דוגמה קח
בהמשך ההבלים וההזיות שבספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ג), שורבט כך:
"'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה' [בר' א, ה], מהו 'וַיִּקְרָא'? קרא והזמין להוציא מהאור השלם הזה שעומד באמצע אור אחד שהוא יסוד העולם שעליו עומדים העולמות. ומאותו אור שלם, עמוד האמצעי, התפשט יסוד חי העולמים, שהוא יום מצד הימין; 'וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה' – קרא והזמין והוציא מצד החושך נקבה אחת, הלבָנה ששולטת בלילה ונקראת לילה, הסוד של 'אדני', אדון כל הארץ".
ובכן, לפי מכשפי-האופל יש אלוה נשׂגב אשר "קרא והזמין להוציא מהאור השלם" וכו', דהיינו אלוה נעלה ומרומם מעל הכל. האלוה העליון הזה "הוציא מהאור השלם הזה שעומד באמצע", כלומר יש לפנינו כבר שתי אלהויות, האלוה הנשגב והאלוה המשני שהוא "עומד באמצע". ורק עתה הננו מגיעים לה'-אלהים-אמת, שהרי מתוך האלוה הזה ש"עומד באמצע", "התפשט יסוד חי העולמים", דהיינו הקב"ה, והוא "יום מצד הימין". כמו כן, אותו אלוה נשגב הוציא או ברא אלוה נוסף: "קרא והזמין והוציא מצד החושך נקבה אחת [...] הסוד של 'אדני', אדון כל הארץ". נמצא אפוא, שיש לפנינו אלוה נשגב אשר הוציא-ברא שלוש אלהויות: "האור השלם שהוא "עמוד האמצעי", ומן האור השלם הזה הוא הוציא-ברא עוד שתי אלוהויות: 1) "יסוד חי העולמים, שהוא יום מצד הימין" – וזהו האלוה הזכרי; 2) "נקבה אחת [...] הסוד של 'אדני'" – וזוהי האלוהות הנקבית. ובמלים אחרות יש אלוה נשגב ומתחתיו יש שלוש אלוהויות. וברור כשמש שמכשפי-האופל הושפעו מאד משילושי הנצרות, והחדירו את טינופיה לדתנו.
בהמשך הדברים שם נאמר: "והתחבר הכל בעמוד האמצעי והוציא יסוד העולם", כלומר הוא מתאר שם התחברות והזדווגות של שלוש האלוהויות ויצירת אלוה אחד: "יסוד העולם". וכמה תואמים הטינופים הללו להזיות הנוצרים לפיהם האלוה הוא שלושה והשלושה הם אחד. וכבר ראינו שלל דוגמאות שבהן מכשפי-האופל מחדירים את התועבה המשולשת הזו. גועל נפש.
בהמשך דבריו שם הוא חוזר להפריד בין שלוש האלוהויות הנתעבות הללו, וזה לשונו:
"השמאל לוהט בכוח ומריח, בכל הדרגות הוא מריח ריח. ומאותו להט של אש הוציאה אותה נקבה [את] הסהר [...] ושני הצדדים הללו [האלוה הזכרי והאלוה הנקבי] הוציאו שתי הדרגות הללו, אחד זכר ואחד נקבה. היסוד [האל הזכרי] אחוז בעמוד האמצעי [האל האמצעי] מאותה תוספת אור שהייתה בו [שהרי הוא האל הימני המאיר], שכיוון שאותו עמוד האמצעי השתלם ועשה שלום לכל הצדדים [האלוה האמצעי משכין שלום בין האלוה הזכרי לאלוה הנקבי] – אז נוסף בו אור מלמעלה ומכל הצדדים בחדווה שהכל בו [וכאשר הוא משכין שלום 'נוסף בו אור מלמעלה', דהיינו מן האלוה הנשגב אשר מרומם מעל הכל], ומאותה תוספת של חדווה יצא יסוד העולמים ונקרא 'מוסף' [עוד אלוה, וכנראה הכוונה לכך שכל השלושה הם אחד]. מכאן יצאו כל הצבאות למטה ורוחות ונשמות קדושות בסוד יהוה צבאות, אל אלוהי הרוחות [ומסוף דבריו עולה בבירור שכל הטינופת הזו מתארת את האלוהויות שמצויות בעליונים לפי דמיונו]".
