"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמ' כ, יב).
ביום העצמאות תשפ"ב פגשתי מכר אחד שבנו חלה לפני כמה שנים במחלה קשה וב"ה החלים ממנה, שאלתי אותו לשלום בנו שעבר עם משפחתו לגור באזור הצפון. אביו השיב לי ששלום בנו טוב ב"ה, אך משום מה ראיתי עצב על פניו, והתשובה לכך לא איחרה לבוא. הואיל ונקבתי בשמו של בנו כאשר שאלתי לשלומו, האב העיר לי שהבן כבר אינו עונה יותר לשם שניתן לו. האב הוסיף והסביר לי שבנו הלך לקנייבסקי, כנראה לקבל עצה והדרכה בעקבות מחלתו, וכאשר קנייבסקי שמע ששם הבן הוא "נאור", הוא הפטיר: "למה נאור? – מאיר".
כאשר הבן שמע את דברי שיקוץ קנייבסקי, הוא החליט לשנות את שמו למאיר, ולדברי האב, הבן כבר אינו עונה עוד לשם שנתנו לו אביו ואימו, אלא לשם שנתן לו שיקוץ קנייבסקי. האב ניסה להסתיר מאד את צערו ואת עלבונו העמוק על-כך שבנו שינה את שמו, כאילו השם שנתנו לו אביו ואימו הוא זה שגרם לו לכל ייסוריו ולחלות במחלה הקשה, אך הוא לא הצליח, פניו נפלו כאשר הוא סיפר לי על בנו שכבר אינו עונה לשם המקורי שנתנו לו אביו ואימו.
כאב לי מאד כאשר ראיתי כל זאת, והחלטתי לבטא את כאבי, הואיל ומדובר לא רק בהזיה מאגית מוחלטת, אלא גם בחוסר כיבוד אב ואם חמור ביותר, ואיני מסוגל לתאר את הצער שעולה בליבם של ההורים כאשר הם שומעים שבנם או בתם האהובים החליטו יום בהיר אחד לשנות את שמם – ועוד בעקבות איזו הזיה של שיקוץ אלילי, אשר בשינוי שם הבן או הבת למעשה מאשים את ההורים בכל הרעות שפקדו אותם! והוא – קנייבסקי שר"י מתיימר להיות הגואל והאב החדש של הנמצאים בצרה, ומתערב בעניינים משפחתיים מאד-מאד עדינים.
מאין יש לכומרים הארורים הללו את הזכות להחליט על שמות בני האדם? וכי הם ילדו אותם? וכי הם השקיעו את חלבם ודמם בחינוכם? והנה, בהבל פיהם הסרוח הם ממיטים צער בלתי יתואר על ההורים, גורמים לבנים ולבנות לחטוא ולכפור בטובת ההורים, כאשר ברקע מהדהדת המסקנה הקשה והמחרידה, שההורים, בבחירת השמות, אשמים בייסורים שחלו בבנים.
***
לתרבות שינויי השמות של המינים יש כמה מטרות: הראשונה היא, לתעתע באותם שנמצאים בשעת צרה וצורה, ולהחדיר להם את המחשבה כאילו יש בכוחם של האלילים הללו להושיע אותם באמצעות איזה מתכון או תכסיס חיצוני אשר יתקן את הכל ויושיעם מייסוריהם. המטרה השנייה היא, להפוך את אותם אומללים המתייסרים לעבדים משועבדים למינים, שהרי אם הם נשמעים להם לשנות את שמם, יש במעשה הזה ביטוי מובהק לקבלת מרותם המוחלטת! שהרי במעשה הזה הם עוקרים את סמכות ההורים ומחדירים במקומה את סמכותו של השיקוץ אשר מבקש להחדיר את עצמו לתודעת האומללים כגורם המשפיע והמרכזי בחייהם. ובמלים אחרות, קבלת "עצתם" לפגוע כל-כך קשה בהורים מבטאת את קבלתם לאלוה.
מטרותיהם הנואלות של המינים הארורים מדרדרת להשקפה רעה מאד אשר פושטת כמו אש בשדה קוצים, והיא ההשקפה שניתן לשנות את גורלו של אדם באמצעות שינויים חיצוניים בלבד, שהרי שינוי השם לדעת המינים הארורים הוא המעשה אשר יסיר מעל האדם את כל ייסוריו ויוציאו מאפלה לאורה! בעוד שלפי ההלכה, שינוי השם נועד לתכלית שונה לחלוטין.
