ביום ח בכסלו תשפ"ה, פורסם סרטון קצר שבו שלושה ליצני מינות כעורים במיוחד, פוערים את פיהם נגד הרב חן שאולוב הי"ו. טענתם המרכזית נגדו היא שהוא מדבר נגד ספר-האופל ונגד המקובלים הפגאניים, וכך הם מלהגים בראש דבריהם: "אנחנו פה במושב בית-דין, דנו בכל הדברים שמדבר חן שאולוב בשיעורים שלו, שהוא התחיל לדבר בתקופה האחרונה, נגד דברי המקובלים, נגד הזוהר הקדוש, נגד רבינו האר"י ורבי חיים ויטל וכל גדולי המקובלים".
לאחר מכן, שלא ברצונם וברוב סכלותם, נפלט מפיהם שבח לשאולוב: "ובכל שיעור הוא מוסיף והולך לדבר נגד", ואכן זכה חן שאולוב וה' עמו, והוא מוסיף והולך, מוסיף ומאיר במלחמתו נגד העבודה-הזרה, והננו מברכים אותו שיוסיף וילך, כאור השמש המאיר אשר מוסיף והולך מעת זריחתו עד אמצע היום, וכפי ששוררה דבורה: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שו' ה, לא).
א. "הוא לא מגיע"
טענה נוספת שליצני המינות חוזרים עליה שוב ושוב במהלך מופע הטמטום והכיעור שלהם, היא ששאולוב "לא מגיע". כלומר, ליצני המינות המגוחכים הללו פנו כנראה לשאולוב בבקשה שיבוא ל"בית הדין" המאולתר והבזוי שלהם, ישפיל עצמו לפניהם וייתן להם דין וחשבון... ונראה די ברור שגאוותם נפגעה קשות מכך ששאולוב התעלם מזימונם לחלוטין, וז"ל:
"ואנחנו ראינו צורך גדול לעשות על זה כאן [=על כך שהוא 'מוסיף והולך' לדבר כנגד המינים ועובדי האלילים] ישיבה של בית-דין שדנו בכל הדברים שלו, כי הוא לא מגיע, הבן אדם לא מוכן להגיע, אם הוא רוצה להגיע שיבוא, אנחנו נדון עוד פעם ונשמע אותו, אבל בינתיים אנחנו כעת אומרים פסק הלכה שלא בנוכחותו, כי הוא לא מוכן לבוא ולדון בפני אף אחד".
ולשם הבירור ההלכתי והמוסרי, הבה נדון בטענתם: האם שאולוב צריך להגיע לבית-הדין של ליצני המינות? ואין כוונתי שהוא יגיע כדי להתרפס בפני המינים הנחותים הללו, אלא, האם עליו להגיע כדי להוכיחם או לנסות ולשכנע אותם שהם עובדי אלילים אילמים? ובכן, התשובה פשוטה מאד, אסור באיסור חמור ללכת למושב הלצים של המינים הללו, שהרי מדובר במינים כסילים ונתעבים, אשר כבר נכרתה נפשם מארץ החיים. לְעולם הם לא ישובו בתשובה ולא יודו על האמת, וכל דיון עמם יזיק לדרך האמת, וכפסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):
"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר [...] וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן [לערוך עמהם דיונים] ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".
ומן הפסוק במשלי עולה, שכל האיסור הוא לערוך עמהם דיונים פנים בפנים, אך לחשוף את כיעורם ומינותם ולהילחם בעוז במתעים את עמֵּנו אחרי ההבל, מצוה וחובה רבה היא: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תה' קלט).
ב. לפי המינים ספר-האופל הוא תורה-שבעל-פה!
הואיל ושאולוב התעלם לחלוטין משלושת ליצני המינות שר"י, הם החליטו לפסוק הלכה "שלא בנוכחותו, כי הוא לא מוכן לבוא ולדון בפני אף אחד". הבה ונתחיל אפוא לעיין בפסקם:
"הדברים שלנו, רבותיי היקרים, הם דברים חשובים מאד, וצריך להפיץ אותם, כי יש לבן אדם הזה דין מחטיא את הרבים, הוא מסלק שכינה מישראל, והוא גורם צרות גדולות ונוראות, ואוי למי ששותק על זה, וחייבים למחות על זה, כי הבן אדם הזה עוקר את כל מסורת התורה-שבעל-פה, ואת כל המסורת של אמונת חכמים".
אין צורך להתייחס לאיומי ההבל של המינים, דהיינו לדבריהם ששאולוב "מחטיא את הרבים" או "מסלק שכינה מישראל", או "גורם צרות גדולות ונוראות", מפני שכל אלה דברי שקר ריקים ונבובים, וכפי שאנחנו כבר יודעים – שהרי כבר הוּכח שספר-האופל הינו ספר מינות נחות. מה שכן נדרש להתייחס אליו היא טענתם ששאולוב "עוקר את כל מסורת התורה-שבעל-פה", וכן שהוא עוקר "את כל המסורת של אמונת חכמים". ובכן, מדובר בשתי "מסורות" נפרדות, האחת היא כאמור שספר-האופל הוא תורה-שבעל-פה, והשנייה היא שיש להאמין למינים לדורותיהם, אשר קבעו והחדירו לעם-ישראל שספר-האופל הוא בגדר תורה-שבעל-פה.
ובכן, כבר הוּכח בעשרות מאמרים בסדרה "הזוהר – הזיה פגאנית כעורה", שספר-האופל מלא וגדוש בהזיות פגאניות, אין כמעט הזיה מאגית-פגאנית אחת שמכשפי האופל לא אימצו אל חיקם, והנה רק מעט-מזער מהזיותיהם הפגאניות: מכשפי האופל אובססיביים מאד לתיאור בורא-עולם כבעל גוף ומאפיינים גופניים אשר זקוק לנבראיו ותלוי ומושפע מהערצתם; הם מזייפים את יסוד ייחוד ה' באמרם שמדובר בייחוד-זיווג של ישויות אלוהיות בעליונים; הם מחדירים הזיות פגאניות כגון עוננות, ניחוש, כישופים, פנייה אל המתים, פנייה למליצי יושר ועוד; מערערים על מעמדו של משה רבנו; מרוממים את מעמדו של בר-יוחי עד להפיכתו לשיקוץ נעבד; מתארים ישויות אלוהיות נוספות מבלעדי הבורא, כגון כוחות טומאה ובראשם הסטרא אחרא; משחיתים את יסוד השכר והעונש בתארם את האדם כמי שאינו אחראי למעשיו, אלא כל מעשיו הינם תוצאה של "כוחות טומאה" ושאר הזיות; טוענים שהתורה ומצוותיה הינן סגולות פגאניות שנועדו "להוריד שפע", ממש כמו עובדי האלילים הקדמונים; תופשים את מעשה בראשית כפשוטו; תופשים את אגדות חז"ל כפשוטן, ועוד רבות.
והיסוד לכולן הוא אימוץ המאגיה הסרטנית, כי המאגיה הגרורתית הינה השורש לכל העבודה-הזרה. כלומר, הקבלה הפגאנית מאמצת לחיקה את כל ענייני המאגיה שהפיצו העמים עובדי האלילים, והנני מזכיר, שכל העניינים האלה נזכרו בתורה כענייני תועבה חמורים מאד: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ [ההליכה בתמימות היא ביעור המאגיה ועקירת העבודה-הזרה, והיא היסוד ליראת שמים, ולכן אונקלוס מתרגם שם: 'שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ']" (דב' יח).
