תפילה בזכות הצדיקים לדעת הרמב"ם

דומני שלא ירדת לסוף חומרת עוון עבודה זרה, הסכנה שאדם מזכיר "זכות אבות" היא גדולה מאד, מפני שבהזכרת זכויות צדיקים האדם משתף במחשבתו בתפילתו לבורא עולם ברואים נוספים, ויוצר קשר רגשי עמם -- שהרי בזכותם הקב"ה שומע אל תפילתו עתה, וזאת מהותה של העבודה הזרה, ולכן אומר רבנו, שכלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניח כל שזולתו. זאת ועוד, מכאן הדרך לפנות ישירות לאותם צדיקים היא קצרה ביותר.

כל מה שהזכירו כתבי הקודש וחז"ל הוא זכירת השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, ולא את זכויותיהם הרבות, כדי שהן יועילו לנו לקבלת צרכינו הפרטיים -- האמתיים או הדמיוניים.

גם מדברי המדרש שהבאת עולה היסוד הזה, כי שם מדובר שמשה רבנו התפלל אל ה' שיזכור את זכות אבותינו שנשבע להם שלא להשמיד ולכלות את עם ישראל לחלוטין, ולכן הקב"ה נענה לו ובסופו של דבר לא השחית את עם ישראל.

"א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".

מכל מקום, דיוננו עוסק רק בשוליים שבשוליים, כי בפועל רובם הגדול והמכריע של אלה אשר מתפללים לה' שתפילותיהם יישמעו ב"זכות אבות" או ב"זכות הצדיקים" -- אינם מסתפקים בתפילה ביתית או מקומית בעניין זה, אלא הולכים בפועל לקברי הצדיקים הדמיוניים, ולעתים אף טסים לחו"ל לקבריהם.

ואפילו אם אין בזה עבודה זרה כדבריך, מכיוון שעבודת הקברים והצדיקים המתים (בחייהם ובמותם) הפכה להיות כל כך רווחת בימינו, ראוי להתרחק מעניינים אלה תכלית הריחוק.

א) נאמר בתהלים: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ובמלים אחרות, אין צורך לשום "זכות אבות" כדי שתפילה תישמע, אלא הדבר היחיד שצריך הוא "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה". ונראים דברי רבנו שהביא ניב ביסוד החמישי בהקדמתו לפרק חלק: "אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו". ומה שהתירו בתפילת ראש השנה להזכיר זכות שלושת האבות, הוא רק בעניין ההבטחה שהבטיח הקב"ה להם שלא לכלות ולהשמיד את עם ישראל ותו לא. כלומר, אין בזה חשש שנפנה אליהם או שנהפוך אותם לאמצעי בינינו לבין להקב"ה, שהרי הוא זה אשר הבטיח להם שיגן על עם ישראל, ואנחנו בעצם מבקשים שהוא-הקב"ה יזכור את השבועה שנשבע להם.

ב) אין שום בעיה לשבח צדיקים שמתו, כאשר המטרה היא ללמוד ממעשיהם הטובים, ואין בזה שום חשש עבודה זרה. החשש של העבודה זרה הוא כאשר אנחנו באים להתפלל לפני ה' יתעלה, כאן עלינו לנקות ולטהר את מחשבותינו ולרוקן אותם מכל מחשבה אחרת מבלעדיו.

מורי אדיר, כתבת: "ממקורות אלה עולה לכאורה, כי המושג "זכות אבות" הוא שגוי, ואין אנו מתפללים לה' שזכות אבות תצילנו מכליה, אלא אנו מתפללים שהקב"ה יזכור לנו את השבועה ואת הברית שנשבע לאבותינו שעם ישראל לא יכלה ולא יושמד, ואין מטרת תזכורת זו לשמוע לתפילות צרכי היחיד או הציבור (והאמת שמטרת תזכורת זו, אינה להזכיר לה' יתעלה מאומה, אלא להזכיר לנו את דרכי אבותינו הישרים), ובמלים אחרות, אם הקב"ה לא היה נשבע לאבותינו, לא היתה לנו סיבה להתפלל שזכות אבות תעמוד לנו. נמצא אפוא, שאין כל מקום לבקש מה' יתעלה שימלא את צרכינו וחלומותינו בזכות אברהם יצחק ויעקב, אלא מותר לנו להתפלל אליו רק שישמור עלינו מכליה ומאבדן, כי זו ההבטחה שהוא הבטיח לאבותינו."

האם הטקסט הבא ראיה נוספת עבור עמדתך?

הלכות עבודת כוכבים, א:ג - "כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה."

זה נכון כי הטקסט הזה מדבר על הרס רוחני במקום הרס פיזי, אבל אולי זה עדיין סיוע לעמדתך.

