תפילה בזכות הצדיקים לדעת הרמב"ם

ברשותכם אביא שתי ראיות לכך שלפי דעתי אסור ללכת לבתי הקברות ולהתפלל שם שבזכות הצדיקים ה' ישמע את את תפילתנו:

א) מתוך מאמרי: פולחן הקברים לאורו של רבנו הרמב"ם:

"ויש להוסיף כאן נקודה חשובה מאד, אין ספק שהאיסור לבקר את הקברים איננו רק משום שבית-הקברות הוא מקום טומאה, הרמב"ם אסר זאת גם ואולי בעיקר משום שתורת ישראל היא תורת-חיים ומטרתה להתמקד בחיים ולא במתים, גם כאשר הוּתר להתמקד במתים זה אך ורק לצורך החיים. ברם, כאשר לא צומחת כל תועלת דתית או נפשית לחיים אסור ללכת אל הקברים, הואיל והאדם צריך להתרכז באוֹר החיים ולא להחשיך את חייו במחשבות יגון קודרות על המתים. ולכן לדעת הרמב"ם, אין לבקר את הקברות לא בתום השבעה ולא בתום השלושים ולא בתום השנה".

ב) מתוך מאמרי: פנייה למליצי יושר - פולחן דתי או סטייה מחשבתית?

"כאמור, מהליכה לבתי-הקברות ומפנייה ישירה אל המתים ש"ימליצו טוב" בעדנו לפני בורא-עולם, עולה צחנה עזה של עבודה-זרה. ולכן, כדי לעקוף איסור זה, יש רבנים שכירים בימינו (גם כאלה הבקיאים בפירושו של מָרי) אשר מארגנים נסיעות תפילה לקברים, וטורחים להסביר למשתתפים שבתפילתם בקבר לא יפנו חלילה למת אלא לבורא-עולם, ויתפללו אליו שבזכות הצדיק המת תִּשָּׁמַע תפילתם. ויש לבדוק, האם בדרך זו ניתן להכשיר תפילה על הקברים? תשובתי טמונה בשאלות הבאות: האם תפילות שנאמרות במקום טומאה רצויות לפני בורא-עולם? האם תפילות שמעורבת בהן מחשבה על מתים רצויות לפני בורא-עולם?

ויתרה מאלה, עצם העובדה שטורחים ונוסעים שעות להתפלל דווקא על קברי המתים, יש בה כדי להקנות השקפה רעה ולהכניס ללבבות גרורות עבודה-זרה, ולא תועיל ולא תציל טענת הרבנים השכירים המצטדקים, שבתפילתם על הקברים הם פונים לבורא-עולם ולא למתים. שהרי גם אם אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו פונים לה' שיושיענו בזכות המת, מדוע אפוא טרחנו להגיע עד לקברו? נתפלל בכל מקום שזכות הצדיק תעמוד לנו. אלא, עצם ההגעה לקבר הצדיק וההשתטחות על קברו בבכייה ובתחנונים מבטאת כאלף עדים את המטרה האמתית של המתפללים – פניה למת שיליץ טוב בעדנו לפני ה' יתעלה.

וכל מי שנדמה לו שהוא טורח להגיע עד לקבר להתפלל, ובכל זאת הוא אינו עובד עבודה-זרה שהרי הוא פונה לה' שיושיעו בזכות הצדיק כביכול – אינו אלא מטעה את עצמו, כי הטרחה וכל הפעולות המעשיות שננקטות כדי להגיע לקבר ולהתפלל דווקא לצד הקבר – גוררות את הלבבות לעבודת אלילים ומשקפות את מחשבת הלב האמתית שבעמקי הלבבות. וחובה להפנות את כוחות הגוף והנפש לכיוונים אמתיים של התרוממות מידותית ושכלית, וחלילה מלכלות אותם בהשתדלויות הבל ובהזיות אליליות".

ע"כ.

נראים הדברים שהצדק עם ניב, ואף שכתבתי לעיל "נתפלל בכל מקום שזכות הצדיק תעמוד לנו", במחשבה שניה נראה לי, שגם אם אנו לא הולכים לקברים ורק נזכרים ומזכירים את זכות הצדיק יש בכך סעיף של עבודה זרה, והראיה מהלכות עבודה זרה טובה מאד לעניות דעתי.

נתבונן עתה בסדר התפילה של רבנו, שם יש כעשרה מקומות שבהם נזכר אברהם אבינו, שלושה מתוכם עוסקים בזכירת הברית והם קשורים באופן ישיר לבקשות ותחינות, וכולם נאמרו בתפילת מוסף של ראש השנה:

"ויזכור אלוהים את בריתו, את אברהם את יצחק ואת יעקב. וכתוב וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. [...] וזכור לנו ה' אלוהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה, אשר נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה".

ממקורות אלה עולה לכאורה, כי המושג "זכות אבות" הוא שגוי, ואין אנו מתפללים לה' שזכות אבות תצילנו מכליה, אלא אנו מתפללים שהקב"ה יזכור לנו את השבועה ואת הברית שנשבע לאבותינו שעם ישראל לא יכלה ולא יושמד, ואין מטרת תזכורת זו לשמוע לתפילות צרכי היחיד או הציבור (והאמת שמטרת תזכורת זו, אינה להזכיר לה' יתעלה מאומה, אלא להזכיר לנו את דרכי אבותינו הישרים), ובמלים אחרות, אם הקב"ה לא היה נשבע לאבותינו, לא היתה לנו סיבה להתפלל שזכות אבות תעמוד לנו. נמצא אפוא, שאין כל מקום לבקש מה' יתעלה שימלא את צרכינו וחלומותינו בזכות אברהם יצחק ויעקב, אלא מותר לנו להתפלל אליו רק שישמור עלינו מכליה ומאבדן, כי זו ההבטחה שהוא הבטיח לאבותינו.

ובכלל, מוזר מאד לבקש מה' יתעלה שימלא לנו את צרכינו בזכות אבותינו, שהרי אם אנחנו איננו ראויים שימלא ה' את חסרוננו ויגשים את משאלותינו וכי הוא יעשה זאת בזכות אבותינו? וכי הוא הבטיח להם שהוא יגמול לנו חסד גם כאשר אין אנו ראויים לחסדיו?

ולפי דעתי "תפילה בזכות הצדיקים" היא מעין בריחה מחזרה בתשובה, כלומר במקום לשוב בתשובה אל ה' יתברך ולהיכנע לפניו, ואז אולי נזכה שהוא ימלא את משאלות ליבנו, אנחנו מעדיפים להישאר בקשיות ערפנו ולתלות את הצלחת התפילה בזכות אבות.

ומעל לכל, כמו שאמרתי לעיל, נראה שבקשות פרטיות מאת ה' יתעלה יחד עם בקשה מה' שימלא אותן בזכות אברהם יצחק ויעקב או בזכות שאר צדיקים אמתיים או מזוייפים -- נוגעת באיסור עבודה זרה, כי אם נרצה ואם לאו, אנחנו יוצרים בהם תלות נפשית-מחשבתית, מה-שאין-כן כאשר אנחנו מזכירים לה' (ובעצם המטרה להזכיר לעצמנו), את שבועתו והברית שכרת עם אבותינו -- אין זה אלא לדבר שכבר אירע והתרחש בין ה' לבין אבותינו, ואין זו זכות עולמית שאנחנו "משתמשים" בה לכל תפילה שנרצה, אלא מדובר כאן בהבטחה ושבועה שנשבע ה' יתברך לאבותינו, ואלמלא הוא נשבע להם שיצילנו בכל דור ודור מן הקמים עלינו לרעה -- לא היה מקום להזכיר את זכותם.

אם יש לכם ראיות נוספות אשמח לשמוע ולהתחדד.