כללו של דבר, ספר-האופל וכלל הקבלה הפגאנית, הם אלה אשר עוקרים את התורה-שבעל-פה, ולא רק את התורה-שבעל-פה, אלא הם עוקרים גם את התורה-שבכתב וכמו שראינו לעיל, וגם את יסודות דתנו הם מרוצצים במגפיים מסומרים, אין יסוד אחד שהם לא משחיתים.
יתר-על-כן, מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אשר החליט שהקבלה הפגאנית היא תורה-שבעל-פה? חכמי המשנה והתלמוד? ממש לא, וספר-האופל והקבלה הפגאנית כלל לא נזכרו בתלמוד. על מה נסמכים אפוא מקובלי האופל והמינים האירופים למיניהם? ובכן, הם נסמכים בעיקר על פשטי אגדות חז"ל וענייני פולקלור אשר בתלמוד הבבלי ובמדרשים השונים – ולא רק שהם נסמכים על פשטי אגדות חז"ל, הם נסמכים על פשטי אגדות שבתלמוד וענייני פולקלור שזויפו על-ידי המינים והוסטו לכיווני המאגיה וההזיות, שהרי מן המפורסמות שהמינים האירופים זייפו את התלמוד והשחיתו אותו כדי להתאימוֹ להשקפות מינותם הכעורות (ויש לכך ראיות רבות גם מפירושו של שר"י שזייף מדרשים רבים טרם שהחדירם לפירושו). והם לא רק זייפו את התלמוד והמדרשים הקדומים, הם אף המציאו מדרשי מינות מאוחרים, וייחסו אותם לחז"ל, כמו שהם עשו עם ספר-האופל ביחסם אותו לשיקוצם בר-יוחי, ולא היה ולא נברא.
כמו כן, ליצני המינות הללו תובעים מאיתנו לבלוע את כל ההזיות המאגיות-פגאניות של הקבלה הארורה, אף שהן מנוגדות בתכלית לתורה-שבכתב ולתורה-שבעל-פה, וכל זאת על סמך "אמונת חכמים". דהיינו, הם מחייבים אותנו לקבל שֶׁכָּל מוֹסְרֵי התועבות הפגאניות הללו הם "חכמים" אשר חובה לקבל את דבריהם – והנני תוהה, וכי זו היא דרכה של תורה? לבלוע הזיות פגאניות מבלי להתבונן ומבלי לדרוש ולחקור? והלא תמציתו ומהותו של האדם מישראל היא לפקפק בעבודה-הזרה ולבער אותה ממחשבתו ומסביבתו, וכפי שנהג אברהם אבינו ע"ה. ולכן, חובה גדולה ורבה היא לחקור ולדרוש, ולאחר שהוּכח שמקובלי האופל הינם מכשפים ועובדי אלילים אילמים, חובה אף לחשוף את שחיתותם וטמטומם, ולהוקיעם נגד השמש.
לפיכך, לא שאולוב הוא זה אשר "מחטיא את הרבים" או "מסלק שכינה מישראל", או "גורם צרות גדולות ונוראות" – אלא ליצני המינות הללו ועוד רבים כמותם, אשר מתעים את עם-ישראל אחרי ההבל וממיטים עלינו אסונות וייסורים איומים ונוראיים. ולא לחינם הקב"ה היכה את השטעטל הפולני-ליטאי במכת אכזרי קשה ואיומה, וביערם מן העולם באלף-אלפי מיתות משונות ומחרידות, ואף ייסורי אימים שלא נזכרו בתוכחות התורה גלגל ה' עליהם: "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְיָ עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' כח, סא–סב).
וכל הייסורים הללו חלו בהם כי עזבו מקור מים חיים, ובחרו לשתות ולהשקות את צאן מרעיתם מבורות מינות סרוחים ומבאישים וממיתים, עוד בהיותם בחיק אימם. ואם תתמהו, ומדוע בחרו המה ללכת בשרירות ליבם? ובכן, הם בחרו בהבל כדי לקיים את שלטונם, וקיום שלטונם נועד לקיים את בהמיותם, שהרי משלטונם הם מפיקים ממון וכבוד וטובות הנאה לרוב. ולמרות מכת האכזרי האנושה, לא שמעו ולא היטו את אזנם, והם ממשיכים ללכת בשרירות ליבם הרע: "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
ג. "הוא לא למד בישיבות"
בהמשך דבריהם, ליצני המינות קובעים ששאולוב אינו יודע כלום: "אני חייב לומר בהקדמה לדבריי שהוא [=שאולוב] לא למד בישיבות [=ואשריך שאולוב שלא טומטמת בישיבות!], לא ניכר מדבריו שיש לו רב בכלל [רבנו הרמב"ם?], אנחנו רואים מכל מה שאנחנו שומעים, ואם טעינו שהוא יתקן את עצמינו [ומעוות לא יתקון], שבחיים שלו הוא לא למד קבלה, וגם אני לא חושב שהוא למד פעם ש"ס או גמרא, ככה זה נראה מכל הדיבורים שלו, הוא נתלה תחת כנפיו של הרמב"ם, בשעה שאפילו רמב"ם הוא לא למד, אפילו מורה נבוכים הוא לא למד".
האמנם? וראו נא לאיזו תהום של טמטום התדרדרו אליה ליצני המינות, הם קובעים באופן שרירותי ששאולוב הוא בור ועם-הארץ! ובכן, מה אפשר לומר על כזו טענת הבל שרירותית? ובשל טענות נחותות כאלה החילוניים בזים לדת משה שמחזיקים האורתודוקסים. כלומר, במקום לדון בגופן של טענותיו של שאולוב הם מסיתים כנגדו שהוא בור ועם הארץ. והסיבה ברורה, הם אינם מסוגלים להתמודד עם דברי שאולוב, ולכן הם בורחים למפלט הקל והנוח, דהיינו לכזב ששאולוב הוא "בור ועם הארץ", כך הם בורחים מלדון בעצם דבריו וטענותיו.
ד. עשר ספירות הטומאה
כאמור, שלושת ליצני המינות בורחים מלדון באופן ענייני בעצם טענותיו של שאולוב, אך מה לעשות, דורנו כבר אינו דור השטעטל הפולני-ליטאי, והמינים מתקשים יותר ויותר לשכנע את צאן מרעיתם באופנים שרירותיים, דהיינו בקביעות מבהילות ובאיומים נבובים – ואפילו החרדים השוטים שבדורנו מתחילים לחשוב, ואם לא הם אז נשותיהם שלומדות מדעים, ומתבוננות על הכסיל שהן מפרנסות אשר אינו יודע אפילו מה זו משוואה, ובוודאי שהוא אינו יודע מושגים בסיסים בלשון העברית, כמו פועל ושם עצם ותואר – ושלא לדבר על תפישותיהם המדעיות המשובשות, כגון סברתם שהעולם שטוח וכיו"ב מן ההבלים... קצרו של דבר, יותר ויותר נשים חרדיות שואלות את עצמן: מי הוא המטומטם הזה שאני משרתת כשפחה?!
