ב-כט בכסלו תשפ"ד (12.12.23) פורסמה כתבה באתר "כיכר השבת", כותרת הכתבה היא: "כשהגר"ד לנדו הסביר לקצין הבכיר מה התפקיד של בחורי הישיבות בזמן המלחמה". הכתבה עוסקת בפגישה שנערכה בין לנדו לבין קצין בצה"ל, בכתבה אף פורסם סרטון של הפגישה הקצרה. הצפייה בסרטון חושפת זקן כסיל ומבולבל אשר מגמגם ומלהג כמו ילד קטן את מה שעסקניו הורו לו, ומדי פעם הוא מתבונן בעסקן שעומד לשמאלו כמבקש אישור להמשיך ולדבר. ניתן גם לראות את העסקן שלשמאלו דרוך כמו קפיץ מתוח, חרד מאד שמא לנדו יפלוט איזו שטות. ואכן, כאשר לנדו שולל לבקר אפילו פצוע אחד ושולל להשתתף בלוויה אפילו של חייל אחד, העסקן מתחיל להבין שלנדו הכסיל מתחיל לאבד את זה, וחותר לסיום השיחה בין הקצין ללנדו. מופע התת-רמה הזה מתואר בכתבה כמפגש עם אדם אלהי, לא פחות! פשוט לא להאמין עד כמה החרדים מטומטמים: בהערצתם הפגאנית ובהליכתם בעיניים עצומות אחרי כסילים מבולבלים כמו לנדו, שריח מינותם המבאיש נידף למרחוק.
ובכן, להבין את מילותיו העילגות של לנדו הייתה משימה לא קלה, ובכל זאת ראיתי לנכון לצפות בסרטון העילגים הלז, ולהפיק משם כמה מהזיות המינות של לנדו המכוער. חשוב לציין, שלנדו פשוט חסר דרך-ארץ לחלוטין, שוטה רשע וגס-רוח, הוא נכנס ללא הרף לדברי הקצין, משתיק אותו, כמעט ולא נותן לו לדבר, מבטל את דבריו בדברי הבל, ומפגין כלפיו קוצר-רוח וזלזול בולט – פשוט מדהים איך חברה שלמה של הולכי-על-שתיים מתבוננת בבהמה העילגת הזו בעיניים מעריצות, והנה הנקודות המרכזיות שעלו מדברי הכסילות והמינות של לנדו:
א) לימוד התורה מגן על עם-ישראל כמו שגלולה מגינה על החולה מן המחלה, ובמלים אחרות, לימוד התורה הינו סגולה מאגית-פגאנית אשר נועדה להפיק תועלת בעולם-הזה. ולא ארחיב כאן בעניין זה, וכבר הרחבתי בזה במאמר: "תורה מגנא ומצלא: התורה מגינה ומצילה?".
ב) רק גדולי התורה יודעים מה שה' רוצה מאיתנו, חוץ מהם אף אחד לא יכול לדעת כלום.
ג) לפי לנדו, ההלכה בעניין החובה לצאת למלחמת מצוה היא פתגם בעלמא. ובמלים אחרות, לנדו מוחק הלכות יסודיות מן התורה-שבעל-פה, וזו דרכם של המינים, מורידין ולא מעלין (אגב, גם ביקור חולים ולווית מתים הם לפי לנדו בגדר 'פתגמים' ומליצות, ולא הלכות מחייבות). והנה לפניכם תוכחתו של משה רבנו לבני גד ולבני ראובן שרק נחשדו על ההשתמטות מן הצבא:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ. וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְיָ. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב).
ועוד בעניין זה ראו: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות", שם בפרק ג עניין זה נתבאר היטב.
ד) לפי לנדו אסור באיסור חמור שיושבי הישיבות ילכו לבקר אפילו פצוע אחד! או שילכו אפילו ללוויה אחת! וכך אומר לנדו על הצעתו של הקצין, תוך זעזוע עמוק: "חס ושלום, חס ושלום!". והנה הסיבה לפי לנדו מדוע יושבי הישיבות לא יכולים ללכת אפילו ללוויה אחת של חייל או אפילו לבקר פצוע אחד: "זה יכול, אדם רגיש, רגיש מאד, זה יכול [כלומר ההליכה ללוויה או ביקור הפצוע] לבטל לו את כל הלימוד, רגיש, הוא רואה פצוע הוא לא יכול לחיות אחר-כך".