כלומר, החדרת ההזיה המאגית לפיה שינוי השם משפיע באופן על-טבעי על גורלו של האדם, מרחיק את האדם מעיקר מטרת הייסורים שחלו בו! והיא להרהר בתשובה, לערוך חשבון נפש מעמיק ולשוב בתשובה אל דרך האמת: אל ידיעת ה' וקרבת אלהים מחשבתית אמיתית.
"לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ" (איוב מב, ה).
זאת ועוד, ההזיה שהכל תלוי בשינוי השם, מדרדרת להשקפה שעבודת ה' הינה באיברים החיצוניים בלבד, שהרי אם הפתרון לכל הצרות והייסורים הוא פתרון חיצוני ושטחי, הרי שהתכלית והמטרה בעבודת ה' יתברך היא עבודה חיצונית באיברים הגופניים בלבד. והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, נא) בעניין העוון החמור שבעבודת ה' באיברים החיצוניים:
"וכל זמן שאתה עושה מצוה, [אם] אתה עושה אותה באיבריך כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה, ולא ממי בא [מי הוא אל-אמת אשר ציווה בו] ולא מה תכליתו [מה הטעם שנצטווינו בו] – אל תחשוב שהגעת אל התכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם: 'קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם' [יר' יב, ב]".
ואל יהא קל בעיניכם עוון זה שמתאר הנביא ירמיה, כי בפסוק שלפניו הפושעים הללו נזכרים כרשעים ובוגדים, ובפסוק שלאחר-מכן מתואר עונשם החמור המתאים לעוונם הקשה: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבוים והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר מעשיהם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה". ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה והמזוויעה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה.
***
אמנם, קיימת בהלכה האפשרות לשנות את השם, ברם, מדובר בעניין אחֵר לחלוטין, והמינים עיוותו את מטרת ההלכה, והפכו אותה לכלי גס וכעור אשר כאמור, ממיט יגון ואנחה על ההורים, מתעה את הטובעים בייסוריהם אחרי השקפות רעות ומרחיק אותם מדרך האמת.
וכֹה דברי חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (ב, ה): "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים. ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה. וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח".
כלומר, מדובר בהלכה באדם שהרשיע מאד ונודע שמו ונתפרסם ברשעו לכל אנשי מקומו, עד ששינוי שמו נועד להזכיר לכל מי שהכיר אותו בעת שהיה רשע ואכזר, שהוא כבר אינו הולך בדרכי הרשע, והוא החליט להיות אדם אחר, אדם שדבק בדרכי היושר החסד והחמלה.
אולם, האם פתרון זה נועד גם למי שלא התפרסם בהליכה בדרכי הרשע? והלא אדם כזה צריך לשוב בתשובה בצנעה לפני ה' יתעלה ולא לפרסם את חטאיו וריחוקו מה' יתעלה! אדם כזה אינו צריך להזכיר לסובבים אותו שהוא סטה ושגה מדרך האמת, שהרי מי שחטא בפשעים שבינו לבין המקום אסור לו לפרסם את חטאיו, וכמו שפוסקים חז"ל ורבנו מיד בהמשך שם:
"ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם: אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב וניחם. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה שנאמר: 'מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ' [מש' כח, יג].
במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו. אבל שבינו לבין המקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם: אלא שב לפני האל-ברוך-הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתוודה עליהן בפני רבים, סתם [כגון שאומר לחבריו 'חטאתי לשם' או 'אין ייסורין בלא עוון', ודי בכך]. וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר: 'אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה' [תה' לב, א]".
הראינו לדעת אפוא, כי בעבירות שבין אדם למקום, כגון ריחוק מחשבתי מה' יתעלה והליכה בדרכי ההבל של המינים וצאצאיהם, או סטייה אחרי אמונות ההבל של הקבלה הארורה, או כל שגיאת השקפה ומחשבה אחרת – בכל זאת אין האדם צריך לפרסם את עצמו, ואינו צריך לשנות את שמו, וחטא ועוון הוא לו – שהרי הוא משנה את שמו, לא כדי להתרחק מן הפושעים שהלך עמהם, ולא כדי שבני האדם הכשרים יידעו שהוא שב לדרכי מישרים, אלא הוא משנה את שמו מפני ההזיה – שהשם שנתנו לו אביו ואימו, הוא זה שגרם לו לייסוריו ולאסונו.
