'תלמוד תורה כנגד כולם''

תהיתי היום מה פירוש המושג ועכשיו אני מבין ש״כולן״ הכוונה למצוות ולא לאנשים כפי שאכן נוהגים לומר האורתודוקסים החוצבים.

"כל העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות" (תענית דף זה ע"א)...

מצוה הבאה בעבירה איננה מצוה ואין עליה שכר, אך ביחס ללימוד תורה, מפני שיש סיכוי שבעתיד האמת תחלחל ותחדור אפילו ללבבות האבן הקשים ביותר, הורו חז"ל שהאדם ילמד תורה אפילו שלא לשמה (=על מנת לקבל פרס או גדולה מדומה), מתוך תקווה שתוך כדי לימודו האדם יבין את מעלת התורה וקדושתה, ויתרומם למעלת עבודה לשמה.

והנה לנו לדוגמה פסק רבנו בסוף הלכות תשובה:

"אמרו חכמים הראשונים, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא; תלמוד לומר, "לאהבה את ה'" (דברים יא,יג; ועוד)--כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה.

ועוד אמרו חכמים, "במצוותיו, חפץ מאוד" (תהילים קיב,א)--"במצוותיו", ולא בשכר מצוותיו. וכן היו גדולי החכמים מצווים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם בייחוד, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל טובה; אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כלום--אלא מפני שהוא הרב, ראוי לשמשו: כלומר, עבדו מאהבה.

כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות--הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה--הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה--שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלין להן רז זה מעט מעט; ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה".

ביחס להערתך השניה לעיל, ייתכן שאדם ילמד תורה שלא לשמה וסופו שיבוא לשמה. ולעניות דעתי, אם אדם לומר דברי תורה באמת, אפילו אם הוא נוטל שכר ומחלל בזאת את ה', שכר לימוד תורה יש לו כי סוף-סוף הוא לומד דברי אמת, אך יחד עם זאת עוון חילול ה' גם יש לו. ומסקנותיי אלו נובעות מדברי חכמים שלעולם ילמד אדם תורה אפילו שלא לשמה, שמתוך כך יבוא ללמוד לשמה.

הבעיה היא, שלימוד התורה שלומדים בעולם הדתי בימינו, כבר מזמן אינו בגדר "לימוד תורה" במהותו, ולכן אין להם סיכוי לעבור ללמוד תורה לשמה.