נשאלתי כך: השלום והברכה! אשמח לעזרתך בביאור עניין הקשור לפרשתנו שהתקשיתי בו זמן רב, והנה הדברים האמורים בפרשת ויצא (בראשית ל, לז–לט):
"וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת, וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים".
פשט העניין, שיעקב נעץ את המקלות בשקתות המים, וכאשר באו הצאן לשתות "וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת", הן הזדווגו והתעברו וילדו וולדות בצבעי המקלות. מהפשט אפשר להבין שדרכן של הבהמות היה להתעבר באזור שקתות המים ששם היו גם הזכרים, וכאשר הם הסתכלו בעת העיבור על המקלות, נחקקה דמותם בדמיון הנקבה וילדה בצבעי המקלות. ובדומה לכך כתב הרד"ק: "כי דרך הצאן להתחמם ולעלות הזכרים על הנקבות בבואן לשתות [...] וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן – כי כוח הדמיון במוח, והזרע – תחילתו מהמוח, לפיכך ילדו לפי הדמיון". האמנם כך הם פני הדברים? האם גם בבני האדם כוח הדמיון בעת התשמיש משפיע על הוולד?
תשובה:
שלום וברכה, אין צורך לומר שכוח הדמיון לא משפיע מאומה על הוולד. מה שבעיקר משפיע על הוולד הוא החינוך שהוא מקבל, והורים שכוח הדמיון שלהם שטוף בהזיות ובתאוות ובזימות – ברור כשמש שהדוגמה האישית שלהם ואופני החינוך שלהם יהיו גרועים מאד.
ביחס ליעקב אבינו ע"ה, צריך להיות רועה צאן שנים רבות כדי להבין את הפרשה לאשורה, וגם זה ייתכן שלא יספיק, כי שיטות רבות שנהגו בימי קדם אבדו בימינו (כמו החניטה). ברם, נראה לי כך: בשיקתות המים הצאן היו מתקבצים צפופים-צפופים והיו מתחככים זה בזה ומתחממים, ואף היה קל להם להזדווג בשל הצפיפות והחימום – וכאשר היו הזכרים רואים את המקלות המפוצלים הדבר היה מעורר אותם לבחור להזדווג דווקא עם הצאן הנקודים.