התווכחתי עם חבר שלי האם רשב"י הוא אלקי אני כמובן טענתי שהוא לא מפני שהוא בן אדם, הוא מצידו טען שהוא כן מפני שכל בן אדם הוא חלק מהקב"ה ושרשב"י קרוב יותר לקב"ה מבן אדם אחר ולכן הוא זכה לכינוי אלקי.
ראשית כל, האם אנחנו חלק מהקב"ה? אם כן, מה אני יכול לענות לטענה שלו?
עילאי שלום וברכה,
הטענה שכל אדם הוא "חלק מהקב"ה" מובילה למסקנה שהקב"ה מורכב מגוף, שהרי לא רק שהטוען טוען בזה שיש בינינו לבינו נקודות השקה השוואה ודימוי, שהרי הוא דומה לנו לפי טענת המינות הזו, אלא שאנחנו: בני האדם "חלק ממנו", דהיינו חלק מבורא-עולם!
מדובר אפוא בהגשמה מפורשת, וכל המעיין בחלק א במורה יגלה, שרבנו התאמץ בכל מאודו להרחיק אותנו מן ההשקפה שיש איזו שהיא נקודת השקה השוואה או דימוי בינינו לבורא-עולם, כל-שכן וקל-וחומר ההזיה שהקב"ה מורכב, בין השאר, גם מבני האדם שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם.
"וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ [...] וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ).
"מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ" (יר' י, ו).
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו).
***
זאת ועוד, אצרף שאלה שנשאלתי בעניין הכינוי "המקובל האלוקי":
שאלה: הייתי בחופה, והזמינו רב בכינוי "המקובל האלוקי". האם זה תקין לפי היהדות?
תשובה: התייחסתי לעניין זה במאמר: "תשובה שנייה לתגובת שִׂטנה". המשטין האמור ציטט את דבריי מתשובה למאן-דהו, להלן אפוא דבריי ולאחריהם אעתיק את דברי המשטין:
"אגב, מדוע אתה כותב 'התנא האלוקי'? וכי בר-יוחאי הוא אלהים? ובכלל, מדוע אתה מסלף את שמו של הבורא יתעלה? ואם הייתי קורא לך במקום נועם רווח – נועם קקח, האם לא היית חש ביזיון וחרפה? וכי מותר לך או לשאר המינים וצאצאיהם לסלף כך את שם ה' יתעלה?".
לאחר הציטוט הזה מדבריי, הוסיף המשטין וכתב כך: "לפי סברתך המרושעת, אתה צריך למחוק פסוק הראשון של פרשת 'וזאת הברכה' כי כתוב על משה רבינו 'איש האלוקים'".
ובכן, יש הבדל גדול בין הביטוי "התנא האלהי", לבין הביטוי: "איש האלהים", ואסביר: בלשון העברית הביטוי "איש האלהים" הוא נסמך וסומך, וסוג הסמיכות הנדון הוא: "סמיכות מפורקת (פרודה)", אשר משמעהּ הלשוני הוא "האיש של האלהים". כלומר, משמעות הביטוי "איש האלהים" הוא האיש המשויך לאלהים, ולכן אונקלוס מתרגם שם: "נְבִיָא דַּייָ", דהיינו הנביא של ה'. דוגמאות נוספות לסמיכות מסוג זה: "איש המלך" או "אנשי המלך", דהיינו העבדים של המלך, ואין בביטוי "איש המלך" חשש להחדרת ההזיה שעבד המלך הוא מלך בעצמו.
לעומת זאת, הביטוי "התנא האלהי" הוא שם-עצם + שם-תואר, דהיינו: שם התואר "אלהי" מתאר ישירות את שם העצם שהוא "התנא". נמצא אפוא, שמשמעות הצירוף "התנא האלהי" היא שהתנא שנזכר הוא עצמו כאלהים! ולכן אסור באיסור חמור להשתמש בשם זה.
והנה לפניך דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ' (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
קצרו של דבר, יש בביטוי "המקובל האלוקי" שלוש עוונות חמורים מאד: 1) חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא בסילוף שמו הקדוש: דהיינו בהחלפת האות ה"א באות קו"ף; 2) סטייה אחרי המינות, שהרי הביטוי "המקובל האלוקי" מרומם בשר ודם למעלת אלוה; 3) ובביטוי זה יש גם שבח ורוממות לקבלה הפגאנית האירופית שזיהמה והשחיתה את דתנו בהשקפות מינות.
אגב, מדברי המשטין נחשף שהוא אפיקורוס, שהרי אף שהוא ראה שסילוף שם ה' יתעלה הוא חירוף וגידוף, הוא הוסיף לכתוב את שם ה' באופן מסולף, כדי להכעיס. ולא אותי עפר ואפר, ואף לא את ה' יתעלה שמו הוא מכעיס, אלא את נפשו העשוקה אשר תֵבוש ותיכלם ביום עֶברה ותוכחה: "הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם יְיָ? הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם" (יר' ז, יט).