ורק שלוש מלים מהדהדות במחשבתי לאחר דבריו ההזויים הללו: מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?!
ה) לנדו קובע שחיילי צה"ל וכל עם-ישראל צריכים להגיד תודה רבה ליושבי הישיבות ולגדולי התורה, כי בזכותם ה' מציל את עם-ישראל, והנה דבריו לקצין: "אתה צריך להגיד תודה רבה, תודה רבה לכם, מקשיב לה', עם ה' מציל את עם-ישראל, מציל אותנו, את כולנו" וכו'.
ו) לפי לנדו, ה' אומר לו מה לעשות, והואיל ורק הוא ושאר גדולי התורה יודעים מה לעשות, ל"אף אחד אסור לומר שום דבר", כלשונו, והנה דבריו: "ה' מנהיג את העולם [...] הוא אומר לנו מה לעשות, ומה לעשות יודעים רק לומדי התורה, גדולי התורה, הם יודעים מה לעשות, אף אחד אסור לומר שום דבר". ודבריו של לנדו כאן קרובים מאד לטענת נבואת שקר, שהרי הוא לא אומר שמי שילמד תורה יידע מה לעשות, אלא שרק גדולי התורה יודעים מה לעשות. משמע אפוא, שה' אומר להם מה לעשות כמו שה' נגלה לנביאים ע"ה והורה להם הוראות!
ז) ברם, למרות שה' אומר לגדולי התורה מה לעשות, ורק הם יודעים מה לעשות, הם אינם יודעים מדוע התרחשה השואה! לנדו עד-כדי-כך כסיל, עד שאפילו פסוקים מפורשים בתורה נעלמו מעיני המינות החשוכות שלו, והנה דבריו: "ה' שלח שואה, אנחנו לא יודעים, לא יודעים משפטי ה', לא את המשפטים שלו, לא את הגבולות שלו", ואם אינכם יודעים מדוע ה' היכה ששה מיליון בשואה באלף-אלפי מיתות משונות, איך תטענו לומר שאתם יודעים את רצון ה'? וכי יעלה על הדעת שה' יסתיר מעמו את הסיבה למסכת ייסורים כל-כך מחרידה ונוראה?!
ועל השואה ראו: "חשבון נפש נוקב בעקבות השואה – מדוע באה אלינו הצרה הזאת?".
***
והנה תמלול שיחת המינות ההזויה הזו, ויותר מדויק לומר המונולוג של לנדו, העילג המלהג:
[לנדו:] "אתה אומר הפוך ממה שאתה רוצה" [הקצין:] "אני רוצה שותפות" [לנדו:] "אוי ואבוי שותפות, איך יהיו מגינים? אתה המוגן לא המגן!" [הקצין:] "מאז השואה..." [לנדו:] "אל תספר לי סיפורים היסטוריים, אני יודע אותם יותר טוב ממך [...] ה' שלח שואה, אנחנו לא יודעים, לא יודעים משפטי ה', לא את המשפטים שלו, לא את הגבולות שלו [...] אנחנו יודעים מה שה' רוצה מאיתנו, וזה רק לומדי התורה יודעים, גדולי התורה, לומדי התורה, הם יודעים, אף אחד לא יכול לומר שום דבר [...] וזה מה שמגן עלינו [...] הארץ לא קאה [=מקיאה, פשוט להקיא מעילגותו] אותנו [...] בכדי שיש גלולות, והגלולות זה לומדי התורה, ואתם רוצים לזרוק את הגלולות האלה לים [...] אז עכשיו, עכשיו היא הגלולה שמגינה עלינו שהארץ לא מקיאה אותנו [...] לא יודע את דרכי ה', דרכי ה', זה דרכי ה' [...] אנחנו נמצאים בסכנה גדולה, והמגן על הסכנה, המגן הוא לימוד התורה [...] זו הגלולה שמצילה שלא יכה אותנו [...] ההצלה, ההצלה היא, ההצלה היא לימוד התורה כסדר, כל ביטול מלימוד התורה אוי ואבוי מה שזה יהיה".