לפיכך, שלושת ליצני המינות הללו מנסים בכל זאת לתת מענה עניינִי (ככל שהם מסוגלים, שהרי מדובר בכסילים גמורים) לטענותיו של שאולוב בעניינֵי הספירות, אך גם בזה הם מכזבים ומשקרים, ואסביר: ליצני המינות טוענים שמושג "עשר הספירות" נאמר בחז"ל! ומי הם ה"חז"ל" הללו שהחדירו לנו את עשר הספירות? ובכן, לא מדובר בסוגיות הלכתיות ואפילו לא מדרשיות שבתלמוד הבבלי, ואפילו לא מדובר במדרשי אגדה קדומים. מדובר במדרשים מאוחרים כמו הפסיקתא (יוון, המאה הי"ב) שליצני המינות יזכירו לקמן; וכן שאר "ספרי קדמונים", שהוא שֵׁם קוד לספרים שכתבו המינים האירופים הראשונים וייחסו אותם לאנשים גדולים: כמו ספר-האופל הידוע בציבור, וכמו ספר-הבהיר שיוחס לר' נחוניה בן הקנה, ספר יצירה, ספר שיעור קומה, ספרי ההיכלות הפגאניים, ועוד. כל הספרים הללו כלל לא יצאו מתחת ידיהם של חז"ל הנאמנים, ורבים מהם כבר נדונו במאמרים שבאתר אור הרמב"ם.
והנה דבריהם של שלושת ליצני המינות בעניין עשר הספירות:
"כל מושג הקבלה של 'עשר הספירות' זה דברים שכתובים בחז"ל [?], כתובים במדרש, בפסיקתא, כתובים בספרי הקדמונים, עוד הרבה מלפני הרמב"ם, אי אפשר לחלוק על זה, כי זה מה שקיבלנו, ומי שחולק על הדברים האלה, אז הוא חולק על כל התורה-שבעל-פה. וכמו שראינו בכמה ספרים מתלמידי הגאון מווילנא, שמי שחולק בגלוי על דברי הקבלה והזוהר, אז וודאי וּוַדאי שהוא כופר בליבו בכל התורה-שבעל-פה. ולכן, אנחנו חושבים שאם חן שאולוב יכול לדבר בצורה כל-כך בוטה נגד הזוהר הקדוש והקבלה, כנראה כבר בעומק ליבו הוא כופר בכל התורה-שבעל-פה, ודינו כמו קראי שלא מצטרף למניין, כפסוקו של הרמב"ם".
ושוב הם קובעים באופן שרירותי שקבלת המאגיה הפגאנית שהוּחדרה לעמֵּנו באלף השנים האחרונות, הינה "תורה-שבעל-פה", וזאת אף שהיא מנוגדת בתכלית הניגוד לתורה-שבעל-פה ודורסת ורומסת ומרוצצת מצוות רבות, ובעיקר מצוות שנוגעות לעניינֵי עבודה-זרה. כמו כן, שלושת ליצני המינות הללו מביאים ראיה מדברי ההגמון מווילנא, אותו כסיל נבער שהם מכנים "גאון" אשר האמין בכישופים ובשדים ובכל הנמנעות, ושמוחו הושחת כליל בהזיות מגוחכות. וגם בעניינוֹ כבר הרחבתי, ראו לדוגמה במאמר: "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז".
ועוד בענייני עשר הספירות, ובהוכחות בסיסיות לכך שמדובר במינות חמורה, ראו נא במאמר: "שקר ענה בוהדנה". ושם, מתוך הטענה השביעית של בוהדנה, דלית מאן דפליג שהוא בגדר "קמיע מומחה" לקבלה הפגאנית, עולָה ומתגלה מינותם של מקובלי האופל במלא כיעורה, והנה לפניכם הדברים מתוך המאמר על בוהדנה, שצלל למינות ושותה ממימיה הבאושים:
מהמשך דבריו של בוהדנה עולה, שלא רק שהקב"ה "מתלבש" בזעיר-אנפין המכוער, אלא, הקב"ה "מתלבש" בכל עולמות הבריאה! ומדברי מכשפי האופל במקומות רבים עולה באופן ברור שהעולמות העליונים אף הם חומריים, אך על-כל-פנים מדברי בוהדנה עולה, שהקב"ה יתעלה ויתרומם שמו "מתלבש" אפילו בעולמות התחתונים של בני האדם שוכני בתי חומר!
והנה לפניכם דברי בוהדנה:
"ולעומת זאת, ההבנה האמיתית היא שיש רק אינסוף ברוך הוא, מלבדו אין שום דבר, אז זאת אומרת, אז הדרך ההיא באמצע, מה זה באמצע? אתה מבין שיש רק האור האינסוף ברוך הוא, אבל עד שאנחנו מגיעים [=שהאור מגיע] אלינו, אז יש אינספור עולמות ומורכבויות וספירות ופרצופים שהאור אינסוף מתלבש שמה ומנהיג את העולמות התחתונים. עכשיו, זו ההבנה האמיתית וזו המסורת של היהדות הלכה למשה מסיני שעוברת מדור לדור מפה לאוזן".
ומה יוצא מדבריו של בוהדנה? ובכן, כל הספירות וכל העולמות וכל המתווכים וכל המליצים או איך שתרצו לקרוא להם, כל העניינים האמצעיים הללו אינם "הנהגות" אלא הם כלֵי קיבול לאמיתת עצמותו של בורא-עולם, שהרי אור האינסוף, דהיינו הקב"ה מתלבש בכולם! וכל מי שסובר שיש לה' יתעלה כלִי קיבול מכל סוג שהוא, הוא מגשים ומשתף בלי שום ספק, ובוהדנה לא ידע ולא יבין מה הוא מדבר, כמו התינוק הקטן אשר מלהג עיצורים מבלי לחברם למלים. יתר-על-כן, בוהדנה התדרדר לדיוטא אשר פחותה בהרבה מדיוטת הנצרות הכעורה, שהרי לפי הנצרות הקב"ה התלבש אך ורק בישוע, ואילו לפי בוהדנה הקב"ה מתלבש בכל הבריאה!
עד כאן מן המאמר, וחשוב להוסיף שלפי דעתי עשר הספירות כלל אינן "כלֵי קיבול" לאמיתת בורא-עולם. אלא, עד כמה שראיתי עד עתה בסדרת המאמרים שנזכרה לעיל בעניין ספר האופל – מרובם המכריע של מקורות המינות באופל עולֶה, שעשר הספירות הינן אלוהויות נפרדות, וחלקן אף מרוממות ונשׂגבות יותר מהקב"ה. וכך או כך מדובר במינות שכל האוחז בה דינו "מורידין ולא מעלין", וכל המפיץ אותה דינו חמור אף מכך, אם היה דין שחמור מזה.
ה. בורא עולם "מתחבר" עם העולם הגשמי?
בהמשך דבריהם המהובלים, שלושת ליצני המינות חושׂפים את מינותם, ולא ציפיתי אחרת: שהרי הם אינם יודעים את יסודות תורתנו ואפילו ספר-המדע נשׂגב מבינתם לחלוטין (ודי בשמו כדי לגרום להם לכאב ראש כבד), וכמובן שאינם יודעים מאומה בעניין שלילת הגשמות ובעניין מצות ייחוד ה'. ולכן, אין פלא שהם נכשלים ונחבלים במינות ובהגשמה ואינם מרגישים בכך, כמו בוהדנה שראינו לעיל, וכידוע: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" (משלי ד, יט).