ובכן, לפי מכשפי האופל האלוה הנקבי הוא זה שברא את הירח: "ומאותו להט של אש הוציאה אותו נקבה [את] הסהר" – וזו כפירה מפורשת בתורה לפיה ה'-אלהים-אמת בראוֹ. זאת ועוד, לפי מכשפי האופל קיימים בעליונים אלוה זכרי ואלוהות נקבית, כלומר הם רומזים ברמז עבה לכך שמתקיימים בעליונים יחסי אישות, אחרת לשם מה יש אלוה זכר ואלוהות נקבית?! הייתכן שיש זכר ונקבה ללא ייחוד והזדווגות?! יתר-על-כן, ריבוי תיאורי ההגשמה המתועבים הללו מעידים על-כך שמכשפי-האופל ביקשו להחדיר את ההגשמה והתועבה והזימה בכוח! שהרי גם אם יתעתעו שמדובר במשלים, בשל ריבויָן הקיצוני של הגשמות פשטניות מתועבות, לא ניתן בשום פנים לחמוק מארסן הממית, ושלל הזיות זימה והגשמה יחדרו ללב הפתאים.
מכשפי-האופל גם מתארים את האלוה האמצעי כמי ש"משכין שלום" בין האלוה הזכרי לאלוהות הנקבית, וכאשר הוא עושה-כן הוא זוכה ל"תוספת אור" מן האלוה הנשגב העליון. ובסוף שרבוטם הם מוסיפים: "מכאן יצאו כל הצבאות למטה ורוחות ונשמות קדושות בסוד יהוה צבאות, אל אלוהי הרוחות", כלומר מן האלוהויות הללו יוצאות "רוחות ונשמות קדושות", דהיינו כל תיאוריהם המטונפים והמתועבים נוגעים ישירות לאלוהויות שמנהלות את העולם.
דוגמה קט
בהמשך הדברים שם ובהמשך ישיר לדוגמה הקודמת, שורבט כך בספר-האופל:
"הימין הוא שלמות הכל [...] כשמתעורר שמאל מתעוררת מחלוקת [...] ויוצא מאותה מחלוקת גיהינום, וגיהינום מתעורר בשמאל ונדבק. [...] במעשה בראשית הייתה מחלוקת שמאל עם ימין [...] העמוד האמצעי שהוא יום שלישי [=הוא האלוה המשני, האור האמצעי], נכנס ביניהם והפריד המחלוקת והסכים לשני צדדים [עשה פשרה בין הצדדים], וגיהינום ירד למטה [אחרי שנדבק שהתעורר ונדבק בשמאל], ושמאל נכלל בימין, והיה שלום בכל".
ובכן, משרבוטי המכשפים עולה, שהאלוהות הנקבית-השמאלנית היא אלוהות מרושעת, כי כאשר היא מתעוררת "מתעוררת מחלוקת" ומאותה המחלוקת מתעורר אלוה נוסף הוא הגיהינום, והוא נדבק באלוהות הנקבית לאחר התעוררותה. ברם, לפי מכשפי-האופל, האלוה המשני, הוא האור האמצעי שנזכר לעיל, משכין שלום בין שתי האלוהויות, הזכרית והנקבית, ואז הגיהינום עוזב את האלוהות הנקבית-השמאלנית, וחוזר למקומו למטה בשאוֹל…
ומעבר להזיות הפגאניות הנחותות, הננו רואים שוב שלפי מכשפי-האופל, יש בעליונים מספר אלוהויות אשר יש ביניהם מערכות יחסים מורכבות: מחלוקות ופשרות והשכנת-שלום, ממש כמו אצל בני האדם שוכני-בתי-חומר – וברור שכל הדימויים הללו הינם, מעבר לריבוי ולשיתוף ולהגשמה, חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, יתעלה ויתרומם שמו מהבלי מכשפי-האופל.
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ [...] וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דב' ד, לה;לט).
זאת ועוד, לפי מכשפי-האופל, יש בכוחה של האלוהות הנקבית המרושעת לעורר ולחרחר מחלוקות ומלחמות בעולמנו, שהרי "כשמתעורר שמאל מתעוררת מחלוקת". ובמלים אחרות, האלוהות הנקבית הינה עצמאית ובלתי ניתנת לשליטה, ורק אם יפייסו אותה היא תסיר את חרונה מעל העולם. מן ההזיה הפגאנית הזו עולה שה'-אלהים-אמת עזב את הארץ או שאין בכוחו להשגיח על העולם, שהרי עולמנו מופקר לידי גחמות רשעותה של האלוהות הנקבית השמאלנית – בהתעוררותה יפרצו מחלוקות ומלחמות, ואז, רק אם היא תיאוֹת לפיוסי האלוה המשני, הוא העמוד האמצעי, רק אז ישכון שלום בעולם – כולנו אפוא משועבדים לגחמותיה של אלוהות נקבית פגאנית שמאלנית... ובכן, היש סכלות ותיעוב וטמטום גרועים מזאת?!
