לדעתי יש להתייחס אליו כאל יום של הודיה ושמחה, אך לא להגזים ולומר הלל או לבטל את אמירת התחנון, כי אנחנו עדיין רחוקים ממילוי ייעודנו! וברור שאין להפוך אותו ליום של הוללות: סביאת יין וזלילת בשר כמו שעושים רבים מקרב ההמון.
אלא, יש למלא את היום בתוכן ובעשייה של מצוה.
אפשר גם לשמוח בחיק המשפחה.
אנכי באופן אישי המשכתי את סדרת מאמריי על רש"י, בריך רחמנא דסייען.
לדעתי יש להתייחס אליו כאל יום של הודיה ושמחה, אך לא להגזים ולומר הלל או לבטל את אמירת התחנון, כי אנחנו עדיין רחוקים ממילוי ייעודנו! וברור שאין להפוך אותו ליום של הוללות: סביאת יין וזלילת בשר כמו שעושים רבים מקרב ההמון.
אלא, יש למלא את היום בתוכן ובעשייה של מצוה.
אפשר גם לשמוח בחיק המשפחה.
אנכי באופן אישי המשכתי את סדרת מאמריי על רש"י, בריך רחמנא דסייען.
האמת עדיין נעדרת מאד ויש לזכור זאת.
ברור שעלינו לשמוח במה שזיכה אותנו ה', אך בל נשכח את חורבן בית המקדש! עלינו לחפוץ אל שלמות הארץ והיא לדעתי בבניינו של בית המקדש.
דרך אגב, מצאתי את המאמר הזה בארכיון אור הרמב"ם:
https://www.orharambam.com/post/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%A0%D7%95
המאמר אינו עונה ישירות על שאלתי לעיל, אך הוא עדיין מעורר מחשבה.