולרופאים וכיו"ב, אין הדבר מתיר ליטול כסף בעבור לימוד התורה, ועיוורונם של האורתודוקסים והעדר אהבת ה' מליבם ניכרים מאד.
כמו כן, מימון יושבי הישיבות ופיטום גדולי האסלה לא מועיל לעם-ישראל, להיפך, הוא משחית את דת משה ברדיפת בצע, בבטלנות, בתיעוב צבא-ההגנה-לישראל, בשנאת ארץ-ישראל, ומשחית את יושבי הישיבות וראשיהם במידות רעות נוספות למכביר. כל הפרזיטים הללו הינם סרטן גרורתי ממאיר בגופו של עם-ישראל, אשר אוכל את הגוף המארח עד לכיליונו. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להתנגד בכל כוחנו להמשך חילול השם, ולהמשך השחתת תורתנו.
ט. ארבל מסכם את שיעורו
והנה דבריו בסוף שיעורו:
"כל חכמי הדורות לא הסכימו למה שחשבו בהרמב"ם שנראה שאסור לעולם לקחת אספקה מן הציבור עבור תלמוד תורה, כל חכמי הדורות לא הסכימו לזה, והרמב"ם יחידי בדבר".
ארבל משקר, ואין זו הפעם הראשונה שהוא מכזב בזה, כאילו כל "חכמי הדורות" התירו להפוך את תורת-האלהים לקורדום-חוצבים, אף שגם התורה-שבכתב, וגם התורה-שבעל-פה, וכן הנביאים וכל חכמי המשנה והתלמוד, כולם מרוממים את המלאכה כגדר ליראת שמים, בזים לרדיפת הבצע, ומוקיעים את הפיכת הדת לכלי פרו-נוצרי להפקת רווחים וטובות ההנאה.
והוא ממשיך לסכם שם את שקריו ותעתועיו, וכל דבריו כבר נטחנו ונזרו על פני המים.
סוף דבר
אחתום בשני מקורות: בדברי רבנו באיגרתו שקטע ממנה הובא לעיל כראיה על-ידי ארבל, ושם (עמ' קלא) רבנו מתאר את "גדולי הדור" בימיו, שלא הגיעו לקרסולֵי רשעם פשעם ומעלליהם של "גדולי הדור" הנגעלים של ימינו; וכן בפירוש רבנו למשנה נדרים (ד, ג), וכֹה דבריו:
"ואין לך צורך באמרך: היכן יראת שמים? כי זה וכיוצא בו מן הגדולים ממנו ממי שקדם, אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות, כפי שהדבר אצל ההמונים, אבל החובות המידותיות אינם סוברים שהם מחובות הדת, ואף אינם מדקדקים בדבריהם כפי שמדקדקים בהם השלמים יראי השם. ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם מן החמורות הם אינם נמנעים]".
"וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה!" (ש"א יב, כא).
"לפי שאינו מותר בתורתנו בשום פנים ללמֵּד מקצוע ממקצועות חכמת התורה בשכר, שנאמר: 'וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים' וכו' [דב' ד, יד] ובא בקבלה [=במסורת התורה-שבעל-פה איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה]: 'מה אני בחינם אף אתם בחינם' [...] ואני תמה על אנשים גדולים [בעיני עצמם ובעיני השוטים] שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות [תקציבים] בעד המשפטים [פסיקת הדין בבתי-הדין] והלימוד [לימוד התורה] ונתלו בראיות קלושות. ונדבר בעניין זה במקומו במסכת אבות".
"רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ" (מיכה ג, יא).
"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [מלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה]" (מלאכי ב, ח–ט).
"אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה'? [דב' ד, מד], לַמַּימִינִים בה – סמא דחיי, לַמַשְׂמְאִילִים בה – סמא דמותא [=הוא סמא דמינותא]" (יומא עב ע"ב).
Comments