בהמשך דברי מכשפי-האופל שם, הם מסבירים שמחלוקת קרח ועדתו הייתה למעשה מחלוקת בין ימין לשמאל, דהיינו מחלוקת בעליונים בין האלוה הזכרי לאלוהות הנקבית:
"כמו זה [כלומר, דוגמה להתעוררותה של האלוהות הנקבית השמאלנית, היא] מחלוקת קרח באהרן, שמאל בימין [=כאילו מחלוקתו של קרח הייתה רק עם אהרן ולא עם ובעיקר עם משה, ודבריהם סילוף ברור]. הסתכל משה במעשה בראשית [דהיינו באלוהויות שנזכרו לפי מכשפי-האופל במעשה בראשית], אמר, לי ראוי להפריד מחלוקת בין ימין ושמאל, השתדל להסכים ביניהם ולא רצה השמאל [=בגלל שהאלוהות הנקבית הפעם לא הסכימה להתפייס]".
ומה קרה בעקבות זאת ש"השמאל" לא רצה הפעם להתפייס? "והתחזק קרח בחזקו"! כלומר, כל המחלוקת הזאת של קרח ועדתו, נובעת לפי מכשפי-האופל מהתעוררותה של האלוהות הנקבית המרושעת השמאלנית הזו, ובסירובה להתפייס אף גרמה לקורח "להתחזק בחזקו". אגב, האלוהות הנקבית הזו היא זו שבראה את הגיהינום, וכך אומרים מכשפי-האופל בהמשך שם: "כשחושך מתעורר, מתעורר בכוחו וברא בו גיהינום ונדבק איתו באותה מחלוקת".
דוגמה קי
בהמשך ספר-האופל (יז ע"ב), שורבט כך:
"ההבדלה במוצאי שבת [היא] בין אותם [האלוהויות] ששולטים בימי החול ל[אלה ששולטים ביום ה]שבת. וכשיוצאת השבת, עולה מגיהינום צד אחד מֵעַיִן הרעה, 'סטרא אחרא' משחית ממנה רע, שרוצה לשלוט בשעה שישראל אומרים 'ומעשה ידינו כוננה עלינו' [תה' צ], ויוצא מאותה דרגה שנקראת 'שמאל', ורוצה להתערב בזרע של ישראל ולשלוט על ישראל".
ושתי השקפות פגאניות נחותות מאד עולות מדברי מכשפי-האופל הללו:
1) יש "כוחות קדושה" ששולטים ביום השבת, ויש "כוחות טומאה" ששולטים בשאר ימי החול, ואין צורך לומר שזו הזיה פגאנית שהינה חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כי אין שום כוחות בעולם שפועלים באופן עצמאי מבלי רשותו של ה' יתעלה ויתרומם שמו. כמו כן, לא יעלה על הדעת שה'-אלהים-אמת ישליט "כוחות טומאה" דמיוניים על ימות החול, האדם הוא זה שמשליט על עצמו את "כוחות הטומאה", דהיינו את בהמיוּתו ויצרו הרע. ואולי בדרך זו מכשפי האופל הפגאניים מכשירים לעצמם את הטומאות והזימות, שהרי הם לא אשמים בהתגברות בהמיוּתם וחייתיוּתם, ה'-אלהים-אמת הוא זה שאשם לפי דמיונם, שהרי הוא זה שהשליט על ימות החול את "כוחות הטומאה", ובראשם ה"סטרא אחרא" הפגאנית הידועה לשמצה.
2) לפי מכשפי-האופל יש מצבור של אלוהויות מרושעות ששולטות בימי החול. כל האלוהיות הנקביות הללו שבראשן ניצבת כמובן "הסטרא אחרא" הן אלוהויות עצמאיות, הן אינן כפופות לבורא-עולם ושאיפתן הינה להשחית ולשלוט ולהתערב בזרע ישראל. נמצא אפוא, שלא רק שיש עוד אלוהויות בעליונים מלבד ה'-אלהים-אמת, אלא שהן אלוהויות שיש בכוחן להתגבר על יכולתו של בורא-עולם. כלומר, לא רק שיש לפנינו שיתוף וחירוף וגידוף, אלא שלפי ההזיה הפגאנית הזו, ה'-אלהים-אמת עזב את הארץ והפקיר אותה למעללי אלוהויות מרושעות, ולא רק זאת, אלא שהוא גם אינו משלם שכר טוב ליראיו ולא מעניש את הרשעים כגמולם, שהרי אם הוא איננו שולט באופן מוחלט, איך הוא ימְנע עוול מן הצדיקים ויגיש פורענות לרשעים?!
ודברי האופל הללו מתנגשים חזיתית עם לפחות שלושה מיסודות דתנו, והנה הם לפניכם:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן שאין להתיירא ולפרסם אלוהויות מרושעות דמיוניות, ולחרף ולגדף בהן את שמו הנכבד והנורא], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
"והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ [...]. והיסוד האחד-עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. [...] ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא, לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".