והנה לפניכם המשך דברי ליצני המינות: "דברי הקבלה הם בעצם ההוויה והקשר של בורא-עולם לכל המציאות כאן. וכל חוכמת הקבלה, מי שילמד, את שערי הרמח"ל, את מאמר הוויכוח, מי שילמד את כל הספרים של המקובלים, גדולי המקובלים, הם מסבירים איך מתחבר בורא-עולם עם העולם, איך, איך רוחני מתחבר עם גשמי, איך יש את כל המושג של לעורר רחמים, איך אפשר לקום מכיסא הדין לכיסא רחמים. זה מובן אך ורק לפי חוכמת הקבלה".
שימו לב, כבר בראש דבריהם עולָה הגשמה: "דברי הקבלה הם בעצם ההוויה והקשר של בורא-עולם לכל המציאות כאן", וכי בורא-עולם הווה בעולם? וכי הוא מצוי בעולם? ממש לא, השגחתו, פעולותיו, הנהגתו, ידיעתו, כל זה ועוד וודאי שכן, אך הוא באמיתת עצמותו הווה בעולם החומר? ממש לא, וכל מי שאומר שבורא-עולם הווה בעולם-החומר, הוא מגשים.
הבה נמשיך להגשמה יותר גסה שבדבריהם האמורים: "גדולי המקובלים, הם מסבירים איך מתחבר בורא-עולם עם העולם, איך, איך רוחני מתחבר עם גשמי", האמנם? האמנם בורא-עולם "מתחבר" עם העולם? ואיך בדיוק מתחבר המופשט האחדותי המוחלט עם חומר גופני שמתחלק לאינסוף חלקיקים? ואיך בדיוק ה"רוחני מתחבר עם הגשמי"? והלא זו בדיוק הזיית הנצרות, לפיה בורא-עולם "התחבר" עם עולם החומר באמצעות הולדתו של ישו! ובמלים אחרות, "רוחו" של בורא-עולם "התלבשה" בישו במעי אימו הטמאה מריה, וכך נולד לעולם בורא-העולם, בצאתו מרחם אימו ממקום הטומאה הכיעור והתופת, מלוכלך בדמים ובטינופת. כך לפי הנצרות בורא-עולם "התלבש" ו"התחבר" בעולם החומר. וזו בדיוק מדוקדק הזיית ליצני המינות הטיפשים, אשר מרוב טמטומם וזימתם, אינם שמים לב שהם פרו-נוצרים גמורים!
וכאמור, דברי ליצני המינות הללו חמורים אף יותר מדברי הנצרות הטמאה, שהרי לפי הנצרות אלהים התחבר לעולם הגשמי באופן חד פעמי ורק בגוף אחד, ואילו לפי ליצני המינות, אלהים מתחבר לאינסוף חומרים, ולא באופן חד-פעמי אלא יום-יום שעה-שעה... ולעיון בניתוקו המוחלט של אמיתתוֹ יתעלה מעולם החומר, ראו: "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ – וכי השמים רכובו?".
ו. "לעורר רחמי שמים" – וכי ניתן להפעיל את בורא-עולם?
בסוף הפסקה שנדונה בפרק הקודם, ליצני המינות אומרים כך: "איך יש את כל המושג של 'לעורר רחמים', איך אפשר 'לקום מכיסא הדין לכיסא רחמים'. זה מובן אך ורק לפי חוכמת הקבלה". ובכן, שוב ליצני המינות נכשלים ונחבלים במינות, שהרי נדמה להם להוזי ההזיות שהם מפעילים את בורא-עולם, כלומר מי שסובר שניתן לעורר את בורא-עולם הוא מגשים בהכרח! ואסביר: נדמה להם לשוטים שבורא-עולם הוא נפש שכנוסה בגוף, מפני שניתן לעורר ולהפעיל אך ורק נפש שכנוסה בגוף, ומדוע? מפני שרק נפש שכנוסה בגוף קולטת רשמים על-ידי החושים הגופניים, וקליטת הרשמים הללו צורבת ומעצבת את הנפש ומעוררת אותה להפעיל את הגוף. ואין לי צל של ספק שליצני המינות הללו לא יבינו מאומה ממה שאמרתי.
וראויים הם ליצני המינות להיתוּלו של אליהו הנביא אשר היתל בנביאי הבעל: "וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה, וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ" (מ"א יח, כו–כז). וכמו שאליהו היתל בנביאי הבעל כך ראוי להתל בליצני המינות הללו, כי כמו שנביאי הבעל סברו שניתן לעורר את אלילם, כך הם סבורים שניתן לעורר להשפיע ולפתות את בורא-עולם בדברי חלקות... והעבודה-הזרה שבידם אף חמורה יותר, כי נביאי הבעל סברו שניתן לעורר אליל משוקץ, ואילו הם מתפרצים במחשבתם כלפי בורא-עולם וסוברים שניתן לעורר אל אמת.
וכל זה רק מעט-מזער וכבר הרחבתי בהזיית המינות הזו, ראו נא: "לעורר רחמי שמים?".
ודרך אגב, הייתי שמח לשמוע כיצד ליצני המינות מסבירים "איך אפשר לקום מכיסא הדין לכיסא רחמים"? והואיל והקבלה הפגאנית עמוסה באופן קיצוני מאד בתיאורי הגשמה, אין לי ספק שבהסברים שלהם מעורבים ענייני הגשמה, בין באופן מפורש, ובין במשתמע. לסיכום, הביטוי "חוכמת הקבלה", שליצני המינות מרבים לנפנף בו, זהה לביטוי "חוכמת הנצרות".
"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם [...] וַיִּמְאַס יְיָ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (מ"ב יז).
ז. דברי הקבלה הם הכרח בסיסי להבנת הנהגת הבריאה
בהמשך דבריהם ליצני המינות מתרברבים בשחץ בלתי ייאמן, הם טוענים ש"דברי הקבלה הם הכרח בסיסי להבנת כל הנהגת הבריאה", ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! היעלה על הדעת שדברי מינות וכפירה וזימה ותועבה שבקבלה הפגאנית הארורה הינם סתרי תורה? ואיך ניתן ללמוד מטקסט פגאני על הנהגת הבריאה? והלא כדי להבין את הנהגת ה' יתעלה יש ללמוד בראש ובראשונה מדעים שבהם הקב"ה מנהיג את עולמו, וכי ליצני המינות מכירים בכלל את המלים: פיזיקה? כימיה? ביולוגיה? אנטומיה? בוטניקה? זואולוגיה? גיאולוגיה? או אסטרונומיה? האם הם מבינים בכלל את הקשר שבין המדעים להנהגת הבריאה? והלא הם כסילים נבערים אשר אינם יודעים אפילו את לוח-הכפל, ואם תשאלום כמה זה 9X7 יתחילו להרהר! פשוט כסילים בורים ונבערים אשר לא רק מדעי הטבע, אלא אפילו המדעים המכשירים מאן דכר שמיה.