ובעוון הזה לא רק שהוא מתרחק מעריכת חשבון נפש מקיף ואמיתי, ולא רק שהוא תולה את ייסוריו ותשועתו בהזיה מאגית ובמעשים חיצוניים שאינם מטרה אלא אמצעי, ולא רק שהוא במעשה הזה מקבל עליו לאלוה את השיקוץ שֶׁיָּעַץ לו לשנות את שמו (שהרי הוא מודה שיש לו כוחות מאגיים לידע את הנסתרות, דהיינו שכל ייסוריו נובעים כביכול מאיזו הזיה חיצונית, ואף להושיעו במתן פתרון אלילי נבוב שיוציאו מאפלה לאורה), ולא רק שהוא מתקרב בזה לכל השקפות המינות שיוצאות מפתחי המינים ומקבל על עצמו ללכת בעצותיהם (כגון אותו אומלל שבעקבות ייסוריו אף החליט לפרוש מעבודתו כמורה וללכת לחלל-שם-שמים בכוייללי המינות האורתודוקסיים מחריבי המחשבה ומטמטמי הדעת) – אלא, והחמור מכל לדעתי, שהוא גורם להוריו צער ויגון עצום, כאילו הם-הם האשמים בכל ייסוריו, שהרי הם העניק לו את שמו!
והנה לנו עוד הלכה שהמינים עיוותו והחריבו והמיטו עלינו יגון ואנחה בסכלותם ובבהמיותם.
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דב' ה, טז).
המקור הנרפשׂ להזייתם של המינים הארורים
מהדורתו הראשונה של מאמר זה נחתמה בפסוק מעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן שראיתם לעיל, ברם, במהלך לימודיי ומחקריי מצאתי את המקור להזייתם של גדולי-גללי-האסלה אשר מתעים את עם-ישראל אחרי התהו וההבל, ושוב נמצא שמדובר ברש"י-שר"י.
והנה הדברים מתוך סדרת המאמרים על רש"י-שר"י, חלק יא, דוגמה פח:
בבראשית (טו, ה) נאמר: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", ושם פירש רש"י: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה – [...] לפי מדרשו אמר לו: צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שֵׁם אחר וישתנה המזל". פירושו של רש"י כאן הוא הרכבה של שני מדרשים, בתוספת החדרת סילופים ושיבושים משלו כמנהגו הידוע, נחל אפוא במקור הראשון לפי סדר הופעת שני המדרשים בפירוש רש"י:
מקור ראשון – בנדרים לב ע"א נאמר: "אמר [אברהם אבינו] לפניו: ריבונו של עולם, הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל! אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו – הקדוש-ברוך-הוא מתמים עמו, שנאמר: 'עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם' [תה' יח, כו]. אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו – שעה עומדת לו, שנאמר: 'הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים' [בר' יז, א], וכתיב: 'וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם' [שם, ד]".
לדעתי ברור שמחבר המדרש לא התכוון לתאר את אברהם אבינו ע"ה כמי שהאמין בהבלי האסטרולוגיה, שהרי היא לאו מפורש מן התורה ואף סעיף מסעיפי עבודה-זרה, שהרי האמונה שיש לכוכבים כוחות מאגיים להשפיע על העולם השפל היא עבודה-זרה. כלומר, לא יעלה על הדעת שאביר המלחמה בעבודה-זרה שקרא לכל באי עולם בשם ה' אל עולם, וסיכן את נפשו ועזב את מולדתו וכל משפחתו וקרוביו בשל אהבתו לה' יתעלה ומלחמתו בעבודה-הזרה – שדווקא האיש הזה יעלה על דעתו את הבלי האצטגנינים ואף יכוון את חייו ומעשיו לפיהם.
וראיה לדברינו אף מתוך המדרש עצמו! שהרי בהמשך המדרש רבי הושעיא משבח מאד את אברהם אבינו ע"ה ומלמד אותנו שהוא הלך בתמימות עם הקב"ה, ובזכות יושרו המידותי והמחשבתי זכה לשכר גדול לדורי דורות! האם יעלה אפוא על הדעת שמי שנשמע לציווי הקב"ה להתהלך לפניו בתמימות ובשלמות, יעלה על מחשבתו את הבלי האצטגנינים?!
אלא ברור, שכל מטרתו של המדרש היא ללמד שאין מזל לישראל (וכבר ביארתי את דרכם זו של חז"ל במאמר: 'בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי'). כלומר, מכיוון שאמונת האסטרולוגיה והשפעות הכוכבים היו נטועות כל-כך עמוק בקרב יהודי בבל (וגם בימינו אמונות מטופשות ונחותות אלה נפוצות מאד, והשימוש בענייני המזלות בלשון המדוברת רחב מאד), היו מקרב חז"ל אשר ניסו לעקור את האמונה הזו בהשקפה "שאין מזל לישראל" – כי אם הם היו אומרים שאין מזל כלל בעולם, לא לישראל ולא לאומות העולם כי הכל הבל, הם היו נחשבים לשקרנים ולכזבנים – עד-כדי-כך האמונה הרעה הזו הייתה רווחת ומושרשת באותם הימים! ואפילו בימינו בעידן המדע והטכנולוגיה רבים מאד הם מקרב עמֵּנו אשר אינם מסוגלים לקבל את האמת הפשוטה שהאסטרולוגיה היא הבל מהובל, ובמיוחד מקרב "שלומי אמוני ישראל" אשר עובדים את האלילים וְהָאִטִּים – הם-הם גדוליהם המכושפים המהובלים והמיובלים.
