דוגמה רמג
בשמות (טו, ז) נאמר: "וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ", ושם תרגם אונקלוס: "וּבִסְגֵּי תוּקְפָךְ, תַּבַּרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָּךְ, שַׁלַּחְתְּ רוּגְזָךְ, שֵׁיצֵינוּן, כְּנוּרָא לְקַשָּׁא". תרגום לעברית: וברוב עוצמתך שברת לקמים על עמך, שלחת רוגזך, כילם, כאש לקש. בראש תרגומו אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בתרגמוֹ: "וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ" – "וּבִסְגֵּי תוּקְפָךְ", ללמדנו שאין לה' יתעלה תכונות נפשיות-אנושיות, אלא, הגאווה שנאמרה במקרא ביחס לה' הינה עוצמה. בהמשך הוא מוסיף ומרחיק מן ההגשמה בתרגמוֹ: "תַּהֲרֹס קָמֶיךָ" – "תַּבַּרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָּךְ", ללמדנו שלא ניתן להתקומם נגד ה' יתעלה שמו, שהרי הוא נשׂגב לעילא-לעילא מעִמָּנו, אלא, ההתקוממות כנגדו שנאמרה במקרא היא התקוממות כנגד עַמּוֹ, כנגד עם-ישראל.
עוד נאמר בפסוק הנדון: "תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ", ועצם הפסוק מרחיק מן ההגשמה, שהרי לא ניתן לשלוח חרון ורוגז, אלא, מה שניתן לשלוח הוא את העונש אל מי שחוטא ופושע לה' יתעלה. והמסקנה הברורה היא, שאין לפניו יתעלה לא חרון ולא רוגז, אלא כל חרון-אף וקצף וכעס שנאמרו במקרא ביחס לה' יתעלה משמעם חלות עונש כבד על החוטאים בעוונות חמורים.
ולכן, הואיל ועצם הפסוק מעיד על-כך שהחרון הוא שֵׁם משותף ומשמעוֹ ביחס לה' יתעלה הוא חלות עונש כבד, אונקלוס לא נמנע מלתרגם את הפסוק באופן מילולי, שהרי משמעוֹ של חרון-אף ביחס לה' יתברך הוא עונש כבד על עוונות חמורים מאד, ולכן אונקלוס מתרגם שם: "תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ" – "שַׁלַּחְתְּ רוּגְזָךְ". כמו כן, הנני רואה לנכון לערוך בחינה מקיפה לכל הפסוקים שבהם אונקלוס תרגם בלשון רוגז, כדי להראות שההגשמה לא עלתה על ליבו והוא תרגם כן מפני שרוגז קמי שמיא הוא שֵׁם משותף, וביחס לה' משמעוֹ עונש כבד שחל על עוון חמור, או גזירה מאת ה' להעניש בעונשים כבדים מאד, או עוון חמור שימיט על העובֵר עונש כבד.
והנה מקבץ ראיות לכך שחרון-האף והקצף והכעס וכיו"ב, שנאמרו במקרא ביחס לה' יתעלה אינם מעידים חלילה על תכונה נפשית, אלא על עונש כבד שחל בעקבות עוון חמור מאד:
1) הפסוק הראשון הוא הפסוק שראינו לעיל מספר שמות (טו, ז), וכבר ביארנוהו.
2) בשמות (לד, ו) נאמר: "וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת", ושם תרגם אונקלוס: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" – "מַרְחֵיק רְגַז", ומשמעוֹ הוא: דוחה את העונש (שמא ישובו). ויש לשאול: וכי ניתן להרחיק ולדחות כעס? ומי שמסוגל לדחות כעס לזמנים מוגדרים, וודאי שאינו כועס מתוך תכונה ומגרעת נפשית, אלא הכעס הוא רק כלי בידיו, ואם הכעס הוא כלי בידיו, ברור שהכעס הוא העונש שבו הוא מבטא את העדר השגחתו ורצונו.
3) בויקרא (י, ו) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו: רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף" – "וְעַל כָּל כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא", דהיינו ועל כל העדה יחול העונש הכבד, וזאת אם לא יקיימו בדקדוק את הוראותיו של משה. ושוב יש לשאול: ואיך יחול הרוגז על העדה? וכי הרוגז הוא עניין שחל על דבר אחר? אלא ברור שרוגז הוא שֵׁם משותף, ומשמעוֹ כאן עונש, ונאמר בלשון רוגז כדי לומר שמדובר בעוון חמור מאד.
