רבנו פוסק בהלכות גזלה ואבדה ו:יא ׳׳וְהַמְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּא עִם הָעַכּוּ''ם אֵין בּוֹ אִסּוּר גֵּזֶל אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים שֶׁאֵין רָאוּי לְאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק כָּל יָמָיו אֶלָּא בְּדִבְרֵי חָכְמָה וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם:׳׳
האם רבנו מבאר במקום אחר מה הם הדברים הנכללים באיסור העוסק בדברים בטלים, או מכאן שכל דבר שלא מדברי חכמה או שלא מביא לישובו של עולם נחשב דבר בטל? נראה לי שהרבה דברים יכולים להיכנס לדין זה, אבל רבינו פוסק בהלכות דעות ג:ג ׳׳המנהיג עצמו על פי הרפואה. אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'. שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב. וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל. מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך:’׳
ולפי זה, אם אדם רואה סרט או משחק משחק לוח או מתעסק בדברים אחרים כגון אלו, אולי יעבור על איסור עוסק בדברים בטלים אלא אם כן מתכוון לעסוק בהם ׳׳כדי שתנוח דעתו עליו כדי שיהא גופו שלם וחזק לעבוד את ה׳׳?
לשאלת השואל:
"ולפי זה, אם אדם רואה סרט או משחק משחק לוח או מתעסק בדברים אחרים כגון אלו, אולי יעבור על איסור עוסק בדברים בטלים אלא אם כן מתכוון לעסוק בהם ׳׳כדי שתנוח דעתו עליו כדי שיהא גופו שלם וחזק לעבוד את ה׳׳?".
אכן כן, מותר לדעתי לרענן את המחשבה גם במשחקים ובסרטים, בתנאי שאין בהם עניינים אשר אסורים מצדדים אחרים, אך לדעתי הדבר לא רצוי לכתחילה, אלא, על האדם לשאוף למצוא לעצמו מקורות בריאים ומועילים לרענן בהם את נפשו.
שלום הלכהכרבנו וברוך הבא.
המשחק בקוביות אינם משחקי קופסה אלא משחקי הימורים, בזוי מאד להמר עם עמי הארצות. שאר הדברים שציינת יש בהם תועלת מסוימת כפי שאמרת, חלקם מיישבים דעתו של אדם.
ברם, הם אכן נחשבים לדברים בטלים, כי ראוי לאדם השלם מאומתנו – מי ששואף להשלים את מה שיעד לו ה' – להתנער מאלו הדברים כמה שיותר. תפישׂתך במה שאמרת "יעבור על איסור עוסק בדברים בטלים" היא שטחית מאד, כי כל אדם שאינו מטעה את עצמו יודע שאותה התנערות היא תהליך ארוך, ואינה עניין של אסור ומותר.
על אותה תכלית שעליה אנו מדברים כותב הרמב"ם (הק' למס' אבות): "ודע שהדרגה הזו היא דרגה גבוהה מאד וקשה, ולא ישיגוה אלא המעטים ואחרי הכשרה רבה מאד, ואם יזדמן מציאות אדם שאלה הם תאריו איני חושב שהוא פחות מהנביאים, כלומר שמפעיל כל כוחות נפשו ועושה מטרתם ה' יתעלה בלבד, ולא יעשה פעולה גדולה או קטנה ולא יבטא שום מילה אלא אם אותה הפעולה או אותה המילה מביאה לידי מעלה או לדבר המביא לידי מעלה [ראה המאמר: 'בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל'], והוא מתבונן וחושב בכל פעולה ותנועה ורואה אם היא מביאה לאותה התכלית או אינה מביאה ואחר כך יעשנה. וזה הוא מה שדורש יתעלה ממנו שתהא זו מטרתינו באמרוֹ 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ'".
שים לב, חלילה מלהתייאש ולחשוב שאותה מעלה רחוקה מאתנו, וכל רצוני לומר לך שיש להכיר את נפש האדם ודרכי הפעלתה. ולשם כך מצאתי לך שני מאמרים: 1) "שביל הזהב של הרמב"ם" 2) "האמנות במשנת הרמב"ם".
אם אני זוכר נכון רמב"ם מדבר אי שם בפירוש המשנה על חמישה סוגים של דיבור רע, ואחד מהסוגים האלה הוא כשבני אדם מדברים בצורה מוגזמת על החדשות.
אין ספק שכמעט כולנו מבזבזים בימינו כמויות עצומות של זמן בקריאה ודיבור על החדשות, ונראה מאוד משכנע שרמב"ם יראה בכך חטא חמור ביותר, במיוחד למי שיש לו את היכולות האינטלקטואליות להשקיע את הזמן הזה בלימוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה.