תפילה בזכות הצדיקים לדעת הרמב"ם

דומני שלא ירדת לסוף חומרת עוון עבודה זרה, הסכנה שאדם מזכיר "זכות אבות" היא גדולה מאד, מפני שבהזכרת זכויות צדיקים האדם משתף במחשבתו בתפילתו לבורא עולם ברואים נוספים, ויוצר קשר רגשי עמם -- שהרי בזכותם הקב"ה שומע אל תפילתו עתה, וזאת מהותה של העבודה הזרה, ולכן אומר רבנו, שכלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניח כל שזולתו. זאת ועוד, מכאן הדרך לפנות ישירות לאותם צדיקים היא קצרה ביותר.

כל מה שהזכירו כתבי הקודש וחז"ל הוא זכירת השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ולא את זכויותיהם הרבות, כדי שהן יועילו לנו לקבלת צרכינו הפרטיים -- האמתיים או הדמיוניים.

גם מדברי המדרש שהבאת עולה היסוד הזה, כי שם מדובר שמשה רבנו התפלל אל ה' שיזכור את זכות אבותינו שנשבע להם שלא להשמיד ולכלות את עם ישראל לחלוטין, ולכן הקב"ה נענה לו ובסופו של דבר לא השחית את עם ישראל.

"א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".

מכל מקום, דיוננו עוסק רק בשוליים שבשוליים, כי בפועל רובם הגדול והמכריע של אלה אשר מתפללים לה' שתפילותיהם יישמעו ב"זכות אבות" או ב"זכות הצדיקים" -- אינם מסתפקים בתפילה ביתית או מקומית בעניין זה, אלא הולכים בפועל לקברי הצדיקים הדמיוניים, ולעתים אף טסים לחו"ל לקבריהם.

ואפילו אם אין בזה עבודה זרה כדבריך, מכיוון שעבודת הקברים והצדיקים המתים (בחייהם ובמותם) הפכה להיות כל כך רווחת בימינו, ראוי להתרחק מעניינים אלה תכלית הריחוק.