4) בויקרא (יז, י) נאמר: "וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ", ושם תרגם אונקלוס: "וְנָתַתִּי פָנַי" – "וְאַתֵּין רוּגְזִי", ואיך אפשר לתת רוגז על מאן-דהו, והלא הרוגז הוא תכונה נפשית? אלא, הרוגז הוא עונש מאת ה' על חטאים חמורים, ובמלים אחרות, ה' יכה בעונשו הכבד את החוטאים.
5) בויקרא (כ, ג) נאמר: "וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי", ושם תרגם אונקלוס: "אֶתֵּן אֶת פָּנַי" – "אֶתֵּין יָת רוּגְזִי", כלומר אתן את עונשי שהרי לא ניתן לתת רוגז, ובמלים אחרות, הואיל ולא ניתן לתת רוגז, ברור שהרוגז הוא שֵׁם משותף וביחס לה' יתעלה משמעוֹ הוא חלות העונש.
6) בויקרא (כ, ה) נאמר: "וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם", ושם תרגם אונקלוס: "וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי" – "וָאֲשַׁוֵּי אֲנָא יָת רוּגְזִי", כלומר ושמתי אני את עונשי הכבד, וכאמור בדוגמות הסמוכות לעיל.
7) בויקרא (כ, ו) נאמר: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי" – "וְאַתֵּין יָת רוּגְזִי", דהיינו ואתן את עונשי הכבד, וכבר הוסבר עניין זה היטב בדוגמות הסמוכות לעיל.
8) בויקרא (כו, יז) נאמר: "וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם" – "וְאֶתֵּין רוּגְזִי בְּכוֹן", דהיינו ואתין עונשי בכם, וברור שלא ניתן לתת רוגז, ולכן ברור שמשמעוֹ הוא עונש כבד, וכאמור בדוגמות לעיל.
9) בבמדבר (א, נג) נאמר: "וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת", ושם תרגם אונקלוס: "וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – "וְלָא יְהֵי רוּגְזָא עַל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וברור שתכונת הרוגז איננה יכולה לחול על הזולת והיא שמורה ונצורה אך ורק לָרוֹגֵז המתרגז, לעומת זאת, העונש, וכאן מדובר בעונש כבד וחמור, הוא זה אשר עלול לחול ולהתרגש על עם-ישראל אם לא יזהרו בכבוד המשכן.
10) בבמדבר (יא, לג) נאמר: "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְיָ חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְיָ בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד", ושם תרגם אונקלוס: "וְאַף יְיָ חָרָה בָעָם" – "וְרוּגְזָא דַּייָ תְּקֵיף בְּעַמָּא", כלומר ועונש ה' הכבד היכה בעם, והואיל ונאמר שֶׁהָרוֹגֶז הוא זה שהיכה בעם, ברור שלא מדובר בתכונה נפשית, שהרי הרוגז לא יכול להכות, אלא הרוגז הוא-הוא העונש הוא-הוא המכָּה.
11) בבמדבר (יד, יא) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי" – "עַד אִימַּתִּי יְהוֹן מַרְגְּזִין קֳדָמַי", עד מתי יהיו מרגיזים לפניי, כלומר עד מתי יהיו חוטאים לפניי בעוונות חמורים שעונשם כבד ונורא. וברור שהרוגֶז כאן הינו חטא שעונשו חמור, שהרי אונקלוס מדגיש שהרוגֶז שהחוטאים מרגיזים בו אינו שייך לה' יתעלה, הואיל והחוטאים מרגיזים אך ורק לפניו, דהיינו במנותק מאמיתת עצמותו, ולכן ברור שמטרתו ללמדנו שהרוגז האמור שמרגיזים בו החוטאים, הוא שקיעה בעוונות החמורים שעתידים להשית עונשים כבדים מאד על החוטאים בהם.