ועל דברי השחץ והרברבנות הללו של ליצני המינות, הם מוסיפים דברי שקר מקוממים מאד, הם מוסיפים ואומרים, ש"דברי הקבלה הם ההכרח הבסיסי ביותר שבן-אדם לא יגשים"! פשוט לשמוע ולא להאמין שאפילו ליצני מינות כעורים העזו להוציא שקר גס כל-כך גלוי וברור.
והנה דבריהם בהמשך "פסק הדין" המגוחך שלהם:
"אבל זה ברור שכל דברי הקבלה הם הכרח בסיסי להבנת כל הנהגת הבריאה, והם ההכרח הבסיסי ביותר שבן אדם לא יגשים, חלילה את מציאותו של הבורא, הפוך, בדיוק הפוך מכל הטענות שחן שאולוב אומר, בדיוק הפוך [הפוך! אתם שומעים? הקבלה שוללת את ההגשמה! פשוט לא להאמין], כל חוכמת הקבלה נוסדה ונבנתה ממסורת ממשה רבנו, ועד היום, כדי שאנחנו נבין את הקשר בין הבורא לבין בריאתו, איך הוא מתחבר עם בריאתו, כדי שלא יביאו חלילה להגשים. לעשות חלק אפילו קטן של גשמיות בעניינים שכל כולם אלוקות".
אך הכסילים הללו לא ידעו ולא יבינו בחשכת המינות יתהלכו, כי גם בדבריהם הללו הם חושׂפים את מינות ואת הגשמתם, שהרי באותה הפסקה שבה הם טוענים שהקבלה הארורה נועדה להרחיק את ההגשמה מה' יתעלה, הם מסבירים, ש"חוכמת הקבלה נוסדה ונבנתה [...] כדי שאנחנו נבין [...] איך הוא [=בורא עולם] מתחבר עם בריאתו". טיפשים מטופשים! והלא אם הקב"ה "מתחבר" עם בריאתו החומרית הרי שהוא בהכרח גוף וחומר, כמו האדם אשר מחובר ומורכב מנפש וגוף. יתר-על-כן, איך ניתן לומר על ה' יתעלה שמו שהוא מתחבר עם דבר מה? ואפילו מופשט! והלא כל חיבור והרכבה מעידים על חומר בהכרח, וכל ייחוס של חיבור והרכבה לבורא-עולם הינו כפירה מיניה וביה ביסוד ייחוד ה', לפיו ה' יתברך אחד לא רק באלהותו, אלא גם באמיתתו, דהיינו שהוא לא מורכב ממאומה, וכמה נבערים המינים...
וגם מדברי ההתחסדות של המינים במשפט האחרון עולָה הגשמה: "לעשות חלק אפילו קטן של גשמיות בעניינים שכל כולם אלוקות". ואם כל העניינים הנדונים, דהיינו הספירות והעולמות וכל שאר ההזיות של אומת המינים האורתודוקסים, אם כולם "אלוקות", הרי שבכל העניינים הללו בורא-עולם "מתלבש" באמיתת עצמותו, שהרי כולם "אלוקות"! ומדבריהם של המינים הללו עולה באופן ברור, שהם אלה אשר לא למדו את ספר המדע ומורה הנבוכים. ואם קראו אותם, הרי שקראו אותם כמו לחש לסגולה, וכמו שמלהגים את ספר-האופל הפגאני.
ואגב, האם שמתם לב איך חלקו הראשון של המשפט סותר ואף מנוגד לחלקו האחרון? כמו לומר: איך ייתכן להגשים את הבורא ואפילו במשהו, בעניינים שכל כולם הם בורא-עולם?
ח. שאולוב "לא למד אף פעם"
ולאחר שהליצנים נחבלים במינות הם מעזים לטעון ששאולוב הוא זה שלא למד "אף פעם", ושהוא זה ש"הולך בחושך", וז"ל: "ולכן הוא טועה טעות חמורה ביותר, בכל ההבנה שלו, וזה נראה שהוא לא למד אף פעם, הוא יוצא נגד רבנים בלי ללמוד אותם, הוא תוקף אנשים בלי להבין אותם, הוא הולך כמו חושך בתוך חושך, בתוך אפלה, והוא מפיל אנשים במצודות שווא ושקר". וליצני המינות הללו טיפשים ונחותים מאד, פשוט עלבון לאינטליגנציה האנושית.
ט. פסק הדין של ליצני המינות
לאחר כל הדברים האלה ליצני המינות מגיעים ל"פסק הדין" שלהם, פשוט בדיחה, וז"ל:
"ואנחנו רוצים לומר מסר ברור לעם-ישראל, אסור לשמוע בשום אופן את השיעורים שלו, יש לו דין של מזיק רוחני, שמביא גם רבותיי לנזק גשמי חלילה [=ומעניין לדעת איך הם סוברים ששאולוב מביא ל'נזק גשמי', ואין ספק שגם בזאת הם נכשלים ונחבלים באיזו הזיה מאגית פגאנית פרו-נוצרית], אסור לשמוע, צריך לברוח ממנו, מי שמבזה את גדולי הדורות, הוא בנידוי, אסור לשמוע אותו, והוא מבזה את גדולי הדורות. אנחנו שומעים שהוא מדבר נגד מרן השולחן ערוך, הבית יוסף, וגם הוא מדבר נגד מהרח"ו, רבי חיים ויטאל, גם הספרים שהוא מצטט מהם, דברים מוזרים ומשונים, צריך לדעת, זה לא ספרים שכתב מהרח"ו, שיביא הוכחה שמהרח"ו כתב את כל הדברים האלה. אני למדתי בישיבה של מקובלים, ממתי שהייתי אברך צעיר ואני לא מכיר אף ספר מהספרים שהוא מצטט, והיה לנו את כל הספרים ולמדנו אותם ישר והפוך, שיביא משמה דברים, חלילה, שהם לא ברורים ולא נכונים ולא קילורים לעיניים".
ומי קבע שהמינים הללו הם גדולי הדורות? ובכן, המינים שבאו אחריהם, שהפכו את תורת ה' לתורה פרו-נוצרית, לתורה שתכליתה הראשונה ובדרך-כלל היחידה לשמש כקורדום לחצוב בו שׂררה, וכבוד, ומשכורות, ותרומות, ועסקים מפוקפקים, ועוד-ועוד טובות הנאה. המינים הללו שבאו אחרי המינים הראשונים, הם אלה שקבעו שכל הארורים שנזכרו לעיל הם "גדולי הדורות", והם "גדולי הדורות" כמו שמוחמד הוא נביא אמת וכמו שה' "התלבש" בישוע.
י. כופרים בתורת משה
בהמשך דבריהם שוב חושפים המינים את מינותם, והנה דבריהם:
"ולכן מי שמדבר נגד המזוזה ששומרת על פתח הבית, מי שמדבר נגד מנהגים שהיו בעם ישראל ושמרו עליהם במשך מאות דורות, הבן אדם הזה הוא משוגע, הוא לא נורמלי, הוא עושה מעצמו צחוק, הוא מדבר כמו ילד קטן, לבוא ולדבר על 'אורות עליונים', 'אורות עליונים'! להגיד שזה בעל ואישה, זה בן אדם בור ועם הארץ שלא למד בחיים שלו כלום, צורה של אות הוא לא יודע, אם ככה הוא יכול להתייחס לדברי חוכמה כאלה גדולים ועמוקים ועצומים".
