ביום רביעי י באדר ב תשפ"ד (20.3.24) פורסמה כתבה חשובה באתר N-12. בכתבה סופר על פגישה שנערכה בין נציגי "אחים לנשק" לבין מנהיג הפלג הירושלמי צבי פרידמין שר"י. אם ה"אחים לנשק" היו יודעים הלכה הם היו יודעים שאסור באיסור חמור ללכת ולשוחח עם המינים הללו, אך מעז יצא מתוק והשקפות עולמם של גדולי האסלה החרדים ועסקניהם, עלו וצפו פעם נוספת על-פני זרם הביוב האורתודוקסי המתעתע אשר מסתיר את השקפותיו.
לפי פרידמין, הגיוס לצבא גרוע ממוות, עדיף שתלמידיו וכל משפחתו ילכו לכלא או ימותו רק שלא יתגייסו לצבא, וכן הוא היה מעדיף להיות תחת שלטון המנדט הבריטי ולא במדינה יהודית חילונית כלשונו. כמו כן, לפי פרידמין, "הניסיון מראה שהם [חרדים שמתגייסים לצה"ל] עוזבים את הדת וזה גרוע ממוות". ברם, כמובן שזה תירוץ עלוב ביותר, שהרי ניתן לשרת בצבא ולשמור על היהדות ואף לחזק אותה מאד, כי השירות בצה"ל מעניק את הערך הגדול ביותר, הערך שעליו מבוססים כל שאר הערכים והוא אהבת ארץ-ישראל. אהבת ארץ-ישראל היא השער לאהבת ייעודו של עם-ישראל, דהיינו לדרך האמת, ומזאת בדיוק פוחדים המינים.
והנה לפניכם הכתבה שכותרתה: "גיוס לצבא – גרוע ממוות", וכך נאמר בה:
פעילי "אחים לנשק" נפגשו בשבוע האחרון בבני-ברק עם [...] צבי פרידמן, שמוביל את מאבק החרדים הקיצוניים נגד גיוס חרדים לצה"ל [...] במהלך המפגש, ניפק הרב אמירות קשות נגד הגיוס וגם נגד החילוניות: "יש לי 30–40 נכדים ונינים, אם היו שואלים אותי מה אתה מעדיף, אם ערבים יהרגו אותם או שיהיו חילונים? חילוניות אצלנו זה מעבר למוות, הרבה יותר חמור" [...] כאשר אחד הפעילים שהשתתף במפגש שאל אם להיות בחברה חילונית זה יותר גרוע מלהירצח, השיב הרב "זה תת תרבות, זה פשע, זה יותר גרוע ממוות". לדבריו, "הניסיון מראה שהם (חרדים שמתגייסים לצה"ל) עוזבים את הדת וזה גרוע ממוות".
"אנחנו לא הקמנו את המדינה, בן גוריון ידע שחרדים לא ישתתפו אתו, לנו היה עדיף המנדט הבריטי", אמר [...] פרידמן [...]. אחד הפעילים הקשה [...] ושאל: למה עדיף משטר בריטי על יהודים חילונים? הם לא שומרי מצוות, אבל לפחות הם יהודים. "נניח שהייתם גרים בפקיסטן, הייתם שולחים את הילדים לצבא?", שאל הרב את הפעילים, שהזדעזעו מההשוואה לישראל. הפעילים הבהירו כי כרגע המדינה נמצאת בסיטואציה שבה חייבים להרחיב את השורות בצה"ל, והבהירו כי "זה לא שאלה של כלא, זה שאלה של הישרדות. שאנחנו עלולים להישחט פה". [...] פרידמן ענה כי "אפילו שהמצב הוא ככה, אנחנו לא עושים את זה. יהיה מה שיהיה".
הפעילים שהשתתפו במפגש הקשו [...] ושאלו כי "לעם היהודי הייתה אחריות אזרחית לא משנה איפה הוא חי. מה השתנה?". הרב השיב: "היום היהודים כופרים, לא כמו אז". אחד הפעילים אמר שגם הוא יהודי מאמין, והרב ענה: "מי שיכול לשמור על האמונה זה אנחנו, לא אתם. אתם לא שייכים לאמונה".