ברשותכם אביא שתי ראיות לכך שלפי דעתי אסור ללכת לבתי הקברות ולהתפלל שם שבזכות הצדיקים ה' ישמע את את תפילתנו:

א) מתוך מאמרי: פולחן הקברים לאורו של רבנו הרמב"ם:

"ויש להוסיף כאן נקודה חשובה מאד, אין ספק שהאיסור לבקר את הקברים איננו רק משום שבית-הקברות הוא מקום טומאה, הרמב"ם אסר זאת גם ואולי בעיקר משום שתורת ישראל היא תורת-חיים ומטרתה להתמקד בחיים ולא במתים, גם כאשר הוּתר להתמקד במתים זה אך ורק לצורך החיים. ברם, כאשר לא צומחת כל תועלת דתית או נפשית לחיים אסור ללכת אל הקברים, הואיל והאדם צריך להתרכז באוֹר החיים ולא להחשיך את חייו במחשבות יגון קודרות על המתים. ולכן לדעת הרמב"ם, אין לבקר את הקברות לא בתום השבעה ולא בתום השלושים ולא בתום השנה".

ב) מתוך מאמרי: פנייה למליצי יושר - פולחן דתי או סטייה מחשבתית?

"כאמור, מהליכה לבתי-הקברות ומפנייה ישירה אל המתים ש"ימליצו טוב" בעדנו לפני בורא-עולם, עולה צחנה עזה של עבודה-זרה. ולכן, כדי לעקוף איסור זה, יש רבנים שכירים בימינו (גם כאלה הבקיאים בפירושו של מָרי) אשר מארגנים נסיעות תפילה לקברים, וטורחים להסביר למשתתפים שבתפילתם בקבר לא יפנו חלילה למת אלא לבורא-עולם, ויתפללו אליו שבזכות הצדיק המת תִּשָּׁמַע תפילתם. ויש לבדוק, האם בדרך זו ניתן להכשיר תפילה על הקברים? תשובתי טמונה בשאלות הבאות: האם תפילות שנאמרות במקום טומאה רצויות לפני בורא-עולם? האם תפילות שמעורבת בהן מחשבה על מתים רצויות לפני בורא-עולם?

ויתרה מאלה, עצם העובדה שטורחים ונוסעים שעות להתפלל דווקא על קברי המתים, יש בה כדי להקנות השקפה רעה ולהכניס ללבבות גרורות עבודה-זרה, ולא תועיל ולא תציל טענת הרבנים השכירים המצטדקים, שבתפילתם על הקברים הם פונים לבורא-עולם ולא למתים. שהרי גם אם אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו פונים לה' שיושיענו בזכות המת, מדוע אפוא טרחנו להגיע עד לקברו? נתפלל בכל מקום שזכות הצדיק תעמוד לנו. אלא, עצם ההגעה לקבר הצדיק וההשתטחות על קברו בבכייה ובתחנונים מבטאת כאלף עדים את המטרה האמתית של המתפללים – פניה למת שיליץ טוב בעדנו לפני ה' יתעלה.

וכל מי שנדמה לו שהוא טורח להגיע עד לקבר להתפלל, ובכל זאת הוא אינו עובד עבודה-זרה שהרי הוא פונה לה' שיושיעו בזכות הצדיק כביכול – אינו אלא מטעה את עצמו, כי הטרחה וכל הפעולות המעשיות שננקטות כדי להגיע לקבר ולהתפלל דווקא לצד הקבר – גוררות את הלבבות לעבודת אלילים ומשקפות את מחשבת הלב האמתית שבעמקי הלבבות. וחובה להפנות את כוחות הגוף והנפש לכיוונים אמתיים של התרוממות מידותית ושכלית, וחלילה מלכלות אותם בהשתדלויות הבל ובהזיות אליליות".

ע"כ.

נראים הדברים שהצדק עם ניב, ואף שכתבתי לעיל "נתפלל בכל מקום שזכות הצדיק תעמוד לנו", במחשבה שניה נראה לי, שגם אם אנו לא הולכים לקברים ורק נזכרים ומזכירים את זכות הצדיק יש בכך סעיף של עבודה זרה, והראיה מהלכות עבודה זרה טובה מאד לעניות דעתי.

נתבונן עתה בסדר התפילה של רבנו, שם יש כעשרה מקומות שבהם נזכר אברהם אבינו, שלושה מתוכם עוסקים בזכירת הברית והם קשורים באופן ישיר לבקשות ותחינות, וכולם נאמרו בתפילת מוסף של ראש השנה:

"ויזכור אלוהים את בריתו, את אברהם את יצחק ואת יעקב. וכתוב וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. [...] וזכור לנו ה' אלוהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה, אשר נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה".

ממקורות אלה עולה לכאורה, כי המושג "זכות אבות" הוא שגוי, ואין אנו מתפללים לה' שזכות אבות תצילנו מכליה, אלא אנו מתפללים שהקב"ה יזכור לנו את השבועה ואת הברית שנשבע לאבותינו שעם ישראל לא יכלה ולא יושמד, ואין מטרת תזכורת זו לשמוע לתפילות צרכי היחיד או הציבור (והאמת שמטרת תזכורת זו, אינה להזכיר לה' יתעלה מאומה, אלא להזכיר לנו את דרכי אבותינו הישרים), ובמלים אחרות, אם הקב"ה לא היה נשבע לאבותינו, לא היתה לנו סיבה להתפלל שזכות אבות תעמוד לנו. נמצא אפוא, שאין כל מקום לבקש מה' יתעלה שימלא את צרכינו וחלומותינו בזכות אברהם יצחק ויעקב, אלא מותר לנו להתפלל אליו רק שישמור עלינו מכליה ומאבדן, כי זו ההבטחה שהוא הבטיח לאבותינו.