12) בבמדבר (יד, יח) נאמר: "יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים", ושם תרגם אונקלוס: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" – "מַרְחֵיק רְגַז", כלומר ה' יתעלה דוחה את העונש (שמא ישובו). ואיך ניתן להרחיק ולדחות כעס? ומי שמסוגל להרחיק ולדחות כעס לזמנים מוגדרים, וודאי שאינו כועס אלא הכעס הוא כלי בידיו, ואם הכעס הוא כלי בידיו, ברור שהכעס האמור הוא העונש שבו הוא מבטא את העדר השגחתו ורצונו.
13) בבמדבר (יד, כג) נאמר: "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ", ושם תרגם אונקלוס: "וְכָל מְנַאֲצַי" – "וְכָל דְּאַרְגִּיזוּ קֳדָמַי", דהיינו כל דור המדבר שחטאו לפני ה' בחטאים חמורים. כלומר, הרוגז שמרגיזים בו החוטאים הינו אך ורק לפני ה', דהיינו אינו נוגע באמיתתו יתעלה שמו, ולכן ברור שהרוגז הינו חטאים חמורים שימיטו עונשים כבדים.
14) בבמדבר (טו, ל) נאמר: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף" – "קֳדָם יְיָ הוּא מַרְגֵּיז", לפני ה' הוא מרגיז, כלומר גם כאן נאמר שהרוגז הוא לפני ה', ולכן ברור שהרוגז אינו נוגע לאמיתתו, אלא הוא מבטא חטאים חמורים שיביאו על החוטאים עונשים כבדים מאד.
15) בבמדבר (טז, כב) נאמר: "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף", ושם תרגם אונקלוס: "וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" – "וְעַל כָּל כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא", כלומר ועל כל העדה יהיה עונש כבד. וברור שהקצף והרוגֶז האמורים בפסוק הינם עונש, שהרי אונקלוס מתאר את חלות הרוגז: "ועל כל העדה יהיה הרוגז", והרוגז כתכונה נפשית אינו חל ומתעורר אלא בנפש הרוגז, ולכן ברור שכוונתו לכך שהרוגֶז הוא עונש כבד.
16) בבמדבר (טז, ל) נאמר: "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי נִאֲצוּ [...] אֶת יְיָ" – "אֲרֵי אַרְגִּיזוּ [...] קֳדָם יְיָ", כלומר כי חטאו ומרדו לפני ה'. וברור שגם כאן הרוגֶז משמעו שקיעה בעוונות חמורים שעונשם כבד מאד, שהרי הרוגז הוא רק לפני ה'.
17) בבמדבר (יז, יא) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ הֵחֵל הַנָּגֶף", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ הֵחֵל הַנָּגֶף" – "אֲרֵי נְפַק רוּגְזָא מִן קֳדָם יְיָ שָׁרִי מוֹתָנָא", כלומר, כי יצא העונש הכבד מלפני ה' החל המוות. וברור שהרוגֶז האמור בפסוק אינו תכונה נפשית באמיתת ה' יתעלה שמו, אלא הוא העונש הכבד אשר חל בעם, והוא המוות. יתר-על-כן, רוגז איננו יוצא, אלא העונש, דהיינו פקודת העונש היא זו שיוצאת מלפני ה' יתעלה, וחלה בעם.
18) בבמדבר (יח, ה) נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ושם תרגם אונקלוס: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף" – "וְלָא יְהֵי עוֹד רוּגְזָא", דהיינו ולא יחול עוד העונש על בני-ישראל. וברור שהרוגז הוא עונש כבד, שהרי כאמור רוגז איננו חל והוא חלקו ונחלתו של הכועֵס והרוגֵז לבדו, אלא, העונש הכבד הוא זה שחל או עלול לחול.
19) בבמדבר (כה, ד) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַייָ נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְיָ מִיִּשְׂרָאֵל", ושם תרגם אונקלוס: "וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְיָ מִיִּשְׂרָאֵל" – "וִיתוּב תְּקוֹף רוּגְזָא דַּייָ מִיִּשְׂרָאֵל", כלומר ותשוב, דהיינו תתבטל, גזירת העונש הכבד מישראל. וברור שלא מדובר ברוגֶז שמשמעוֹ הוא תכונה נפשית, שהרי מדובר ברוגז שחל ורובץ על עם-ישראל, ואיך רוגז יכול לחול ולרבוץ? אלא גזירת העונש הכבד היא זו שרבצה וחלה על עם-ישראל.
