זמנן של ברכות השחר

נשאלתי במייל על זמנן של ברכות השחר, וכך השבתי:

מדברי רבנו בתשובה עולה שלכתחילה יש לברך אותן סמוך לפעולות ולתנועות שבגינן הן נתקנו, וכֹה דברי רבנו בתשובה (סימן פג):

"אין מברכין ברכה אלא בשעתה בזמן חיובה. כי הברכות הללו לא תקנו חכמים חובה לאמרם כאמירת שמונה-עשרה ברכות שלתפילה, אלא הן נתקנו על פעולות ותנועות, ואין טעם לאמרן בבית-הכנסת ברבים בהעדר התנועות והפעולות הללו".

נמצא, שלכתחילה יש לברך את ברכות השחר סמוך לזמן חיובן, ואין לאחר את אמירתן ואפילו אם נתחייב בהן. אמנם, נראה עוד מתשובתו שם, שאם איחר את אמירתן אין זו ברכה לבטלה, וכֹה דברי רבנו שם:

"ואף-על-פי שתקנתן להיאמר סמוך לאותן התנועות והפעולות, הרי אם נתאחרו ונאמרו בבית-הכנסת אינן ברכה לבטלה על הרוב, ואף-על-פי שאפשר שיהיו לפעמים ברכה לבטלה, כגון שיברך המעביר שינה וכו' ביום תשעה באב או יום הכפורים שאין שם רחיצת פנים וכיוצא בזה".

נראה אפוא, שאין לברכן לכתחילה אם לא בירך אותן בעת עשיית הפעולה או התנועה, ואם בירך אין ברכתו לבטלה, וכמו שאומר מָרי בספר אהבה (עמ' קפ): "והנראה לי בדעת רבנו, דמה שמסדרין הברכות בבית-הכנסת בזמן שנתחייבו בהן אין ראוי לעשות כן, דלכתחילה יברך כל ברכה בשעת חיובה". וברור שאם לא נתחייבו בהן כלל הרי שהן לבטלה.

ונאמר משהו גם על הרעיון שעומד מאחורי הברכות הללו, נראה לי כי מטרתן שהאדם, מיד בפקיחתו את עיניו, ייזכר מיד בבורא-עולם, ויהיה זה הצעד הראשון לכך שכל יומו יתנהל תוך זכירת הבורא יתעלה על כל צעד ושעל. ובמלים אחרות, חז"ל רתמו את הפעולות והתנועות הראשונות של האדם בתחילת יומו כדי לזכור את בורא-עולם.

והזמן לפני השינה בלילה וכן הזמן לאחר יקיצת האדם, הינן זמנים יקרים מאד לדעת רבנו בעבודת האדם השלם את בוראו, וכך רבנו כותב במורה (עמ' תז):

"אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד, ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות את המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית, והיא ההתקרבות לפני ה' וההימצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות".