להלן שאלה שנשאלתי במייל מחבר:
איך אתה מסביר את משמעות, תורה מן השמיים?
מה בין הלוחות הראשונים, מעשה ידיו של ברוך הוא, לבין הלוחות השניים, מעשה ידיו של אדון הנביאים?
האם הלוחות הראשונים, באשר הם מעשי ידיו של ברוך הוא, לא היו יכולים להתקיים, ודווקא הלוחות השניים של משה שהיו במעמד צנוע בהשוואה למתן הלוחות הראשונים, והם אלה שנתקיימו ויתקיימו לעולם?
האם לדעתך, הקדוש ברוך הוא ניבא את כל בני ישראל במעמד זה? או שמא רק משה קלט והבין את משמעותם של הקולות והברקים ויתר התופעות שגם העם ראה בעיניו?
הרי קשה להאמין שלאחר מעמד נבואי שכזה, ממש ימים ספורים אחרי "שהתנבאו" רוב העם מרד באלוהים!
להלן תשובתי לחבר:
תורה מן השמים הכוונה שהתורה ניתנה לנו מאת ה' יתעלה, ומשה רבנו לא כתבה מעצמו, אפילו לא אות אחת.
לגבי הלוחות, נראה לי שהרס הלוחות הראשונים מסמל את כשלונו של עם-ישראל ללכת בדרך ה', ולמלא את ייעודו כעם חכם ונבון אור לגויים, אשר הופך את העולם הזה לגן עדן עלי אדמות. עם ישראל לא היה מסוגל לקבל את הלוחות מאת ה', והיה חייב לקבל לוחות משליח בשר ודם אשר יתווך בינו לבין בורא עולם. הקשר הישיר בינינו לבורא עולם נותק לעניות דעתי בשבירת הלוחות הראשונים, והוסיף להתערער ולהיחלש מאז ועד היום.
לדעת רבנו, במעמד הר סיני כל אחד ואחד זכה להשגה מסוימת כפי הבנתו וכוחו השכלי, לא מדובר בנבואה למיטב הבנתי, אלא להשגה פחותה מכך. ומה שעם-ישראל חטא לאחר חטא לאחר מכן בחטא העגל, אין להתפלא רק על זאת, שהרי עם-ישראל חטא שוב ושוב במדבר וגם לאחר המדבר, וכמו שמשה רבנו מוכיח את העם בפרשת האזינו: "ידעתי כי השחת תשחיתון". והדבר מלמד על הקושי העצום שהיה לעם להתנתק מעבודה זרה.
בדורנו דור המדע, שבו האמונה בהזיות ובמאגיה נחלשה מאד, נחלשה גם מאד כוחה של העבודה הזרה, כך שקשה לנו להבין את הנהייה הבלתי מוסברת הזאת אחרי ההבל.
כמו כן, אינו דומה התבוננות בהיסטוריה לאחר אלפי שנים מאשר לחיות את אותם הרגעים, כי ייתכן מאד שבעוד אלף שנים יתבוננו עלינו בנקודת הזמן הזאת, ויתמהו עלינו איך התעלמנו מהנס הגדול של שיבת עם-ישראל לארץ-ישראל, ואיך לא שבנו בתשובה שלמה לה' יתעלה בעקבות זאת, דהיינו לאחר 2000 שנות גלות ועינויים? איך עדיין המשכנו לנהות אחר התאוות המשחיתות, איך המשכנו לשגות בגזל ובשחיתות מוסרית, איך לא קמנו כאיש אחד לעבוד את ה' בלב אחד?
"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפ' ג, ט).