נשאלתי כך: שלום וברכה, היו לי כמה ויכוחים עיקשים עם "מקובלים" ואחת מן הטענות שאחד מהם השמיע היא, שזה שהוא מכנה את ספר הזוהר "קדוש", זה בגלל הסודות שגנוזים וסתומים שם רק למי שנמשך מפאת ימין, והרמב"ם נמשך מפאת שמאל... (בשם חיים ויטאל) לא אכנס לרבים מדברי ההבל שהוא השמיע אלא לעיקר טענתו: שדווקא בגלל שהוא "קדוש" הסודות שבו סתומים וכתובים בלשון קצרה, ובכל מקום שכתוב זכר ונקבה הכוונה למשפיע ומקבל, ובפירוש "מתוק בדבש" מפרש כל מקום שכתוב "ועוד אחר למטה" או "ההוא שלא נזכר" על ספירת המלכות שהיא כלי בידי הקב"ה, וכל מקום שנאמר ששמו משתתף הוא מפרשו על הספירות שיכילו את האורות אחרי צמצומים... ואף-על-פי שוודאי שלא זו הייתה כוונת המחבר, כדי לסקור את הזיותיו של הזוהר צריך לבדוק קודם כל מה טוענים המקובלים להגנתם, ואפילו אחרי הפירושים שנכתבו אפשר למצוא בקלות דברי מינות, אך הבדיקה צריכה להיות מעמיקה יותר, המשך במלחמתך למען ביעור השיקוץ.
תשובה:
הטענה שציינת נכללת בטענה המרכזית לפיה ספר-האופל איננו ספר פשטים אלא ספר משלים. ובכן, הנני בוחן את הטענה הזו במהלך מחקר ספר-האופל, וכבר מצאתי ראיות לא מעטות לכך שמחברו לא התכוון לכתבו כספר של משלים וחידות אלא כספר של פשטים – ובהערתך לנאור על מאמרו בעניין הסטרא אחרא הבאת ראיה נוספת לכך. ולעיון בראיות שמצאתי עד כֹּה (מן ההקדמה לספר-האופל בלבד) ראה: בהקדמה לחלק ב, וכן בדוגמות: כה, כו, מא (ושם הרחבתי), מג, מה, מו, נח, סח, עו, פג, פד, צ, צב, ואין ספק שיש עוד רבות.
לעניין הזכר והנקבה שצוינו, ובכן, מספר-האופל עולה בבירור שהשכינה היא אלהות מקבילה לבורא-עולם ואף עולה ממנו שהיא אלוהות עצמאית, ועל-כל-פנים זה לא משנה אם היא משפיעה או מקבלת, די בכך שהיא קיימת לפי ספר-האופל כדי להעיד על שיתוף ועל מינות.
כמו כן, לעניין דבריו של המקובל: "שדווקא בגלל שהוא 'קדוש' הסודות שבו סתומים וכתובים בלשון קצרה". ובכן, זה שקר וכזב, כי לא מדובר בספר שנכתב בלשון קצרה, יש בו ריבוי קיצוני מאד של הגשמות פשטניות אשר גם מעידות על-כך שהמליצות לא נועדו לשמש כמשלים.
ולעניין ההזיה שמדובר ב"סודות שגנוזים וסתומים שם רק למי שנמשך מפאת ימין, והרמב"ם נמשך מפאת שמאל", ובכן, מי שמעיין בספר-האופל יראה שלא מדובר ב"סודות" שנדרשת להם איזו הבנה מעמיקה וכיו"ב, אלא בדברי מינות שמנוגדים לתורה-שבכתב ושבעל-פה.
ולטענתך ש"כדי לסקור את הזיותיו של הזוהר צריך לבדוק קודם כל מה טוענים המקובלים להגנתם". ובכן, מניסיוני בחקר טקסטים הדרך הטובה ביותר לחקור טקסט היא במנותק ממה שנאמר עליו במקורות אחרים, כדי שהשכל לא יהיה משוחד לדרך מסוימת של הבנה. כמו כן, אין אפשרות לבדוק מה אומרים השוטים כי לא יהיה לדבר סוף. ויתרה מכולן, די במסקנות מחקר ספר-האופל כדי לחשוף את תעתועי המינים המקובלים, כלומר, די בעיון מעמיק בדברי ספר-האופל כדי להראות שמדובר בספר-מינות, ואין צורך לסתור כל טענה של המינים.
זאת ועוד, האוסף העצום של דברי כפירה ומינות שיש בספר-האופל אינו משאיר שום מקום להזיה שמדובר ב"סודות עמוקים", וגם המינים המקובלים אינם מודעים לכל השקפות המינות שיש בספר-האופל, כי הם אינם בקיאים ביסודות דתנו ובהשקפותיה הטהורות. ולכן, גם אם תהיה להם התעיה בעניין מסוים, בשלל עניינים הם יעמדו נבוכים כנגד השקפות מינותו.
ולסיכום, המחקר בעניין ספר-האופל עודנו בראשיתו, והוא מעמיק ביותר, לא מעמיק בבחינת דברי השוטים למיניהם אשר תועים ומתעתעים ומכסים על כוונות המינות שבו, אלא מעמיק בבחינתו של ספר-האופל לאור יסודות הדת ולאור מכלול השקפות דת האמת – וזו העמקות הרצויה והאמיתית, זו העמקות אשר תוביל לחשיפת שקריו ותעתועיו, ללא הסחת הדעת.
ואם תלמד את המאמרים בעניין ספר-האופל באופן מקיף, תדע מה להשיב לכל אפיקורוס.
בהצלחה.
עוד דבר שאני רוצה להוסיף אשר לימדתנו: במקום להתמודד עם ביקורת שגורים בפיהם אמרות כמו: "הסודות גנוזים וסתומים שם [בזוהר] רק למי שנמשך מפאת ימין" כדי לחסום ביקורת, שהרי תמיד יוכלו לומר שהמתנגדים להם בוודאי מה"פאה" שחסום לה להבין ולהבחין בחכמתם! 😂