בעבר הואשמתי כי התנגדותי לפיוט "שלום עליכם" נובעת מ"רֶשע עמוק", וזאת משתי סיבות: 1) כפירה בתורה; 2) ייחוס עבודה-זרה ליעקב אבינו ע"ה. הבסיס לשתי הטענות הללו היה הפסוק שבספר בראשית (מח, טז), וכך נאמר שם: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". כלומר, לפי דבריו, הפסוק הזה מוכיח שהמלאכים "יכולים לגאול אותנו ולהגן עלינו ולברך אותנו".
וכך השבתי לאותו תועה:
נחל בשאלה: האמנם הפסוק הזה מבטא פנייה למלאך? הבה נבחן את הפסוקים שם:
"וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם, טו–טז).
כלומר, דברים אלה נאמרו מיעקב אבינו ליוסף ולבניו, ולא נאמרו במסגרת של פנייה למלאך או בקשה מן המלאך. וכך יש לפרש: כמו שמלאך ה' שמר עלי כך מלאך ה' ישמור גם עליכם, ובמלים אחרות, כמו שהקב"ה שלח מלאך לשמור עלי, כך הוא ישלח מלאך לשמור עליכם.
וכך פירש רס"ג שם, וכֹה דבריו: "הַמַּלְאָךְ – על-ידי מלאך [=הקב"ה] גאל אותי מכל רע, והוא [=הקב"ה] יברך" וכו'. והוסיף ר"א בן רבנו: "המלאך הגואל, אין זו תפילה למלאך אלא תפילה למי ששלח את המלאך להושיעו ולהשגיח עליו, וזה הוא עניין דברי רבנו סעדיה בפירושו".
וכאמור, אין לפנות לשום גורם מבלעדי ה' יתעלה, וכפי שקובע רבנו ביסוד החמישי; וראו עוד: "השתלשלות העבודה-הזרה", "פנייה ל'מליצי יושר' – פולחן דתי או סטיית מינות פגאנית?".
***
לאחר הדברים הללו נשאלתי עוד בעניין זה: מדוע אונקלוס לא נחלץ לפרש כפירוש רס"ג שם? דהיינו שהקב"ה גאל את יעקב "על-ידי מלאך"? ובכן, אונקלוס תרגם באופן מילולי: "מַלְאֲכָא דִּפְרַק יָתִי מִכָּל בִּישָׁא יְבָרֵיךְ יָת עוּלֵימַיָּא" וכו'. כלומר, כמו שלא עולה מפשט הכתוב חשד ביעקב אבינו שמא הוא פונה למלאך מליץ, כך גם מתרגום אונקלוס לא עולה חשש שכזה – וכמו שכתבתי לעיל, שהדברים האלה נאמרו מיעקב אבינו ליוסף ולבניו, ולא נאמרו במסגרת של פנייה למלאך או בקשה מן המלאך וכו'. יתר-על-כן, בפסוק לפני-כן נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה", כלומר הודגש בפסוק שהקב"ה הוא הרועה והשומר והמשגיח, ולכן אונקלוס לא ראה לנכון להוסיף הבהרה, שהרי פירושו הוא בגדר תרגום, ואינו בגדר חיבור של פרשנות.
"הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב). "אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (יש' מג, יא).