'ישתבח שמו' בתימן ובהגות הרמב"ם

כן, במקרים רבים כך תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר, אך אם אנחנו באים אחריהם לשאול ולהבין בעניינים אלה, נראה לי שעדיף כמו שאמרתי, אך אם זה מפריע לאדם בתפילתו הפרטית להקב"ה, ברור שאין כל מניעה לפנות אליו בגוף שני.

נראה לי שעדיף להתייחס להקב"ה בגוף שלישי, יש בזה יותר מן הכבוד, כלומר לומר "ישתבח שמו".

קיבלתי תשובה ב"ה מד"ר יחיאל קארה, והנה היא לפניך:

למיטב זכרוני, נהגו לומר כן.

ובמילון "אוצר לשון הקודש שלבני תימן", רצהבי [=פרופ' יהודה רצהבי] מביא שני נוסחי ברכה, וזה לשונו:

"ישתבח שמך, ברכת שבח כששומעים קול הרעם.

ישתבח שמך ויתרומם זכרך, הודאה בפי הנשים לאחר ברכת המזון, עם סילוק השולחן".

נראה לי שאין הבדל משמעותי בין "ישתבח הבורא" לבין "ישתבח שמו", שהרי השבח בשני הנוסחים הוא לשמו ולפרסומו ולרוממותו של הקב"ה בעולם.

למיטב זיכרוני והבנתי, הביטוי הזה אינו שגור בפי זקני יהודי תימן בשיחותיהם.

ברם, ראוי לשאול בעניין זה את חוקרי מורשת יהדות תימן, ושלחתי שאלה בעניין זה לד"ר יחיאל קארה, שהוא בקי בלשון ומכיר את מורשת יהודי-תימן בענייני הלשון. אם אקבל ממנו תשובה אודיעך את תשובתו.

בבקשה תוכל לברר מזקניך, מה, אם בכלל, היה הביטוי המקביל ליהודים בתימן.

במורה (א, ב) רבנו כותב כך: "ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו".

והביטוי הזה נמצא גם שם (א, נח). וזכורני שגם רס"ג ורבנו בחיי משתמשים בביטוי הזה.

ביטוי זה מופיע גם במדרש רבה ובעוד מדרשים פעמים רבות, וכן בתפילה שתיקנו חז"ל (בסוף פסוקי דזמרה, בקדושה, בברכת המזון).

וכן כותב רבנו ביטוי זה בפירושו למשנה:

1) בהקדמה: "וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח".

2) מעשר שני (ה, טו): "וזה לא יאות כלפי הבורא ישתבח".

3) סנהדרין (י, א): "היסוד הראשון מציאות הבורא ישתבח".

לגבי השאלה, האם מותר לומר ביטוי זה כאשר משהו טוב קורה לנו, איני רואה מדוע לא, שהרי אם ביטוי זה כשלעצמו הוא נכון וראוי, מדוע שלא נהלל ונשבח בו את הקב"ה כאשר הגיעה אלינו טובה, וכמו שאנחנו מברכים "הטוב והמטיב" על שמועות טובות.