ומה דינו של מי שרק מפקפק ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו? הנה דינו לפי רבנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכאמור, עיקר מטרת מכשפי-האופל בהזיותיהם הפרו-נוצריות הללו היא להצדיק ולהכשיר את זימותיהם ומעלליהם, שהרי אם ישנן אלוהויות מרושעות אשר שוות בכוחן לבורא-עולם ואף עלולות להתגבר עליו בכוחותיהן, והן מבקשות להשחית ולהרע לעם-ישראל – מי יעצור את מכשפי-האופל מלבצע את שחיתוּיוֹתיהם וזימוֹתיהם? שהרי בכל פשעיהם הם מיד יאשימו את ה"סטרא אחרא" הדמיונית שלהם, ואף ידמיינו שהם משרתים אותה ונותנים לה את חלקה... וכך בדיוק נוהגים הכומרים הנוצרים בהתעללוּיוֹתיהם בילדים ובילדות, הם מדמים שהם "נותנים לשטן חלקו", וייצר-הרע אינו זקוק להרבה כדי להפעיל את הבהמיים והזימתיים, די בהצדקה הקלושה והדמיונית והמטופשת ביותר כדי לעוררם ולהדהירם לכל התועבות.
דוגמה קיא
בהמשך ספר-האופל (יז ע"ב) ובהמשך ישיר לתועבות שראינו לעיל, שורבט כך:
"וישראל [...] אומרים הבדלה, ו[רק אז] נפרד מהם [=הסטרא אחרא], ומך אותו צד [=הסטרא אחרא] ונכנס למקומו בשאוֹל, במקום שקרח ועדתו שם, שכתוב: 'וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה' [במ' יט] והם [הסטרא אחרא ושאר כוחות הטומאה] לא יורדים לשם [הם אינם חוזרים לשאוֹל-לגיהינום] עד שעושים ישראל הבדלה מהם, שכתוב: 'הבדלו מתוך העדה' וגו'".
מכשפי-האופל ממשיכים בקו המתועב שראינו, לפיו אין בכוחו של בורא-עולם לשמור על ישראל מפני אלוהויות מרושעות, אלא על עם-ישראל להימלט מן "הסטרא אחרא" באמצעות ברכות ההבדלה. כלומר, מכשפי-האופל הפכו את מצות חכמים לכלי פגאני של גירוש שדים וכוחות טומאה דמיוניים – דהיינו לעבודה-זרה! שהרי כך בדיוק נהגו ונוהגים עובדי העבודה-הזרה: הם מבצעים טקסים פגאניים כדי להרחיק מהם נזקים של שדים ואלוהוּיוֹת מרושעות.
אגב, מטרת חכמים בהבדלה הינה לקדש את יום השבת בכניסתו וביציאתו, דהיינו לזכור ולהזכיר את קדושת יום השבת, מפני שקדושתו ושמירתו הן עדות לחידוש העולם ולמציאותו יתעלה, והם הפכו את מצות קידוש השבת בכניסתו וביציאתו לטקס פגאני של גירוש שדים!
דוגמה קיב
בהמשך ספר-האופל (יז ע"ב) ובהמשך ישיר לתועבות שראינו לעיל, שורבט כך:
"ולעולם הבדלה היא בשני [...] ונברא בו גיהינום [וכאמור ה'סטרא אחרא' בראה אותו], אז נבראו כל אותם מלאכים שמקטרגים לריבונם למעלה, ואכלה אותם האש ונשרפו, וכן כל שאר אלה שמתבטלים ואין להם קיום ונאכלו באש, כמו זה קרח למטה, והכל כמו זה".
לפי מכשפי-האופל הגיהינום נברא ביום השני, כלומר ברור מדבריהם שמדובר במקום חומרי שבו נשרפים הגופות, ובעניין הזיה פגאנית זו ראו: "האם יש תנורים ומשׂרפות בגיהינום?".
ברם, אין זו הרעה הפגאנית המרכזית שיש בדברי מכשפי-האופל לעיל, שהרי מדבריהם עולָה האמונה בקיומם של שׂטנים ומשׂטינים ומקטרגים למיניהם, "בשני [...] אז נבראו כל אותם מלאכים שמקטרגים לריבונם למעלה", והשקפת מכשפי-האופל המפורסמת הזו לפיה יושבים לצד בורא-עולם משׂטינים ומקטרגים הינה הוצאת-שם-רע על המלאכים הקדושים והטהורים, כי היא מחדירה למחשבתנו את ההזיה שיש ישויות מרושעות בעליונים אשר מבקשות להרע ולהחריב את עם-ישראל! ואם הוצאת-שם-רע על אדם חמורה מאד, ואם הוצאת-שם-רע על ארץ-ישראל חמורה מאד-מאד (חטא המרגלים), מה יהא דינם של המוציאים לעז כֹּה חמור על מלאכי-השרת הקדושים והטהורים ומציירים אותם כיצורים אפלים מרושעים ונקמנים?
ואין ספק שיש כאן השפעה נוצרית מובהקת, אשר מתארת לצד בורא-עולם שלל שדים כעורים ויצורים מרושעים שבראשם עומד השטן, ואשר יש להם כביכול כוח להשפיע על בורא-עולם, "וכדַי ביזיון וקצף" כמו שאומר קאפח באחת מהערותיו. וכאמור, הסיבה המרכזית שמכשפי-האופל החדירו את ההזיות הללו היא כדי שהם יוכלו להמשיך לחטוא ולפשוע בעיקר בענייני זימה ותועבה, ולהאשים את השדים והיצורים הרעים הדמיוניים הללו, שהם אלה "שהשפיעו" עליהם לעשות את העוולות החמורות הללו ולהרוס משפחות ונפשות רכות. כך הם מתחמקים מלתת את הדין על פשעיהם וממשיכים "לשרת בקודש", ואין צל של ספק שרובם המכריע של מכשפי-האופל מושחתים וזימתיים וארורים מאד בבחינת: רק אין יראת אלהים במקום הזה.
מדברים אלה נעבור לבחון רעה חולה נוספת שיש באמונה בקיום שׂטנים משׂטינים ומקטרגים: וכי יעלה על הדעת שיש בכוח יצורים שׂטניים להשפיע על בורא-עולם ולהטות את דינם של בני האדם? וכי אין דין צדק לפניו? וכי הקב"ה הוא שופט עַוָּל? וכי יש מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל? והאמונה הזו, שאותם היצורים הדמיוניים מסוגלים להשפיע על בורא-עולם איננה רק חירוף וגידוף קמי שמיא, אלא היא גם מובילה להגשמה, שהרי אם ניתן להשפיע על בורא-עולם, אז יש לו כלים גופניים אשר קולטים וצורבים רשמים בנפש שהיא כוח בגוף, ובמלים אחרות, הקב"ה הוא בהכרח כוח בתוך גוף, ובעל חושים גופניים שבאמצעותם ניתן להשפיע ולעצב את "נפשו" הכנוסה בתוך גוף! וכמו שקאפח אומר: "כי כל התפעלות היא ממאורעות הגופות, ולכן אין הבדל בינה לבין ההגשמה המוחלטת" (במורה א, נה). כלומר, שינויי מצבים נפשיים ייתכנו רק לנפש שקשורה בגוף, מפני שחושי הגוף (הראיה, השמיעה, וכיו"ב) מעוררים בקרבה התפעלויות רגשיות פנימיות, ובעניין זה ראו: "לעורר רחמי שמים?".
כאמור, אמונה פגאנית זו מובילה להשקפה שבורא-עולם כפוף ומשועבד להשפעות חיצוניות, ולא סתם השפעות חיצוניות אלא השפעות של ישויות אכזריות ומרושעות מאד! השקפה זו מייחסת אפוא גם מגרעת חמורה מאד לבורא-עולם כי כל מי שכפוף ומשועבד לזולתו למעשה אינו מסוגל לממש את רצונו, וזו מגרעת חמורה ביותר! וכאשר מדובר בכפיפות ובשעבוד לישויות פגאניות אכזריות ומרושעות הדבר חמור שבעתיים, ובגדר חירוף וגידוף כפול ומכופל. אך לא רק חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא יש בכך, אלא גם הגשמה ברורה, שהרי רבנו מלמד במורה, שייחוס מגרעת מכל סוג שהוא לבורא-עולם היא בגדר הגשמה, מפני שכל מגרעת מובילה באופן ישיר ומיידי להשקפה שבורא-עולם אינו שלם בתכלית השלמות, וההשקפה שהוא בעל חסרונות ומוגבלויות מובילה מיד להשקפה שהוא בעל גוף. וכבני האדם, אף הוא בעל חסרונות ומוגבלויות ומגרעות אשר נובעות מהיותו משועבד לגוף חומרי מוגבל וחסֵר.
זאת ועוד, האמונה הפגאנית והפרימיטיבית בקיומם של שֵׁדים משׂטינים ומקטרגים למיניהם, הינה עבודה-זרה קדומה, שהרי בימי קדם נהגו לעבוד את השדים הדמיוניים, והאמונות הללו הסעירו והחריבו את מוחותיהם הרקובים של עובדי העבודה-הזרה הקדמונים: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דב' לב, יז) – וכי יעלה על הדעת שעם-ישראל שעמד לרגלי הר סיני וקיבל את התורה, יחדיר הזיות על קיומם הפגאני? ואפילו אם נניח שליבֵּנו לשמים ואין אנחנו יראים מפניהם! שהרי רבנו פוסק בהלכות עבודה-זרה שכל מי שמודה שיש אמת בעבודה-זרה ואפילו שאין הוא עובדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, והנה דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
והמודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכפסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה [אפילו מבלי להתיירא ממנה!] כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא" (מורה ב, מז).