[הקצין:] "ובמלחמת מצוה?" [לנדו:] "אל תגיד לי כאלה נוסחאות זה לא פתגמים" [הקצין:] "זה לא פתגם, יש מלחמת רשות ויש מלחמת מצוה" [לנדו:] "הלוֹכֵה זה לא פתגמים, ההלוֹכֵה זה גוונים וגווני גוונים, והבנה עמוקה, וזהו, אתה לא יכול לדעת את זה, כל הלכה אפשר להגיד כל מיני דברים, לומר מלים, לומר מלים, יש פתגמים, 'דינא דמלכותא דינא', ועוד מלים, ועוד מילות כאלה, מלים שהפכו לפתגמים, פתגמים, פתגמים, ויש בזה דקות, ויש בזה אריכות, ויש בזה לימוד התורה שהוא עמוק ודק מאד, ומי שלומד אותו ומי שמכיר יודע את כל ה'במה דברים אמורים' והכל, זה לא פתגם שבזה הולכים איתו, זה לא פתגם. [...] וזה מדאיג אותי יותר מהכל – השבויים, מי יודע מה עושים להם?" [הקצין:] "דברים רעים מאד, רעים מאד, וחשוב מאד שכל שעה יעצרו את התפילה, את הלימוד, לתהלים" [...]
[לנדו:] "אנחנו צריכים להתפלל על כולכם, על כולנו, שה' יגן עלינו, בזכות לימוד התורה זה הדבר היחידי, מה שיותר לומדים, מה שיותר עוסקים בתורה, זה ההגנה, זאת ההגנה" [הקצין:] "אבל שכל בחור ילך ללוויה אחת של יהודי" [לנדו:] "כל בחור שלומד הוא המגן, ה' רוצה עוד מגינים כאלה, עוד לומדי תורה, עוד לומדי תורה" [...] [הקצין:] "אבל אם כל בחור יבקש רגע ללכת ללוויה אחת, לבקר פצוע אחד" [לנדו:] "יפה מאד, אבל אתה יודע פתגמים אתה לא יודע הלכה, אתה לא יודע הלכה" [הקצין:] "אני לא יודע הלכה" [לנדו:] "לכן אל תשאל" [...] [הקצין:] "אבל בשביל זה באתי לרב" [...] [לנדו:] "התשובה היא שאתה לא יכול לדעת דברים" [הקצין:] "אז תן לי שאלה אחת: האם בעת צרה זו של ישראל" [לנדו:] "צריך ללמוד!" [הקצין:] "צריך ללמוד מסכים איתך, תן לי לסיים את השאלה, האם אפשר לבקש שכל בחור ילך פעם אחת ללוויה אחת?" [לנדו:] "חס ושלום, חס ושלום! לוויה זה לא צריך, בחור צריך ללמוד" [הקצין:] "לבקר פצוע אחד? ר' עקיבא הלך לבקר! לבקר פצוע אחד?" [לנדו:] "זה יכול, אדם רגיש, רגיש מאד, זה יכול לבטל לו את כל הלימוד, רגיש, הוא רואה פצוע הוא לא יכול לחיות אחר-כך" [הקצין:] "אבל הוא יהודי שפצוע" [לנדו:] "יהודי, יהודי, וודאי, בשוגג רוצה לעשות הפוך מה שאתה רוצה, זה הפוך [...] לומדי התורה מתרבים, מה שכל אחד לומד יותר, עוד שעה, עוד חצי שעה, עוד דבר, זה המגן עליכם. אתה צריך להגיד תודה רבה, תודה רבה לכם, מקשיב לה', עם ה' מציל את עם-ישראל, מציל אותנו, את כולנו, מהרשעים, מֵהַזֶּה, מציל את השבויים האלה. [...] ה' מנהיג את העולם [...] הוא אומר לנו מה לעשות, ומה לעשות יודעים רק לומדי התורה, גדולי התורה, הם יודעים מה לעשות, אף אחד אסור לומר שום דבר".
בתוך הדברים מבקש הקצין אמירת תהלים.
מרי אדיר אני מניח שרין דעתך נוחה מאמירת תהלים סתמית שאומרים בבתי כנסת כתוספת לתפילה וחושבים שזו איזה סגולה…
תקן אותי אם אני טועה
הרמבם בהלכות תעניות פסק בעת צרה להתפלל ולהריע ולתקן מעשים ולא לחשוב חלילה שזה במקרה
אמירת התהלים הזו בכלל דברי הרמב״ם? לא נראה לי…
פשוט מדהים כמה מטומטמים החרדים והרבנים הטמאים רמאים שקרנים סלפנים שלהם.
אדיר באמת כל הכבוד לך שאתה נלחם בהם . ומשיב אש על ההבלים שלהם . חזק ויאמץ לבבך