וראוי להזכיר כאן את דברי ירמיה בעניין האסטרולוגיה: "כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא" (יר' י, ב–ג).
לאור האמור יש להתעלם לחלוטין מדברי המדרש ביחס לאברהם אבינו, וכמו שאין להתייחס לענייני הגשמה או להגזמות ולשיבושים שונים במדרשים, כך אין להתייחס כלל לעניין זה, אלא עלינו להתמקד בנקודת התועלת שיש במדרש, ולהתעלם מכל התפאורה הנבובה שאין ללמוד ממנה מאומה, וכמו שהוּסבר והוּכח במאמר: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם".
וראיה לכך שאין ללמוד מאומה מהמדרש למעט ההשקפה ש"אין מזל לישראל", שכל מטרתה היא להרחיק מהזיות האסטרולוגיה והשפעות הכוכבים על עולמנו, ניתן להביא מהמשך המדרש עצמו, שהרי בהמשכו נאמר פעמיים: "כל המתמים עצמו" וכו'. נראה ברור אפוא, שכל מטרת המדרש לחנך אותנו להתהלך בתמימות עם בורא-עולם, ולהרחיק אותנו מאמונה בהשפעות הכוכבים, שהיא לאו מפורש מן התורה וכאמור אף סעיף מסעיפי עבודה-זרה.
אולם, רש"י לא הבין מאומה מכל מה שאמרתי, ושוב-ושוב אנו רואים שהוא לא היה מסוגל לחשוב מעבר לשטחיות הדברים הפשטניים. זאת ועוד, הוא אף הוסיף חטא ועוון על פשע סכלותו, מפני שהוא הדגיש וחידד את השקפת האסטרולוגיה, שהרי במדרש רק נאמר: "צא מאצטגנינות שלך", ואילו רש"י הרחיב ופירש: "אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן" וכו' – ובזאת הוא למעשה מודה בהבלי האסטרולוגיה ואף מרומם אותה מאד, שהרי אם אברהם אבינו נהג לעיין במזלות, וודאי שיש בהם אמיתות וחכמה.
כמו כן, אף שרש"י כתב שמדובר בפירוש שהוא "לפי מדרשו", מניסוח דבריו עולה בבירור שאין לו שום כוונה שנבין את הדברים כמשל, והמדרש, כמו שראינו במקומות רבים, הוא כלי לגיטימי בידי שר"י לפרש את פשטי המקראות. והראיה, שכך אכן הבינו כל "חכמי ישראל" הטיפשים שקיבלו עליהם את רש"י לאלוה. כלומר, כל תלמידיו של שר"י רואים במזלות עניין אמיתי, לדוגמה: הם סוברים ששינוי שֵׁם של אדם עשוי להשפיע על מזלו-גורלו ולשנות אותו – ובימינו האמונה הזו נפוצה מאד, ורבים הם אשר שמעתי עליהם שהוסיפו לעצמם שם נוסף או אותיות נוספות לשמם המקורי, ובעניין זה ראו: "תרבות שינויי השמות של המינים".
קצרו של דבר, יש לפנינו ראיה נוספת לאופן שבו פירושו של רש"י חלחל עד לימינו וממשיך לזהם את מחשבתו של עם חכם ונבון בסכלות ובמאגיה, שהרי שינוי השם אינו גורם למאומה, אלא שינוי מעשיו של האדם וקריאתו לה' יתעלה בלב נשבר ונדכה, הם-הם אשר משנים את מעמדו של האדם לפני בורא-עולם, ומביאים עליו את כל הטובה אשר הבטיח ה' לאברהם.
"אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד, וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְיָ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" (יר' ד, א–ב).