20) בבמדבר (לב, יד) נאמר: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל", ושם תרגם אונקלוס: "עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל" – "עַל תְּקוֹף רוּגְזָא דַּייָ עַל יִשְׂרָאֵל", כלומר, על העונש הכבד שכבר מזומן לכם הנכם מוסיפים עוד פשעים שיביאו עליכם עוד עונשים. כמו כן, נאמר בפסוק: "אֶל יִשְׂרָאֵל", ואם היה מדובר בחרון-אף שהוא תכונה נפשית, היה צריך להיאמר "על ישראל", ובמלים אחרות, בפסוק עצמו ישנה הרחקה מן הגשמות, שהרי לפיו החרון הוא עונש, כי רק עונש יכול לחול, אך לא רוגֶז, שהרי הרוגז הינו תכונה נפשית אשר איננה חלה על הזולת, והיא שמורה ונצורה אך ורק לַכועֵס ולרוגֵז.
21) בדברים (א, א) נאמר: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב", ושם תרגם אונקלוס: "בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף" – "עַל דְּחָבוּ בְּמַדְבְּרָא וְעַל דְּאַרְגִּיזוּ בְּמֵישְׁרָא לָקֳבֵיל יַם סוּף", מתרגומו של אונקלוס עולה באופן ברור שהמלה רוגֶז היא מילה נרדפת למילים חטא ועוון שעונשם כבד וחמור מאד, שהרי אונקלוס אומר לעיל: "על שהתחייבו במדבר ועל שהרגיזו במישור", והתחייבו משמעהּ חטאוּ והתחייבו בעונש כבד, והוא הדין להרגיזו, שמשמעהּ חטאו והתחייבו בעונש כבד.
22) בדברים (א, לז) נאמר: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְיָ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם", ושם תרגם אונקלוס: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְיָ" – "אַף עֲלַי הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ", כלומר, גם בי חל עונש כבד מלפני ה', וגם כאן רואים בבירור שהרוגֶז שנאמר בתרגומו של אונקלוס הוא עונש, שהרי בפסוק נאמר פועל יוצא: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְיָ". ואונקלוס אף נזהר ומוסיף שהרוגֶז היה מלפני ה', דהיינו שלא נשׁגה לחשוב שמדובר בתכונה נפשית, אלא בעניין שהוא מחוץ לאמיתתו, דהיינו בעונש.
23) בדברים (ג, כו) נאמר: "וַיִּתְעַבֵּר יְיָ בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּתְעַבֵּר יְיָ בִּי" – "וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ עֲלַי", כלומר, חל בי עונש מלפני ה' יתברך, וכל מה שאמרנו בדוגמה הקודמת נכון גם כאן.
24) בדברים (ד, כא) נאמר: "וַייָ הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה", ושם תרגם אונקלוס: "וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָה רְגַז עֲלַי", כלומר, חל בי עונש מלפני ה' יתברך, וכאמור בשתי הדוגמות הקודמות.
25) בדברים (ד, כה) נאמר: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "לְהַכְעִיסוֹ" – "לְאַרְגָּזָא קֳדָמוֹהִי", דהיינו להרגיז לפניו. כלומר, הרוגז האמור בפסוק מבטא עוונות חמורים שעתידים להמיט ולמוטט את החוטאים בעונשים כבדים, ולא ייתכן שמדובר בתכונה נפשית, שהרי אונקלוס מתרגם: להרגיז לפניו, דהיינו הרוגז מנותק לחלוטין מאמיתת הבורא יתעלה.
26) בדברים (ט, ז) נאמר: "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" – "יָת דְּאַרְגֵּיזְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ", כלומר, את אשר הרגזת לפני ה' אלוהיך. ושוב, לא ייתכן שהרוגֶז הינו תכונה נפשית שהרי אונקלוס אומר שהעם הרגיז לפני ה', ולכן מן ההכרח לפרש שהרוגז הינו חטאים חמורים שהמיטו עונשים כבדים על ישראל.
