נכתב בספר שמואל: לא הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃ לב וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֵיטִ֖יב אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יִֽהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵֽיתְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃ לג וְאִ֗ישׁ לֹֽא־אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַֽאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל־מַרְבִּ֥ית בֵּֽיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים׃ לד וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל־שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל־חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם׃ לה וַהֲקִֽימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶֽאֱמָ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַֽעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶֽאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ לו וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּֽחֲוֺ֣ת ל֔וֹ לַֽאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר־לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל־אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶֽאֱכֹ֥ל פַּת־לָֽחֶם׃
הנביא מבשר לעלי שעונשו ועונש בניו יושת על כל הדורות הבאים. שני עונשים: א. מוות בגיל צעיר
ב. עניות
איך אפשר להסביר את העונש על הדורות הבאים, לאור העקרון של אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה?
להבנתי, שני העונשים שצוינו בדבריך יחולו אך ורק על בני ביתו של עלי, ולא על זרע-זרעו עד סוף כל הדורות, ובמלים אחרות, הדברים אמורים אך ורק באנשי ביתו הרשעים, אשר ראו את מעשיהם של חפני ופנחס ושתקו או אף שיתפו פעולה, ועתה אסביר ואוכיח את דבריי:
שני פסוקים קודם הפסוקים האמורים לעיל (ש"א ב, ל), נאמר כך: "לָכֵן נְאֻם יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְיָ חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ". כלומר, הקב"ה מודיע שאלמלא העוון, משפחתו של עלי הייתה משרתת בבית ה' "עַד עוֹלָם", דהיינו לדורי דורות, הוא ובניו ובני בניו עד סוף כל הדורות. ואולם, לאחר העוון החמור של עלי ובני ביתו, משפחתו תחדל מלהיות משפחת כהנים מכובדת. וזה העונש היחיד להבנתי אשר יחול על צאצאיו של עלי לדורי דורות, וזאת בשל הכתם המשפחתי החמור.
ולכן, כאשר מפורטים עונשי המיתה והעניות לבני ביתו של עלי, לא נאמרות בהם המלים "עַד עוֹלָם". ללמדנו, שעונשי המיתה והעניות הן אך ורק לביתו הקרוב של עלי, דהיינו לבני משפחתו אשר ראו ושתקו או אף שיתפו פעולה עם מעשיהם החמורים של חפני ופנחס.
יתר-על-כן, המילה "ביתך" בספרי המקרא משמשת לכמה משמעויות, אך בכל מקום במקרא שהכוונה בו במילה "ביתך" היא לבני המשפחה והנלווים עליהם, כשנאמרה מילה זו לבדה, דהיינו ללא המלים "עד עולם", הכוונה היא אך ורק לבני המשפחה ובני הבית הקיימים. לפיכך, גם כאשר נאמר לעיל ארבע פעמים "ביתך" ללא "עד עולם", הכוונה היא אך ורק לבני הבית הקיימים אשר נפלו בתהום החטאת של בני עלי, ולא לזרע-זרעו של עלי עד סוף כל הדורות.
והנה כמה דוגמות לדבריי: "וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה", "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּך", "פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (בר' ז, א; יז, יג; מה, יא), "כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ" (במ' יח, יא), "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ", "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (דב' יד, כו; טו, טז), וראה עוד: דב' טו, כ; כו, יא; ויש עוד דוגמות גם מספרי הנביאים, ודי בזה.
והצעתי תואמת גם את דברי המדרש בסנהדרין (יד ע"א), דהיינו שלא יהיה בהם אדם מכובד, וזאת בשל הכתם המשפחתי החמור. ומי שמחלל את השם עליו לידע שהוא גורם רעה לזרעו לדורי דורות, ואין זה סותר את הכלל של "אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה" – שהרי ברור שאב המשפחה מוריש לצאצאיו שֵׁם טוב או רע, ועל האדם להתמודד עם השם שהורישו לו אביו ואימו, ואין הקושי הזה עונש מאת ה' על האדם, אלא עונש מאת החוטא על צאצאיו. ובמלים אחרות, לא ה' הוא זה שמעניש את צאצאי החוטא, אלא החוטא עצמו בשמו הרע.
ובעניין העקרון-הכלל שצוין, ראה: "האם הצדיקים מכפרים במיתתם?".
אחרי מעט חיפוש, מצאתי שיש התייחסות של חז"ל לכך, סנהדרין יד דף א: מִנַּיִין שֶׁאֵין נִסְמָכִין לְבֵית עֵלִי? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל הַיָּמִים״. מַאי זָקֵן? אִילֵּימָא זָקֵן מַמָּשׁ, וְהָכְתִיב: ״כׇּל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים״! אֶלָּא סְמִיכָה. כלומר, הקללה על זקנה אינה מוות בגיל צעיר (למרות שיונתן ב עוזיאל כן מפרש כך), אלא לא יהיו חשובים מבחינת מעמדם. עדיין קשה.