וחלילה לנו מלזלזל בהשפעתה של הזיה מאגית-פגאנית כמו שינויי השמות, כי ברגע שחודרת למחשבתו של האדם ההזיה שהמאגיה "פועלת" בתחום מתחומי החיים, נפתח לרווחה השער לחדירת כל ההזיות המאגיות-הפגאניות – כי אם המאגיה היא אמת ביחס לתחום מסוים בחיים המציאותיים, מדוע שהיא לא תהיה אמת לאמיתה בכל תחומי החיים? ומכאן הדרך לעבודה-זרה במחשבה או במעשה או בשניהם קצרה מאד, כי המאגיה היא יסוד האלילות, ובעניין זה ראוי לעיין בדבריו של א' רביצקי, בספרו "עיונים מיימוניים" (עמ' 182–183):
"המאגיה מיוסדת אפוא על טעות בשתי רמות: מדעית ותיאולוגית. ברמה האחת, המדעית, [...] היא מיוסדת על אמונת הבל בהיבט מוגדר אחד של סדר העולם (אמונה בשפע רוחני מן הכוכבים, אמונה בסגולה פלאית של עצמים, אמונה באנרגיה הגלומה בשמות קודש, וכיוצא באלה). אולם ברמה האחרת, התיאולוגית, הטכניקה המאגית עלולה להתקשר גם עם השקר הכולל האולטימטיבי, הלא הוא השקר של האלילות. היא נעוצה בו בשורשה או שהיא מוליכה אליו [...] המאגיקון מייחס לעצמים פיסיים כוחות מטאפיזיים [=על טבעיים] עצמאיים ובזה מערער על הריבונות האלוהית; הוא בודה מליבו את קיומם של יֵשים עליונים המתווכים בין האל לעולם, וכך פוגע בטרנסצנדנטיות האלוהית [=בשלילת הגשמות]; וסופו שהוא מדיח את מאמיניו לעבודת כוכבים כפשוטה, כאשר הוא מכוון את רצונם ואת הערצתם אל הכוכבים (יֵשים עליונים) ואל השפע הרוחני (כוחות מטאפיזיים) שהם מדמים בליבם לשאוב מהם [...] המלחמה נגד המאגיה היא אפוא המלחמה למען זיכוכה וצירופה של אמונת הייחוד".
מקור שני – במדרש בראשית רבה (מד, י), נאמר: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע – אמר רב שמואל בר רב יצחק: [אמר אברהם להקב"ה:] המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: הן כדבריך, אברם לא מוליד אברהם מוליד, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, שרי לא תלד שרה תלד". ונראה שמטרת מדרש זה ללמד, שאם האדם אינו זוכה לבנים עליו לפשפש במעשיו, וכל אדם צריך להיות ראוי לבנים ולבנות בהתאם למעלתו ולאישיותו לפני בורא-עולם. שינוי השם של אברם לאברהם ושרי לשרה, רומז אפוא על שינוי מסוים שחל במהותם של אברהם ושרה, כלומר על התרוממות רוחנית ומחשבתית מסוימת, שבזכותה זכו שניהם לבן אשר ימשיך את דרך האמת שהחלו לצעוד בה לפני אל-עולם.
ברם, רש"י הבין את כל המדרש הזה כפשוטו, כאילו באמת אמר אברהם אבינו להקב"ה "המזל דוחקני", ואיך היה יכול לידע מחבר המדרש הזה מה אמר אברהם אבינו להקב"ה? וכי הייתה לו רוח הקודש או נבואה? ואם היה מדובר במסורת שעברה מן הנביאים עד לימינו, היא לא הייתה נזכרת רק בדברי רב שמואל בר רב יצחק. ובכלל, וכי יעלה על הדעת שאברהם אבינו יזכיר את תועבות המזלות לפני ה' יתעלה?! לכן נראה ברור, שמטרת רב שמואל הייתה ללמד רעיון נסתר, או בדומה למה שאמרתי, או כל רעיון אחר שאינו מבטא את פשט הדברים.
זאת ועוד, רש"י לא הסתפק בציטוט המדרש כמות שהוא, הוא אף הוסיף עליו שבע מילים, אשר הן-הן אלה אשר גרמו לכל המהומה בעניין זה בימינו: "אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שֵׁם אחר וישתנה המזל". כלומר, לפי רש"י קריאת שם אחֵר משנה את מזלו של האדם, וזו מסקנה של רש"י אשר לא נזכרה במדרשים, והיא למעשה מהווה ראיה נוספת לכך שהוא הבין את אגדות חז"ל כפשוטן.
וכבר אמרנו שאמונה מאגית זו חלחלה במרוצת הדורות לעם-ישראל וזיהמה וממשיכה לזהם את מחשבתו של עם חכם ונבון עד ימינו אנו! ולהבנת חומרת האסטרולוגיה והריסת חומות הדת על-ידהּ ראו נא את המאמר בעניין המיסטיקה והאסטרולוגיה ונעל העניות המרופטת.
"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל!" (יר' ב, יא).
Commenti