"אין מקשים בהגדה"

תודה

יפה מאוד

הנוצרים השתמשו בפשטי מדרשי חז"ל כדי לחזק את התפיסות המאגיות האליליות שלהם (שדים ורוחות, הגשמת הבורא, התלבשות הבורא בבשר ודם, השטן - מעין אלוה נגדי לבורא, הערצת כומרי הדת כ"בני האלהים", אמונות טפלות לרוב, ועוד). מטרתן המרכזית של ההזיות הללו הייתה להתעות את ההמונים אחר ההבל ולפתוח פתח רחב להפקת רווחים עצומים מהדת ולמימוש כל תאוותיהם הנאלחות.

בעקבות הנוצרים והנצרות הלכו חכמי אירופה הראשונים בצרפת, אשר התערבו מאד בגויים בניגוד ליהודי המזרח. לדוגמה, רש"י ובית מדרשו הבינו את אגדות חז"ל כפשוטן מילה במילה, והחדירו כך לעם ישראל אינסוף השקפות והלכות משובשות להחריד וכן הזיות מאגיות אליליות. עד כדי כך התדרדה מחשבתם עד ששגו אפילו בהגשמת הבורא - שפל-שפלות המחשבה ותחתית השקפות עובדי האלילים (רבנו מלמד במורה, כי אפילו עובדי האלילים הקדמונים לא שגו בהגשמת הבורא, מפני שהם ראו את הפסלים כאמצעי בלבד בינם לבין הבורא).

דרך אגב הנוצרים השתמשו במדרשי חז"ל, כמו המדרש על כך שהמשיח ואליהו הנביא יפרשו דברים שנשארו סתומים בהלכה.

אני מניח שאתה מתכוון: "למה אנחנו (לא) צריכים להשגיח במחבר" וכו'.

שאלתך נוגעת לאחת הסיבות המרכזיות לכך שעמנו עדיין לא זכה לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.

לפי דעתי אחת הטעויות הגדולות של עם-ישראל באלף השנים האחרונות, היא תפיסת דרשות חז"ל כפשוטן (אגב, זו כנראה השפעה נוצרית חזקה אשר המאגיה וההזיות הן חלק בלתי נפרד ממהותה). טעות זו דרדרה את עם ישראל לאינסוף השקפות הבל ואף להזיות אליליות, וכן שיבשה קשות את עולם ההלכה, מפני שחכמי ישראל לא הבינו שאין ללמוד השקפות והלכות מפשטי המדרשים.

כתבתי על כך לא מעט במאמריי (ראה לדוגמה את מאמרי: "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם", ו"ריחוקו של רש"י מהרמב"ם - ראיות נוספות").

כל עולם ההלכה בימינו נגוע מאד בתפיסות מדרשיות, שאין להן שום קשר להלכה.

היחס הנכון למדרשים הוא יחס זהיר ביותר, אם הצלחנו להבין את העומק של דברי חז"ל - מה טוב, אם לא הצלחנו להבין את דבריהם - נדונם לכף זכות שלצערנו לא הבנו את העומק המסתתר בדברים. ברם, יחד עם זאת, יש מדרשים שהם כל כך הזויים, עד שכמעט ולא ניתן לדון לכף זכות, ולכן יש להניח שהמחבר נכשל בהבנת השקפות יסודיות.

כתבתי מאמר שמסכם את כל הנושא החשוב מאד הזה: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם".

כמו כן, אני עוסק רבות בביאור דרשות חז"ל במאמריי על "אמונתו של רש"י בשדים" (חלק א, חלק ב, חלק ג), ובקרוב אפרסם מאמר בעניין "בחינת מופעי אמונת האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ושם אני מציג תפיסות והשקפות הזויות שאין לי ספק שהן משובשות מיסודן.

חשוב לזכור שגם האמוראים היו בני אדם (ואם לא נסבור כן אנחנו עובדי אלילים), וגם הם שגו וטעו, וכמו שהם שגו בענייני הלכה ודברי רבים מהם נדחו מההלכה, כך היו ביניהם ששגו בענייני מחשבה יסודיים מאד, ודבריהם נדחו ממחשבת ישראל.