ובעניין המזוזה שנזכרה ראו: "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י", והנה מעט משם:
אחד העקרונות היסודיים ביותר בדת משה הוא, שהמצוות שנצטווינו בהן בהר סיני לא נועדו לשמש כסגולות מאגיות-דמיוניות לתועליות גשמיות שונות, אלא, מצוות התורה נועדו לרומם את נפשנו לזכות בחיי הנצח בעולם-הבא – וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, טו):
"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יִבָּעֵת, והמניח ספר-תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רִפאות גוף, ואינן אלא רִפאות נפשות שנאמר 'וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ' [מש' ג, כב]".
והוא הדין בעניין המזוזה, מי שרואה במזוזה סגולה מאגית שפועלת לשמירת ביתו ושׂכיות חמדתו הדמיוניות, חוטא חטא גדול לאלהים. כמו כן, מי שמאמין שנישוק המזוזה עשוי להועיל לו בדרך זו, שוגה מאד, ועליו לחדול מנישוק המזוזה ולהתמקד בתכליתה הרעיונית הנשׂגבה.
וכאמור, לא רק בעניין המזוזה, כל מי שמתייחס לכל מצוה מן המצוות כאל תיקון או מתכון סגולי מאגי-פגאני דמיוני, להצלחה או לזיווג או לפרנסה או לרפואה או לכל דבר אחר – אינו אלא כופר בתורה. ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (ה, ה):
"מנהג פשוט שכותבין על המזוזה מבחוץ כנגד הריווח שבין פרשה לפרשה 'שדי', ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין בה מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם-הבא. שאלו הטיפשים לא די להן שביטלו המצוה [=שביטלו את מצות המזוזה ותכליתה המחשבתית הנעלה], אלא שעושין מצוה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו, כאלו הוא קמיע להניית עצמן [=להנאות גופניות], כמו שעלה על ליבם הסכל שזה דבר הַמְּהַנֶּה בהבלי העולם".
מפסקי רבנו עולה אפוא, שאסור באיסור חמור להתייחס למצוות בכלל ולמצות המזוזה בפרט, כאל קמיע שנועד לספק לאדם הנאה או תחושת ביטחון שביתו שמור מפני אסונות ומזיקים אמיתיים או דמיוניים. אלא, תכלית כל המצוות ומצות המזוזה בפרט היא להזכיר לאדם את "ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו". כלומר, לפני כניסתו ויציאתו של האדם מביתו, יתייחד לרגע עם בוראו בהביטו במזוזה שבפתח ביתו, וייזכר שכל הבלי העולם-הזה חולפים כרוח, לעומת נצחיות הנפש הטהורה בחיי העולם-הבא – ויזכור שרק מי שזיכך ורומם את נפשו למעלת ידיעת ה', יזכה שנפשו תהיה קשורה בשגב ידיעת צור העולמים.
עד כאן מן המאמר. והוא הדין לכל שאר המנהגים "שהיו בעם ישראל ושמרו עליהם במשך מאות דורות", כלומר ליצני המינות חושפים שהם כופרים בתורה לא רק בעניין מצות המזוזה אלא בעוד מנהגים רבים מאד! שהרי לפי טמטומם המקומם, המנהגים הללו הם אלה "ששמרו על עם-ישראל במשך מאות דורות", לא ה' יתעלה שמו, אלא סגולות מנהגיוֹת פגאניות.... ולא שמו לב איך הפכו את מצוות התורה לעבודה-זרה, ועליהן הוסיפו עוד שלל פולחנֵי מנהגים.
יא. "אורות עליונים"
בקטע שראינו לעיל, לאחר שליצני המינות מאשימים את שאולוב שהוא משוגע ולא נורמלי וכו', הם חושׂפים שוב את טלפי מינותם, שהרי הם טוענים ש"האורות העליונים" הם לא "בעל ואשה". ובכן, הם לא שמו לב שהם למעשה מודים בקיומם של "אורות עליונים"! ומי הם האורות העליונים הללו? והלא האור העליון, האור האינסוף, הוא כמובן הקב"ה לפי הזיותיהם. והנה, הם מודים שהקב"ה אינו אלוה יחיד, שהרי יש לנו לא רק אור אחד, אלא "אורות עליונים". וכל הטרוניה שלהם היא ששאולוב טוען שמדובר בישויות חומריות וגופניות, בבעל ואשה...
ובמלים אחרות, ליצני המינות מודים שהאור האינסוף אינו אלוה לבדו, אלא יש שלל "אורות" בעולמות העליונים, וברור שמדובר בריבוי ובשיתוף, ואף בהגשמה וכפי שאסביר: גם אור הינו עניין חומרי, דהיינו עניין שקיים בעולם החומר. ואף אם האור אינו עניין שניתן למששוֹ בידיים, הרי שהוא תוצאה של פעילות חומרית בעולם החומר, ובמלים אחרות, האור קשור בקשר הדוק לעולם החומר. ולכן, כל מי שאומר על הקב"ה שהוא "אור אינסוף" או "אור עליון" בהכרח קובע שהקב"ה קשור ואדוק לעולם החומרים, שהרי ניתן לזהותו ולראותו בעיניים חומריות, הואיל והוא אור, וכאמור, אף כל מקור של אור נובע מפעילות מסוימת של חומר, כגון בעירה.
אך מכשפי האופל לא ידעו ולא יבינו, לא ידעו שאין לתאר את ה' יתעלה בשום תואר חיובי, וכל-שכן שלא בתואר חיובי שקשור בקשר ישיר לעולם החומרים, דהיינו לאור שנובע מחומר; וכל-שכן וקל-וחומר, כאשר כל העולמות העליונים שמתוארים באופל הינם עולמות חומריים. ואף לא יבינו את דברי ישעיה וירמיה ע"ה: "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ [...] וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ), "מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ" (יר' י, ו), דהיינו אין כיוצא בך. לפיכך, דווקא מי שסובר שיש "אורות" בעולמות העליונים הוא זה שעושה מעצמו צחוק, והוא זה שמדבר כילד קטן, והוא זה שלא למד שום דבר אמיתי בחיים שלו, והוא זה שראוי לומר עליו שהוא אינו יודע אפילו את צורתה של אות. וחמור מכך, הוא זה שדינו "מורידין ולא מעלין".
ודרך אגב, במעמד הר סיני ראינו אורות עצומים מאד (אש וברקים), והוזהרנו באיום חמור מאד שלא לשגות ולחשוב שאיזה אור מן האורות שראינו, שהוא-הוא הקב"ה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו).
יב. שאולוב פחדן גדול?
בחתימת "פסק הדין" המגוחך של שלושת ליצני המינות, הם אומרים כך:
"ולכן, במושב שלושה דיינים, אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא חמור מאד, והבן אדם הזה חייב נידוי, ואסור לשמוע שום דבר ממנו עד שיבוא לפני בית דין ויאמר את דבריו ויבקש מחילה, בוא נראה אותו מתמודד, הוא פחדן גדול, לא מוכן לבוא ולהתמודד עם אף תלמיד חכם גדול שבקי בדברים ובנושאים הללו. הבן-אדם הזה עכשיו מחטיא את הרבים, הוא חושב שהוא חכם יותר גדול מכל גדולי הדורות, הוא יותר גדול מהגאון מווילנא ומהאור החיים הקדוש, ומהבן איש חי, ויותר גדול ממרן החפץ חיים, יותר גדול מכולם. הוא לא מעז לבוא ולדון עם מישהו, הוא מתחבא מאחורי היוטיוב, בוא נראה אותך בא ומתמודד, בוא נראה אותך בא ושומע תשובות ועונה בפני הדיינים תשובות לכל מיני שאלות שהפנינו כלפיך במייל ושלחנו לך, ואתה לא מגיב עליהם".
ולומר על שאולוב שהוא פחדן זו סכלות גדולה, שהרי להיחשף ביוטיוב בְּשֵׁם ובפנים גלויות הוא ההיפך מפחדנות. לומר שהוא "מתחבא מאחורי היוטיוב", שהוא בימינו רחובה של עיר, זה כמו לומר על אברהם אבינו שקרא בגלוי "בשם ה' אל עולם", שהוא התחבא ברחוב העיר... כמו כן, אין מה לדון עם הטיפשים והמינים, אלא יש להוקיע אותם כהוקעת זמרי, וכפי שהנני עושה במאמר זה, אך לא לבוא ואף לא להתקרב לפתחיהם הטמאים, והנה, השבתי להם.
זאת ועוד, אין לי ספק ששאולוב כלל לא מעסיק את עצמו בשאלה אם הוא חכם "גדול יותר" מכל "גדולי הדורות" המכוערים שנזכרו לעיל, את מי מעניינת בכלל השאלה הזו? מי גדול ממי? ורק המינים הטיפשים יאשימו את זולתם בכך שהוא מתנשא מעליהם... והנבונים כלל לא יעסקו ולא יתעניינו בשאלה הזו, אלא בשאלה: מהי דרך האמת והצדק? ברם, האשמתם של המינים איננה נובעת רק משחץ לבם (וראו: 'מי גדול ממי?') אלא גם משאיפתם לתעתע, כאילו שאולוב נפל בשוחת השחץ והגאווה, ואם דבריו נובעים משחץ וגאווה, הרי שאין צורך להתבונן בהם, וכך המינים בורחים מדיון ענייני. ולהבנתי שאולוב סמוך ובטוח שכל "גדולי הדורות" שנזכרו כלל לא היו גדולים באמת, אלא היו מינים וכופרים ומתעים ומתעתעים. ואפילו בדברי אנשי האמת יש להפעיל שיקול דעת ולקבל את האמת ממי שאמרו, כי אין אדם שיעשה טוב ולא ישגה, וכל הסובר שיש לקבל דברים ללא פיקוח ובקרה, עובד אלילים אילמים – שהרי הוא העניק לדברי בשר ודם מעמד של אלוה, כי רק אלוה יש לקבל את דבריו בהכנעה מוחלטת.
וכבר הסברתי במקומות רבים שזו שיטתם של המינים להחדיר את דבריהם: הם מרוממים את "גדולי הדורות" שלהם למעמד של אלוהות אשר אסור לבחון ולבקר את דבריהם. ומדוע חסימת בחינת דבריהם כל-כך חשובה? ובכן, בדיקה פשוטה של דבריהם תעלה קל-מהרה שמדובר במינים, ובכופרים, ובמחללי-שם-שמים, ובמעוותי דת האמת, ובמתעי עמֵּנו אחרי התהו. ולכן, כדי להחדיר דברי מינות מן ההכרח להתנגד לכל ביקורת באופן תקיף ואלים, וכמו שראינו לעיל אצל שלושת ליצני המינות, אשר קובעים ש"גדולי הדורות" הם למעשה אלהים חיים שאסור לבחון שמא הם שגו וטעו, תעו ולעו – וכל זאת כדי למנוע בחינה אמיתית וחשׂיפת האמת.
יג. חתימת ליצני המינות
ליצן המינות הראשון, אשר את דבריו ראינו עד כֹּה, חותם את דבריו בתעלולים הבאים: "יהי רצון שהציבור הקדוש יבין, שאין כוונתנו חלילה להרבות מחלוקות בישראל, כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם [=ליצני המינות קובעים שהם תלמידי חכמים נעלים מאד אשר עליהם נאמר שהם 'מרבים שלום בעולם', ואלה דברי שחץ וגסות-רוח], אנחנו רוצים רק להרבות שלום ולעשות אחדות בעם ישראל. כי היום אנחנו בסכנה גדולה, אנחנו בסכנה גדולה, מוריי ורבותיי, צריך להתחזק כולנו, באחדות, באמונה, בדברי חז"ל, באמונה בתורה הקדושה, בתורה-שבעל-פה, בלי תורה-שבכתב אין לזה שום תועלת ושום ערך, כי אין, אין תורה-שבכתב בלי תורה-שבעל-פה. הקב"ה נתן את זה ביחד והתורה-שבעל-פה כוללת את כל דברי הקבלה גם".
ליצני המינות מתחסדים שמטרתם "להרבות שלום ולעשות אחדות בעם-ישראל", ומדוע? "כי היום אנחנו בסכנה גדולה, אנחנו בסכנה גדולה", ואלה דברי בלע מבית-מדרשו של לבן הארמי, שהרי הם משתמשים בכך שאנחנו כעת במלחמה מסוכנת (=מלחמת 'חרבות ברזל'), כדי להתחסד שאכפת להם מעם-ישראל... ובכן, בשנה האחרונה ראינו שוב ושוב, שהמינים הארורים אינם מוכנים להתגייס לעזרת ישראל מיד צר בשום פנים ואופן! הם ימותו ולא יעזרו לעם-ישראל! עד-כדי-כך! ואפילו אלה היושבים על הברזלים אשר אינם הוגים בתורת מינותם, אפילו את אלה הם מסרבים לשלוח לעזור לעם-ישראל בשעת הסכנה הגדולה הזאת.
ובקיצור: הקץ לדברי רוח! די! נמאס מההִתחסדות המלוקקת של המינים, כאילו הם אוהבים את עם-ישראל, בעוד שהינם גרועים מן המרגלים! שהרי הם אינם מוכנים בשום פנים להגן על ארץ-ישראל, ומי שאינו מוכן לצאת לעזרת ישראל מיד צר, לא רק שמידותיו מושחתות באופן בלתי נתפשׂ, אלא שהוא מין וכופר ואפיקורוס, שהרי הוא בהכרח שונא את עם-ישראל ואת ארץ-ישראל, ושנאתם ל"נאצים", דהיינו לצבא-ההגנה-לישראל, היא כבר מן המפורסמות. ומי ששונא כך את עם-ישראל וארץ-ישראל, בהכרח שונא את ייעודו האלהי של עם-ישראל, וכל שאיפתו היא תאוותיו וזימותיו, והמשך ניצול הזולת כדי להוסיף ולשקוע בטומאת מינותו.
"תֵּן לָהֶם יְיָ מַה תִּתֵּן? תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים, כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, כָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים" (הושע ט, יד–טו).
יד. חתימת ליצן המינות השני
לאחר שליצן המינות הראשון חתם את דבריו לעיל, פתח את פיו ליצן המינות השני, שהוא נראה לי תימני שוטה, ממאמיני השדים וההזיות. אמנם, התימני פחוֹת פער את פיו מליצני המינות האשכנזים שישבו עמו, ונראה שהוא פחות מורעל ומזוהם מהם. והראיה לכך היא גם מלשונו העדינה יחסית וכפי שתראו לקמן, וכן מכך שהוא אינו קובע שצריך לנדות ולהחרים את שאולוב! אלא הוא אומר: "ואין ספק שאם היינו בדור קודם היו מוציאים עליו נידוי וחרם", כלומר הוא לא בדיוק בעצה אחת עם שני המינים האשכנזים, והנה דברי התימני השוטה:
"ראיתי את מה שאמרו לי פה מה שהצעיר הזה מדבר, המון בלבולים, בכלל אין מה להתייחס לדברים חסרי הבנה, חסרי טעם, אבל, אם רוצים להבין מה זה קבלה, הדבר הראשון, לא הבין כלום, לא הבין, לא ידע בכלל מה זה קבלה, קם ומדבר ככה, זה דבר נורא ואיום. אם רוצים באמת להבין מה זה קבלה, ילכו לגדולי המקובלים של הדור, ילכו לגדול הדור הצדיק הרב בניהו שמואלי, ילכו לכבוד הגאון הצדיק הרב דוד בצרי, ילכו לכבוד הגאון הצדיק הרב דוד אבוחצירא. ישאל אותם מה הכוונה פה? מה נאמר? מה זה? הדברים אחרת לגמרי, זה שטחיות וחוסר הבנה קיצוץ ועזות פנים ביחד. מה כל הדיבורים של הצעיר הזה, זה הכל דברים שלא רק שאין בהם ממש, יש בהם... [=מילה לא מובנת] שהם טיפשות ויש מי שבאמת רוצה להבין.
אם היה לו קצת שכל בראש, היה הולך לגדולים שהזכרתי ויש עוד מקובלים גדולים שכל עם-ישראל נשען עליהם בדור הזה, ישאל אותם מה זה? יש לי פה שאלות בקבלה, מה אתם אומרים על זה? יושבים מסבירים לו לאט-לאט איפה הטעות שלו, איפה, בכלל לא יודע מה הוא מדבר, מדבר ככה בשטחיות כזאת, דברים נורא ואיום, ואין ספק שאם היינו בדור קודם היו מוציאים עליו נידוי וחרם [=אבל הוצאתם עליו גם עכשיו נידוי וחרם? לא?], אם כן, אז בעזרת ה', ה' יתברך יצילנו, זה ניסיונות לפני הגאולה, זה אחד מהסוגים של הערב רב, זה הסוגים האלה, ושה' יתברך יצילנו כמו שהציל את עם-ישראל מהכפרנים הראשונים בזמן הרמח"ל. יציל את עם-ישראל הפשוטים והתמימים שלא מבינים, שהם לא מעיינים, הם סומכים עליו רואים כאילו זה רב, כן, לא מבינים להבדיל בין 'רב' לבין 'ערב רב', רואים מישהו ביוטיוב אז יופי, מדבר יפה, שה' יתברך יציל אותנו ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו ונאמר אמן".
והנה, כבר הוּכח לעיל שכל "הסבריהם" של המקובלים הגדולים הינם דברי מינות וכפירה, ולא רק זאת, אלא שאסור באיסור חמור להתקרב למשכנותיהם של המינים ולדון עמהם.
כמו כן, ליצן המינות התימני מתחסד באמרוֹ שה' "יציל את עם-ישראל הפשוטים והתמימים שלא מבינים, שהם לא מעיינים, הם סומכים עליו רואים כאילו זה רב". כלומר, הוא מזהיר את בני-האדם שגולשים ביוטיוב, שלא לסמוך בעיניים עיוורות על שאולוב, ואזהרתו הזו באמת מגוחכת מאד – שהרי שאולוב מביא ראיות והוכחות לדבריו, ומדבר לבני-האדם אשר מעיינים ומבינים, ודווקא מתוך עיונם והבנתם הם מבינים שהצדק עמו. ולעומת זאת, דווקא מקובלי-האופל למיניהם, הם אלה שתובעים מן ההמון שיקבלו את דבריהם בלא עיון ושילכו אחריהם בעיוורון מוחלט, ואחת מאמרותיהם המפורסמות היא שחובה "לזרוק את השכל"... וברור שרק בדרך זו הם יכולים לשלוט בהמונים, כי רק המון נבער יעריץ אותם ויאמין לתעתועיהם.
קצרו של דבר, ראוי להתפלל לה' יתעלה שיציל את עם-ישראל דווקא ממקובלי האופל, וכלשונו המתחסדת של הליצן התימני: ש"יציל את עם-ישראל הפשוטים והתמימים שלא מבינים, שהם לא מעיינים, הם סומכים עליהם רואים כאילו הם רבנים" – שהרי מי שזכה לעיין ולהבין, דהיינו מי שמפעיל את שכלוֹ ולא השביתוֹ והשחיתוֹ בישיבות המינות הטמאות, אין צורך לזעוק בחרדה לה' יתעלה שיצילוֹ, שהרי הקב"ה כבר האיר את עיניו לעיין ולהבין. ואשרי מי שלא למד בישיבות הטומאה של החרדים, כי מוחותיהם כבר טומטמו בהזיות השחץ האורתודוקסיות.
"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).
יה. חתימת ליצן המינות השלישי
ולאחר שהליצן התימני סגר את פעור פיו, פתחה האתון האשכנזית את פיה. המין השלישי אמר דברים קצרים, חדים וקשים כנגד שאולוב, ללמדנו על שקיעתו בזוהמת המינות, וז"ל:
"מי שמחטיא את הרבים לא צריך לדון בפניו לפי ההלכה, מוסכם בפוסקים, דינו מין ואפיקויירס, אין לו חלק לעולם-הבא, הוא חוטא ומחטיא את הרבים, ואסור לשמוע את הדברים שלו, לא את הכתבים שלו לקרוא, לא את הדברים שלו, ואם הוא מצטט ממישהו, צריך לדרוש, להתנתק ממנו, וכל מי שיש לו חלק ונחלה במין ואפיקויירס חן שאולוב, אין לו חלק באלקי ישראל, אין לו חלק בעולם הבא, ודינו נכרת בזה ובבא [=בעולם-הזה ובעולם-הבא]".
ומתוך דברי המין האחרון עולה שהוא זועם על שני המינים שלצידו, שהרי הראשון הצטדק מדוע הוא נאלץ לדון את שאולוב בלא נוכחותו, והשני, התימני, העז אפילו לקבוע במשתמע שאין לנדותו ולהחרימו... ולכן ליצן המינות השלישי קובע דברים חדים ומפורשים, והוא כל-כך עז פנים, עד שהוא בכלל לא מנסה אפילו לנמק את פסקו הקשה, אפילו מראית עין לא מעניינת אותו, עד-כדי-כך שקע ליצן המינות השלישי במינות היקושה. ואין צורך לומר שכל דבריו הקשים מתאימים לו הוא עצמו, וכבר בחייו הוא וחבריו הם בגדר מתים, כרשעים הארורים.
"שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים" (יש' נא, ז–ח).
ישר כח על המאמר!
דבר אחד אני לא מסכים עם שאולוב על האמירה שכדור הארץ שטוח