27) בדברים (ט, ח) נאמר: "וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְיָ וַיִּתְאַנַּף יְיָ בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "הִקְצַפְתֶּם אֶת יְיָ וַיִּתְאַנַּף יְיָ בָּכֶם" – "אַרְגֵּיזְתּוּן קֳדָם יְיָ וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ בְּכוֹן", כלומר, הרגזתם לפני ה' ועונשו הכבד חל בכם. וברור גם מכאן שהרוגז אינו תכונה נפשית, שהרי אונקלוס מדגיש שהרוגז היה לפני ה' ולא באמיתתו חלילה. כמו כן, אונקלוס מוסיף ומתרגם את הפועל היוצא שנאמר בפסוק: "וַיִּתְאַנַּף" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ", והואיל ומדובר בתרגום של פועל יוצא, ברור שהרוגז האמור הינו העונש הכבד אשר נגזר וחל על ישראל.
28) בדברים (ט, יח) נאמר: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "לְהַכְעִיסוֹ" – "לְאַרְגָּזָא קֳדָמוֹהִי", דהיינו להרגיז לפניו. וגם מתרגומו כאן עולה שהרוגז מנותק לחלוטין מאמיתת הבורא יתעלה, שהרי העם הרגיז לפני ה' ולא אותו – ולכן, מן ההכרח לבאר שכוונתו של אונקלוס ללמדנו שהרוגז הוא עוון חמור שהמיט עונש כבד.
29) בדברים (ט, כ) נאמר: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא", ושם תרגם אונקלוס: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ" – "וְעַל אַהֲרֹן הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ", כלומר, ועל אהרן נגזר עונש חמור מאד מלפני ה'. וגם כאן ברור שהמילה רוגֶז איננה מבטאת תכונה נפשית, שהרי הרוגז מנותק מאמיתת הבורא יתעלה, והוא כאמור אך ורק לפני ה' ולא בו.
30) בדברים (ט, כב) נאמר: "וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְיָ" – "מַרְגְּזִין הֲוֵיתוֹן קֳדָם יְיָ", כלומר, חטאתם לפני ה', והרוגז אינו במהות אמיתתו, אלא לפניו, ולכן ברור שמדובר בחטאים חמורים שעונשם כבד.
31) בדברים (יא, יז) נאמר: "וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם" – "וְיִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ בְּכוֹן", כלומר, ויחול עונשו הכבד של ה' בכם. וגם כאן לא נאמר בתורה וחרה אף ה' עליכם, אלא בכם, ללמדנו שחרון האף וכן תרגומו, דהיינו הרוגז שבדברי אונקלוס, הינם עונש כבד מאת ה' יתעלה שמו על חטאים חמורים מאד, כגון עבודה-זרה.
32) בדברים (כט, כג) נאמר: "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה" – "מָא תְּקוֹף רוּגְזָא רַבָּא הָדֵין", כלומר, מה העונש הכבד והגדול הזה? והואיל והדבר שראו הגויים הוא את החורבן הכבד, ברור שחרון האף הגדול הוא העונש שאת תוצאותיו ראו ורואים הגויים בחורבן בית מקדשנו.
33) בדברים (לא, יז) נאמר: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא" – "וְיִתְקַף רוּגְזִי בְהוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא", כלומר, ויחול עונשי הכבד בו ביום ההוא. וגם כאן נאמר בתורה וחרה אפי בו ולא עליו, ללמדנו שלא מדובר ברוגֶז שהוא תכונה נפשית, אלא ברוגז שמשמעוֹ עונש כבד מאד, שחל בעם-ישראל.
34) בדברים (לא, כ) נאמר: "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי", ושם תרגם אונקלוס: "וְנִאֲצוּנִי" – "וְיַרְגְּזוּן קֳדָמַי", כלומר, וירגיזו לפניי. נמצא אפוא, שאונקלוס מתרגם את הפועל היוצא "וְנִאֲצוּנִי" – "וְיַרְגְּזוּן", ומזאת עולה שהרוגז האמור בדבריו אינו תכונה נפשית של הבורא יתעלה, אלא החטאים והעוונות שעשו עם-ישראל לפני ה': "וְנִאֲצוּנִי". כמו כן, אונקלוס מוסיף את המלים "לפני ה'", כדי שלא נשגה חלילה במחשבה שהרוגֶז שייך לאמיתתו יתעלה, אלא כולו נאמר כלפי בני האדם, דהיינו כלפי פעולותיהם הרעות ומעשיהם אשר אינם טובים.
