'אתה לא יכול להתפלסף על יהדות לפני שאתה יודע את היהדות!'

לעניות דעתי הרמב"ם היה טוען הפוך מן הטענה שהובאה לעיל, כי לדעת הרמב"ם לימוד התלמוד נועד ליחידי סגולה, אשר כבר יודעים את הלכות משנה תורה, ואשר כבר יודעים את יסודות הדת המחשבתיים, כך שאין כבר סכנה שהם ישתבשו באגדות התלמוד, ואף לא יפליגו לעסוק בפלפולי הלכה דמיוניים אשר מנותקים מההלכה התלמודית. קצרו של דבר, לימוד התלמוד צריך להיות האחרון במסכת לימודיו של האדם יחיד הסגולה, ורק לאחר שהוא כבר יודע את כללי הדת ההלכתיים והמחשבתיים.

אולם, ביחס ללימוד "הפוסקים", כאן התשובה שונה לחלוטין, מפני שרובם המכריע הוא בזבוז זמן מוחלט! ומקצתם הזעיר מאד-מאד שאינו בזבוז זמן לגמרי ויש בו מעט תועלת, אינו מצדיק להחשיב את כלל הספרות הזאת כמקור לחכמה ולידיעת ה'. כך שאין צורך כלל לעסוק בספרות הזאת, למעט כאשר אדם שהוא יוצר וחוקר הלכה מבקש ללמוד כיצד הלכה מסוימת התעצבה, כדי להבין האם היא נכונה ותואמת את כללי הפסיקה הרמב"מיים והתלמודיים -- אך ככלל, לפי דעתי לדעת רבנו, כל הספרות הזו היא בזבוז זמן מוחלט (ואני כותב זאת לאחר שלמדתי שנים לא מעטות לכל מבחני ההסכמה הרבניים, וכן גם עבודת התזה שלי וגם עבודת הדוקטורט שלי נעשו על ספרות השו"ת של הראשונים).

זאת ועוד, יש אשר השתמשו בכלל הזה כדי לדחות אנשים מלימוד הקבלה, כמו מָרי יוסף קאפח וממשיכי דרכו אשר רוצים לדחות את לימוד הקבלה, אך מטעמי פוליטיקה רבנית הם אינם מעוניינים לומר שהיא שקר גמור, אז הם אומרים שעל האדם למלא את כרסו בש"ס ופוסקים קודם שילמד את ספר הזוהר.

לאחרונה שאל אותי אדם מהי תוכנית הלימודים שאני מציע לו, וזו הייתה תשובתי:

1) ללמוד את מבואו של מָרי לספר המדע.

2) ללמוד את שני המאמרים הראשונים בספרי "אפיקים להרמב"ם", אשר עוסקים בנושאים שמָרי דן בהם במבואו לספר המדע, והם יסודות הפסיקה והמחשבה הרמב"מיים והתלמודיים.

3) ללמוד את מבואו של רבנו לספר המדע.

4) ללמוד את ספר המדע עם הקטעים המרכזיים בפירוש של מָרי, או לחילופין ללמוד את סדרת מאמריי "מצוות משנה תורה", מפני שאני עובר על מצוות משנה תורה, מצוה מצוה, מתחילת ספר המדע, וכבר דן בהן בדברי מרי ובפירושו, וכן בעניינים מחשבתיים והלכתיים נוספים שקשורים לדרך האמת.

זו תוכנית הלימודים הבסיסית ביותר, אך כמובן שיש עוד ב"ה עשרות ומאות מאמרים באתר אור הרמב"ם שהם חשובים מאד לדרך האמת, כגון סדרת מאמריי "מורה הנבוכים", שבה אני דן במורה מתחילתו ועד סופו לפי מהדורת מָרי יוסף קאפח.