ובכלל, מוזר מאד לבקש מה' יתעלה שימלא לנו את צרכינו בזכות אבותינו, שהרי אם אנחנו איננו ראויים שימלא ה' את חסרוננו ויגשים את משאלותינו וכי הוא יעשה זאת בזכות אבותינו? וכי הוא הבטיח להם שהוא יגמול לנו חסד גם כאשר אין אנו ראויים לחסדיו?

ולפי דעתי "תפילה בזכות הצדיקים" היא מעין בריחה מחזרה בתשובה, כלומר במקום לשוב בתשובה אל ה' יתברך ולהיכנע לפניו, ואז אולי נזכה שהוא ימלא את משאלות ליבנו, אנחנו מעדיפים להישאר בקשיות ערפנו ולתלות את הצלחת התפילה בזכות אבות.

ומעל לכל, כמו שאמרתי לעיל, נראה שבקשות פרטיות מאת ה' יתעלה יחד עם בקשה מה' שימלא אותן בזכות אברהם יצחק ויעקב או בזכות שאר צדיקים אמתיים או מזוייפים -- נוגעת באיסור עבודה זרה, כי אם נרצה ואם לאו, אנחנו יוצרים בהם תלות נפשית-מחשבתית, מה-שאין-כן כאשר אנחנו מזכירים לה' (ובעצם המטרה להזכיר לעצמנו), את שבועתו והברית שכרת עם אבותינו -- אין זה אלא לדבר שכבר אירע והתרחש בין ה' לבין אבותינו, ואין זו זכות עולמית שאנחנו "משתמשים" בה לכל תפילה שנרצה, אלא מדובר כאן בהבטחה ושבועה שנשבע ה' יתברך לאבותינו, ואלמלא הוא נשבע להם שיצילנו בכל דור ודור מן הקמים עלינו לרעה -- לא היה מקום להזכיר את זכותם.

אם יש לכם ראיות נוספות אשמח לשמוע ולהתחדד.

אני מקשה עליך -

בהלכות עבודה זרה פרק ב כותב הרמב"ם:

עִיקַר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים...  וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים, וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ תְּחִלָּה--הֲרֵי זֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

ובפרק א כתב:

בִּימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם ...  וְזוֹ הָיְתָה טְעוּתָם:  אָמְרוּ הוֹאִיל וְהָאֵל בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים אֵלּוּ לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם, וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֶם שַׁמָּשִׁים הַמְּשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו--רְאוּיִים הֶם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם, וְלַחְלֹק לָהֶם כָּבוֹד...

כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם, הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת, וּלְהַקְרִיב לָהֶם קָרְבָּנוֹת, וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים, וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָן--כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא, בְּדַעְתָּם הָרָעָה.  וְזֶה, הָיָה עִיקַר עֲבוֹדָה זָרָה.

א. האם הזכרת הזכויות של צדיק מסויים (ועוד בתפילה לפני מלכו של עולם) אינה בגדר של לחלוק לו כבוד, או שבח ופאר?

ב. שמא תאמר שאין התפילה בזכות הצדיק נעשית לשם עבודה זרה, אקשה ואומר שאמירת הדברים בלבד היא עבודה זרה. אם אדם רק יבנה היכל \ ישתחווה למול \ יקריב קורבן (הדוגמאות עליהן אומר הרמב"ם שהן עיקר עבודה זרה) - האם הוא עבר על עבודה זרה? ואם כן - מדוע מי ששיבח בדברים לא?

לדעתי דברי הרמב"ם נכוחים אף יותר בפיהמ"ש (פרק חלק):

והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות ... ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה.

לבקש בקשה מה' בזכות צדיק היא לדעתי ההגדרה של "עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו"....

ג. אפשר להקשות מכך שישנה מצוה לכבד את לומדי התורה ויודעיה, והזכרת שבחם הוא לכאורה קיום המצוה.

ישנן שתי אפשרויות:

1. הזכרת שבחם הוא באמת קיום מצוה. אם כן, האם מצאנו בחז"ל (=חכמי הגמרא ומי שלפניהם, כולל במקרא) ביטויים דומים על דורות שלפניהם? לדוגמא על אליהו או יהושע או אפילו משה רבנו.

ישנם ביטויי כבוד והערצה - כגון "רבנו הקדוש" וסיפורי שבח על חכמי הגמרא, אבל בהקשר של תפילה - לדעתי לא.

2. המצוה היא לכבד את החיים (כמו כל המצוות - הדבר בא כדי ליישר את השקפתנו, וליצור חברה מתוקנת). מכאן שאין למתים ,הנמצאים במקום אחר, שייכות לכך. אם כך - הדבר אכן נכלל באיסור.

אני עדיין מרגיש שהעניין לא מוצה אצלי - אשמח לדעתכם