35) בדברים (לא, כט) נאמר: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "לְהַכְעִיסוֹ" – "לְאַרְגָּזָא קֳדָמוֹהִי", דהיינו להרגיז לפניו. וברור גם מהמקור הזה, שהרוגז כלל אינו שייך לה' יתעלה שמו, אלא הוא מבטא את הפעולות הרעות, דהיינו את החטאים והעוונות שעם-ישראל עתיד להיכשל בהם לפני ה'. וכבר הסברתי לעיל שהמלים "לפני ה'", נועדו להרחיק עוד את הרוגז מאמיתת הבורא, ולייחסוֹ אך ורק לעם.
36) בדברים (לב, טו) נאמר: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיְנַבֵּל" – "אַרְגֵּיז קֳדָם", דהיינו הרגיז לפנֵי ה'. וגם בתרגומו כאן אונקלוס מתרגם את הפועל היוצא: "וַיְנַבֵּל", שמתאר בפסוק את פעלו הרע של העם, באמצעות המילים "אַרְגֵּיז קֳדָם" וכו', דהיינו, הרוגֶז האמור בתרגומו כלל אינו נוגע לאמיתת הבורא, אלא כולו מופנה כלפי העם, אשר חוטא בחטאים חמורים לפני ה' יתעלה. וגם כאן אונקלוס מוסיף שהרוגז הוא לפני ה', כדי ללמדנו שהרוגז האמור מנותק מאמיתת הבורא.
37) בדברים (לב, טז) נאמר: "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ", ושם תרגם אונקלוס: "יַכְעִיסֻהוּ" – "אַרְגִּיזוּ קֳדָמוֹהִי", דהיינו הרגיזו לפניו. ושוב אנו רואים שאונקלוס מרחיק את הכעס והרוגז מאמיתת ה' יתעלה שמו ומדגיש שהרגיזו לפניו, דהיינו, הרוגז אינו שייך לה' יתעלה, אלא הוא העוונות החמורים שעשו לפניו ואשר עתידים להמיט עונשים כבדים.
38) בדברים (לב, יט) נאמר: "וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו" – "וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ מִדְּאַרְגִּיזוּ קֳדָמוֹהִי בְּנִין וּבְנָן", כלומר, עונשו הכבד חל בעם על שחטאו לפניו בנים ובנות. ושוב, גם כאן אונקלוס מתרגם שהרוגז שהרגיזו אינו באמיתתו יתעלה אלא לפניו, ללמדנו שגם כאן מדובר בעוונות חמורים שממיטים עונשים כבדים.
39) בדברים (לב, כא) נאמר: "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם", ושם תרגם אונקלוס: "כִּעֲסוּנִי [...] אַכְעִיסֵם" – "אַרְגִּיזוּ קֳדָמַי [...] אַרְגֵּיזִנּוּן", כלומר, חטאו לפניי ולכן אענישם. ובדוגמה זו נאמר בפסוק במפורש שהכעס כלל אינו שייך לבורא יתעלה, אלא הכעס הוא העונש שהקב"ה ישית על החוטאים והפושעים. כלומר, הכעס משמש בפסוק בשני אופנים: המילה "כִּעֲסוּנִי" מורה על החטאים והעוונות החמורים, והמילה "אַכְעִיסֵם" מורה על העונשים הכבדים שה' עתיד להמיט על עם-ישראל שתעו בהבלים.
40) בדברים (לב, כב) נאמר: "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" – "אֲרֵי קִדּוּם תַּקִּיף כְּאִישָׁא נְפַק מִן קֳדָמַי בִּרְגַז", דהיינו, כי עונש חמור וכבד כאש יצא מלפניי. כלומר, תוספת הרוגז נועדה ללמד על חומרת העונש וכָבדו. וגם כאן רואים שהרוגז הוא עונש שהרי הוא יצא מלפני ה', דהיינו הוא מנותק מאמיתת הבורא יתעלה שמו, דהיינו הוא אינו מורה על תכונה נפשית.