דוגמה קיג
בהמשך ספר-האופל (יח ע"א) שורבט כך: "['וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם' (בר' א, ו)] – מים עליונים זכרים ומים תחתונים נקבות". והאובססיביות הזו של מכשפי-האופל להפוך ולחלֵּק כל דבר לזכרי ולנקבי, ואף לתאר ביניהם שוב ושוב כל מיני זיווגים דמיוניים: "כיוון שהשתלמו [=נשלמו והתחברו] המים הזכרים במים הנקביים", מעידה לדעתי על טומאת הזימה, שהרי אין הכסילים משרבטים אלא מתוך הרהורי ליבם. כמו כן, ברוב חוצפתם, מכשפי-האופל אף מעזים לומר לעיל שהתחברותם של המים הזכריים במים הנקביים היא זו שגרמה ל"התפשטותו של שֵׁם אלהים בכל"! דהיינו, פעולות הזיווג וההזדווגות אינן פעולות בהמיוֹת לפי מכשפי-האופל, אלא הינן פעולות נעלות מאד אפילו בעליונים…
ומכאן תבינו איך כומרי הנצרות ומכשפי-האופל הבהמיים והארורים הגיעו לטקסי זימותיהם: הם מתעתעים בתואנה שהם פועלים "גדולות ונצורות" בעליונים, וש"תיקוניהם" הכרחיים לא רק לילד או לילדה או לאשה הנשואה שהם מתעללים בהן, אלא, בעשיית תיקוניהם המתועבים ובשפיכת זרעם הטמא הם מֵטיבים ומצילים ומועילים לכל העולם כולו – זוהי מחשבתם!
בהמשך שם מכשפי-האופל מתפרצים שוב קמי שֵׁם-אלהים-חיים, ואלה דבריהם:
"בתחילה היו מים במים עד שנפרדו, להכיר מים עליונים ותחתונים: זה אלהים – מים עליונים, וזה אדני – מים תחתונים. וזהו ה' העליון וה' התחתון. מה כתוב: 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ' [בר' א, ז], התפשטות זו לקח שֵׁם זה 'אלהים' מים עליונים, ומים תחתונים 'אדני', ועם-כל-זה, כיוון שהשתלמו [=נשלמו והתחברו] המים הזכרים במים הנקביים, שֵׁם אלהים התפשט בכל".
ואיך יעלה על הדעת לומר ש"אלהים" הוא המים העליונים וש"אדני" הוא המים התחתונים? ואף להוסיף לאחר-מכן: וזהו ה' העליון וה' התחתון! וכי ה'-אלהים-אמת יתעלה שמו מחולק לשתי אלוהויות? ובהמשך הם מסבירים כיצד הם הגיעו להזיות השיתוף והמינות הללו באמרם שהשֵּׁם "אלהים" הוא זה שאחראי על ה"התפשטות הזו", דהיינו על יצירת המים העליונים, ואילו השֵּׁם "אדני" הוא זה שאחראי על "התפשטות" המים התחתונים – וכך-או-כך עולֶה מדברי מכשפי-האופל שאין למעלה אלוה אחד שאין כיוצא בו, אלא אלוהויות נפרדות זו מזו, שהרי גם לפי הסיפא, השֵּׁמות "אלהים" ו"אדני" הינן אלוהויות נפרדות שפועלות ובוראות.
דוגמה קיד
בהמשך ספר-האופל (יח ע"א) שורבט כך:
"חמשה רקיעים כתוב כאן, וחי העולמים הולך בהם ומנהיג בהם".
וזו הגשמה, שהרי לא רק שנאמר שהקב"ה הולך – וזאת ללא שום הסתייגות וללא שום ביאור כמו מסורת התורה-שבעל-פה שבתרגום אונקלוס אשר צמוד לפסוקי התורה – אלא, שגם נתפרשו המקומות שבהם ה'-אלהים-אמת הולך והם חמשת הרקיעים, והגשמה כפולה זו מעידה על כוונת גשמות ולא על שאיפה ללמד השקפה באמצעות לשונם של בני אדם.
דוגמה קיה
בהמשך ספר-האופל (יח ע"א) שורבט כך:
"בשעה שמחלוקת מתעורר בחוזק השמאל [דהיינו בשעה ש'הסטרא אחרא' מתעוררת], מתרבה ומתחזקת שלהבת הדינים, ויצאו משם קליפות, ונקרשות מיד בלי לחות כלל, והיו זכר ונקבה. ומהם נפרדו מינים רעים למיניהם, וכאן התַּקִּיפות של רוח הטומאה בכל אותן קליפות חזקות, והם סוד הערלה. אלה התחזקו במינים חזקים, אחד אפעה ואחד נחש, ושניהם אחד. אפעה מוליד לשבעים לשבע שנים בחיבור אחד, חוזר הכל לשבע שנים של נחש".
ושוב מכשפי-האופל מתעלמים ממציאותו של בורא-עולם, כאילו כל הרעות שבאות לעולם אינן בגלל הפניית עורף לדרך המוסר ופנייה לדרכי ההבל האלילות והבהמיוּת, אלא, מה גורם לשיטתם למחלוקות ולייסורים? ובכן, התעוררותה של ה"סטרא אחרא", היא זו שמגבירה את שלהבת הדינים והייסורים... ומתוכה יוצאות קליפות שנקרשות: זכר ונקבה, ו"רוח הטומאה" שורה בחוזקה על אותן קליפות הקלמנטינה הדמיוניות של מכשפי-האופל שוחרי הזימה והתועבה. ומקליפות הזכר והנקבה הללו יוצאים "מינים רעים למיניהם", וגם הם מתחזקים במינים רעים מאד שנקראים אפעה ונחש, וגם שם יש זיווגים והולדות וכו'. ומוטיב הזכר והנקבה והזיווגים חוזר אצל מסוממי האופל שוב ושוב, ללמדך על רדיפתם אחרי הזימות.
כלומר, בנוסף לתועבות הפגאניות הנחותות הללו, ובנוסף לערעור יסודות דתנו שראינו לעיל לפיהם הקב"ה שולט ומנהיג את עולמו באופן מוחלט ואף גומל ומשלם לצדיקים ולרשעים – בנוסף לכל זאת, יש בדברים הללו התכחשות מוחלטת ליסוד "אין ייסורים בלא עוון" דהיינו התעלמות מוחלטת מן הייסורים שהקב"ה מביא על החוטאים והפושעים, שהרי אם כל הרעות שבאות לעולם נובעות מכל מיני אלוהויות פגאניות מרושעות – הרי שבטל יסוד התשובה ויסוד חשבון הנפש, ולעולם האומה תתמיד במִריהּ ובפשעיהָ, שהרי גם אם ה' ימיט עליה ייסורי אימים, היא לא תתעורר מהם להכות על חטא, שהרי היא תתלה את ייסוריה ב"סטרא אחרא". וההשקפה הזו היא הרס הדת, וכפירה בתורה ובדברי הנביאים שנשלחו לעוררנו לאמת.
ואין ספק שחובה עלינו לקחת מוסר מייסורי הפרט והאומה, שהרי הקב"ה מזהיר אותנו בתורה שלא נתייחס לאירועים שבאים עלינו כאל אירועים מקריים (ויק' כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אלא, עלינו לפשפש במעשינו ולחקור ולבדוק מדוע באה אלינו הרעה הזאת, וכמו שעשו אחֵי יוסף באמרם (בר' מב, כא): "עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", וכמו שעשו המלחים הגויים בספר יונה: כאשר ספינתם נטרפה בים הסוער, חקרו ובדקו מדוע עשה להם ה' ככה באמרם (א, ז): "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ".
ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים, שנשׂכיל לקחת מוסרים ולהפיק לקחים! וכמו שנאמר במפורש בספר דברים (פרק כט): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".
וחרון האף והקצף הגדול שמתואר בפסוקים הללו מתאים מאד למוראות שואת המינים באירופה, והסיבות הן אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'. "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם, הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת [...] יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן" (איכה ד).
"מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה). ובדברי ירמיה: "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יז, י; לב, יט).
דוגמה קיו
בהמשך ספר-האופל (יח ע"א) שורבט כך:
"'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם' וגו' [בר' א, ט] – בדרך קו להיות בדרך ישרה, שהרי מסוד של אותה נקודה ראשונה הכל יצא בנסתר, עד שהגיע והתכנס להיכל עליון, ומשם יצא בקו ישר לשאר הדרגות, עד שמגיע לאותו מקום אחד שכונס הכל בכלל של זכר ונקבה, ומיהו? חי העולמים".
וכבר ראינו בדוגמות ה, לב, מח, שהנקודות הללו מסמלות למעשה אלוהויות שונות זו למעלה מזו: הנקודה הראשונה שנזכרה לעיל מסמלת את האלוה העליון, הנסתר שאינו ידוע, והוא זה "שהגיע והתכנס להיכל העליון", ומשם הוא מתפשט ומתחלק לאלוהויות נוספות, עד שמגיע ל"אותו מקום אחד שכונס הכל בכלל של זכר ונקבה", כלומר עד למקום מסוים שבו מתכנסות שתי אלוהויות או כלל האלוהויות ושם הן מתחלקות לזכרים ולנקבות, וצירוף כל הזיווגים הללו הוא חי העולמים, דהיינו ה'-אלהים-אמת יתרומם שמו מתועבות מכשפי-האופל הפגאניים.
כלומר, לא מדובר באמצעים שבהם הקב"ה פועל בעולם וכולם מנותקים לחלוטין מאמיתת עצמותו יתעלה שמו, אלא מדובר באופן מובהק באלוהויות שהן חלק בלתי נפרד מאמיתת עצמותו – וברור שמדובר בריבוי ובשיתוף ואף בהגשמה, שהרי נרמז ברמזים עבים מאד שיש למעלה זכרים ונקבות וזיווגים וייחודים, ודימוי מתועב זה הינו הגשמה ברורה, ולא סתם הגשמה, אלא הגשמה מן הסוג הגרוע ביותר: בייחסהּ לאל את צרכי האדם הבהמיים ביותר.
בהמשך לדברים שראינו לעיל, נאמר עוד שם בספר-האופל:
"'אֶל מָקוֹם אֶחָד' [בר' שם] [...] כאן הוא קשר הייחוד של העולם העליון, יהוה אחד ושמו אחד. שני ייחודים, אחד של העולם העליון להתייחד בדרגותיו, ואחד של העולם התחתון להתייחד בדרגותיו. קשר הייחוד של העולם העליון [...] חי העולמים שם מתבשֵּׂם, ונקשר העולם העליון בייחוד שלו, ולכן נקרא 'מקום אחד'. כל הדרגות וכל האיברים מתכנסים שם, ונהיים כולם בו אחד, בלי פירוד כלל. ואין דרגה שמתייחדת שם בייחוד אחד אלא זו, ובו מתכסים כולם בדרך נסתר בהשתוקקות אחת. עד כאן בדרגה זו מתייחד העולם הנגלה בעולם הנסתר".
לפי מכשפי-האופל, ה'-אלהים-אמת מתייחד, דהיינו מתחבר, עם כלל האלוהויות (הדרגות), באיזה מקום נסתר וטמיר בעליונים, "ונהיים כולם בו אחד בלי פירוד כלל". כלומר, האלוה אינו אחד אחדות אמיתית, אלא אחדות שמורכבת מאלוהויות רבות בדרגות שונות, זכרים ונקבות כמו שראינו לעיל, שיש להם איברים שונים (וכל 'האיברים מתכנסים שם'). ובמקום מסוים ונסתר כולם "מתכסים כולם בדרך נסתר בהשתוקקות אחת", כלומר באיזו אורגיה אחת של איברים והתבשמות והשתוקקות. כמו כן, מחוץ למקום הזה כל האלוהויות נפרדות זו מזו.
קצרו של דבר, לפי מכשפי-האופל, ה'-אלהים-אמת מתבשֵּׂם, מתחבר לאלוהויות שונות זכריות ונקביות בעלות איברים, ובתוך החיבור והזיווג הזה כולם "מתכסים בהשתוקקות אחת". וריבוי התיאורים השפלים והנגעלים הללו, אשר מתאימים למסיבת סמים של ג'ון לנון, מעיד כאלף עדים על תפישׂה זימתית פגאנית את העליונים, וראיית הבורא כיצור גופני בעל צרכים... כמו כן, בשלל מקומות ראינו שמכשפי-האופל מזייפים את יסוד ייחוד ה', וכמו שהם עושים לעיל. כלומר, מצות ייחוד ה' מורה לייחד את הבורא יתעלה במחשבה של האדם, ואילו לפי מכשפי-האופל מצות ייחוד ה' משמעהּ הוא חיבור הבורא יתעלה עם ישויות אלהיות נוספות.
וביתר ביאור: ייחוד ה' לפי מכשפי-האופל אינו אחדות מהותית של אמיתת ה', אלא חיבור של הבורא יתעלה עם שאר הישויות העליוניות הדמיוניות שהם הגו במוחם המעֻוות. וביתר ביאור: עצם הגדרת ייחוד ה' של מכשפי-האופל הינה שיתוף, שהרי אין משמעהּ אחדות אלא חיבור של הבורא עם גורמים אלוהיים נוספים לישות אחת – והגדרת האחדות המעֻוותת הזו של מכשפי-האופל זהה להגדרת האחדות המעֻוותת שבנצרות, שהרי גם בה האל הוא אחד, אלא שהוא מורכב משלושה. נמצא, שמכשפי האופל העתיקו את זיוף יסוד ייחוד ה', דהיינו את ההזיה לפיה הבורא מחובר משלל ישויות פגאניות דמיוניות, מכומרי הנצרות המשתפים.
Comments