האורתודוקסים השוטים אוסרים ומחמירים בעניינים לא מעטים בדיני שבת מן הטעם ההזוי של "עובדין דחול". כלומר, כל מיני פעולות שעושים אותן ביום חול, והן מותרות בשבת, האורתודוקסים אוסרים משום "עובדין דחול", דהיינו רק מפני שעושים אותן בימי חול. ואיזו מן הזיה זו? שהרי איך יעלה על הדעת לאסור בשבת כל דבר-היתר שנוהגים לעשותו בימי החול, רק בגלל שעושים אותו בימי חול? הייתכן כדבר הזה?! וכי אין כללים מה אסור ומה מותר?
כדי להבין טוב יותר את ההזיה של האורתודוקסים, הבה נעיין בהלכות שבת (כא, יז):
"והמשמר שמרים [מסנן שמרים של יין במסננת] – תולדת בורר או מרקד הוא [דהיינו מדובר במלאכה דאורייתא], לפיכך, אף-על-פי שמותר לסנן יין צלול או מים צלולין, בסודרין או בקפיפה מצרית [סוגי מסננות], לא יעשה גומה בסודר, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לשמר במשמרת. וכן אסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול – שמא יבוא לשמר".
הנה ראינו שהאיסור "לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול", נובע מן החשש לעבור על מלאכה דאורייתא: "שמא יבוא לשמר". נמצא, שהביטוי הדומה ביותר שנמצא במשנת רבנו ל"עובדין דחול" הוא "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", והוא גדר של איסור אשר תכליתו להרחיק ממלאכה דאורייתא, ולא כדברי האורתודוקסים שכל דבר שנוהגים לעשותו בחול, ואפילו שהוא היתר גמור, יש לאוסרו בשבת רק משום שרגילים לעשותו בימי חול.
ובהמשך להלכה הזו, ראו נא את דברי רבנו בתשובה (סימן שו): "אלא אמר אביי: 'מדרבנן, שלא יעשה כדרך שעושה בחול'. פירושו, אמר אביי [...] שאיסור תלייתה מדרבנן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, לפי שהמשמרת עושָׂה מלאכה שיש בה חיוב סקילה ולפיכך תלייתה אסורה. אבל תליית הכוז והמצנפת וכיוצא בו מותר, לפי שאין עושין בהן מלאכה שחייבין עליה סקילה, ולא אמרינן בכי הני [=בדברים שאינם מובילים בנקל למלאכה דאורייתא] 'שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול', שאם-כן לא יאכל כדרך שהוא אוכל בחול ולא יסב כדרך שהוא מיסב בחול, וזה ברור למבין – שאין אתה מוצא לעולם דברים שאסרו חכמים משום 'שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול', אלא דברים שאפשר שירגילו למלאכה: כגון מי שנשברה לו חבית שליין לא יספג ביין ולא יטפח בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שאם תתיר לו שמא יבוא לידי סחיטה; נתפזרו לו פירות בחצרו לא ייתן לתוך הסל או לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול, שמא יבוא לידי עימור; וכן בתליית המשמרת שמא יבוא לידי שימור".
רבנו שולל אפוא את הזיית "עובדין דחול". כמו כן, בהעדר סנהדרין, אין להוסיף על חוקי התורה אלא בשני מקרים: 1) כאשר הדבר דומה מאד לאיסור תורה עד שהוא עצמו אסור מן התורה (כמו לנסוע במכוניות בנזין); 2) כאשר הדבר עלול להביא בני אדם לעבור על איסורי תורה (כמו שימוש בחשמל בשבת – שמא יבואו לנסוע במכונית חשמלית מחוץ לתחום-שבת, או לבשל בכיריים חשמליות, או להשתמש בכלים חשמליים כדי לעשות מלאכות דאורייתא שונות).