41) בדברים (לב, כו) נאמר: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם", ושם תרגם אונקלוס: "אַפְאֵיהֶם" – "יְחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן", כלומר יחול עונשי הכבד בהם. ומן ההכרח לבאר שגם הרוגז האמור בתרגומו של אונקלוס כאן הינו עונש כבד מאד, שהרי הרוגז עצמו איננו חל בזולת נפשו האומללה של הכועֵס והרוגֵז, רק העונש הוא זה שחל, ולכן ברור שהרוגֶז הוא עונש כבד.
לסיכום, הרוגֶז בתרגום אונקלוס הוא שֵׁם משותף, ומשמעוֹ ביחס לה יתעלה הינו עונש כבד. וכדי להשלים את התמונה אצרף פסוקים נוספים שבהם אונקלוס תרגם באמצעות המילה רוגז, והנני מסביר כיצד יש להבין את תרגומו לאור כל התובנות והמסקנות שראינו לעיל:
1) בבראשית (יח, כג) נאמר: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע", ושם תרגם אונקלוס: "הַאַף תִּסְפֶּה" – "הַבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי", ומשמעוֹ הוא: האם בעונש כבד תשחית וכו'. וכן נאמר בבראשית (יח, כד), וגם שם תרגם אונקלוס כאמור, וגם שם משמעוֹ כפי שאמרתי.
2) בבראשית (יח, ל) נאמר: "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים", ושם תרגם אונקלוס: "יִחַר לַאדֹנָי" – "לָא כְעַן יִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ", ומשמעוֹ הוא: אל נא יחול עונש ה' בי, דהיינו על-כך שהנני מוסיף להעז ולבקש ממך. וכן נאמר בבראשית (יח, לב), וגם שם תרגם אונקלוס כאמור, וגם שם משמעוֹ כפי שאמרתי.
3) בשמות (ד, יד) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ בְּמֹשֶׁה" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ בְּמֹשֶׁה", ומשמעוֹ הוא: ועונש מלפני ה' יצא כלפי משה על סירובו.
4) בשמות (כב, כג) נאמר: "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים", ושם תרגם אונקלוס: "וְחָרָה אַפִּי" – "וְיִתְקַף רוּגְזִי", ומשמעוֹ הוא: ויחול עונשי; וכן נאמר בשמות (לב, י): "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל", ושם תרגם אונקלוס: "וְיִחַר אַפִּי" – "וְיִתְקַף רוּגְזִי", וגם שם משמעוֹ הברור הוא: ויחול עונשי; ובדומה לזה נאמר גם בשמות (לב, יא): "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה", ושם תרגם אונקלוס: "יֶחֱרֶה אַפְּךָ" – "לְמָא יְיָ יִתְקַף רוּגְזָךְ בְּעַמָּךְ", וגם שם משמעוֹ הברור של הפסוק הוא: למה ה' יחול עונשך בעמך?
5) בשמות (לב, יב) נאמר: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ", ושם תרגם אונקלוס: "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ" – "תּוּב מִתְּקוֹף רוּגְזָךְ", ומשמעוֹ הוא: שוב מכוונתך להעניש את ישראל.
6) בויקרא (כד, יא) נאמר: "וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן", ושם תרגם אונקלוס: "וַיְקַלֵּל" – "וְאַרְגֵּיז", דהיינו והרגיז, כלומר פעל פעולה רעה מאד שחייבה אותו בעונש חמור.
7) בויקרא (כד, יד) נאמר: "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה", ושם תרגם אונקלוס: "הַמְקַלֵּל" – "דְּאַרְגֵּיז", המרגיז, דהיינו את מי שהתחייב בעונש חמור, וכאמור בדוגמה הקודמת.
8) בויקרא (כד, טו) נאמר: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "יְקַלֵּל" – "יַרְגֵּיז", דהיינו יחטא בחטא האמור שיחייבוֹ בעונש חמור.
9) בויקרא (כד, כג) נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה", ושם תרגם אונקלוס: "הַמְקַלֵּל" – "דְּאַרְגֵּיז", המרגיז, דהיינו, הוציאוּ את החוטא הלז שעונשו כבד וחמור מאד.
10) בויקרא (כו, כח) נאמר: "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" – "וַאֲהָךְ עִמְּכוֹן בִּתְקוֹף רְגַז", דהיינו אלך עמכם בעוצמה רבה יותר של עונשים, אם תאמרו שהייסורים חלו בכם במקרה.
11) בבמדבר (יא, א) נאמר: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְיָ וַיִּשְׁמַע יְיָ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְיָ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַפּוֹ" – "וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ", כלומר עונשו העוצמתי חל בעם, וכפי שנאמר בהמשך הפסוק: "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְיָ" וכו'.
12) בבמדבר (יא, י) נאמר: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְיָ מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ מְאֹד" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ לַחְדָּא", כלומר עונשו העוצמתי והכבד של ה' נגזר לחול על העם אשר בכה והתלונן על הנהגת ה'.
13) בבמדבר (יב, ט) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בָּם וַיֵּלַךְ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ", כלומר וחל בהם, באהרן ומרים, העונש הכבד מאת ה' יתברך, וכאמור שם.
14) בבמדבר (כב, כב) נאמר: "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְיָ בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ", כלומר, העונש הכבד נגזר לחול על בלעם בן בעור, המכשף מפתור.
15) בבמדבר (כה, ג) נאמר: "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ", כלומר העונש הכבד נגזר לחול על ישראל.
16) בבמדבר (לב, י) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ", כלומר העונש הכבד והנורא נגזר לחול על עם-ישראל.
17) בבמדבר (לב, יג) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ בְּיִשְׂרָאֵל", כלומר, העונש הכבד והנורא של שוטטות ומוות במדבר מבלי להיכנס לארץ, חל בישראל.
18) בדברים (א, לד) נאמר: "וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּקְצֹף" – "וּרְגֵיז", כלומר גזר להעניש את עם-ישראל בחומרה רבה.
19) בדברים (ו, טו) נאמר: "כִּי אֵל קַנָּא יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", ושם תרגם אונקלוס: "פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּךְ" – "דִּלְמָא יִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ אֱלָהָךְ בָּךְ", כלומר, שמא יחול עונשו הכבד של ה' אלוהיך בך: "וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
20) בדברים (ז, ד) נאמר: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר", ושם תרגם אונקלוס: "וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם" – "וְיִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ בְּכוֹן", דהיינו (אם חלילה תלכו ותעבדו אלהים אחרים) יחול עונש כבד מאד מאת ה' יתברך בכם.
21) בדברים (ט, יט) נאמר: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְיָ אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא", ושם תרגם אונקלוס: "מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְיָ" – "מִן קֳדָם רוּגְזָא וְחִמְתָּא דִּרְגַז יְיָ", כלומר, מפני העונש הכבד שנגזר לחול ולהשמיד אתכם וכו'.
22) בדברים (יג, יח) נאמר: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ", ושם תרגם אונקלוס: "לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ" – "בְּדִיל דִּיתוּב יְיָ מִתְּקוֹף רוּגְזֵיהּ", כלומר, בעבור שישוב ה' מגזירת העונש הכבד והחמור.
23) בדברים (כט, יט) נאמר: "לֹא יֹאבֶה יְיָ סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְיָ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְיָ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְיָ וְקִנְאָתוֹ" – "אֲרֵי בְכֵן יִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ וְחִמְתֵּיהּ", כלומר, כי אז יחול עונשו הכבד.
24) בדברים (כט, כב) נאמר: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" – "בְּרוּגְזֵיהּ וּבְחִמְתֵּיהּ", דהיינו בעונשו הכבד והחמור מאד.
25) בדברים (כט, כו) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא" – "וּתְקֵיף רוּגְזָא דַּייָ בְּאַרְעָא הַהִיא", דהיינו, ועונש ה' הכבד חל והיכה בעוצמה רבה ונוראה בארץ ההיא.
26) בדברים (כט, כז) נאמר: "וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" – "בִּרְגַז וּבִחְמָא וּבִתְקוֹף רַב", כלומר, בעונשים כבדים וחמורים מאד, ובאופנים מחרידים ומזוויעים מאד.
"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הו' יד).
Comentários